{"id":"kabala-883472653cc7-1-3","bookId":"kabala-883472653cc7","part":1,"torah":3,"title":"אות ג:","hebrewTitle":"אות ג:","segments":[{"index":1,"he":"אות ג: \nלמצות מים אחרונים, כתב בספר שמות דף קנ\"ד ע\"ב, כי מה שאמרו מים אחרונים חובה, רוצה \nלומר כי אחר שאוכל האדם ומתענג, צריך ליתן חלק תמצית לחיצונים, ומה הוא החלק מים \nאחרונים מאותה זוהמא היוצאה מהידים הוא נהנה, ולזה הוא חובה. רמז שבמקום חובה הם \nשורים, שהם צד הטומאה ולא במקום זכות: \n"},{"index":2,"he":"אות ד: \nלמצות נטילת ידים בקומו בבקר, כתב בספר בראשית דף קפ\"ד ע\"ב, שאין לך אדם בעולם שלא \nיטעם טעם מיתה בכל לילה, וזה כי כשהאדם ישן, תכף הנשמה יוצאה ושורה על הגוף רוח \nהטומאה, וכשהאדם חוזר ונעור, יוצא מגופו רוח הטומאה ונשאר בידים, וכשהאדם נוטל ידיו \nיוצא גם מהם, ואסור להעבירם על עיניו קודם שיטול, וצריך שני כלים, אחד למעלה ואחד \nלמטה על שם (במדבר יט,יט) והזה הטהור על הטמא: \n"},{"index":3,"he":"אות ה: \nלמצות ציצית, כתב בספר במדבר דף ש' ע\"ב סימן ד', בשם ר' נהוראי, סוד גדול אמר, כי \nבציצית כתוב לדורותם ובשבת כתוב לדורותם חסר וי\"ו לדרתם לשון דירה, רמז כי בדירת \nהאדם יש פרשת קריאת שמע במזוזה, אבל פרשת ציצית לא יש, במה נשלם על ידי שיצא האדם \nמעוטף בציצית, ואז המלאך המות זז ממנו, שנאמר מזוזות נוטריקון זז מות. אמר רבי \nנהוראי, מעיד אני עלי שמים וארץ, כי מי שיוצא מפתח ביתו מתעטף בציצית ותפלין \n[השכינה מזדמנת עליו] (הקדוש ברוך הוא מלוין אותו) ושני מלאכים המלוין לאדם מברכין \nאותו, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו: \n"},{"index":4,"he":"אות ו: \nעוד בספר במדבר דף קע\"ה ע\"א, בענין הציצית, כמה מלבושים מתוקנים לאדם בעולם הבא, \nוכל מי שלא זכה בעולם הזה במצות ציצית, מסירים ממנו שם אותם המלבושים ומלבישים אותו \nבמלבוש אחר שמכיר בו דומה ותופסו לגיהנם. וזה כתב שרמז ישעיה ע\"ה, (ישעיה כד,טז) \nבוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו, אמר כי כל האומר קריאת שמע בלא טלית ותפלין, הוא \nבוגד שמעיד עדות שקר וגורם רעה לעצמו שילבישוהו בעולם ההוא מלבוש של בוגדים, וזהו \nובגד בוגדים, ובזה יכירוהו המקטרגים: \n"},{"index":5,"he":"אות ז: \nלמצות קריאת שמע, כתב בספר דברים דף קפ\"ו ע\"א, כך למדנו כל מי שאינו קורא קריאת שמע \nבעונתה יהא בנדוי [כל היום ההוא]: \nאות ח: \nלמצות חופה, כתב בספר בראשית דף מ\"ט ע\"א, בפסוק (בראשית ב,כב) ויביאה אל האדם, רמז \nלזווג שצריכים אבי הכלה ואמה להכניסה לרשות הבעל, כמו דאת אמר (דברים כב,טז) את בתי \nנתתי, וזהו רמז (בראשית כח,יא) וילן שם ויפגע במקום, מכאן למדנו, שיפייס קודם \nשיבעול, וזהו ויפגע קודם והדר וילן שם: \n"},{"index":6,"he":"אות ט: \nעוד כתב רמז אחר, וילן שם כי בא השמש, שאסור לשמש ביום: \nאות י: \nכתב בספר שמות דף ק\"ע ע\"ב, במה שאמרו, קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שהכונה לאמר, מה \nקריעת ים סוף לא היה אלא שמתו המצריים בים ונצולו ישראל והיה קשה זה לפני ה' יתברך, \nשהרי שרו של מצרים היה מקטרג, הללו עובדי עבודה זרה וכו' ואלמלא זכות אברהם לא \nנצולו, כתיב הכא (שמות יד,כז) לפנות בקר לאיתנו, וכתיב התם (תהלים פט,א) משכיל \nלאיתן, כך הזווגים. והרי בזווג שני כתיב בכושרות בכי ושירות, מת אדם אחד ונתנה לאדם \nאחר: \n"},{"index":7,"he":"אות יא: \nכתב בספר ויקרא דף פ\"א ע\"א, מי שרוצה לקדש עצמו בתשמיש, לא ישמש אלא מחצי הלילה או \nמחצות הלילה, לפי שבאותה שעה הקדוש ברוך הוא נמצא בגן עדן ומתעוררת הקדושה העליונה \nזהו בכל אדם, אבל בתלמיד חכם, מחצות לילה ואילך הוא עת לעסוק בתורה: \nאות יב: \nושם דף פ\"א ע\"א וע\"ב, כתב רמז, כי אין השכינה שורה במי שאינו נשוי, וזהו (איוב \nכג,יג) והוא באחד לא כתיב והוא אחד אלא באחד, לומר כי הוא יתברך נמצא במי שהוא אחד \nשהוא נשוי, כי (בראשית ה,ב) זכר ונקבה בראם (שם) ויקרא שמם אדם, אבל מי שאינו נשוי \nהוא חצי גוף: \n"},{"index":8,"he":"אות יג: \nוכתב בספר שמות דף צ\"ט ע\"ב, כל הנשמות יוצאות מאילן אחד גדול שיש בגן עדן למעלה, \nוכל הרוחות יוצאות מאילן אחד קטן שיש למטה, ובחבורה נקרא (משלי כ,כז) נר ה' מהו נ\"ר \nנוטריקון נשמה רוח והם כמו זכר ונקבה, וזה בלא זה אין להם אורה, ושם מבואר מאמר \nחכמינו ז\"ל, (מועד קטן י\"ח ע\"ב) שמא יקדמנו אחר ברחמים: \n"},{"index":9,"he":"אות יד: \nוכתב בספר שמות דף ק\"ב ע\"ב, מי שנושא אלמנה אנו קורים עליו (משלי ז,כג) ולא ידע כי \nבנפשו הוא (משלי א,יז) כי חנם מזורה הרשת, לפי שאינו יודע אם היא בת זוגו ונדחה \nהאיש הראשון מפניו אם לאו, לפי שנשמת האדם כל י\"ב חדש הוא פוקד את רוחו באשתו ובכל \nלילה יוצא ופוקד לנשמתו וחוזר, ואם האשה שמת בעלה אינה ניסת לאחר, כשנפש האשה הזאת \nיוצאה מן העולם הזה רוח האיש מתלבש יחד ברוח אשתו ומאירים יחד: \n"},{"index":10,"he":"אות טו: \nכתב בספר שמות דף ק\"ה ע\"ב, כי כל מי שלא השתדל בעולם הזה לישא אשה כדי שיהיו לו \nבנים, זה האיש נפשו מתגלגלת בתוך כף הקלע, וזהו רמז (שמות כא,ג) אם בגפו יבא בגפו \nיצא, אמנם אם בעל אשה הוא שכבר טרח לקיים ולא יכול, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו \nאלא ויצאה אשתו עמו, באים שניהם בגלגול פעם אחרת ואז זוכים לבנים יחד: \n"},{"index":11,"he":"אות טז: \nוכתב עוד בספר שמות דף ק\"ח ע\"ב, רמז (שם) אם בגפו יבא, כי מי שסירס עצמו בעולם הזה \nולא קיים פריה ורביה וזהו בגפו, שכל העולם אינו עומד אלא על כנף א' של לויתן, וסוד \nזה בשעה שעומדים זכר ונקבה אלא שסירס הקדוש ברוך הוא הזכר וצינן הנקבה ואינם עושים \nתולדות, וגם האיש הזה בגפו יבא נכנס תחת אותו כנף שאינו עושה תולדות, הואיל וכך הוא \nבגפו יצא שם דוחים אותו ואינו נכנס לפרגוד: \n"},{"index":12,"he":"אות יז: \nובספר בראשית דף צ\"א ע\"ב, כתב במאמר שמא יקדמנו אחר ברחמים, הקשה רבי אלעזר, וכי \nאותו אחר אין לו בת זוג. ותירץ דמשכחת לה כגון ראובן שמת בלא בנים והניח אשה, ובא \nשמעון אחיו ויבמה ונולד לו בן שאותו בן הוא נפש המת שחזרה נשמתו, נמצא שזהו אחר \nשאין לו בת זוג אלא אמו היתה בת זוגו, ואם כן זה הבן הנולד הוא חסר וצריך לאשה, \nוזהו שמא יקדמנו אחר. ואף על פי שאמרתי שיכול לקדם בתפלה ולקחת בת זוג אדם אחר, \nהיינו כשאותו האדם זכאי והאחר חייב, אבל בחנם אינו יכול אף בתפלה: \n"},{"index":13,"he":"אות יח: \nוכתב עוד בספר בראשית דף מ\"ט ע\"ב, כי כל אדם צריך להמצא זכר ונקבה, ובזה לא תתפרד \nממנו השכינה. ואם תאמר מי שיוצא לדרך שאין אשתו עמו השכינה חס ושלום בדלה הימנו, יש \nלומר, כי מי שיוצא לדרך עד שלא יצא בזמן שהוא בעיר זכר ונקבה, יסדר תפלתו לפני ה' \nובזה ה' מזדווג עמו: \n"},{"index":14,"he":"אות יט: \nוכתב עוד בספר במדבר דף קמ\"ב ע\"ב וקמ\"ג ע\"א, סוד החבור בליל שבת, לפי שבערב שבת היה \nבורא רוחות ושדים קודם שיגמור יצירתם, עד שבאת חוה לפני אדם מקושטת ככלה ושמש עמה \nוהניח שאר בריות: \nאות כ: \nוכתב עוד בספר ויקרא דף ק\"ד ע\"א וע\"ב, שנמצא כתוב בספר שלמה ע\"ה, כי בעת חבור האדם \nעם אשתו שולח ה' צורה אחת בצורת האדם רשומה חקוקה בצלם, ואם נתנה רשות לעין לראות, \nהיה רואה האדם על ראש מטתו צלם א' בצורת אדם, ועד שעומד אותו הצלם ששולח האל יתברך \nעל ראשו אינו נברא האדם, וזהו (בראשית א,כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו, וכשיוצא \nלאויר העולם הוא הולך וגדל בזה הצלם, ובין ישראל ובין האומות יש להם צלם, אלא כי \nישראל הצלם שלהם הוא מצד הקדושה והאומות צלמם מצד הטומאה, ולכך ישראל בחייהם אינם \nמטמאים, לפי שצלם קדושה עליהם, אבל במיתתם שהולך הצלם מעליהם, נשאר הגוף ריק בלי \nנשמה ושורה עליו רוח טומאה ומטמא. אבל האומות יש בגופם בחייהם רוח הטומאה כיון שמתו \n"},{"index":15,"he":"אף על פי שהם טמאים, מכל מקום כיון שיצא מהם עיקר רוח הטומאה, אין להם כח לטמא \nאחרים: \nאות כא: \nכתב בספר במדבר דף קכ\"ה ע\"ב וקכ\"ו ע\"א, אזהרה לאדם שלא יניח לאשתו שתגלה שערותיה, \nוזה לשונו, אמר ר' חזקיה תונבא [קללה ועונש] יבא ובהלה על מי שמניח לאשתו שתראה \nמשערות ראשה החוצה, והאשה העושה כך גורמת רעות הרבה, גורמת עניות לביתה וגורמת \nלבניה שלא יהו חשובים בדור וגורמת לבעלה שיהא מקולל, ולכן צריכה האשה שאפילו קורות \nביתה לא יראו שערותיה, ואם עושה כך מה כתיב, (תהלים קכח,ג) בניך כשתילי זתים, מה \nזית בין בקיץ בין בחורף אינה נובלת עליה והוא חשוב על שאר אילנות, כך בניה יהיו \nחשובים ובעלה מתברך למעלה ומטה ורואה בני בנים: \n"},{"index":16,"he":"אות כב: \nכתב בספר שמות דף פ\"ט ע\"א, המשמש מטתו בלילי שבת, יוצאין מהם בנים צדיקים הנקראים \nבנים לה', ועליהם נאמר, (ישעיה נו,ד) לסריסים אשר ישמרו את שבתותי, אלו הם תלמידי \nחכמים שמסרסים עצמם כל ימות השבוע מלהוליד והם ממתינים ליום השבת, וזהו ישמרו לשון \nהמתנה כמו(בראשית לז,יא) ואביו שמר: \n"},{"index":17,"he":"אות כג: \nכתב בספר ויקרא דף י\"ט ע\"א, תקון להנצל מלילית, יכוין לבו בעת החבור לשם שמים, \nויאמר זה הלשון, עטיפא בקטפא אזדמנת שארי שארי לא תיעול ולא תנפוק לא דידך ולא \nבעדבך, תוב תוב ימא ארגישת גלגלוי ליך קראן, בחולקא קדישא אחידנא בקדושא דמלכא \nאתעטפנא. ואחר שיאמר זה, יכסה ראשו וראש אשתו שעה א', וכן בכל עת החבור עד ג' ימים \nלקליטה, כי מי שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת: \n"},{"index":18,"he":"אות כד: \nכתוב בספר שמות דף ג' ע\"א וע\"ב, שלשה הם שדוחים השכינה מהארץ ובני אדם צועקים ואינם \nנענים, מי ששוכב עם נדה לפי שאין טומאה בעולם כשוכב עם נדה, ולא עוד אלא שגורם \nחלאים רעים עליו ועל זרעו שיוליד מאותה טפה, שהרי כל טומאת הנדה קופצת על השוכב \nעמה. השני מי ששוכב עם הגויה ובעל בת אל נכר, ועל זה נאמר, (שמות כ,ג) לא יהיה לך \nאלהים אחרים וגו' לא תשתחוה. הג' מי שהורג את בניו אותו האיש שאשתו מעוברת, וגורם \nלהרוג העובר שבמעיה זה עון גדול, יש הורג נפשות וזה הורג בניו, אוי לאותו האיש, טוב \nלו שלא יברא, ועל זה העולם מתמוגג מעט מעט ואינו נודע, והקדוש ברוך הוא מסתלק, ודבר \nוחרב ורעב באים לעולם, שזה האיש ההורג את בניו זו היא נשמה שהולכת ושוטטת בעולם \nואין לה נחת רוח: \n \n"},{"index":19,"he":"יום חמישי \nאות כה: \nטעם לבעור חמץ, כתב בספר שמות דף קפ\"ב ע\"א, כל האוכל חמץ בפסח כאילו עובד עבודה \nזרה, אמר, כי היצר הרע נקרא שאור שבעיסה, נכנס לתוך גופו של אדם מעט מעט ואחר כך \nהולך וגדל, ומי שהולך אחר עצת היצר הרע הוא עבודה שהיא זרה לאדם, שהרי כתוב, (תהלים \nפא,י) לא יהיה בך אל זר, ואמרו ז\"ל, איזהו אל זר שהוא בגוף האדם זה יצר הרע, וכן \nכתוב בספר שמות דף מ' ע\"ב, חמץ רמז ליצר הרע, מצה ליצר הטוב: \n"},{"index":20,"he":"אות כו: \nטעם שני שעירי יום כפור, כתוב בספר שמות דף קפ\"ד ע\"ב, הקשה דבשלמא שעיר אחד לעזאזל \nניחא, כדי שיהא טרוד בו ולא יקטרג על דרך מה שמשליכין חתיכה לכלב שלא ישוך, אבל \nשעיר לה' למה, ותירץ, מה שהביא משל נאה ממלך שכעס על בנו, ושלח להביא קוסטינר להרוג \nאת בנו, כיון שבא הקוסטינר בית המלך נתפייס עם בנו, מיד צוה המלך לעשות סעודה לאכול \nעם בנו, אמר המלך, אם זה הקוסטינר ידע מסעודתי עם בני יערבב אותה, קרא לממונה על \nביתו ואמר לו שים לחם לפני ולפני הקוסטינר כדי שיאכל עמי ויחשוב שמסעודתי אוכל ולא \nיקטרג: \n"},{"index":21,"he":"אות כז: \nוכתב בספר ויקרא דף ק\"א ע\"ב, טעם לשעיר עזאזל ביום כפור, הוא דוגמת מה שהשטן קטרג \nעל ישראל בשעה שעברו בים, אמר לו הקדוש ברוך הוא, (איוב א,ח) השמת לבך על עבדי איוב \nכדי שיתעכב בו, כך נותנים לו השעיר ביום זה כדי שלא יקטרג על ישראל, ואז כשנותנים \nלו השעיר נעשה סניגורן של ישראל. המשל אומר, השוטה שיושב לפני המלך תן לו יין \nוישבחך: \n"},{"index":22,"he":"אות כח: \nוכתב עוד בספר ויקרא דף ק' ע\"ב, ענין יום הדין ראש השנה וימי תשובה ויום הכיפורים, \nשיעקב אלו ישראל, נותן לעשו שהוא השטן דורון שלא יקטרג שהוא השעיר, וזהו רמז \n(בראשית לג,א) והנה עשו בא וגו' עד וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה בשעת הנעילה \nשכבר ס\"מ לקח אותו השעיר לחלקו, מה כתיב בתריה, (בראשית לג,יז) ויעקב נסע סכותה \nשהולכים ישראל לעשות מצות סוכה: \n"},{"index":23,"he":"אות כט: \nלמצות סוכה, כתב בספר ויקרא דף ק\"ג ע\"ב, כתיב (ויקרא כג,מב) בסכות תשבו, וכתיב ישבו \nבסכות, רמז כי ביום הסכות באים אורחים לתוך הסוכה, אברהם יצחק ויעקב וכל הצדיקים. \nרב המנונא סבא היה שמח ועומד על פתח הסוכה מבפנים ואומר, אושפיזים עליונים שבו, \nוצריך האדם לזמן העניים בסוכה, ולא הטריחה עליו התורה יותר מדאי אלא (דברים טז,יז) \nאיש כמתנת ידו, לפי שמה שאוכלים העניים הוא חלק מאותם אושפיזים עליונים, ואם אינו \nמשמח העניים, עליו הכתוב אומר (מלאכי ב,ג) וזריתי פרש חגיכם, ואותם אושפיזים \nעליונים כלם עומדים והולכים מסוכת זה האדם. אברהם אבינו ע\"ה עומד בראשונה ואומר \n(במדבר טז,כו) סורו נא מעל אהלי וגו' וכלם יוצאים אחריו, יצחק אומר (משלי יג,כה) \nובטן רשעים תחסר, יעקב אומר (משלי כג,ח) פתך אכלת תקיאנה, ושאר הצדיקים אומרים \n(ישעיה כח,ח) כי כל שלחנות וגו', דוד המלך אומר (שמואל-א כה,לח) ויגוף ה' את נבל \n"},{"index":24,"he":"וגו' ה' יצילנו אמן: \nאות ל: \nלמצות המזוזה, כתוב בספר דברים דף רס\"ג ע\"ב, שנמצא כתוב בספר שלמה המלך ע\"ה, כי \nסמוך לפתח הבית מצד שמאל, יש שד אחד ויש לו רשות לחבל האדם, כיון שרואה האדם שם האל \nיתברך ומזכירו, אינו יכול השד עמו, ואם תאמר, אם כן כשיוצא האדם מפתח ביתו השד עומד \nלצד ימין והמזוזה לצד שמאל, יש לומר, כי כל דבר הולך אחר מינו באדם, יש שני מלאכים \nאחד מימין והוא יצר הטוב, ואחד משמאל והוא רע, כשהאדם הולך ויוצא מביתו, זוקף עיניו \nהשד ורואה ליצר הרע שהוא מימינו והוא לצד שמאל, הוא גם כן הולך ונדבק עמו, ובאותו \nהצד היא המזוזה, לכן אינו יכול עמו, לכן אזהרה לאדם שלא יטנף בשער ביתו, ולא יטיל \nמים עכורים, לפי שלא יזלזל בכבוד שמים שהוא על הפתח, ועוד שאז יש רשות לאותו השד \nלחבל: \n"},{"index":25,"he":"אות לא: \nוכתב עוד בספר דברים דף רס\"ו ע\"א, כי בשעה שמלאכי חבלה קרבים לפתח האדם, זוקפים \nעיניהם ורואים שם שדי בפתח ובורחים, ואם תאמר, אם כן יכתוב בפתח שם שדי בלבד למה כל \nפרשת שמע, יש לומר, שצריך לכתוב שם שדי והפרשה, שאז מתעטר המלך ויוצא בכל חילו, \nולכן כותבים שם שדי, כנגד והיה שבפנים, כדי שיהא שמור מבית ומחוץ: \n"},{"index":26,"he":"אות לב: \nוכתב עוד בספר דברים דף רס\"ז ע\"א, כי זה הרוח השורה בפתח, יש לו שס\"ה שמשים כמנין \nימות החמה, וכל אחד משמש יומו ומקטרגים בו לילה ויומם, ביום הם מקטרגים אותו ובלילה \nמצערים אותו בחלום, וכשיוצא ונכנס בפתח ביתו, שמים ידים על ראשו ואומרים לו, אוי \nלפלוני שיצא מרשות רבו, לכן אדם צריך הרבה ליזהר במצות המזוזה, ודוד מפרשה (תהלים \nקכא,ח) ה' ישמור צאתך ובואך: \n"},{"index":27,"he":"אות לג: \nלמצות ברכת המזון, כתב בספר דברים דף קפ\"ו ע\"ב, ענין הזמנה לברכת המזון, הטעם, כי \nבשעה שאדם אוכל על שלחנו, השכינה נמצאת שם וסטרא אחרא גם כן, ובשעה שמזמין האדם \nלחברו ואומר הב לן ונבריך, צד הטומאה נכפפה ובורחת משם, אבל אם אינו מזמין, צד \nהטומאה שמחה שסוברת שיש לה חלק באותו ברכה. ואם תאמר, בשאר ברכות גם כן יזמין האדם \nמטעם זה, יש לומר, כי מה שהוא מברך על אותו פרי הוא הזמנה, אמנם בברכת המזון שקודם \nברך בורא פרי הגפן ועכשיו רוצה לברך על מזונו, הוא דבר אחר וצריך זמון: \n"},{"index":28,"he":"אות לד: \nוכתב בספר בראשית דף ר\"נ ע\"א, רב המנונא סבא היה נזהר שלא לתת כוס ברכה לשום אדם, \nאלא הוא בעצמו היה נוטלו בשתי ידיו בימינו ושמאלו, דכתיב (תהלים קטז,יג) כוס ישועות \nאשא: \nאות לה: \nוכתב בספר דברים דף רע\"ג ע\"ב, בשבח המאריך על שולחנו מאריכין לו ימיו, בשביל שבאים \nעניים שהם חשובים כמתים והוא מחיה אותם, וכשם שהוא מחיה אותם, כך הקדוש ברוך הוא \nמאריך ימיו. ועוד כי העניות מצד אות דלי\"ת וצריך לכבד זאת האות בסוד כל המאריך \nבדלי\"ת של אחד: \n"},{"index":29,"he":"אות לו: \nמצות ד' צומות, כתב בספר בראשית דף ק\"ע ע\"ב, [ראה ניצוצי אורות] רמז בתורה לד' \nצומות (בראשית לב,לג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, כל האוכל בט' באב כאלו \nאוכל גיד הנשה, ויש רמז, ג' שלשה בתשרי, יו\"ד עשרה בטבת, דלי\"ת צום הרביעי, א\"ת \nבהפך נוטריקון תשעה אב, הנשה למה נקרא כך, כלומר גיד שהוא מנשה ומשכח את האדם מידי \nיראת שמים ששם יצר הרע רבוץ: \n"},{"index":30,"he":"אות לז: \nמצות בשר בחלב ודברים טמאים, כתב בספר שמות דף קכ\"ה ע\"ב, כל האוכל (שמות כג,יט) גדי \nבחלב אמו הוא גורם להביא דינים רעים בעולם, ואם מוליד בן באותם הימים נותנין לו \nנשמה מצד הטומאה, והאיש הזה מתירא מחיות רעות, לפי שבעיניהם נראה האיש הזה כגדי \nשאין צלם אדם בפניו, ולזה נבוכדנצר שכל מאכלו היה בשר בחלב, הוסר צלם אלהים מפניו, \nוכל החיות היו שולטות בו, וחנניה מישאל ועזריה שנצולו מכבשן האש על שלא אכלו מפת בג \nהמלך, וזהו שכתב (דניאל א,טו) נראה מראיהם טוב שלא נשתנה מהם הצלם אלהים כמו השאר: \n \n"},{"index":31,"he":"יום ששי \nאות לח: \nמצות לא תלין נבלתו, כתב בספר בראשית דף קס\"ט ע\"ב, הטעם, כי כל מי שהולך יחידי \nבעתים ידועות במקומות ידועים אפילו בעיר, שורה עליו רוח הטומאה, לפיכך בכל זמן לא \nילך האדם יחידי בעיר, אלא במקום שבני אדם מצויים, ולכן גם כן לא ילך האדם יחידי \nבלילה, כיון שאין בני אדם מצויים, וזה עצמו טעם (דברים כא,כג) לא תלין נבלתו, שלא \nיהא הגוף מת בלא רוח על הארץ בלילה: \n"}]}
