{"id":"kabala-80f4de65c00a-1-12","bookId":"kabala-80f4de65c00a","part":1,"torah":12,"title":"קטע 12","hebrewTitle":"קטע 12","segments":[{"index":1,"he":"בצדיק חי עלמין כליל ח\"י ברכאן דביה אדני שפתי תפתח ביה עאל חרבא בנרתיקא. וחמת \nהמלך שככה ומתחברין תרין שמהן יאהדו\"נהי. לדון בחנק זרקא תמן קו יוד כריכא ביה. וקו \nוא\"ו דאתפשט מינה ביה תפיס לסמאל וישאוהו במוט בשנים מאי מוט דההוא רשע. דא איהו \nיו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. מ\"ה וארבע אתוון יהו\"ה סלקין מ\"ט בחושבן מ\"ט אתוון. דאינון בשית \nתיבין דיחודא עילאה. ובשית תיבין דיחודא תתאה. דאינון ו\"ו האי איהו וישאהו במוט \nבשנים בפרודא מנייהו. בלא אלף באמצע וא\"ו. דלית יחודא לסטר' אחרא אלא וישאהו במוט \nבשנים. סמאל ובת זוגיה הנפרדים בחבל דיחנק בה אחידן. ה\"ה בחמש אצבען דימינא. ובחמש \nדיד שמאל. וא\"ו חבל. יו\"ד חנק דילהון שמא דיהו\"ה מיתה לסמאל נחש. וחיים לישראל. \nובגין דא ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי. אני אמית לאלהים אחרים בשמי ולכל \nדלא מהימנין בי. ואחיה לאילין דהמנין בי ונטרין פקודין דילי ע\"כ. ובתיקון ס\"ט כתיב \n"},{"index":2,"he":"ואת המטה תקח בידך. הא ה' מן המטה ה' עילאה. ה\"א תתאה מאי איהו ואת המטה הזה תקח \nבידך. מאי בידך דא יו\"ד אשר תעשה בו את האותות איהו אשר אהי\"ה. ואיהו כת\"ר עילאה. \nאהי\"ה אשר אהי\"ה כד איהו ו' במ\"ט אתוון דייחודא לא יתן לעולם מוט לצדיק. כד יסתלק \nמתמן ו' דאיהו ו' תיבין דייחודא מן מוט מיד צדיק מ\"ט לפני רשע דאיהו סמאל ע\"כ. \n(ולפי זה המאמר יהיה פירוש הפסוק צדיק מ\"ט לפני רשע זה סמאל ולמה הצדיק מט לפניו \nבעבור שאינו מייחד השם כראוי בשש תיבות שבשמע ובשש תיבות שבברוך שם כבוד מלכותו \nלעולם ועד. ואפילו הכי לא יתן לעולם מוט לצדיק. שאף על פי שהוא מט לפני סמאל הרשע \nאינו לעולם כי שבע יפול צדיק וקם. ועוד יש רמז אחד במ\"ט תיבות שביחוד שחרית ובמ\"ט \nתיבות שביחוד ערבית. שהם מאה חסר שתים. היא התרומה תרי ממאה. שאדם נותן בכל יום \nלהקב\"ה מהמאה ברכות שחייב לברך בכל יום) כמו שכתוב בפקודא להפריש תרומה גדולה \n"},{"index":3,"he":"ואוקמוה תרי ממאה. מאי תרומה רבנן דמתיבתא האי תרומה דצריכין לאפרשא תרי ממאה. \nבסתרי תורה מאן איהו מה דבעי למטעם אי הוא יומת דהיינו אל זר סמאל דקב\"ה אמר ויקחו \nלי תרומה תרי ממאה. לייחדא בכל יומא תרין זמנין דאינון תרין ממאה במ\"ט אתוון דשמע \nוברוך שם דערבית ובמ\"ט אתוון דשחרית חסרון תרי ממאה אינון שכינתא עילאה ותתאה. \nבתרווייהו צריך ליחדא לקב\"ה אמה דתרווייהו. מדה דתרווייהו מאה באמה. אמ\"ה באתווי \nמא\"ה איהו. ואיהו בהפך אתוון הא\"ם. והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' תרימו \nכגון רום ידהו נשא. ואינון עשר אצבען די סליקו דלהון לעשר ספירן דאינון יו\"ד ה\"א \nוא\"ו ה\"א דסליקו מ\"ה. ואתוי מ\"ה סליק מאה י\"ם ה\"ץ. והא איהו דאוקמוה מארי מתניתין \nמה ה' אלהיך שואל מעמך. אל תקרי מה אלא מאה. לקבל מאה ברכאן דמחייב בר נש לברכא \nלמריה בכל יומא. והא איהו דצריך למטעם בר נש בכל יומא למאריה ובגין דא ויקחו לי \n"},{"index":4,"he":"תרומה. וכמה תרומות אינון אית תרומה דאוריית' תורה מ\"ם. והאי איהו תרומה תורה \nדאיתיהיבת בארבעין יומין. ואי תמרון דאכילנא מינה. הא כתיב ויהי בהר ארבעים יום \nוארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. נטירא עד השתא האי תרומה לקב\"ה. וכיון דמלכא \nלא אכל היך אכיל עבדיה דהא לבתר דאמר אריתי מורי עם בשמי אכלו רעים וכלון עבדים \nע\"כ. (אתה הראית לדעת כמה סודות עליונים יש בתורה במניין התיבות והאותיות \nוהגימטריאות ושבפסוק שמע ובברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ועל פי זה הסוד יובן \nמחלוקת שמאי והלל בקימה ושכיבה.) וכמו שבא בספר הזוהר פרשת תרומה וזה לשונו מחלוקת \nדשמאי והלל בקימה ושכיבה. דכתיב בשכבך ובקומך דשמאי סבר בערב דקא בלילא נוקבא \nבשולטנתא. אצטרך לגבי נוקבא דקא יטו ויקראו ובבקר דקא שליט דכורא בשולטנא דעלמא \nעילאה. אצטרך למיקם קמי דכורא. כמה דאצטרך בתפלה מעומד. ובכל אתר דדכורא אתיא. והלל \n"},{"index":5,"he":"סבר אלמלא אשתכח דא לחוד ודא לחוד הכי אצטריך. אבל כיון דאנן מחברן לון בחדא. וסלקי \nבחדא בחבורא דמ\"ט פנים מ\"ט תרעין לא צריכינן לאפרשא דא לחוד ודא לחוד. אלא לאשגחא \nדכלא איהו חד בלא פירודא. וכמה דאזדמן ליה לבר נש הכי לימא, דהא תרוייהו בחבורא חדא \nכמה דניחא לון והכי צריך לאחזאה ועל דא דכורא בשית סטרין בקרא דשמע ישראל שית \nתיבין. ונוקבא בשית סטרין בברוך שם דאינון שית תיבין אחרנין וסלקין בחבור' חדא ברזא \nדמ\"ט תרעין והלכה כבית הלל בכל אתר עד כאן. (וצריך שיפסיק מעט בין ועד ובין ואהבת \nלסוד גדול להמתין שיומתק סוד החבור. ואחר כך יבא חסד כלול מהחתן והכלה וימין ושמאל. \nכרמוז בפרשת ואהבת ובמספר תיבותיה. וידקדק ביו\"ד שלא יראה כאלו אומר אישראל. ובאם \nשהיינו נזהרין ומכוונים בכל הדברים האלה יקוים בנו ברכת המלאך הגואל. (ועוד אחת \nאדבר הואיל וכבר כתבנו סודות יחוד השם בפסוק שמע ישראל וגו' מספר הקדוש קנ\"ה. ומה \n"},{"index":6,"he":"שגם השגנו להבין ממנו בינ\"ה. ומאשר לקטנו שושנה. מספר הזוהר והתיקונים אחת הנה ואחת \nהנה. ומצות המזוזה היא עצמה גם זאת הכוונה. ליחד השם כשנצא מתרענא. לכן אמרתי לצרף \nלזה קצת סודות וקבלה. במצות המזוזה המיוחדת לעם סגולה. ואגב גררה דברי מוסר \nוהתעוררות גדולה. מספר הקדוש קנ\"ה. וגם מאמרי הזוהר בחכמה ובמדע ובינה וכן יראוה \nישרים ויעלוזו. וילמדו בני ישראל כל הירא וחרד לדבר ה' וחפץ במצותיו באמונה. לעשותה \nגם על פי זאת הכוונה הנכונה. ובעבורה נבוא לציון עיר הקדש ברננה) (שנאמר למען ירבו \nוגו'). וזהו לשון ספר הקדוש קנ\"ה. וגם דע לך בני כי רגלי המזוזה הם נצח והוד הם \nבאסקופה היא כנ\"י אסקופה לששת ימי בראשית והמזוזה בה קבועים. ועל שהיא דוגמת \nהמזוזות הרוחניות הם חכמה ובינה. וכתר המשקוף. והמשקוף לא ישבות מהם ע\"כ מצות עשה \nשלא הזמן גרמא ונשים חייבות. ולכן אורך ימים בימינה הוא נצח. ועושר וכבוד בשמאלה \n"},{"index":7,"he":"הוא הוד ועטרת עליה יומם ולילה. על כן אורך ימים שכרה. ואף על פי שהיא באסקופה שמוה \nלראש לעולם הגלגלים ולעולם הגשמי. הוא שנאמר היתה לראש פינה. ועל שהמזוזות הם הנצח \nוהוד (פי' שהם מזוזות למלכות שנקרא בית והיינו מזוזות ביתך) ע\"כ המבטל מצות מזוזה \nעובר בב' עשה אמר ליה ר' מה פירוש מזוזת א\"ל ז\"זמו\"ת. אל\"ר כתיב מזוזות וכתיב מזוזת \nלמה שינה. אל\"ב שמע הוא החסד הו\"יו עם החסד. והיה אם שמוע הוא פחד. הו' ומשך הו' \nהוא עמו. כי הוא יונק מכאן ומכאן וע\"כ נקרא שלום. ונקרא דבר לפניו ילך דבר א\"ל מאי \nמזו\"זת א\"ל מלאם זי\"ן זי\"ן וא\"ו ת\"יו אל\"ב מה ראית בנעלם שלו. אל\"ר התבשר כי יעקב \nהוא טמון במזוזות להעמידם בארץ. אל\"ב אני ראיתי ז\"פ יהו\"ה טמונים במזוזה ויורדים \nבארץ. אל\"ר נעלם מזוזות עולה יעקב. ויעקב ז\"פ יהו\"ה ר\"ל בהיות המזוזה כתובה ומונחת \nבפתח אז ישראל מברכת את הארץ בז' יהו\"ה. אל\"ר לא ראית מה עשה יעקב היה שמו תם. \n"},{"index":8,"he":"ויעקב איש תם ונתיירא מהפוך ת\"ם ושם זו\"זו באמצע זהו שם יהו\"ה להחזיקו. זהו תתן אמת \nליעקב שאלף של אמת מצטייר יו\"י הוא יהו\"ה אל\"ר למה יא אותיות בב' מזוזו\"ת מזזות א\"ל \nא\"י א\"ל מאי א\"י א\"ל א\"ת י\"ם באת בש. א\"י בא\"ת ב\"ש הוא ת\"ם. א\"לר מאי מחזיקו. א\"ל \nעשר שמות הנזכרות בפרשה של מזוזה. אל\"ר הישר בעיני ה' לכתוב שד\"י מבחוץ. א\"ל אין \nה\"נ שהרי כתוב יושב בסתר עליון בצל שד\"י יתלונן. וראה בני באמת שעשרה צוויין צוה \nהקב\"ה בפרשיות של מזוזה ואלו הן ואהבת את ה' אלהיך. בכל לבבך ובכל נפשך. ובכל \nמאודך. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ושננתם לבניך. ודברת בם בשבתך \nבביתך ובלכתך בררך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידיך. והיו לטוטפת בין עיניך. \nוכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. והנם הצווים האלה הם עשר כנגד עשר מכות במצרים \nהריקים מכל אלו. זכאין אתם ישראל שאתם משלימים בכל יום פעמים שם הקדש. אוי לכם עמי \n"},{"index":9,"he":"הארצות שאין מתייחד שם בפיכם בכוונה כל ימיכם. מי גרם לכם חסרון ידיעתכם (ע\"כ לשון \nספר הקדוש קנה. ואחרי כל ההגהות עד הנה. בלי ספק גם את זה תבין דבר מתוך דבר בחכמה \nובמדע ובינה. מבלי ביאור וההג\"ה ושלא להאריך עוד הכוונה באמת ואמונה וז\"ל ספר הזוהר \nפ' ואתחנן עמוד תק\"ג פקודא למקבע בר נש מזוזה לתרעיה למיהוי כל בר נש נטיר מעם \nקודשא בריך הוא כד נפיק וכד עייל. ורזא ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. בגין \nורזא דמזוזה איהו קאים תדיר לפתחא איהו פתחא דלעילא. ודא איהו דרגא דאקרי שומר. \nלאשתכחא דלאו לבר נש נטירו בר דקב\"ה דאיהו נטיר תדיר וקאים לפתחא ובר נש לגו. ותו \nדלא ינשי בר נש דוכרנא דק\"בה לעלמין ודא איהו מגוונא דציצית כד\"א וראיתם אותו \nוזכרתם את וגו'. כיון דחמי בר נש להאי דוכרנא אדכר בגרמיה למעבד פקודא דמריה. ורזא \nדמהימנותא מזוזת כללא דכר ונוקבא בחדא. בספרא דשלמה סמיך לפתחא לקבל תרין דרגין \n"},{"index":10,"he":"אזדמן חד שידא ודא איהו אית ליה רשו לחבלא. ואיהו קאים לסטר שמאלא. זקיף בר נש \nעינוי וחמי ליה לרזא דשמא דמריה ואדכר ליה ולא יכול ליה לאבאשא. ואי תימא אי הכי \nנפיק בר נש מתרעיה לבר הא ההוא שידא קאים לימניה ומזוזה משמאליה. והיאך נטיר בר נש \nאי היה מארי לשמאליה אלא כלא במה דעבד קב\"ה כל מלה ומלה אתמשך בתר זיניה. בבר נש \nקיימין תדיר דרגין כגוונא דאחד מימינא וחד משמאלא ההוא דימינא אקרי יצר טוב וההוא \nדשמאלא אקרי יצר הרע. כיון דנפק בר נש מתרעא דביתא ההוא שידא זקיף עינוי וחמי ליצר \nהרע ושארי לשמאלא אתמשך ההוא סטרא ואתעדי מימינא. ובההוא סטרא קאים שמא דמריה ולא \nיכיל לקרבא ליה לאבאשא ונפק בר נש ואשתזיב מניה כד עייל הא שמא קדישא לימיניה קאים \nולא יכול לקטרגא בהדיה. וע\"ד אצטריך בר נש דלא יעביד טנופא ולכלוכ' בתרעא ולא יושיד \nמיין עכורין. חד דלא יעביד קלנא לגבי שמא דמריה וחד דאית להו רשו לההו' מחבלא לחבלא \n"},{"index":11,"he":"ובג\"כ יזדהר בר נש מהאי ויזדהר בר נש ולא ימנע מתרעא דביתא שמא דמאריה. וכד בר נש \nאתקין מזוזה לפתחיה כד עייל ההו' י\"ה וההו' שידא בעל כרחייהו נטרי ליה ואמרי זה \nהשער לה' צדיקים יבואו בו. וכד לא קאים לפתחיה דבר נש יצר הרע וההוא שידא מתקנן \nכחדא. שוו ידייהו על רישיה בזמנא דעייל פתחי ואמרי ווי ליה לפלניא דהא נפק מרשותא \nדמריה מההוא זמנא קאים בלא נטירו דלית מאן דנטיר עליה רחמנא לישז\"בן. אמר ר' אבא \nכתיב ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם. ישמור צאתך תינח. אלא ובואך מאי קא מיירי \nדהא מאן דעאל לביתה לא מסתפי. אלא האי בר נש' דשוי רשימא קדישא לביתיה במילין דשמא \nעילאה האי אתנטיר מכלא. כד נפיק ההוא דמדוריה לתרעא' דביתיה זקיף וחמי רשימ' קדישא \nועיין בפתחיה. כד נפיק בר נש הוא אוזיף ליה ונטיר ליה כד עייל לביתיה הוא אכריז \nקמיה אזדהרו ביקרא דדיוקנא דמלכא קדישא וכל דא בגין דההו' רשימו קדיש' דאתרשים \n"},{"index":12,"he":"בתרעיה ולא די ליה לבר נש דאתנטר אלא דכתי' ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם. קב\"ה \nנטיר ליה כד עייל וכד נפיק זכאין אינון ישראל בהאי עלמ' ובעלמ' דאתי. ת\"ח האי רוחא \nבישא דשארי בין תרעי ווי ליה לבר נש דלא ידע לאזדהרא מניה ולא רשים לפתחא דבית' שמא \nעילאה קדיש' דישתכח עמיה. דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישין מקטרגין וכל \nחד משמש יומיה וכלהו משתכחי עמיה כל יומא שתא ומקטרגי ביה לעילא ותתא וכלהו משתכחי \nביה ביומ' ובלילא ביממא לקטרג' לי'. בלילא לצערא לי' בחלמיה. כד נפיק לקטרג' לי' כד \nעאל שווין ידייהו עליה דכתפי ואמרין ליה ווי לי' לפלניא דנפיק מרשות דמריה ווי לי' \nלפלניא בהאי עלמ' ובעלמ' דאתי בגין כך בעאן בני מהימנות' למהוי רשימין בכלא למהוי \nרשימין ברשימא דמאריהון לאזדעזעא כל סטרין דזינין בישין למהוי קטירין בהאי עלמא \nובעלמא דאתי זכאה חולקהון דישראל עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו': \n"},{"index":13,"he":"\nועתה אבוא להאיר אותך כאן בקריאת שם הנכבד והנורא בשם אדנ\"י ולא כאותיותיו כמו \nשכתוב יהו\"ה. ולהראות מופת חותך מחייב הביטול לאותם שטועים טעות בתוך טעות. וקוראים \nהאלף של קריאת שם הויה בלשון (אדני) בסגול או בצירי דרך החוטם כמנהג קריאתם כל שוא \nבטעות. כי המדקדקים על פי המסורת נתנו מופת חותך שאין לשוא הגיון אחד מיוחד כלל. כי \nאם על פי האותיות הבאות לאחריו הוא נהגה. והמופת הוא מבלתי יכולת לו לעשות תיבה \nלבדו. כמו שעושות שאר כל הנקודות כמו (כה כי אז אל בין הוא די כל גם אד) ודומיהן \nועוד מבלי בא עמו שום טעם מן הטעמים לא מן המלכים ולא מן המשרתים. זולת הגעי\"א שהן \nפ\"ד כמניין געי\"א שהקורא גועה בו להעמידו ולמושכו ולהרחיבו. ואם היתה קריאתו \nוהגיונו דרך החוטם. כמו שקוראים אותו הטועים. כל שכן שהיה לו לעשות תיבה לבדו. שהרי \nבקריאתם אותו דרך החוטם הוא מורחב ומועמד יותר מהסגול והצירי. וגם לא היה צריך \n"},{"index":14,"he":"לשנות הנקוד בהפסק משוא לצירי. או לסגול מצירי. כמו (הטיבו כל אשר דברו ומכל הסגול \nכמו מצאתי (חן בעיניך אני ועמך) הזקף ב\"ך והמ\"ם בשוא. אבל באמת ובצדק שהסכימו בה כל \nהמדקדקים האמיתיים שקריאת השוא היא על ג' דרכים ואלה הם: \n(הדרך) הראשון אם תהיה אחריו אחת מאותיות של אחע\"ה קריאתו נוטה כקריאת אותו האות \nכמו (ואת) הארץ. האל\"ף בצירי. גם השוא היא נקראת קצת לצירי אלא שהו' נחטף מבלי \nהאריך בו כלל. קחי יהי אור. הקוף והיו\"ד בחירק כמו החי\"ת וה\"ה הבא מיד אחריהם \n(וחושר לעולם) הוי\"ו והלמ\"ד בחולם כמו החי\"ת והעי\"ן. וכן בכל שוא הבא לפני אותיות \nאחע\"ה ואם יבוא אצל השוא הזה געי\"א שהוא מתג הבא אצל אות שואית שבראש התיבה לימין \nהשוא. אז תרחיבהו הגעי\"א וקורין אותו כקריאת תנועות אות הגרון ממש. כי געי\"א הוא \nמלשון כי יגעה שור כי בכל מקום שימצא צריך הקורא להרחיב ולמשוך בקול ארוך ולא \nבחטיפה. כמו (ואם יותר ואת הקדשים.) הווין נקראת בחירק ובסגול ממש. ואף בלא קודם \n"},{"index":15,"he":"אותיות אחע\"ה. אם השוא בגעי\"א כמו השיבנו אליך (ונשובה וכן דבר בליעל קורין ונשובה \nדבר) אבל לפי קריאת האשכנזים קורין אותו ונוטה לקריאת שוא דרך החוטם והדרך השני אם \nיבא אחריה יו\"ד קריאתה נוטה לחירק. אע\"פ שתהיה היו\"ד נקודה באחת מן התנועות האחרות \nכמו (ביד אשה וכמו ויעקב ויוסף וידעו ודומיהן. בכל קריאת השוא נוטה לחירק קצת. ואם \nאצל השוא געיא אז קריאתו בבירור כקריאת החירק (כמו ביד משה ואהרן. קורין אותו (ביד \nוידעו). אך אם היו\"ד שאחריו בחירק אז קריאת השוא שלפני היו\"ד בפתח בחטיפה. וכמו \nוישראל (אהב). אעפ\"י שהשוא בגעיא אין קורין אותו בחירק. ואם ישתתף עם השוא שלפני \nהיו\"ד סגול או פתח אינו נקרא כי עם בסגול ובפתח כמו (היו היו היו) ובכל השנוים של \nהקריאה של הנקודות שמשתנים בקריאתם לפעמים בכמה דרכים. אנשי טבריא הם צחי לשון \nובקיאים בלה\"ק מכל העבריים שבשאר הארצות. (והדרך השלישי אם יהיו אחריה שאר אותיות \n"},{"index":16,"he":"שאינן אחע\"ה. או יו\"ד קורין אותה כמו שקוראין הספרדים והלועזים שהוא נוטה לפתח כמו \n(ברכה צדקה) ואם תאמר הנה (אביר אדני) אפילו אם לא היה אצלם פתח היה משפט השואין \nלקרותן בפתח. וי\"ל לפי שיתחלף השתוף אפי' בתיב' אחת. דרך משל (אנוש) האל\"ף בחטף \nסגול אנשים בחטף פתח. וכן (אדום אדוהי את היי היה) אתם לעם על כן הוצרך הביאור בכל \nואין כאן מקום ועת וזמן להאריך ולבאר הכל. ובחיבורי דקד\"ק יצחק הבאתי מכללי דקדוק \nחמי ז\"ל שאותיות אחע\"ה כשהם באמצע התיבה בשוא פשוט. הן נחלקות לארבע חלוקות. האחת \nשהן נרחבות ומרחיבות והשנית לא נרחבות ולא מרחיבות. והשלישית נרחבות ולא מרחיבות. \nוהרביעית מרחיבות ולא נרחבות: \nהא כמו (יעבור. יחנו. יהליך. יאריך). שמשפטו כמו (ישמור יבנו יגדיל). אלא שנרחבו \nוהרחיבו את שלפניהם גם כן. והב' כמו (יחיה יחיה) לא נרחבו ולא הרחיבו. והג' כמו \n(ויחר ויחן) שמשפטן כמו (ויפן ויבן) אלא שנרחבו ולא הרחיבו. והד' כמו (יהגה) לא \n"},{"index":17,"he":"תחמוד (נעברה נא) את שלפניהם הרחיבו. והן עצמן לא נרחבו. ואותיות אחע\"ה כשהן נרחבות \nומרחיבות תהיינה נקודותיהן שוות כמו לאנוש. (יעמד חי. אעשה) לאנשים. (פעלו אהלו) \nחוץ ממלת (בעלי) שהבית בפתח והעין בחטף סגול. וחוץ המלת (ותהלך). ומלת (נאצו. שחרו) \nוזולתן מבנין (פועל). וא\"כ לפי קריאתם בא השוא דרך החוטם. בלא ריח וטעם היה משפט \nהאות המשמשת לבוא בצירי כמו שהוא במדת אלקים. שאותיותיו בלב הבאות עליו נקודות \nבצירי. כמו ואלקים באלקים לאלקים באלקים כן יהיה משפטו בהשם כשבא עליו בוכל. ויצטרך \nלהנקד ג\"כ וה' כה' לה' בה' ואמרו במסורה כל ל' אדנות עם בוכ\"ל לא מפום אלף בר מן ז' \nוסימניהם נמסר בתילים סימן קל\"ז וע\"ש ושנים מהן בתורה א' חטאו משקה מלך מצרים \nוהאופה (לאדוניהם). והב' הוא (ואדוני האדונים) ואם היה כדבריהם הטועים טעות בתוך \nטעות היו אותיות בוכ\"ל נקוד בצירי. לו חכמו ישכילו זאת. אבל באמת שהם טועים עוד \n"},{"index":18,"he":"טעות שלישית ויקראו גם השוא המשותף כאלו הוא פשוט. ויקראו על פי דרכם בסגול או \nבצירי דרך החוטם. ואין ספק שאין הליכת קרי בתורת אשם גדולה מזו. שלא שתפו עמו \nהנקודה אלא בשביל לבאר קריאתו אם קמץ קמץ ואם פתח פתח ואם סגול סגול. והבורא ברוך \nהוא בחפצו להצדיק בריותיו ולהקל מעליהם משא וטורח מוצאם. שינה סדר הניקוד באותיות \nאחע\"ה ובנלוות אליהם. והם בטעותם החטאים בנפשותם. לא ישמעו לקול המורה אותם. עכ\"ל \nחמי ז\"ל. ולמען השכילך וללמדך פסוק שמ\"ע ישרא\"ל יהו\"ה אלהינו יהו\"ה אחד שהוא יחוד \nהשם יתברך באמת באותיות ובנקודות ובטעמים ובקריאתם ובכתיבתם בצרק ובמשפט ואמת י \nהארכתי בכל אלה. לכבוד ה' ולתפארת. ואף שכבר גם חברתיו והאהכתי בזה בחיבורי רקדק \nיצחק שקראתי על שם חמי ז\"ל הנעלה העלה למעלה: \nתם ונשלם: "}]}
