{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-2","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":2,"title":"אות ל' של ואשל אך אברהם מזגם במים הרחמים:","hebrewTitle":"אות ל' של ואשל אך אברהם מזגם במים הרחמים:","segments":[{"index":1,"he":"אות ל' של ואשל אך אברהם מזגם במים הרחמים:\nואל הבקר רץ אברהם ירמוז למ\"ש בס' הזוהר פ' פנחס פר א' כנגד אברהם ראש לקרבנות כמ\"ש \nשור או כשב או עז וכו' והוא ראש לג' אבות, ולכן ואל הבקר רץ אברהם שהם מדתו כי האיל \nנגד יצחק והכבש זה יעקב בסוד והכבשים הפריד יעקב:\nויהי אחר הדברים האלה וכו' שני דברים אירעו אשר לסבתם נענש בנסיון הזה וז\"ש אחר \nהדברים מיעוע דברים שנים ומפני צער הנסיון אמר ויהי לשון צרה, הא' הוא ענין ויכוח \nישמעאל עם יצחק שנימול לי\"ג שנה ולא מיחה מש\"כ נימול לבן ח' ימים והשיבו יצחק אתה \nנתנסי' באבר אחד ואם יאמר לי שחוט עצמך לא אהרהר כמ\"ש ז\"ל, והב' כריתת ברית עם \nאבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי עד שמפני זה ולא נחם אלדים דרך ארץ וכו' כי קרוב \nהוא ענין ברית אבימלך וע\"י כן ויסב אותם דרך המדבר ומתו כולם במדבר כמ\"ש ז\"ל וזה \nח\"ו יורה מיעוט אמנה בשי\"ת שהבטיחו להורישו את הארץ ונפל פחד אבימלך עליו וכרת עמו \n"},{"index":2,"he":"ברית כנז' ולשתי סיבות הנז' הא' ענין אברהם והב' ענין יצחק לכן והאלדים נסה וכו', \nוהיה ראוי שיאמר וינסה האלהים את אברהם אמנם רמז בדברו לתרץ קושיא אחרת והיא וכי \nהקב\"ה צריך לנסות והרי לבב האדם מסור בידו ית', אבל הענין כי שם הויה מדת רחמים \nאיננו מנסה אבל מדת הדין תמיד בא בדין עם האדם כענין וממקדשי תחלו אמרה מדת הדין אם \nלפני גלוי לפניהם מי גלוי, וז\"ש ויהי אחר שני הדברים האלה הנז' ועוד סיבה שלישית \nנצערפה עמם הלא היא והאלדים כלומר וגם להיות מדת הדין הנק' אלדים מזומנת תמיד על \nהאדם לכן ניסה את אברהם. ונודע כי מלת את היא רבוי והענין כי אלו היה יצחק קען היה \nהנסיון לאביו לבדו אבל להיות יצחק בן ל\"ז שנה והיה יכול למנוע עצמו נמצא כי הנסיון \nהוא לאברהם וגם ליצחק הנכלל ברבוי את הנז', וטעם הדבר כבר נתנה להיות אירעו שני \nדברים הנז' לכן היה הנסיון לשניהם גם אברהם מפני ברית אבימלך ואם ליצחק מפני מה \n"},{"index":3,"he":"שדבר עם ישמעאל כנז' וז\"ש ויהי אחר ב' הדברים כנז' לכן והאלדים נסה את אברהם ואת \nיצחק הנרמז ברבוי האת, ולא אמר ויאמר לו קח נא כו' אלא התחיל בהקדמת קריא' שם אברהם \nויאמר הנני וכו' אך הענין כאדם קורא לחברו מרחוק כך רמז לו כבר נתרחקת ממני ואינך \nמאמין בי כי כרת ברית עם אבימלך אז השיבו הנני כלומר הנה אני עתה מזומן לעבדך \nכבתחלה ולא נתרחקתי ממך:\nויאמר קח נא ירצ' נא עתה אשר חעאת ולא האמנת בי כנז' לכן קח נא את בנך להביא קרבן \nבעדך לכפר, כי קרבן מן הבהמה לא יספיק לכפר רק קרבן מן האדם, ויען אני פוקד עון \nאבות על בנים הקרב את בנך תמורתך, ואפילו אם ישמעאל בנך איני רוצה בו אלא את יחידך \nהוא יצחק יחיד לאמו מש\"כ בהגר היא קענה שחזרה ללדת אחים רבים לישמעאל מש\"כ ביצחק \nשכבר בשרתיך שהוא לבדו תוליד מן שרה כמ\"ש כי ביצחק יקרא לך זרע. וא\"ת א\"כ אדרב' \nיותר ראוי ישמעאל שתלד אמו תמורתו משא\"כ ביצחק לז\"א אשר אהבת כי המתנדב קרבן ומנחה \n"},{"index":4,"he":"לבורא עולם ראוי להיות מהיותר נאהב ומובחר אצלו ולא מנחה גרועה ושנואה לו, ועוד \nסיבה ב' והיא את יצחק הוא ענין סיבה השני' הנ\"ל כי גם יצחק עצמו גרם להקריב נדבה \nכאשר נדר בפיו לישמעאל כמ\"ש ז\"ל ולך לך להנאתך ולטובתך, כלומר שמהראוי היה שתקריב \nעצמך אלא להטיב לך בחרתי ביצחק תמורתך א\"כ לך בשמחה בלי עצלות כי לעובתך הוא ואל \nירע בעינך על הנער יצחק:\nאו ירמוז שילך לו לבדו כי באולי הרוא' אותו שוחט את בנו יפתוהו בדברים עד אשר ימנע \nמלהקריבו וכן עשה כמו שנבאר בפסוק וישכם אברהם וכו' ובפסוק שבו לכם פה וכו', ומ\"ש \nאשר אומר אליך אינו כפשועו כי כמו שהודיעו לכתו אל ארץ המוריה גם יודיעו מעתה ההר \nההוא בפרעות, ואמנם הענין כי כבר ג\"כ הודיעו ההר באו' אל ארץ המוריה על אחד ההרים \nואל\"ף אחד בפת\"ח ולא בסגו\"ל, כלומר על ההר הידוע המיוחד הנקרא הר המוריה המפורסם \nמבריאת העולם כמ\"ש בפרקי רבי אליעזר הוא המזבח שהקריב אדם וקין והבל ונח בצאתו מן \n"},{"index":5,"he":"התיבה וכו' וא\"כ מ\"ש אשר אומר אליך יראה מה שאני מטריחך ללכת עד שם הוא מפני שיש לי \nדברים לדבר ולומר לך שם והוא משז\"ל על אשר יאמר היום בהר ה' יראה כי הבטיחו השי\"ת \nשיהיה אפרו של אילו של יצחק צבור שם במזבח ההוא לעולם ובכל שנה יכפר עונות ישראל \nזרעו וז\"ש אשר אומר אליך:\nאו יראה כי רצה הוא יתברך להקריב שלא יאמרו העולה כי ח\"ו שקר הוא ית' בדבריו כי איך \nחזר בו וציוהו להקריבו את האיל תחתיו, ולכן נתחכם בדבריו מעתה שיהיו דברים קיימים \nלעולם ולזה לא אמר וזבחהו שם לעולה אלא והעלהו תכף שהעלהו חי כבר נתקיים ציוויו \nכאילו זבחו ואז שחע את האיל תמורתו ואברהם לא הבין כוונתו ית' מה היתה, והשי\"ת דבר \nבלשון רמז ואמר והעלהו שם ע\"ג המזבח העלאה בלבד ואל תשחעהו תכף עד אשר אני חומר \nאליך את אשר תעשה וז\"ש אשר אומר אליך ויחזור אל מ\"ש והעלהו ולא אל מה שאמר על אחד \nההרים והוא הוא מ\"ש אח\"כ אל תשלח ידך אל הנער וכו' אבל אברהם לא הבין זה אמנם חשב \n"},{"index":6,"he":"שכוונתו לצוות לו עוד איזה ציווח ומעשה אחר בעת העלאתו שם לא למונעו לגמרי מלזובחו:\nוישכם אברהם וכו' כאשר דיבר לו מענין עקידת יצחק היה בתפלת המנחה מן מדת הדין הנקרא \nאלדים אשר לסיבת' ציוהו כנו' וכמ\"ס העקידה הזו כנ\"ל, וזה ג\"כ ירמוז אומרו והאלדים \nניסה וכו', כלומר שם אלדים השולט בעת תפלת מנחה נסהו וכו', ולכן לא הלך תיכף כי לא \nהיה פנאי עד הבוקר ואז נסע וזהו וישכם וכו', ונוסף על זה כי רצה להמתין עד הבוקר \nחסד לאברהם אולי יתנהג עמו במדת החסד ויחזור בו מענין העקידה ועכ\"ז לא נתעצל בדבר \nאמנם בזריזות גדול השכים בבוקר כמ\"ש ז\"ל, גם אז\"ל כי הוא עצמו חבש את החמור, ובזה \nנבין עוד למה הקדים ויחבוש אל ויקח וכו' כי מהראוי להקדימו כי חראם בתחילה להיותם \nמוכנים, אך העעם כי אילו הקדים ויקח וכו' היינו אומרים כי ויחבוש לאו דוקא כי הרי \nשלוחו של אדם כמותו לכן הקדים ויחבוש כי טרם שקרא את נעריו חבש הוא בעצמו את החמור \n"},{"index":7,"he":"ובכך אומר ויחבוש הוי מדויק, ולפי שציוהו השי\"ת ולך לך כמו שפירשנו שיעלים הדבר מן \nהבריות לכן לא לקח את יצחק בראשונה פן ירגישו איזה דבר בראותם עצי עולה ולא שה אלא \nעיקר לקיחתו בתחילה את יצחק, לכן הקדים לקחת את נעריו ואח\"כ ואת יצחק בנו עפל אליהם \nבאחרונה כאילו אין לקיחתו מוכרחת, גם לסיבה זו איחר ויבקע עצי עולה באחרונה עם שהיה \nראוי להקדימו מכיון שהוא בעצמו בקעם ולא נעריו, אך רצה לעשות ענין הביקוע בדבר עפל \nבלתי היות זה עיקר סיבת ההליכה כי ההליכה היתה לאיזו סיבה אחרת אלא שאגב ארחי רצה \nלהקריב קרבן לשי\"ת ואמנם עכ\"ז לא רצה לתת המצוה לזולתו אלא הוא בעצמו ויבקע עצי \nעולה ע\"ד שנא' על ויחבוש את החמור, גם ע\"ד זה יתברר מלת ויקם שהוא מיותר אך הורה \nזריזותו הגדולה כי היה קם בזריזות גדול כאשר הלך עם היות שההליכה היתה רוגז עליו \nממדת הדין הנקראת אלדים לשחוע את בנו, וז\"ש ויקם וילך וכו' עם היות שההליכה הזו אל \n"},{"index":8,"he":"המקום אשר אמר לו האלדים במדת הדין ולא ברחמים, ויבאו אל המקום ולא אמר אל ארץ \nהמוריה כמ\"ש תחילה ירמוז אל מה שפירשנו באו' אשר אומר אליך כי גם מקום ההר המיוחד \nאמר לו בתחילה וז\"ש אל המקום אשר אמר לו האלדים ר\"ל בתחילה:\nביום השלישי וכו', הנה מושב אברהם היה אז בחברון כמ\"ש ותמת שרה בקרית ארבע וכו' \nויבא אברהם מהר המוריה כמ\"ש רש\"י על וישב אברהם בבאר שבע אין זו ישיבה גמורה וכו', \nוידוע כי מחברון להר המוריה מהלך חצי יום ואפילו אם נאמר כי היה בבאר שבע אינו רחוק \nיום אחד שלם וראינו אשר נתעכב ג' ימים, והנה מזה הדבר עצמו נתפלא אברהם וז\"ש ביום \nהג' וישא אברהם את עיניו ועם שהיה כבר ביום הג' עדיין המקום היה מרחוק שלא בדרך טבע \nאז גמר בלבו כי זה הפך קפיצת הדרך שהיה ע\"י נס וגם איחור זה ע\"י נס כי כוונתו ית' \nלהאריך הזמן אולי ירחם עליו ויבעל גזירת העקידה וע\"כ ויאמר אברהם אל נעריו וכו' \nונשתחוה ונשובה גם אני גם יצחק אליכם ותתבעל גזירת העקדה כמ\"ש ז\"ל כי לכן לא אמר \n"},{"index":9,"he":"ואשוב בלשון יחיד. או יראה קרוב אל מ\"ש בס' הזוהר והענין כי כל מקום שנאמר ביום \nהשלישי הן בענין העקדה הן בענין מתן תורה הן בענין תחית המתים יחיינו מיומים וביום \nהג' יקימנו וכיוצא ירמוז אל מדת יעקב שלישי שבאבות, ולכן ביום השלישי הרומז אל יעקב \nוישא אברהם את עיניו במראה הנבואה בעין השכל וירא ג\"כ ראיה אחרת בנבואה שאמר הש\"י \nאל אברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק הלא זה יעקב הנקרא זרע אמיתי, \nוהנה נבואת ציווי העקידה סותרת לגמרי נבואת כי ביצחק יקרא לך זרע הוא יעקב שהיה \nנקרא מקום כמ\"ש ויפגע במקום כי גם יעקב עם ד' אותיותיו בגמטריא מקום כנודע על ברוך \nהמקום, וראה כי זה יעקב עתיד לעמוד ולהולד מרחוק עד ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם \nועתה עדיין היה בן ל\"ז שנה וז\"ש וירא את המקום מרחוק ואותה נבואה מוכרחת כי היתה \nבמראי' בין הבתרים בכריתת ברית כי גר יהיה זרעך הוא יעקב הורד למצרים וכו' אז אמר \n"},{"index":10,"he":"א\"כ מוכרח הוא שהש\"י יתקן זה ואז בבטחון זה ויאמר אברהם אל נעריו וכו' ונשתחוה \nונשובה אני ויצחק אליכם ע\"ד הנז':\nויאמר אברהם אל נעריו וכו', יובן קרוב למ\"ש ז\"ל עם החמור עם הדומה לחמור וכן עד כה \nכה יהיה זרעך, והענין כי אז הכהונה היתה בבכורות מאב לבן היותר ראוי ואברהם היה \nבכור לתרח אביו וזכה לכהונה כמ\"ש אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, והעלים ענין \nעקידת יצחק כנ\"ל על ולך לך אל ארץ המוריה ואמר להם כי כוונתו עתה להנחיל הכהונה \nליצחק בנו והתנצל להם בשני דברים אם מענין הכהונה שלא יתנה לאליעזר השקול בחכמה \nוחסידות כנזכר ולא לישמעאל כי הוא בנו הבכור ואם מענין עכבתו אותם שם שלא ילכו עמו \nלהר המוריה, וז\"א שבו לכם ר\"ל בסיבת עצמכם שאינכם ראוים לפי שאתם דומים לחמור אם \nאליעזר יען הוא עבד כנעני קנין כספו כשור וכחמור וגם סיבה אחרת כי הוא מזרע חם עבד \nפרעה שנתנו לו כשיצא ממצרים כמ\"ש ז\"ל ובהם נאמר אשר בשר חמורים בשרם, ואם ישמעאל גם \n"},{"index":11,"he":"הוא בן הגר בת פרעה המצרי אשר בשר חמורים בשרם ואינם ראוים לכהונה, האמנם אני והנער \nיצחק נלכה עד כה כי בו נאמר כה יהיה זרעך והוא זרע האמתי כמ\"ש כי ביצחק יקרא לך זרע \nולכן הוא ירש כהונתי והרי טעם לכהונה, גם הטעם לעוכבם פה הוא ונשתחוה במראית גלוי \nשכינה אשר תתראה שם אלינו ואינכם כדאים להמצא שם בעת גלוי שכינה בהקריב בנו הקרבן \nבחינוך כהונת יצחק כמו שאירע ביום השמיני בחינוך כהונת אהרן שהיתה שם גלוי שכינה:\nויהי אחר הדברים האלה וכו', אם הקב\"ה היה מנסה אותו תיכף אחר היות יצחק בן ג' או ד' \nשנה שיקריבהו ידע הקב\"ה כי לא יעמוד היטב בנסיונו ולא עוד אלא שלא יתפרסם צדקתו \nברבים והוא כי הלא כל העולם אמרו אפשר שתשעים שנה עמדה מלדת ועתה מאבימלך נתעברה \nוהסיבה היתה מן אברהם שהיה עקר וא\"כ גם אברהם עצמו שהיה מכיר בעצמו שהיה עקור כמ\"ש \nז\"ל על הביעו אל צור חוצבתם וכו' טומטומין היו ובפרע עתה בראותו דבריו ית' ודאי \n"},{"index":12,"he":"יאמר ויחשוב שאילו לא ידע הב\"נ שמאבימלך היה לא היה מצוה להקריבו ולשוחעו להיותו \nעוב ורע, עוב מאת שרה שהיתה צדיקת ואנוסה ורע מאת אבימלך, ואילו היה מאברהם שהבעיחו \nכי ביצחק יקרא לך זרע איך יצוהו עתה לשוחטו ולכן מפני כבודן של אברהם ושרה שלא \nיתחלל בעולם העלים הב\"ה הדבר ואח\"כ ציוהו לשוחטו דרך כבוד, ובזה היה פתחון פה לומר \nרבש\"ע לא ימנע אם הוא מאבימלך למה העלמת הדבר ממני ועוד למה הנחת לשרה אשתי שיתעלל \nבה אבימלך, ואם הוא בני ממש איך אתה מצוני לשוחטו והכי נתבעלו כל הבעחותיך, לכן \nהמתין עוד עד שכרת אברהם ברית עם אבימלך ואז נסהו, וז\"ש בתחילה ויהי בעת ההיא ויאמר \nאבימלך ופיכול שר צבאו וכו' כלומר תיכף אחר פ' וה' פקד את שרה והוא כמו שיתבאר, אך \nכאן אמר ויהי אחר הדברים האלה בלשון רבים, ר\"ל אחר פרשת לידת יצחק ופרשת ויהי בעת \nההיא וכו' אז והאלדים נסה וכו'. והענין כי תיכף אחר לקיחתה של שרה מאבימלך. נסמכה \n"},{"index":13,"he":"פ' וה' פקד את שרה וזה יורה כי מאבימלך נתעברה כיון שהיה הדבר בתכיפות רב ולכן לא \nניסהו אז כנזכר אך שעבר ענין ישמעאל בנו הגר וגם כי היה מן הגר בת מלכים וכיון \nשאמרה לו שרה גרש את האמה הזאת וכו' גרשה בשנאה עצומה במעט לחם וחמת מים ואין עוד \nואם זה במאמרו ית' כל אשר תאמר אליך שמע בקולה כי ביצחק וכו' וזה יורה ודאי שאינו \nמאבימלך, אח\"כ ויגדל הנער וישב במדבר פארן מלסטם את הבריות ואמו הגר ותלך ותתע כי \nעבדה ע\"ז הנק' מעשה תעתועים וזה יורה ג\"כ אמיתות כי ביצחק יקרא לך זרע, אח\"כ תיכף \nומיד של מעשה גרוש הגר וישמעאל ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך וכו' אלדים עמך בכל אשר \nאתה עושה אף בדברים שאין הדעת סובלן כנז' בענין הגר וישמעאל וזה יורה כי אילו \nאבימלך ידע שקלקל עם שרה לא היה אומר כך ואם נאמר שגם הוא העלים הדבר הרי עמו ופיכל \nשר צבאו איש מועצותיו שגם הוא אמר כך ופשוט הוא שאילו היה איזה חשש לא נעלם ממנו \n"},{"index":14,"he":"ולא היה אומר אלדיס עמך וכו', ולא עוד אלא שאבימלך היה אחד מנביאי אוה\"ע כמ\"ש ויבא \nאלדים אל אבימלך ולא היה מזכיר שם שמים לבעלה ובשקר אלדים עמך וכו' אלא שידע האמת \nכי אבימלך לא נגע אליה וגם כי לא זחה דעתו עד שהשביעו אם תשקור לי ונניני וננכדי ג' \nדורות ואילו היה יצחק מאבימלך ממה נתיירא כי אלדים יהיה עם אברהם וג' דורותיו, והנה \nאחר כל אלה הדברים של ישמעאל ושבועת אבימלך לא נשאר שום פקפוק בלבו של אברהם ואז \nוהאלדים נסה את אברהם כי ידע שיעמוד בנסיונו וגם כי ירים דגלו ונסו על כל העולם כי \nעתה יאמרו אילו לא היה יצחק בנו של אברהם איך נבחר לקרבן עולה כליל לריח ניחוח לה' \nוכדי לגמור להסיר לגמרי כל מין פקפוק מלבו לכן דבר לו פרעי פרעים כמו שית' וז\"ש:\nויאמר קח נא וכו' אם הוא לשון עתה יובן עם הנז' כי עתה אחר הדברים האלה יכול אני \nלצותך קח את בנך וכו' ולא בתחילה ואם נא לשון בקשה יראה ממה אשר תראה בקשתי תכיר כי \n"},{"index":15,"he":"לא היה בן אבימלך אמנם בנך הוא וז\"ש את בנך ולכן אני בוחר בו לקרבן, ראיה אחרת כי \nזה נשאר יחידי בביתך ואת ישמעאל גרש ואת אמו כנ\"ל וז\"ש את יחידך כנ\"ל ולא עוד \nשאפילו מזון לא נתת להם רק לחם וחמת מים ולא עוד אלא שהנחתם שנים רבות עד שגדל ונשא \nאשה מצרית שנואה בעיני השי\"ת זה יורה כי יודע אני שהוא בנך באמת וז\"ש אשר אהבת, עוד \nרביעית כי הכי נקרא יצחק אשר עליו הבטחתיך כי ביצחק יקרא לך זרע וז\"ש את יצחק מכל \nזה תכיר כי אין כוונתי לשוחטו כדי להעביר פסולו מן העולם אלא שתעלהו לעולה שהוא \nהקרבן היותר חשוב ונחמד כי כולה כליל לריח ניחוח, גם ראיה אחרת שאם כדבורך היה די \nשתקריבהו בכל מקום אבל רצוני להקריבו על אחד ההרים המיוחד שבכולן הוא הר המוריה \nהמכוון כנגד ירושלים של מעלה זה יורה כי לשבח אני מתכוין:\nוישכם וכו' מהראוי שיקדים המוכרח תחילה ויקח את יצחק ואת עצי העולה ואת שני נעריו \nגם מלת עמו מיותרת ובפרט בהיותה סמוכה אל הנערים, אך הורה זריזותו העצומה כי סמכה \n"},{"index":16,"he":"דעתו אל דבריו ית' כי בנו הוא כנז' כי בראשונה עוררו להשכים בבקר גם הוא עצמו בידו \nויחבוש את חמורו וגם שתראה שלקח אח\"כ נעריו ולא לתכלית שגם הם יתעסקו במלאכה הנז' \nרק להיותם עמו ר\"ל ללותו ובפרע בחזרתו מן העקידה שאז ישאר יחידי ואסור לאדם לצאת \nיחידי בדרך אך החבישה בידו היתה, גם לקח את יצחק בשמחה שנתאמת אצלו כי הוא בנו וז\"ש \nואת יצחק בנו, גם בקיעת העצים היתה בידי עצמו ולא לקחם בקועים רק מחדש בקיעה לשמה \nלשם עולה וז\"ש עצי עולה גם רמז עצים הראוין לעולה כנז' במשנה באלו היו רגילין בעצי \nזית וכו' וגם שהיו מותלשין מן התולעים, ורמז כי לא אמר בלבו כי עצי היער בכל מקום \nמצויין אלא כדי שלא יאמרו עדיין הוא מגמגם אולי השי\"ת יחזור בו כדי' לקיים כי ביצחק \nיקרא לך זרע לכן אפילו העצים זימנם וגם אף בקיעה מעכשיו לשיהיו מוכנים שתיכף בהגיעו \nשם יקריבהו עולה ולא יתצהמה עד ראות אם הקב\"ה יחזור בו הגם כי עדיין לא גילה לו \n"},{"index":17,"he":"איזה הר הוא עכ\"ז ודאי שהודיעו לאיזה רוח יפנה ולאיזה מקום ולכן ויקם בזריזות וגם \nשל אמר לו ענין ההר עצמו אמנם ואך אל המקוה אשר' זה ודאי כבר אמר לו ודאי וז\"ש אל \nהמקום ולא אל ההר:\nויפצר בם מאד ומצות אפה ויאכלו, הנה רז\"ל למדו מכאן שמסרבין לקטן וכו' ועכ\"ז עדיין \nצריך לתת איזה טעם על הסירוב לזה, והענין כי אברהם נודע בגמילות חסדים ולכן אין \nצורך לסרב בו לדעת אם הדבר בלב ונפש ולכן תיכף השיבוהו כן תעשה כאשר דברת משא\"כ \nבלוע שצריך לסרב בו כי אולי אין כוונתו אלא לפנים בלבד, שנית כי אברהם היה אז חלוש \nבתכלית ביום השלישי למילתו כמ\"ש ז\"ל ואינו דרך ארץ להעריחו ולסרב בו כלל משא\"כ בלוט \nכי זה דרך ארץ להפציר כשמזמינין אותו ולא יהיה כגרגרן והרי נת' שת' סיבות למה הפציר \nבו, אך עדיין קשה למה ההפצר היה מאד ר\"ל יותר מן הראוי באין דרך ארץ כלל, ולכן \nנכתוב סיבה ג' והיא כי נודע כי לוט לא היה כדאי לינצל מהפכת סדום כי המדינה נדונית \n"}]}
