{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-58","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":58,"title":"קטע 58","hebrewTitle":"קטע 58","segments":[{"index":1,"he":"בנה של מרים הנביאה אחות אהרן ומשה והגם שאתו עמו הי' אהליאב משבט דן מבני משפחות \nהנה טפל לו הי' וז\"ש ואתו אהליאב ולא עוד אלא כי שמות שניהם יוכיחו על המלאכה \nשנבחרו לכך מששת ימי בראשית הא' נקרא בצלאל אותיות בצל אל כי ידע לצרף אותיות שבהם \nנבראו שמים וארץ להיותם צל אל האל ית' וידע לעשות אותו המשכן הקדוש שבעבורו הניח \nהקב\"ה שמי קדשו וירד לשכון באותו צל של המשכן ההוא והב' נקרא אהליאב אותיות אהל אבי \nר\"ל שידע לעשות אוהל מועד לשכון בו אבינו שבשמים כמ\"ש כי אתה אבינו ולהורות גדולת \nחכמת בצלאל אמר:\nובצלאל וכו' ירמוז אל משז\"ל כי הסכימה עתו אל מ\"ש הקב\"ה למשה בסיני הגם שלא דיבר \nעמו ומשה ששמע שכח בענין ההקדמה עשיית המשכן אל הארון וכלים וכו' וז\"ש ובצלאל וכו' \nעשה ר\"ל מדעתו את כל אשר ציווה ה' את משה בהר סיני ולא את אשר ציווה אותו משה כנ\"ל. \nואמנם כוונתו ית' לבחור את בצלאל ואהליאב הי' להורות את בני ישראל כי כולן שווין \n"},{"index":2,"he":"לפניו לטובה כקטן כגדול ולא יתגאה זה על זה בן הגבירה על בן האמה כי המשכן קדושתו \nבחר לעשייתו בשני האומנין הגדולים שבכל החכמים העושים מלאכת הקודש הא' בצלאל משבט \nיהודה ראש כל הרגלים והשני אהליאב למטה דן האחרון שבכל הרגלים מאסף לכל המחנות \nואהבתו את כל ישראל היא תמימה בלי שום שינוי אלא בהשוואה אחת:\nאו ירצה אלה פקודי וכו' בא ללמדינו כמה צריך האדם להתנהג בנאמנות ולהיותו נקי מה' \nלישראל אע\"פ שהוא אדם גדול עד כי לכן ארז\"ל אין קופה נגבית אלא בשנים וז\"ש אלה \nפקודי ירצה בא ולמד מאלה פקודי המשכן ותשא ק\"ו לשאר הפקודים והגביות כי הנה אלה \nפקודי וכו' אשר נענו לתת השקלים לצורך אדני המשכן הנקראים משכן העדות יען כי כאשר \nשכח משה האלף ותשעה שקלים יצאה בת קול במשכן ההוא והעידה עליו ואמרה ואת האלף ושבע \nהמאות וע\"ה עשה ווים לעמודים ולכן נקרא ג\"כ משכן העדות ועם היות אשר פוקד ע\"פ משה \nרועה נאמן לא היו מספיק עד שיצאה בת קול כנ\"ל וגם זה לא הספיק אלא שגם היו מספר \n"},{"index":3,"he":"הפקודים ההם והתרומה ההיא ביד אתמר וכו' כדי שיהיו שנים בענין גביית קופת הצבור \nכנז\"ל. ועוד זריזות יתירה היתה כי משה הי' פוקד אותם ואתמר הי' מקבל תיכף השקלים \nמיד הנותנים לבדו וז\"ש אשר פוקד וכו' ביד אתמר להיות כי צריך זריזות ונאמנות יתירה \nבענין גביית הצדקה וחילוקה וק\"ו ילמדו שאם הגבאים של הדורות שאינם בערך יתושים לפני \nמשרע\"ה שלא יהיו פחות משנים ובזהירות וזריזות יתירה לאין תכלית גם ראי' לזה מענין \nהאומנים כי כמו שהגביה והפקידה לא נעשית ע\"פ משה לבדו ונצטרף עמו אתמר כן בענין \nעשיית מלאכת המשכן עם היות שבצלאל היו המובחר לאלהיו כמ\"ש ראו קרא ה' בשם בצלאל \nוכו' עם היות כי הוא לבדו עשה את כל וכו' ולא הי' צריך אל אהליאב עכ\"ז צירף עמו את \nאהליאב להיותם שנים ולא יחשדום וז\"ש ואתו אהליאב כלומר לצורך היותו שני עמו נתחבר \nאליו אהליאב שיהיו שנים כנ\"ל ומזה תקיש לכל גביות הציבור כנ\"ל:\nכל הזהב העשוי וכו' אחר שנתבאר כי בא הכ' להודיע כי לא רצה הקב\"ה לקבל נדבה מיד \n"},{"index":4,"he":"הערב רב להיות מלאכת המשכן בתכלית השבח והקדושה כי לכך נקרא משכן הטדות כנ\"ל עתה \nחזר להודיע ענין הנסים שאירעו בו כי זה הוראה לרוב קדושתו הא' הוא להיות מלאכתו \nנעשית מאליה כדרך שארז\"ל על תיעשה המנורה מאליה וכן והבית בהבנותו מאליו וז\"ש כל \nהזהב העשוי למלאכה והל\"ל כל הזהב שעשו במלאכה אמנם אמר כי הזהב הזה היו עשוי מאליו \nבטרם יבא לגדר מלאכה וגם נס אחר כי הנה ראינו כי הזהב והכסף והנחושת היו בצמצום \nגמור ולא פחתו ולא הותירו כלל שום מין משלשתן ממה שהוצרך למלאכת המשכן והסיבה הי' \nלהורות כי היא מלאכת קודש וז\"ש למלאכה למלאכת הקודש. וביאור הכתוב כך הוא כל הזהב \nשהוצרך להעשות בו מלאכה הנה להיותה מלאכת הקודש הי' בה די וסיפוק מצומצם כשיעור מה \nשהי' הזהב בעת התנופה כשהביאוהו וז\"ש ויהי זהב התנופה ובזה יתורץ מה שהתחיל בעשיה \nוסיים במה שהי' בעת התנופה וכן וכסף להיותו מפקודי העדה הקדושה ולא מערב רב בא \n"},{"index":5,"he":"בצמצום כי ויהי מאת ככר הכסף שהיה בעת התרומה הספיק לצקת מהם את אדני הקודש ככר \nלאדן ואת האלף ותשעה הנותרים הוצרך לעשות ווין לעמודים בצמצום גם הנחושת כמו שהי' \nבעת התנופה הספיק וז\"ש ונחושת התנופה וכו' ויעש בה וכו' וזו הוראה נפלאה לקדושת \nמלאכת המשכן ונכן לא רצה שישתתפו בו הערב רב כנ\"ל, והנה כפי זה יקשה עלינו מ\"ש \nהכתוב והמלאכה היתה דיים וכו' והותר אמנם ביאורו כך הוא כפי מה שפרשנו כי הכתוב \nעצמו מספר הנס הנ\"ל הלא הנה כי ב' מלאכות היו שם מלאכת הבאת הנדבה ומלאכת עשיית \nהמשכן כי גם ההבאה מלאכה נקראת כמ\"ש אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש והיא מלאכת \nההבאה כנודע ואמר כי הנה המלאכה הראשונה שהיא הבאת הנדבה היתה מספיק והיו דיים לכל \nמה שנצטרך למלאכה השני של המשכן לעשות אותה בצמצום גמור ואיך הי' הדבר לז\"א והותר \nכלומר האמת היא שלא הביאו בצמצום שוה לגמרי כי זה לא יתכן אמנם הביאו פחות ממה שהי' \n"},{"index":6,"he":"צריך אלא שלהיותה מלאכת הקודש כנזכר בפסוק עצמו לכן שרתה ברכה בנדבה ההיא וגם כי \nהיתה מועטת הותירה ממה שהיתה חסירה ועם זה הספיקה והיתה דיים בצמצום למה שהיו מוכרח \nכי אין תועלת במה שיותר מן הצורך וז\"ש והיתה דיים בצמצום ע\"י שהותירה ממה שהיתה בעת \nההבאה ובזה יתורץ מה שהזכיר ב' פעמים מלאכה וגם אומרו לעשות אותם במלאכה השנית וגם \nכי קשה דידי' אדידי' כי תחלה אמר והיתה דיים ואח\"כ אמר והותר והל\"ל והמלאכה הותירה \nועוד כי במלאכה השנית הוסיף מלת כל, אמנם באורו כך ומלאכת ההבאה אע\"פ שלא היתה \nמלאכה גמורה כי לא הביאו כל הצורך כי לכן לא נאמר בה כל עכ\"ז היתה דיים וסיפק לכל \nהמלאכה לגמור כולה בענין מלאכת העשייה וז\"ש לעשות אותה ומהיכן הי' זה מפני שהותירה \nבעת העשייה ממה שהיתה בעת ההבאה וז\"ש והותר ועל ידי כן היתה דיים בצמצום וזה ג\"כ \nנתבאר למעלה בפסוק כל הזהב וכו' כי גם בו נזכר ב' פעמים מלאכה וכן בראשונה לא אמר \n"},{"index":7,"he":"לכל ואח\"כ בשנית אמר לכל וגם כי בשנית אמר הקודש משא\"כ בראשונה ואמנם רמז אל האמור \nכל ריבוי הזהב שראינו שהספיק להיות עשוי למלאכה לא מפני שבשיעור ההוא היתה בשעת \nההבאה כי פחות הי' אמנם מה שהספיק הי' להיות המלאכה ההיא מלאכת הקודש וכן שרתה בו \nברכה אמנם בשעת התנופה לא היו כ\"כ שיספיק כי והלא ויהי זהב התנופה ירצה בשעת התנופה \nכנ\"ל כ\"ט ככר וכו' וראינו כי נתברך ביותר והספיק לכל המלאכה:\nאו ירצה כל הזהב שהביאו שהי' ראוי לעשות ממנו מלאכה אך לא לכולה עכ\"ז הסיפוק לכל \nהמלאכה וזהו לסיבת היותה קודש כנ\"ל:\nויכס הענן את אוהל מועד וכו' ראוי לעורר למה פעם קוראו אוהל מועד ופעם משכן בכל אלו \nהכתובים הולך ומדלג מזה לזה ובפרט כי בתחלה הזכיר הענן על האוהל מועד וכבוד ה' אצל \nהמשכן ואח\"כ חזר ואמר ואם לא יעלה הענין מעל המשכן וכן כי ענן ה' על המשכן, ב' מלת \nאת המיותר באוהל מועד ואת המיותר באוהל מועד ואת המיותר במשכן מה בא לרבות, ג' כי \n"},{"index":8,"he":"הי' די באומרו ולא יכול משה לבא באהל מועד ותו לא כי הטעמים כבר נתבאר בפסוק שקדם \nולמה חזר להזכיר שטעמי' כי שכן עליו הענן וכו', ד' אמאי לא קאמר ולא יכול משה לבא \nאל המשכן ובפרט כי הביאה העקרית היא במשכן ולא באוהל מועד כמו שיתבאר בתירוץ, ה' מה \nצורך עתה להזכיר ענין המסעות כי בהעלות יסעו וכו' ואם לא יעלה לא יסעו כי מקומו הוא \nבפ' בהעלותך, ו' אומרו עד יום העלתו הוא מיותר, ז' מלת יום היא מיותרת והל\"ל עד \nהעלתו, ח' מלת כי שהיא נתינת טעם אל האמור היא ללא צורך כי כבר הוזכר למעלה. ענין \nזה אם יעלם ואם לא יעלם, ט' אומרו ואש תהי' לילה בו ללא צורך להזכיר במקום הזה' \nובפרט כי כבר נאמר בפ' בשלח לא ימוש עמוד הענן וכו'. יו\"ד אומרו בכל מסעיהם הוא \nמיותר לגמרי ולא עוד אלא שצריך לתקנו כאלו אמר בכל חניותיהם כמו שפירש\"י, והענין \nצריך הקדמה א' הלא היא מה שנודע כי ירמוז שש משזר וכו' נקרא משכן להיותם פנימיים \n"},{"index":9,"he":"מכולם ושם מושב שכינתו ית' בחלל שבתוכו ויריעות עזים נקרא אוהל על המשכן הנז\"ל \nועורות תחשים ועורות אלים הם שתי מכסאות על האוהל הנ\"ל זה על גב זה וענין זה נרמז \nבאורך בפסוקים בפרשת תרומה וגם בפ' ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו. גם צריך שתדע \nכי המשכן וגם האוהל היו סובבין את גג המשכן ואת קירותיו סביב מלבד רוח מזרחי ששם \nהיו פרוץ ונקרא פתח אוהל מועד אבל שתי מכסאות הנ\"ל נא היו מכסין רק את הגג בלבד. \nובזה נבא אל הביאור הנה אחר שגמר משה מלאכת הקמת המשכן כמ\"ש ויכל משה את המלאכה \nתיכף שרתה עליו שכינה כמ\"ש ויכס הענן וכו' אמנם כענין מלך בשר ודם בבואו למדינה הוא \nנכנס לתוכה במקום שהוא חונה שם ועבדיו שומרין אותו מבחוץ כך הענן הי' עומד מבחוץ \nסביב האוהל ומכסה אותו אמנם כבוד ה' עצמו נכנס למשכן וימלא את המשכן והנה מלכותא \nדארעא כעין דרקיע ומצינו בפרקי היכלות ובברייתא שלהם הנקרא מעשה מרכבה כי למעלה \n"},{"index":10,"he":"בשמים יש ענן אחד הנקרא ענן הכבוד ומקיף את כבודו יתברך לבל יסתכלו בו חיות הקודש \nוז\"ש הכתוב ענן וערפל סביביו ומהראוי להיות כך עתה שכמו שכבוד ה' מלא את המשכן תוך \nחללו גם שם יהי' ענן הכבוד מקיפיו ולא כן היה כנ\"ל וזה יורה כי קדושת אוהל נתקדשה \nיותר מקדושת ענן הכבוד' ולכן ענן הכבוד נשאר מקיף וסובב מבחוץ לאהל מועד סביב ונמצא \nהמשכן והאוהל וב' מכסאות של עורות אלים ועורות תחשים מקודשים מן ענן הכבוד וזה יורה \nחיבתו ית\"ש עם ישראל בתכלית. ואמנם כפי זה היינו יכולין לאמר כי עזב השי\"ת את השמים \nהמקודשים והזכים והשרה את מכונו בארץ החומרית וזה פלא גדול אינו מהראוי לכן ביאר כי \nלא כך הוא כי השי\"ת עצמו הוא בשמים ממעל וכבוד ה' הנזכר היא הנקראת שכינת עוזו היא \nאשר מלאה את המשכן וז\"ש וכבוד ה' וכו' ולכן נקראת שכינה כי שוכן בתחתונים במשכן \nהארצוי ונמשלו אל גוף השמש היושב בשמים ומאורו הוא היורד בארץ להאיר שם ואין פירוד \n"},{"index":11,"he":"בין השמש ובין אורו כלל כך היא ית' עם שכינת עוזו ולכן אמר הכתוב כי שמש ומגן ה' \nצבאות וזהו סוד פסוק ה' הוא האלהים ועל שכינת עוזו אמר הכתוב ובפשעכם שולחה אמכם \nוהוא ההולכת בגלות עם ישראל בניו והיא כבוד ה' ולכן בר\"ת מלא את המשכן נרמז האם \nלמפרע ואמר כי הענן כיסה סביב יריעות עזים הנקרא אוהל מועד כנ\"ל וגם את מכסה התחש \nועורות אלים הנרמזים במלת את יתירה את אוהל מועד ואמנם לפי שלא היו המכסאות רק בגג \nבלבד כנ\"ל כי בכל קירות המשכן לא היו רק האוהל בלבד לכן הוא לבדו הוזכר בפירוש אך \nהמכסאות נרמזו בריבוי מלת את כנ\"ל, ולהיות כי כתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל \nהארץ כבודו וכפי זה אחר מלא את המשכן אפשר כי עזב ה' את הארץ כולה ח\"ו לכן כתיב את \nיתירה את המשכן לרבות לרבות כי גם מלא כל הארץ כבודו אלא שעיקר הכבוד מלא את המשכן \nהמקודש ואור כבודו יוצא גם לחוץ ומלא כל הארץ כבודו נמצא כי הוא ית' בשמים ועיקר \n"},{"index":12,"he":"כבודו במשכן ואור כבודו מלא את כל הארץ או אפשר כי את יתירה שבאת אוהל מועד ירמוז \nלרבות גם רוח מזרחי של האוהל מקיפו כי הי' נקרא פתח אהל מועד אמנם הענן היו מכסה גם \nאת הפתח ההוא ואת יתירה של את המשכן לרבות שלא נאמר שאין עיקר המשכן רק בבית קדשי \nהקדשים ששם שכינתו ית' כמ\"ש ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות \nאמנם במשכן החיצוני ששם שולחן ומנורה אין שם מילוי שכינתו ית' לז\"א וכבוד ה' מלא גם \nשם שהוא נקרא את המשכן ולא משכן גמור:\nולא יכול משה לבא אל אוהל מועד וכו' אפי' משה אשר טרח בעשיית המשכן ובהקמתו הוא \nלבדו כמ\"ש ויכל משה את המלאכה ולא עוד אלא שדשו רגליו ערפל בשמים כמ\"ש ומשה נגש אל \nהערפל אשר שם האלהים הוא ענן הכבוד כנ\"ל הנה כאן באוהל מועד התחתון לא יכול לבא בו \nמרוב קדושתו יתירה כנ\"ל עד כי ויקרא אל משה וכו' כמו שיתבאר פ' ויקרא בעזה\"ש ועכ\"ז \nצריך עדיין לתת טעם בזה כי הוא פלא גדול ולזה נתן טעם באומרו כי שכן הענן וכו' ירצה \n"},{"index":13,"he":"כי שה בשמים יש פרגוד אחד לפני פתח יחוד שכינה וכשהשי\"ת חפץ הפרגוד מסתלק והנביא \nנכנס ומדבר עם השי\"ת ועוד אחרת כי שם הקב\"ה מצמצם עצמו ואינו ממלא כל מקום שכינה \nאמנם כאן שכן עליו הענן מכל צדדיו וסתם אפילו הפתח הנ\"ל בדרך השנית בריבוי את אהל \nמועד וגם כבוד ה' מלא לגמרי את המשכן כולו שהוא משכן קטן מאוד מאוד ואינו כמשכן \nהעליון כנז\"ל ולכן לא יכול משה וכו' ובפרט עה מה שבארנו ג\"כ בדרך הב' כי את המשכן \nריבה גם את מקום הקודש החיצון כי אלו לא מלא רק את קודש הקדשים הי' יכול משה להיות \nבקודש החיצון אך עתה אפילו מקום קודש החיצון מלא את כבוד ה' וגם הפתח של האוהל נסתם \nלגמרי בענן הכבוד באופן כי לא יכול משה לבא בשום אופן, עוד ירצה כפי הדרך הראשון כי \nאת אוהל מועד לרבות את המכסאות אכן פתח אוהל מועד לא כסהו הענן רק מקום שהיו בו \nיריעות עזים וכפי זה קשה אומרו כי שכן עליו הענן כי מאחר שהפתח פתוח המעלה ומוריד \n"},{"index":14,"he":"היות הענן סובב סביב על האוהל ולא הל\"ל רק ולא יכול משה לבא כי כבוד ה' מלא את \nהמשכן ובזה יתבאר משאז\"ל כתוב א' אומר ולא יכול משה לבא וכ' אחד אומר ובבא משה אל \nאהל מועד בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם כי שכן עליו הענן אמור מעתה כל זמן שהי' \nהענן לא יכול לבא נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו וצריך לדעת מנין להם לעקור משמעות \nהכתוב כי שכן עליו וכו' שפעמים כאשר הי' הענן לא יכול לבא ואם הכריחם היות ב' \nפסוקים מכח ישים זה לזה לא יאמר בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם אלא בהיותו מפורש \nאמנם יאמרו זה התירוץ בע\"פ ולא יכריחו הדבר בעצמו ואמנם להיות קושיא הנ\"ל בפסוק \nעצמו שאין בו הבנה באומרו כי שכן עליו הענן כיוון שהפתח פתוח והוא מוכרח לתרץ כך \nולא יכול משה לבא אל אהל מועד בזמן אשר הי' שוכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן \nויהי' כמו כאשר ולהיות שני הענינים נקשרים יחד כי בזמן שהי' הכבוד מלא הי' גה הענן \n"},{"index":15,"he":"שוכן לכן אגב כבוד ה' נקט גם כי שכן עליו הענן כדרך שהזכירם יחד בפסוק הקודם לו \nוכו', גם אפשר לאמר כי גם אשר הי' הפתח פתוח לא הי' כן תמיד אמנם שהשי\"ת הי' רוצה \nלדבר עם משה הי' הענן מסתלק מעל הפתח בלבד להורות כי ניתן לו רשות ובא וכשלא הי' \nרצונו הי' הענן סותם את הפתח ומכח קושיא זו היא מוכרח לישב כן פי' הפסוק וא\"כ שפיר \nאנו יכולין לאמר כי בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם בפירוש:\nאו ירצה באומרו וכבוד ה' מלא וכו' כלומר הנה אמרנו ולא יכול משה לבא אימתי כאשר שכן \nעליו הענן כנ\"ל אל תאמר הנה הענן והכבוד נקשרים יחד וכמו שהזכירם פסוק ויכס וכו' כי \nהענן לצורך הכבוד הוא וא\"כ בהסתלק הענן גם יסולק הכבוד לז\"א אעפ\"י שאמרתי ולא יכול \nמשה וכו' כאשר שכן אך בהסתלקו יכנס לא מפני זה יסולק הכבוד וידבר עמו מרחוק מן \nהשמים אמנם וכבוד ה' במקומו עומד מלא את המשכן ומשה מדבר עמו וכמ\"ש ודברתי אתך מעל \nהכפורת:\n"},{"index":16,"he":"או ירצה כי הרי תירצנו כי לפני בא משה הי' צריך שיסתלק הענן ועדיין קשה כי איך יכנס \nוכבוד ה' מלא מבפנים ולז\"א ולא יכול וכו' כי שכן וכו' וכבוד ה' וכו' ויחזור מלת כי \nשהיא לשון כאשר כנזכר אל הענן וגם אל הכבוד וזה באורו ולא יכול משה לבוא וכו' אימתי \nכאשר היו שם שתי הסיבות הא' כי שכן עליו הענן על הפתח והב' כאשר גם כבוד ה' מלא את \nהמשכן כלומר אפילו בקודש החיצון כנ\"ל מריבוי האת זאמנם כאשר היתה רצונו ית' לדבר עם \nמשה הי' הענן מסתלק מעל הפתח כדי שיכנוס בפתח וגם כבוד ה' היו מצמצם עצמו ועומד \nבקודש הקדשים ומדבר עמו מעל הכפורת ומשה עומד במקום הקודש החיצון:\nאו ירצה קרוב לדרך זה כי הכתוב הרגיש קושיא והיא כי כיוון שכבוד ה' נעלם תוך המשכן \nמה צורך הי' אל הענן להקיף מבחוץ כדי שלא יסתכלו בו כנ\"ל והרי היתה מכוסה תוך המשכן \nלזה בא והודיעינו כי לשתי דברים הי' משמש הא' כדי למנוע את משה שלא יכנס במשכן כאשר \n"},{"index":17,"he":"לא היתה רצונו ית' לדבר עמו וכמ\"ש ז\"ל כי כל ל\"ח שנים לא דיבר ה' עמו מפני עון \nהמרגלים וז\"ש ולא יכול משה וכו' כי שכן עליו הענן והב' לצורך הוראות המסעות וז\"ש \nובהעלות הענן וכו'. ואם לא יעלה וכו':\nובהעלות וכו' כבר נתבאר למה נכתב זה הענין כאן והיא כדי לתת טעם לומר למה ותכס הענן \nוכו' כנ\"ל גם אפשר לומר כי הנה נתבאר כי כשהי' רצונו ית' לדבר עם משה הי' הענן \nמסולק והנה בפ' בהעלותך נתבאר כי בהסתלק הענן היו נוסעים וא\"כ במה יודע הדבר לז\"א \nובהעלות הענן וכו' ירצה כי כאשר שכן עליו הענן לגמרי כי זהו לשון שכן ולא אמר כי \nכסה כמו שאמר ויכס וכו' וזה יורה אם בהיותו סותם גם את הפתח או בהיותו מכהה גם את \nהקודש החצון אז לא היתה רצונו לדבר עמו וכשלא הי' שוכן לגמרי אם בהסתלקו מעל הפתח \nאו גה בהסתלקו מעל הקודש החיצון והיו עדיין מכסה קודש הקדשים מקום הדיבור כנ\"ל זה \nיורה שרצונו ית' לדבר עמו אמנם בהעלות לגמרי מעל כל המשכן כי לשון עלי' יורה על \n"},{"index":18,"he":"התרחקות מהמשכן ואינו נוגע בו כלל ועומד עליו מרוחק ממנו אז יסעו בני ישראל כי אז \n"}]}
