{"id":"kabala-7fa8ab80ba88-1-10","bookId":"kabala-7fa8ab80ba88","part":1,"torah":10,"title":"קטע 10","hebrewTitle":"קטע 10","segments":[{"index":1,"he":"אבל אלהי\"ם מדת הדין, כי אלהים הוא דיין, והנה הי\"ו אדנ\"י גם הנה יו\"ד ה\"א, והסוד \nהא' יודי\"ן שהן ס' והם יו\"ד האי\"ן שה\"ם ימ\"ן הרי הכל סימן נסי\"ם, ועל כן היה השם \nמיוחד ובנוי, ורמזם נקו\"ד, ועניינם חסד ואמת יקדמ\"ו פני\"ך. והנה רמז יו\"ם הדי\"ן יצא \nמן ד' מיון י\"ה מצד י' פעמים הרי מי\"ן, וה' פעמים ה' הרי היו\"ד, והנה הכל מן יו\"ד \nה\"י: \nוהוא הסוד הנקרא כח הדמיוני, וכאשר יצא ממנו הדמיוני יצא ממנו גם כן השכלי, מן סוד \nי\"ה שמ\"י, וגם הוא ש\"ם היו\"ד כמו שזה מי\"ן היו\"ד, חבר שניהם ותמצא סודם אד\"ם שם \nהמי\"ן, גו\"ף ע\"ל צור\"ה צור\"ה ע\"ל גו\"ף ושניהם מתים, אך בהשתתף אליהם שם המיוחד שהוא \nש\"ם החיי\"ם, נמצא השם מחי\"ה המתי\"ם, והכלל יצ\"ר הטו\"ב ויצ\"ר הר\"ע הוא שם מחי\"ה \nהמתי\"ם תתצ\"ג חשוב עוד ענין הא' ו\"ו ה\"א ותמצא חבור כולם על הדרך הנזכר, עולה ע\"ד \nשהוא בעצמו דיי\"ן, ועל כן אמרו רז\"ל [אבות ד, כב] הוא עד הוא דיי\"ן שסודם ה\"א ו\"ו \n"},{"index":2,"he":"הא' ע\"ד ודיי\"ן: \nואמנם הסוד המבואר מהם הוא הוא, ועל זה נאמר [שמות ג, טו] זה שמי לעולם וזה זכרי \nלדור, והסוד זה ימש וזה יזכר, וזה על דרך ב' היצרים שמהם השגנו האלהות, שהם משותפים \nבעליונים עם חומר וצורה, ברמז צדיק ונשגב, המעידים על החומר והצורה בפסוד מגדל עז \nהרמוז למעלה, ועם התחנונים בעצמם זה דרכם ושתופים, אלא שהעליונים חיים והתחתונים \nמתים, ובהשתתף כח החיים עם המתים, כי שוים המתים חיים, ומכאן תבין מהו ענין תחיית \nהמתים, ומהו ענין חיי העולם הבא: \nודע שדרכי השם אין להם חקר כי סתריו בלי קץ, אבל אם תרצה להתעלות לפניו בכל יום, \nושלא תהיה דומה לחמור הרחים אשר סובב סובב ואינו זז ממקומו, ואע\"פ שפעל פעולת \nהטחינה בתנועתו והוא כלי לזולתו, חמור היה וחמור הוא, ואין לו מכל פעולתו שום מעלה \nנוספת על עצמו, תצטרך להדמות למשכלים בחכמות, שנפשותם בכל יום מתעלות לפני מי שבראם \nמתוך ידיעת שמו יתברך, ולפיכך אחתום זה החלק בסוד שם בן י\"ב ובהוראתו, וממנו התעורר \n"},{"index":3,"he":"לידיעת שם בן מ\"ב, ולסוד שם בן ע\"ב, כי הכל יצא ממקום אחד והכל הולך אל מקום אחד, \nודע כי שם בן י\"ב היה הכהן מזכירו י' פעמים ביום הכפורים, כנגד י' ימי התשובה וי' \nספירות וי' מאמרות וי' דברות, שהכל עתה אל רמז אחד, מתפשט ממציאות למציאות וגם \nממעלה אל מעלה ומענין לענין ומסבה לסבה עד הגע הכל לידי שליח דציבורא, שהנה שליחא \nדציבורא יוד הוא כלומר עשירי הוא והעשירי יהיה קדש לה'. והנה שם בן י\"ב עולה למספר \nזה, בעבור חלקיו השוים שחציים ו' ושלישיהם ד' ורביעיתם ג' וששיתם ב', וכלל חלקיו \nאלה עם החלק המיוחד שהוא א' עלה הי\"א, וסוד י\"ב הוא הו\"א, הרי הסוד היא הוא, או \nאמור הוא היא, והכל כ\"ח י\"ה אחד. וזה דרכם - יהוה יוהה יההו: \nוזה אחד מפירושיו - יהיה והוה והיה: \nואמנם יש לו כמה סודות אחרים ואלה מפסיקים לך בו, ובסוד המבטא נגלה לך עוד סוד \nנקודם בע\"ה. כבר נשלמה כוונתינו במה שרצינו להורות עליו בענין האותיות המיוחדות לשם \n"},{"index":4,"he":"השם, אלא שתהיה מה שעוררנו עליו הכרחי, להיותו בדמות ראשי פרקים, למה שצריך שיודע \nממנו כרב העיון השכלי, כדי להגיע בו אל צורת תנועת הדבור: \n \nהחלק הז' סימני אותיותיו ת'ש'ר'ק', חלקיו ארבעה, וענייניו ארבעה, והתיבה עפי\"א:\nחלק ת', ענין א', סימן ע', כולל צירוף האותיות: \nזה הכלל הוא קל להבינו, ואע\"פ שאין לו מושג לנו, אבל יש לו סוף בהכרח, כמו שיש לכל \nכתב סוף ולכל לשון סוף בפעל, אבל בכח אין להם סוף, והנה מפני שזו הדרך היא הראשונה \nמן החכמה המקובלת שבה כדמות כללית, ועל כן כל חלקיה נכללו בשמה הכללי, והוא שם \nהצירוף האותיות, שהוא בגימ' שבעים לשונות, או נקרא הפוך האותיות שהכל אחד, וידוע \nשאין בלשונות כי אם הפוך התחברות האותיות ויקרא זה מזג, מפני שבדמותו נמזגו \nהיסודות, וכמו שכל דבור מורכב מאותיות, כן כל מזג מורכב מד' יסודות, וזהו סוד ה' \nשהוא יו\"ד ה\"א, כי א\"ה וי' מורה על כ\"ב אותיות, וד' מורה על ד' יסודות, ואם כן נמצא \n"},{"index":5,"he":"כל הדבור וכל היוצור יוצא בשם אחד, והוא כ\"ו שסודו כ\"ו, ומורה על היותו כת\"ר תור\"ה, \nוממנו הקשר מפורש, על כן הורה על היות השם המפורש באיברים: \nוהוא בעצמו דבר יהו\"ה, אשר ממנו כל הרכבה וממנו באה הברכה, גם לו משפט הבכורה \nבברור, והם הם אותיות הברכה והקללה, ועל כן התגלגלו האותיות בפנים ואחור, כמו שכתוב \nבספר יצירה [פ\"ד מי\"ב] ב' אבנים בונות ב' בתים, ג' בונות ו' בתים וכן כולם, וזו היא \nצורתן. א\"ב ב\"א, אב\"ג אג\"ב בג\"א בא\"ג גא\"ב גב\"א, וכן כל מה שתבנה מהן יגיע אל תכלית \nכזו, והנה פירוש זה הענין הוא כמו שמוזג יין במים או יין במים, כלומר שמתהפך הראשון \nלאחרון והאחרון לראשון הסוף לראש והראש לסוף, ואם הזדמן בם אמצעי זוג או נפרד \nיתגלגל עם כל אחד ואחד עד סוף: \nוהנה במשולש מפני היותו בונה ו' בתים, והוא המספר שהורה עליו בנין הקרוב שקדם לו \nבחשבון אותיותיו ותבותיו בכלל, שהיו ד' אותיות וב' תיבות היה ההפוך בכל אות ב' \n"},{"index":6,"he":"פעמים בראש התיבה, א\"א ב\"ב ג\"ג, והנשאר בכל ב' תיבות הוא הנלחם, כלומר המתהפך ב\"ג \nכנגד ג\"ב, וכן ג\"א כנגד א\"ג וכן א\"ב כנגד ב\"א, ולא יושלם הצירוף לעולם באותיות בלתי \nדומות, עד שיהיה הדבור האחרון הפך הדבור הראשון, כגון אב\"ג שהוא ראש הצירוף שהיה \nכנגדו הפוך סוף הצירוף שהוא גב\"א, וכן בכל הצירוף וכל צירוף שתצרף כשהוא מאותיות \nיותר מג', כגון אבג\"ד או אבגד\"ה או אבגדה\"ו או אבגדהו\"ז לעולם תתחיל לצרף בו תחלה \nג' אותיות אחרונות שבו, ושמור לפי המספר ההוא להשים האות הראשון בתחלה תמיד, עד \nשיושלם גלגול הג' אותיות, כגון א' מן אבג\"ד, וכן אם הם רבים כגון א\"ב מן אבגד\"ה, או \nאב\"ג מן אבגדה\"ו או אבג\"ד מן אבגדהו\"ז, וכשיושלם גלגול השלש, תעיין בצירוף הראשון \nשהוא מפתח שלכלם, ותתחיל הצירוף השני, ותשים הראש לסוף ותמצא כל הדרך ישרה בלי טעות \nמהלגול הסובב חלילה, ותמצא ד' ראשי צירופים לאבג\"ד לפי זו הדרך ואלו הם: \n"},{"index":7,"he":"אבג\"ד מתגלגל ו' פעמים. א' בראש התיבה: \nבגד\"א מתגלגל ו' פעמים. ב' בראש התיבה: \nגדא\"ב מתגלגל ו' פעמים. ג' בראש התיבה: \nדאב\"ג מתגלגל ו' פעמים ד' בראש התיבה: \nוכפי הדרך הזו תעשה לכל הצירופים וכבר הודעתיך דרכי הפוך האותיות כפי מה שמספיק \nלכוונתינו: \nחלק ש' ענין ב', סימן פ'. כולל תמורת האותיות: \nהתמורה יש לה דרכים רבים, יש מהם מה שתהיה התמורה על צד החליף אות באות באלפא ביתא, \nכגון יהוה שמתחלף בא\"ת ב\"ש אל מצפ\"ץ, וכללו ש', ועל כן ש' שלש ראשים חקוקה בתפלים, \nובעבור שהשם ד' אותיות יורו עוד על מציאותו בש' של ד' ראשים: \nורמז להם ז' ספירות אשר בראש, כנגד ז' שערים וכנגד ג' אבות צורה זו (), וכנגד ד' \nאמות צורה זו (), והרי סוד שניהם ש\"ת, והוא רמז מיוחד ומפורש בחבור שכ\"ל עם עפ\"ר, \nוהנה התמורות והחלופים יתכן היותם בכל אלפ\"א בית\"א, כמו שקבלנו על שם יהוה אלהינו \nיהוה שמתחלף בא\"ב ג\"ד על כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו, וכן בדברי הנביאים [מד\"ר יח, יז] \n"},{"index":8,"he":"שש\"ך במקום בב\"ל כשדי\"ם הוא ל\"ב קמ\"י, וכן רבים עד אין חקר, וכן בצירוף פאר תחת אפר \n[ישעיה סא, ג] וכן רבים, והנה הצירוף גלגל סובב בסיבוב קבוע הכרחי, שאין לנטות ממנו \nימין ושמאל, כשיכתב בצורה השלמה לבלתי עזוב דבר מכלו, כי כלו סובב מכל צדדיו \nבסבובים רבים מופלאים בפיאות, אבל התמורה אין לה הכרח קבוע מתהפך ומתגלגל אבל לפי \nהרצון, והנה תמורת האותיות קרובה מן גמטריא, כי היא דומה לה מצד התמורה שזו וזו \nתמורה, ועל כן אנו אומרין כל גימטריא תמורה, ולא כל תמורה גימטריא, והנה נבדלה \nהתמורה מגימטריא, מצד שהתמורה היא על דבר קובע מצד אחד, ובלתי קבוע מצד אחד, והקבוע \nהוא שיתהפך באלפ\"א בית\"א אחת תחלה הכרית, ובלתי קבוע שיתהפך אחר כן כמה שיתרצה, \nהמהפך להפכו באלפ\"א בית\"א שנית או שלישית או יותר בדבור אחד, והנה דומא גימטריא \nלתמורה מצד שלא יזוג גימטריא מהמספר השוה לכל צד, ויבדל מהתמורה שמספרי גימטריא \n"},{"index":9,"he":"רבים על ענין אחד, ומספר התמורה אינו רק רבים על מספרים רבים, ודע שכל מה שהתקרב \nדבר אל הצירוף שהוא השרש, הוא יותר מעולה, וכל מה שהתרחק ממנו הוא יותר נחות, ואע\"פ \nשדרכו יותר רחבה, וכבר מספיק זה המעט שרמזתי בתמורה, לפי זה החיבור, ולפי דעת מי \nשחובר בעבורו: \n"},{"index":10,"he":"חלק ר' ענין ג' סימן י' כולל משקל אותיות: \nהמשקל הוא שיהיה מספר האותיות שוה בשני עניינים, האחד בחשבון לבד לפי מציאותו כגון \nאבגד\"ה שהן ה' אותיות כנגד ה' האחדים, והמספר של ב' העניינים בהיותו שוה משני \nהצדדים יקרא ענין שני, כגון השוי הנמצא בין אברה\"ם ובין רזיא\"ל זה וכיוצא בו יקרא \nמשקל: \nוהנה זה הדרך שוה לגימטריא מצד אחד, והוא מצד שמירת המספר השוה בחשבון לבד, ואינו \nדומה לו מצד שוה שומר חשבון מספר האותיות בעצמם, ואין גימטריא שומר זה, על כן \nבהחליפך ש' בק\"ר יקרא זה גימטריא, והחליפך ת\"ק בש\"ר יקרא זה משקל, וכן כל הדומה לזה \nהוא ההבדל הנמצא בין גימטריא ובין משקל הנה כבר התבאר זה: \nחלק ק', ענין ד', סימן א', כולל גימטריא וחביריו: \nדע כי בספר יצירה לא מצאנו כי אם דרך אחת מבואר והוא הצירוף, ואע\"פ שנאמר שם [פ\"ב \nמ\"ב] חקקן וחצבן שקלן המירן צרפן. ואמנם אמרו חקקן הורה על התחלת הכתיבה בחקיקה, כי \n"},{"index":11,"he":"כן שם הסופר כלשונינו מחוקק, והוא ענין תקון החומר להכינו לקבל צורה, ואמנם אמרו \nחצבן הורה על נתינת צורה בחומר, אבל שקלן והמירן הם מה שספרנו, ואולם צרפן הוא אשר \nבאר שם עניינו לבד, וזה מפני שהוא ראשית כלן, וכל מי שקבל הצורה הראשונה הזאת שהיא \nצורת הצירוף קל עליו לקבל השאר כלן, ומי שלא יקבל זאת ולא שת לבו גם לזאת לא יקבל \nדבר מן האחרות, כי כולן תלויות בזאת, ועל כן סמך על הראשונה ולא זכר דרכי פרטי \nחבריה, כי אם בשם הכללי לבד והוא אמרו שקלן והמירן: \nובאמת כבר רמז באמרו כיצד שקלן והמירן, א' עם כולן וכולן עם א', ב' עם כולן וכולן \nעם ב' חוזרת חללה, וידוע שזו הדרך שזכר היא דרך הצירוף, ואינה לא דרך שקול ולא דרך \nהמרה, ואעפ\"כ יחס להם ענין הצירוף, והנה גימ' הוא ענין חשבון שוה במספר שעליו נבנה, \nכאמרו ארב\"ע בגימטריא והוא רג\"ע, וכהנה רבות כלן בזו הדרך, כמו אליעז\"ר בגמטריא \nשי\"ח, והן כולן ואין להם חקר, ואמנם נוטריקון יוחס אל גמטריא ואל ראשי תיבות, כגון \n"},{"index":12,"he":"[אסתר ה, ד] יבו\"א המל\"ך והמ\"ן היו\"ם [ר\"ת יהו\"ה]. פעם יקראו זה נוטריקון ופעם \nיקראוהו ראשי תיבות ופעם יקראוהו גימטריא מפני שתוף שיש ביניהם בעניינים: \nוהנה רבותינו כתבו דברים רבים מאילו העניינים כענין פס ידא אשר בענין דניאל [ה, ח ] \nעל אמרו ולא יכלין כתבא למקרא, ואמרו [סנהדרין כב, א] פלוני אמר בגמטריא איכתוב להו \n[שם ה, כה] מנא מנא תקל ופרסין שהוא יטת יטת אידך פוג חמט ואחר אמר אנם אנם לקת \nניסרפו, ואחר אמר ממתום ננקפי אלארן, וכן יתכן לחשוב עליהם רבים: \nכי הנה האותיות כחומר וההבנות בצורות, על כן יתגלגלו ההבנות על האותיות, והאותיות \nעומדות במקומן, ולא שנו כי אם סדר תנועתן, כי החומר מתנועע בעצם ומניע את הצורה \nבמקרה, גם הצורה מניעה את החומר בעצם ומתנועע במקרה, ודרכי תוכי תיבות משתמשים בה \nמעט מפני חסרון חכמה, אבל סופי התיבות יותר וראשי התיבות הרבה. כגון א'ל' מ'ל'ך' \nנ'אמן' אמ\"ן הוא ראשים, לכ\"ן הוא סופים. מל\"א הוא תוכים. וכיוצא בם הכל כל מה שימצא \n"},{"index":13,"he":"מזה המין, ואין לי צורך לכתוב מהן יותר מזה, כי לראיה כתבתים לרמז כדמות ראשי \nהפרקים ואלה לפי הכוונה מספיקים: \n \nהחלק ח' סימני אותיותיו ה'ו'ה'. חלקיו ג', וענייניו ג', והתיבה ז'כ'ר':\n"}]}
