{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-38","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":38,"title":"סימן ה':","hebrewTitle":"סימן ה':","segments":[{"index":1,"he":"סימן ה': \nלבי לחקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה': \nהנה מלת בע\"ם, ר\"ת, באר, ענן, מן. שהם ג' מתנות, שניתנו לישראל, בזכות משה, אהרן, \nמרים. והם הנקראים המתנדבים בעם, נקראים חוקקי ישראל, שחקקו התורה בישראל. ואמנם \nלמעלה, גבי בפרוע פרעות בישראל, אמר בהתנדב עם. אבל הכא אמר בעם, וחסר משם בחי' \nהבאר, שהיא מרים. והטעם הוא, כי האותות והמופתים הבאים על פרעה ומצרים, לפרוע בהם \nפרעות עונותם, היה ע\"י משה ואהרן לבדם, שהם רמוזים במלת עם כנזכר, אבל מרים לא \nהוזכרה שם יעי\"ל, עמ\"ש בספר הזוהר על בפרוע פרעות, בפרשת בראשית שהוא לשון מילה \nופריעה שפרעו. וזמ\"ש, שם שם לו חק ומשפט שם נסהו, והיא מצות מילה יפריעה, והיא \nרומזת בה כנודע, ולכן לא נזכרה היא. מן שמים 'נלחמו 'הכוכבים 'ממסילותם: \nר\"ת המ\"ן עם סיסרא, ר\"ל, כי כמו שסיסרא נפל ביד אשה שהיא יעל, כך המן יפול ביד אשה, \nוהיא אסתר: \nבעד החלון נשקפה ותיבב וגו', שהוא ד' שמות, ע\"ב ס\"ג, מ\"ה, ב\"ן, הנודעים. ור\"ת 'מדוע \n"},{"index":2,"he":"'אחרו 'פעמי 'מרכבותיו, בגימטריא: \nהנה ר\"ת 'בשש 'רכבו 'לבא, עולה רל\"ב, קס\"א, שהוא אהיה במלוי יודי\"ן: \nשמואל א' ותדור נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה: \nתראה בעני אמתך וגו': \nצריו להבין, על מה זה קראו רז\"ל במדרש, את שמואל, רבן של נביאים. וגם על מה זה \nשאמרו רז\"ל, שארבעים שנה קודם שנולד שמואל, היתה בת קול יוצאת ואומרת, עתיד צדיק \nאחד להיות בעולם, ושמואל שמו וכו'. וגם מאי רבותיה דחנה, דאמרה אם ראה תראה וכו', \nוארז\"ל אם ראה מוטב, ואם לאו תראה אלך ואסתתר וכו', והלא כל שאר הנשים העקרות \nיכולות לעשות כך. ועוד מה ענין שארז\"ל דשטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. ומה ענין השטן \nדנשקיה אכרעיה דר' אחא, כשדרש כך, ולא נשקו על פיו, או על ידיו, וכיוצא. ועוד מה \nענין מ\"ש אח\"כ, לפנים בישראל יקרא הנביא הרואה. ובפסוק א' אומר, וידע כל ישראל כי \nנאמן שמואל לנביא, ולא אמר לרואה: \nאבל הענין יובן, ממ\"ש בסבא דמשפטים, בפסוק ויאבק איש עמו ויגע בכף יריכו, דמתמן \n"},{"index":3,"he":"יאילך, אתפגים נצה ירכא ימינא, ולא הוה נביא דאתנבי מתמן, עד דאתא שמואל, וע\"ד \nאיתמר ביה וגם נצח ישראל לא ישקר. ולסיבת פגימת הנצח הנזכר דמתמן נביאים, לא היו \nיכולים לראות נבואתם בצחצוח ובזכות, ולכן נקרא רואה, ולא נביא, כי היה רואה הנבואה, \nאך לא היה רואה הכל בשלימות, כדי שיוכל להיות מספר ומגיד ומנבא הדברים לעם, כי נביא \nמלשון ניב שפתים. וכשבא שמואל ותקן פגם הנצח, כי לכן כתיב בנבואתו, וגם נצח ישראל, \nאז נקרא נביא ממש, כי היה רואה הנבואה בצחצוח גמור, והיה יכול להניב הנבואה, \nולפרסמה לישראל, כי על ידו נתקנה הירך ההוא, ומאז ואילך, כל שאר הנביאים היו יכולים \nלהתנבא משם. נמצא כי הוא רבן של כל של הנביאים, כי הוא תיקן מקום הנבואה, ומכחו \nנתנבאו כלם. ובעבור זה היה בכל יום בת קול יוצאת ומכרזת על לידתו, ולא אירע כן לשאר \nהנביאים, כי העולם כלו היה מצפה להתקן על ידו: \nובזה יובן ענין חנה אמו, שאמרה אם ראה תראה, ויתבאר כמ\"ש שם בסבא דמשפטים, כי \n"},{"index":4,"he":"כשתיקן שמואל הנצח, ניתן סוד הירך אל הנחש, בענין ירך הסוטה כנודע, כי ניתן יריכה \nשל סוטה לסמא\"ל, תמורת ירך יעקב. וז\"ש חנה, רבש\"ע, תן לי את שמואל, שיחטוף הירך של \nיעקב מיד סמא\"ל, ואז ישאר לסמא\"ל ירך הסוטה. ולכן אם ראה הענין הזה מוטב, ואם לאו \nאלך ואסתתר. ואז בהיותי טהורה, אגרום כי גם הירך של הסוטה, אחטפנה מיד סמא\"ל, כי לא \nיוכל לשלוט בי שאני טהורה, ועי\"כ יקטרג ח\"ו על ישראל, בראותו כי אפילו עצם היבש \nשזרקו לו, יחטפהו ממנו, ולכן מוטב שתתן לי את שמואל, שיתקן ירך של יעקב, וישאר ירך \nהסוטה לסמא\"ל, וע\"י העצם היבש הזה, ישתוק הכלב המנבח והמקטרג על ישראל, כדי שלא \nאסיר מידו גם את ירך הסוטה, ע\"י שאסתתר, ועי\"כ יגרום נזק לישראל, ואתה לא תחפוץ \nודאי בכך: \nוהנה פנינה צרתה, נתכוונה לשם שמים, והרעימה בדברים, כדי שלא תעשה כמו שאמרה, שתלך \nותסתתר, ותגרום קטרוג על ישראל. אמנם מוטב שתתפלל, בדברי בקשה ותחנונים לשי\"ת, עד \n"},{"index":5,"he":"שיתן לה את שמואל. וע\"כ אתא שטן ונשקיה אכרעיה דרב אחא, כשדרש דרשא זו, כי גם השטן \nנתכוון לשם שמים, ע\"ד שנתכוונה פנינה ממש. ולכן נשקו על יריכו, לרמוז אל כוונת הירך \nשביארנו, כי על זה היתה כוונתו, גם הוא לש\"ש. ה' יחתו מריביו עליו בשמים ירעם ה': \nידיו אפסי ארץ ויתן עז למלכו: \nנודע הוא, כי המלכות נקרא עז, כמש\"ה ושכינת עוזו וכו'. ונרמז בשם אדנ\"י, שהוא \nבמלכות כי אדנ\"י בגימטריא ס\"ה, ועם י\"ב אותיות במלוי, הרי ע\"ז. וזש\"ה, ויתן ע\"ז \nלמלכו, כי הנוקבא נקראת מלך, יש לה עז הנזכר. והנה נתינת הע\"ז הזה הוא, כשהיא מאירה \nבבח\" זה החשבון שלו, שהוא ס\"ה, ובבחי' הי\"ב אותיות של המלוי. והנה אם תחבר ג\"כ \nעמהם, ד' אותיות אדנ\"י הפשוטות, יהיו בגימטריא אנכ\"י, שהיא המלכות כנודע גם יהיו \nבגימטריא כסא, שהיא המלכות הנקראת כסא, והוא בהיות המלכות למטה בבריאה שאז נקראת \nכסא כנודע: \nגם יש בחי' אחרת, והוא, כי המוחין דנוקבא הם ב' אותיות י\"ה כנודע, שהם סוד תרין \n"},{"index":6,"he":"מוחין דאית בה בלחודוי, והם ח\"ב, כנזכר באדרא זוטא, כי אין בה דעת, דנשים דעתן קלה. \nואם תחבר י\"ה שהם המוחין, עם אדנ\"י שהיא הנוקבא, ועם הכולל של הכל, יהיה בגימטריא \nכסא. והנה כשמתחברת אדנ\"י, שהיא המלכות, עם שם ההוי\"ה, אז יהיה בגימטריא מלא\"ך, כ\"ו \nה\"ס, ובסוד אמן: \nומעיל קטן תעשה לו אמו: \nהנה נתבאר אצלינו ענין ז\"א, כי יש בו ג' בחי', עיבור, ויניקה, ומוחין. ודע, כי עד\"ז \nממש בנשמות בני אדם, כי בתחלה יש להם נשמה ומוחין מבחי' עיבור, שהוא שם אלהי\"ם. \nואח\"כ מן היניקה. ואח\"כ מן המוחין דגדלות, כאימא ומאבא. וכל זה מבחי' הנוק' דז\"א \nדעשיה. ואח\"כ גדילים ע\"ד הנזכר, בבחי' זעיר דעשיה. ואח\"כ ע\"ד הנזכר, באימא. ואחר כך \nבאבא. ואח\"כ בא\"א. ואח\"כ בעתיק יומין דעשיה. ואח\"כ גדילים ע\"ד הנזכר, בעולם היצירה. \nואח\"כ עד\"ז, בעולם הבריאה. ואח\"כ עד\"ז, בעולם האצילות. והדברים מובנים, ואין צריך \nלפרטם: \nקצרו של דבר, בעולם העשיה הנוקבא שבו, יש לה נרנח\"י, וכל אחת מחמישתן, יש לה צלם \n"},{"index":7,"he":"דאימא, וכן בצלם דאבא. וכל צלם משניהם, הצ' פנימי, ול\"ם הם מקיפין. ועד\"ז בזעיר \nוכו', עד באריך דעשיה וכר, וכל זה נקרא נפש עולם דעשיה: \nובזה תבין ענין הצדיקים, כמו שנבאר. כי הנה מצינו במרע\"ה, כי בעת שנולד נקרא משה, \nוהוא בבחי' נשמתו, מצד העיבור, שהם ד' מוחין, חו\"ב, ותרין עטרין דדעת, מן הקטנות, \nשהם ד' שמות אלהים, כנודע, והם בגימטריא משה. להורות, כי כשנולד היה שלם ממוחין \nאלו: \nהגהה א\"ש, עם הכולל של ארבע אלהי\"ם: \nוז\"ס ראה נתתיך אלהי\"ם לפרעה. והענין הוא, כי פרעה הוא הקליפה הנאחזת בגרון דז\"א, \nאשר שם מוחין דאלהים דקטנות, כמבואר אצלינו. וגם הגלות ההוא עצמו, היה מצד שהיה ז\"א \nאז בבחי' עיבור וקטנות, דתלת כלילן בתלת, כמבואר אצלינו בסדר תפלת חג הפסח. והנה \nמשה מצד המוחין דקטנות דאלהים שהיו בו, ג\"כ ניתן אלהי\"ם לפרעה, כמש\"ה ראה נתתיך \nאלהים לפרעה, כדי להכניעו: \nואמנם, גם מצד מוחין דגדלות שהיו בו כשהגדיל, נקרא משה, ע\"ש היסוד דאו\"א שבתוך \n"},{"index":8,"he":"זעיר, בזמן מוחין דגדלות. והם, אחוריים דהוי\"ה דיודי\"ן קפ\"ד, ופנים דאהי\"ה דיודי\"ן \nקס\"א, ושניהם בגימטריא משה, כמבואר אצלינו: \nוכן מצינו ביעקב, שנאמר בו ביעקב, בנה הקטן. וכתיב (עמוס סי' ז') חדל נא מי יקום \nיעקב כי קטון הוא. והוא בחי' מוחין דעיבור, שהם ב' מוחין דכורין, אלא שהם כפולים, \nוהנה ב\"פ אלהי\"ם עם י' אותיותיהם, הם בגימטריא יעקב. ועיין במה שביארנו בפסוק וידו \nאוחזת בעקב עשו. גם בדוד מצינו (שמואל א' י\"ז), ודוד הוא הקטן, והוא ע\"ד הנזכר: \nובזה נבא לביאור הכתוב, ומעיל קטן תעשה לו אמו כי הנה בהיותו קטון בן שתי שנים, היה \nחכם גדול, כמ\"ש חז\"ל על פסוק וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי, כי הורה הלכה \nבפני עלי הכהן רבו, מה שלא היה יודע עלי עצמו. ומזה תבין חכמתו, וזכה שהיה לו מוחין \nדקטנות דזמן היניקה שלימים, כי כבר אז היה בזמן שתי שנים של היניקה. וז\"ס ומעיל קטן \nתעשה לו אמו, והוא מה שרז\"ל קוראים אותו בשם חלוקא דרבנן כנודע. ולא היה המעיל הזה \n"},{"index":9,"he":"מכסה גם את ראשו, רק את גופו, הנקרא שש קצוות, שהוא בחי' זמן היניקה, שאז אין לו \nלז\"א רק ו\"ק כנודע: \nוכבר הודעתיך ענין חנה אמו, שהיא בסוד אימא עילאה, שהיא הוי\"ה דס\"ג, כמנין חנ\"ה. \nושמואל בנה, הוא ז\"א. ונודע, כי אימא עילאה, הנה\"י שלה, נכנסים תוך ז\"א, ובתוכם \nהמוחין דקטנות, וזהו ומעיל קטן תעשה לו אמו: \nוהנה מעיל בגימטריא קנ\"א עם הכולל, שהוא בגימטריא אהי\"ה במלוי ההי\"ן, שהוא באימא \nכנודע, אשר ממנה המעיל לז\"א. ואמנם אה\"כ עלה שמואל במדרגות העליונות, והגדיל, ע\"ד \nהנז\"ל, והיה שקול כמשה ואהרן. והנה ג' אותיות שבו, שהם שמ\"ו משמואל, הם בגימטריא \nמשה עם הכולל כנז\"ל: \nובזה תבין סוד נפלא, איך אפשר ששמואל הנביא, שהיה שקול כמשה ואהרן, איך אשה בעלת \nאוב, תוכל ע\"י כשפיה הטמאים, להעלות את נפש שמואל, בענין שאול. והנה בזוהר בפרשת \nשלח לך נתבאר ענין זה, ואנחנו נבאר פה עניינו. הנה נתבאר כי כל נשמות הצדיקים, יש \n"},{"index":10,"he":"בהם בחי' קטנות, ויניקה, וגדלות וכו' והנה כשהצדיק נפטר מן העולם, הנר\"ן שבו מצד \nעולם האצילות, עולים בעולם האצילות. והנשמה שלו מצד עולם הבריאה, עולה בג\"ע העליון. \nוהרוח שלו מצד עולם היצירה, עולה בג\"ע הארץ. ונפש דעשיה, נשארת בכל בחינותיה על \nהקבר, כל זמן שהבשר קיים, ואחר שנתעכל הבשר, ונשארו העצמות לבדם, אז גם הנפש עולה \nבג\"ע הארץ. וההוא דאקרי הבלא דגרמי, נשאר תמיד באינון גרמי דאשתארו בקברא, כנזכר \nבזוהר בפרשת שלח לך כנז\"ל: \nוביאור נפש זו וכוחותיה, הענין הוא כי הנה כל בחי' העשיה אפילו נשמה רוח חיה יחידה, \nכולם נקראים נפש בכללות כנודע. האמנם הבחי' שהם מצד המוחין דגדלות שבעשיה, אלו \nעולים למעלה, אחר עכול הבשר. אבל הבחי' שמצד אלהי\"ם דקטנות דעשיה, הם הנקרא בשם \nהבלא דגרמי, ורפ\"ח ניצוצין, ואלו נשארים תמיד בקבר, על העצמות, עד תחית המתים, לפי \nשהמוחין האלו הם מבחי' קטנות. ולא עוד, אלא שהם בחי' האלהים, ולכן כל הקליפות אינם \n"},{"index":11,"he":"נאחזות אלא בהם, ועיקר קיומם הוא מהם, כי לכן כל הסטרא אחרא נקרא בשם אלהים אחרים \nכנודע, ולכן אין כח בהם להתפרד מן הקליפות, ולעלות למעלה עם הנפש דגדלות דעשיה: \nוהנה האשה הבעלת אוב, כאשר העלתה את שמואל, לא העלתה רק הנפש דקטנות דעשיה, הנקרא \nהבלא דגרמי, להיות שהקליפות תמיד נאחזות בה, ויש כח בהם להתאחז עמה. וז\"ש בזוהר \nבפרשת שלח לך, בענין ההוא הבלא דגרמי, ודא איהו כאוב מארץ קולך וגו': \nובזה תבין מ\"ש האשה בעלת אוב, כאשר העלתה לשמואל, אלהים ראיתי עולים מן הארץ, והוא \nעוטה מעיל. והנה מעיל הזה, היה בזמן היניקה, ולמה נגלה לה בו. אבל הענין הוא, כי \nבחי' מעיל קטן הנקרא הבל דגרמי, היא אשר העלתה. זהו ג\"כ ראיתי אלהים עולים, שהם \nהמוחין דקטנות דשמואל, שהם מבחינת אלהים הנזכר: \nגם מצינו כי יוסף נקרא קטן. והענין הוא, כי הנה ג' מוחין דקטנות שהם ג' אלהי\"ם, בבא \nהמוחין דגדלות, הם יורדים מדרגה אחר מדרגה, עד שיורדים עד היסוד דז\"א, והנה ג' שמות \n"},{"index":12,"he":"אלהים, בפשוטם ובמלואם ובמלוי מלוים, יש בכל אחת מהם נ\"ב אותיות, ונקראים בני \nהאלהים, כמבואר אצלינו וג' פעמים ב\"ן, הם בגימטריא יוס\"ף, ובבחי' זו נקרא היסוד \nיוסף מצד הקטנות. ואם תחבר עם זה כללות ג' שמות הנזכר, יהיו בגימטריא קט\"ן, ולכן \nנקרא יוסף קטן, להורות על הנזכר. וגם כי הוא מבחינת הקטנות: \nוכלתו אשת פנחס הרה ללת כו' ותכרע ותלד, כי נהפכו עליה ציריה. הנה ציריה הנזכר, הם \nסוד ציר\"י הדלתות אשר ברחם הנקבה, כמבואר אצלינו בשער רוח הקדש ביחוד שם שד\"י, וע\"ש \nודע, כי כאשר בעו\"ה הנחש החיצון אטיל זוהמא בנקבה הקדושה, אינו נכנס עד פנימיותו של \nרחם, אלא עד אלו הצירים אשר לה שהם הדלתות. וז\"ס, כי נהפכו עליה ציריה: \nוהענין הוא, כי צי\"ר בגימטריא ש', וב' צירים אלו, הם ב' שיני\"ן, וכאשר הנחש שולט עד \nמקום הצירים אלו, נעשים שק\"ר. כי הש' הראשונה כפשטה, היא ש'. והק\"ר, הם הש' השנית, \nשנהפכה לק\"ר. וזהו מה שהתפלל ישעיה הנביא ע\"ה, ואמר יצר סמוך תצור וגו' (ישעיה סי' \n"},{"index":13,"he":"ס') כי הציר הזה שבאשה, שהם יצר שבאשה, צריך שתצרנה ותשמרנה מן הקליפות, שלא יעשוה \nשקר, שהם ב' צירין כנזכר. וצריך שיהיה שלום שלום, בסוד היסוד הקדוש הנקרא שלום \nכנודע. או ירמוז אל ב' היסודות, אחד של יוסף, ואחד של בנימין, וכמש\"ה שלום שלום \nלרחוק ולקרוב: \nהגהה א\"ש, גם אמר סמוך, בסוד לפתח חטאת רובץ: \nאמר שמואל, אפשר שהזכיר בפסוק שני שלומות, לתקן את ב' השיני\"ן הנזכר, וכל שלום מתקן \nש' אחת של שקר כנלע\"ד: \n"},{"index":14,"he":"סימן ט\"ו: \nויאמר שמואל אל שאול אותי שלח ה' למשחך למלך וגו': \nאמר, הנה מכל הבחינות, השליחות הזה הגון הוא, אם מצד השליח, אותי שלח ה', שאני נביא \nגדול, כמש\"ה וידע כל ישראל כי נאמן שמואל לנביא: \nהגהה א\"ש, והיא מ\"ע שבתורה: \nואם מצד המשלח, גדול אדונינו ורב כח, הוא הקב\"ה יתברך, וזש\"ה שלח ה'. ואם מצד \nהשליחות בעצמו, הוא דבר הגון, וז\"ש למלך. ואם מצד המשתלח, הוא שאול, כמש\"ה בן שנה \nשאול במלכו, ואז\"ל כבן שנה. וז\"ש למשחך, כלומר לאיש גדול וצדיק כמוך, ואם מצד אל מי \nנשלח, הוא על ישראל. וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם: \nאמר שמואל, רמז לגדולת ישראל, לשתי גדולות, או מפאת שהם נקראים עמו של הקב\"ה, \nואעפ\"י שאינם הגונים כ\"כ, הנה מפאת שנקרא עמו של הקב\"ה, הם ראויים לכל כבוד. או \nמפאת עצמם, הנקרא בשם ישראל לשבח, אותיות לי רא\"ש. וזש\"ה, ומי כעמד כישראל, בשני \nכפי\"ן, לרמוז את האמור. או מפאת שהם עמך, או מפאת שהם ישראל ראוים לכל כבוד, ולכן \n"},{"index":15,"he":"אמר על עמו על ישראל כנלע\"ד: \nהנה נודע, כי ישראל הוא ז\"א, כנודע. ושמואל היה מתנבא מן הנצח דזעיר, ונודע כי כל \nאחיזת הדינים והקליפות הוא בהוד, בסוד כל היום דו\"ה, תמורת הוד. ואעפ\"י שהנצח והוד \nהם תאומים, והם תרי פלגי גופא כנודע, עכ\"ז אין החיצונים נאחזים בנצח, כי הנה הם \nבחי' הרגלים התחתונים, ואם היו הקליפות נאחזים בשניהם, היה להם כח ואחיזה גדולה, \nויחרב העולם ח\"ו. ולכן לא נתן להם הקב\"ה כח אחיזה, אלא בהוד לבדו. וז\"ס מ\"ש חז\"ל, \nהשקר אין לו רגלים. כי הקליפה הנקראת שקר, היא הפך מפסוק, וה' אלהים אמת: \nאמר שמואל, הענין הוא, שבקדושה יש השני רגלים יחד. ובקליפה אין להם אחיזה בשני \nהרגלים, אלא בשמאל לבד שהוא ההוד. ולזה הטעם עצמו, נקראים הקליפות שקר. לפי שכל אות \nמשלשתם, אין לה ב' רגלים ע\"ד הה' והח' וכיוצא, וז\"ש ז\"ל, השקר אין לו רגלים, ולכן \nנצח ישראל לא ישקר, כי אין השקר שולט בו: \nויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך: \n"},{"index":16,"he":"זה תבין ממה שהודעתיך בשער הגלגולים, כי כל שרש הנשמות הבאות מן קין, הם מן החמשה \nגבורות, הבאות מאימא, בעטרא דגבורה שבדעת דז\"א. גם נתבאר שם, כי שמואל הוא משרש \nקין, ונמצא כי המשכל אמו של אגג, הוא שמואל, הבא מן הנשים, שהם הגבורות דאימא, וזהו \nכן תשכל מנשים אמך. עכ\"מ: \n"},{"index":17,"he":"סימן כ\"ח: \nויאמר לה המלך אל תיראי וגו' אלהים ראיתי עולים מן הארץ: \nכבר הודעתיך, כי הקליפות הם שמרי הגבורות, הנקרא אלהים. וכשהעון גובר, עולים \nהקליפים ומתגברים עד למעלה, ע\"י אחיזתם בשם אלהים. ולפי שזאת האשה היתה עוסקת בבעל \nאוב, ראתה אותם אלהי\"ם המתגברים ועולים מן הארץ למעלה: \nשמואל ב': \n"}]}
