{"id":"kabala-75888480a004-1-28","bookId":"kabala-75888480a004","part":1,"torah":28,"title":"ב' סדרים ברישא דא\"א:","hebrewTitle":"ב' סדרים ברישא דא\"א:","segments":[{"index":1,"he":"ב' סדרים ברישא דא\"א: \nכיון שז\"א יוצא מא\"א, על כן נבין בא\"א שני דברים, אחד - עניני הנהגתו לפי ענינו, \nפירוש, לפי מה שהוא מנהיג לפי עצמו - הנהגת החסד שלו, ואחד - מה שהוא שורש מוציא \nהז\"א. בסוד הנהגתו אין אנו חושבים אלא גולגלתא ומוחא, עם שאר תיקוניהם לפי \nפעולותיהם, בסוד הגברת החסד. ובסוד הוצאת הז\"א חושבים תלת רישין, והם כתרא, אוירא, \nומוחא, וכל שאר התיקונים, מה שהם מוציאים תיקונים בז\"א: \nאחר שביארנו שו\"א יוצא ומתנהג מא\"א, עכשיו צריך לבאר שורש להנהגה זאת בא\"א עצמו: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, כיון שז\"א וכו', והיא הקדמה שצריד להבחין בא\"א - ענין \nהנהגה זאת שהוא מנהג את ו\"א, שהוא דבר חוץ מהנהגתו לפי עצמו. ח\"ב, בסדר הנהגתו \nוכו', לבאר שורש זה, מהו בו: \n"},{"index":2,"he":"חלק א: \nא. כיון שז\"א יוצא מא\"א, על כן נבין בא\"א שני דברים, כי כל מעשה הנמצא במציאות, \nצריך שיהיה נרשם באור אחד, אם מעשה כללי - באור בפני עצמו, ואם תנאי מעשה - בחלקי \nהאור הכללי. אם כן כיון שמלבד מה שמנהיג (ב)א\"א מצד עצמו, נוסף בו דבר אחר - שגם \nהוא מוציא הז\"א. על כן צריך שתמצא בו בחינה אחת שיהיה שורש לזה בפרט: \nב. אחד - עניני הנהגתו לפי ענינו, פירוש, לפי מה שהוא מנהיג לפי עצמו - הנהגת החסד \nשלו, מה שהוא מיטיב לכל, מה שאינו רוצה שום רע. ועל פי הדבר הזה יהיו בו ודאי סדרים \nותיקונים, כמו שצריך להיות לכל אור לפי המחוקק בו. כי כפי חק האורות נמצאים להם \nסדרים הרבה, ותיקונים, להספיק להוציא פעולותיהם לאורה, (בכל) [לכל] מי שצריך לקבלה: \n\n"},{"index":3,"he":"ג. ואחד - מה שהוא שורש מוציא הו\"א, גם לזה יהיו סדרים ותיקונים לפי חק זה: \nחלק ב: \nא. בסוד הנהגתו, כבר שמעת איך האורות מחליפים שמותם ומצביהם לפי פעולותיהם. ומה \nשנחשב למדרגה בפני עצמה בפעולה אחת, תחשב בכלל מדרגה אחרת בפעולה אחרת. ומה שהיתה \nבכלל בפעולה אחת, תחשב בפני עצמה בפעולה אחרת. והם ההאורות עצמם, אך כל הבחנותיהם \nלפי פעולותיהם. ועל כן אורות א\"א עצמו לפי ענין אחד יסתדרו בסדר אחד, ולפי ענין אחד \nבסדר אחר: \nב. אין אנו חושבים אלא גולגלתא ומוחא, שני ענינים אלו מצאנו בשני האדרות - רבא \nוזוטא. באדרא רבא אינו מזכיר אלא גולגלתא ומוחא שבתוכה, ושם מזכיר בפרט כל התיקונים \nשל שערות, של חוטמא, הכל כמבואר שם, כל תיקון ותיקון בפני עצמו באר היטב. ובאדרא \nזוטא מזכיר תלת רישין, ואינו מאריך בתיקונים, אלא מקצר, ומזכירם כולם רק להכניסם \nתחת ההקדמה שמודיע שם. והענין הוא כך, הנהגת א\"א בסוד החסד כמו שביארנו למעלה - \n"},{"index":4,"he":"בסוד זה נעשה כל התיקונים שלו, שהם הענינים הפרטים, תיקוני פרצופו, וכמו שכתוב שם \nבאדרא, שהם כולם תיקונים של חסד, שמגבירים החסד וממתקים הרין. ובדרך זה אין לנו \nצורך לתלת רישין, אלא אדרבא, סוד דמות אדם הוא כתר בסוד ההשראה, והמוח שבתוכו, ואחר \nכך שאר תשלום דמות אדם בהשתלשלות של הדרגה. אך בסוד היותו שורש לז\"א - הנה הנהגת \nהמשפט תלויה בחד\"ר, ולצורך זה הוא צריך לסדר אורותיו גם כן בסוד שלושה אלה, וז\"ס \nהתלת רישין. ובכאן הוא סוד השתלשלות או\"א, כי הכוונה הוא, זה החד\"ר שהוא מושרש כאן \n- אין כאן מקומו, אלא כאן הוא מושרש. אלא שצריך לרדת ולהשתלשל מדרגה אחר מדרגה, עד \nשיגיע למקומו ממש, שהוא ז\"א, וכמו שנבאר זה הענין לקמן באר היטב בס\"ד. וזהו מה \nשמפורש באדרא זוטא, ואין הכוונה שם לסדר תיקוני הא\"א, אלא להראות איך כל התיקונים \nמסכימים גם כן לזה - להיות שורש לז\"א, וכמפורש שם בהדיא: \nג. עם שאר תיקוניהם לפי פעולותיהם - שאר התיקונים הנזכרים שם עם הפעולות שלהם, שהם \n"},{"index":5,"he":"כולם מיתוקי דינים: \nד. בסוד הגברת החסד, כל אלה הם לפי הענין הזה של הגברת החסד, כי אינם אלא מיתוקים: \nה. ובסוד הוצאת הז\"א חושבים תלת רישין, והם כתרא, אוירא, ומוחא, וכל שאר התיקונים, \nמה שהם מוציאים תיקונים בז\"א, שאינם נחשבים לפי עצמם, אלא לפי מה שמוציאים תיקונים \nבז\"א: \n \n"},{"index":6,"he":"פתח צו\nקשר האצילות בא\"ק על ידי עתיק וא\"א [צו -ק]: \nהתלבשות עתיק בא\"א: \nהתלבשות עתיק יומין בא\"א הוא להחזיק אותו בכל ספירותיו לפי ענין המתקלא המושרש \nברדל\"א. ובזה הוא עומד תחת הנהגת א\"ק מצד היסוד ומלכות שלו. כי כך נקבעו תחתיהם מ\"ה \nוב\"ן. והוא עיקר ההנהגה ההולכת להשלים השלמות. כיון שבארנו הנהגות אלה שבא\"א, עכשיו \nנשלים לפרש עניניו לפי מה שהם, ובתחלה נפרש ענין עתיק יומין, שמנהיג אותו בכל \nעניניו: \nחלקי המאמר הזה ב'. ת\"א, התלבשות, והוא ביאור סוד התלבשות ע\"י בא\"א. ח\"ב, ובזה הוא \nעומד וכו', והוא לפרש איד אצילות נקרא שהוא תחת א\"ק: \n"},{"index":7,"he":"חלק א: \nא. התלבשות עתיק יומין בא\"א הוא להחזיק אותו בכל ספירותיו, והיינו כי זה פשוט, שמי \nשמתלבש בחבירו - הוא מנהיגו לאיזה דבר שהוא סגולה למתלבש, והנה עתיק יומין מתלבש \nבכל ספירות א\"א. והכוונה לקשר כל זה תחת השורש הנעלם, שפירשנו, להנהגה, שהוא רדל\"א: \n\n"},{"index":8,"he":"ב. לפי ענין המתקלא, שהיא הצריכה לשלוט להעמיד כל דברי הדו\"ן בתיקון אצילות: \nחלק ב: \nא. ובזה הוא עומד תחת הנהגת א\"ק, זהו שאנו אומרים - שא\"ק הוא למעלה, ואצילות מתחת \nלרגליו, והלא אמרנו שהוא הזיו שלו. אם כן מה ענינו להיות תחתיו, אך התשובה היא, אף \nעל פי שלפי מציאות השתלשלותו אינו תחתיו, אך לפי ההנהגה הוא תחתיו. וזה עיקר גדול \nבכל המדרגות - שסדר ההשתלשלות הוא אחד, וסדר ההנהגה הוא סדר אחר. וכן העיגולים - שם \nיש השתלשלות, אך בהנהגה - חג\"ת הם בשורה אחת, אף על פי שבהשתלשלות הם זה תחת זה, \nוכן בכל הדרושים. ובנידן דידן נקרא שעומד תחת א\"ק, יען הוא עומד תחת הנהגת א\"ק מצד \nיסוד ומלכות שלו, כדלקמן: \nב. מצד יסוד ומלכות שלו, פירוש - שמה שמשפיע יסוד א\"ק למלכות שלו - הוא המשתלשל אחר \nכך לאצילות. וכן מה שנעשה בין יסוד ומלכות - גורם תנועה באצילות: \nג. כי כך נקבעו תחתיהם מ\"ה וב\"ן, זה בא מסוד המתקלא שזכרתי, שהוא חיבור מ\"ה וב\"ן, \n"},{"index":9,"he":"שזהו עיקר תיקונם של הפרצופים. והיינו שענין זה הוא השולט על כל האצילות, ומצד זה \nהאצילות הוא תחת יסוד ומלכות דא\"ק, כי שם קבוע תיקון ענין זה. וזהו מה שאנו אומרים \n- שעתיק יומין מחזיק א\"א לפי ענין המתקלא. פירוש - שבהשתלשלות לא היה נעשה זה, אלא \nצריך כח אחד שיביא עניניו של א\"א לעמוד תחת תיקון זה: \nד. והוא עיקר ההנהגה ההולכת להשלים השלמות. כי כבר שמעת שחיבורי מ\"ה וב\"ן הם תיקוני \nכל הקלקולים, אם כן זאת היא ההנהגה העיקרית. ועל כן צריך שיעמוד תחתיה א\"א בכל \nסדריו כנ\"ל: \n \n"},{"index":10,"he":"פתח צז\nהנהגות א\"ק וענפיו עתיק ואבי\"ע: \nמאצילות ולמטה הולך הכל לפי ענין ההנהגה של העוה\"ז, שבה סובבים הדברים עד שמגיעים \nאל שלמות ההטבה. אך מעתיק ולמעלה - הכל הוא לפי מה שיהיה בנצחיות. ועתיק הוא המעביר \nבאמצע מהנהגה להנהגה. א\"ק - כללות כל המציאות לכל הזמנים: \nעד עכשיו ביארנו ג' מדרגות שהם כללות הכל, א\"ק, אבי\"ע, ועתיק שהוא הקשר באמצע. \nעכשיו צריך לפרש מה ענין ג' אלו: \nא. מאצילות ולמטה הולך הכל לפי ההנהגה של העוה\"ז, בסוד הטוב ורע, שבו השכר ועונש, \nוהוא כל סיבוב הגלגל, ההולך לגלות היחוד בשלמות. וזהו: \nב. שבה סובבים הדברים עד שמגיעים אל שלמות ההטבה, וזה דבר פשוט, שרואים אותו לפי \nטבע וענין החוקים שמאצילות ולמטה, ענינים בבחינת הטוב והרע, תיקון ופגם, הולכים לפי \nסוד הסוף. וכאן כל עניני העבודה: \nג. אך מעתיק ולמעלה - האורות דאח\"פ: \nד. הכל הוא לפי מה שיהיה בנצחיות, מאלף השביעי והלאה. כי הכל נקרא נצחיות, כיון \n"},{"index":11,"he":"שאין עוד מיתה. אך בזה הזמן יש לחלק בין זמן העליות, והוא עד אלף העשירי, שמגיעים \nלאורות דע\"ב. וזמן הנצחיות אחר שקבעו הדברים, שהוא לנצח נצחים: \nה. ועתיק הוא המעביר באמצע מהנהגה להנהגה, כדי שיוכלו המעשים עתה לעשות פעולה \nבנצחיות של אחר כך, צריך מדרגה אחת באמצע, נוטלת המעשים מן עולם הזה, ומביאה אותם \nלהקבע על פיהם עניני עליות אלה: \nו. א\"ק - כללות כל המציאות לכל הזמנים, פירוש - א\"ק אינו הולך בהדרגה אחר שום אור, \nכי כל האורות - ענפים ממנו, והעליות - באורות עצמם, מהארה להארה. יש להקשות, איך \nיכולים לסדר עתיק על אצילות ואח\"פ על עתיק, אם עתיק הוא מלכות דא\"ק, והיה צריך לשום \nעל עתיק - א\"ק. ואם א\"ק אינו בסוג עם אורותיו, גם עתיק, שהוא מלכות שלו, אינו בסוג \nעמהם. תשובה, מלכות א\"ק כשנעשית עתיק - הולכת גם היא בשורה עם הענפים, וזה מצד מה \nשמתחברים בה מ\"ה וב\"ן, שהם ענפים כנ\"ל: \n \n"},{"index":12,"he":"פתח צח\nקשר ההנהגות של ענפי א\"ק עתיק ואבי\"ע: \nענין מ\"ה וב\"ן היה הולך הכל בתיקון, ושם לא הוצרך שום עיכוב. אך בב\"ן היה הקלקול, \nובמ\"ה תיקונו. והוצרך לתת להם מקום לעשות את שלהם, עד שיחזרו אל ענין מה שלמעלה \nמהעולמות, ומציאות התחתונים מתעלה בסוד ענפי א\"ק ממעלה למעלה, עד סוף כל העליות. על \nכן עתיק העומד בסוד חיבור מ\"ה וב\"ן, הוא העומד להעביר הדברים מהנהגה זאת של עתה \nלהנהגת הנצחיות. כי כל מעשה התחתונים עושה פעולה בענין חיבור מ\"ה וב\"ן, והולך ונקבע \nלנצחיות. ובהשתלם כל מעשה התחתונים, יהיה נשלם כל הצריך בחיבור מ\"ה וב\"ן. ונקבע מה \nשצריך לכל הנצחיות, להיות לפי מעשה שעשו בני האדם. ונמצא הכל בזכותו של האדם \nהתחתון, ולפי מעשיו: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, עד ענין וכו', והוא איך שהעבודה אינו אלא מאצילות ולמטה. \nח\"ב, על כן עתיק וכו', והוא ענין העבודה שהולך לנצחיות לסוד השכר: \n"},{"index":13,"he":"חלק א: \nא. עד ענין מ\"ה וב\"ן, וזהו שלא ראינו שבירה ותיקון אלא בו, אף על פי שהיה ענין \nההעלם בעקודים, לא היה בדרך שבירה. אלא הוא ענין אחד שנעשה, כדי שאחר כך יוכל להיות \nשבירה בנקודים: \nב. היה הולך הכל בתיקון, שלא הושרש שם ענין הרע, והרי אין מונע להארה, וזהו: \nג. ושם לא הוצרך שום עיכוב, אלא המעשה כשהתחיל השלים ענינו מיד, שהוא מציאות המדרגה \nההיא: \nד. אך בב\"ן היה הקלקול ובמ\"ה תיקונו, כאן הדברים מתארכים שלא נשלם המעשה בבת אחת, \nאלא בתחלה - הקלקולים. ולזה צריך שיבואו בני אדם אחר כך להשלים תיקון הקלקולים ההם: \n\n"},{"index":14,"he":"ה. והוצרך לתת להם מקום לעשות את שלהם, והוא כל ענין שית אלפי שנין: \nו. עד שיחזרו אל ענין מה שלמעלה מהעולמות. שהתחתונים נבראו בבחינה זאת, ונתעכב \nתשלום זה הענף עד שנעשה הרע, ונעשו התחתונים, ונתקן הרע על ידי התחתונים, וזהו ענין \nהעבודה, עד שישתלם ענף זה, ויחזור להיות מתוקן כמו שאר הענפים: \nז. ומציאות התחתונים מתעלה בסוד ענפי א\"ק ממעלה למעלה, עד סוף כל העליות - אמת \nשהתחתונים יצאו מן הענף התחתון הזה, אבל יש להם לעלות בכל הענפים, שכולם היו הדרגה \nמוצרכת לזה, וכולם צריכים לפעול ולהשפיע בתחתונים, עד שכל מה שנעשה בעדם - השלים את \nחוקו. ונמצא שמציאות התחתונים לא נעשה אלא בענף התחתון, ולכן הוצרכו לרדת המדרגות \nעד שם. ואז יצא ויקבל השפעותיו, השפעה אחר השפעה מן כל הענפים שיצאו בשבילו. ומה \nנותנים - עילוי במציאותו, שהמציאות כבר נעשה, אלא שמזדכך ועולה בעילוי ובשבח גדול \nיותר, וכשהשלימו כולם - אז נקרא שעשה כל אחד מה שמגיע אליהם. ויש הפרש בענינם, \n"},{"index":15,"he":"והפרש במה שנולד מהם בתחתונים. דהיינו הענף הזה התחתון - היו בו כל הקלקולים \nשזכרנו. ושני מקרים היו לו, א' - שבו ניתנה העבודה לאדם, לפי שבו היה מציאות \nלעבודה. וב' - שנתארך הרבה בסוד שית אלפי שנין. אך שאר הענפים - אין להם אלא להעלות \nהתחתונים אל שלמות יותר. כי בתחלה קבלו ההנהגה כך מן הענף התחתון, ואחר כך יקללוה \nמן החלק העליון ממנו, ואחר כך מן החלק היותר עליון, עד המקום שמגיע לו לקבל, וזהו \nסדר ההדרגה. ונמצא שאין מציאות התחתונים נשלם לפי מה שהוא צריך להיות, שהוא אחר כל \nהעילוים, אלא באלף העשירי. משם והלאה הוא הנצחיות, שאין אנו יודעים בו כלל, שכבר \nנשלמה הבריאה לגמרי, דהיינו שעלתה בכל עליותיה. ואמנם הענף התחתון, בהיותו פועל \nבתחתונים - נתן להם עבודה. אך שאר הענפים, כיון שאינם צריכים תיקון - אינם נותנים \nעבודה, אלא אדרבא - הארה ותענוג לפי מה שכבר זכו בעבודה הראשונה: \n"},{"index":16,"he":"חלק ב: \nא. על כן עתיק העומד בסוד חיבור מ\"ה וב\"ן, שענינו הוא המתקלא, כנ\"ל: \nב. הוא העומד להעביר הדברים מהנהגה זאת של עתה להנהגת הנצחיות, פירוש - למה נאמר \nשעתיק הוא המעביר בין עניני עוה\"ז לנצחיות? לפי שכל עניני עוה\"ז תלויים בסוד מ\"ה \nוב\"ן ותיקונם, שזה שנתן העבודה לבני האדם. וכפי התיקון שתקנו בני אדם בענין הזה - \nכך היא הארה שמאירה להם אחר כך מהענפים העליונים. ועתיק - ענינו הוא סוד חיבור מ\"ה \nוב\"ן כנ\"ל. על כן נאמר שהוא המעביר בין הנהגה להנהגה, וכדלקמן: \nג. כי כל מעשה התחתונים עושה פעולה בענין חיבור מ\"ה וב\"ן, והולך ונקבע לנצחיות, זה \nכבר פירשתי, שהמעשים שלמטה גורמים התיקון למעלה, והתיקון אינו אלא במ\"ה וב\"ן. אך \nאינה משלמת שם הפעולה, כי אם לא היה שכר אלא בעוה\"ז - היה כך. אך העיקר הוא לעוה\"ב, \nאחר שאנחנו עוברים מהנהגת מ\"ה וב\"ן להנהגת שאר ענפים. ואם כך צריך ששאר הענפים גם \nכן יקבלו זאת העבודה, לא להתקן, שאינם צריכים תיקון, אלא להאיר אחר כך לפי התיקון \n"},{"index":17,"he":"שנתקן למטה. על כן צריך שתהיה מדרגה אחת לוקחת התיקונים האלה במקום שהם תיקונים, \nדהיינו באצילות, להעבירם למקום שאינם עוד תיקונים, שאין צריך שם תיקונים, אלא שהם \nגורמים התעוררות הארה לסוד השכר הנצחי, שינתן כשישלטו הענפים ההם. וזאת המדרגה היא \nעתיק, שהיא חוץ מן העולם עצמו, אלא שנעשית בראש לעולם. והיא מתחברת גם כן עם מה \nשלמעלה, להיותה מלכות א\"ק, ואז עושה העברה הזאת: \nד. ובהשתלם כל מעשה התחתונים, באמת כשישתלם זמן העבודה, ירצה לומר שנשלם זמן תיקון \nכל המדרגות, שאף על פי שאין הענפים העליונים צריכים תיקון, סוף סוף צריך תיקון \nלאדם, שיהיה מוכן לקבל אורותיהם בזכות ולא בצדקה, שזאת היא הכוונה הראשונה. אך כיון \nשאמרנו שהמעשים לפי מה שפועלים במ\"ה ובב\"ן לעשות תיקון ממש - כך קוראים אורות שאר \nהענפים להאיר, נמצא שגם האורות ההם שיאירו - יהיו בזכות, לפי שכבר נקראו בזכותו, \nבזמן שהיה מתקן את מ\"ה וב\"ן. נמצא שזה הזמן הוא לבדו זמן העבודה, והוא בזמן ששולטים \n"},{"index":18,"he":"מ\"ה וב\"ן. אך תולדת העבודה הזאת מגעת עד רום כל הדרגות, עד כשיושלם כל תיקון מ\"ה \nוב\"ן, הרי ניתן קריאה בזכות לכל המדרגות כולם, שיאירו אורותיהם, כל אחד בזמנו. \nוזהו: \nה. יהיה נשלם כל הצריך בחיבור מ\"ה וב\"ן: \nו. ונקבע מה שצריך לכל הנצחיות להיות לפי מעשה שעשו בני האדם, שסוף הפעולה מגעת שם \nעל דרך הנ\"ל: \nז. ונמצא הכל בזכותו של אדם התחתון, ולפי מעשיו, הוא סוף כל הענין הזה, כמ\"ש, כי \nהכוונה - שיהיה הכל בזכות ולא בצדקה: \n \n"},{"index":19,"he":"פתח צט\nדעת דעתיק גנוז באוירא לצורך קשר ההנהגות: \nרדל\"א הוא סוד חיבורי מ\"ה וב\"ן למעלה. מקור לכל ההנהגה. ז' תחתומת דעתיק, המתלבשים \nבא\"א, הם המנהגים אותו לפי ענין הרישא שלמעלה. דעת דעתיק, המתלבשת בין כתרא ומוחא \nדא\"א, עומד לקבל ענין מעשה בני האדם בסוד ההנהגה של עתה, ומעביר אותם על ידי רדל\"א \nאל שלמעלה, להיות נקבעים לנצחיות: \nאחר שביארנו קשר כל הענינים האלה בסוד אלה ההנהגות של עתה ושל נצחיות, עתה נעשה \nקיצור מזה, לפרש כל מה שיש במדרגות לצורך זה: \nא. רדל\"א הוא סוד חיבורי מ\"ה וב\"ן למעלה, מקור לכל ההנהגה, הוא מה שכתבתי, שמקור \nההנהגה הוא בסוד חיבור מ\"ה וב\"ן, וזהו רדל\"א: \nב. ז' תחתונות דעתיק, המתלבשים בא\"א, הם המנהגים אותו לפי ענין הרישא שלמעלה, גם זה \nכמ\"ש, שהוא לקשר הנהגת האצילות תחת ההנהגה הזאת, לעמוד תחת א\"ק כנ\"ל: \nג. דעת דעתיק המתלבשת כין כתרא ומוחא דא\"א, זהו מ\"ש הרב זללה\"ה, שדעת דעתיק עומד \n"},{"index":20,"he":"גנוז באוירא, ר\"ל שאינו מלובש כמו שאר הז', אלא גנוז שם. וההפרש הוא זה, מלובש - \nר\"ל שמחזיק ההנהגה של המלביש. אך גנוז - הוא חוץ מזה הענין, ועומד שם לאיזה תכלית \nאחר, והיינו כמ\"ש לקמן: \nד. עומד לקבל ענין מעשה בני האדם בסוד ההנהגה של עתה, והיינו שאין ענינו להחזיק \nהנהגת א\"א, אלא לקבל מהנהגתו מה שיש לקבל, ולהביאו אל הרישא, שהיא המעבר האמיתי אל \nהנצחיות, בסוד ספיקותיה, כנזכר למעלה, ששם מושגחים כל הדברים לפי הכל על ידי עבר \nעתיד והווה, וכמ\"ש. נמצא דעת עומד ומקבל כל עניני א\"א. ומשם עולים לעבור בהשגחת \nהרדל\"א, ומשם להיות נקבעים בנצחיות וכנ\"ל: \nה. ומעביר אותם על ידי רדל\"א אל שלמעלה, להיות נקבעים לנצחיות: \n \n"},{"index":21,"he":"פתח ק\nהקדמה כללית בענין ההתלבשות: \nחילוקי ההתלבשות ככל מקום שהוא - מורה פעולתו אם רב ואם מעט. הערך נשמר תמיד לפי \nשיעור התחלקו. מקום שמתלבש חלק גדול, ומקום שמתלבש חלק קטן - מורה שהפעולה במקום \nאחד גדולה מהפעולה במקום השני, באותו הערך שיש בין חלק לחלק המתלבש. אך טעם הערך \nהוא - כי זהו מצטרך לפי הכוונה הכללית. וכמה טעמים נוכל למצוא בערך ההוא, כי לכמה \nפינות הוא פונה: \nאחר שביארנו הקשר הזה של ההנהגות, היה צריך לתשלום וה לבאר ההלבשה בפרט, של עתיק \nבא\"א, למה בכח\"ב יש ג' ספירות שלמות, ובחג\"ת נה\"י רק פרקי ספירה אחת. ווהו מה שנפרש \nעתה בהקדמה כללית בכל עניני ההתלבשות: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, חילוקי וכו', זהו הקדמה בעניך התלבשות. ח\"ב, אך טעם וכו', \nהיא אוהרה בעניך הקדמה זאת: \n"}]}
