{"id":"kabala-883472653cc7-1-13","bookId":"kabala-883472653cc7","part":1,"torah":13,"title":"אות א:","hebrewTitle":"אות א:","segments":[{"index":1,"he":"אות א: \nוכתב בספר בראשית דף קל\"ה ע\"א, מדרש הנעלם, חלקו התנאים, מהו סעודת הצדיקים לעתיד. \nאמר רבי אלעזר, שהוא שתרבה הדעת וישיגו בידיעת בוראם ויחשב להם כסעודה, ועל דרך \nשכתוב בתורה (שמות כד,יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, וזהו שבמקום אחד אמרו \nנהנין מזיו השכינה, ובמקום אחר אמרו נזונין מזיו השכינה, אלא אותם שהשיגו הרבה נדמה \nלהם כאכילה, ואותם שלא השיגו הרבה נאמר בהם הנאה, וכן דעת רבי שמעון בר יוחאי ורבי \nיהודה ורב הונא. ורבי יוסי סובר, שזהו גם כן יין המשומר, שהם סודות התורה שלא נתגלו \nלאדם הראשון מששת ימי בראשית אז יתגלו. ור' יצחק סובר, כי סעודה העתידה היא זה וזה \nאכילה והשגת חכמות. ור' יהודה בר שלום הקשה בשם ר', לאותם שאמרו, שלא יהא סעודת \nאכילה, אם כן מהו לויתן שכתוב ומהו השור, דכתיב, (איוב מ,כ) כי בול הרים ישאו לו, \nוהשיב רבי יוסי, שהוא רמז על המלכיות, דאם לא כן קשה, דהא כתיב, (ישעיה כז,א) יפקוד \n"},{"index":2,"he":"ה' על לויתן נחש בריח, ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין, הרי שהם ג'. אלא ודאי \nכל זה שכתוב אינם דגים ושור, אלא רמז למלכיות. ורבי תנחום סובר, שהיא סעודה ממש. \nורבי יצחק אמר, אני שאלתי ענין הסעודה לרבי יהושע, ואמרתי לו בשם רבי אליעזר שאמר, \nשהוא רמז שישיגו מעלת החכמה, ואמר לי שפיר אמרת, שרוב העולם כדי להפיס דעתם שראו \nחכמי הדורות שהגלות נמשך הסכימה דעת החכמים, כדי שיסבלו ההמון הגלות, ואמרו להם \nמתוך הכתובים, שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה מלויתן ומיין המשומר, דאמר ר' \nזירא, כל מיני פתויים פתה הקדוש ברוך הוא לישראל להחזירם למוטב, וזה יותר מכלם \n(ויקרא כו,ה) ואכלתם לחמכם לשובע, ובקללות הוא אומר (ויקרא כו,כו) ואכלתם ולא \nתשבעו, וזה קשה להם מכלם, דכתיב (שמות טז,ג) מי יתן מותנו ביד ה', ואמר רבי זירא, \nמלמד דמשום האכילה מסרו נפשם למות, כיון שראה הקדוש ברוך הוא תאותם, אמר להם, \n"},{"index":3,"he":"ואכלתם לחמכם לשובע: \n[אמר הכותב, הנה נא ערכתי סברות אלו בענין לויתן, ובזה תשובה מוצאת להרמב\"ם ז\"ל, על \nמה שהשיגו הראב\"ד ז\"ל שכתב, שסעודת עולם הבא היא השגת החכמה, דהרמב\"ם ז\"ל קים ליה \nככל הני תנאי דבספר הזוהר, שכלם הסכימו כמוהו ותירצו קושית הראב\"ד ז\"ל]: \n \n"},{"index":4,"he":"יום חמשה ועשרים \nאות א: \nוכתב בספר שמות דף כ\"ח ע\"א וע\"ב, אמר ר' אלעזר, תפח רוחן של האומרים, שאין הקדוש \nברוך הוא עתיד להחיות מתים, ומה מטה אהרן, שהיה עץ יבש ונהפך לפי שעה לבריות, אותם \nגופות שהיו בהם רוחות ונשמות קדושות לא כל שכן: \nוכתב בספר במדבר דף קנ\"ט ע\"ב, אמר רבי שמעון, כי פרשת שלח היא סוד ורמז לעולם הבא, \nשאומר הקדוש ברוך הוא לבני אדם, למדו בתורה ועל ידה (משלי ח,כא) להנחיל אוהבי יש. \nובעונינו, שרוב בני אדם אין מאמינים ואומרים, נשלחה אנשים לרגל ענין עולם הבא \nוראיתם את הארץ שהיא עולם הבא מה היא ויעלו בנגב, פירוש שלמדו בתורה וראו שהיא \nנגובה שאין עושר, ויבא עד חברון, פירש נתעסקו בה עד שנעשו חכמים וחברים, ושם אחימן \nששי ותלמי ראו שיש מחלוקת הרבה, זה אוסר וזה מתיר וכו', ויספרו לו ויאמרו באנו אל \nהארץ ולמדנו בדקדוקי התורה אפס כי עז העם, פירוש, ללמוד בתורה צריך אנשים חזקים \n"},{"index":5,"he":"כברזל, כי התורה היא תושיה והערים גדולות צריך שיהיה ללמוד בתורה עושר גדול, עמלק \nיושב בארץ הנגב, פירוש, ואפילו בכל זה הלואי יזכה האדם לתורה, עמלק שהוא היצר הרע \nשולט בארץ הנגב, שהוא האדם, והחתי והאמורי יושב בהר, פירוש, כמה רוחות ושדים יש \nשאין מניחין לעלות הנשמה למעלה, זאת עצת היצר הרע לאדם, כדי שלא יזכה לחיי עולם \nהבא. אמר הקדוש ברוך הוא (במדבר יד,ט) אך בה' אל תמרודו, פירוש, אדרבה כשיהיה לכם \nמעוט ממון לא תבואו למרוד בה', כי על ידי העושה מורד האדם, ואתם אל תיראו כנגד שאתם \nאומרים שהיא תושיה, אדרבה (משלי ג,ח) רפאות תהי לשרך, כנגד מה שאמר היצר הרע יש \nמקטרגים אדרבה כשישראל זכאים, כי לחמנו הם בעצמם מכינים לנו המזון: \n[אמר הכותב, דברים אלו צריך האדם לשים בין עיניו, ידרוש בהם כמה גופי תורה, ובפרשה \nזאת עצמה ישמע חכם יוסף לקח. ואני מפרש, עמלק יושב בארץ הנגב, לפי דרך זה שרצה לומר \n"},{"index":6,"he":"עמלק היצר הרע אמר יושב בארץ הנגב, כי עיקר מושב היצר הרע להתגרות יותר הוא בתלמיד \nחכם, כמו שאמרו במסכת סוכה דף נ\"ב ע\"א. וזהו, בארץ הנגב שהתלמידי חכמים הם נגובים \nבלי ממון, וכן אמרו (תמורה טז,א) בפירוש (יהושע טו,יט) ארץ הנגב נתתני, שהיה עני]: \nאות ב: \nוכתב בספר שמות דף קמ\"א ע\"א, מי שנשמתו יוצאה בארץ הקדושה, אם נקבר ביום ההוא אינו \nשורה עליו רוח טומאה, וזהו (דברים כא,כג) כי קבור תקברנו ביום ההוא: \n"},{"index":7,"he":"אות ג: \nוכתב בספר שמות דף קנ\"א ע\"ב, כי כל המתים שבעולם מתים על ידי מלאך המות, חוץ מהמתים \nבארץ הקדושה, שאינם מתים על ידו אלא על ידי מלאך רחמים, שהרי ארץ ישראל אינה ברשות \nשום שר אלא בידו יתברך, ולכן כל המתים בחוץ לארץ שהם מצד מלאך המות המטמא אותם, \nנקראים נבלה (ישעיה כו,יט) נבלתי יקומון, על שם שהם מומתים מיד הנבל, שהוא היצר הרע \nעושה אותם נבלה, וזהו רמז (שמואל-א כה,כה) נבל הוא ונבלה עמו: \n"},{"index":8,"he":"אות ד: \nוכתב עוד בספר שמות דף קנ\"א ע\"ב קנ\"ב ע\"א, שיש מקום בישוב, שאין שולט שם מות. ואמר \nרבי שמעון בר יוחאי ע\"ה, שהטעם הוא לפי שאות טי\"ת שולטת באותה העיר, וטי\"ת הוא \nחיים, ועל זה אמרו, הרואה טי\"ת בחלום טוב לו. ואם תאמר, אחר שבאותו מקום שולטת אות \nטי\"ת ויש בו חיים לעולם, למה לא נבנה שם בית המקדש. ותירץ, שהטעם כי בית המקדש נותן \nחיים וכפרה לעולם הבא, אמנם העיר בהפך נותנת חיים לעולם הזה: \n"},{"index":9,"he":"אות ה: \nוכתב עוד בספר ויקרא דף ש' ע\"א, מעלת ארץ ישראל, אלף זעירא של ויקרא שלא היה בארץ \nישראל. ועוד טעם אחר, כי כשהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעליונים ותחתונים מלך עליון \nנקרא, אמנם פה צמצם שכינתו בין בדי הארון מלך נקרא, אבל לא עליון כל כך כביכול: \nאות ו: \nוכתב בספר שמות דף קנ\"ז ע\"א, למה נקרא (דברים לב,מט) הר העברים, לפי שכל חוצה לארץ \nנמסר לשרים, ואותו מקום לא נמסר לשום שר ואינו שולט שם אלא משה רבינו ע\"ה, וזהו הר \nהעברים, פלוגתא שנחלקו עליו שרי מעלה, כל אחד אמר יהא בחלקי: \n"},{"index":10,"he":"אות ז: \nוכתב בספר בראשית דף רס\"ה ע\"א, ישב רבי ברכיה ודרש, מאי האי דקאמרינן, כל יומא עולם \nהבא ולא ידעינן מאי קאמרינן, מלמד, שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לברוא אור גדול \nלהאיר, ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו, צפה הקדוש ברוך הוא שאינם \nיכולים לסובלו, לקח שביעי ושם במקומו והשאר גנזו לצדיקים לעתיד. אמר הקדוש ברוך \nהוא, אם יזכו בזה השביעי וישמרוהו, אתן להם לעולם הבא האור הגנוז. וזהו עולם הבא, \nעולם שכבר בא מששת ימי בראשית ההוא דכתיב (תהלים לא,כ) מה רב טובך: \n \n"},{"index":11,"he":"יום ששה ועשרים \nאות א: \nוכתב בספר בראשית דף קכ\"ה ע\"א, מדרש הנעלם, אמר רבי אבהו, מ\"ח נביאים עמדו לישראל \nוכל אחד נטל בחלקו תמצית טפה אחת מאותם טפות של גן עדן שהם מ\"ח, ומה אם כל נביא שלא \nנטל אלא טפה אחת היתה מעלתו כך, אדם הראשון שהיה מקבל כל המ\"ח מה היתה חכמתו. ורבי \nאבא בשם רב כהנא חלק ואמר, וכי מאין היו לנביאים אותם טפות, אלא כך שנינו, בכל טפה \nשיוצאה מגן עדן רוח חכמה יוצא עמה, ולזה אמרו, יש מים מגדלים חכמים ויש מים מגדלים \nטפשים, והמגדלת חכמים היא מאותם טפות של עדן, וזה גנוז בגן עדן לצדיקים לעתיד, וזהו \n(ישעיה יא,ט) כמים לים מכסים: \n"},{"index":12,"he":"אות ב: \nוכתב בספר בראשית דף קל\"א ע\"א, טעם למה אמרו קברי גוים אינם מטמאים לפי שהגוים \nנשמתם מצד הטומאה, וכשהם חיים הם טמאים וכשמתו הורק הטומאה מהם ונשאר הגוף בלי \nטומאה, אמנם ישראל הם בהפך, כשהם חיים נשמתם מצד הקדושה וכשמתים נתרוקנה מהגוף \nהקדושה ושורה בגוף טומאה: \n"},{"index":13,"he":"אות ג: \nוכתב בספר בראשית דף קפ\"ז ע\"ב, מי שלא זכה לבני בעולם הזה, כגון שהשתדל ולא זכה בהם \nאו דהוו ליה ומיתו, יש לו חלק לעולם הבא אם הוא צדיק, כי האדם יראה לעינים (שמואל-א \nטז,ז): \nוכתב בספר בראשית דף רכ\"ז ע\"ב, בפסוק (ישעיה מא,ד) קורא הדורות מראש, כי כל הנשמות \nשיורדות לעולם, קודם שירדו הם יושבים לפניו יתברך בצלם שעומדים בעולם הזה, וכן הראה \nהקדוש ברוך הוא לאדם דור דור וחכמיו: \nוכתב בספר בראשית דף רל\"ג ע\"ב, כי כל הנשמות שהיו כלם עומדים לפניו כצורת העולם \nהזה, שנאמר (מלכים-א יז,א) חי ה' אשר עמדתי לפניו, וכתיב (תהלים קלט,טז) גלמי ראו \nעיניך: \n"},{"index":14,"he":"אות ד: \nוכתב בספר בראשית דף רל\"ד ע\"ב, בפסוק (בראשית מט,א) האספו ואגידה לכם, שגלה יעקב \nאבינו ע\"ה כל מה שיהיה באחרית הימים, אלא שלא פרש הדברים, היה אומר דבר מגלה מבחוץ \nוסותר [סותם] מבפנים: \nוכמו כן בספר בראשית דף רל\"ח ע\"א, סוד (זכריה ט,ט) עני ורוכב על חמור ועל עיר, נקרא \nעני, לפי שאין לו כלום משלו שהוא כמו הירח ששלימותה מהשמש ונקרא רוכב על חמור, \nועיר, שהם שני כתרים תחתונים ששולטים בהם האומות, ומלך המשיח ישלוט עליהם: \n"},{"index":15,"he":"אות ה: \nוכתב בספר שמות דף ז' ע\"ב, בכה רבי שמעון וזקף ידיו אמר, אוי מי שימצא בזמן המשיח, \nואשרי חלקו מי שימצא, ומדבר בארוכה סודות בעניני המשיח עד דף י' פסוק (שמות א,ח) \nויקם מלך חדש יעוין שם: \nאות ו: \nכתב בדף קמ\"ג ע\"א, כי הצדיקים בעולם הזה, אף על פי שהם צדיקים גמורים אינם בוטחים \nבמעשיהם, וראיה שכתוב בהם (משלי כח,א) צדיקים ככפיר יבטח, אינו אומר כשחל או כשחץ, \nשהם גדולים אלא ככפיר שהוא קטן והוא מתירא, אבל לעולם הבא (תהלים קכה,א) הבוטחים \nבה' כהר ציון: \n"},{"index":16,"he":"אות ז: \nוכתב בספר ויקרא דף ו' ע\"א, בפסוק (עמוס ה,ב) נפלה לא תוסיף קום, אמר, לא אוסיף \nלהקימה אין כתיב כאן, שהענין הוא כי בכל שאר גליות שם קץ וזמן, ובכלם אחר הזמן היו \nיוצאים ישראל בעצמם, אבל בגלות (החל) [האחרון] הזה לא יהיו כמו שאר גליות שישראל \nישובו מעצמם, אלא הקדוש ברוך הוא יתעורר להקימם מעפר ויאמר להם, קומי רדי מעפר, זהו \nלא תוסיף קום כבראשונה, אלא אני אקים אותם: \n"},{"index":17,"he":"אות ח: \nוכתב בספר במדבר דף קנ\"ג ע\"א, בגלות האחרון אין מיתה אלא עוני, ועני חשוב כמת, \nלקיים מה שכתוב (צפניה ג,יב) והשארתי בקרבך עם עני ודל, והעשירים שישארו שיתקיים \nבהם (שמות ה,יז) נרפים אתם נרפים, שהם נרפים בתורה ונרפים לעשות חסד עם בעלי תורה, \nוהם משקרים וטוענים שיש עליהם כובד המס, וזהו (שמות ה,ט) תכבד העבודה על האנשים \nשאינם מחוננים לתלמידי חכמים, לזה אמר הקדוש ברוך הוא (שמות ה,יח) ותוכן לבנים \nתתנו, הממון שיש לכם גנוז ושמור תתנו לאומות, וזהו לבנים כספים שהם לבנים: \n \n"},{"index":18,"he":"יום שבעה ועשרים \nעניני הצדקה: \nכתב בספר שמות דף רנ\"ה ע\"א, כי שנים הם המלוים להקדוש ברוך הוא, מי שעושה חסד עם \nהעני, שנאמר (משלי יט,יז) מלוה ה', ומי שמוציא לכבוד שבתות וימים טובים, זה שאמר \nקהלת (קהלת ח,טו) אין טוב לאדם כי אם לאכול וכו' עד והוא ילונו, פירש שהוא מלוה \nלהקדוש ברוך הוא באכילה ושתיה של מצוה: \nוכתב בספר בראשית דף ק\"ד ע\"א, בשעה שהקדוש ברוך הוא אוהב את האדם, שולח לו דורון, \nומהו הדורון, עני שיזכה בו ומיד נרשם בפניו המצוה כחוט של חסד, ובבא צרה בעולם, \nרואה המשחית הרושם בפני זה האיש ואינו מתקרב: \n"},{"index":19,"he":"אות א: \nוכתב בדף י' ע\"ב, פתח רבי שמעון ואמר, כל השמח במועדים ואינו נותן חלק לעניים, אותו \nרע עין שטן שונא אותו, לפי שהקדוש ברוך הוא במועדים מבקר העניים ורואה שאין להם \nכלום לשמוח ובוכה עליהם והולך למרום ורוצה להחריב העולם, אומרים לפניו, רבונו של \nעולם, פלוני אוכל ושותה ויכול לשמח העניים ואינו נותן להם, מיד נכנס אותו המקטרג \nותובע רשות ורודף אחרי אותו האיש ומסבב עליו כמה צרות. צא ולמד, מי לנו גדול מאברהם \nאבינו ע\"ה, שבשעה שעשה סעודת בנו בא השטן לפניו כדמות עני ולא השגיח עליו, מיד קטרג \nעליו, לא זז משם, עד שבלבל הסעודה וגרם מיתת שרה על צער בנו של העקידה. וכן כתב ספר \nבמדבר דף רנ\"ט ע\"ב: \n"},{"index":20,"he":"אות ב: \nוכתב בספר שמות דף פ\"ח ע\"ב, בכל המועדים צריך האדם לשמוח ולשמח עם העניים, ואם אינו \nמשמחם, עליו נאמר (מלאכי ב,ג) פרש חגיכם. אבל בשבת, אם האדם שמח אף על פי שאינו \nמשמח העניים אין לו עונש, דלא כתיב פרש שבתכם: \nאות ג: \nוכתב עוד בספר שמות דף קצ\"ח ע\"א, בפסוק (שמות לה,ה) קחו מאתכם תרומה. אמר, כי \nכשעושה האדם צדקה, צריך שיהא מממונו ולא מגזל ועושק, דאם כן אוי לו, אדרבה הוא לו \nלמזכיר עון, וזה הוכיח מכתוב (ישעיה נח,ז) פרוס לרעב לחמך, ולא כתיב לחם: \n"},{"index":21,"he":"אות ד: \nוכתב בספר ויקרא דף פ\"ד ע\"ב, מי שהשלים נפשו של עני ונתן לו צדקה, אפילו הגיעו ימיו \nשל אותו אדם להפטר מן העולם, הקדוש ברוך הוא מוסיף לו חיים: \nאות ה: \nוכתב בספר שמות דף נ\"ט ע\"א, כל הדברים שהאדם עמל בעולם הזה ואינם דברי תורה או \nמצוה, נעשה מהם הבל והולך ושט בעולם, וכשיוצאה נשמת האדם, אותו הבל מגלגל רוחו \nבעולם כאבן בתוך הקלע, כדכתיב (שמואל-א כה,כט) יקלענה בתוך כף הקלע. הבל הוא שברון \nרוח, וזהו (קהלת א,יד) הבל ורעות רוח. אבל אותו הדבר שהוא לעבודת ה', הוא למעלה \nמהשמש, וזהו זרע שזורע זה האיש בעולם ההוא, ומהו שם הזרע צדקה, כמו שנאמר (הושע \nי,יב) זרעו לכם לצדקה, זה מנהיג את האדם כשיוצאת נשמתו ומוליך אותו לצרור החיים, \nוזהו (ישעיה נח,ח) והלך לפניך צדקך: \n"},{"index":22,"he":"אות ו: \nוכתב בספר בראשית דף ק\"ב ע\"ב, אילן היה נוטע אברהם ע\"ה ולא היה עולה בכל מקום רק \nכשהיה בארץ כנען, ובאותו אילן היה מכיר מי שהיה דבק בה' יתברך, וזה כי הצדיק כשהיה \nנכנס תחת האילן, מיד היה האילן פורש ענפיו על אותו אדם, וחופף עליו להיות צל על \nראשו. אבל מי שהיה דבק עם העבודה זרה, מיד אותו אילן היה מעלה ענפיו למעלה, וכן \nמעין מים היה תחת אותו אילן, מי שהיה צריך טבילה היו המים עולים לקראתו, מיד יודע \nאברהם ע\"ה שזה האיש טמא וצריך טבילה, ומי שהיה טמא היה המעין מתנגב, ובזה האילן היה \nבודק בו עובר ושב, וזהו שכתוב (בראשית יח,ד) והשענו תחת העץ: \n \n"},{"index":23,"he":"יום שמונה ועשרים \nאות א: \nוכתב בספר בראשית דף קי\"ג ע\"א, רבי חייא פתח (זכריה ג,א) ויראני את יהושע וגו', זה \nהיה בשעה שהטילו נבוכדנצר לאש עם אותם נביאי שקר. מהו (זכריה ג,א) לשטנו, שאמר \nהשטן, או כלם ישרפו או כלם יהיו נצולים, כי אין הקדוש ברוך הוא עושה חצי דין וחצי \nנס כאחד, אלא או הכל דין או הכל נס. אמר לו רבי יוסי, ולא, והרי קריעת ים סוף נס \nלישראל ודין למצריים. אמר לו רבי חייא, אדרבה, משם ראיה כי לכך אמרו, קשה קריעת ים \nסוף לפני הקדוש ברוך הוא: \n[אמר הכותב, בזה יובן בעצם מה שאמרו ז\"ל, (סנהדרין דף כ\"ב ע\"א) וקשים לזווגם כקריעת \nים סוף, והטעם, כי הוא חצי דין וחצי רחמים, בכי ושירות, דין בכי, ודין אומר שירה, \nוהקדוש ברוך הוא עושה סולם באף שמביא על זה מרומם על זה אשת פלוני לפלוני, ואם כן \nהוא דומה לקריעת ים סוף, שהוא חצי נס וחצי רחמים. וזהו טעם גם כן, (פסחים דף קי\"ח \nע\"א) קשים מזונותיו, כי ממה שזה העני זה העשיר, ולזה קשה כקריעת ים סוף שהיה חצי \n"},{"index":24,"he":"דין וחצי נס]: \nאות ב: \nוכתב בספר בראשית דף ק\"פ ע\"ב, מצינו סוד אחד בספרים הראשונים, בענין בני חיי \nומזוני, וזה כי הלבנה פעמים היא בחסור והיא בדין והשמש אינה נמצאת אצלה, ובכל שעה \nיש לה להוציא נפשות בבני אדם, והנפש היוצאת באותה שעה כל ימיו מכאובים בעניות, או \nנשבר או נדכה ביסורים אחרים אף על פי שיהיה צדיק, זולת אם יהיה מתפלל בכונה, כי \nהתפלה תשבר רוע המזל. ואם הלבנה בשלימות, הנשמה היוצאה ונדבקת באותו האיש לעולם, \nימצא בזה האיש שלימות בכל, בעושר, בבנים, בבריאות הגוף. וזהו, בני חיי ומזוני, \nבמזלא תליא מלתא: \n"},{"index":25,"he":"אות ג: \nוכתב בספר שמות דף ו' ע\"א, בספר רב ייבא סבא כתב, סוד אחד, בפסוק (דניאל ד,יד) \nבגזרת עירין פתגמא כל דיני העולם הזה וכל גזרות וכל שאלות כלם הם למעלה בהיכל א', \nשיש שם ע\"ב סנהדרין הדנין ומהפכין בזכות האדם ונקרא היכל הזכות, וכנגדו יש היכל \nחובה מצד ס\"מ, אשר כל חפצו להפוך בחובת האדם, אלא שבהיכל זה נקראים מים מתוקים מים \nצלולים, אלו שבהיכל החובה נקראים מים המרים, ובאלו הב' היכלות, אין דנין שם בני חיי \nומזוני לא בהיכל זכות ולא בהיכל חובה, אלא זה תלוי במזל: \n"},{"index":26,"he":"אות ד: \nוכתב בסוף ספר שמות דף ר\"ס ע\"ב, מונה שבעה היכלי קדושה, וכנגדן שבעה היכלי טומאה \nונקראים היכל חובה מצד היצר הרע, ויש שם היכל אחד של חובה שדנין את בני האדם \nהחייבים להסיר ולמעט מהם מזונותיהם, ואמרו דאף (שם דף רס\"ו ע\"א) דבני חיי ומזוני \nלאו בזכותא תליא מילתא היינו כדי ליתנם תלוי במזל ולא בהיכל הזכות, אבל הם בהיכל \nחובה ליטלם מן האדם כשהם רשעים, ובזה יתישבו כמה קושיות באלו הענינים: \nובכאן נשלמו הג' עמודים ונתחיל לכתוב ביאור כמה דברים ורמזים מהזהר:: \nרמזים: \n \n"},{"index":27,"he":"יום תשעה ועשרים \nאות א: \nוכתב בספר בראשית דף קצ\"ז ע\"א, פסוק (בראשית לב,ח) ויירא יעקב, בשם רבי חייא, כלל \nגדול, כי בכל מקום שכתוב (זכריה ט,א) משא דבר ה', אם הוא על טוב אומות העולם, כתוב \nמשא כי כביכול הוא מצטער לתת טוב לאומות, וכשכתוב (זכריה יב,א) משא דבר ה' אצל \nישראל, הוא בזמן שמתגבר עליהם רעה, כביכול מצטער לתת רע לישראל, וכאלו כמשא כבד \nיכבדו עליו, אלא שהעונות גורמים, וזהו שכתוב לשון משא: \n"}]}
