{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-24","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":24,"title":"קטע 24","hebrewTitle":"קטע 24","segments":[{"index":1,"he":"היסוד של אימא הוא הנקרא יובל. ובזה נבא אל הביאור, הנה היסוד דאבא, הוא סובב \nמבפנים את פנימיות יסוד דאימא הנקרא יובל. ונמצא כי סטרא דיובלא, הוא יסוד דאבא \nשבתוך יסוד דאימא הנקרא יובלא, המסבביהו מצדדיו הפנימיים: \nעוד ביאור שני, במש\"ל בענין יעקב. כי החסדים המגולים שיצאו מיסוד דאימא, הם המאירים \nומכים ביסוד דאבא, ובוקעים אותו, ועי\"כ יוצאים הארותיו לחוץ, ועושה פרצוף יעקב, \nופרצוף לאה אשתו, הנקראת דור המדבר כנז\"ל. ונמצא שלא יצאו הארותיהם אלא מסטרא \nדיובלא, ומסבתו כי הוא גרם יציאתם לחוץ: \nעוד ביאור שלישי, כמש\"ל כי אין אורות אלו יוצאים מיסוד דאבא, אלא מן החזה ולמטה, כי \nשם נסתיים קצה האחרון של יסוד דאימא, הנקרא יובלא. ונמצא כי נפקו מסטרא דיובלא, ר\"ל \nמסיום קצה היסוד הנקרא יובל, ומשם ולמטה יצאו האורות האלו: \nעוד ביאור רביעי, כמש\"ל בדרוש שקדם לזה, בענין יתרו, שחדש פרשה (שמות כ\"ח י\"א) ואתה \n"},{"index":2,"he":"תחזה, כי גם בדור המדבר היו בחי' של קין. והענין הוא, במה שיתבאר היטב לקמן, בענין \nהמרגלים, כי הנה החסדים של אימא המקיפים וסובבים יסוד דאבא, וגורמים לו שיבקע, \nויוציא הארותיו לחוץ, לצד פנים דזעיר, ולא לצד אחור, מוכרח הוא שבצאתם מתערבים \nעמהם, ויוצאים שניהם לחוץ. ובהכרח הוא שקצת ניצוצות אורות דיסוד דאימא, אשר מצד \nפנים, מתערבות עמהם ויוצאים לחוץ, וגם הם בכלל יעקב ודור המדבר. וכמו שנתבאר \nאצלינו, כמה נשמות היו שם בדור המדבר ויעקב, והיו מאורות דאימא, והם, נדב, ואביהו, \nופנחס, ונתנאל בן צוער, וקרח, ודתן ואבירם והרבה כיוצא בהם. ונמצא, כי בדור המדבר, \nהיו בהם מי שהיה מחד סטרא דיובלא, שהיו צד הפנים דיסוד דאימא, ולא מכל סטרי יובלא \nלסבה הנזכר: \nעוד נלע\"ד, ששמעתי ביאור חמישי ממורי ז\"ל, והוא, כי כיון שדור המדבר הם נולדים מן \nלאה אשת יעקב, אעפ\"י שלאה זו נעשת מהארת יסוד דאבא, עכ\"ז נודע, כי כל בחי' לאה \n"},{"index":3,"he":"נקראים ע\"ש אימא יובלא, ולזה אמר שהם מסטרא דיובלא, ולא יובלא ממש: \nשורה הפנימית, היא ג' פרצופים. ואמנם פרצוף האמצעי שבהם, הוא עיקר ושורש לכל שלשה \nהשורות האלו, וממנו יצאו כלם, מן החזה שבו ולמטה. והנה הוא הנקרא ז\"א, והוא הנקרא \nישראל, והוא אב לכולם. ואמנם כלם לא יצאו, אלא מהארת יסוד דאבא, מבחינת התפשטותו \nבגלוי, מן החזה שלו ולמטה, כנז\"ל. ונמצא כי ז\"א עצמו, הוא נקרא ישראל. ויסוד דאבא \nהמתפשט בתוכה הוא הנקרא משה כנז\"ל. גם נתבאר עניינו היטב, במצות ולא ירבה לו נשים. \nונמצא כי משה הוא שרש ואב, לכל אלו ההארות שבשלש שורות אלו, זולת ז\"א עצמו הנקרא \nישראל כנז\"ל, הנעשה מאורות דאו\"א כנודע: \nעוד אהרן אחיו הוא בבחי' היסוד דאבא. ואי אפשר לבאר עניינו, עד שנבאר בחי' שתי \nההארות ימנית ושמאלית דז\"א. והנה שני פרצופים הימני והשמאלי שבשורה זו הפנימית, הם \nנקראים, מן, וענני כבוד. זה עומד לימין נצח דז\"א בחוץ, וזה עומד בשמאל ההוד דז\"א \n"},{"index":4,"he":"בחוץ, ויש חלוק בין אלו שני הפרצופים, לשאר אור בשתי שורות האמצעית והחיצונה, כי הם \nנעשו כולם מאורות דיסוד דאבא לבד, זולתי קצת ניצוצות דאורות דאימא, שנתערבו ביעקב \nודור המדבר כנזכר, אבל שתי פרצופים אלו, כולם הם מאורות יסוד דאימא, כמו שיתבאר: \nדע, כי בהיות יסוד דאבא מוקף ומסובב מאורות המגולים דיסוד דאימא כנז\"ל, וגורמים לו \nשיבקע גם הוא, ויוציא הארותיו לחוץ, הנה כפי הטבע, היה נבקע מן שתי צדדיו ימין \nושמאל, כי אורות הימנים יבקעו צד ימין הקרוב להם, ויצאו דרך שם לחוץ, בצד ימין \nדזעיר. ואורות השמאלים, יבקעו צדו השמאלי הקרוב להם, ויצאו דרך שם לחוץ בצד שמאל \nדזעיר. ואם הדבר מונח להעשות כפי הטבע המורגל כנזכר, היו כל האורות יוצאים מתוכו, \nכדי להתגלות במקום רחב, כי אינם יכולים לעמוד במקום צר, והיו יוצאים כלם דרך שתי \nבקיעות הצדדים לחוץ, ועי\"כ לא היו שום אורות נשארים תוך יסוד דאבא להאיר אל ז\"א \n"},{"index":5,"he":"כנודע. גם לא היו שום אורות יוצאים לצורך בנין פרצוף יעקב שהוא אחוריים דיסוד דאבא \nכנודע ולא לכל שתי השורות הנזכר, האמצעית והחצונית. ולכן המאציל העליון, הניח בטבע \nאותם האורות שבתוך יסוד דאבא, שלא יצאו כפי הסדר הנזכר, אלא שיצאו באלכסון, ר\"ל, כי \nהימנים יצאו דרך בקיעה השמאלית מנגד. והשמאליים, יצאו דרך בקיעה הימנית מנגד להם. \nועי\"כ, האורות פוגעים זה בזה, ומתעכבים שם. כי הימנים ההולכים לצאת מצד שמאל, \nפוגעים בשמאליים הבאים לקראתם, לצאת מצד ימין, ואלו מעכבים לאלו, ועי\"כ אין כל \nהאורות יוצאים, רק אותם המוכרחים לצאת, לעשות שם בחי' הארת מן וענני כבוד כנז\"ל: \nונמצא בזה שתי דברים, כי בבחי' אורות עצמם דיסוד דאבא, הנה נמצא שהחליפו את מקומם, \nוהימנים יצאו בשמאל, והשמאליים יצאו בימין. ולא עוד, אלא שלהיותם יוצאים באופן זה, \nבהכרח הוא שגם הם מתערבים יחד זה בזה, ונכללים זה בזה, ועי\"כ יוצאים אורות ימנים \n"},{"index":6,"he":"ושמאליים דרך הימין, וימנים ושמאליים דרך השמאל: \nועוד יש בחי' שנית, והיא, אורות דאימא המגולים וסובבים עליהם כנז\"ל, כי בצאת אורות \nיסוד דאבא מחוץ ליסוד הזה, ופוגעים באורות דאימא המגולים הסובבים עליהם, ומכח \nיציאתם בחוזק, מוציאים עמהם קצת הארות דאימא עצמה מחוץ לז\"א. אמנם אין שום תערובת \nבאורות דאימא, כמו שיש באבא כנזכר. אבל אורות ימניים דאימא יוצאות מצד ימין, \nוהשמאליים דרך שמאל. ונמצאו עתה שני בחי' הארות יוצאות לחוץ, אורות דאבא ואימא מצד \nימין הנצח דז\"א. ואורות או\"א מצד שמאל ההוד דז\"א, ואלו הם מן וענני כבוד: \nונמצא, כי עיקרם של מן וענני כבוד, נעשים מאורות דאימא, אבל האורות דאבא לא יצאו, \nרק לצורך הוצאתם את אורות דאימא לחוץ על ידיהם כנזכר. וטעם הדבר הוא, כמו שנבאר \nאח\"כ, כי ג' בחי', מן, ובאר, וענני כבוד, נסתלקו במיתת אהרן ומרים, וכלם חזרו בסוף \nמ' שנה, בזכותו של משה, כמ\"ש חז\"ל. והדור ההוא הם בניהם של דור המדבר, ואינם מבחי' \n"},{"index":7,"he":"אורות אבא, אלא אורות דאימא, כי לכן נכנסו לא\"י כמ\"ש למטה, ולכן עיקר מן וענני כבוד \nובאר, הם הארות דאימא כנזכר, אלא שאורות יסוד דאבא, שהם משה ואהרן כנז\"ל, הם \nהמוציאים אותם לחוץ כנז\"ל. וז\"ס משרז\"ל, שבתחילה היה המן בזכותו של משה, וענני כבוד \nבזכותו של אהרן: \nונבאר עתה, איזה בימין, ואיזה בשמאל. הנה נודע, כי אהרן הוא כהן, ומשה הוא לוי. \nונודע, כי הכהן הוא בחסד. ולוי בגבורה. ונמצא כי מרע\"ה, שהוא בגימטריא אחוריים \nדיסוד דאבא, שהוא הוי\"ה דע\"ב דיודין, אשר אחוריים שלה הם קפ\"ד. והפנים דיסוד דאימא, \nהסובבים ומלבישים על צד האחוריים דיסוד דאבא אשר בתוכו. והנה היא אהי\"ה דיודי\"ן \nבבחי' פנים, העולה קס\"א. והנה קפ\"ד וקס\"א, הם בגימטריא משה. גם אהרן, הוא בחי' \nאחוריים הפשוטים והמליאים דהוי\"ה דיודי\"ן אשר ביסוד דאבא, והם ע\"ב קפ\"ד, כמנין \nאהרן. והרי, איך משה ואהרן, שניהם ביסוד דאבא. אבל כפי הנזכר, נמצא כי אהרן שהוא \n"},{"index":8,"he":"כהן הוא בימין דנצח דזעיר. ומשה שהוא לוי, יהיה בצד שמאל דהוד דזעיר. והנה מצאנו \nמאמר חלוק על זה בספר הזוהר, וכמו שסדרו מסדרי התפלות, בענין הפיוטים של ההקפות \nדיום הו\"ר, כי משה חתום במדת הנצח. ואהרן חתום במדת ההוד: \nוהנה ישוב סתירת מאמרים אלו, יובן עם הנז\"ל, כי אורות דיסוד דאבא החליפו מקומם \nהימנים במקום שמאל, והשמאליים במקום ימין, ונמצא כי משה הוא בנצח, וגם בהוד, ע\"י \nהחלוף הנזכר. וכן באהרן. וז\"ס, (שמות ו' כ\"ו) הוא אהרן ומשה וגו', הוא משה ואהרן, \nהם המדברים אל פרעה, לומר כי שניהם שקולים יחד. (הגהה א\"ש, גם נתבאר טעם זה בש\"ב \nשער מאמרי רשב\"י, בפרשת וארא). כי הם מיסוד דאבא, וזהו הם המדברים. ובבחינת היותם \nזה בנצח וזה בהוד, ואח\"כ נתחלפו, אמר הכתוב הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן: \nוהנני מסופק איך שמעתי ממורי ז\"ל בענין זה, לדעת כפי האמת, מי הוא מהם בנצח, ומי \nהוא מהם בהוד. והנלע\"ד ששמעתי הוא זה, כי משה הוא בימין היסוד, לפי שהוא גדול במעלה \n"},{"index":9,"he":"יותר מאהרן כנודע. אלא שאח\"כ, נתחלף בשמאל. ואהרן שרשו בשמאל היסוד, אלא שאח\"כ \nנתחלף בימין: \nא\"ש, אעפ\"י שדברי הרב ז\"ל נאמרים באמת וצדק. נלע\"ד, שמקרא מלא הוא כמ\"ש חז\"ל, הלא \nאהרן אחיך הלוי מתחלתו ואח\"כ זכה לכהונה בימין. ומשה מתחלתו היה ראוי להיות כהן, \nהוא ובניו, ונתחלפו להיות לוים. ואעפ\"י ששמש לעולם בכהונה גדולה, כמ\"ש חז\"ל או שמנה \nימים בלבד, מר כדאיתיה, ומר כדאיתיה. כנלע\"ד: \nונמצא, כי הארה היוצאת ממנו לחוץ, הנקראת מן, הוא נמשך ממשה, שהוא בימין. ואח\"כ \nנתחלף, ויצא לצד שמאל, כנודע כי המזונות באים מן הגבורה, בסוד מ\"ש חז\"ל קשים \nמזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, וכנזכר בספר הזוהר פרשת תרומה. אבל ענני כבוד, הם \nמאהרן שהוא בשמאל, אלא שנתחלפו ויצאו לצד ימין, כמבואר בספר הזוהר בפרשת אמור כי \nשבעה ענני כבוד, הם בחסד: \n \n"},{"index":10,"he":"פרשת שמות (המשך)\nונבאר עתה ענין הבאר, ובו יתבאר מאמר רז\"ל שלש מתנות נתנם הקב\"ה לישראל, באר, ומן, \nוענני כבוד, בזכות משה ואהרן ומרים. ואחר שמתו אהרן ומרים, חזרו שלשתם בזכות משה. \nדע, כי אחר מ' שנה שהלכו ישראל במדבר, עד תום כל הדור שיצאו כמצרים הנקרא דור דעה \nכנז\"ל, הנה אז נתבטלה כל השורה האמצעית, שהם, דור המדבר הנקרא לאה אשת יעקב, ושני \nהמטות כנז\"ל. ובזה תבין טעם, למה לא נכנס משה ודור המדבר לא\"י. והנה בספר הזוהר \nנתבאר כי דור הנכנס לארץ ויהושע בראשם, כלם מסטרא דסיהרא, הנקרא א\"י. משא\"כ במשה \nודורו, הנקראים דור המדבר, כי ממנו יצאו כנז\"ל, ע\"י זווג יעקב ולאה אשתו. אבל א\"י, \nהיא רחל נוק' דז\"א, אשר לא היו הם מבחינתה, אלא מבחי' העליונה יותר כנזכר. וז\"ס \n(דברים ד' ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. ר\"ל, כי דור המדבר, היו \nנפרדים, מבלתי מתחברים עם ז\"א. אבל בניהם שהיו נכנסים לארץ, היו בניה של רחל, אשר \n"},{"index":11,"he":"היא דבוקה אב\"א ממש עם ז\"א, ואינם נפרדים, רק ע\"י נסירה ממש. ולכן כיון שאתם מבחי' \nרחל, ואתם דבקים ממש בה' אלהיכם, חיים כלכם היום ליכנס לא\"י, שהיא כנגד רחל. משא\"כ \nבמשה ודור המדבר כנזכר. וזמש\"ה, ואתם, למעט אבותיכם, דור המדבר: \nועתה נחזור לענין ראשון, כי כאשר קמו הדור הזה הב', ועליהם נאמר (במדבר כ' א') \nויבואו כל העדה מדבר צין, כדי ליכנס לא\"י. כתיב, (שמות י\"ז ג') ויצמא שם העם למים. \nלפי שכל השפע היה נמשך להם מיעקב ולאה כנזכר, ועתה שמתו כל הדור המדבר כלו, חזרה \nהארת לאה הנזכר, ליכנס למקומה, בשרשה, תוך יסוד דאבא שבתוך ז\"א, ונתבטל מציאותה \nשהיתה בחוץ כנזכר, ואז נפסק השפע הבא לישראל ממנה, ולכן ויצמא שם העם למים. גם חסרו \nאז שני המטות הנז\"ל, אחר שמת גם מרע\"ה, כנודע כי יהושע לא נשתמש רק בכידון אשר בידו \nכנזכר בספר יהושע. (יהושע ח' י\"ח) כי כלם הם הארות, משה ואהרן ודור המדבר, וכשמתו, \n"},{"index":12,"he":"נתבטלו הארותיהם. ואז בחינת המן וענני כבוד, שהיו באים ע\"י משה וע\"י אהרן כנז\"ל, \nחזרו עתה בזכות משה, כי הוא עיקר הארות יסוד דאבא. ונמצא, כי כנגד שלשה הארות \nשבשורה אמצעית, שהם, דור המדבר, וב' המטות שנאבדו מהם, נתנו להם עתה שלשה מתנות \nכנגדם, שהם, באר, מן, וענני כבוד. ואעפ\"י שכבר היו להם בתחלה, עכ\"ז כיון שנתבטלו, \nועתה חזרו בזכות משה לבדו, א\"כ מתנות מחדש נקראים. האמנם יש בזה שינוי א', כי מן \nוענני כבוד חזרו במקומם הראשון, בשני צדדי ז\"א, במקום שורה הפנימית. ומקום שני \nהמטות שבשורה אמצעית, נשארו ריקנים מבלי הארות ההם. אבל מקום דור המדבר, נכנס עתה \nבמקומו, מתנת הבאר, כמו שנבאר עתה עניינו: \nוזהו עניינו, דע, כי הבאר נתן להם משיצאו ישראל ממצרים, בפרשת בשלח ברפידים. אלא \nשנסתלק במיתת מרים, לפי שבזכותה נתן להם לישראל כנזכר. והנה ענין הבאר הזה, היא \nרחל, נוקבא דז\"א, העומדת אב\"א עמו כנז\"ל. והיא יוצאת מאורות יסוד דאימא, מבחי' \n"},{"index":13,"he":"האחור לבד. והנה מרים, היא עצמה בחי' רחל הנזכרת, אשר אורות צד האחור דיסוד דאימא, \nהם אורות שלה ממש, ומהם נעשת. וכאשר מתו דור המדבר, ונתבטלה לאה אשת יעקב כנזכר, \nחסר מהם השפע, וצמאו למים. ואז בניהם הקמים תחתיהם, הם מסטרא דרחל, והוצרכו לתקן את \nרחל, ולהחזירה עתה פב\"פ, להזדווג עם ז\"א. ואז נעשת בחי' הבאר, ונמשך להם המים מן \nהבאר ההוא, ומשם היו שותים מאז והלאה: \nוהנה הבאר, היא ג\"כ ע\"ד הנז\"ל במן וענני כבוד, אלא שהיא לבדה מבחי' אורות הפנים, \nר\"ל כי האורות היוצאים מצד פנים דיסוד דאבא שבתוך זעיר כנז\"ל, הם פוגעים באורות \nדאימא הסובבים עליהם, באותם שהם מצד פנים בלבד, ומוליכים ומוציאים אותם לחוץ, במקום \nשהיתה לאה בתחלה אשת יעקב בפני ז\"א. האמנם עיקר הבאר עצמה, היא רחל, שהיתה עומדת \nבתחלה באחור דז\"א, ואז לא היתה לוקחת רק אורות האחור דיסוד דאימא, ועתה חזרה פב\"פ \nכנזכר, ואז האירו בה בחי' האורות שבארבע רוחות. לפי שכיון שחזרה לצד פנים גם אורות \n"},{"index":14,"he":"האחור מסבבים דרך הצדדים דיסוד דאבא, בהיותם תוך הת\"ת עצמו דז\"א, ושם פוגעים באורות \nהצדדים, ומתערבים ובאים יחד דרך הפנים. וגם אורות הפנים יוצאים לחוץ כנזכר, ע\"י \nאורות הפנים דיסוד דאבא: \nונמצא, כי מכל אלו האורות שבארבע רוחות, אחור ופנים, וימין ושמאל שבת\"ת דז\"א, \nמתקבצים יחד, ויורדים אל תוך היסוד דז\"א, ומשם יוצאים ונכנסים בדעת של רחל, העומדת \nעתה פב\"פ, והדעת שלה הוא ממש כנגד היסוד דז\"א, ואז נעשת הבאר כלול מכל ארבעה אורות \nהנזכר: \nואמנם מ\"ש חז\"ל, שהבאר נתן להם בזכות מרים, ר\"ל, כי מרים היא בחי' רחל ממש, אשר \nעיקרה מאורות אחורי היסוד דאימא בלבד, ועתה כשחזרה רחל שהיא מרים פב\"פ עם זעיר, \nבמקום לאה אשת יעקב, גרמה, שכל אותם האורות שבארבע רוחות, כלם יטו דרך פנים, ויצאו \nויאירו בה, ואז נעשת בחינת הבאר כלול מכל האורות ההם. והרי, כי הבאר שהוא כללות כל \nהארות, בהיותם בצד פנים, נקראים באר. ושם נתנו ע\"י מרים, היא רחל עצמה, שחזרה פב\"פ: \n"},{"index":15,"he":"\n(הגהה א\"ש, הנה מרים בגימטריא ר\"צ, ובהארת המטה נעשת צור. וז\"ס, והכית בצור): \nוהרי נתבאר, איך תמורת ג' פרצופים, שחסרו בשורה האמצעית, כשמתו דור המדבר, ונסתלקה \nלאה אשת יעקב, נתן להם מחדש ג' מתנות הנזכר, מן, ובאר, וענני כבוד. ושלשתם מבחי' \nרחל כנזכר, כי שלשתם נעשים מאורות דיסוד דאימא, אלא שאורות דיסוד דאבא גורמים להם \nלצאת, שהם משה אהרן מרים. ואח\"כ חזרו שלשתם בזכות משה, כי הוא עיקר היסוד דאבא, \nוהוא המוציאם לחוץ. אמנם מן וענני כבוד, לא נתנו במקום שני המטות, בשורה האמצעית. \nרק בב' צדי ז\"א, בשורה הפנימית. והבאר חזרה במקום שהיתה בתחלה לאה אשת יעקב, הנקראת \nדור המדבר: \nוהנה בזה תבין פסוק, אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה וכו'. וכבר נתבאר \nביאורה בפרשת חקת. והענין בקצור הוא, כי פרשה זו מדברת, בסדר התיקון שנעשת ברחל, \nהנקראת סלע, בהיותה באחור. ובתחלה צריך לתקנה ולגדלה בבחי' אב\"א, ואהר כך כשחוזרת \n"},{"index":16,"he":"פב\"פ, כל פרצופה שנגדל בהיותה באחור, אינו עתה רק בבחי' נקודה א' תחת היסוד דז\"א, \nואז צריך לתקנה ולגדלה בבחי' פב\"פ, עד שעלה למעלה כנגד כל ז\"א פב\"פ עמו, ואז \nמזדווגת עמו, כמבואר באורך בברכת אבות שבתפלת שחרית דחול. וז\"ש, עלי באר ענו לה, כי \nענין הגדלת באר הזה הנקרא רחל, הוא בבחי' הגדלה ע\"י עליה ממטה למעלה. וכבר ביארתי \nכל הפסוקים האלו במקומם בפרשת חקת, גם ביארתים במאמר ספר הזוהר בפרשת וילך דף רפ\"ו \nע\"א ע\"ש. ובפרשת חקת אבאר ענין חטא משה בסלע, נקשר עם דרוש הנזכר, וע\"ש: \nונבאר כללות ענין המרגלים. וענין פרטות יהושע וכלב, שהיו מהם. כי לכאורה נראה, שהוא \nדבר תימה, מה צורך שלוח מרגלים, אהר הבטחתו יתברך לתת להם את ארץ כנען. ובפרט עמ\"ש \nחז\"ל על פסוק שלח לך אנשים, שלא הסכים הקב\"ה בשליחות זה. ובפרט כי לא מצינו שנענש \nעל דבר זה. הנה, אעפ\"י שמרע\"ה היה יסוד של אבא שיש בתוך זעיר וכל הארות דור המדבר \n"},{"index":17,"he":"יוצאות ממנו, עכ\"ז כתיב, (משלי ג' י\"ט) ה' בחכמה יסד ארץ: \nוסוד הענין הוא, כי טבע האב לאהוב את בתו ולכוננה ולתקנה, ולכן היה רצונו של משה \nשהוא יסוד דאבא, לתקן גם את רחל נוקבא דז\"א אע\"פ שהיא מאורות יסוד דאימא לסיבה \nהנזכר, והנה רחל היא ארץ כנען כנז\"ל, ולכן שלח אותם המרגלים, שהם נצוצות הארות דור \nהמדבר היוצאות ממשה יסוד דאבא, להאיר ברחל הנז', ולכן בהכנסם בה, נקראים מרגלים, \nלהורות כי אינם מארץ כנען, רק מדור המדבר, מן לאה אשת יעקב, כי מי שהוא מארץ אחת, \nונכבס לארץ אחרת שאינו משם, נקרא מרגל: \nואמנם אופן שלוח מרגלים אלו, היה באופן זה, כי הנה נתבאר למעלה, בענין דור המדבר, \nכי שרשם הוא מן אורות שבהוד יסוד דאבא, המתלבש ומוקף מסביבותיו באורות המגולים של \nיסוד דאבא, ורבוי הארתם גורמת לו שיבקע, ויצאו אורותיו לחוץ לצד פנים דז\"א, ובעת \nצאתם בכח להתגלות, הם פוגעים באורות פנים דיסוד דאימא, ומתערבים בהם, ומוציאים קצת \n"},{"index":18,"he":"ניצוצות אורות דפבים דיסוד דאימא עמהם לחוץ. ונמצא, שגם בדור המדבר יש בחינת \nניצוצות נשמות אורות דאימא כנז\"ל שם: \nוהנה עד\"ז ג\"כ, בהיות רחל באחורי ז\"א, הנעשת מאורות דאחור דיסוד אימא כנז\"ל בענין \nהבאר, והנה גם אורות דאימא דמצד פנים, רוצים לצאת דרך אחור להאיר ברחל, ואז פוגעים \nביסוד דאבא המלובש בתוכם, ומפסיק בין אורות אחור דאימא, לאורות פנים דאימא, ואז \nלהיותם מגולים, יש בהם כח לבקוע אותו, וליכנס בתוכו מצד פניו, ויוצאים מצד אחוריו, \nעד אחורי ת\"ת דז\"א, ויוצאים משם אל רחל, ומאירים בה. ואז גם הם, מידי עברם בתוכו, \nמוציאים עמהם קצת ניצוצות אורות דאבא, ונכנסים ברחל עמהם, ומאירים בה. ואלו \nהניצוצות דאורות דאבא, שהם מכלל דור המדבר, אלא שיוצאים דרך האחור לרחל, אלו הם \nענין המרגלים, ששלח משה לארץ כנען, כי משה הוא יסוד דאבא, השולח שם לתקן את רחל, \nכנז\"ל בסוד ה' בחכמה יסד ארץ: \nוהנה מרע\"ה, חשב לתקן גם את רחל, שתחזור פב\"פ עם ז\"א, בזמן דור המדבר. וזמ\"ש לו \n"},{"index":19,"he":"הקב\"ה, שלח לך אנשים, ר\"ל, שלח משלך אנשים. כי אלו הם ניצוצות שלך, כנזכר. ולא עלה \nבידו לתקנה, כל זמן שדור המדבר קיים. וכשמתו, ונתבטלה הארת לאה אשת יעקב כנז\"ל, אז \nנתקנה רחל, וחזרה פב\"פ עם ז\"א במקומה, בסוד הבאר כנז\"ל: \nואמנם יהושע וכלב, הם אורות דאימא המגולים, יוצאים דרך פנים דזעיר, ומתערבים בדור \nהמדבר. לב' סיבות, הא' היא, לפי שהם יוצאים לצד פנים, מקום ששם עומדים דור המדבר, \nואינם יוצאים לצד אחור אל רחל. וגם כי שניהם יוצאים מן החזה ולמטה, דרך פנים דזעיר, \nכדוגמת דור המדבר, ולכן נחשבים מכלל דור המדבר. והמרגלים, עם היותם מאורות דאימא, \nע\"ד מה שנתבאר למעלה בענין דור המדבר, שהיו בהם מעורבים אורות דאימא. ולכן אלו \nהשנים לבדם, שהיו מבחי' אורות דאימא, חיו מן האנשים ההם, ונכנסו לארץ כנען, וירשו \nאותה. כנז\"ל שאינו נכנס לה, אלא מי שהוא מסטרא דאימא, לפי שמהם נבנת רחל. וזה ענין \nהכתוב באמרו, (במדבר י\"ד ל\"ח) ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם \n"},{"index":20,"he":"ההולכים לתור את הארץ. לרמז, כי האנשים האחרים, הם המרגלים עצמם, שהם מיסוד דאבא \nההולכים לתור את הארץ. אך יהושע וכלב, שהם אורות דאימא, היו הולכים בחברתם, אבל \nאינם מרגלים ממש, ולכן חיו הם ולא האנשים: \nוהנה אע\"פ שאמרנו, ששניהם מן אורות דאימא המתערבים בדור המדבר, אינם כשאר ניצוצות \nדאימא היוצאים שם, אבל הם שתי בחי' אחרות, כמו שנבאר. והענין הוא, כי נודע שבמקום \nטבור, הוא פה ממש, שהיה הפתוח בהיותו העובר במעי אמו. ולכן אף גם אח\"כ, בהכרח יוצא \nמשם קצת הבל של הארה. גם דרך פי היסוד, יוצא משם קצת הארה בסוד הבל. והסיבה היא, כי \nלהיות אורות דאימא מתגלים מן החזה ולמטה. מחוזק רוב הארותיהם בוקעים ויוצאים דרך \nשני פיות הנזכר, כיון שהם בחי' פיות, יוצאים משם לחוץ בבחי' הבלים, ואורות גדולים, \nואלו שני ההבלים, הם עצמם יהושע וכלב לבדם: \nהאמנם אני מסופק, איך שמעתי ממורי ז\"ל בענין זה, מי משניהם הוא הארת הטבור, או \n"},{"index":21,"he":"היסוד, ונלע\"ד ששמעתי, כי יהושע הוא יותר גדול מכלב, ולכן הוא ההבל דפי הטבור, שהוא \nיותר עליון. ובפרט במ\"ש אצלינו במאמר פרשת תצוה, דף קפ\"ד ע\"ב, בענין הנהו תלת \nנקודין דאשתכחו בעלמא, חורבא, וישובא, וג\"ע הארץ. וע\"ש היטב, ענין שתי נקודות אלו, \nשהמ, פי הטבור, ופי היסוד, מה עניינם. אבל כלב הוא מהבל פי היסוד, כי הנה כלב \nבגימט' ב\"ן, כמבואר אצלינו בפרשת חיי שרה, בפסוק ויאמר בא ברוך ה', בענין אליעזר \nעבד אברהם, והוא הוי\"ה דמלוי ההי\"ן, היוצאת מיסוד זעיר ליסוד דנוקביה: \nאבל היותר נלע\"ד אצלי, הוא להפך זה, והוא, כי יהושע הוא ההבל דיסוד דזעיר כי הוא \nאור גדול מאד, יותר מהבל הטבור שהוא סתום. ועוד, כי יהושע הוא משבט יוסף, שהוא יסוד \nדזעיר. אבל כלב, הוא מהבל היוצא מפי הטבור. ועיין במצות ולא ירבה לו נשים, בענין \nקין והבל בענין ההבלים היוצאים מפי יסוד דז\"א: \nהגהה א\"ש, סימן לדבר, כלב, כלו לב. והוא מקום של הטבור: \n"},{"index":22,"he":"ונבאר ענין אפרים בן יוסף, ראש שבטו של יהושע הנזכר, כי גם הוא מבחי' היסוד דז\"א. \nוזה ענינו, הנה נתבאר אצלינו, כי יסוד דז\"א יש בו שתי בחי', והם, היסוד, והעטרה \nשבראשו הנקרא ראש צדיק, כנודע בפרשת ויצא, בסוד ברכות לראש צדיק. ועטרה זו היא בחי' \nהמלכות של ז\"א עצמו, הדבוקה תמיד ביסוד. והנה נודע, כי החסדים הם מתפשטים בז\"א, \nמחסד עד הוד שבו, וכללותם מתקבץ ביסוד שבו. וה' הגבורות, הם בעטרה שבו, להיות בחי' \nמלכות, והיא שרש של הנקבה דז\"א כנודע: \nויש שם שני עורות חופפות עליה, וע\"י מצות המילה והפריעה, כורתין העור החצון. \nופורעים אותו למעלה, ונשארת העטרה בגלוי, ואז אורות הגבורות ההם, יכולים לבקוע דרך \nדופן העטרה ולצאת משם, וליכנם בדעת רחל העומד כנגדו באחור ממש, כנודע אצלינו. אבל \nמצדדי היסוד עצמו, אין האורות יוצאים, כי יש להם ב' בקיעות, הנקרא עורות. גם אין \nהארה זו, בחי' ההארה היוצאת בסוד יהושע מפי היסוד עצמו לחוץ, אמנם בוקעת צדדי מחיצת \n"},{"index":23,"he":"העטרה, ויוצאת לחוץ, וניתנו בדעת הנקבה. וזכור ענין זה, ובחי' ההארה הזאת היוצאת \nלחוץ, דרך דופן צדדי העטרה, קודם שתכנס תוך דעת דרחל נוקבא, היא הנקראת אפרים בן \nיוסף. כי יוסף הוא היסוד, ואפרים בנו, הוא הארה היוצאת דרך צדדי העטרה לחוץ מצדיה, \nלא דרך פיה. ולכן נקרא אפרים, מלשון כי הפרני אלהים, מלשון פריה ורביה, הנעשת ע\"י \nהכנסת העטרה כנודע: \nגם בשם אפרים, יש בו חבור אפ\"ר מ\"י. והנה אפר, הוא ענין ה' גבורות מנצפ\"ך, שעולים \nבגימטריא ע\"ה כמנין אפר כנודע. והנה הם נתונות בתוך עטרת היסוד, הנקרא כ\"ל, כמנין \nמ\"י, שהם בחי' קבוץ ה' חסדים שבו, וכל א' כלול מעשר, הרי מ\"י וזהו ענין אפ\"ר מ\"י, \nאשר מאותה ההארה נעשה אפרים. ונמצא, כי יוסף הוא היסוד, ואפרים הוא הארת הגבורות, \nשיוצאות דרך דפנות צדי עטרת היסוד. ויהושע, הוא ההבל וההארה היוצאת בגלוי, דרך פי \nעטרת היסוד ולחוץ: \nויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: \n"},{"index":24,"he":"(מזולתו) הנה ר\"ת 'הנה 'עם 'בני 'ישראל 'רב 'ועצום 'ממנו הוא העבירום. לרמוז, כי \nגזר עליהם, להעביר מהם אות ברית קדש, שלא ימולו את בניהם, כמ\"ש חז\"ל, וזהו טעם דם \nמילה, שמל משה ע\"ה לישראל בצאתם ממצרים, בסוד דם פסח ודם מילה, כי ערלים היו, מפני \nגזרת המצריים, שהעבירום על מצות המילה: \nויעבידו מצרים 'את 'בני 'ישראל 'בפרך: \nהנה ר\"ת את בני ישראל בפרך, הוא אבי\"ב, לרמוז כי נגאלו בחדש האביב, שהוא חדש ניסן, \nודלג עליהם את הקץ, שהיו ת' שנה, והוציאם קודם בחדש האביב, לסבה מה ששעבדום בפרך \nיותר מדאי. (ע\"כ מזולתו): \n"}]}
