{"id":"kabala-883472653cc7-1-9","bookId":"kabala-883472653cc7","part":1,"torah":9,"title":"אות ב:","hebrewTitle":"אות ב:","segments":[{"index":1,"he":"אות ב: \nעוד כתב בספר בראשית דף י\"א ע\"ב, (בראשית א,ב) והארץ היתה תהו ובהו וכו', כנגד ד' \nעונשים. תהו זה חנק, דכתיב (ישעיה לד,יא) קו תהו חבל המדה. בהו, אבנים משוקעות בתוך \nהתהום כנגד סקילה, וחשך כנגד שריפה, דכתיב (דברים ה,כ) ויהי בשמעכם את הקול מתוך \nהחשך. וזהו (דברים ד,יא) בוער באש, ורוח זה הרג בסיף רוח סערה חרבא משננא (בראשית \nג,כד) להט החרב: \n"},{"index":2,"he":"אות ג: \nעוד בספר בראשית דף רס\"ג ע\"א, חילוק בין יצירה לבריאה ספר הבהיר. ישב רבי בון ודרש, \n(ישעיה מה,ז) יוצר אור ובורא חשך, אור שיש בו ממש כתיב יצירה, חשך שאין בו ממש כתיב \nבריאה, וראיה לדבר (עמוס ד,יג) יוצר הרים ובורא רוח: \nאות ד: \nעוד כתב בספר בראשית דף י\"ט ע\"ב, (בראשית א,יד) יהי מאורות, מארת כתיב, לפי שברביעי \nנבראת אסכרה לתנוקות. נזף בה הקדוש ברוך הוא והטילה לים עד שחטא אדם ואשתו, כיון \nשחטאו, הוציאה הקדוש ברוך הוא משם והיא שולטת על כל התנוקות הנולדים הראויים לעונש \nבעון אביהם, ועד שנולד קין לא יכלה להדבק בו, אחר כך נתקרבה עמו והוליד רוחין ושדים \nק\"ל שנה עד שבאת נעמה שהיתה יפה עד מאד, עד שטעו בה עזה ועזאל שילדה מהם, וממנה \nנתפשטו בעולם רוחות ושידים, והיא הולכת בלילה ובכל מקום שמוצאת בני אדם שוכבים \nיחידים היא הולכת אצלם ועושה להם שיוציאו זרע, וזה שאמר (קהלת ב,ח) ותענוגות בני \n"},{"index":3,"he":"האדם שדה ושדות ירצה, כי מה שבני האדם מתענגים בלילה להוציא זרע, זאת (נסבה) \n[הסיבה] להוליד בעולם רוחים ושדים: \nאות ה: \nוכתב בספר שמות דף י\"ח ע\"ב, תנא כשברא הקדוש ברוך הוא עולמו, עלה בחפצו יתברך וברא \nהשמים בימינו והארץ בשמאלו, וברא המלאכים הממונים בחסדו ביום, והממונים לומר שירה \nבלילה, שנאמר (תהלים מב,ט) יומם יצוה וכו', אלו מימין ואלו משמאל: \n"},{"index":4,"he":"אות ו: \nעוד בספר שמות דף י\"ח ע\"ב, אמר ר' אלעזר, י' דברים נבראו ביום ראשון, ומהם מדת יום \nומדת לילה, כתיב (משלי לא,טו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, כמו דאת אמר (איוב \nטז,ט) אפו טרף. מכאן שמדת הדין שולטת בלילה: \nאות ז: \nעוד בספר שמות דף קצ\"ח ע\"ב, כתב בפסוק (יונה ב,יא) ויאמר ה' לדג, כי הקדוש ברוך הוא \nהתנה עם כל מעשה בראשית בכל יום, ביום הראשון ברא שמים והתנה עמהם כי לעת הצורך \nיעלו את אליהו ז\"ל, ולעת הצורך יחשכו על המצרים שלשת ימים. בשני ברא רקיע, שיהא \nמבדיל בין מים למים, והתנה עמהם שיהו המים מפרישים לישראל בין טומאה לטהרה. בשלישי \nהבדיל היבשה מן הים, והתנה עם הים שיבקע לישראל, והתנה עם הארץ שתפתח את פיה לקרח. \nברביעי ברא שמש וירח, והתנה עם השמש שיעמוד ליהושע ע\"ה, והתנה עם הכוכבים להלחם עם \nסיסרא. בחמישי ברא דגים ועופות, והתנה עם העופות והם העורבים לכלכל אליהו ז\"ל, ועם \n"},{"index":5,"he":"הדג לבלוע יונה ע\"ה. בששי ברא אדם ואשתו, והתנה עם האשה שתזין את אליהו ז\"ל, וכן \nבכל מעשה בראשית. אמר הכותב, זהו שכתוב באליהו ז\"ל (מלכים-א יז,ט) הנה צויתי שם אשה \nאלמנה, מלת שם רוצה לומר בבריאת העולם: \nאות ח: \nוכתב בספר בראשית דף רנ\"א ע\"א, (בראשית א,א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, \nראשי תיבות אהו\"ה שבו נבראו שמים וארץ, א\"ה שמים וכל אשר בהם, ו\"ה הארץ וכל אשר בה: \n\n"},{"index":6,"he":"אות ט: \nעוד בספר בראשית דף ל\"א ע\"ב, (בראשית א,ג) ויאמר אלהים יהי אור, בעולם הזה, ויהי \nאור, לעולם הבא, אור שברא הקדוש ברוך הוא מששת ימי בראשית, אדם היה מביט בו מסוף \nהעולם, ואותו האור הראה הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע\"ה וראה מן הגלעד עד דן, וכשראה \nהקדוש ברוך הוא וצפה במעשה דור המבול ודור הפלגה ודור אנוש, עמד וגנזו לצדיקים \nלעתיד ולא נתנו אלא למשה רבינו ע\"ה, כדי שישתמש בו בשעה שכתב בו (שמות ב,ב) ותצפנהו \nשלשה ירחים, וכשנכנס לפני פרעה ניטל ממנו עד שעמד על הר סיני לקבל התורה, והחזיר לו \nאותו האור ונשתמש בו כל ימיו, ולא יכלו כל ישראל לגשת אליו עד ששם המסוה: \n"},{"index":7,"he":"אות י: \nעוד כתב בספר בראשית דף ר\"ז ע\"א, (משלי ג,יט) כונן שמים בתבונה, מהו כונן ולא כנן, \nללמדך שבכל יום מחדשם הקדוש ברוך הוא, וזהו (איוב טו,טו) ושמים לא זכו בעיניו, כי \nמרוב שמחבבם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שהם מתוקנים מששת ימי בראשית, דומים בעיניו \nכאילו אינם מתוקנים וכל יום מתקנם: \n"},{"index":8,"he":"אות יא: \nעוד כתב בספר בראשית דף ר\"ד ע\"א, כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, בראו באותיות \nהתורה וכל אות ואות נכנסה לפניו עד שנתקיים ונברא העולם באות בי\"ת, כיון שנתגלגלו \nב' האותיות והם ט\"ר, עלתה הטי\"ת ולא נתישבה דעתה עד שגער בה הקדוש ברוך הוא ואמר \nלה, טי\"ת טי\"ת למה אינך יושבת במקומך, אמרה הטי\"ת רבונו של עולם, כי כל מה שעשית \nהוא מתוקן, שנאמר (בראשית א,לא) את כל אשר עשה והנה טוב, היאך חברת אותי במלת רי\"ש. \nאמר לה הקדוש ברוך הוא, חייך שאת צריכה לרי\"ש, כי האדם שאני בורא מחובר משניהם יצר \nטוב ורע, אבל את יושבת בימין, מיד נתיישבה דעתה. באותה שעה ברא הקדוש ברוך הוא ימים \nידועים, אלו של ימין נקראים ימי טוב, ואלו של שמאל נקראים ימי הרע: \n"},{"index":9,"he":"אות יב: \nעוד כתב בספר בראשית דף ר\"ה ע\"ב, כשברא הקדוש ברוך הוא לאדם, כנס עפרו מד' רוחות \nהעולם ועשה אותו בבית המקדש של מטה, והמשיך נשמתו מבית המקדש של מעלה. ולכך יש באדם \nג' מדרגות, נפש רוח נשמה. נפש היא מדרגה שפלה, ואם זוכה ובא ליטהר זוכה לרוח, ואם \nזוכה יותר זוכה לנשמה, ואז הוא שלם בכל. ועליו הכתוב אומר, (משלי ח,כא) להנחיל \nאוהבי יש. ואם תאמר אם כן היאך כתיב (בראשית ז,כב) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל \nאשר בחרבה מתו, והאמרת דאין זוכה לנשמה אלא הצדיק. יש לומר שכך הוא ודאי ביאור \nהכתוב, הטעם שבא המבול, לפי שלא היה מי שיגן על הדור, כי הצדיקים אשר היו בהם נשמת \nרוח חיים, שהם חנוך ירד וכל הצדיקים כבר מתו. אמר הכותב, ובזה יבא היטב השינוי, כי \nברשעים כתיב וימת ובאלו מתו: \n \n"},{"index":10,"he":"יום תשעה עשר \nאות יג: \nכתב בספר שמות דף קמ\"ח ע\"ב, אמר ר' (שמעון) [יוסי], אור של יום הראשון נגנז ולא שמש \nאלא יום אחד. ורבי יהודה חלק ואמר, שאילו נגנז מכל וכל, לא היה יכול העולם לעמוד \nאפילו שעה אחת, ואין לך יום ויום שאינו יוצא ממנו בעולם ומקיים הכל ועמו זן העולם, \nובכל מקום שלומדים שם בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליה חוט של חסד מאותו אור \nהגנוז: \n"},{"index":11,"he":"אות יד: \nוכתב בספר בראשית דף כ\"ח ע\"ב, כי מזוהמת הנחש שהטיל בחוה, יצא קין שהרג הבל שהיה \nבכור אדם הראשון, וזהו (בראשית ו,ג) בשגם, הוא משה, ולכן משה לכסות ערות אביו לקח \nבת יתרו לאשה שכתוב בו (שופטים א,טז) ובני קני חותן משה, ולמה נקרא קני, שנפרד מקין \nוגם רצה לכסות עליהם להחזיר ערב רב לקבלם בתשובה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא, לא תקבלם \nשהם גזע רע, ועליהם אמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות לב,לג) אמחנו מספרי, לפי שהם מגזע \nעמלק שכתוב בהם, (דברים כה,יט) תמחה את זכר עמלק: \n"},{"index":12,"he":"אות טו: \nוכתב בספר בראשית דף כ\"ה ע\"א, ה' מיני ערב רב הם, עמלקים גבורים רפאים נפילים \nענקים. בלעם ובלק הם מצד עמלק, טול ע\"ם מן בלעם ב\"ק מן בלק ונשאר בלל (בראשית יא,ט) \nכי שם בלל ה': \nאות טז: \nוכתב בספר בראשית דף רס\"ג ע\"ב, בשם ספר הבהיר, נשמת הזכר מן הזכר ונשמת הנקבה מן \nהנקבה, וזהו שהלך הנחש אחרי חוה, אמר, הואיל ונשמתה מן הצפון אסיתנה מהרה, ומה \nהסיתה שבא עליה. שאלו תלמיד, והיאך היה מעשה, אמר להם ס\"מ הרשע קשר עם כל צבאות \nמעלה על רבו, לפי שאמר הקדוש ברוך הוא (בראשית א,כח) ורדו בדגת הים ובעוף השמים, \nאמר היאך אוכל להחטיאו, ירד עם כל חילותיו ובקש לו בארץ חבר כמותו ולא מצא אלא נחש, \nומצא נחש והיה לו דמות גמל ורכב עליו ובא לו אצל האשה, אמר לה (בראשית ג,א) אף כי \nאמר אלהים, לא תאכלו מכל עץ הגן, אמר, אבקש יותר ואוסיף כדי שתגרע, היא אמרה לא \nמנענו אלא מעץ הדעת והוסיפה שני דברים, אחד מפרי העץ ולא מן העץ. וכן היא אמרה, לא \n"},{"index":13,"he":"תגעו ולא נאמר רק לא תאכלו, מה עשה ס\"מ הרשע, הלך ונגע באילן והיה האילן צווח ואומר \n(תהלים לו,יב) אל תבואני רגל גאוה, הלך ואמר לאשה הרי נגעתי ואני חי, אף את תגעי \nולא תמותי. הלכה האשה ונגעה באילן, ראתה מלאך המות בא כנגדה, אמרה עכשיו אני מתה \nוהקדוש ברוך הוא מזמין לו אשה אחרת, אלא הריני גורמת שיאכל עמי, אם נמות נמות יחד: \n"},{"index":14,"he":"אות יז: \nוכתב בספר ויקרא דף ע\"ט ע\"א, קכ\"ה מיני טומאה ירדו לעולם, שנאחזים מצד טומאת נחש \nהקדמוני, וכל זה טומאות הגדולות נאחזות בנשים הנדות. אוי למי שנתקרב אצלן כ\"ד מיני \nטומאות, כמנין ואיב\"ה הטיל בחוה: \nאות יח: \nעוד כתב [שם] אלף וארבע מאות וחמש מיני טומאה נאחזים באותה זוהמה של נחש שהטיל \nבחוה, וכלם מתעוררים בזוהמת הצפורן, ומי שדורך ברגליו או מנעליו עליהם יוכל להנזק: \n"},{"index":15,"he":"אות יט: \nוכתב בספר ויקרא דף ע\"ו ע\"ב, ק\"ל שנה שפירש אדם מחוה היה מוליד רוחין ושדים, ואלו \nנקראים נגעי בני אדם. ולכך אמרו, שהשדים יש בהם מבני אדם ויש בהם ממלאכים. וכן כשבא \nנחש על חוה, יצאו משם רוחין, וכל אלו מסטינים לאדם בפתח הבית ובבורות ובבתי כסאות, \nוכל מי שיש בפתח ביתו מזוזה עם שדי לא יוכלו להתקרב אצלו, אלו המזיקין הנקראים נגעי \nבני אדם, ועליהם נאמר (תהלים צ,י) ונגע לא יקרב באהלך: \n"},{"index":16,"he":"אות כ: \nוכתב עוד שם דף ע\"ו ע\"ב וע\"ז ע\"א, ענין (בראשית ד,כב) אחות תובל קין נקראת נעמה, \nוטעו אחריה מלאכי מעלה, ויצאו ממנה רוחין ושדים, והם תלויים באויר ומודיעים דברים \nלבני האדם, ומדור נעמה עוד היום הוא בים הגדול, ויוצאת בלילה והיא מתחממת מבני אדם \nבחלום ונדבקת בהם, ומתוך אותה התאוה מתעברת מבני אדם ומוציאה רוחות לעולם, ואלו \nהרוחות שמוציאה הם נמצאים בלילה אצל הנשים להוליד מהם גם כן רוחין, וכולם הולכים \nללילית והיא מגדלתן, ולילית הולכת ויוצאה לעולם ורואה תנוקות של בני אדם ומתדבקת \nבהם להרגם, והקדוש ברוך הוא מזמין עמהם ג' מלאכים קדושים, ופורחים לפניה ונוטלים \nאותו רוח של תינוק ממנה ומחליפים אותו, ואמר, כי אותם התינוקות שיש כח ללילית \nלהורגם, הם בזמן שראה האדם בחלום את נעמה ונתאוה לשכב עמה ונעור משנתו וישכב עם \nאשתו, וכונתו היתה באותה צורה שראה בחלום, אז הבן הנולד מכיר אותו לילית שבא מצדה: \n"},{"index":17,"he":"אות כא: \nכתב בספר שמות דף קי\"א ע\"א, שתי נשים הן בעולם שקול נחש הקדמוני דבק עם קולן. האחת, \nהאשה שאינה שומרת הנדה ומקדמת לטבול. השנית, האשה המצערה את בעלה ומאחרת לטבול. ואם \nתאמר, מה לנו אם קול הנחש נדבק בקולה, יש לומר, כי בשעה שלילית יוצאה לשוטט בעולם, \nפוגעת בשתי קולות אלו, קול האשה הרעה וקול האשה שנדבק בה, האשה מתחממת מהן ואחר \nהחמום נכנס הרוח בגוף האשה, וכשיולדת משחקת עם הנולד והרגו: \n"},{"index":18,"he":"אות כב: \nוכתב בספר שמות דף קי\"ב ע\"א, כי צד הטומאה הוא הפך מכל מה שבעולם, כי כל הדברים \nאפילו הרשעים כשמוצאים מינם הם שמחים ומתדבקים עמו ועושים לו טובה, אכן סטרא אחרא \nכשרואה מי שעזב סטרא דקדושה של הקדוש ברוך הוא ועושה כמעשיה, רוצה לכלותו ולהוציאו \nמן העולם: \n"},{"index":19,"he":"אות כג: \nוכתב בזהר חדש דף ק\"א ע\"ב, מדרש רות מפי אליהו זכור לטוב, שאמר מאי דכתיב (בראשית \nד,א) והאדם ידע את חוה, שכשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ומאותה זוהמא יצא קין, מה \nנחש ממית אף קין המית, שנאמר (ישעיה יד,כט) כי משרש נחש יצא צפע, נחש זה נחש \nהקדמוני, צפע קין. ואם תאמר אחר שמזוהמת הנחש יצא קין, היאך כתיב והאדם ידע את חוה, \nוהלא לא היה אלא נחש. יש לומר, שהיתה זוהמת הנחש במעי חוה, ולא היה כדאי להוציא קין \nלעולם, כיון שלא היה לו גוף עד שבא אדם על אשתו, נתעוררה הזוהמא של הנחש באותו זרע, \nונעשה גוף לאותו רוח של זוהמא: \n"},{"index":20,"he":"אות כד: \nוכתב בספר בראשית דף קכ\"ה ע\"ב, שכל מיני זוהמות שבעולם מקורם הוא נחש הקדמוני, ועל \nשמו נקרא ניחוש. וכתב, כי האדם כדי שישיג לעשות הנחושים, צריך לטמא עצמו כדי להמשיך \nעליו רוח הטומאה של נחש הקדמוני, ויעשה הכשופים והנחושים. והראיה מבלעם, שהיה שוכב \nעם אתונו לידבק הרבה עם הטומאה ולידע בטיב הכשופים: \n"},{"index":21,"he":"אות כה: \nכתב עוד בספר בראשית דף קכ\"ה ע\"ב, ענין הנחוש. בתחלה כך היה עושה, היה נוטל נחש \nובוקע ראשו ומוציא לשונו ולוקח עשבים ידועים ושורף הכל, ועושה משם קטרת. אחר כך \nלוקח ראש הנחש ההוא ובוצעה לארבעה צדדים, ועושה ממנו קטרת אחד, ועושה עיגול אחד \nואומר עליו דברים, עד שממשיך עליו רוחים טמאים ומודיען לו: \n"},{"index":22,"he":"אות כו: \nוכתב עוד בספר בראשית דף קכ\"ו ע\"א, ששאל רבי יוסי, כי למה הכשופים והנחושים נמצאים \nיותר בנשים מן האנשים. והשיב לו רבי יצחק, כך למדנו, כשבא נחש על חוה הטיל בה \nזוהמא, בה הטיל ולא בבעלה. ואם כן כיון שהכשופים מקורם מהנחש הקדמוני, לכך הם \nבנשים. והקשה לו רבי יוסי, הרי אמרו, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, ואם כן \nבנשים ישראליות לא היה ראוי להמצא כשוף ונחוש. והשיב לו רבי יצחק, שהתורה לא ניתנה \nאלא לזכרים, ומהם פסקה הזוהמא, אבל לנקבות לא ניתנה, שפטורות מן המצות. ועוד שבעגל \nחזרה הזוהמא: \n"},{"index":23,"he":"אות כז: \nוכתב בספר שמות דף רל\"ז ע\"ב, אף על פי שאנו מצווים לכפות סטרא אחרא, מכל מקום יש \nסוד גדול ואין להקל כנגדו, לפי שהקדוש ברוך הוא נתן לו שולטנות לשלוט בעולם, ואנו \nצריכים להשמר ממנו שלא יקטרג עלינו בתוך קדושנו, ועל זה צריכים אנו לתת לו חלק אחד. \nוזהו רמז שאנו נותנין (בתפלה) [בתפילין] שער אחד של עגל שהוא מצד סטרא אחרא, כדי \nשיתראה בחוץ מעט, שיראה שאנו נותנין לו חלק בתוך קדושתנו ולא יקטרג: \n \n"},{"index":24,"he":"יום עשרים \nעניני היצר הרע ומלאך המות: \nאות א: \nכתב (בספר בראשית) [תיקוני זהר דף קל\"ז ע\"ב], חציו עבד וחציו בן חורין פטור מן \nהראיה. רמז, כי האדם שהוא בעולם הזה חציו עבד של היצר הרע וחציו בן חורין ממנו \nועובד ליצר הטוב, זה האיש בזמן שנפטר מן העולם, נשמתו אין לה רשות לראות פני שכינה, \nואינה נראית לפניו, ולזה באה בגלגול. ומי שיבא בגלגול פעם אחת, אם יהיה צדיק נתקיים \nבו (ישעיה א,יח) אם יהיו חטאיכם כשנים. ובמה יודע האיש שהוא בגלגול, פעם ראשונה, אם \nקולו כשברים או כתרועה וגופו ופניו לבנים. אם קולו כשברים, הוא מפעם שניה. ואם קולו \nכתרועה, הוא מפעם שלישית. ואם גופו ירוק ופניו ירוקים וקולו תקיעה, הוא מפעם ג'. \nואם חוזר למראהו, קולו כתקיעה וגופו לבן ופניו לבנים, הוא מפעם אחת. וכן פניו \nאדומים וקולו כשברים או פניו ירוקים וקולו כתרועה הרי נתקן: \n"},{"index":25,"he":"אות ב: \nוכתב בספר בראשית דף ק\"ט ע\"א, מדרש הנעלם (בראשית יט,ל) ויעל לוט מצוער וכו', לוט \nרמז ליצר הרע. מצוער, זה גיהנם, כי ירא לשבת בצוער, רואה הרשעים שנדונים בגיהנם \nומתירא וחושב שהוא גם כן יהא נידון שם, וכיון שרואה שאינו נידון, חוזר לפתות בני \nהאדם. והקשה רבי יצחק, אם מתירא מעונש גיהנם, היאך מפתה בני אדם. והשיב, שכן דרך כל \nעושי רשעה, כשרואים העונש מתיראים לפי שעה ואחר כך חוזרים לרשעם. והרוצה לעיין כל \nעניני הנשמה צאתה ובואה ורוב עניני היצר הרע, יעיין מדרש הנעלם מהזוהר מפרשת וירא \nעד פרשת ויצא: \n"},{"index":26,"he":"אות ג: \nוכתב בספר בראשית דף קל\"ז ע\"ב, לעתיד יבטל היצר הרע ולא יתעורר רק לענין חבור האדם \nעם אשתו בלבד, שנאמר (יחזקאל לו,כו) ונתתי לכם לב בשר, לב להוציא בשר ולא לדבר אחר. \nוהביא מעשה מרבי יצחק בר' יוסי, שהיה הולך מקפוטקיא ללוד, ופגע בו רבי יהודה, אמר \nלו מה אמרו חברינו בעלי המשנה מענין יצר הרע לעתיד, אמר לו חייך, כך יצטרך היצר הרע \nלעתיד כמטר לענין הטוב, שאלמלא יצר הרע, לא נמצא שמחת הלמוד וההלכה בעולם: \n[אמר הכותב, הגם כי בספר אהבת עולם כתבתי באור על מאמר היצר הרע לעתיד, שהצדיקים \nבוכים, אבל בזה מיושב, כי מה שהצדיקם בוכים הוא שחושבים שלא ימצא עוד יצר הרע לשום \nדבר, ולכן בוכים, איך יתבטל שמחת ההלכה והלמוד]: \n"},{"index":27,"he":"אות ד: \nוכתב בספר בראשית דף ק\"צ ע\"ב, בפסוק (בראשית לט,יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה \nלעשות מלאכתו, רמז, כי היצר הרע מפתה לאדם בשעה שבא לטהר עצמו ולעשות תשובה: \nאות ה: \nוכתב בספר בראשית דף קצ\"ח ע\"ב קצ\"ט, בפסוק (בראשית מב,ח) ויכר יוסף. אמר רבי אלעזר, \nכי מה שכתוב (תהלים מט,ו) למה אירא בימי רע, הוא שיש ליצר הרע שנקרא רע ימים \nידועים, והוא שולט עליהם שניתן לו רשות לכל מי שמטמא עצמו להשטין עליו, ואלו נקראים \nימי רע והם ממונים על עונות שאדם דש בעקביו: \n"},{"index":28,"he":"אות ו: \nוכתב בספר בראשית דף ר\"ב ע\"א, חקר במה שאמרו ז\"ל, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר \nהרע, אי אזיל מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה, דכיון שאמרו ז\"ל, הוא יצר הרע הוא \nמלאך המות, אם כן, אם יזכיר המיתה לפני מלאך המות, איך ילך אדרבה זו היא שמחתו. \nוהשיב, כי היצר הרע אינו שולט אלא במי שיש בו שמחת הלב, לזה יערים האדם להזכיר \nלעצמו יום המיתה, ועל ידי זה ישבר גופו של אדם ולא ישלוט היצר עליו, נמצא לדבריו כי \nמלת לו חוזר לאדם: \n"}]}
