{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-61","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":61,"title":"קטע 61","hebrewTitle":"קטע 61","segments":[{"index":1,"he":"וכפר וכו' אמר כי בהיות הקרבן הזה יקר וחשוב כנ\"ל לכן וכפר עליו ונסלח נו אע\"פ \nשהעון עצמו חמור יותר משבועות האחרות לפי שזה הוא כוונתו רעה מתחלתו. וז\"ש על אחת \nמכל אשר יעשה לאשמה בה. כי בעת שבועתו כיונתו לאשמה בה. כדרך שבארנו לעיל בפסוק או \nמצנו אבידה וכו' על אחת מכל וכו':\nדרך רמז נפש כי תחטא האדם יש בו ב' בחינות נפש רוח נשמה חי' יחידה. והנפש התחתונה \nמכולן הנזונת מהדם כמ\"ש כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ולכן היא החוטאת ולא האחרות \nוז\"ש נפש כי תחטא וכו'. והנה כשחוטאת הנה כביכול פוגמת בשם הוי\"ה עצמה כי בה דבקים \nוממנה נשתלשלו כנודע כי היחידה תלויה בקוצו של יו\"ד וד' אחרות בד' אותיות הוי\"ה \nוז\"ש ומעלה מעל בה' ממש. ולכן עונשה רב מאוד כמ\"ש ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים \nבי ממש ולא לי אלא בי ולולא זה מאי אכפת ליה להקב\"ה אם תחטא או לא. והודיע מאין \nנמשך לנפש לחטוא והוא כי לולא ידעה ושמה כנגד עיניה כי הוא בראה לא היתה חוטאת \n"},{"index":2,"he":"לפניו ית' אמנם נראה בעיניה כי הש\"י עמיתו הוא ואין לו יתרון עליה לשתתחייב לעובדו \nוז\"ש וכחש בעמיתו ובפרט במ\"ש הכתוב ריעך וריע אביך וכו'. וכתיב למען אחיי וריעי \nוכו'. ונמצא כי כחש ח\"ו בהש\"י לאמר כי הוא לא בראו אלא עמיתו הוא כנזכר. וביאר \nהכחשה זו מה היא ואמר כי הלא היא בפקדון ירצה כי הוא הרוכב על הנפש לתקנו ביראת \nשמים ונתנו השי\"ת באדם כענין פקדון כי בו שייך לשון פקדון כמ\"ש בידך אפקיד רוחי \nמשא\"כ בנפש שהיא קשורה וצרורה בתכלית בגוף האדם באמצעות הדם אבל הרוח שעל הנפש אינו \nציור וקשור בגוף האדם אלא בדרך פקדון ובו מכחש האדם כאלו לא קבל הפקדון ההוא מעולם. \nועי\"כ הוא חוטא כי הרוח הוא המדריך האדם בדרך טובה כמ\"ש אכן רוח הוא באנוש וכתיב \nורוח נכון חדש בקרבי.או בתשומת יד זו הלואה בסוד מי הקדימני ואשלם כי מעולם לא \nיספיק האדם לפרוע לקונו מה שמקדים לו בחזרת הלוואה ואלו יכיר האדם ענין זה לא הי' \n"},{"index":3,"he":"חוטא מעולם. או בגזל בסוד גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע כי ידוע שהוא רשע ואינו \nרשאי להיות מהעוה\"ז לולא שיקנהו בדמים והם המצות וגם ברכת הנהנין ואינו חושש כלל \nוגוזל את קניניו בפרהסייא והרי כל אלו הם מין אחד. עוד יש הקב\"ה שאין ביכולת ברוח \nהאדם עצמו להדריכו כי הוא לבדו אינו מספיק מרוב חליו ונגע חטאתיו אז מתעבר בו בחינת \nרוח איזה צדיק אחר אשר נפטר זה כמה שנים וצריך שיהי' ביניהם קורבה וחברה ואהבת נפש \nכדי שירצה לעוזרו ולסייע וחז חותו הרוח האחר נקרא עמיתו עם שאתו כמשרז\"ל ופי' כי \nהוא עם שלו וקרוב שלו כמ\"ש ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. ועוד נוסף עתה כי גם נתעבר עמו \nיחד בזה הגזל ולהיות הרוח העקרי של הגוף הזה או נפשו רעים מאוד לא יכול עמיתו הנ\"ל \nלעוזרו ואדרבה זה עושקו ומחטיאו בעל כרחו. כי זה יורה לשון עושק לשון הכרח מאונס \nוז\"ש או עשק את עמיתו. עוד יש בחינה ג' וז\"ש או מצא אבידה וזה סוד נמרץ כי זה \n"},{"index":4,"he":"הראשון הי' שנתעבר בו רוח אחר טוב לסייעו וזה היא להיפך כי יש איזה רוח רשע גמור \nשנאבד מן העולם בסוד והאבדתי את הנפש ההיא והוא קרובו של זה הרוח החי ומתעכב בו כדי \nשזה הרוח החי יסייע ויעזור לזה רוח האבוד. וזה נקרא מציאת אבידה כנזכר בספר הזוהר \nובספר התיקונין. ואם יטרח זה החי ויתקנה נקרא משיב אבידה ואם לא יחוש לתקנה מן אותו \nהעון אשר סבתו היה אובד הנה זה נקרא מכחש באבידה שאינה רוצה לתקנה כדי שתוכל לשוב \nאל בעלה הראשון וז\"ש או מצא אבידה וכחש בה. והנה מלבד כי כל אחד מהבחינות הנ\"ל נקרא \nחוטא כמ\"ש נפש כי תחטא הנה ג\"כ נקרא נשבע על שקר וז\"ש ונשבע על שקר פי' כי כל \nהנפשות קודם שיצאו לאויר העולם ממיעי אמן משביעין אותם ואומרים הוי צדיק ואל תהי \nרשע שנאמר כי לך תכרע כל ברך וכו'. וכשמשביעי' אותו מלמדין אותו כל התורה כולה \nימשביעין אותו שלא יחטא אפילו באחת מכל המצות שבתורה וז\"ש על אחת מכל אשר יעשה האדם \n"},{"index":5,"he":"לחטא בהנה:\nוהיה וכו' בתחילה חטא כמ\"ש נפש כי תחטא בעולם הזה. והי' לעתיד כשנפטר מן העולם כי \nאז יתוסף בו ידיעתו היותו אשם ממה שחטא בעוה\"ז הנה אז הוא זמן קבלת השכר והעונש \nבעוה\"ב. ואז והשיב את הגזילה אשר גזל מאת קונו כנ\"ל שהוא ענין החטאות עצמן כל מה \nשחטא בעוה\"ז ונהנה מן העוה\"ז דרך גזל מאת קונו. וגם צריך שיתקן כל אחד מג' בחינות \nהנ\"ל שהם עושק ופקדון ואבידה ג' מיני רוחות שנתנו בגופו או זה או זה או זה. עוד יש \nעונש אחר על כל מיני מצות עשה או לא תעשה אשר נשבע עליו ביציאתו לעוה\"ז כנ\"ל ואח\"כ \nהי' לשקר. וא\"ת וממה יוכל לפרוע כל הנ\"ל אחר פטירתו והנ' אין שם ממה לפרע לז\"א ושלה \nאותו בראשו ירצה ע\"ד מ\"ש הכתוב ישיב עמלו בראשו וירד לגיהנם ושם ישלם עונשו בראשו \nשל עצמו כשיעור הנכזר עליו. כפי מה שחטא בעוה\"ז ופגם באותן הרוחות כנ\"ל. וגם ינכו \nלו ממה שעסק בעוה\"ז בה' חומשי התורה וז\"ש וחמשיתיו לשון רבים. או ירצה ושלם אותו \n"},{"index":6,"he":"בראשו הוא הגוף וזה ע\"י עונש המיתה וחיבוט הקבר ודין רימה ותולעה עד שישוב אל העפר \nכמו שהי'. וגם בעוה\"ב בגיהנם יוסיפו להענישו את נשמת הכלולה מה' שמות כנגד ה' פעמים \nשאמר דוד ברכי נפשי את ה'. וז\"ש בלשון רבים וחמשיתו יוסף עליו. והנה בבא יום הנכר \nאשמתו שהוא יום הפטירה אז הוא זמן הפרעון והתשלומין ולכן אחד מבעלי חובותיו יתן \nונפרע לו מה שהי' חייב לו וז\"ש לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו:\nואת וכו' אחר שקיבלה נפשו עונשה בגיהנם על אשמו כי הלא הנפש עצמה היא החוטאת ונקראת \nאשמו של האדם כמ\"ש ואשמה הנפש ההיא ואז את אשמו עצמו היא נפשו יביא לה בג\"ע העליון \nומה שהיתה תחילה נפש נקבה חלושה מעונש גיהנם ובעלי מומין מן החטאות עתה תהי' כבחינת \nאיל זכר וחזק מלשון ואת אלי הארץ לקח וכו' ויהי' תמים ושלם ולא בעלי מומין וחסר. \nותכנס עם נפשות כל צדיקי ישראל שעליהן נאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי וז\"ש מן הצאן. \n"},{"index":7,"he":"וזה יהיה אחר שכבר קבלה ערך עונשה בגיהנם כפי הערך האשם שחטאה. וז\"ש בערכך לאשם \nוכו'. וטרם שיגיעוה לפני ה' יקריבוה קרבן אל הכהן גדול. מיכאל כנודע ואחר אשר תקרב \nקרבן על ידי הכהן הנ\"ל. אז יכפר עליו הכהן הנ\"ל ואז יקריבוהו ויעליהו לפני ה' עצמו \nכשאר הצדיקים ונודע כי אם ישאר עליו מום כל שהוא עליו נאמר כי כל איש אשר בו מום לא \nיקרב ואמנם זה ונסלח לו אפילו על אחת מכל אשר וכו'. ולא ישאר בו מום אפילו מעבירה \nאחת כלל. וזה לפי החטא פוגם בנפש עצמה וז\"ש ואשמה בנפש עצמה ולכן צריך שתהי' נקיה \nמכל מום כי אם החטא לא הי' פוגם ממש בנפש עצמה לא היתה הקפדה על דבר מועט כי העולם \nנידון אחר רובו:\nויקרא וכו'. צ\"ע א' ענין אלף זעירא. ב' דהל\"ל ויקרא ה' אל משה וידבר אליו. ג' \nמשרז\"ל אליו למעט את אהרן למה נכתב זה המיעוט פה. ד' מה צורך לכתוב מאהל מועד. ה' \nדהל\"ל באהל מועד. ו' יתיר לאמר. ז' הל\"ל איש או נפש מאי אדם. ח' הל\"ל אדם מכם כי \n"},{"index":8,"he":"יקריב. ט' בתחלה כתיב קרבן לה' ואח\"כ את קרבנכם. יו\"ד הל\"ל מן הבהמה וכו' תקריבו כי \nמלת את קרבנכם מיוחר. י\"א מלת לרצונו מיותרת כי עולת יחיד בנדבה היא באה. י\"ב התחיל \nביחיד אדם כי יקריב וסיים ברבים תקריבו את קרבנכם:\nהביאור במ\"ש הרמב\"ן ז\"ל כי ראיית מלאך נקרא גילוי עינים כמ\"ש ויגל ה' את עיני בלעם \nולמעלה מזה הוא נבואה של ה' ע\"י מלאך ולמעלה מזה הנבואה בלי אמצעי. כמ\"ש וידבר ה' \nאל משה. וכאן הקריאה היתה על ידי מלאך ולכן א' זעירא ואח\"כ הדיבור מאת ה' עצמו שלא \nע\"י המלאך הנ\"ל וזו מדרגה ד'. וז\"ש אליו כלומר בלא אמצעי כלל. ונתן סיבה אל הקריאה \nע\"י מלאך ואמר כי הסיבה היא מסיבת אהל מועד שנאמר לעיל ולא יכול משה לבא אל אהל \nמועד וז\"ש מאהל ולא באהל. ולפי שראה הקב\"ה עלבונו שלא יכול לבא הוצרך לפייסו תחלה \nבדברים וז\"ש וידבר ה' אליו כלומר דברים הנוגעים לו ואח\"כ אמר לו ענין הקרבנות. וז\"ש \nלאמר אדם כי יקריב וכו'. או ירצה כי ב' מיני נביאות הם הא' כי תתעלה נפש הנביא \n"},{"index":9,"he":"ותעלה למעלה לדבר עם הש\"י ואז אף אם יהיו אנשים עמו לא ישמעו קול הנבואה. הב' כי \nירד הש\"י למטה לדבר עמו ואז יצטרך להמשיך הקול באורח צר כשופר תוך ענן הכבוד כאשר \nהיה עתה כי מעת שקרא למשה היתה קריאה קטנה בצימצום בא' זעירא ועי\"כ אף בהיות אהרן \nתמיד עמו לא שמע הדיבור וז\"ש וידבר ה' אליו למעט את אהרן אשר לא הי' נפרד ממנו וכדי \nלמעטו היתה קריאה זעירא כנ\"ל וכל זה לסיבה כי ירד ה' שכינתו באהל מועד ומשם היה \nמדבר וז\"ש וידבר אליו מאהל מועד ולכן הוצרך המיעוט הנ\"ל. גם ירמוז כי ענין הקרבנות \nהוא דבר זר למאוד כי הם ריח ניחוח לו ית' ולהיותם דברי סתר גילה לו תחילה סתריה \nוז\"ש וידבר וכו' כדי לאמר לו אח\"כ פשטיהם והוא אדם כי יקריב וכו':\nאו ירמוז במה שנודע כי וידבר הוא לשון קושי כי הודיעו שאע\"פ שעתה שרתה שכינה באהל \nמועד להיותם עדה קדושה סופם לחטוא וז\"ש וידבר לשון קושי שעתידין לחטוא אע\"פ שעתה \n"},{"index":10,"he":"עשו אהל מועד וז\"ש מאהל מועד וכו' ולכן יצטרך להעלותם רפואה על ידי הקרבן ואז ירצו \nבחידה באמירה בחשאי וז\"ש לאמר אדם וכו'. גה ירמוז כי ב' מיני קרבנות הם א' בנדבה \nוא' לכפרת חטאות וכנגדם הזכיר תחלה דיבור ואמירה ופירש ענין שניהם וכנגד הא' אמר \nבלשון יחיד ובלשון נכבד אדם כי יקריב כי אדם מעולה מאיש ואנוש וגבר. ולפי כי מועטין \nויחידים הם אשר לא יחטא אמר אדם כי יקריב לשון יחיד וגם לכן ימאסו לשנתבאר כמ\"ש \nקרבן לה' וכנגד הב' הבא על החטא אמר קרבנכם לתועלתכם. ובלשון רבים כי רבים יחטאו. \nגם ירמוז כי הא' הקרבן הוא שלכם ואתם נותנין אותו להשי\"ת לכבודו עולת נדבה ולזה סמך \nמכם קרבן לה'. אבל הב' לעולם הוא קרבנכם שלכם ואינו מכם נתון לה'. גם ירמז כי יש \nקרבנות יחיד וכנגד זה אמר אדם כי יקריב וכנגד קרבנות ציבור אמר תקריבו קרבנכם לשון \nרבים. והתחיל במשובח שהיא בנדבה ולא ע\"י חטא ואמר אם עולה קרבנו וכו' לרצונו כלומר \n"},{"index":11,"he":"שאינו ע\"י חטא אלא ברצון ודרך נדבה וזה חשוב לפניו ית' וז\"ש לרצונו לפני ה':\nאו ירמוז כפי דרך רשב\"י שהעולה באה על הרהור ורצון הלב וז\"ש לרצונו כלומר שהיה רצון \nרע ובזה יהיה לפני ה' כלומר רצון טוב:\nסליק פרשת ויקרא:\n \nספר עץ הדעת טוב - פרשת צו: \nצו את אהרן וכו'. נודע משז\"ל אין צו אלא לשון זירוז ואמר רשב\"י כל מקום שיש בו \nחסרון כים צריך זירוז וצריך לדעת כי אם חסרון כיס הזה הוא פיזור על שני תמידין בבקר \nובערב כבר נאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכו'. כי שם ענין העולה \nבעצמה כי כאן אינו רק נקודת האש שלא תכבה ומה גם כי חסרון כיס הזה לכל בני ישראל \nהוא הן ענין התמידין בעצמן הן ענין התמדת דליקת האש על העצים ואיננו לאהרן ולבניו \nבפרטות. והענין כי כאן רצה הקב\"ה לחבר יחד תורת העולה והשלמים והמנחות כמו שנתבאר \nבפ' זו ובכלל התורות האלה היא תורת קרבן אהרן ובניו הכהנים הגדולים שיהיו מקריבין \n"},{"index":12,"he":"תמיד מנחה משלהם ונקראת מנחת חביתין לז\"א מה שאני אומר צו את אהרן ואת בניו בלשון \nזירוז המורה על היות להה לבדם חסרון כיס איננו על זאת' תורת העולה וכו'. רק על מה \nשאני עתיד לאמר להם אח\"כ זה קרבן אהרן ובניו וכו'. וזה ענין לאמר הכתוב כאן כי מה \nשהקדמתי בתחילה ענין זאת תורת העולה הוא להיות דבר כולל לו ולישראל כנודע כי גה \nהכהנים חייבין ליתן מחצית השקל לצורך הקרבת התמידין ובפרט כי כך סדר הקרבתם עולת \nתמיד של שחר ומנחתו ואח\"כ מנחת חביתין ולכן נסדר פה בסדר זה זאת תורת העולה וזאת \nתורת המנחה זה קרבן אהרם וכו':\nואם נרצה להרחיב הענין יותר על נכון והוא כי הלא יאמרו אהרן ובניו הננו ככל המון \nבית ישראל לתת מחצית השקל לצורך עולת התמידין. ונוסף לזה כי אנחנו מקריבים אותם \nוטורחים בהם ולא כן ישראל ובפרט בעולת הלילה אנו צריכין שלא לישן כל הלילה להשלים \nגמר הקטרתם ושלא תתכבה אש המזבח ומה לנו עוד להקריב מנחה תמידית משלנו בכל יום זולת \n"},{"index":13,"he":"מנחת התמיד. לז\"א מה שאני אומר צו את אהרן בלשון זירוז גדול בחסרון כיס בענין מנחת \nחביתין שיבא ענינם אח\"כ הטעם הוא לאמר זאת תורת העולה וכו'. מפני שאני צריך לאמר \nלהם עניך תורת העולה אשר גם הם יש להם חלק בה ולא עוד אלא שצריכין לטרוח בה כי היא \nהעולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וכו' כנ\"ל. ונודע כי הכהן הדיוט אינו מחויב להביא \nמנחת חביתין רק ביום חנוכו לעבודה או ביום המשח אותו להיותו כהן גדול רק הכהן הגדול \nמחויב להקריב בכל יום וכפי זה מ\"ש צו את אהרן ואת בניו ענינו הוא צו את אהרן הכהן \nהגדול וגם את בניו לכשיהיו כהנים גדולים תחתיו כמוהו:\nאו יצה כי עיקר פרשה זאת היא ענין תרומת הדשן כנודע ואפשר יתרשלו בה הכהנים ובפרט \nהכהן הגדול כחתן יכהן פאר בשמונה בגדים הנעשים לכבוד ולתפארת כמ\"ש ועשית בגדי קודש \nלאהרן וכו' יתבזה במלאכה גרועה כזו המטונפת ולא עוד אלא שמלאכה זו אינה מכלל גופי \nהמצות של העולה עצמה כי הרי אפי' שחיטתה כשירה בזר ולא נצטוו הכהנים רק מקבלת דה \n"},{"index":14,"he":"ואילך ומכש\"כ ענין הדשן שאין לה שייכות כלל עם הקרבן העולה עצמה כי כבר נגמרה \nהקרבתה והקטרתה ושריפתה ולכן מצטרך נצוות את אהרן ובניו בזירוז גמור במצוות תרומת \nהדשן כי חובה היא עליהם כענין מעשה העולה וזאת המצוה של תרומת הדשן היא' מכלל תורת \nהעולה' ודיניה וז\"ש וזאת תורת העולה וביאר הטעם לזה, והיא מ\"ש היא העולה וכו'. כי \nהיא העולה של בין הערביים צריכה להיות יוקדת על המזבח כל הלילה עד הבוקר על מוקדה \nגדולה מלבד דשן עולת הבוקר ומוספין ונדרים ונדבות הנקרביה ביום לאין קץ וכשיבא עת \nהבוקר יהי' שם דשן הרבה מאוד וכאשר יקריבו עולת הבוקר יתלכלך הקרבן באפר וכתוב \nהקריבהו נא לפחתך וכו' ולכן צריך שבכל תחילת בוקר ירימו תרומת הדשן להקל ולמעט הדשן \nוכאשר יתרבה הדשן בתפוח שעל גבי המזבח יוציאו הכל מחוץ למחנה כנודע. ונמצא כי תרומת \nהדשן צורך הקרבן היא כנזכר כל זאת תורת העולה והיא מוכרח ומענין הלכלוך יש תיקון \n"},{"index":15,"he":"הלא היא כי אין חיוב להסירו משם ולהוציאו מחוץ למחנה בכל יום וג\"כ אינו מחוייב \nלהוציאו את כולו רק בכל יום ירים מעט מזעיר לתרומת הדשן ואף המעט ההוא לא יוציאו \nלחוץ ואמנם ושמו אצל המזבח ויטלטלנו ממקום למקום במזבח עצמו ובזה אין בו טורח ולא \nלכלוך כלל. ויכול הוא ללבוש בגדי כהונה מדו בד ומכנסי בד וגם המצנפת ואבנט נחשבו \nבמלת ילבש יתירה כנזכר בגמרא. וכאשר יתרבה הדשן לעתות רחוקות גם אז יש לו תיקון \nופשט את בגדיו וכו' והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה. והרי נתקנו כל הדברים:\nאו ירצה כי לענין נדבת השקלים לקנות בהן עולות התמידין כבר נצטוו בזה כל ישראל \nבכללות והכהניה יכללו בהם כנ\"ל כי גם הכהנים חייבים במחצית השקל גם קניית העולות \nעצמן כתיב צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכו'. ואם טנין עולת נדבה \nהפרטיות לכל יחיד ויחיד גם זה נצטוו בחומש פרשת ויקרא דבר אל בני ישראל וכו' אדם כי \n"},{"index":16,"he":"יקריב וכו' האמנם הקרבת עולת התמידין צריך אשר תצווה אל אהרן ואל בניו כי הם הכהנים \nהמקריבים אותם והחיוב עליהם היא כי ישראל כבר נפטרו בנתינת השקלים וקנית עולת \nהתמידין אך תורת הקרבת העולה צו אותה את אהרן ואת בניו וכו'. וז\"ש זאת תורת העולה \nהיא עולת החמיד כי עולה נדבה כבר נתבאר ענינה בפ' ויקרא. ואמנם אופן מעשה העולה \nנתבאר ג\"כ בפ' ויקרא אבל מה שאני מחדש עתה היא זאת תורת העולה ר\"ל זאת התורה \nוהמלאכה הפרטיית שיד בענין העולה אשר עדיין לא נתבאר זה הדין בפרטי בפרשת ויקרא עם \nשאר תורות ומשפטי העולה ען כי העולה הזו היא עולת הערב הפרטיית שיש בה דין משונה \nשצריכה להיות על מוקדה ויש בזה כמה דינין כנודע ואפשר כי זה ירמוז במ\"ש היא העולה \nלשון נקבה יען היא של לילה כי של יום נאמר בו עולה הוא אשה וכו' בפרשת ויקרא פי \nשהעולה זכר תמים היתה וביאר בכמה דינין משונה היא מעולת הבוקר הא' כי זו העולה \n"},{"index":17,"he":"אעפ\"י שזמן הקרבתה היא ביום בין הערביים כי אין קרבן קרב בלילה כלל וכפי זה תהי' \nזמנה עד סוף היום והודיענו כי אדרבה זמנה כל הלילה כולה. והב' כי אש העולה שהי' בו \nכבר מתחילה של היום הוא אשר תוקד בו עתה העולה הזו ואין חיוב להביא גזירי שני עצים \nוגם שצריך לסדר מערכות עצים כמו שצריך לעשות קודם עולת הבוקר וז\"ש ואש המזבח תוקד \nבו והוא נקשר עה מ\"ש בתחילה היא העולה על מוקדה וכו' ירצה זאת העולה של הערב אין \nצורך לסדר לא מערכה ושני גזירי עצים כדרך שסדרן לעולת הבוקר כמו שנתבאר אח\"כ בפרשה \nזו אמנם ישימו אותה על מוקדה על המזבח פי' על המערכה שסדרו בבוקר על המזבח לצורך \nעולת הבוקר ואותו אש המזבח הנשאר מאותה המערכה תספיק לשתיקד בו עתה לצורך עולה זו. \nהג' כי אחר העולה הזו והרים את הדשן ולא יחוייב תרומת הדשן גם אחר עולת הביקר רק \nאחר שני העולות כנ\"ל:\nאו ירצה במה שהקדמנו כי העולה באה על הרהור הלב ונודע כי אין זה רק בהרהור עבודה \n"},{"index":18,"he":"זרה כמ\"ש ז\"ל על ולא תתורו אחרי לבבכם זו המינות יען כי אין אדם נידון רק על מחשבה \nעבודה זרה למען תפוס את בית ישראל בלבם ולהיות עון הע\"ז חמורה מכל העבירות אמר בה \n"}]}
