{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-106","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":106,"title":"קטע 106","hebrewTitle":"קטע 106","segments":[{"index":1,"he":"יוכל לראות פני שכינה. ע\"כ בא ללמדינו מה נעשה ולא יבוטל ענין שלש רגלים הלא היא \nע\"י קיום מצוה אחרת והיא שופטים ושוטרים וכו' וזהו שרמז אח\"כ לתת טעם ושכר בשביל \nהמצוה ההיא וזה באומרו למען תחי' וירשת את הארץ מה שלא נכתב בשום מצוה ענין מתן \nשכרה בצדה כנודע. והוא כמשז\"ל על ג' דברים העולם עומד על הדין וכו' וכתב מלך במשפט \nיעמיד ארץ סתם. והיא ארץ ישראל כי השאר יקרא חוץ לארץ כנודע מפסוק הנותן מטר על פני \nארץ וכמה שאמר הכתוב ציון במשפט תפדה וכל קיומה אינו אלא ע\"י המשפט. ולדייק הענין \nיותר לא כתב למען תירש את הארץ אלא למען תחי' וירשת ונודע כי בחיים יירשו ולא \nבמותם:\nאו ירמוז אל מה שנודע על פסוק ותחי רוח יעקב אביהם ותרגום אונקלוס ושרת רוח נבואה \nוז\"ש למען תחי' שהיא קבלת' הנבואה והקבלת פני השכינה בשלש רגלים כנ\"ל וירשת תמיד את \nהארץ דרך ירושה שאין לה הפסק ותזכו לעלות בכל שנה בג' רגלים והרי הם שתי הבטחות \n"},{"index":2,"he":"נפרדות והם נקשרות כאחת בחברתה:\nאו ירמוז ענין הסמיכות אל מה שנודע כי ירושלים לא נתחלקה לשבטים אלא כל השבטי' \nשווין בה והנה היינו יכולין לעעות ולאמר כי כיון שהכתוב מצוה שופטים ושוטרים וכו' \nא\"כ בעיירות המחולקות לכל שבט נצטווינו להעמיד שופטים בכל עיר מהם אבל בירושלים שלא \nנחלקה לא. ולכן סמך זה אחר פרשת ענין עליית שלש רגלים בירושלים לרמוז כי גם שם \nנצטוו להעמיד שופטים ושוטרים, ואמנם יכול המקשה להקשות א\"כ מאחר שסופו לרבות את \nירושלים בענין הסמיכות למה מיעט אותה במ\"ש בכל שעריך לשבטיך, והתשובה כי התורה \nנתחכמה ללמדינו כי יש הפרש גדול בין ירושלים לשאר ארץ ישראל האמנם אין ההפרש לקולא \nאלא להחמיר וזה כי כל עיר נצטווית להושיב ב\"ד אחד של סנהדרי קטנה אבל ירושלים \nנצטווית להושיב בה סנהדרי גדולה ולא די זה אלא גם שתי בתי דינין אחרים של סנהדרי \nקטנה כמ\"ש הרמב\"ם ז\"ל בפ\"א מהלכו' סנהדרין ולכן בתחילה ע\"י סמיכת הפרשיות רמז כי גה \n"},{"index":3,"he":"ירושלים נצטווית להעמיד שופטיה והם סנהדרי קטנה כנודע ואח\"כ באומרו בכל שעריך \nלשבטיך הפריש את הנז' כי שם הם סנהדרי קטנה בלבד אך בירושלים יש סנהדרי קטנה וגדולה \nוגם כי הסנהדרי קטנה כפולי' לשנים כנ\"ל ולחזק ענין הסמיכות הנז' רמז לנו זה ג\"כ \nבאומרו בכל כי כל ריבה את ירושלים גם באומרו לשבטיך רמז כי ירושלים אשר היא כלולה \nלכל שבטיך ביחד מכש\"כ שראוי להעמיד בה סנהדרין יותר גדולים, גם הודיענו במה שנודע \nבמ\"ש כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת ועלית וכו' כי תועלת סנהדרי גדולה שבירושלים היתה \nכי כאשר יפלא דבר אל סנהדרי קטנה שבאיזו עיר יקומו ויעלו לירושלים ותחלה ישאלו אל \nהסנהדרי קטנה אשר שם ואם הם לא ידעו דבר המשפט יעלו עוד אל לשכת הגזית אשר שם \nסנהדרי גדולה וז\"ש צדק צדק תרדוף ע\"ד שדרשו רז\"ל מכאן הלוך אחר ב\"ד יפה ונמצא כי \nצדק הראשון הם סנהדרי קטנה שבירושלים שכאשר יפלא דבר מסנהדרי קטנה של איזה עיר \n"},{"index":4,"he":"ירדפו אל צדק סנהדרי קטנה שבירושלים ואם גם מהם יפלא ירדפו צדק שני הם לישכת הגזית \nכנ\"ל:\nשופטים וכו' הנה פה נצעוו שתים האחת אל כל עם ישראל שיעמידו עליהם שופטים והשנית אל \nכל השופטים עצמן שישפטו צדק ולא יטו משפט וכו' וכפי זה קשה למה לא נכתב כל ציווי \nבפני עצמו בפסוק אחד וא\"כ פסוק אחד יהי' שופטים וכו' עד לשבטיך והפסוק הב' יתחיל \nשפוט את העם משפט צדק ולא תטה משפט וכו'. ועוד למה המצות עשה של ושפטו כו' היתה \nבלשון רבים ושפטו ולא תעשה של לא תטה היתה בלשון יחיד, אמנם בא להודיע מנהג העולה \nכי מינוי השופע ומנהיג ודיין הצבור אינו מתמנה ע\"י כללות ההמון האמנם הגדול והנשיא \nשבהם ראש העיר הוא משים אותו ואחריו כל אדה ימשוך כענין אבנר עם שאול ויואב עם דוד \nוהנה השופט המתמנה מתחת יד העשיר ההוא בהכרח יגור ממנו בפרטות וכמו כן האיש בעצמו \nההוא לא יכנע אל השופט לכן בא הכתוב לרמוז גם לזה ואמר בלשון יחיד שופטים ושוטרים \n"},{"index":5,"he":"שהם הסנהדרין תעמיד ותתן לך אתה היחיד השליט על העיר ההיא אשר על פיך יתנו ויסעו \nובתחלה תתנהו עליך לשופט ותקבל כל דבריו ועי\"כ ושפטו השופטים הנז' את העם כללות \nאנשי המדינה משפט צדק ואילו אתה אשר מנית לא תקבל דבריו בתחלה לא ישמעו אליו בית \nישראל האחרים ולרמוז לזה הזכיר לשון יחיד תתן לך כי אילו אמר לשון רבים תתנו לכם \nהי' חוזר אל כללות העם ולכן נאמר בלשון יחיד לרמוז אל הממנים אח הדיין הם ראשי הקהל \nאשר כיחיד נחשבים בערך כללות העם. גם נאמר בלשון יחיד לרמוז אל זמן אשר יהי' מלך \nבישראל אשר הוא לבדו מעמיד השופטים כענין שמצינו ביהושפט וחזקיהו ויאשיהו כי בפני \nהמלך אין דובר ופוצה פה ומצפצף ואליו ציווה כי גם אשר הוא מלך ושליע על השופט כי \nהוא המעמידו על הציבור ראוי שיקבל הוא תחלה דין השופט כענין שמעון בן שטח עם ינאי \nהמלך ועי\"כ ושפטו את העם שאר כללות ישראל משפט צדק נמצא כפי שני הפירושים הנז' כי \n"},{"index":6,"he":"ושפטו הוא הודעה והבטחה לא מצוה. ואמנם מצות השופטים עצמה נזכרת בפסוק השני לא תטה \nמשפט וכו' גם כפי זה הפירוש הנה מתיישב היטב אומרו בכל שעריך לשבטיך כי כל העיירות \nוהשבטים הם תחת ממשלתו ועל שמם נקראיה, ואם נפרש כי ושפעו הוא מצוה אל השופטים \nבעצמן כנ\"ל נוכל לתרץ שני השאלות הנ\"ל וזה כי שתי מצות הם אל השופטים הא' לשפוט \nמשפט צדק כדין התורה ככתוב בתורה שבע\"פ במשנה ובתלמוד והב' לא יטו משפט במקום דאיכא \nשודא דדייני והדין מרומה באופן שיכול להטות אז המשפט אם ירצה או להכיר פנים בין \nהעשיר לעני כי גם זה תלוי בלב ולכן המצוה הראשונה נצעווית בלשון רבים כי היחיד אין \nבו כח לשפוט משפט מעוקל כי אחרי הרבים נחתך הדין ולא רבים יחטאו לעקל משפט. האמנ' \nאם ח\"ו כל הסנהדרין שגו יחד או רובם אז מוכרח הוא לידון על פיהם ועל זה ציווה בלשון \nרבים ישפטו צדק ולא יעקלו את המשפט לא בשוגג ולא במזיד כי אם כולם או רובם יסכימו \n"},{"index":7,"he":"בכך אין לזוז מדבריהם אבל ליחיד אין לצוותו בכך כי אין דבריו מורידין או מעלין אבל \nבדין המרומה שיש מקום להטות המשפט הוצרך להזהיר גם אל היחיד לא תטה משפט כי כיון \nשיש צד לכאן ולכאן יחיד אחד יתחיל להטות גם חבירו יטה כמוהו כי לא ידינהו לכף חובה \nכי להטות משפט מתכווין ועי\"כ יטו רבים אחריו ועי\"כ יצא המשפט מעוקל מפי רוב השופטים \nאו כולן וכן בענין הכרת פנים הוצרך להזהיר גם אל היחיד לפי שהסיבה היא כי הבעל דין \nבראותו כי השופט אפי' שהוא יחיד מכיר פנים לחבירו מסתתמין טענותיו כי יחשוב כי גם \nשאר השופטים יכירו פנים ויחשיבו לבעל דינו יותר. גם לטעם הזה הפריד בין שתי המצות \nהאלו של השופטים להיותם שתי בחינות נפרדות וגם טעם אחר כי ענין ושפטו את העם משפט \nצדק כהוראת התורה תלוי בנשיא או במלך המעמיד את השופטים כענין יהושפט שהזהירם ועי\"כ \nמפני אימת המלך ויראתו לא יוכלו לעוות משפט המפורש בתורה שבע\"פ ולכן נסמך שופטים \n"},{"index":8,"he":"ושוטרים תתן אתה המלך בכל שעריך לשבטיך ובהיות כך הדבר יכולני לצוות גה אל השופטים \nשישפטו את העם משפט צדק כי יתייראו ממנו במה שהוא פשוט ומפורש בתורה שבע\"פ. האמנם \nמצוה השנית והיא הטיית משפט במקום שיש צד הטייה והדין מרומה יש התנצלות אל השופט \nלאמר לא במזיד עשיתי אלא כך עלתה בדעתי וכך הורוני מן השמים ואין כח ביד המלך \nלהאשימו ולכן הוצטרך לצוות מצוה בפני עצמה אל השופט עצמו לא יטה משפט ולא יכיר פנים \nשהם דברים המסורים אל הלב ואין זה תלוי ביד המלך או הנשיא, ואומרו משפט צדק שנראה \nדבר כפול כי אין הדין כך איננו נקרא משפט צדק והרי מצינו ושפטו את העם בכל עת ולא \nאמר משפט צדק גה מצינו דינו לבקר משפט ולא אמר משפט צדק כי אם איננו אמת אינו נק' \nמשפט אבל הענין כמו שכתב הרמב\"ם אעפ\"י שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות אל יאמר הנה \nהעדים מעידים כך והמשפט הוא כך אע\"פ שאני רואה הדברים מרומים אחתוך הדין 'עפ\"י \n"},{"index":9,"he":"העדים כי המשפט הוא כן אמנם מחוייב הדיין שאם רואה שהדין מרומה אעפ\"י שהדין והמשפט \nכך הוא אל ישפוט ואמנם יעשה דרכים באופן שיוצא המשפט לאמיתו וז\"ש ושפטו את העם משפט \nולא משפט הכתוב בחורה ממש כי אם תראה בו רמאות ראוי לך שתראה שהמשפט ההיא יהי' צדק \nואמת כפי הרמאות שאתה רואה כי אם באת לסתום עיניך מחקירת הרמאות גם אם תשפוט התורה \nאיננו משפט צדק:\nאו ירצה באומרו משפט צדק ירמוז אל משז\"ל כי הממנה דיין בציבור לא יאמר איש פלוני \nהוא קרובי אמנה אותו על הצבור אעפ\"י שאינו הגון וראוי וז\"ש שופטים ושוטרים וכו' \nהאמנם אל תמנה שאינו ראוי מפני שהוא קרובך או אהובך אלא אותם שתדע שישפטו את העם \nמשפט צדק ונמצא כי אומרו ושפטו הוא מצוה אל הממנים ומעמידים השופטים ולכן הוא נכתב \nבפסוק הראשון, וע\"ד רמז ירמוז אל מ\"ש בספר הזוהר בר\"מ ובפרט בפ' בא אל פרעה זכאי \nיצה\"ט שופטו רשע יצה\"ר שופטו בינוני זה וזה שופטו גם מ\"ש בספר הזוהר על משגיח מן \n"},{"index":10,"he":"החלונות אינון:\nחסר קטע :\nאלקיך נותן לך כי הוא נתנם בך ממש מיום הבראך וצריך שתקבלם גם אתה עליך ברצונך \nובדעתך:\nוהנה כאשר נתנם בך הש\"י מתחילה על דעת זו נתנם בך להדריכך בדרך טובה ע\"י היצה\"ע \nכרועה המעביר צאנו תחת שבטו כמ\"ש רעה עמך בשבטך ולייסרך עה היצה\"ר אם לא תשמע אל \nשבט הנוגש בך לייסרך באופן שהם שני שבטים של היצה\"ר והיצה\"ט וז\"ש לשבטיך:\nוהנה הם נתנו כך לשפוט את כל האברים שבך, משפט צדק בסוד עיר קטנה זו הגוף ואנשים בה \nמעט אלו האברים ובא אלי' מלך גדול זה היצה\"ר ועליהם רמזו ושפטו את העם הם עם העיר \nקטנה הנז' משפט צדק. והנה הבינוני זה וזה שופטם והם שני כפות המאזנים של משפט ימין \nושמאל וצריך שלא תטה משפט של היצה\"ט הנקרא שופט צדק ותטהו להכריע לסטרא דשמאלא אל \nהיצה\"ר כי הן הבחירה נתונה בידך להטות לצד שתרצה גם לא תכיר פנים אל היצה\"ר יותר \nמהיצ\"ט כי עי\"כ תגרום שהיצה\"ר יגרה בך בחניפות עד שימשיכך לגיהנם אמנם לא תכיר לו \n"},{"index":11,"he":"פנים כלל כאילו אינך מכירו מעולם ועי\"כ יפרד ממך, גם אם יתן לך היצה\"ר שוחד כנדע כי \nהגוזל מרויח ממון הנקרא שוחד של היצה\"ר וכיוצא מזה משא\"כ ביצה\"ט שמעולם אינו נותן \nשוחד אל האדם כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וז\"ש ולא תקח שוחד לפי שהשוחד מעוור \nעיניך:\nאף אם תהי' חכם וצדיק ויעך לסטרא דשמאלא בלי ספק והנה יעוור עיני חכמים חוזר אל \nהאדם בעצמו כי גם שיהי' חכם כשלמה יש כח ביצה'\"ר להעותו ולעוור עיני שכלו וא\"ת והרי \nהיצ\"ט יסייעני בדברי מועצותיו הטובים הנה גם יסלף ויטה דברי היצה\"ט וסיעתו הנקראים \nצדיקים ויראה בעיניך שהמה דברי שקר והבל ורעות רוח, צדק וכו' הכתוב אמר ואהבת את ה' \nאלקיך בכל לבבך ודרשו רז\"ל בשני יצריך והביאור כי יש יכולת באדם הצדיק להמשיך את \nהיצה\"ר ולהחזירו למוטב שגם הוא ייעצהו וידריכהו בדרך טובה וכנזכר בספר הזוהר ואז \nהיצה\"ט והיצה\"ר שניהן מתקדשין ונעשין מלאכי קדושה לשמור את האדם וע\"ז נאמר כי \n"},{"index":12,"he":"מלאכיו יצוה לך וכ ו' וז\"ש צדק צדק תרדוף כלומר כ\"כ תרדוף עד אשר יהי' לך שני כתות \nצדק צדק היצה\"ע והיצה\"ר ולא די במה שלא תשמע לקול היצה\"ר ועדיין היצה\"ר קיים וחזק \nבך לפתותך, וזה למען תחי' וכו' ונדרש בב' פנים הא' בעוה\"ז למען תחי' באריכות ימים \nוירשת את הארץ הוא גופך הנולדמן הארץ אשר ה' אלקיך נתנו לך אתה שהיא הנשמה שהיא \nהנקראת אדם כנודע כי הגוף נקרא בשר אדם ולא אדם עצמו כנ\"ל בפרשת בראשית בספר הזוהר \nוהב' גם בעוה\"ז והוא למען תחי' למען תהי' כל ימיך צדיק מאותם הנקראי' חיים כמ\"ש \nובניהו ובן וכו' בן איש חי וכו' ועי\"כ וירשת את הארץ הוא הגוף ותהי' שליט עליו כאדם \nהשליט כרצונו בירושת קרקע אבותיו כי אילו תחטא נמצא שגופך שליט עליך ולא אתה שליט \nעל גופך להחזירו למוטב כפי טבע הנשמה וה\"ז הוא בעוה\"ב למען תחיה בעוה\"ב כי שם \nהצדיקים במיתתן נקראים חיים כי אז עיקר חיותם בשוב רוחם אל האלדים חיים אשר נתנה \n"},{"index":13,"he":"ואז וירשת את הארץ היא ג\"ע הנקראי' ארצות החיים כמ\"ש אתהלך לפני ה' בארצות החיים \nותורשנה בתורת ירושה שאין לה הפסק לעולמי עולמים לא כמתנה שיש לה הפסק, גם לסיבה \nאחרת נקראת ירושה כי הירושה היא ממון הראוי אל הבן כי הוא יורש את אביו בדין תורה \nובמתנה אינו כן שהיא ברצון חנם הגם שלא יהי' המקבלה זוכה בה מן הדין בשלו אבל \nבהיותך צדיק תקבלנה בתורת ירושה ראוי אליה עה היות כי כפי האמת ה' אלקיך נותנה לך \nבתורת מתנה כי מי הקדימני ואשלם כנודע וז\"ש אשר ה' אלקיך נותן לך:\n)שייך לעיל בפי' השני צדק תרדוף(:\nהנה בפסוק הראשון הזהיר את כללות ישראל שימנו עליהם שופטים כמ\"ש שופטים ושוטרי' תתן \nלך ובפסוק השני הזהיר את השופטים עצמן שישפטו צדק ולא יטו משפט כמ\"ש לא תטה משפט \nוכו' ובזה הפסוק הג' הזהיר את בעלי הדין ההולכים לפני השופט לשמוע המשפע שאעפ\"י \nשהדיין מחויב לשפוט האמת ולא בפשרה אם לא ברצון שני הבעלי דינים עכ\"ז אתה בע\"ד \n"},{"index":14,"he":"התובע את חבירך בדין לא תאמר יקוב הדין את ההר כיוון שהדין מסייעני למה אעשה פשרה \nואתן ממוני אבל צדק צדק תרדוף שהוא צדק לפנים משורת הדין ותצדק ותן צדקה משלך לבעל \nדינך דרך פשרה אעפ\"י שהדין דין צדק שאתה פטור לגמרי ויחשב לך כאלו עשית צדקה משלך, \nואף אם ירע בעיניך לתת משלך חנם הנה שכרך אתי הלא הוא למען תחיה וכו' ב' מיני שכר \nהא' פרטי לך למען תחי' אתה כמ\"ש בגמרא שאמר הקב\"ה למלאך המות על חכם אחד כי היכי \nדאיהו לא קאים במילוי ר\"ל שהוא מעבר על מידותיו ונכנס לפנים משורת הדין כך תעשה לו \nאתה משא\"כ אם הוא רוצה דין גמור גם ידינהו למעלה דין גמור בב\"ד ש\"מ על חיי נפשו \nוהב' הוא כולל וזה וירשת את הארץ וכו' כמשז\"ל לא נחרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין \nתורה ולא היו עושין פשרה ואין ספק כי אין זה עון אל השופט כי אין בידו לעשות פשרה \nאם אין הבע\"ד רוצים אמנם תלוי העון בבעלי דינים כשאינה רוצין לעשות פשרה וענין זה \n"},{"index":15,"he":"גדול מאוד שתהי' קיום ירושלים על ידך ותלויה בך, וא\"ת איך יעלה בדעתי שבסיבת פשרתי \nתתקיים והרי כמה עבירות יש בה שמוכרח שתחרב לסבתם לזה אמר אשר ה' אלקיך נותן לך \nכלומר לך לבדך כי בזכותך יתננה ויעמידנה כי כמו שנתבאר כי כל הדן דין אמת לאמיתו \nמקיים כל העולם בזכותו כן הבע\"ד העושה פשרה בזכותו תתקיים ירושלים שלא תחרב:\nכי תבא אל הארץ ואמרת אשימה עלי מלך וכו' דרך רמז ידבר עם נפשו של אדם בבואה להתלבש \nבעה\"ז בזה הגוף החומרי הנחצב מן הארץ הלזו כשנולד וז\"ש כי תבא אל הארץ ואל תאמרו \nהנה אנכי רוחניות ובהתלבשי בגוף יכריחני החומר לחטוא. דע כי הש\"י הניח הבחירה בידך \nאם תרצה תוכל למשול עליו וז\"ש אשר ה' אלקיך נותן לך שתהי' תחת ידך ולא נתן אותך תחת \nידו, ונודע משז\"ל כי וירשתה הם נגד ז' שנים של כיבוש הארץ וישבת בה הם ז' שנים של \nחילוק הארץ ומאז ואילך נתחייבו במצות התלויות בארץ וכמו כן נדרוש הפסוק לענינינו כי \n"},{"index":16,"he":"התינוק בשבעה שנים ראשונות הולך וכובש את הגוף ע\"י התחלת עסקו במקרא ובמשנה כמה \nשאמר בן הא הא בן ה' שניה למקרא. בן עשר למשנה. כלומר שכבר זכה אל המשנה בהיותו בן \nעשר עד בן ארבעים לבינה ומוריש משם את היצ\"ה וכחותיו שעד אז משנולד שלטו בגוף ההיא \nוז\"ש וירשתה הולך ומוריש וטרוד במלחמה ההיא כי אז כבר הגיע לעונת הפעוטות וכמ\"ש רב \nלרב שמואל בר שילת )כבר שבע עד שית לא תקבל להיותו עדיין ערוד כנז' ומכאן ואילך ספי \nלי' כתורא כי כבר התחיל בישוב הגוף ומתישבת הנפש בתוך הגוף והולך כך עד תשלוה י\"ג \nשנה ויום אחד של שנה הי\"ד שהן ז' שנים אחרות של חילוק כחות הנפש בגוף וזהו וישבת \nבה. וכמו שאחר י\"ד שנים הנז' נתחייבו באותן המצות כנ\"ל כן עתה נתחייבה הנפש לקיים \nמצות התלויות בארץ הזאת שהיא גופו. והנה כבר הנפש כבש הארץ מתחת ממשלת היצה\"ר מלך \nזקן וכסיל שהוא מושל עליו בחזקה שלא מדעת הנפש הקדושה ולכן מכאן ואילך תאמר בלבבך \n"},{"index":17,"he":"כבר צריך אני לקיים המצות ע\"י איברי הגוף וצריך אני לשים עלי מלך מסכן וחכם הוא \nהיצה\"ט כי עד עתה לא נכנס שמה כנודע כדי שינהיג את אברי הגוף לעבודת הש\"י וז\"ש \nואמרת אשימה מדעתי עלי מלך הנז' משא\"כ ביצה\"ר שלא שמתיו אני אלא ביד חזקה מלך עלי \nהוא וכחותיו הנקראים גוים וכמו שעד עתה היו הגוים ההם סביבותי שולטים עלי מכל צדדי \nלהחטיאני בסוד סביב רשעים יתהלכון הנה עתה אשים את היצ\"ה מלך עלי:\nאו ירצה כמו שכל הגוים הם כחות היצה\"ר המליכו עליהן את היצה\"ר כן אני וכחותי אשים \nעלי למלך את היצה\"ט:\nשום תשים וכו' הבא לטהר מסייעין לו מן השמים וגומרין הדבר והן עצמן מייעצין אותך \nשום תשים עליך מלך. אותו אשר יבחר ה' בו הוא היצה\"ט כי היצה\"ר הוא מאוס בעיניו ית' \nגם מה שמתחלה הי' הינ\"ט נדחה חוץ מגופך ומן הרמ\"ח אברים הנקראים אחיך יען כי הם \nבעוזרך לעבוד את ה' הנה עתה תכניס את היצה\"ט בקרב אחיך הנז' ובהיותו שם תשימנו עליך \n"},{"index":18,"he":"מלך וז\"ש מקרב אחיך תשים עליך מלך:\nאו ירצה הנני מייעצך שתשים עליך מלך את היצה\"ט לפי שהנה הוא קדושה פנימיות העומדת \nתמיד בפנים ולא בחוץוז\"ש מקרבו גם אחרת כי הנה הוא מכלח אחיך כי הוא ואתם קדושים \n"}]}
