{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-30","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":30,"title":"סימן י':","hebrewTitle":"סימן י':","segments":[{"index":1,"he":"סימן י': \nויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו וגו': \nראיתי לבאר כאן, ענין משה ואהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר, ושאר בני ישראל, אשר היו \nבדור ההוא. כבר הודעתיך בפסוק וראית את אחורי, כי נה\"י דאבא מלובשים תוך נה\"י \nדאימא, ובתוך כל אחד מהם, יש בהם ג' אורות דמוחין דז\"א, שהם חב\"ד, מצד אבא, בנה\"י \nדאבא. וחב\"ד מצד אימא, בנה\"י דאימא. ונה\"י דאבא תוך נה\"י דאימא, וכלם תוך גופא \nדזעיר. והנה נתבאר אצלינו בדרוש הרפ\"ח ניצוצין, איך יש כמה אחוריים לאחוריים וכמה \nפנים לפנים. וביארנו, כי הפנים מעולים מן האחוריים, והאחוריים הפשוטים, מעולים מן \nהאחוריים המליאים. והנה הפנים של יסוד אבא, היא הוי\"ה דמלוי יודי\"ן, העולה ע\"ב. \nואחוריים הפשוטים, הם ג\"כ ע\"ב, והאחוריים מליאים הם בגימטריא קפ\"ד. אמנם הפנים של \nיסוד דאימא, הוא שם אהי\"ה דמלוי יודי\"ן, ועולה קס\"א. והאחוריים הפשוטים, הם בגי' \nמ\"ד. והאחוריים המליאים, הם בגימטרי' תקמ\"ד. הנה נודע, כי בהיות יסוד דאבא תוך יסוד \n"},{"index":2,"he":"דאימא, נמצא כי הפנים דיסוד דאימא, סובבים על אחוריים דיסוד דאבא, והם דבוקים יחד: \nוהנה משה, משתי בחי' אלו דבוקות יחד, שהם, פנים דאימא שהם קס\"א, ואחוריים דאבא \nהמליאים שהם קפ\"ד. ושניהם בגימטריא משה. כי נודע שהאחוריים היותר חיצונים דיסוד \nדאבא, שהם קפ\"ד, הם הדבוקים עם הפנים דיסוד דאימא, ומשניהם שורש נשמת מרע\"ה. ובבחי' \nאחוריים של אבא שהם קפ\"ד, נאמר לו, (שמות ל\"ג כ\"ב) וראית את אחורי, כי שם שרשו, ולא \nבבחי' הפנים דיסוד דאבא. ובבחי' הפנים של יסוד דאימא, אמרו בס\"ה שמשה זכה לבינה, \nלפי שלא זכה אל הפנים דיסוד דאבא. ואמנם אין זה אלא בבחינתם למטה, בהיותם מתלבשים \nתוך ז\"א, ולא בבחינתם למעלה במקומם עצמם. ולכן נקרא משה איש האלהים, בעלה \nדמטרוניתא, כי הנה הוא בבחי' אחורי היסוד של אבא, ופני היסוד של אימא, בהיותם למטה \nבסוד הדעת דז\"א, הנקרא בעלה דמטרוניתא: \nאמנם אהרן, הוא מבחי' שתי אחוריים הפשוטים והמלאים דיסוד דאבא, והם ע\"ב קפ\"ד, שהם \n"},{"index":3,"he":"בגימטריא אהרן. וגם זה בבחינתם למטה, ברישא דזעיר כנזכר, וזהו טעם, היות אהרן כהן, \nאיש החסד, לפי שכל בחינתו מיסוד דאבא בלבד. אבל משה, יש לו ב' שרשים, אחד באבא, \nואחד באימא. גם לטעם זה אמרו בס\"ה, כי אהרן נקרא שושבינא דמטרוניתא. והענין הוא במה \nשהודעתיך, בפסוק (משלי ג' ט\"ו) ה' בחכמה יסד ארץ, כי כל תיקון הנקבה הוא ע\"י אבא, \nוהוא ענין אהרן, כי הוא יסוד דאבא כנזכר, והוא מכונן אותה, ולכן נקרא שושבינא \nדמטרוניתא. ואמנם אם נעריך ערך משה ואהרן, איזה מהם יוחר עליון, יש בחי' שמשה גדול \nמאהרן, לפי שמשה יש בו בחי' פנים דאימא. משא\"כ באהרן, שכלו בחי' אחוריים. ובבחי' \nאחרת, אהרן גדול ממשה, לפי שיש לו אחוריים הפשוטים דע\"ב דיסוד דאבא, שהם גדולים \nמאחוריים המליאים דקפ\"ד שלקח משה: \nואמנם יש עוד בחי' שלישית מכרעת האמת, והיא, כי אין או\"א כזו\"ן, כי ז\"א אחוריים שלו \nמעולים מן הפנים של נוקביה. אבל או\"א, כחדא נפקי וכחדא שריין, ושניהם שוים, ואין \n"},{"index":4,"he":"ביניהם רק הפרש יתרון מעט, כמו שביארנו על מ\"ש באדרת האזינו ועכ\"ד אבא טמיר וגניז \nיתיר וע\"ש. ונמצא, כי כיון שמשה יש לו פנים דאימא, הוא יותר מעולה מן אהרן כפי \nהאמת: \nובזה נתבאר היטב, ענין פסוק (שמות ו' כ\"ו) הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן. כי לפעמים \nמקדים אהרן למשה, כפי הבחי' הראשונה. ופעמים מקדים משה לאהרן, כפי הבחי' השנית. וזו \nהיא העיקר כנזכר. והנה נתבאר, איך משה ואהרן הם אחים, כי הם נשרשים ביסוד דאבא: \nוהנה אלעזר ואיתמר, שניהם מנו\"ה דאבא, שנתלבשו בנו\"ה דאימא, תוך שני קוים דזעיר, \nימין ושמאל, שהם חו\"ב שבו. ואלעזר מן הנצח, ואיתמר מן הוד. ונדב ואביהוא, שניהם \nמנו\"ה דאימא, אשר תוך שני קוי דז\"א כנזכר. ונדב מן הנצח, ואביהוא מן הוד: \nוהנה אם נעריך עתה ערך כלם, נמצא, כי בבחי' אחת הם מעולים נדב ואביהוא מן משה ואהרן \nואלעזר ואיתמר, לפי שכיון שנה\"י דאבא מתלבשים תוך נה\"י דאימא, אורותיהם מכוסים \n"},{"index":5,"he":"בתוכם, ואעפ\"י שבבחי' עצמם הם גדולים נה\"י דאבא מנה\"י דאימא, אמנם ההארות היוצאות \nמתוך נה\"י דאבא, והנשמות הנמשכים משם, הם הארות מועטות ההארה מן היוצאות מנה\"י \nדאימא המגולים, ומקבלים הארותיהם בגלוי גמור. ובפרט, כי אף גם ההארות ההם הנמשכות \nמנה\"י דאבא, אינם יוצאות לחוץ, אלא עד שיעברו דרך נה\"י דאימא, המלבישים אותם. \nכמבואר אצלינו איך יש עירוב לנשמות היוצאות מנה\"י דאבא, עם נשמות היוצאות מנה\"י \nדאימא. ונמצא, כי נדב ואביהוא, גדולים מאלעזר ואיתמר, לסיבה הנז'. ולא די זה, אלא \nאף גם גדולים הם בבחי' זה על משה ואהרן, לפי שגם היסוד דאבא מלובש תוך יסוד דאימא \nכנזכר. ואעפ\"י שמן החזה ולמטה מתגלה היסוד דאבא לגמרי כנודע, עכ\"ז, גם שם יש אורות \nהחו\"ג דיסוד דאימא, המתגלים למטה מן החזה, מקיפים וסובבים על היסוד דאבא: \nוז\"ס מ\"ש בזוהר בפרשת אחרי מות על פסוק הבכור נדב ואביהוא, דפסיק טעמא בתר הבכור \n"},{"index":6,"he":"נדב, לרמוז, כי הבכור והגדול במעלה, הוא נדב, דשקיל ככלהו תלתא. ואביהוא שקיל \nכתרווייהו, אלעזר, ואיתמר. ובתר כן, אלעזר ואיתמר. והטעם הוא, כי נדב הוא מן הנצח, \nולכן גדול מאביהוא, שהוא מן ההוד. ושניהם, מנצח הוד דאימא. ולכן גדולים על אלעזר \nואיתמר, שהם נצח הוד דאבא: \nגם בחי' מעלתם על משה ואהרן, נרמז בדברי רז\"ל בפסוק בקרובי אקדש, שאמר משה לאהרן, \nעתה ידעתי שנדב ואביהוא גדול ממני וממך, ואז וידום אהרן, בשומעו יתר מעלתם. ואמנם \nיש לארבעתם יתרון עליהם, שהם מאורות דאבא, ואלו מאורות דאימא. ובפרט משה ואהרן, שהם \nמן היסוד דאבא, שלפעמים מתגלה, והוא בהתפשטותו למטה מן החזה כנז' ובפרט משה, שיש לו \nבחי' פנים דיסוד דאימא כנז\"ל: \nוהנה מטעם זה ג\"כ יתבאר, כי אעפ\"י שהנצח הוא קו ימין, אשר ממנו אלעזר, לא מפני זה \nיהיה גדול ממשה ואהרן, שהם מן היסוד, שהוא קו אמצעי, כנודע שהדעת הוא למטה מן \nהחכמה. והטעם הוא, כי נצח והוד דאבא, אין להם גילוי כלל, ותמיד אורותיהם סתומים תוך \n"},{"index":7,"he":"נו\"ה דאימא. אבל היסוד דאבא, הנה אינו בכסוי אלא עד החזה לבד, ומשם ואילך מתגלה \nלגמרי: \nוהנה בני ישראל, יש בהם ב' בחי', האחת היא דור המדבר, היוצאים מן לאה אשת יעקב, \nכנז\"ל בדרוש ב', שבפסוק ויקם מלך חדש וכו'. השנית היא, שאר ישראל היוצאים מן רחל \nאשת ישראל, הנקראים בית ישראל, כי אין בית אלא אשה. ואלו נקראים בית ישראל כמש\"ה \nואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה וכו': \nודע, כי פעם אחרת שמעתי ממורי ז\"ל, בענין נדב ואביהוא, ענין אחר, ויובן עם מה \nשביארתי בפרשת בראשית, בענין חטאו של אדה\"ר, איך לא נשארו בו אלא הנשמות, הנקראות \nחלתו של עולם, והורישם לקין והבל בניו, כאשר הולידם. ושם נתבאר, איך ב' הכתרים של \nשני הגבורות, שהם מתפשטות בנו\"ה דז\"א, מהם נולד קין. והנה התחלת תקון הטוב של קין, \nהיה בנדב ואביהוא: \nוזה סוד היותם נקרא בספר הזוהר, תרי פלגי גופא, דלא איתנסיבו, והם חשובים נפש א' \nבלבד, ולכן יכלו להתעבר שניהם יחד בפינחס, כשהרג את זמרי כנודע. והוא, כי נו\"ה הם \n"},{"index":8,"he":"נקרא תרי פלגי גופא. גם ז\"ס מ\"ש בזוהר פרשת ויצא, בסתרי תורה, וז\"ל, ויגע בכף \nיריכו, דא נדב ואביהוא, לרמוז כי הם ביריכיו דז\"א, בנו\"ה שבו כנזכר. ולכאורה נראה \nסותר הנז\"ל, שאמר שהם נו\"ה עצמם דאימא, והמסתכל יבין שהכל אחד: \nועתה נבא לבאור הכתובים, הנה נודע, כי כל תיקון ובנין פרצוף רחל נוקבא דז\"א, אינו \nאלא ע\"י אורות דאימא, והנה נדב ואביהוא הם מאורות דאימא כנזכר, ולכן חשבו לתקנה על \nידיהם. ובפרט במה שביארנו בפסוק אנחנו טמאים לנפש אדם, כי נדב ואביהוא הם עצמם נפש \nאדה\"ר, מאותם הנשמות שנשארו בו אחר שחטא כנזכר, והם בחי' נפש דאצילות, ורצו לתקן \nחטאו של אדה\"ר, ע\"י תקון המלכות, הנקראת נפש כנודע: \nונודע במש\"ה (משלי כ\"ז ט') שמן וקטורת ישמח לב, כי מוחין דאימא נקראים קטורת, ודאבא \nנקראים שמן. ואז רצו להקטיר קטורת, כדי להמשיך מוחין דאימא בנוקבא, ועל ידי כן \nתחזור פב\"פ להזדווג עם זעיר. וזהו לשון קטרת, לשון התקשרות הנוקבא בבעלה. ונודע, כי \n"},{"index":9,"he":"המוחין דאימא, הבקראים קטרת, מלובשים תוך נה\"י דאימא, שהם בחי' הכלים. והם ג' \nאהי\"ה, דיודי\"ן, ואלפי\"ן, וההי\"ן. שהם בגי' מחת\"ה ע\"ה. וז\"ס, ויקחו בני אהרן נדב \nואביהוא איש מחתתו, שהוא בחי' לבושי נו\"ה דאימא, וישימו עליה קטרת, שהם המוחין \nשבתוכם, והקריבוה אל המזבח, היא רחל נוקבא דזעיר. וזהו מה שדייק באמרו בני אהרן, \nשנראה מיותר. אבל כיון לתת טעם לסברתם זו, כי להיותם בחי' נו\"ה, שהם נקראים בכל \nמקום בשם בנים כנודע, לכן חשבו שעל ידיהם יתוקן זה, כי אין המלכות נתקנת אלא מנה\"י \nדז\"א: \nואמנם טעו בענין זה, כנודע במה שביארנו בפרשת תזריע, בענין הצרעת, כי כאשר המוחין \nדאימא מאירים בנקבה, קודם שיכנסו מוחין דאבא בז\"א, אז יש אל החיצונים אחיזה, בהארתה \nהיוצאת לחוץ, ומשם נעשים, שאת, או ספחת, או בהרת. שהם ג' נשים נכריות וזרות של \nהקליפות. ולכן היו צריכות לשתף עמהם במעשה התקון ההוא, את אהרן אביהם, או עם משה, \n"},{"index":10,"he":"או עם אלעזר ואיתמר, שהם מבחי' מוחין דאבא כנז\"ל. וע\"י השתתפותם, יוכלו הם לתקן את \nהנקבה, אשר עיקר תקונה הם ממוחין דאימא כנז\"ל. ולכן בהיותם לבדם, גרמו ששלטו \nהחיצונים, הנקראים אש זרה, והיא בחי' אשה זרה, הנז\"ל במלת שאת, או ספחת, או בהרת, \nואז נענשו ומתו: \nובזו יצדקו דברי מאמר רז\"ל, ומאמרי הזוהר במדרשים, בענין חטאם של נדב ואביהוא מה \nהיה. כי האומר שחטאו באש זרה, כבר נתבאר עניינו. והאומר שחטאו על שלא נטלו עצה \nמאביהם, והאומר שחטאו על שנהגו שררה בימי משה רבם, גם זה מובן עם הנזכר, שאלולי \nשנשתתפו עמהם, לא שלטה אשה זרה במעשיהם. והאומר שחטאו, לפי שלא נשאו אשה, הענין הוא \nשאימא היא אשת אבא, והיו צריכים בתחלה לזווג ולהשיא את אבא עם אימא, להמשיך המוחין \nדמצד אבא כנזכר, ולא עשו כן, אלא הם לבדם עשו המעשה הזה, כאלו הם עצמם בחי' אבא \nשהוא זכר, ואין עמהם נקבה. והאומר ששתו יין נסך, הענין הוא במה שידעת סוד היין נסך, \n"},{"index":11,"he":"שהם המוחין והגבורות דאימא, הנקראים יין, וצריכים שמור מן החיצונים. והם גרמו \nשנסכוהו החיצונים, ואש זרה כנזכר: \nהגהה א\"ש, קשה לי פורתא מלת נסך, כי באותו זמן עדיין לא נאסר אפילו יינם של עכו\"ם \nעד מדין, כנודע: \nגם בזה תבין, נקוד טעם למטה, במלת אשר לא צוה אותם, תרי טעמי. והענין הוא, כי נו\"ה \nהם תרין ווי\"ן כנודע, והם כצורת תרי טעמי הסמוכים זה לזה. ולפי שנדב ואביהוא היו \nמשם, וחטאו שלא נצטוו על ככה, לכן ננקד שם תרי טעמי. וכשמוע אהרן את כל הטעמים \nהאלו, כתיב וידום אהרן: \nכללו של דבר, אל יחשוב אדם טעות מפורסמת כזה, שנדב ואביהוא הקריבו אש זרה ממש ח\"ו, \nכי מי שהיו שקולים כמשה ואהרן, ואמר הקב\"ה עליהם בקרובי אקדש, אין לייחס להם טעות \nגדולה כזו, שאין לייחסה לתינוק הדיוט אחד: \nאבל הענין הוא, במה שהודעתיך בענין חטאו של אדה\"ר, ובענין אותם ארבעה חכמים שנכנסו \nלפרדס, ושלשתם נענשו. כי כל כוונתם היתה בתכלית החשיבות, שכלם בהיותם ראשי בני \n"},{"index":12,"he":"ישראל, השתדלו לתקן פגם המלכות מן החיצונים, ולזווגה עם בעלה, ולא היה יכולת בידם, \nוטעו במעשיהם, ונענשו בשוגג. כמ\"ש בפרשת פקודי ד\"ר ע\"א: \nוז\"ס מ\"ש בתיקונים, כי ההוא חויא אענש לכל צדיקייא, דהוו משתדלי למיסב ברתא דמלכא, \nדיתבא בריש ההוא מגדלא וכו'. וכמו שהודעתיך בדרוש המרגלים, ובפסוק ויקם מלך חדש. \nובדרוש עון הסלע, בפרשת חקת, כי גם משה טעה, ולא יכול לתקן את המלכות כפי צרכה. גם \nז\"ס מה שנתבאר בזוהר פרשת נח, ובמדרשי חז\"ל כי הקב\"ה נתן חכמה, לאדם, ולנח, ולג' \nהאבות, ולמשה, וכלם טעו בחכמתם. ועד\"ז הוא בנדב ואביהוא, שכונתם היתה לשם שמים, כי \nהיו גדולי הדור, ושטנא נצח שטעו במעשיהם, ועי\"כ נתאחז בהם אשה זרה, לא שח\"ו הם עצמם \nהקריבוה, וזכור ענין זה: \nוהנה צוה משה לאהרן ולאלעזר ואיתמר ראשיכם אל תפרעו וכו', ורמז באומרו בניו, שהוא \nמיותר, כדי לומר טעם לדבר, והוא, כי הנה הם בניו, וכמו שהוא מאורות דאבא, גם הם \n"},{"index":13,"he":"כמוהו בניו מיוחסים אליו. גם רמז אל מש\"ל בנדב ואביהוא, שקראם בני אהרן, להיותם \nבחי' נו\"ה, הנקראים בנים, וז\"ש בניו, כלומר, כי הם נו\"ה דאבא, הנקרא בנים, ולכן \nראשיכם אל תפרעו וגו', כי שמן משחת ה' עליכם, הם סוד מוחין דאבא, הנקרא שמן, משום \nדאיהו בחשאי, כנז\"ל על פסוק שמן וקטרת ישמח לב, וכיון שאתם משם, אל תבכו עליהם, כי \nהם בחי' אורות דאימא, ואין זה חסרון לאורות דאבא, כי אינו צריך להם. ואם תנהגו \nאבילות, יורה ח\"ו פגם במוחין דאבא, מה שאינו כן: \nוזה נרמז בזוהר פרשת צו, אמנם אחיכם כל בית ישראל הם יבכו עליהם, והנה שינה לקראם \nבלשון, והוא בית ישראל, ולא אמר בני ישראל לשון דכורא, להורות מה שנתבאר לעיל, כי \nכל ישראל נקראים בית ישראל, ע\"ש רחל, הנקראת בית של זעיר, הנקרא ישראל. כנודע, כי \nכל ישראל קרויים ע\"ש אפרים, וע\"ש יוסף, וע\"ש רחל. כמש\"ה, רחל מבכה על בניה, עם היות \nהגלות ההוא מבני יהודה. ונודע היותה נקראת עקרת הבית, עיקרה של בית, והם צריכים \n"},{"index":14,"he":"לבכות על מיתת נדב ואביהוא, לפי שאין בישראל גדול מהם, לשיוכל לתקן את רחל אלא הם, \nשהיו ממוחין דאימא, וכבר נשרפו: \nואעפ\"י שיש בישראל, מי שהוא מבחי' אבא, ובפרט דור המדבר, כמבואר אצלינו, עכ\"ז, כבר \nנתבאר לעיל, כי כל הארות של יסוד דאבא, אינם יוצאות אלא ע\"י אימא, ולכן כלם צריכים \nלהם. ובפרט שנתבאר אצלינו, בפסוק ויקם מלך חדש, בסוף דרוש א', ענין מספר ע' נפש \nשירדו למצרים, הנקראים בית ישראל, ע\"ש שהם מבחי' ע' אורות המגולים, שבשני שלישי \nהחסד המתפשט בת\"ת דזעיר, ובשני החסדים המתפשטים בנו\"ה דזעיר, והם מבחי' אימא. אבל \nאתם אהרן אלעזר ואיתמר, הראשים והשרשיים של עיקר הנשמות, הנמשכות מן נה\"י דאבא, אין \nראוי לכם לבכות עליהם, לסיבה הנז'. והנה אין חולק מאמר הנזכר של ע' נפש, שהם מצד \nאימא, עם הדרוש שביארנו. כי דור המדבר הם מצד אבא. כי זה דור בפ\"ע, היורדים למצרים. \nוזה דור המדבר, העולים ממצרים, והם מצד אבא: \n"},{"index":15,"he":" \nפרשת תזריע\nסימן י\"ב: \nדבר אל בני ישראל לאמר אשה כי וגו': \nנודע מ\"ש חז\"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. והענין הוא, כי כשתתגבר טיפת הנקבה על \nטיפת הזכר, אז הולד זכר יוצא תחלה. ולכך אימא עילאה, הקדימה והזריעה בתחלה, ולכן \nנולד ממנה ז\"א דכורא, קודם אל הנוקבא, וגבר הוא עליה. אבל נוקבא תתאה רחל, הזריעה \nלבסוף, ואז נולד הבריאה קודם עולם היצירה, שהוא הזכר, וגברה עליו, למעלה ממנו: \nוביום השמיני ימול וגו': \n(מזולתו) טעם היות המילה לשמונה ימים, להורות על שבעה מלכין קדמאין, דלא אתקיימו עד \nבא השמיני, ואתגלי חסד עילאה בפום אמה, ואתבסמת נוקבא. ולפיכך מילה ופריעה, כי היכי \nדלתגלי חסד עילאה עד היסוד בה, ומבסם לה לנוקבא. (ע\"כ מזולתו): \n \n"},{"index":16,"he":"פרשת קדושים\nסימן י\"ט: \nאיש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי וגו': \n(מזולתו) זה יתבאר, עם מה שביארנו למעלה, בפסוק זכור את יום השבת, כי המחדש חדושי \nתורה ביום השבת, גורם כבוד גדול לאביו בעה\"ב, כמ\"ש בזוהר בפרשת שלח, ולכן סמך פה \nאיש אמו ואביו תיראו, לכבדם ביום השבת על ידי חדושי התורה, וזהו ואת שבתותי תשמורו: \n\n"},{"index":17,"he":"לא תלך רכיל בעמך לא תעמד על דם רעך אני ה': \nירצה, כי רעך הוא בדמותי וצלמי, ונמצא כי השופך דם רעהו, כביכול, כאילו ממעט דמות \nהעליון. וז\"ש אני ה', והוא ע\"ד מ\"ש בזוהר על פסוק ולא תענה ברעך עד שקר, דהוי כאלו \nמשקר בקב\"ה, דכתיב ביה (משלי כ\"ז י') רעך ורע אביך אל תעזוב: \nעוד ירצה קרוב אל הנזכר, עם היותינו מושכים הפסוק הנזכר, והוא אומרו לא תעמוד על דם \nרעך, עמ\"ש אח\"כ ואהבת לרעך כמוך אני ה'. וירצה, כי נודע הוא מ\"ש חז\"ל, על פסוק רעך \nורע אביך אל תעזוב, זה הקב\"ה, שנאמר למען אחי ורעי. ובזה יתבאר פסוק הנז\"ל לא תעמוד \nעל דם רעך פירוש, כי על ידי שפיכות דמים, אתה ממעט כביכול דמות עליון, הנקרא רעך, \nועד שם מגיע פגם עון שפיכות דמים. ואדרבא, ואהבת לרעך כמוך, הוא רעך העליון, ואל \nתפגום בו ח\"ו. וביאר מי הוא רעך הנזכר, ואמר אני ה' שהוא רעך: \n \n"},{"index":18,"he":"פרשת אמור\nסימן כ\"ד: \nהענין הוא, כי זה בן האשה הישראלית, הוא בן האיש המצרי, שהרגו מרע\"ה, כנזכר בפרשת \nשמות. וכבר ידעת, כי המצרי ההוא, היה גלגול הרע, אשר בקין בן אדם, וזה הבן מכח האב \nנמשך, וגם הוא מן הרע ההוא של קין היה. וז\"ס והוא בן איש מצרי, ולכן ויקלל את השם: \nהגה\"ה, א\"ש, נלע\"ד, כי להיות שמרע\"ה הרג את אביו בשם כנודע אצלינו לכן גם הוא ויקלל \nאת השם הנזכר: \nובס\"ה אמרו, לאגנא על אימיה, בסוד מגן, ויקוב חור במסך שבין יצירה לעשיה בלבד כדי \nשמאליו יאירו אצילות ובריאה ויצירה. ולכן ורגמו אותו כל העדה, שהם הסנהדרין והת\"ח, \nלפי שהת\"ח יכולים לקבל הארת תוספת שבת, אף בימי החול כנודע. וז\"ש לאגנא על אימיה, \nהיא עולם העשיה, שהיא מלכות, ה\"א אחרונה שבשם הוי\"ה, כנזכר בזוהר. ובזה תבין, למה \nנסמך לפרשת שבת: \nולכן נרמז שם אהו\"ה, בר\"ת, 'הישראלית 'את 'השם 'ויקלל, שהוא השם הנרמז גם בר\"ת, \n(ויקרא כ' ו') 'אל 'האובות 'ואל 'הידעונים. וגם בר\"ת, (בראשית א') 'את 'השמים 'ואת \n"},{"index":19,"he":"'הארץ. והוא במלכות. ובכח שם זה, נקב נקב בין יצירה לעשיה כנזכר. והוא בן איש מצרי \nשהרגו משה, לפי שהיה בחי' קין, ולכן נתקנא על התאומה יתירה של הבל, והיא האשה \nהישראלית. והרגו משה, והוא הבל, וזה הבן שלה בא לאגנא על אימיה. וקי\"ן בגימטריא \nאהי\"ה במלוי יודי\"ן ע\"ה, והיא סוד תאומה יתירה, שהיא א' החסירה מן קין, פהות ממספר \nאהי\"ה הנזכר. וגם באהי\"ה דיודי\"ן אל\"ף אחת לבד, והבל שתי תאומות: \n"}]}
