{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-26","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":26,"title":"סימן ה':","hebrewTitle":"סימן ה':","segments":[{"index":1,"he":"סימן ה': \nויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו: \nהנה אמרו רז\"ל, בפסוק ויחזק ה' את לב פרעה, כי בשמוע פרעה למשה, מזכיר שם ההוי\"ה, \nהיה לבו מתחזק, לפי שמעולם לא שמע שם זה בשום אלוה. וטעם הדבר מובן, עם מ\"ש בפסוק \nויוסף הורד מצרימה, כי כל אחיזת הקליפות הנקרא מצרים ופרעה, אינם אלא במוחין דקטנות \nדאלהים, שירדו בגרון דז\"א. ונמצא כי כל קיומו הוא משם אלהי\"ם, וכל בטולו הוא משם \nהוי\"ה, המוריד האלהים דקטנות למטה, ומכחיש גופו וכחו. ולכן לכתחלה הקב\"ה כל שליחותו \nהיה בשם ההוי\"ה, להכניעו על ידה. ולפי שהוא לא היה נאחז שם, אמר לא ידעתי את ה': \n \n"},{"index":2,"he":"פרשת וארא\nסימן ו': \nויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה וגו': \nראיתי לבאר כאן, ענין גלגולי אהרן הכהן, אבל שרשו הראשון כבר ביארתי במקומות רבים, \nוגם בפסוק ויקם מלך חדש על מצרים, בדרוש משה ואהרן ומרים, איך אהרן ומשה שניהם \nביסוד דאבא שבתוך ז\"א, ושניהם מבחי' הבל בן אדה\"ר. גם נתבאר בפרשת נח, בפסוק ואת \nלוט בן הרן בן בנו, כי נרמז הבל בר\"ת לוט בן הרן, להורות, כי לוט והרן, שניהם מבחי' \nהבל, כנודע בפסוק ויקם מלך חדש, איך כל הנשמות התחילו להתקן במשפחתו של אברהם, ומשם \nואילך: \nוגם אברהם היה מבחי' הבל, והרן אחיו של אברהם, היה גם בו תערובת קדושה רבה, אלא שלא \nנתקן כאברהם אחיו. ונודע כי נשרף על קדוש ה', אלא שלא היה בלב גמור, עד שראה את \nאברהם נצול מכבשן האש. ואח\"כ נתגלגל באהרן, שיש בו אותיות הרן, ונתוסף בו אות אל\"ף \nיתירה. ולפי שלא הפיל עצמו לכבשן האש בימי אברהם, עד שנצול אברהם, והיה ראוי לו \n"},{"index":3,"he":"למסור עצמו על קדוש ה' כנודע, לכן אותה השריפה שנשרף, לא הועילה לו, כי לא הפיל \nעצמו, אלא בחשבו שינצל כמו אברהם. ולכן כשנתגלגל באהרן הכהן, בא לידו מעשה העגל, \nוהאלהים אינה לידו, שיאמרו לו (שמות ל\"ב א') קום עשה לנו אלהים, ויעכב ויהרג, ע\"ד \nשעשה חור בנה של מרים, אשר גם הוא ניצוץ נשמה, שהיתה מעורבת עם נשמת הרן, אעפ\"י \nשאינה משרשו. וכמ\"ש בענין ניצוצי הנשמות המתערבות זו עם זו, אעפ\"י שאינם משרש אחד. \nוידע ברוח קדשו, סהיה צריך לתקן עון זה, ומסר עצמו להריגה, כמ\"ש חז\"ל על פסוק (שמות \nל\"ב ה') ויבן מזבח לפניו, ויבן מן הזבוח לפניו: \nוביאור דברי רז\"ל הוא, כי הרגישו מלת ויבן, דהיל\"ל וירא, כפי הדרשה שלהם: \nהגהה א\"ש, נונל לומר גם, דהכי היל\"ל ויבנה, לשון בנין בה\"א בסוף, ומדלא קאמר אלא \nויבן, ש\"מ לדרשא קא אתי: \nאבל הכונה היא, כי גם אהרן ידע ברוח קדשו, שהיה צריך לתקן עון הנזכר של הרן, ולמסור \n"},{"index":4,"he":"עצמו על קדוש ה', וחשב כי כיון שגם חור היה מבחי' הרן כנזכר, וכבר מסר נפשו לתקן \nהענין הנזכר, א\"כ אין צורך לו שהוא ימסור גם עצמו, כי כבר נתקן העון ההוא ע\"י חור, \nוטעה בזה. ולכן (דברים ט' כ') ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואז נגזר מיתה על בניו, \nכמש\"ה (תהלים ק\"ו כ\"ג) ויאמר להשמידו לולי משה בחירו וכו' להשיב חמתו מהשחית, ואין \nהשבת חימה אלא אחר שכבר עשתה רושם. והוא כמ\"ש חז\"ל כי אין השמד אלא כלוי בנים. \nובתפלת משה השיב חצי הגזרה, ונשארו אלעזר ואיתמר, ולא מתו אלא נדב ואביהוא: \nוכמו שדרשו על פסוק (ויקרא י' י\"ז) ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בניו הנותרים, \nוטעם הדבר הוא, כי נדב ואביהוא גם הם חטאו בענין אש זרה, בפרשת שמיני ולא היו עדיין \nמחוייבים שריפה על עונם, אבל נשרפו תמורת אהרן אביהם, שהיה ראוי למסור עצמו להשרף, \nוזה וזה גרם להם, ומצאה קפידא מקום לנוח, אבל אלעזר ואיתמר שלא חטאו, הועילה להם \n"},{"index":5,"he":"תפלת משה: \nגם תבין מזה, כי כמו שהרן נשרף ומת על פני תרח אביו, כך מתו נדב ואביהוא על פני \nאהרן אביהם, במיתת שריפה. ואחר שמת אהרן נתגלגל ביעבץ, הנזכר בספר (דברי הימים א' \nסי' ב') ונקרא כן, לפי שנודע ענין קללת חוה, (בראשית ג') בעצב תלדי בנים. גם קללת \nאדם, בעצבון תאכלנה. ובספר הזוהר בסוף פרשת ויקהל אמרו על פסוק בעצב תלדי בנים, \nשהוא סוד לפתח חטאת רובץ, שהם הקליפות שבעולם העשיה, הנקראים עצב, ונקראים חטאת \nרובץ בפתח. ונודע כי אין שליטת הקליפות אלא בעולם העשיה. וכבר נתבאר אצלינו, כי נדב \nואביהוא, הם בחי' נפש של אדה\"ר, ובהם שלט העצב הזה, ומתו בחטא אהרן אביהם. ולכן \nיעבץ התפלל ואמר, ויקרא יעבץ וכו', אם תרבה גבולי לבלתי עצבי, ר\"ל שלא ימותו עוד \nבני בחיי, כבהיותי בגלגול אהרן. ואז נתן לו ה' שאלתו, ונתקיימו בניו ותלמידיו כמ\"ש \nחז\"ל, ועל שם זה נקרא יעבץ: \nולהיות יעבץ בעל נדרים, כמש\"ה (ד\"ה א' ד') ויקרא יעבץ ויאמר אם וגו', ואעפ\"י שהיה \n"},{"index":6,"he":"מקיימם, כתיב (קהלת ה' ד') טוב אשר לא תדור וגו'. ולכן בא אח\"כ בגלגול תולע בן \nפואה, הנזכר בספר שופטים. ואז תקן עון היותו תחלה מרבה בנדרים. ולכן נקרא תולע, \nלרמוז מה שקלקל בתחלה, שהיה דמיון התולעת, שאין כחו אלא בפיו כמ\"ש ז\"ל, וכן היה \nנודר בפיו, ועי\"כ נעשה בקשתו: \nוגם עתה קלקל באופן אחר, והוא, כי מן הראוי לשופט אשר יהיה בדורו, ללכת מעיר לעיר, \nלשפוט את העם משפט צדק, וכי יהיה בין איש לחבירו משפט אחד, ואין בידם ממון ללכת אל \nעיר השופט, נמצא כי הדין שהוא אחד מג' עמודים שהעולם עומד עליהם מתבטל. והנה בתולע \nכתיב, (שופטים י' א') וישב בשמיר בהר אפרים, וארז\"ל שנתיישב בהר אפרים, ולא היה \nמסבב מעיר לעיר: \nולכן נתגלגל אח\"כ בשמואל הנביא, ואז תקן עון הנזכר, כדכתיב (שמואל ז' ט\"ז) וסבב מדי \nשנה בשנה ותשובתו הרמתה. ולא עוד, אלא שאפילו שהיה לצרכם, לא חמור אחד מהם לקח, \nכנזכר בפסוק, מה שלא עשה שום שופט, וכל זה היה כדי לתקן העון הזה בכל כחו: \n"},{"index":7,"he":"אבל צריך שתדע, כי עיקר שמואל הנביא, היה בחי' נדב ואביהוא, וכמ\"ש בפסוק (שם א' \nי\"א), ונתת לאמתך זרע אנשים. אבל נתחבר עמהם דרך חבור בלבד, בחי' אהרן אביהם, שהיה \nתולע בן פואה כדי לתקן העון הנזכר: \nוהנה עתה בשמואל, התחילו להתחבר יחד אהרן ובניו נדב ואביהוא, משא\"כ ביעבץ ובתולע, \nשבהם נתגלגל אהרן לבדו. אבל בשמואל, עיקרו היה מנדב ואביהוא, אלא שנתחבר עמהם אהרן: \n\n"},{"index":8,"he":"אח\"כ נתגלגל אהרן לבדו באוריה החתי, נושא כלי יואב בן צרויה. ובו ג' אותיות אה\"ר מן \nאהרן, לרמוז אל הנזכר. ונודע, כי מחנה דוד, ובפרט שלושים ותשע הגדולים שבהם, הם \nהנקראים מחנה אלהים, וכלם ראשי סנהדראות, ובפרט אוריה, שהיה הגדול שבהם, והוא הנושא \nכלי יואב שר הצבא. וכבר אמרו בספר הזוהר כי לא נקרא חתי, אלא ע\"ש מקומו, לא שהיה \nגר: \nוהנה ב' עונות ראשונים היו ביד אהרן, שעדיין לא נתקנו, והם, עון שלא הפיל עצמו \nלכבשן האש, בזמן הרן אחי אברהם כנז\"ל. והב', עון בניו שמתו בעונו, כנודע כי הגורם \nמיתת איזה אדם, הוא מוכרח שיתגלגל וימות, או יהרג, וכמ\"ש באותיות דר' עקיבא, \nשכשנפטר אדם מענישין אותו, ואומרים לו, למה מתו בניך בחייך, והוא חייב בדם שלהם, \nכאלו הרגם בידו. ולכן נהרג אוריה החתי ע\"י דוד הע\"ה כנודע, ונתכפר לו עון מיתת בניו \nואחר שנתכפר לו עון מיתת בניו, אז יכלו להתחבר יחד, ונתגלגלו שלשתם באוריה הכהן \n"},{"index":9,"he":"בימי יהויקים, ולכן נרמזו בו ג' אותיות אה\"ר מן אהרן. ועוד, שהיה כהן כמוהו: \nא\"ש, ק\"ל טובא, כי אין עון זה נוהג אלא במיתת בניו של אדם כשהם קטנים, שמתים בעון \nאביהם, ולא כשהם גדולים. ודוחק הוא לומר, שנדב ואביהוא גם שניהם היו עדיין קטנים. \nואפשר לומר, דלאו דוקא קטנים פחותים מבן י\"ג שנה, אלא פחותי עשרים שנה, שעדיין לא \nהגיעו לידי עונשין של מעלה. דייקא נמי קרא, איש מחתתו, מלמד שנקראו איש, ועכ\"ז קרא \nאותם בני אהרן, שעדיין נקראים בשם בני אהרן, כנלע\"ד: \nא\"ש, צ\"ע, שהרי למעלה אמר, כי עיקר שמואל הנביא היה בחי' נדב ואביהוא. ובאולי נוכל \nלומר, כי להיות שגם בשמואל הנביא היה אהרן אביהם עמהם כאמור, לכן אינו מונה תחלתם \nאלא באליהו הנביא ז\"ל, שהם לבדם היו, כנלע\"ד: \nוהנה טעם גלגול בניו שם היה, לפי שבתחלה נתגלגלו הם לבדם באליהו הנביא ז\"ל, כמבואר \nאצלינו, ואז נתקנו בבחי' סור מרע, שהוא כפרת עון שלהם, בהקריבם אש זרה, ע\"י אליהו \n"},{"index":10,"he":"ז\"ל בהר הכרמל, שהוריד אש מן השמים, לקדש שם שמים, כנודע וכמבואר שם אצלינו. אמנם \nענין המצות שהם בקום ועשה, שהיו צריכים לקיים בחייהם, וכן מצות פריה ורביה לא \nקיימו, כמש\"ה ובנים לא היו להם, והיו ערטילאין, ולכן נתגלגלו עתה לתיקון הנזכר \nבהיותו באוריה הכהן, אבל דע, כי עיקרו של אוריה הכהן, היה אהרן הכהן, ונתגלגל בו \nלתקן עון השני שבידו שעדיין לא נתקן, והוא ליהרג על קידוש ה'. אבל נדב ואביהוא היו \nמתחברים שם עמו בדרך עראי, לצורך הנזכר. ואז נהרג אוריה הכהן ע\"י יהויקים, ונתקן \nאהרן הכהן משתי עונותיו בתכלית. ונדב ואביהוא שהיו שם בדרך השאלה, לא הרגישו צער \nההריגה כלל, רק הוא לבדו: \nואמנם סיבת התחברות נדב ואביהוא שם היה, לפי שכיון שהוא גרם מיתתם, נמצא שגם לסבתו \nלא תקנו עצמם בענין מעשה המצות כנז\"ל, ולכן הוכרח הוא לתקנם על ידו, ולכן נתחברו אז \nעמו שם. ואחר שנתקן אהרן לגמרי, בהריגת אוריה הכהן, אז כבר היה בידו כח לתקן את \n"},{"index":11,"he":"בניו היטב, משא\"כ בתחלה, שגם הוא היה חסר תקון עצמו, ואז באו שלשתם בגלגול ממש, \nבזכריהו בן יברכיהו הכהן, וגם זה היה כהן, כמו שהיו שלשתם כהנים, ואז תקן את בניו \nהיטב, בהיותם שם יחד: \nוז\"ס פסוק (ישעיה ח') ואעידה לי עדים נאמנים, את אוריה הכהן, ואת זכריהו בן \nיברכיהו, ומי חבר זה עם זה, ולא הכירו זה את זה, ולא היו בדור אחד. אבל לסבה הנזכר, \nששניהם הם שרש גלגול אחד שם, ולכן נקראים עדים נאמנים בעצם. ולפי שבהיותו באוריהו, \nלא היה נתקן לגמרי, לכן נבא על חרבן הבית, ציון שדה תחרש וכו'. ובהיותו בזכריה נתקן \nלגמרי, לכן נבא על שלותה ובנינה, וכמ\"ש רז\"ל על פסוק הנזכר, והובא בגמרא מסכת מכות: \n\n"},{"index":12,"he":"ונבאר עתה פסוק, ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב וגו'. והנה בענין בת שבע אשת דוד \nהע\"ה, שלקחה אוריה החתי בתחלה, יתבאר יותר ענין זה, כי כמו שאהרן לקח את אלישבע בת \nעמינדב, כן בהיותו בגלגול אוריה החתי, לקח בת שבע. ונמצא, כי אלישבע ובת שבע, הכל \nבחי' אחת, ושתיהם בחי' רחל נוקבא דז\"א, הנתקנת ע\"י החסד שהוא אהרן הכהן, שושבינא \nדמטרוניתא, כנזכר בס\"ה. אבל יש שינוי ביניהם, כי בת שבע בזמן שאינה מתוקנת, וכמ\"ש \nחז\"ל על דוד הע\"ה, שאכלה פגה, וכמו שנבאר שם עניינה. ואלישבע יש בה אותיות א\"ל, \nלרמוז שהיא מתוקנת כבר ע\"י החסד הנקרא א\"ל, בסוד חסד א\"ל כל היום. ואמנם תיבת שבע \nשבכל אחת מהם, נתבאר שם בענין בת שבע, וע\"ש. וקרוב לזה נתבאר בס\"ה בפרשת וארא, \nבפסוק זה, בענין אלישבע ובת שבע: \nואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה וגו': \n(מזולתו) כבר ידעת, כי כשהרג פינחס לזמרי, נתגלגלו בו נשמת נדב ואביהוא. וזה ש\"ה, \n"},{"index":13,"he":"ותלד לו את פינחס, אלה ראשי, כי פינחס נכללו בו אלה ראשי הלוים שנים, שהם נדב \nואביהוא, השקולים כמשה ואהרן, שהם ראשי הלוים. ולכן סמיך ליה הוא אהרן ומשה, \nלהודיע, כי ראשי אבות הלוים הנז', הם אהרן ומשה. ואמנם פינחס לבדו, היה שקול כמשה \nואהרן, ראשי אבות הלוים כנזכר, כאשר נתגלגלו בו נדב ואביהוא, שהיו שקולים כמשה \nואהרן כמ\"ש חז\"ל על פסוק בקרובי אקדש: \n"},{"index":14,"he":"סימן ז': \nויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה וגו': \nצריך לתת טוב טעם בקצור, אל סדר עשר מכות אלו, שהביא הקב\"ה על המצריים במצרים, ואלו \nהם, דם. צפרדע. כנים. ערוב. דבר. שחין. ברד. ארבה. חשך. מכת בכורות. והם ממטה \nלמעלה, בי\"ס דנוקבא הנקרא מלכות, וזה סדרם: \nדם, כבר הודעתיך, כי האחוריים הפשוטים של שם אהי\"ה, הוא בגימטריא ד\"ם. והנה מכה זו, \nיצאה מבחי' המלכות של הנקבה שבקדושה, והלכה להכות במלכות הרשעה, של נוקבא דז\"א \nשבקליפות, והיתה מכה זו חוץ מן המוחין שלה: \nצפרדע, אם תחבר חשבון הש\"ך דינים הנודעים, עם אחוריים הפשוטים של אדנ\"י, שהם קכ\"ו, \nוגם הכולל לשניהם, יעלו בגימטריא צפרד\"ע ש\"ך וקכ\"ו ושני כוללים שלהם. ומכה זו יצאה \nמן יסוד הנקבה דזעיר דקדושה, אל המוחין עצמם דנוקבא דקליפה. וז\"ס צפ\"ר דע\"ה, ר\"ל \nמקום הדעת שלה. וכבר ידעת, כי שם במוחין שלה הם סוד הנהו תרין צפרין, הנזכר בפרשת \nויחי בזוהר דף רי\"ח ונתבאר שם בביאור המאמר אצלינו, וע\"ש, וז\"ס צפ\"ר דע\"ה: \n"},{"index":15,"he":"א\"ש, אין החשבון מדוייק, כי צפרדע עולה תמ\"ד, וש\"ך וקכ\"ו, ושני כוללים, עולים תמ\"ח. \nואולי צ\"ל הלשון ולומר כך, השני כוללים של ש\"ך וקכ\"ו עם צפרדע, ואז יעלו כל אחד מהם \nתמ\"ו. גם זה אי אפשר, להיות כי צפר דעה בגימטריא תמ\"ט, או נוכל לומר, עם מה שדורש \nאח\"כ, צפרדע צפ\"ר דע\"ה ע\"ה, הרי תמ\"ו, ועם ב' כוללים של צפ\"ר דע\"ה יעלו תמ\"ח, כמו \nש\"ך וקכ\"ו וב' כוללים שלהם כנלע\"ד: \nכנים, בגימטריא ק\"ך, והם בגימטריא שם אלהי\"ם שהוא פ\"ו, ול\"ד אותיות שיש במלוי המלוי \nשל שם אדנ\"י, הרי ק\"ך. ומכה זו יצאה מן ההוד של הנקבה דקדושה, כי כבר ידעת כי אימא \nעילאה עד הוד אתפשטת, והכה בקרקפתא דרישא דנוקבא דקליפה, בבחינה ראשונה שלה, במקום \nשער הראש. וגם בבחי' המלכות, ספירה אחרונה של ז\"א דקליפה, סמא\"ל, הנקרא בעלה. \nונודע, הוא כי מושב הכנים, הם בשער שבראש. ונלע\"ד חיים, שגם ז\"ס, (ישעיה ד') ושפח \nה' את קדקד בנות ציון, שהעלה בראשם משפחות של כנים, כמ\"ש חז\"ל: \n"},{"index":16,"he":"א\"ש, אפשר שגם רומזים אל ק\"ך צרופים שיש בשם אלהים כנ\"ל: \nערב חסר ו', והוא סוד אחורים פשוטים דהוי\"ה, שהם ע\"ב, ואחוריים פשוטים דאלהים, שהם \nר', ושניהם בגימטריא ערב. ויצאו מנצח הנקבה דקדושה, אל היסוד דז\"א דקליפה, שהוא \nסמא\"ל: \nא\"ש, גם מכת הרעב, נמשכת משתי אחוריים אלו. והשבע נמשך מאלהי\"ם דיודי\"ן, שהוא ש', \nומהוי\"ה דע\"ב דיודי\"ן, ושניהם בגי' שב\"ע: \nדבר, הוא חבור ב' שמות של שם אלהי\"ם, העולים בגימטריא קע\"ב ועק\"ב, וד\"ל אותיות שיש \nבמלוי המלוי של שם אדנ\"י, הרי קע\"ב וד\"ל, כמספר דב\"ר. ומכה זו יצאה מתפארת דנוקבא \nדקדושה, אל ההוד דזעיר דקליפה. וז\"ס, הנה יד ה' הויה וכו', הנזכר במכת הדבר. \nלהורות, כי שם ההוי\"ה כסדרה, שהוא בת\"ת, והוא רחמים, נהפכה לדין, ונעשית צירוף \nהוי\"ה: \nאמר שמואל, בסוד ארורים הרשעים, שמהפכים מדת רחמים לדין: \nשחין, היא בגבורה שבנקבה שבקדושה. והנה גבורה בגימטריא רי\"ו, והנה מן הגבורה שבה \n"},{"index":17,"he":"ולמטה, מתפשטים עשר עשר מן החמשה ספירות, שממנה עד המלכות שבה, הם בגי' חמשים, הרי \nרי\"ו וחמשים, בגימטריא רס\"ו, תוסיף עליהם ק\"ב, נמצא ק\"ב רי\"ו נ', הם שחי\"ן \nבגימטריא. וענין אלו הק\"ב, הם סוד ג' המלויים שבג' הויו\"ת ע\"ב ס\"ג מ\"ה, שהם מ\"ו ל\"ז \nי\"ט, העולים ק\"ב, שהם סוד הדינים היוצאים אל הקליפות, כמבואר אצלינו במשנת הקטע \nיוצא בק\"ב שלו. ויצאו דינים אלו מן הגבורה של הנוקבא דקדושה אל נצח דז\"א של הקליפה. \nוהנה עניינם הוא, כי ש' של שחין, הם ש' גבורות ודינים, תוסיף עליהם הוי\"ה דב\"ן \nדההין, ועוד תוסיף י\"ו אותיות שיש בשם אדנ\"י במלואו ובפשוטו, הרי שס\"ה כמנין שחין: \nא\"ש, טעם לשלש מאות גבורות הנז' הוא, כנודע אצלינו, שיש בי\"ס ג' קוים של חסדים, והם \nחח\"ן. וג' קוים של גבורות, והם בג\"ה. וג' קוים אמצעיים, והם דה\"י. ודעת הוא במקום \nכתר. והמקבלת מכלם, היא המלכות, הים האחרון, ים דומה לתכלת. והנה הג' גבורות הנז', \n"},{"index":18,"he":"כלולות כל אחת מעשר, ועשר למאה, הרי שלש מאות, וי\"ו אותיות שיש בשם אדנ\"י, שהוא \nבמלכות, הרי שס\"ח, כמנין שחין. ואולי כדי למתק הגבורות האלו, נעשה בקטורת שס\"ה \nמנים. ושלשה מנים יתירים, כנגד ג' גבורות בעצמם, כנלע\"ד: \nברד, הוא אחורים של אלהים, שהוא ר'. ועם ה' אותיותיו, וע\"ה, הרי ר\"ו, כמספר בר\"ד. \nויצא מן החסד של הנקבה הקדושה, כי כן ברד היא מים מצד החסד, אלא שנתערב בו אש \nמתלקחת מצד הגבורה, והכה התפארת דזעיר דקליפה: \nא\"ש, במ\"א נאמר בלשון אחר, ה\"ר האלהים, וע\"ה הרי ברד: \nארבה, הוא ד' שמות של אלהים במלואם, שבכל אחד מהם בפשוטו ובמלואו ובמלוי מלויו, יש \nב\"ן אותיות, ונקראים ארבעה בני האלהים. והם שנים מן חכמה, ושנים מן בינה. והן \nבגימטריא ארבה. והם ארבה טמא, והוא דין וכנגדו ארבה טהור. מצד ארבעה בנים דברה \nתורה, שהם ד' הויו\"ת במלוי ההי\"ן, ויצאו מן הבינה של הנקבה דקדושה, אל הגבורה דזעיר \n"},{"index":19,"he":"שבקליפה: \nחשך, הוא סוד שכ\"ה דינים הנודעים, אשר ביארנום, כי הדינים הם ש\"ך ניצוצין תקיפין, \nואלו הם הדינים של המצריים. ועוד יש חמשה יתירים, שהם הרחמים הממתקים אל ש\"ך דינים \nהנז', אשר עמהם נשלמים לשכ\"ה. ואלו החמשה, הם בחי' האורות שהיה יוצא לישראל מתוך \nהחשך של המצריים, כמש\"ה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. שכן ה' ה' פעמים בגימטריא \nאור. אמנם במכת צפרדע, היו הש\"ך דינים לבדם בלתי מיתוק כנז\"ל, והג' יתירים על השכ\"ה \nכדי שיהיה בחי' חשך, הוא סוד אות א, המצויירת בציור כזה, א א, שהוא ציור י\"ו י\"ו, \nהעולים ל\"ב, כנגד ל\"ב נתיבות חכמה, אבא, כנודע כי ש\"ך ניצוצין אתברירו במחשבה, \nהנקרא אבא. ואלו יצאו מן החכמה של הנקבה דקדושה, אל החסד דזעיר דקליפה: \nא\"ש, לא הבנתי מ\"ש כאן ה' ה' פעמים בגימטריא אור, ובודאי ט\"ק גדול נפל בו: \nא\"ש, ס\"א שכן יש ה\"פ אור בפרשת בראשית, וסוד א' הם ג' אותיות אל\"ף, והם הג' יתירים \n"},{"index":20,"he":"משכ\"ה, עד תשלום חש\"ך. והרי נתבאר טעות הקולמוס: \nבכורות, יצאה מכה זו, מן כתר דנוקבא דקדושה, והכה בג\"ר דזעיר דקליפה, שהם בר\"ת \nבכ\"ר, שהם, 'בינה 'כתר 'ראשית חכמה. ע\"ד מה שנתבאר בס\"ה, על מלת ברוך, ועל נהר כבר. \n(ע\"כ מזולתו): \nא\"ש, לא מלאני לבי לכתוב פסוק אחד, וטעות הנז\"ל, בענין החשך לא נתקן. והנלע\"ד לפרש \nהוא, כי לא נעלם, כי אלו החמשה יתירים על הש\"ך הנזכר, הם סוד ה' גבורות מנצפ\"ך \nהעיקריים, כאשר נתבאר בש\"ב שער מאמרי רשב\"י בפרשת בא, במאמר כתיב כי יהיה נערה \nבתולה, נער כתיב וגו', וז\"ל, ניצוצא אפיק זיקין בזיקין, לתלת מאה ועשרים עיבר, \nואח\"כ ע\"י אותם הה' גבורות דינין קדישין וכו', ונתבסמו ע\"י ה' גבורות אלה שהם ה' \nאותיות מנצפ\"ך וכו'. נמצינו למידין, כי הה' יתירים הם ה' אותיות מנצפ\"ך, וכל גבורה \nמהם היא סוד שם בן מ\"ב, נמצא ה\"פ מ\"ב, הם בגימטריא אור ע\"ה, ועם ג' אותיות אור, \nוזש\"ה היה אור במושבותם, קרי ביה או\"ר ב\"ם ושבות\"ם, ודרשינן סמוכים, או\"ר ב\"ם \n"},{"index":21,"he":"ושבות\"ם. ואפשר שאלו המ\"ב דגבורה, הם מתמתקים במ\"ב אותיות, שיש בשם הוי\"ה בפשוטה \nובמלואה ובמלוי מלואה. נמצא שלמצריים היה משמש מ\"ב דגבורה, והוא חשך. ולישראל מ\"ב \nאותיות דשם ההוי\"ה היה מאיר להם, והיינו דקאמר קרא ולכל בני ישראל היה אור \nבמושבותם, שנתקן להם, כנלע\"ד: \n"}]}
