{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-105","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":105,"title":"קטע 105","hebrewTitle":"קטע 105","segments":[{"index":1,"he":"כי לא יחדל אביון וכו' אחר שביאר באורך עניני הצדקה והמצוה הנז' בא עתה לתרץ הקושיא \nהראשונה ההורסת פינת המצוה הזו והוא כי איך אתן ממוני לאיש אשר שנאו ה' מפני עוונו \nוהוא עצמו לא רצה ליתן לו ואף אם צוה ואמר לא תאמץ את לבבך מכח הקושיא הנז' כאשר \nבארנו כנז' עדיין יצה\"ר נוקף לבו של אדם ולא יניחנו לקיים המצוה כהלכתה. וה' חפץ \nלמען צדקו לזכות את ישראל רצה להסיר מעיניהם מכשול הקושיא הזאת ואמר כי לא יחדל \nאביון מקרב הארץ וכו' נתינת טעם אל מ\"ש בראשונה לא תאמץ וכו' והסיבה כי לא יחדל \nירצה האמת הוא ענין המזונו' לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ועי\"כ לא יחדל אביון \nמקרב הארץ כי הדבר מוכרח יען מה שנודע כי השנים עשר מזלות הם משרתים העולם לכן \nהוצרך לו והנה הם בגלגל סובב כמשז\"ל על כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם \nוכו', וביאור דבריהם כי בהיות המזל הנולד צומח במקום רע אצל כוכב מאדים וכיוצא הנה \n"},{"index":2,"he":"יוכרח יהי' איש הנולד איש עני כנודע בענין חכמת התכונה. ובהיות הגלגל סובב מוכרח \nשישתנה פעם למעלה נשוא ראש פעם למטה שפל ראש פעם במקום טוב פעם במקום רע. וכפי זה \nנמנע להיות המזונות תלוים בזכות אלא במזל וכעובדא דר\"א בן פדת ובזה נתבטלה הסיבה \nהנז' אל האימוץ הלבב כי לא הי' אביון מסיבת עין ח\"ו וכיון שכן הוא א\"כ אנכי מצוך \nהיום פתוח תפתח וכו:\nאו ירצה קרוב עם הנז' והוא כי הנה הלא כי להיות לא יחדל אביון יען כי הגלגל סובב \nא\"כ מוכרח הוא שגם אתה יסובב מזלך איזה פעם ותהי' אביון וע\"כ אנכי מצוך פתוח תפתח \nשתי פתיחות הא' לאמר שתפתח ידך לאחיך כדי שגם הוא פתוח יפתח לך פעם אחרת וכמ\"ש רבא \nלב\"ב אקדימו ריפתא וכו' מכיון שאין הדבר תלוי בזכות א\"כ אחיך הוא שוה לך וצדיק כמוך \nועכ\"ז נעני גם אתה תבא לידי עניות וז\"ש לאחיך לענייך, ואמנם לפי זה יקשה משז\"ל כתוב \nאחד אומר אפס כי לא יהי' בך אביון וכתוב אחד אומר כי ביון מקרב הארץ כאן בזמן \n"},{"index":3,"he":"שעושין רצונו של מקום וכו' כנראה שתלוי בזכות ולא במזל, ואמנם הכתוב עצמו תירץ זה \nבאומרו ולאביוניך בארצך ירצה כי בזמן היות ישראל שרוין בגלות חוץ לארץ מוכרח הוא \nשבמזל תליא מלתא כי בחוץ לארץ שולטים המזלות אף גם על ישראל בהיותם שם. אבל בהיות \nישראל שרויים על אדמתם כמ\"ש בארצך אשר ה' אלקיך נותן לך אז אם עושים רצונו של מקום \nבזכותא תליא ואין המזל שולט בהם ולא יהי' בך אביון אבל אם אינם עושים רצונו של \nמקוןם ולא יחדל אביון מקרב הארץ, וא\"ת א\"כ הדרא קושיא אל דוכתא כי אומרו כי לא יחדל \nאביון הוא בזמן שאין עושין רצונו של מקום הרי כי גם הזכות מעלה ומוריד. ואמנם אלו \nהי' כי הנפש החוטאת היא תמות בעונו הי' כן. אמנם אין הענין אלא שכאשר אין ישראל \nעושין רצונו של מקום אז כל הדור ההוא נמסרים ביד המזל ואין הדבר תלוי לכל הפרטי \nבזכות כי גם הצדיקים יהי' אביונים מכח המזל בעון הדור אשר כללותם או רובם אינם \n"},{"index":4,"he":"עושים רצונו של מקום. ובאומרו מצוך לאמר הזהיר שיהי' האדם נזהר לצוות תמיד את בני \nביתו אשר פתוח יפתחו ידם לעניים אף אם הוא אינו מצוי בבית אל יפטרו מכך וצריך \nשיזהיר את בני ביתו וזה עצמו ענין רבא אשר תמיד הי' מצווה ואומר לבני ביתו אקדימו \nריפתא לענייא כי היכי דלקדמו לבנייכו וז\"ש מצוך לאמר לבני ביתך פתוח תפתח וכו', או \nאומרו כי לא וכו' יתן טעם אל מה שאמר אח\"כ ע\"כ אנכי מצוך וכו' והענין כי הוקשה לו \nלמה פתח באומרו כי יהי' בך אביון שהוא התאב לכל דבר כנראה שמיעט העני והד\"ל והל\"ל \nעני ובמכש\"כ יתחייב לאביון לז\"א דע לך כי אפי' אביון היותר ריקם מכל מיני עניות לא \nיחדל מקרב הארץ וע\"כ אנכי מצוך לאביונך ואלו אמרתי לענייך הי' משמע כי עני לא יחדל \nאבל אביון לא יהי' כלל ומשום הך רבותא הוכרחתי להשמיעך המצות בלשון אביון אבל אה\"נ \nשלענין מצות פתוח הפתח אע\"פ שלא זכרתי רק אביון הרי הוא כאלו צויתיך לאמר בפירוש גם \n"},{"index":5,"he":"ענייך וז\"א לאמר כלומר צויתיך האביון חך העני הנחתיו בסתם אבל כוונתי הוא לאומרו \nאע\"פ שלא הוזכר ובזה יתורץ ג\"כ מה שהקדים פה העני אל האביון ואינו כך כי אם האביון \nקודם לעני כדפירש רש\"י בפסוק כי יהי' בך אביון אלא לחבר מלת לאמר עם לעניך כלומר מה \nשהנחתי לאמר ולא אמרתיו בפירוש הוא לענייך ושיעור הכחוב יהי' כאלו אמר כן על כן \nאנכי מצוך פתוח תפתח את ידו לאביונך לאמר לענייך:\nשבעה שבועות וכו 'יש לעורר מה ענין ספירה זו לחג השבועות משא\"כ בשאר העומדים. גם \nלמה חלה התחלת הספירה מהחל חרמש שהוא הקרבת העומר אשר כבר הוקרב ביום שני של פסח \nומה שהיה היה. וגם כי כיון שהקרבת העומר היתה ביום שני של פסח א\"כ יאמר מיום ששה \nעשר ולא מהחל חרמש שאינו כ\"כ סימן מובהק וגם אומרו תספר לך נראה שהוא להנאתך אינו \nכן כי בשלמא בפסח או בסוכות האדם אוכל ושותה ויושב בסוכה ונהנה שם. אמנם ספירת \nהעומר אין בה תועלת אל גוף האדם עצמו אלא הוא מצוה אל הש\"י יען הקריבו אליו את \n"},{"index":6,"he":"העומר ולא יצדק בזה מלת לך גם הכפל הספור לך ותחל לספור גם השינוי כי בראשונה אמר \nתספור ואח\"כ שינה את לשונו ואמר תחל לספור גם דהל\"ל וחגות חג שבועות כי אין בחג הזה \nדבר מעשה בידים כמו בפסח ובסוכות לשיאמר ועשית חג שבועות גם למה בחג שבועות נאמר \nמסת נדבת ידך מה שלא נאמר כן בפסח ובסוכות עד סוף הפרשה שאמר שלש פעמים וכו' איש \nכמתנת ידו ואז נכללו יחד לענין זה גם כי הנדבה מן הלב היא ולא מהיד והל\"ל מסח נדבת \nלבך גם אשר תתן הוא מיותר. והענין כי .הנה כמו ששזמן האביב מתגבר הדם ומתרבה הקרחת \nבאנשים וחולאים גם בזמן ההוא מתרבה קדחת וחום הנקרא שדפון אל תבואת החטים כנודע כי \nהחיטים הם חמים ונחים שוין בטבעם אל טבע בני אדם משא\"כ בשעורים לפי שטבעם קר וגם כי \nהשעורה אביב ומתבשלת תיכף קודם זמן החום משא\"כ בחטים כי אפילות הנה. והנה השעורה \nנגמר זמן בשולה ביום ראשון של פסח ויצאתה מידי סכנה וביום השני מתחילין לקוצרה מחצי \n"},{"index":7,"he":"חודש ניסן ואילך:\nואמנם החטה התחלת בשולה הוא אז מחצי חודש ניסן כשנגמר בישול השעורים וגמר בשולה הוא \nעד חג השבועות שהם חמשים יום כמו שהמשלו רז\"ל במסכת בכורות בישול התבואה לעיבוד \nהחי' הדקה וכל אלו החמשים יום יש סכנת שדפון ח\"ו אל התבואה. וז\"ש רז\"ל בד' פרקים \nהעולם נידון בפסח על התבואה הם החטים מאכל בני אדם כי אז מתחיל זמן הסכנה שלהם \nונודע כי כל חיי האדם תלוי במאכל החטים ובמזון כי על הלחם יחי' האדם וכל הנאות \nהעולם אפס ותוהו אם אין לחם וע\"כ צוה הש\"י מהחל תרמש בקמת השעורים שאז מתחילים \nתבואת החטים להיות בסכנה תהי' סופרים אותם החמשים יום ויהי' בין עיניכם למזכרת \nותהיו בתשובה ובתפלה אל הש\"י להוציא לחם מן הארץ ולא חכרת הארץ ברעב וכמו שידעת כי \nאלו ימי ספירת העומר הם ימי דין גמור לכל הפרטים ולכן ז\"ש תספור לך להנאתך ולטובתך \nואין שום טובה גדולה מזו, והנה כמו שצוונו להקריב עומר השעורים ביום צאתו מידי סכנה \n"},{"index":8,"he":"גם נצטוינו להקריב שתי הלחם של חטים בחג השבועות כאשר גם הם יצאו מידי סכנה להודות \nלהש\"י כעל כל אשר גמלנו וז\"ש ועשית חג שבועות חג הבא אחר ז' שבועות הנ\"ל שכבר יצאו \nהחטים מידי סכנה זולת החג בעצמו וגם תעשהו במעשה וירמוז אל שתי הלחם והקרבנות \nהנעשים אז במעשה וזה לרמוז אל הנז' לתת הודאה אל הש\"י כנ\"ל. ולמדנו הכתוב ב' דינים \nהא' באומרו תחל לספור כלומר שצריך שתתחיל מאז ואם שכח מלספור בלילה הראשון של התחלת \nהעומר שוב אינו סופר ובאומרו שבעה שבועות תספר לך הודיענו אל שאר הימים כי אם שכח \nלספור בא' משאר הימים ג\"כ אינו סופר וז\"ש שבעה שבועות שענין הספירה תהי' כוללת בכל \nשבע השבתות שיהי' תמימות. עוד למדנו דין שלישי והיא מצוה למימני יומי ומצוה למימני \nשבועי שהם ב' מיני ספירות וז\"ש תספר לך כנגד ספירות השבועות ותחל לספור ז' שבועות \nספירה שנית של מ\"ט הימים אשר בשבעה שבועות הנ\"ל:\nאו ירצה שבעה שבועות וכו' במה שנודע מספר הזוהר כי ישראל במצרים היו טמאים כטומאת \n"},{"index":9,"he":"הנדה היא הע\"ז כמ\"ש מנין לע\"ז שמטמאה כנדה שנאמר תזרם כמו דוה גם היו טמאים טומאת \nהערלה המיוחסת אל הגוים עובדי ע\"ז והיו ישראל צריכין להמתין שבעה ימים אחר יציאחם \nממצרים ויצאו מעול הגוים ואח\"כ ימולו ביום השמיני כי בהיות שהיו דומים לתינוק בן \nיומו וכמ\"ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת וכו' אלא שהיו צריכין לאכול את הפסח ולכן מלו \nואח\"כ ספרו ז' שבועות כנגד שבעה ימי ערלה שהם עצמן ז' ימי נידה ואח\"כ נכנסו בדת \nהתורה ביום החמשים הדומה ליום השמיני של זמן המילה כנודע כי התורה אינה' ניתנת אלא \nלמולים וזהו סוד מה שהמתין השי\"ת לתת התורה עד יום שבועות וגם רמז לכל זה נתן להם \nבכל שנה ספירת שבעה שבועות ואח\"כ חג השבועות ובזה תבין מצוה זו של שבעה שבועות \nוכו'י ואח\"כ אמר ועשית חג שבועות כנה החג אל השבועות העוברות יען כי ספירות השבעה \nשבועות ההם גרם להם היות יום החמשי' חג של מתן תורה ויתורץ מה שהקשו המפרשים למה \n"},{"index":10,"he":"נקרא זה החג על שם השבועות שקדמו שאין בזה ממש ולא נקרא חג מתן התורה שהוא האמת \nוכמו שקבעוהו בתפלת המועד וז\"ש שבעה שבועו' תספר לך לעצמך לעהר גופך מטומאת הערלה \nוהנדה כמ\"ש שם בזבה וספרה לה שבעת ימי' לה לטהר גופה, ולרמוז אל הטעם הנז' תלה \nהענין מהחל חרמש בקמה במה שנודע כי ה' מיני תבואה הם והשעורי' הראשונה שבהם כי \nהשעורה אביב נגמרת בראשון וראשונה וישראל נאמר בהם ראשית תבואתה לכן ביום הראשון של \nהספירה שאז נקצרו ישראל תבואת השי\"ת ממצרים וליקטם בעל התבואה בי\"ו בניסן כי בט\"ו \nעדיין היו משועבדים קצת היוה עד חצי הלילה במכת בכורות וכנגד זה ביום הזה והבאת' \nעומר ראשית קצירכם אל הכהן ולכן נקרא עומר שהוא שיעור המתחייב בחלה הנק' ראשית ג\"כ \nוז\"ש מהחל חרמש בקמתו של השי\"ת תחל לספור שבעה שבועות הנז' כי אם ליקטם בעל השדה \nוקצר אותם ושרף את השדה היא מצרים. ואמר ועשית חג שבועות לה' אלקיך מה שלא נזכר כן \n"},{"index":11,"he":"בחג הסוכות והטעם כי עתה נכנסו בתורת השי\"ת כי יום מתן תורה הוא לזה אמר לה' אלקיך \nוהנה הפסח והסוכות הם שבעת ימי משתה ישמחה וצריך האד' פיזור רב לעצמו ולבני ביתו \nוהזהיר כי גם את העניים ישמח בהם עמו אבל חג השבועות כולו הוא לה' אלקיך לפזר \nלעניים כמ\"ש מלוה ה' חונן דל ושיעור הפיזור ההוא הוא מיסת נדבת ידך אשר תתן כי כל \nעיקר החג הזה לתת לעניים ביד רחבה כי לעצמו יספיק מעט פיזור כי יום אחד הוא בלבד \nובזה יתיישב דהל\"ל ועשית חג שבועות לה' אלקיך ושמחת אתה וכו' מסת נדבת וכו' כי עיקר \nהחג לעצמו הוא לשמוח ולכבדו ולשומרו ממלאכה ולהביא שלמי' וחגיגה אבל מסת הנדבה אינה \nעקרה של חג רק דבר נתלה בו ובזה יתיישב מה שלא הזכיר כן בשאר המועדים גם יתיישב מה \nשחזר לאמר אשר תתן גם לכן הזכיר נדבת ידך ולא לבך לרמוז כי עיקר החג הזה הוא נתינת \nידך לאחרים כנזכר. גם ירמוז באומרו נדבת ידך כי בשאר העומדי' תהי' נדבת הלב יותר \n"},{"index":12,"he":"גדולה מן המעשה שהוא נדבת היד אמנם בחג השבועות שעברו זמן שדפון החיטה ויצאו מידי \nסכנה כנ\"ל ורואה האדם את קמת תבואת שדהו וכבר היא שלו לגמרי בטוחה מכל פחד אז נדבת \nהיד שהיא המעשה היא כ\"כ גדולה כנדבת הלב ולבו וידו שוין במצוה כי כבר ברכו השי\"ת \nוז\"ש כאשר יברכך ה' אלקיך:\nוזכרת וכו' נחמר פסוק זה בזה החג מבזולתו לרמוז אל הנזכר בדרך השני כי ענין חג \nהשבועות יען כי עד אז היו עבדים משועבדים תחת טומאת מצרים וגילוליה ועתה יצאו לטהרה \nוע\"כ נצטוו בחוקים האלה שהם מצות בלי טעם והם ענין ספירת השבועות והעומר כנ\"ל. כי \nיקום בקרבך נביא וכו' כי יסיתך אחיך וכו' כבר ביארנו בפרשת בלק בפסוק לא איש אל \nויכזב וכו' ועי\"ש ענינו. והנה גם בזה הפסוק נבא משה על הענין ההוא בעצמו כי עתידין \nלקום בעול' שני בני אדם להטעות את הבריות ואת ישראל הא' הוא מחמ\"ד נביא הישמעאלים \nכי ע\"י חלום שחלם שראה אילן צומח בכף ידו אלף מדרגות כנודע עשה עצמו נבי\"א להטעות \n"},{"index":13,"he":"את ישראל כי סיפר חלומו לחכה אחד ישראלי ופתר לו שעתיד למלוך וכו' נמצא כי ע\"י החכם \nהנז' שהוא מקרבינו הי' זה וז\"ש מקרבך והזהירנו כי גם שיקום ויתן לנו אות או מופת \nכנודע לא יאמין בו וכנגדו כתב פרשת כי יקום בקרבך וכו' ופרשת כי יסיתך אחיך שלאחר \nפרשה זו ניבא ענין יש\"ו הנוצרי כי עשה כשפים והסית והדיח את ישראל לע\"ז והיה מכשף \nלנערי בני ישראל שיעבדו עבודה זרה כנזכר בתלמוד בבלי וירושלמי יהנה זה היה כמוני \nישראלי. וז\"ש כי יסיתך אחיך האמנם הי' ישראל אחינו כמוני מצד מרי\"ם אמו אך לא מן \nאביו כי הי' פנדיר\"א הנוצרי כנודע וז\"ש בן אמך ולא אמר בן אביך. והנה הראשוך שהוא \nשל הישמעאלי' לא בידינו להמיתו הוא אמנם בישרנו כי יומת ע\"י הנערה הכהנת כנודע. אך \nזה השני הישראל אשר בידינו הי' להמיתו כנז' במסכת סנהדרין צוונו בפירוש כי הרוג \nתהרגנו ע\"י ב\"ד סנהדרי ישראל וידינו של בני ישראל היתה להמיתו בראשונה בערב פסח \n"},{"index":14,"he":"בחודש ניסן הראשון וז\"ש בראשונה וגם ירמוז אל מה שנודע כי תחיל' נדון בסנהדרין \nואח\"כ לקחו רשו' מהפקיד רומ\"א ששמו פילאט\"ום היושב אז בירושלים וז\"ש ויד כל העם \nבאחרונה:\nבנים אתם לה' אלקיכם וכו' הראי' לזה ממה שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים וידוע שאין אדם \nנופח אלא ממה שבתוכו כמ\"ש הרמב\"ן ז\"ל וגם זה ירוה אומרו נשמת חיים כלומר נשמה \nהנמשכת מן הקב\"ה הנקרא אלקים חיים ולכן לאת תתגודדו וכו' למת. והענין כי היינו \nיכולין לאמר כי להיות שהצדיק נאסף בעון הדור הנה אנחנו שפכנו דמו וראוי לנו להתגודר \nעליו ילשפוך דמנו. עוד שנית כי הצדיקים נקראים נעורי קרתא ובהיותה בחיים היתה אימת \nוחיתת זכיותם ניפלת על האומות והיו נמשלים כדמיון התפילין שעליהם כתיב וראו כל עמי \nהארץ כי שם ה' וכו' וארז\"ל אלו תפילין שבראש והנה הם ניתנין בין העינים במקום השער \nהראוי לקרחה כי כן למדו רז\"ל בג\"ש נאמר כאן יהיו לטוטפות בין עיניכם וכתיב ולא \n"},{"index":15,"he":"תשימו קרחה בין עיניכם והנה עתה במיתת הצךיק נפלה עטרת נזר ראשינו במקום הראוי אל \nקרחה והי' ראוי לנו לקרוח עליו לזה אסר שניהן ואמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין \nעיניכם למת, ואמר למ\"ת הלמד קמוצה כלומר לאותו המת הידוע שהוא הצדיק. וטעם שני \nהאסורים הנ\"ל כי הנה בנים אתם לה' וידוע כי האב כששולח את בנו לארץ רחוקה להתלמד \nמוכרח הוא שיחזור את בנו אליו להשתעשע בו וא\"כ טובה עצומה היא לו במתתו ולכן לא \nתתגודדו וכו' כי עם קדוש וכו', וא\"ת הנה זה הטעם יספיק אל מיתת הצדיקים ולמה אסרת \nאסורין אלו על כל ישראל לזה אמר כי עם קדוש וכו' ירצה הנה כללות העם כולו הוא קודש \nישראל לה' וכמ\"ש כפלח הרמון רקתך אפי' ריקנין שבך וכו'. ומי מפיס ומטיל גורל על \nהצדיק המת הוא הרשע וכנודע כי קטון וגדול שה הוא וכמעשה דההוא חסידא דשאל לאליהו \nמאן זכי בההוא עלמא והראהו תד דהוי סיים מסאני וכו' וכן לאותו קצב שיהי' חבירו של \n"},{"index":16,"he":"אותו חכם וכו' והראי' לזה ובך בחר וכו' ירצה כי אלו הקב\"ה היה בוחר בצדיקי ישראל \nבלבד הי' כך אבל ובך בחר בכל כללותיך כמו שהם בחר בם ה' כנראה דאפי' לרשעים שבהם \nחפץ לזכותם כבנים כמשז\"ל על בנים משחיתים אע\"פ שהם משחיתים בנים הם:\nאו ירצה בא לבאר מה שאמרנו כי סבת מיתת הצדיק הוא להשתעשע עמו הקב\"ה. וביאר מה ענין \nהשעשוע הזה ואמר כי עם קדוש וכו' ירצה במ\"ש בספר הזוהר כי יש קרבן אדם וקרבן בהמה \nוכנגד קרבן אדם כתיב כי יקריב מכ\"ם קרבן ממש כי לכן לא כתיב אדם מכם כי יקריב ישראל \nשוין לענין זה כמ\"ש קודש ישראל וכו וכמ\"ש כי עם קדוש וכו' וכמ\"ש בנים אתם בלשון \nרבים וא\"ת למה אמרת למת בקמץ כנז' שהוא הצדיק בלבד ולז\"א ובך בחר בלשון יחיד כי עם \nהיות שיש לאדם בנים רבים יש בן יותר פרטי באהבה והוא החביב עליו יותר מכולם. וז\"ש \nובך כלומר ובמקצתך שהוא הצדיק הפרטי שבך בחר ה' מכל שאר בניו ולזה לא אמר ובכם \n"},{"index":17,"he":"וכענין שפרשתי על פסוק והוא באחד ומי ישיבנו ירצה הקב\"ה בוחר ומתאוה באחד הוא הצדיק \nהמיוחד ולכן הביא תאוותו לידי גמר מעשה וז\"ש ונפשו איוותה ויעש סילקו מן העוה\"ז \nלהקריבו קרבן אשר לפניו כנזכר:\nסליק פרשת ראה:\n \nספר עץ הדעת טוב - פרשת שופטים:\nשופטים ושוטרים וכו' סמיכת הפרשיות הוא לרמוז אל מ\"ש הרמב\"ם ז\"ל חייבין ב\"ד להעמיד \nשוטרים שיחפשו בגנות ובפרדסים להזהיר את האנשים מן העבירות בימים טובים ובחולו של \nמועד. שאז מצויין הטם במאכל ובמשתה ובאין לידי עבירה ולמה אחר שביאר ענין שלש רגלים \nשהיא מצוה עשה ביאר כי האמנם ב\"ד הנקראים שופטים יעמידו שוטרים לחפש כנ\"ל באופן \nשיקויים מצות ושמחת בחגיך אך לא ע\"י עבירה ח\"ו. ולכן כתב כאן ענין שניהם השופטים \nוהשוטרים לרמוז אל הנ\"ל:\nאו ירמוז לאמר כי הנה בכל המצות לא מצינו טובה נפלאה כמו שמצינו שלש רגלים בשנה \nיראה כל זכורך את פני האדון ודרשו רז\"ל יראה יראה כי אז היו רואין פני השכינה ממש \n"},{"index":18,"he":"וכנודע מרז\"ל ומספר הזוהר כי רוב נבואת הנביאים היתה מושגת אז בשמחת בית השואבה \nוהי' שואבין אז רוח הקודש כנודע ועל זה יחרד לבבינו ביודעינו ענין הגלות כי אז לא \n"}]}
