{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-21","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":21,"title":"קטע 21","hebrewTitle":"קטע 21","segments":[{"index":1,"he":"ק\"ל שנים, ואז הוליד את משה. ע\"ד שפירש אדם מחוה, עד שיתבררו ממנו כל אותם הסיגים \nשל השחתת זרע בק\"ל שנה. ואח\"כ הוליד את שת, בהיות חוה בת ק\"ל שנה: \nובזה יתורץ טעם, למה הוצרכו כ\"כ שינויים בלידת משה, כי הרי אהרן אחיו נולד מיוכבד \nג' שנים קודם משה, וא\"כ למה פירש אז מאשתו, ולא קודם שנולד אהרן. ועוד למה הוצרך נס \nההוא, שארז\"ל שלכן נקראת בת לוי, ר\"ל שחזרה לנערותה קודם שתלד למשה. והרי ג' שנים \nקודם זה, ילדה את אהרן, ולא הוצרכה לכל זה. ועוד, למה הוצרך עמרם לקדשה, ולעשות לה \nלקוחין חדשים קודם שתלד למשה. אבל הענין הוא זה, כי עתה שהוצרך הבל להתגלגל, \nולהתקן, אחר שנתקנו ענפיו בק\"ל שנים, לכן הוצרכה חוה אשת אדה\"ר, שהיא גרמה, להיות \nהבל בנה מצורב מזוהמת הנחש, ע\"י פיתוייה לאדם, שיאכל מעץ הדעת, והוכרחה להתעבר \nנשמתה בסוד העבור, כנודע אצלינו, ביוכבד אשת עמרם, בסוף ק\"ל שנים, לתקן את אשר \nעיותה בתחלה. וכמו שילדה לשת, אחר ק\"ל שנה, כך עתה היה אחר ק\"ל שנה כנזכר, ולכן ואז \n"},{"index":2,"he":"חזרה לנערותה, ע\"י עבור הנזכר. גם לכן הוצרכו בה לקוחין חדשים, לקחת העבור הזה של \nחוה: \nוז\"ס פסוק (שמות ב' ב') ותהר האשה ותלד בן, היא האשה הראשונה חוה, שנאמר בה (בראשית \nג' י\"ב) האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ, וחטאה והחטיאה, ועתה האשה ההיא עצמה \nנתקנה עתה, והיא עצמה הרתה, ותלד את משה, שהוא גלגול הבל ושת בניה. ולזה רמזו בספר \nהזוהר, בפרשת שמות, וז\"ל, ותהר האשה ותלד, בן האשה ודאי, כד\"א (בראשית ב' כ\"ג) לזאת \nיקרא אשה וגו': \nוז\"ס, ותרא אותו כי טוב הוא, ר\"ל, כי כל האחרים, היו טפות רע דהשחתת הזרע. אבל זה \nלבדו היה מן הטוב, שלא היה מהשחתת הזרע. ודע, כי כמו שטיפות השחתת הזרע ענפיו של \nהבל, שהיו כלולות מטו\"ר, נתבררו, והטוב שבהם ניתן אל בני ישראל, שנולדו באותם ק\"ל \nשנים, ולכן נקראו דור דעה. והרע שבהם, ניתן אל הערב רב, אשר גם בהם היו קצת ניצוצות \nטובות, כמו שנבאר. כן הבל עצמו שהוא שרש הדעת עצמו, שהיה כלול מטו\"ר, נברר גם הוא, \n"},{"index":3,"he":"והטוב שבו היה משה. והרע שבו, היה בלעם, וגם בו היה קצת ניצוצות טובות כמו שנבאר: \nונמצא, כי משה היה שרש הדעת עצמו, בבהי' הטוב של הקדושה, וענפיו הם בני ישראל שיצאו \nממצרים, הנקראים דור דעה. ובלעם הוא שורש הדעת של הקליפה, מעורב בקצת טוב. וערב רב \nהם ענפיו של בלעם, מעורבים גם הם בקצת טוב: \nוז\"ס פסוק (תהלים קל\"ה ז') מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא רוח \nמאוצרותיו. והנה בפסוק זה, נרמזו אלו הגלגולים הנזכר בר\"ת וס\"ת. וזה פרטם, הארץ' \nברקים' למטר', ס\"ת צמ\"ר. 'הארץ 'ברקים 'למטר ר\"ת הב\"ל. 'ברקים 'למטר 'עשה 'מוצא, \nר\"ת בלע\"ם. 'עשה 'מוצא 'רוח 'מאוצרותיו, ר\"ת עמר\"ם: \nוהענין הוא, כי גם עמרם הוא משרש של הבל, כמשה בנו. ונודע, כי קרבנו של הבל היה \nצמר, ושל קין היה פשתן, כמ\"ש חז\"ל. וכמ\"ש בפרשת בראשית על ענין זה, כי הבל שרשו \nבצמר העליון, וע\"ש. ולכן נרמז בפסוק זה שם הבל, ושם קרבנו, שהוא הצמר, כי משם חוצבה \n"},{"index":4,"he":"נשמתו כנזכר. וממנו נמשך ג\"כ עמרם, הנרמז בפסוק זה כנזכר. ולכן אותיות צמר שבהם, \nבלשון תרגום עמרא, גם הם נתחלפי ונעשו עמרם. ולהיות כי הבל היה כלול מטו\"ר, ועתה \nאחר ק\"ל שנים, נתגלגל להתקן, והוברר הטוב שבו לצד אחד, והרע שבו לצד אחד, והנה הרע \nשבו הוא בלעם, שהיה בימי משה. ולכן נרמז גם הוא בפסוק הזה כנזכר, והטוב שבו נברר \nע\"י עמרם, ונתן במשה, שהוא סוד הדעת, הנקרא רוח כנודע. ורמז, באומרו מוצא רוח \nמאוצרותיו, כי עמרם הוציא רוחו של משה הטוב, שהיה גנוז באוצרות העליונים, כנזכר \nבפסוק אז ישיר משה, בספר הזוהר: \nואחר שביארנו ד' בחי' אלה שהם בחי' הבל, והם, משה, ודור המדבר, ובלעם, וערב רב. \nנבארם דרך פרט, ונתחיל בענין משה. כתיב ותקרא את שמו משה, כי מן המים משיתיהו. כבר \nנתבאר כי משה הוא מן הדעת עצמו שבאדה\"ר שהוא ז\"א. וכבר ידעת, כי עיקרו של ז\"א \nבתחלתו, היה בן ו\"ק, חג\"ת נה\"י בלבד. וכשהגדיל, נתעלו חג\"ת ונעשו חב\"ד שבו. ונה\"י \n"},{"index":5,"he":"נעשו חג\"ת, ונתוספו לו נה\"י חדשים. בסוד (משלי ג' י\"ט) כונן שמים בתבונה. ונמצא, כי \nחב\"ד דז\"א הם חג\"ת הראשונים. ואלו הם ג' אותיות מש\"ה, מ' בחסד, שהוא המים. ש' בת\"ת, \nהמכריע בין ב' קוים ימין ושמאל, ולכן צורת ש' היא בג' קוים. ה' בגבורה, דמתמן \nאתקשרת הנקבה. וכנגדה יש שם אחד בע\"ב שמות, של ויסע ויבא ויט, והוא שם מה\"ש. והוא \nהסדר האמיתי, שהם חג\"ת. לכן נתן טעם הכתוב, למה קראו משה ולא מה\"ש, שהוא הסדר \nהנכון. ואמר, שהסבה היא, כי מן המים משיתיהו. פי', כי החסד שהוא המים גברו במשה, \nוהיה נוטה יותר כלפי החסד. ואם היה נקרא מה\"ש, היתה אות ה' שהיא הגבורה מכרעת \nבינתיים, והיתה היא גוברת במשה. ולכן היתה אות ש' שהוא הת\"ת, מכריע בין מ' וה', שהם \nחו\"ג, ואז הת\"ת נודע דתדיר מטה כלפי חסד, ונטיל לימינא: \nועתה נבאר מספר שם משה, כי נתבאר אצלינו בפרשת שמיני, בענין חטא נדב ואביהוא שהיסוד \nשל אבא עם המוח של הדעת אשר בתוכו, מתלבש תוך היסוד דאימא, עם מוח הדעת שבתוכו. \n"},{"index":6,"he":"ושניהם מתלבשים תוך רישא דז\"א, ונקרא דעת שבו. והנה היסוד דאבא, הוא בבחי' פנים \nואחוריים, והפנים הם הוי\"ה דע\"ב דמלוי יודי\"ן, והאחוריים הפשוטים הם ע\"ב, והמליאים \nקפ\"ד. והיסוד דאימא, הפנים שלו הם אהי\"ה דקס\"א דיודי\"ן, והאחוריים הפשוטים הם מ\"ד, \nוהמליאים תקמ\"ד. משה היה כלול מן אחוריים דיסוד דאבא שהם קפ\"ד, ומן הפנים דיסוד \nדאימא שהם קס\"א, ולכן קפ\"ד וקס\"א בגימטריא משה, ונמצא כי עיקרו באימא: \nוהנה נתבאר אצלינו, בכוונת י\"ג מדות של ויעבור כי מדת נוצר חסד הוא בבינה, הנקרא \nנוצר, שבתוכה ננצר ונשמר ונגנז החסד, שהוא בגימטריא ע\"ב דיודי\"ן שהוא אבא, ולכן נ' \nדנוצר הוא רבתי, ונודע כי אלפ\"א בית\"א רבתי היא בבינה, וזה להורות על חמשים שערי \nבינה, ולכן גם משה בגימטריא נוצר (הגהה א\"ש, ע\"ה). ובזה תבין מ\"ש בזוהר פרשת פקודי, \nכי בהיכל הרצון תמן אתכניש משה, לפי שהוא מבחי' הדעת שביסוד דאימא, הנקרא נוצר. \n"},{"index":7,"he":"והוא הוא מלת רצון, וכמ\"ש זה בפסוק וראית את אחורי וע\"ש: \nוהנה בחי' בלעם, כבר נתבאר, כי הוא הרע של הבל. וז\"ס פסוק (דברים ל\"ד) ולא קם נביא \nעוד בישראל כמשה, ודרשו רז\"ל בישראל לא קם, אבל בא\"ה קם. ומנו בלעם. ונודע מה שהקשו \nעל מאמר זה בספר הזוהר, בסוף פ' שמות, אבל הענין יובן עם הנז\"ל, כי שניהם מן הדעת \nדזעיר, מבחי' הבל כנזכר, כי היו מעורבים בו טוב ברע, ע\"י חטאו של הבל שחטא, כנזכר \nבספר התיקונים תקון ס\"ט. ואח\"כ נתברר הטוב לבדו במשה, כמש\"ה ותרא אותו כי טוב הוא, \nועיין בפסוק ויקח קרח וגו'. והרע לבדו בבלעם, אלא שעדיין היה בו מעורב קצת טוב, \nולכן זכה לנבואה ולרוח הקדש בתחלתו, כמ\"ש ז\"ל, ולכן היה שקול כמשה ממש. אלא שמשה \nהיה בדעת הטוב של הקדושה ובו התחיל ראשית תקון הבל מבחי' הדעת, ובלעם היה בדעת הרע \nשל הקליפה, ובו התחיל ראשית בירור הרע של הבל, מבחינת הדעת. וזמ\"ש, (במדבר כ\"ד) \nויודע דעת עליון, כי להיות בו ניצוצות קדושה מן הדעת עצמה וגם היה הוא דוגמתם מן \n"},{"index":8,"he":"הדעת של הקליפה, לכן היה נאחז בדעת עליון של הקדושה, והיה לו שם ידיעה והשגה. \nונמצא, כי אעפ\"י שבספר הזהר במ\"ר חז\"ל ביארוהו על דעת שבקליפו', עכ\"ז הפשט לא \nיוכחש, כי מתוכו היה נאחז בדעת דקדושה. וזהו הטעם שהיה בלעם שונא את ישראל בתכלית, \nכי הוא הסיגים שהפרישוהו מהם. ודע, כי גם בניו יונוס וימברוס היו מבחי' זו ג\"כ, \nולכן הם היו הראשים של הערב רב, והם היו העיקרים, כנזכר בספר הזוהר בפרשת כי תשא: \nונמצא, כי כיון שנזדככו ונתלבנו הנשמות ההם, באותם ק\"ל שנה, אז מן הסיגים שנפרדו \nונשתיירו מהם, יצא בלעם, ראשית המובחר שבכל הרע ההוא והשורש שלהם, וכל הערב רב הם \nהענפים שלו וכנז\"ל: \nוהנה בחינת הערב רב, הם הסיגים שנשתיירו מדור המדבר, כי כמו שבלעם היה הרע הניטל \nממשה, כן הערב רב הם הרע של דור המדבר. וכמו שבלעם עדיין היה בו טוב מועט, כן היה \nעדיין קצת טוב מעורב בערב רב, אבל הם יותר מתוקנים הערב רב מבלעם: \n"},{"index":9,"he":"ובזה תבין טעם, למה מרע\"ה השתדל להוציא את הערב רב שלא כרצונו ית'. והטעם הוא, כי \nהיה בהם תערובת ניצוצות קדושות, ענפיו של משה עצמו, מן הדעת, ולכן מסר עצמו עליהם \nכמה פעמים. ולא עוד אלא שנקבר בחו\"ל בעבורם, להביאם עמו, כנזכר בספר הזוהר: \nגם בזה תבין, כמה פעמים שנזכרו הערב רב על שם עמו של משה, כמש\"ה (שמות ל\"ב ז') לך \nרד כי שחת עמך אשר הוצאת מארץ מצרים, לפי שכל דור המדבר, וכל הערב רב, כלם הם ענפיו \nוניצוציו, והוא להם כנשמה לגוף. וז\"ס פסוק (במדבר י\"א כ\"א) שש מאות אלף רגלי העם \nאשר אנכי בקרבו, בקרבו ממש, כנשמה בתוך הגוף. גם ז\"ס פסוק (שם י\"א א') ויהי העם \nכמתאוננים רע באזני ה', כי הערב רב הם מבחי' הרע, שהוברר מסיגי נגעי בני אדם דהשחתת \nהזרע, הנקרא רע. בסוד (בראשית ל\"ח ז') ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'. וזש\"ה ג\"כ, \n(במדבר י\"א י') ובעיני משה רע, כי גם משה ראה בעיני שכלו, כי כלם היו מבחי' הרע \n"},{"index":10,"he":"שלו, אשר לא נתקן עדיין: \nואמנם מה שלקה משה ונענש על ידם הוא, לפי שעדיין לא היה זמן תקונם, ורצה לתקנם קודם \nזמנם. ונודע כי עיקר גלות מצרים היה לסבתם כנ\"ל, לכפר ענין הרע שנתערב בטוב של הבל, \nושל נגעי בני אדם. ולא די זה, אלא שבשבילם לא נכנסו ישראל לארץ, כי החטיאום בעגל, \nובעשר הנסיונות, וחטאו והחטיאו להיותם בלתי מתוקנים: \nובזה תבין, למה נקראו ערב רב, וכמ\"ש בזוהר פרשת תשא כי יש ערב רב, וערב זעיר. \nוהענין הוא, כי יש נשמות דהשחתת זרע, מן החסדים התחתונים המתפשטים בגופא דזעיר, \nויוצאים דרך יסוד הנקרא ו' זעירא, ואז אוחזים בהם הקליפות, ומתערבים טוב ברע, ונקרא \nערב זעירא. ואלו שבדורו של משה, היו מן הדעת העליון עצמו כנז\"ל, והנה הדעת ו' \nרברבא, והת\"ת ו' בינונית, והיסוד ו' זעירא. ולכן היו נקראים ערב רב, ולכן ערב רב הם \nבגימטריא דעת: \nוז\"ס שנקראו (שמות ל\"ב ט') עם קשי עורף, כי העורף הם אחוריים של הדעת, ונתערבו ברע, \n"},{"index":11,"he":"ולכן נקראים עם קשי עורף, כי שם חטאו למעלה, כמבואר אצלינו בפרשת עקב וע\"ש. והנה \nשתי בחי' אלו, שהם, ערב רב, וערב קטן, נקראים בין הערבים, כנזכר בזוהר פרשת תשא: \nואמנם בחינת דור המדבר, כבר נתבאר כי הם בחי' הטוב, שהובררו מאותם נגעי בני אדם, \nשהם נשמות עליונות בתכלית, כי הם משרש הדעת העליון ברישא דז\"א. וזהו טעם שנקראו דור \nדעה, בסוד הדעת. ולהיותם ענפים של משה, לכן הוצרך להיות משה הגואל שלהם. ולכן הפציר \nבו הקב\"ה, בשבעת הימים של מראות הסנה, כנזכר במ\"ר לפי שהיה מוכרח להיות על ידו, כי \nכלם בניו ממש, ונקראו דורו של משה: \nגם ז\"ס פסוק (במדבר י\"א י\"ב) האנכי הריתי את כל העם הזה, אם אנכי ילדתיהו, כאשר ישא \nהאומן את היונק, וכל המזונות שלהם היו ע\"י משה, כאומן את היונק, המוכרח לגדלו \nולהטריפו לחם חוקו: \nואחר שנתבארו ד' בחי' אלו, שכלם בחי' הדעת דז\"א. נבאר עתה, איך עתה נתקנו כל \nהקלקולים שלהם הראשונים. ובזה יתורץ שאלה אחת, והוא, כי מאחר שהב\"ה היה עתיד ליתן \n"},{"index":12,"he":"את התורה בהר סיני, למה הקדים להם ג' מיני ציוויים בתחלה, הא' הוא במרה, כמאמר רז\"ל \nשבת ודינין במרה אפקוד, והוא בפרשת בשלח, והב' בפרשת יתרו והוא ענין מינוי הדיינין, \nכנזכר בפסוק (שמות י\"ח כ\"א) ואתה תחזה, וכמ\"ש איעצך ויהי אלהים עמך, ודרשו רז\"ל \nהמלך בשכינה, והקב\"ה צווהו בדבר יתרו, ויתרו נודע דקודם מתן תורה בא, לדעת רוב \nרז\"ל. והג', בפרשת משפטים, כל הדינים ההם שנאמרו קודם מתן תורה, כי לכן חזר בסוף \nהפרשה לומר, (שמות כ\"ד) ואל משה אמר עלה אל ה': \nאבל הענין הוא, כי הנה אעפ\"י שדור המדבר היו נתקנים, ונבררים טוב מן הרע כנזכר, \nעדיין לא פסקה זוהמתם הראשון לגמרי מהם, עד שעמדו על הר סיני, כמ\"ש חז\"ל. וסוד \nהענין הוא, כי עדיין לא נתקנו עבירות של אדה\"ר, ועבירות שלהם, בהיותם בגלגול דור \nהמבול, ודור הפלגה, ואנשי סדום כנז\"ל, ואעפ\"י שקבלו ענשם בגלות מצרים, היו צריכים \nבקום עשה, לחזור ולקיים המצות ההם, אשר עברו עליהם, ולכן הוכרחו לתקנם ולקיימם, טרם \n"},{"index":13,"he":"נתינת התורה בהר סיני: \nוזה עניינם, הנה, כנגד עון דור הפלגה, שכפרו בעיקר ועבדו ע\"ז כמו אדה\"ר גם כן, לכן \nנתן להם במרה שבת ודינים שלה, ובזה נתקן עון ע\"ז. וז\"ס פסוק (ישעי' נ\"ו ב') אשרי \nאנוש יעשה זאת שומר שבת מחללו, ודרשו רז\"ל אפילו עובד ע\"ז כאנוש, שהיה בדור המבול, \nמקיים השבת מוחלים לו כל עונותיו, כי המודה בע\"ז כאלו כופר בכל התורה כלה. והכופר \nבע\"ז, כמודה בתורה כלה, והמקיים שבת כהלכתו, כאלו מקיים כל התורה כלה. וגם נתקן עון \nכופר בעיקר, כי הרי המודה בשבת, מודה שיש עיקר למעלה, שברא העולם בששת ימי בראשית, \nוישבות ביום השביעי: \nוכנגד עון דור המבול בעון הגזל כאדה\"ר, נתן להם פרשת משפטים, שכל דיני גזלה וגניבה \nנכתבים בה. ולא עוד אלא שהדין הא' (שמות כ\"א ב') כי תקנה עבד עברי, מדבר בנמכר \nבגניבתו ע\"י ב\"ד, ואינו נתקן עד שימכר, ואח\"כ יצא לחירות. ולכן גם הם (תהלים ק\"ה \nי\"ז) לעבד נמכר יוסף, וכל בני ישראל היו עבדים למצרים, לתקן עון הגזל, ואז יצאו \n"},{"index":14,"he":"לחירות. והנה כיון שקבלו עליהם הדין הזה של עבד עברי, נחשב עליהם כאלו נתקיים בהם, \nונמחל להם עון הגזל: \nוענין הוצאת שז\"ל, כבר נתקן ע\"י שהושלכו ליאור כנז\"ל, ונתבררו מן הרע. וכנגד עון \nאנשי סדום, שכפרו בדינין כאדה\"ר, לכן ניתן להם פרשת (שמות י\"ח כ\"א) ואתה תחזה מכל \nהעם, ומינוי שופטים ודיינים: \nובזה יתבאר לך, ענין משה ויתרו, בענין מינוי הדיינים, שלא עשאו משה מתחלה. והענין \nהוא, כי הנה משה היה השרש לכלם כנזכר, ובהיותו שופט את העם, היו ניצוצות נשמות \nטובות שחטאו בראשונה, בהיותם מעורבות באנשי סדום, היו עתה מתעברות במשה בסוד העבור, \nשהוא אחד מבחי' הגלגול, ובזה יספיק להם כאלו הם עצמם השופטים, והיה נמחל להם עונם. \nובפרט אם הוי באים לפני משה אותם הדינים בעצמם, ואותם המריבות שבאו כיוצא בהם לפני \nדייני סדום, ועתה היה דן אותם במשפט כפי הדין, ובזה כל מי שחטא בראשונה בדין כיוצא \nבו, היה בא אז בסוד העבור בעת ההיא, והיה נתקן: \n"},{"index":15,"he":"וזהו טעם מ\"ש (שם י\"ח י\"ג) ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב, למהר תיקון העון \nההוא, קודם נתינת התורה. ויתרו א\"ל לא טוב הדבר אשר אתה עושה וגו', כלומר לא תוכל \nלתקן הרע הזה ולהחזירו לטוב, בהיותך יושב לבדך שופט, כי כבד הדבר לתקן כמה נצוצות \nרבות של נשמות ההם, ובפרט כי צריך שיבואו כל מציאות הדינים הראשונים שטעו בהם דייני \nסדום, לכשיותקנו על ידך, והנה אתה יחידי ואינך יכול לדון דינים הרבה, וימשך התקון \nלזמן רב. ולכן ושמת עליהם שרי אלפים, ובהתרבות הדיינים, יתרבו הדינים, ויתוקן הדבר \nבמהרה, והדברים הקלים יתוקנו על ידיהם, והדבר הקשה של העון הגדול יביאון אליך, \nויתוקן על ידך, ובזה תמהר תקונם: \nעוד א\"ל טענה אחרת, והיא, כי כמו שהיו דור המדבר מבחי' הרע של הבל, שהוא משה. כן \nהיו בהם מבחי' קין דיסוד דאימא כמ\"ש למטה בדרוש שאחר זה, בענין דור המדבר, ולא \nיספיק היות משה השופט לתקנם, כנודע שאין הנשמה באה בסוד העיבור להתקן, אלא באדם אחד \n"},{"index":16,"he":"שיהיה משרש נשמתו, ויהיה גואלו הקרוב אליו, לכן ושמת עליהם שרי אלפים וגו', ויהיה \nבהם שופטים משרש בחי' קין, ויתוקנו גם הם על ידיהם: \nועדיין צריכים אנו לתת טעם, למה לא נצטווה בזה בתחלה ע\"י הקב\"ה, והטעם הוא, כמש\"ה \n(בראשית ד' כ\"ד) כי שבעתים יקם קין, כי כמו שהתחלת תיקונו של הבל היה במשה, שהיה \nטוב בלי רע, כנז\"ל בפסוק ותרא אותו כי טוב הוא, כן התחלת תיקון קין בסוד נשמתו, היה \nביתרו חמיו של משה, והיו שניהם בדור אחד, וכנודע מספר התקונין, בפסוק קניתי איש את \nה': \nוהנה קין חטא ג\"כ בענין הדינים, ואמר לית דין ולית דיין, ולית עלם אחרן, כשהרג להבל \nאחיו. ולכן אשר עתה היה נתקן ע\"י יתרו, תקן עון ההוא, והוא בעצמו יעץ למשה עצה זו, \nוהודה על ענין הדיינים, לתקן פגם שבו. וגם כי כיון שהוא ראש לנשמות קין, היה רוצה \nלתקן גם את נשמות קין, שהיו גם הם מעורבים בדייני סדום. ולכן בחר במינוי שופטים \nאחרים, שהיו מבחי' קין, לתקן את נשמות קין גם הוא, ע\"ד שהיה משה מתקן נשמות הבל, \n"},{"index":17,"he":"והנה אחר שנמחלו ג' עבירות אלו, אז עמדו בהר סיני, ופסקה כל זוהמתם הראשונה, ואז \nקבלו כל התורה כלה: \nונבאר עתה בקיצור, ענין גלות ישראל למצרים, ולמה היו שבעים נפש, ואיך נגאלו, ואיך \nנכנסו לא\"י. ואח\"כ נחזור לבאר דרוש ארוך, בענין מרע\"ה, ודור המדבר, וערב רב, \nודרושים רבים הנכללים בהם. הנה היות ב\"י שבעים נפש, הוא במה שהודעתיך במצות המילה \nבפרשת לך לך, כי מספר אורות החסדים המגולים, הם ע'. לפי ששני החסדים דחו\"ג, ושליש \nהעליון דחסד שבת\"ת עד החזה, הם אורות מכוסים תוך יסוד דאימא. וב' שלישים תחתונים \nדחסד שבת\"ת, ושתי חסדים דנו\"ה, הם אורות מגולים. וכל חסד מהם הוא הוי\"ה אחת, שמספרה \n"}]}
