{"id":"kabala-75888480a004-1-33","bookId":"kabala-75888480a004","part":1,"torah":33,"title":"פתח קלב","hebrewTitle":"פתח קלב","segments":[{"index":1,"he":"פתח קלב\nביאור ענין העליות: \nשם המאציל ית\"ש חק אחד, שיהיה מציאות הנבראים עומד בלא שינוי, ואף על פי כן נשמתם \nתהיה נוספת בהם, ומקבלים מעלה יתירה, וגופם לא ישתנה, והוא ענין הנפש היתרה שניתנת \nבאדם. ולכן גם למעלה בספירות שם זה הענין - שיהיה החיצוניות שלהם, שהוא שורש הגוף \nבאדם, מקבל פנימיות, חוץ ממה שמגיע לו לפי ענינו, וזה נקרא לו עליה. כי עד שמקבל זה \nשראוי לו - נקרא הגדלה ושלמות, ומה שהוא למעלה מזה - הוא עליה. ויש כמה סדרים כאלה, \nשבזה תלוי מציאות תוספת הזמנים, כמו חול ושבת, ושאר ימי הקדושה: \nאחר שביארנו שיש עליה וירידה, עכשיו נבאר איך היא העליה וירידה: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, שם המאציל וכו', והוא ענין הנפש היתרה. ח\"ב, ולכן גם והוא \nענין העליות בספירות לפי זה: \n"},{"index":2,"he":"חלק א: \nא. שם המאציל ית\"ש חק אחד, זהו דבר שרואים במציאות שכך הוא, וממנו נבין ענין העליה \nהזאת, כי ילמד סתום מן המפורש: \nב. שיהיה מציאות הנבראים עומד בלא שינוי, ואף על פי כן נשמתם תהיה נוספת בהם: \nג. ומקבלים מעלה יתרה, כי כפי ערך הנשמה - כך היא מעלת האדם: \nד. וגופם לא ישתנה, והוא ענין הנפש היתרה שניתנת באדם, שהרי המציאות מוכיח על עצמו \nשהוא כך, והיינו בסוד הנפש היתרה, שבאה נשמה אחרת מלבד הראשונה, והמעלה נתרבה, \nובגוף אין שינוי: \n"},{"index":3,"he":"חלק ב: \nא. ולכן גם למעלה בספירות שם זה הענין, כי צריך שיהיה שורש לזה למעלה, כי אין דבר \nבלא שורש: \nב. שיהיה החיצוניות שלהם שהוא שורש הגוף באדם, מקבל פנימיות, ואלה הם העליות של \nשבת, וכל שאר העליות, שאין מתחדשים הפנימיות והחיצוניות ביחד, אלא שהחיצוניות מקבל \nפנימיות אחר: \nג. חוץ ממה שמגיע לו לפי ענינו, שכבר היה לו הנהגה שלמה, לפי מדרגתו, בלתי זה, וזה \nאינו אלא חשיבות יותר. יש להקשות, כי חילוקים רבים נמצאו בין הדבר הזה שלמטה ובין \nהענין שפירשנו למעלה. הא' - כי למטה אין הנשמה הראשונה יוצאה מן הגוף, אלא שתי \nנשמות נמצאות כאחת, ולמעלה הפנימיות הראשונה ניתן לפרצוף שתחתיו, והפרצוף עולה \nומקבל פנימיות אחר. הב' - נמשך מן הא', שלמטה באמת אין קושיא אם הגוף אינו משתנה, \nכי הוא נשאר לפי הנשמה הראשונה שלא נסתלקה ממנו, אך למעלה היה צריך להיות שינוי. \nהג' - שלמעלה יש שינוי באמת גם בחיצוניות, שהרי יש עיבור יניקה ומוחין בכל עליה, \n"},{"index":4,"he":"כמו שפירש הרב זללה\"ה, מה שאין למטה. ועוד קושיא, יש להבין הדבר למעלה - איך \nפנימיות אימא יוכל להיות פנימיות ז\"א, שהם ענינים שונים זה מזה. וקושיא אחרת הפך \nזאת - ומה היה יכול להיות הפך מזה. תשובה, צריך להבין הדרך שבו אורות העליונים \nפועלים באדם. והיינו כי הנה היה יכול להיות שמציאות הפרצוף, פירוש ז\"א, הוא עצמו \nיחודש חידוש ממש, ואז חיצוניותו, שבו חקוקה הפעולה, כמבואר למעלה בסוד הרשימו, הוא \nיתחדש, וימצא בו פנימיות לפי עניני החידוש שנתחדש בו. אם היה כך - היה צריך שגם \nלמטה הגוף ישתנה שינוי ממש. אך העליות האלה הם - מציאות הפעולה קיים ועומד כמות \nשהוא, ומה שמקבל יותר - אינו אלא כח וחיזוק. והיינו כשז\"א עולה ולוקח פנימיות אימא \n- אינו אלא שלוקח האור בכח גדול, כמו שהוא מאיר תוך אימא, אבל אין באותו האור לתת \nלו מציאות אימא, כי אדרבא, כח זה נתעלה ממנו עם אימא עצמה, שגם היא לא שינתה ענינה, \n"},{"index":5,"he":"ולא נשאר אלא האור מבחינת הכח. ואז אפילו שהחיצוניות מתחדש בסוד עיבור יניקה \nומוחין, כיון שאינו חידוש בחק - אין צריך הגוף למטה להשתנות כדי לקבל האורות ההם, \nאלא מקבל אותם בלי שינוי. ובבוא הנשמה היתרה אל האדם - באה לו ודאי בסוד עיבור \nויניקה ומוחין. אך הם השפעות שמקבל אותם בלא שינוי, כיון שאין חידוש בחק, אלא בכח. \nנמצא שהעליות האלה הם - שכל חיצוניות נשאר בו חק פעולותיו, ומה שעולה התחתון ונוטל \nממנו, או מה שעולה הוא ונוטל, אינו אלא הפנימיות בבחינת כח הארה שבו. והנה בבוא \nהנשמה יתרה באדם, הראשונה אינה פועלת, אלא כמו נבלעת ביתרה, שהיא הפועלת. אלא שאין \nבאדם ענין השאיר הפנימיות לתחתון ממנו, כי אין ענין זה למטה, אלא כנגד זה נשארת \nהנשמה הראשונה - נבלעת ומכוסה תחת היתרה. כי זה צריך להבין תמיד - הערך של הדברים \nעם נושאם, ואין מקבילים הדברים שלמעלה ושלמטה אלא עם הערך הזה: \nד. וזה נקרא לו עליה, לאפוקי מכל הגדלות שקודם זה, וכדלקמן: \n"},{"index":6,"he":"ה. כי עד שמקבל זה שראוי לו, כי בתחלה כבר ניתן באורותיו כל הכחות הצריכים להיות \nבהם לפי ענינו, אלא שהיו סתומים, והלכו ונתרחבו מעט מעט, עד שגדלו בכל המחוקק בהם, \nוזה נקרא הגדלה. שכך היא ההגדלה למטה - יש באדם כל מה שיהיה בו לסוף, אלא שהוא סתום \nועומד בקצרה, ואחר כך מתרחב והולך, עד שמגיע אל קצה ההגדלה, שהוא כשהוציא וגלה כל \nמה שהוטבע בו בראשונה, וכן כל צורות ההגדלה: \nו. נקרא הגדלה ושלמות, כי כשהגיע למה שנותן ענינו וחקו - נקרא שהוא שלם. והנה קודם \nשהגיע לזה - היה חסר, וכשהגיע לזה - נקרא שנשלם: \nז. ומה שהוא למעלה מזה. הוא עליה, כי עליה - ר\"ל מה שעולה למעלה ממדרגתו: \nח. ויש כמה סדרים כאלה, שהרי כל ענין הולך בהדרגה, וכל הדרגה יש לה סדרים: \nט. שבזה תלוי מציאות תוספת הזמנים, כמו חול ושבת, ושאר ימי הקדושה, שהרי כל המצבים \nיש להם תולדותם למטה - זמן שליטתם בדמן, ופעולתם, ומה שהם פועלים בכללות ההנהגה. \n"},{"index":7,"he":"וכלל כל הדבר הוא - לשיהיה הסיבוב נשלם ומספיק לכל מה שיזדמן בעולם, עד שהכל ישוב \nלשלמות הגמור בסוף הכל לעתיד לבוא: \n \nפתח קלג\nמבאר הטעם שג\"ב אינו נחשב עליה: \nמה שמקבל הז\"א אפילו הגדלות ב' - אינו נקרא עליה לו, אלא מה שיעלה אחר כך - זה נקרא \nעליה: \nאחר שבארנו ענין העליות, עתה נבאר ענין גדלות ב', שאינו עליה: \nא. מה שמקבל הז\"א, המוחין שלו הוא מקבלם מאבא ואימא. ועד שהוא מקבל - אינו נקרא \nעליה, כי אדרבא, אבא ואימא הם הם הבאים ומעטירים אותו: \nב. אפילו הגדלות ב', כי כבר פירשנו שגם הוא אינו אלא נתינת מוחין, אלא שאו\"א הם \nהנותנים אותם: \nג. אינו נקרא עליה לו, זה מבואר כמ\"ש למעלה: \nד. אלא מה שיעלה, שאינו תלוי בנותנים, שכבר הם חכמה נתנו לו מה שצריך, אלא הוא \nהעולה -: \nה. אחר כך, כל מה שהוא אחר גדלות הב' - הכל הוא עליה, וזהו: \nו. זה נקרא עליה: \n \n"},{"index":8,"he":"פתח קלד\nתיקון הנוק' והזיווגים [קלד -קלח]: \nמצבי הנוק' עם ז\"א: \nנוקבא צריכה ליתקן מן הז\"א לפי הדרכים הצריכים לה - להיות בה עבודת התחתונים, \nוהיינו לקבל מאחוריו, ולקבל מפניו מן החזה ולמטה, מן החזה ולמעלה. הם כולם מצבים \nאליה שונים, לעלות ולרדת לפי מעשה התחתונים: \nאחר שביארנו ענין תוספת וחסרון ההנהגה התלוים בעליות וירידות, נבאר עתה תיקוני \nהנוקבא, שאליהם מגיעים מעשה התחתונים, ועל פיה נעשים כל עניני התיקונים בכל מקום \nשהם: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, נוק' צריכה, והוא עניני תיקוני הנוק' בכלל. ח\"ב, והיינו \nוכו', והוא פרט התיקונים האלה: \n"},{"index":9,"he":"חלק א: \nא. נוקבא צריכה ליתקן מן הז\"א, כל כללות עבודת האדם היא נוק', היא שורש התחתונים \nעצמה, וכל העבודה הוא לתקנה בדרך שתבוא הברכה אליה, ועל ידה לתחתונים בהרוחה רבה. \nאך לכל יש הדרגה, וגם לתיקוני הנוק' בהכנותיה לקבל השפע כראוי - יש שיעור והדרגה. \nולפי מה שהיא נתקנת ומזדמנת אל הז\"א - כך הוא הארת כל האורות כולם, כי הכל מתנהג \nאחר זה, בסוד, והכל לפי רוב המעשה. והנה היא נבנית בכמה תיקונים וסדרים, שהם חוקים \nהצריכים לעבודה, פירוש - כדי שתפול בה היטב עבודת התחתונים בהדרגה ושיעור הראוי לה. \nאמנם לפי שכל תיקון נוק' וכל בנינה - מן הז\"א, על כן נאמר שנוק' צריכה ליתקן מן \nהז\"א עצמו בכמה מיני תיקונים, שיהיו סדרים מוכנים לתת מקום ומציאות לכל פרטי \nהעבודה. וזהו: \nב. לפי הדרכים הצריכים לה - להיות בה עבודת התחתונים: \n"},{"index":10,"he":"חלק ב: \nא. והיינו לקבל מאחוריו, אלה הם כל המצבים השונים של נוק', או שתהיה אחור באחור, או \nשתהיה פנים בפנים. וזהו: \nב. ולקבל מפניו מך החזה ולמטה, או שתהיה גם מן החזה ולמעלה. וזהו: \nג. מן החזה ולמעלה, שכל אלה הם דרכים מזומנים כבר, שבהם היא עולה ויורדת לפי מעשה \nהתחתונים, וזהו: \nד. הם כולם מצבים אליה שונים, לעלות ולרדת לפי מעשה התחתונים, כי לכל דבר ניתן סדר \nמוגבל. ואף על פי שהמעשים רבים מאד, אך כולם נכללים תחת סוגים מתי מספר, אשר הכינם \nכבר המחשבה העליונה, להספיק לכל העתיד להיות: \n \n"},{"index":11,"he":"פתח קלה\nביאור ענין אב\"א והנסירה: \nאב\"א - סודו התלהטות של גבורות, שמתלהטים ומתדבקים אלה באלה, והפנים אין להם פעולה \nושליטה, ואינם פונים להאיר זה לזה. ואז מתגבר השפע הצריך לרדת, אפילו באותו הזמן, \nמתגבר דרך ההתלהטות ההיא. וצריך לזה הנסירה, שהוא להניח כל הגבורות לנוק', ולהשלים \nהזכר במדרגותיו, למתקה ולתקנה: \nאחר שביארנו מצבי הנוק' עם הז\"א, עתה נבאר תשלום ענינם: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, אב\"א, והוא פירוש ענין אב\"א. ח\"ב, וצריך וכו', והוא דרך \nהתיקון לבוא פב\"פ: \n"},{"index":12,"he":"חלק א: \nא. אב\"א - סודו התלהטות של גבורות, כבר פירשנו למעלה ענין פנים ואחור, כי פנים הם \nהאורות המאירים לגבי המקבלים אותם, ואחור הם האורות שאין מאירים לגבי המסתכלים בה. \nוהנה לכל מדרגה יש לה שני דרכים. והנה כל מה שמאיר הוא ממין החסדים, והבלתי מאיר \nהוא ממיני הגבורות. וכשאומרים אב\"א, ר\"ל שהבחינות בלתי מאירים שבז\"א ושבנוקבא - \nשניהם מתלהטים כאחד: \nב. ומתדבקים אלה באלה, שבהתחבר ענין אל ענין - נקרא שמתדבקים האורות זה בזה, \nוההנהגה יוצאה כך מהתחברות הדינים האלה ביחד, והיא הנהגה של דין קשה: \nג. והפנים אין להם פעולה ושליטה, שהם בבחינת המאורות שאינם שולטים. ונמצא שהאורות \nעצמם אינם מסייעים זה את זה בגילוי הארה ותיקון, אלא הוא התלהטות של שני מיני \nדינים, דיני הזכר ודיני נקבה, בלא תיקון וסדר נכון, וזהו: \nד. ואינם פונים להאיר זה לזה, כי סוד דמות אדם - אב\"א הוא שאדם וחוה היו מחוברים \n"},{"index":13,"he":"כך, ולא ראו זה את זה. כך האורות אינם פונים זה לזה, להשתלם בסדר נכון, אלא מתלהטים \nכאחד, אך בלא סדר מתוקן כלל. ועיקר כל זה הוא, כי הכוונה היתה לגלות ההדרגה בהנהגה, \nולראות ולהבחין כל הצדדים, כל השתלשלותם, החסד לבד והדין לבד, ואחר כך ההכרעה בסוד \nמימינים ומשמאלים. אך כשהם בהתלהטות זה - ר\"ל שהכל מתלהט כאחד, ואין הנהגה הזאת \nמתגלה כן בסדריה -: \nה. ואז מתגבר השפע הצריך לרדת, ואפילו באותו הזמן, שפע צריך לבוא בכל זמן, אך השפע \nהמתוקן בא בסדרים כמ\"ש, והיינו שהזכר משפיע לנוק', והוא נמשך בגילוי כל הכחות \nבהשתלשלות מן הראש ועד הסוף של הזכר, ומשם לנוק'. בזמן ששתי הסיבות מתחברות זו בזו \nבתיקון - מעוררות חיבור וגילוי אורות זה לזה. אך אחור באחור - כבר אמרנו שהם כשני \nלהבות מתלהטות ביחד, זה וזה בסיתום, ששום אחד אינו מגלה אורותיו. וגם צריך לבוא \nשפע, דאם לא כן - באותו הזמן לא היה קיום לעולם, אך הוא שאינו שלם ומתוקן כראוי. \n"},{"index":14,"he":"אלא באותו ההתלהטות מתגברת ההשפעה, אך היא של דין, שמקיימת את הבריות, אך בצמצום, \nולא בהארת פנים כלל. וזהו: \nו. מתגבר דרך ההתלהטות ההיא, ולא דרך הארה שלמה, כנ\"ל: \nחלק ב: \nא. וצריך לזה הנסירה, והיינו כי ההנהגה בתחלה היא כך, כל הדין מתלהט בלא הכנת \nהכחות, להיות הסיבות מתוקנות להשפעה. אחר כך או\"א צריכים להשלים תיקון השורש הזה, \nדהיינו זו\"ן במצבם זה. ותיקונם הוא בסדר הנהגתם, כנ\"ל בסדר מפורש. ואז יחלקו כל \nהכחות כראוי, החסד לצד אחד, שהוא הז\"א, והדין לצד אחד, שהיא הנוק'. ואז תבוא ההנהגה \nמסודרת, שהחסד יעשה כל ההשתלשלות שלו, והגבורה את כל שלה. אחר כך יתחברו לעשות \nההסכמה כראוי: \nב. שהוא להניח כל הגבורות לנוק', והיינו כי כל אלה האחוריים ישארו כולם במדרגות \nנוק', שהיא הנהגת הדין. וכנגד זה בז\"א ימצאו בחינות אחרות חדשות מבחינת חסד, והוא \nשאפילו אחוריים שלו יהיו מבחינת חסד. וזה, כי הטעם שהיו מתחברים הוא - לפי שבאמת כל \n"},{"index":15,"he":"הבחינות האלה הם שייכים לנוק', שהיא גבורות, אלא שז\"א גם הוא היה משתמש מאלה לבחינת \nהאחור שלו, יען כחותיו בסוד החסד לא היו מתוקנים לשלוט ולפעול. וסוד זה, צור ילדך \nתשי - תש כחו כנקבה. ועיקר סוד כל זה הוא, לפי שאפילו ז\"א שרשו מאימא, כמ\"ש בענין \nהמ\"ק שהיא גבורות, והם נוקבין לפי שבאים מאי', והוא סוד, \"הכל היה מן העפר\". וזהו \nגודל פגם בני האדם, שמחזירים הדבר לשורש הזה, ואז נשארים זו\"ן שניהם בסוד זה השורש \nהנוקביי, ולכן אמרו דוקא לשון הזה, תש כחו כנקבה. אחר כך מתגלים בו הבחינות שלו \nבאמת, ואז מניח כל מה שהוא בחינה הנוקביית - לנוק', ומתגבר הוא בבחינת זכרות, בסוד \nהחסדים. ואלו באים לו מסוד מ\"ה, מבחינת אבא, מכל מקומות הימין, שה\"ס הזכר. ואז יש \nבו כח באמת להנהיג הנהגה שלו ולהזדווג כראוי, וזהו: \nג. ולהשלים הזכר במדרגותיו, שיקח הבחינות הזכריות שלו, ואז חוזרים פונים זה לזה, \nלהתקן זה בזה בכל הארה וגילוי ברווחה, שה\"ס הארת הפנים. ואז עושה מעשה שהוא למתק \n"},{"index":16,"he":"הנוק', וזהו: \nד. למתקה ולתקנה, זה מבואר כמ\"ש. כלל הענין - ראשית זו\"ן מגבורות אימא - נוקביות, \nואז אין כחו של ז\"א כמו זכר, אלא תש כחו כנקבה. ואז יש פחד זיווג, שהוא המשכת אור \nבהשתלשלות שלם, ואין יש הסתכלות פנים בפנים, שהם גילוי הכחות ברווחה, מסיבה לסיבה, \nעד שיושפע השפע אחר כל ההכנה ורצון טוב. אלא הכל בחינת נוקביות, שמשתמשים בה הזכר \nוהנקבה ביחד, בהתלהטות אחת, שניהם בסיתומיהם. עד שבאים או\"א ומתקנים את הז\"א, \nומחלקים הסיבות כראוי, החסד לבד, והגבורה לבד, והיא נשארת בחינת הנוקבא לנוקבא, \nומתחדש בז\"א את הזכריות. ואז לוקח כח גם כן למתק ולתקן הנוקבא עצמה בסוד הזיווג, \nוכדלקמן: \n \n"},{"index":17,"he":"פתח קלו\nזיווג פנימי וחיצון: \nסוד הזיווג תלוי בשליטת היחוד, שמתדבקים ממש כלי הז\"א וכלי הנוק', להחשב כאחד ממש, \nכמו הפנימיות שכבר הוא אחד, וזהו, \"והיו לבשר אחד\". מתחיל מזיווג הנשיקין, שהוא \nחיבור הרוחין ביחד, שהוא הפנימיות, המתחזק בסוד היחוד, עד שמתדבקין גם החיצוניות. \nאך זה לא נעשה אלא כשיהיה השלמות בין בז\"א בין בנוק', דהיינו שלמות הז\"א - שיהיה \nשלם בכל מוחיו, ונקשרים בו כל העליונים להעטירו, ונוק' - שתהיה שלמה בכל מה שהיא \nנתקנת על ידי התחתונים הנקשרים בה. שלפי שלמות ההכנה כך הוא שלמות הזיווגים, והיינו \nאו להיות בסוד ישראל ורחל, או בשאר הענפים שלהם, בחינות הזכרים והנוקבין: \nאחר שביארנו התיקונים הצריכים לבוא אל הזיווג, נבאר סוד הזיווג עצמו: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, סוד הזיווג, הוא סוד הזיווג מה ענינו. ח\"ב, אך זה וכו', \nוהוא מה הם ההכנות שצריכות לבוא לזה: \n"},{"index":18,"he":"חלק א: \nא. סוד הזיווג תלוי בשליטת היחוד, הנה הזיווג כבר פירשנו בסוד, \"וישם פיו על פיו \nועיניו על עיניו\", שהוא חיבור שלם של כל איברי הז\"א עם איברי הנוק'. וזהו באמת בסוד \nהיחוד העליון, המחזיר החסד והדין לשורש אחד, בסוד, \"ה' הוא האלקים\". ומתוך התיקון \nהזה יוצאות ההשפעות. וזהו: \nב. שמתדבקים ממש כלי הז\"א וכלי הנוק', וה\"ס תיקון הרשימו שזכרנו למעלה, שצריך שהקו \nישלוט עליו, ויתקנהו הוא עצמו, בהסיר הרע ממנו, והחזירו אל סוד היחוד: \nג. להחשב כאחד ממש, כמו הפנימיות שכבר הוא אחד, כי הרע הוא שגורם פירוד, וכמ\"ש לעיל \nבהדרגת הדו\"ן, וצריך שזה יתוקן, וכדלקמן: \nד. וזהו, \"והיו לבשר אחד\", והיינו שזאת היא הכוונה התכליתית שבזיווג, להיות הבשר - \nשהיא החיצוניות - אחד. ואמנם הרוח הוא אחד ממש, שהוא לפי ענין היחוד. אך הבשר אינו \nנעשה אחד ממש, אלא שנמשך אחר המוחין, להדבק בדביקות שאפשר יותר, ואינו אלא שיהיה \n"},{"index":19,"he":"נחשב כאחד: \nה. מתחיל מזיווג הנשיקין, כי בתחלה נעשים הנשיקין, ואחר כך זיווג היסודות: \nו. שהוא חיבור הרוחין ביחד, שהוא הפנימיות, ששם מתחברים בחיבור כפול - רוח הזכר \nבנוק', ושל הנוק' בזכר, כמ\"ש במקומו, מפני שענינו - התעוררות כח היחוד העליון, \nלהתחבר חיבור ממש. מה שאין כן זיווג היסודות, שהזיווג אינו אלא להשפיע, אלא שנעשה \nקודם ההשפעה - החיבור של דביקות, וה\"ס קירוב בשר. אך ההשפעה אינה נמצאת אלא מן הזכר \nלנקבה: \nז. המתחזק בסוד היחוד עד שמתדבקין גם החיצוניות, שדביקות הרוחין הוא הגורם התחברות \nגם לחיצוניות עצמה כנ\"ל: \n"},{"index":20,"he":"חלק ב: \nא. אך זה לא נעשה אלא כשיהיה השלמות בין בז\"א בין בנוק', כי העלם היחוד היה להראות \nהחסרונות, וגלויו הוא תיקון החסרונות. והנה קודם שיגיע אל הקצה הזה האחרון, צריך \nשיתוקנו כל החסרונות, הקודמים. וזה יוכל להיות או על ידי מעשה התחתונים, או על ידי \nרצון העליון, אבל יהיה איך שיהיה, הסדר הוא שבתחלה יתוקן שאר החסרונות היותר \nגדולים, עד שיגיע מעט מעט אל השלמות הזה: \nב. דהיינו שלמות הז\"א - שיהיה שלם ככל מוחיו, כי כפי החסרונות צריך שיהיו התיקונים. \nאך החסרונות הם בכל אור לפי פעולותיו, ז\"א הוא סוד המנהג ומשפיע - צריך שכח הנהגה \nוהשפעה יהיה שלם בו: \nג. ונקשרים בו כל העליונים להעטירו, כי העבודה אינה מגעת ביחוד אלא אל הז\"א, אך \nבהמשך מגעת גם לעליונים ממנו, מצד מה שהם מעטרים אותו, ומתקנים אותו, להשלים מעשה \nהשפעתו: \nד. ונוק' - שתהיה שלמה בכל מה שהיא נתקנת על ידי התחתונים הנקשרים בה, כיון שהיא \n"},{"index":21,"he":"שורש המקבל, צריך שתהיה נכללת מכל התחתונים, שהם ענפיה, שזהו תיקונה. וזהו מה שצריך \nשיהיה בה בכל הפרטים שיש להבחין בזה: \nה. שלפי שלמות ההכנה כך הוא שלמות הזיווגים, ההכנה בין במשפיעים ובין במקבלים - לא \nכל הזמנים שוים. לא בכל פעם נקשרים התחתונים בדרך אחד, ולא המוחין מתחדשים בז\"א בכח \nאחד. אלא כיון שיש כל אלה הדברים - יהיה זיווג, ולפי חשיבותם - כך יהיה חשיבות \nהזיווג: \nו. והיינו או להיות בסוד ישראל ורחל, שהם עיקר הדו\"ן, והשאר אינם אלא משלימים בעדם, \nשימצאו מהם, וזהו מדרגה פחותה ודאי. וזהו: \nז. או בשאר ענפים שלהם, בחינות הזכרים והנוקבין, והוא סוד יעקב ולאה, וכמ\"ש במ\"א: \n \n"}]}
