{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-17","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":17,"title":"סימן ל\"ה:","hebrewTitle":"סימן ל\"ה:","segments":[{"index":1,"he":"סימן ל\"ה: \nויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנים שנה: \n(מזולתו) טעם היות שני חייו ק\"פ שנה היא, כי הנה ד' הויו\"ת הם, ע\"ב, ס\"ג, מ\"ה, ב\"ן. \nהאחוריים שלהם בהיותם מליאים, יש בהם ק\"ב אותיות. גם יש שלש שמות אהי\"ה, דיודי\"ן, \nואלפי\"ן, וההי\"ן. ואחוריהם במילואיהם, יש בהם ע\"ח אותיות. סך כל האותיות, של כל \nהאחוריים הנז', הם ק\"פ. ונודע כי האחוריים הם דינים, ולכן כלם ביצחק, שהוא דינא \nקשיא. והנה גם אם תוסיף אותיות הפשוטות, של אהורי הוי\"ה ואהי\"ה, הם עשרים אותיות, \nכי בבחי' פשוטיהם כלם שוים, ולכן אין למנות רק הוי\"ה אחת, ואהי\"ה א'. משא\"כ בהיותם \nבמלואם, כי אז ישתנו כפי המלואים, ולכן צריך למנות ד' הויו\"ת, וג' אהי\"ה. ונחזור \nלענין, כי חשבון שני חיי יצחק, הם ק\"פ, כחשבון אותיות האחוריים המליאים. וכשתוסיף \nעוד עשרים, על אחוריים הפשוטים, יהיו כלם בגימטריא מאתים, כמנין גימטריא של אחוריים \nהפשוטים של שם אלהים. וזה להורות, כי זהו שרשו של יצחק אע\"ה, שהוא דינא קשיא (ע\"כ \n"},{"index":2,"he":"מזולתו): \n \nפרשת וישב\nסימן ל\"ז: \nא'לה ת'ולדות י'עקב י'וסף ב'ן ש'בע: \nהנה ר\"ת של אלו התיבות, את\"י יב\"ש. כי ע\"י מכירת יוסף, נהר העליון יחרב ויבש. בן \nי\"ז, שנה כמנין טו\"ב, לרמז כי יוסף הוא ביסוד העליון, צדיק, שנאמר עליו אמרו צדיק \nכי טוב: \nועשה לו כתונת פסים: \nר\"ת, פ'תחון, ס'גרין, י'וסף, מ'שה. אי נמי מטטרון, ועיין בתיקונים: \nהילד איננו ואני אנה אני בא: \nר\"ת של אנ\"י אנ\"ה, הוא, (תהלים צ\"ד) אל נקמות יהו\"ה, אל נקמות הופיע. והענין הוא, \nכי הציץ ראובן ברוח הקדש, שעתידים עשרה הרוגי מלכות ליהרג, על עון מכירת אחיו ליוסף \nאחיהם, ועתיד לינקם מהם. ועיין במ\"ש בתפלת שחרית בפסוק אל נקמות, שנסדר אחר מזמור \nהודו לה' קראו בשמו: \nויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה: \nדע, כי פרץ וזרח, הם ער ואונן שנתגלגלו שם, בסוד יבום דיהודה לתמר, כי הוא הגואל. \nבסוד, (בראשית מ\"ט) יהודה אתה יודוך אחיך, כנזכר בסבא דמשפטים. ונתקנו אז, ונתלבנו \n"},{"index":3,"he":"שניהם בפרץ וזרח: \nסימן ט\"ל: \nויוסף הורד מצרימה וגו': \nהנה צריכים אנו לבאר עתה דרושים רבים, נכללים בדרוש זה, כמו שתראה. נודע, כי ז\"א יש \nלו בתחלה בזמן קטנותו ג' מוחין, שהם ג' שמות של אלהים, דיודי\"ן והה\"ין ואלפי\"ן \nכנודע. וסימנם יה\"א, יודי\"ן, הה\"ין, אלפי\"ן ואח\"כ בזמן גדלותו, יש לו מוחין \nדהויו\"ת. וכשנכנסים בו מוחין אלו דגדלות, הם מורידים ודוחין את המוחין דקטנות למטה, \nכמבואר במקומו אצלינו. ושם נתבאר, כי תחלת מקום ירידתם הוא בגרון דז\"א: \nוהנה צריך לחקור, כי כל שאר איברי האדם נרמזים בי\"ס, כי ג' מוחין שבו, הם ג\"ר חב\"ד. \nוז\"ס תחתונות הם מהזרוע ימין ולמטה, בשעור קומת הגוף. אבל בחי' הגרון, אין כנגדו \nבחי' הי\"ס. אבל הענין מובן עם הנזכר, כי הנה ג' מוחין דקטנות, כשנדחים ויורדים \nלמטה, הם מתחילים לירד דרך הגרון. ולהיותו אבר צר ודק, הם מתעכבים ומתקבצים ועומדים \nשם. ונודע, כי בגרון יש ג' מיני צנורות ומעברים, אשר חיות האדם תלוי בהם, הא', הוא \n"},{"index":4,"he":"הקנה. הב', הוא הושט. הג', הם הוורידין והמזרקים, שבהם מתפשט כל דם האדם, וכל חיותו \nכנודע, כמ\"ש בגמרא הזהרו בורידין כר' יהודה, שאמר צריך שישחוט את הוורידין: \nוהנה ג' צנורות אלו, נעשו מן הג' מוחין דקטנות שירדו שם. כי ממוח החכמה דקטנות, \nנעשה הקנה. ומן מוח בינה, נעשה הושט. ממוח הדעת, נעשו הוורידין. והענין הוא, כי מוח \nחכמה הימנית, מתפשט בקנה, שהוא לצד ימין. וז\"ס, מ\"ש בס\"ה בפרשת פינחס בר\"מ, כי ריאה \nשואבת כל מיני משקין. ולכאורה הוא תימא גדול, כי אם יכנס טיפת מים כל שהוא דרך \nהקנה, ימות האדם. וגם כי הרי בעינינו אנו רואים, כי סוף הקנה הוא מתפשט בריאה ובלב, \nואין מקום מעבר בהם, לכשיצאו דרך שם המשקין הנכנסים בקנה. אבל הענין הוא, כי הושט \nהוא מעבר אכילה ושתיה וכל מיני משקין. והקנה, איננו משמש אלא לקול ודבור בלבד, \nכנזכר במ' ברכות. וכנזכר בפרשת פינחס עצמה. כי הקנה הוא מעין העה\"ב, שאין בו לא \n"},{"index":5,"he":"אכילה ולא שתיה וכו'. אמנם בהיות המים והמשקים יורדים בצנור הושט, בהגיעם עד מקום \nהריאה, אז מכח האש והחום הגדול, היוצא מן להב הלב אל הריאה כנודע, אז הריאה שואבת \nדרך מחיצות הושט והריאה, את המשקין הדקים והזכים העוברים דרך שם, בדרך שאיבה ושאיפה \nבלבד, ונותנם אל הלב, כדי לקרר חומו הגדול. וכנודע, כי הושט דבוק עם הקנה והריאה, \nעד הגיעו למטה אל מקום האצטומכא. ולהיות כי הריאה שואבת המשקין והמים, שהם בחי' \nהחסד, קו ימין, וכמ\"ש בספר התקונין, כי היסוד של המים, שהיא ליחה הלבנה שבאדם, שרשו \nבריאה. ולכן מוח חכמה הימנית של הקטנות, נמשך תוך הקנה, היורד אל הריאה: \nומוח הבינה, נמשך דרך הושט שהוא בקו שמאל, אשר בו עוברים המאכלים. ונודע, כי כל \nהמזון נמשך מן הגבורה, בסוד קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, כנזכר בפרשת תרומה \nבס\"ה: \nומוח הדעת האמצעי, נמשך דרך הוורידין, הממוצעין בין הקנה והוושט, והם עיקר חיות \n"},{"index":6,"he":"האדם. כי הדם שהוא נפש האדם, מתפשט בתוכם. וכבר נתבאר אצלינו, בפסוק שופך דם האדם \nבאדם דמו ישפך, איך היסוד של אימא, הנקרא אהי\"ה בבחי' אחוריים שלו הפשוטים, העולים \nבגימטריא ד\"ם, הם מתלבשים תוך אות הוא\"ו דהוי\"ה דמ\"ה דאלפי\"ן שבז\"א, שהיא בת\"ת שבו. \nואות א' שבמלוי וא\"ו, הוא סוד שם אהי\"ה הנזכר. והיא נקרא דם האדם, כי היסוד דאימא, \nהוא מלבוש הדעת הכולל חסדים וגבורות, המתפשטים דרך הוורידים הנזכר, בסוד עשרה דמים \nשבהם. כנזכר אצלינו בדרוש פסח ויציאת מצרים. והוא בסוד, (משלי כ\"ד ד') ובדעת חדרים \nימלאו שהוא דם חיות האדם, המתפשט בכל גוף האדם, דרך הוורידים, הנקראים חדרים קטנים. \nונמצא, כי הדמים הנמשכים תוך הוורידים, הם מוח הדעת דקטנות, היורד שם בזמן הגדלות \nכנודע: \nוהרי נתבאר היטב, ענין הגרון, וענין ג' הצנורות שבו איך הם מבחי' ג' מוחין דקטנות \nשירדו שם כנזכר. ולכן נקרא המקום הצר הזה גרון, שהוא בגימטריא ג' שמות אלהי\"ם \n"},{"index":7,"he":"פשוטים שהם בקנה ובושט והוורידין, והגרון כולל שלשתם. כנז\"ל בפרשת ויצא יעקב מבאר \nשבע וילך חרנה: \nוהנה נתבאר במקומו כי כשנגמרים ג\"ר דמוחין דמצד אימא ליכנס בראשו דז\"א, טרם שיכנסו \nמוחין דאבא, אז יורדים ג' מוחין דקטנות בגרון דז\"א, ומתלבשים בג' הצנורות שבו \nכנזכר. והנה גם המוחין דו\"ק דגדלות, הם מתפשטים בגופא דזעיר, כי כבר נגמרו ליכנס כל \nהמוחין דאימא כנזכר, והם יורדים ומתלבשין תוך ג' המוחין דו\"ק דגדלות, שהם בחי' \nהויו\"ת. אבל המוחין דקטנות הם אלהים: \nונמצאו שם ג' הויו\"ת דמוחין דו\"ק דגדלות, מלובשים תוך ג' אלהים דמוחין דקטנות. והם \nג' חבורים של הוי\"ה ואלהים, שכל חיבור מהם, הוא בגימטריא יב\"ק. וז\"ס יעקב, שנאמר בו \nויעבור את מעבר יב\"ק. כי הנה יעקב הוא יסוד דאבא, המתפשט דרך הגרון דז\"א, אשר בו ג' \nחבורים הנז', שכל אחד מהם נקרא יב\"ק. ולכן הגרון נקרא מעבר יב\"ק. וכמבואר עניינו \nלמעלה בפרשת ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה: \n"},{"index":8,"he":"וז\"ס פסוק (איוב י\"ו ב') שלו הייתי ויפרפרני וכו', כי הנה ג' חיבורים הנז', שהם ג\"פ \nיב\"ק, הם בגימטריא של\"ו. כי בהיות המוחין דהויו\"ת דו\"ק דגדלות, מתפשטים תוך ג' \nאלהים דמוחין דקטנות, בהיותם בגרון כנז\"ל, אז נקרא המקום ההוא שלו, כי הדינים \nדאלהים, מתמתקין עם הרחמים שהם ההויו\"ת, ויש שלום ושלוה בעולם, ואין הדינים \nמתגברים. ונודע, כי אין הדין מתמתק ונכנע, אלא ע\"י שרשו והנה הגבורות החמשה דדעת \nדגדלות, הם שרש להם, וברדתם דרך הגרון, אז הם מכניעים וממתקים את הדינים של אלהי\"ם, \nדמוחין דקטנות. ואמנם כאשר אין ההויו\"ת מתפשטות שם, אז הדינים של אלהים דקטנות \nמתגברים, וגורמים מלחמה בעולם. וז\"ש איוב, בתחלה שלו הייתי, כאשר היו מתמתקים \nהאלקים דקטנות, עם ההויו\"ת דגדלות, העולים בגימטריא שלו. ואח\"כ כאשר נסתלקו משם \nההויו\"ת דגדלות, אשר מכללם הם הה' גבורות שבדעת, הנקראים מנצפך, כמנין פ\"ר, שהיו \n"},{"index":9,"he":"שרשי הדינים, ולכן היו ממתקים אותם כנזכר. ועתה שנסתלקו הגבורות ההם, הנקראים פ\"ר, \nאז שלטו בו הדינים הקשים דקטנות דאלהים, ויפרפרני, עשני פירורין פירורין, מרוב \nהיסורין, ע\"י שנסתלקו פ\"ר הגבורות: \nוהנה זה היה בבחי' צד הפנים שלהם, הנקרא גרון. וגם בבחי' האחור שלהם, הנקרא עורף, \nע\"ש הדינים הקשים אשר באחור ההם, ולכן נקרא ערפה, וגם פרעה היה יונק משם, כמו \nשיתבאר לקמן, הנה אחז בערפי, שהם אותם הדינים הקשים, אשר בהם נאחזים הקליפות, \nהנקראים ערפה ופרעה. ועל ידי כן ויפצפצני ג\"כ, שהוא יותר דק מן הפירורין, הנז' במלת \nויפרפרני: \nוהנה כאשר מתחילים ליכנס גם המוחין דגדלות מצד אבא בז\"א, אז מתחילים לירד גם המוחין \nדקטנות מן הגרון ולמטה, וכשנגמר כניסתם, אז נגמר ירידתם של מוחין דקטנות לירד עד \nהיסוד דז\"א, ושם הם עומדים, עד שיזדווג זעיר בנוקביה, ויוצאים מן היסוד, וניתנים \nבבחי' טיפת זווג ביסוד הנקבה: \n"},{"index":10,"he":"וכן נבאר עתה ענין היסוד דזעיר, כי הנה נתבאר אצלינו, שהוא נקרא מגדל הפורח באויר, \nשאין לו על מה לסמוך באימא עילאה. כי ב' קוים שלו, מתפשטים בהם תלת פירקין דנצח, \nוג' פירקין דהוד דאימא. אבל בקו אמצעי, שבו התפשטות היסוד דאימא, הנה נשלם ונגמר \nבחזה בת\"ת שבו. אבל יסוד דזעיר, אין לו בחי' באימא עילאה שיסמוך עליה: \nונבאר עתה עניינו. כי הנה הוא נעשה מב' בחי' של אורות העליונים היורדים בה והם \nאורות דקטנות ודגדלות. אבל יש חלוק ביניהם, כי בחי' האורות דקטנות, הנה כל שלשה \nאורות מוחין דקטנות, לוקח הוא אותם. אבל בחי' אורות דגדלות, איננו לוקח, רק בחי' \nמוח האמצעי, הנקרא דעת: \nוזה ביאורו, הנה נתבאר, כי כאשר נכנסו גם מוחין דאבא דגדלות, אז יורדים תלת מוחין \nדקטנות, שהם ג' אלהים, למטה ביסוד, ואז נקרא יוסף, לפי שכל שם אלהים מאלו הג', יש \nבו ב\"ן אותיות, בפשוטו ובמלואו ובמלוי מלואו. ונמצא כי בג' אלהים הנזכר, יש ג\"פ ב\"ן \n"},{"index":11,"he":"אותיות, וג\"פ ב\"ן הם בגימטריא יוסף: \nובזה תבין פסוק, (איוב) ויבאו בני האלהים להתיצב על ה'. כי בני האלהים, הם ג' מוחין \nאלו, שכל אחד מהם הוא ב\"ן אותיות אלהים. ולכן נקראים בני האלהים. אבל מוחין דגדלות, \nהם הויו\"ת. ותמיד המוחין דקטנות, נכנסים ונמתקים ע\"י ההויו\"ת דגדלות. ועוד שההויות \nשל המוחין דגדלות, עומדים למעלה בראשו של זעיר, ומכניעים ומורידים לבני האלהים \nדקטנות, למטה ביסוד דזעיר. אבל אז היה ביום ר\"ה, כי לכן כתיב ויהי היום ויבאו בני \nהאלהים, כמ\"ש חז\"ל במ\"ר ובספר הזוהר. ואז חוזר האצילות לקדמותו, בעת שנברא העולם, \nוחוזר ז\"א לבחי' הקטנות. כנזכר בסוד תפלות דר\"ה ואז חוזרים אותם המוחין דקטנות, \nהנקראים בני האלהים, להתעלות למעלה בראשו כבראשונה. וזש\"ה, ויהי היום ויבאו בני \nהאלהים להתיצב על ה': \nונודע, כי כמו שבז\"א יש בחי' קטנות וגדלות, כן כל נשמות הצדיקים יש בהם קטנות \nוגדלות. והנה יוסף בזמן שלא היה בו רק בחי' היסוד דזעיר, בבחי' אלו המוחין דקטנות \n"},{"index":12,"he":"שירדו שם, אז נקרא נער קטן, בסוד והיא נער וכו'. ואמנם הבחי' הב' של היסוד דז\"א \nהנעשה מן אורות מוח הדעת דגדלות לבד כנז\"ל, עניינו הוא ג\"כ נרמז בשם יוסף, כי לעולם \nיוסף הוא ביסוד, בין בזמן הקטנות בין בזמן הגדלות: \nוזה ביאור אורות הגדלות שיש בו. דע כי כשנכנסו מוחין דהויו\"ת דגדלות בז\"א, נתפשט \nמוח החכמה מלובש בנצח דאימא או דאבא, תוך קו ימין דזעיר. ומוח הנקרא בינה, המלובש \nבהוד דאימא או דאבא, תוך קו שמאלי דזעיר. ומוח הדעת, מלובש ביסוד דאימא או דאבא, \nתוך קו אמצעי דזעיר: \nוהנה בחי' היסוד דאבא, כבר נתבאר אצלינו במצות ולא ירבה לו נשים, כי הוא מתפשט עד \nסיום פי היסוד דז\"א, ואין לנו עתה עסק בו, כי אורותיו סתומים בתוך כלי היסוד דאבא. \nאבל היסוד דאימא, מתפשט עד החזה דת\"ת דזעיר בלבד, ועיקר מוח הדעת, הוא למעלה בדעת \nבראשו של זעיר, ויש לו ג\"כ בחי' התפשטותו למטה בגופא דז\"א. כמו שיש במוח הימני \n"},{"index":13,"he":"הנקרא חכמה, שיש בו בחי' מוח גמור למעלה בראש, בחללא ימינא דגלגלתא, ויש בו בחי' \nהתפשטות בקו ימין דזעיר בחסד ובנצח, ונקרא מוח, אבל בערך מה שלמעלה נקרא גופא. וכן \nעד\"ז במוח השמאלי, הנקרא בינה. וכן במוח האמצעי הנקרא דעת: \nאבל יש שינוי א' ביניהם, והוא, כי המוח הימני או השמאלי, להיותם תמיד מכוסים בכלים \nדנו\"ה דאימא, לכן בחינת התפשטות למטה כל אחד מהם, מתפשט בקו שלו בלבד. אבל בחי' \nהתפשטות של מוח הדעת למטה בגופא דזעיר, כיון שנסתם כלי היסוד דאימא בחזה, נתגלו \nהאורות, ונתפזרו אילך ואילך בכל גופא דז\"א, כנודע כי בחי' התפשטותם, הם מספר ה' \nחסדים, ומתפזרים ומתחלקים בה' ספירות ראשונות דגופא דזעיר, מחסד עד הוד. ואח\"כ \nכללות הה' חסדים הנזכר, מתקבצים ביסוד, ולכן נקרא היסוד כל, כנודע בסוד (בראשית מ\"ז \nיד) וילקט יוסף את כל הכסף. כי הכסף הם החסדים, כנודע בסוד (שמות כ\"ה ג') זהב וכסף, \nשהם גבורה וחסד. וה' כסף הם, וזהו הכסף, ר\"ל ה' כסף. וכל חסד כלול מי', לפי שכל חסד \n"},{"index":14,"he":"הוא הוי\"ה א', ובה עשר אותיות של המלוי, והם בחי' י\"ס הנכללות בכל חסד מהם, וסך כלם \nהם חמשים, שהם בגימטריא כ\"ל. וזהו כל הכסף, כי כלם נכללים ביוסף שהוא היסוד: \nוהנה אלו החסדים הם יורדים דרך הגרון, והוא סוד ארץ מצרים, כמו שנבאר אח\"כ בעהי\"ת. \nוזש\"ה, וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים. וז\"ס חמשים שערי בינה הנזכר בכל \nמקום, כי הנה אלו החמשים חסדים, הם יורדים דרך שער הבינה, שהוא היסוד שלה הנפתח \nבחזה דזעיר, ומשם יוצאים החסדים הנזכר, שהם בגימטריא כ\"ל כמנין חמשים. והיסוד שהוא \nיוסף, נקרא כל, ע\"ש שמלקט אלו החמשים שערי בינה: \nונודע כי החסד נקרא א\"ל, בסוד (תהלים נ\"ה ג') חסד א\"ל כל היום. והה' חסדים הנזכר \nדגדלות, הם ה' שמות א\"ל, שהם בגימטריא יוסף ע\"ה שלהם: \nעוד טעם אחר שני, כי כל חסד מאלו הה' חסדים, הוא הוי\"ה אחת, והרי הם ה' הויו\"ת, \nועוד הוי\"ה ששית של היסוד עצמו, הכוללת כלם כנזכר, שהיא נעשת מכללות הארות ה' חסדים \n"},{"index":15,"he":"עליונים, שנתפשטו מחסד עד הוד, והרי כלם ששה ההויות, שהם ג\"פ ב\"ן ב\"ן ב\"ן, שהם \nבגימטריא יוסף, קנ\"ו: \nעוד טעם שלישי, כמו שנתבאר אצלינו בדרוש פסח, בענין שנאמר בהגדה, כנגד ארבעה בנים \nדברה תורה וכו'. גם נתבאר בשער המצות, בדיני החיה ועוף וארבה, כי הה' גבורות הם \nיורדות גם הם ביסוד דזעיר, ושם מתמתקות ג' גבורות מהם, עם ג' החסדים דאורות מגולים, \nשירדו ביסוד, ושתי הגבורות האחרות לא נתמתקו. והנה ענין התמתקותם, הוא התחברותם עם \nהחסדים. ונמצא שהם ג' הויו\"ת דגבורות, ממותקות בג' הויו\"ת דחסדים מגולים, וכל זוג \nמהם הוו בגימטריא ב\"ן, והנה ג\"פ ב\"ן, בגיטריא יוסף: \nוהרי נתבאר ענין יוסף, בבחי' הקטנות והגדלות, ולעולם הוא בבחי' ג\"פ ב\"ן כנז\"ל. וז\"ס \n(בראשית מ\"ט כ\"ב) בן פרת יוסף, כי לעולם יוסף הוא בחי' ב\"ן כנזכר. ואמנם מלת פורת, \nהם אותיות פותר, ויתבאר לקמן בענין החלומות, דשר המשקין ושר האופים וחלום פרעה, \n"},{"index":16,"he":"וע\"ש למה הוא ידע לפתור אותם: \nונמצא כי יוסף הוא יסוד דזעיר, וכולל ג' מוחין דקטנות שלשתם. אבל מוחין דגדלות, \nאינו כולל כלם, רק את החו\"ג אשר בדעת דיסוד דאימא, שהוא בקו אמצעי דזעיר. ויוסף הוא \nקו אמצעי. נמצא כי יוסף הוא עצמו בחי' החו\"ג שבקו אמצעי, הנקרא דעת, ומתפשטים עד \nהיסוד: \nוז\"ס מ\"ש בספר הזוהר פרשת ויצא, בענין צדיק לעילא וצדיק לתתא, וגם בפרשת פקודי, \nבענין ההיכלות. והענין הוא, כי גם שרשו של יוסף, הוא למעלה ביסוד דאימא, הנפתח \nבמקום החזה. ובבחי' זו נקרא צדיק לעילא, בהיכל העליון הז' דקדש הקדשים. וגם ז\"ס במה \nשהודעתיך בפסוק ויאהב יעקב את רחל, בענין לאה המזדווגת עם ישראל שהוא ז\"א, מן החזה \nולמעלה, והוא ע\"י שרשו של יוסף, אשר הוא שם במקום החזה: \nואחר שנתבארו כל אלו ההקדמות דמוחין דגדלות ודקטנות, וענין יוסף בבחי' הקטנות \nוהגדלות. נבאר עתה ענין הפסוקים, וענין מכירת יוסף למצרים, וענין חלומות שר המשקים \n"},{"index":17,"he":"ושר האופים, וענין שר הטבחים, וענין חלומות פרעה, וענין אשתו של יוסף אסנת בת \nפוטיפרע: \nונתחיל בענין ירידת יוסף למצרים, כי הנה ענין מכירתו וגניבתו, נתבאר במצות המילה, \nבפרשת לך לך וע\"ש. אמנם ענין ירידתו למצרים לא נתבאר שם. וצריכים אנו בתחלה להודיע \nענין מצרים, ופרעה מלך שלה, וג' שרים שלו, שר הטבחים, ושר המשקים, ושר האופים. \nואח\"כ נבאר ענין ירידת יוסף שם: \nהנה נתבאר למעלה, כי ג' מוחין דקטנות, בבא מוחין דגדלות דאימא, הנה הם נדחים \nויורדים למטה בגרון דז\"א, והנה נודע, כי אין אחיזת החיצונים דרך פנים כלל, אלא דרך \nהאחור. והנה הקליפות עם הקדושה, היא כקוף בפני אדם. ויש אדם דקדושה עליון. ויש אדם \nבליעל. כי גם זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שמקום הגרון בקדושה, הוא מקום היותר צר \nשבכל הגוף, כי חלל הגוף הוא מקום רחב, וחלל הראש צר ממנו מאד, וחלל הגרון צר \nמשלשתם, כי הוא צנור דק מאוד, ובו נכללים ג' צנורות צרים, שהם, קנה, ושט, וורידין. \nאשר בתוכם מתפשטים ומתלבשים ג' אלהים דמוחין דקטנות ברדתם שם כנזכר: \n"}]}
