{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-68","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":68,"title":"קטע 68","hebrewTitle":"קטע 68","segments":[{"index":1,"he":"לפני ה' לכן וימותו לפי שמשה היו מצטער על פטירת צדיקים גמורים כאלו איך נענשו על \nעון העגל אשר עשה אהרן אביהם כמו שז\"ל על ובאהרן התאנף ה' להשמידו וכו'. והרי כתיב \nלא יומתו בנים על אבות שהוא בהיותם גדולים כי בקטנים כתיב ומשלם עון אבות אל חיק \nבניהם ואלו גדולים היו כמשרז\"ל על ויקחו בני אהרן איש מחתתו איש כתיב ולא עוד אלא \nשהיו צדיקים גמורים גדולים ממשה ואהרן עצמן ולא עוד אלא שלא הספיק להם אפילו זכות \nאהרן הצדיק ולא תפלת משה אחי אביהן וז\"ש אחרי מות שני בני אהרן כי באומרו שני ירמוז \nאל שנים הראשונים המיוחדים מכולם וכו' ובאומרו בני אהרן רמז שלא הספיק זכות אהרן \nוזכות משה אחיו גם באומרו בני אהרן ולא נדב ואביהוא ירמוז כי לא מתו בעון עצמם אלא \nלסיבת היותם בני אהרן ובשבילו מתו לכן הודיעו כי עון אהרן לא הספיק לגמרי אבל עיקר \nהמיתה היתה בסיב' עצמם בקרבתם א\"ע בהר סיני לחזות בנועם ה' באור פניו יתברך אחר \n"},{"index":2,"he":"שכבר התרה בהם וגם הכהנים הנגשים וכו'. והענין כי כתיב ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא \nושבעים מזקני ישראל וצפה השי\"ת כי עתידין נדב ואביהוא להסתכל בשכינה ונכן אמר עליהם \nוגם הכהנים רצ\"ל זולת אהרן הכהן הגדול העולה אל ההר גם בניו שניהם הכהנים נדב \nואביהוא התרה בהם שיתקדשו כי רואה אני שיחזו בה' ואז יפרץ בם ה' ובכלל דבריו הגיד \nמראשית אחרית כי לא יהרוס כל בנין הכותל של אהרן שהם ד' בניו רק יפרוץ פרצה לבד \nבראש הכותל שהם נדב ואביהוא הגדולים וישאר תחתית הכותל שהם אלעזר ואתמר ולזה לא אמר \nפן יהרוס ואח\"כ חטאו במ\"ש ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכלל שהי' ראוים לשליחת \nיד ואמר ויחזו את האלקים וכו' ונתעכב עוד אשר חטא אהרן בעגל ואז נתחבר עון אביהם עם \nעון עצמם כי אביהם קודם שחטא היתה זכותו מגינה עליהם ואחר שחטא לא יכול להגין ואז \nוימותו באופן כי לא מתו אלא בעון עצמם. ובזה יובן סוד יש נספה בלא משפט וח\"ו שיהיהה \n"},{"index":3,"he":"כפשוטו שהרי כתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אבל פירושו בלא משפט שלם כדי \nשבעבורו יספה כי הרי עון עצמם לא הספיק להמיתם כי אז עדיין היו קטנים. גם לא הספיק \nעון אביהם אבל נתחברו יחד שני חצאי משפט עונותיהם ונספו עליהם בקטנות ובכרת עם היות \nשאין ב\"ד עליון מענישים פחות מבן עשרים שנה.. ואל זה רמזו רז\"ל בלא משפט מקומו \nכלומר מקומו ההוא עצמו אלא ממקום אחר הגיע להם:\nאו ירצה על הדרך הנ\"ל שמשה היה מצטער וכו' והודיעו איך סיבת קרבתם לפני ה' לכן \nוימותו לרמוז אל מ\"ש בספר הזוהר כי כל חינוך קדושה מוכרח לקחת נשמות כמו שאירע. \nבאדרא רבה שמרוב שמחתו ית' בגילוי סודות התורה שנתחדשו אז באותם העשרה צדיקים \nנתדבקו ג' נפשות בו ית' ויצתה שם נשמתם בנשיקה גם זהו סוד שאול מלך הראשון של ישראל \nוגם כי הי' צדיק גמור כמשז\"ל על בן שנה שאול במלכו שלא טעם טעם חטא מימיו וכמשז\"ל \nעל אלמלא ארה שאול והוא דוד הייתי מאבד כמה דוד מפני שאול ואיך נהרג. אבל הענין כי \n"},{"index":4,"he":"בו הי' חינוך מלכותם של ישראל ונסתלק מרוב שמחתו ית' בו גם נדב ואביהוא ביום חנוכת \nהמשכן כי אותו היום הי' ראשון לרדת השכינה לדור בתחתונים ואז נתקרבו אלו ע\"י הקטורת \nלהתקשר בשכינה אשר לפנים מבית להכפורת וחשבו לחזות בשכינה ע\"י הקטורת ונתדבקו \nנפשותה בשכינה הנקראת אש אוכלה ומתו בנשיקה וזהו סוד ותצא אש היא השכינה מלפני ה' \nשהוא בית קודש הקדשים ותאכל אותם וז\"ש בקרבתם לפני ה' בבית קודש הקדשים נתקרבו אל \nהשכינהה ואחר שנתקרבו וימותו בנשיקה ושאר הצדיקים אינם כן אלא מתים ואח\"כ מתדבקים \nבשכינה וזהו עצמו סוד מ\"ש משה הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש כי אדרבה להיותם מתקרבים \nלו נקדש בהם. והנה רז\"ל חפשו לדעת היכן דבר זה הקב\"ה ואמרו כי זה היה באומרו ונקדש \nבכבודי אל תקרי אלא במכובדי ולפי פשוטו הוא יותר מפורש בפסוק וגם הכהנים וכו' כי \nקרא אל הכהני' נדב ואביהוא הנגשים אל ה' יותר מכל השאר והוא הוא ענין בקרובי הקרבים \n"},{"index":5,"he":"והנגשים אלי גם זהו ואל אצילי בני ישראל הם נדב ואביהוא הנגשים אל ה' יותר מכולם כי \nאצילי לשון אצל ואצולות שהם אצלו יתברך ממש תמיד גדולים מכל בני ישראל. וזהו סוד \nדודי ירד לגנו זה המשכן כמו שכתב באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי וכו' \nכשהיא הקטורת והקרבנות כנודע לערוגת הבושם זה הקטורת של בשמים שהקטירו נדב ואביהוא \nבחושך גדול להתקרב לחזות בנועם ה' וז\"ש לערוגת מלשון כן נפשי תערוג אליך אלהים \nוירידתו ית' שם היתה ללקט נשמות נדב ואביהוא הנמשלים לשושנים הניתנים ריח טוב כדרך \nבעל הגן שאינו לוקט קוצים שהם הרשעים אלא השושנים הנותנים ריח טוב וזהו סוד ונפשי \nאותה ויעש והענין דהל\"ל זהיא אחד מאי באחד אלא ירמוז כי הלואי יהי' צדיק גמור אחד \nבכל דור כמ\"ש וצדיק יסוד עולם ועליו כתב וזרח השמש וכו'. והקב\"ה כשרוצה לכפר עון \nהדור ההוא משגיח באותו הצדיק האחד המיוחד שבהם לסלקו מן העולם ואין בכל הדור מי \n"},{"index":6,"he":"שיהי' ראוי להתפלל על הצדיק ההוא שלא יסתלק וזהו ומי ישיבנו. וא\"ת כי גם זה מהיות \nהצדיק ההוא בלתי גמור כיון שמי ישיבנו ואין כחו להגן עליו לז\"א אינו כן אלא אדרבה \nמרוב צדקתו נפשו ית' אוותה וחשקה בו וסלקו מהעולם הזה להשתעשע בו ויעש את אשר חשב \nבתחילה כנ\"ל על והוא באחד:\nויאמר וכו' אין ויאמר זה פירוש מה שאמר בתחלה וידבר ה' וכו' כי כבר בארנו מה שדבר \nלו בפ' ראשון מה ענינו ועתה היא אמירה אחרת בפ\"ע ובזה נתרץ מהו וידבר וכו' ויאמר \nוכו' גם נתרץ למה בתחילה אמר וידבר לשון קושי אבל באמירה זו האחרת נאמר ויאמר לשון \nאמירה לשון רכה כמו שיתבאר כי עתה בא ברחמים גדולים לרחם על אהרן הצדיק כדרך שמתו \nבניו. ואדרבה ניחא ממה שהמיתם ולכן ויאמר בלשון פיוס ותחנונים כדי ללמדו איך לא \nימות כמו בניו. ואמנם הגם שבדברו הוא ית' עם משה היתה באמירה רכה ותחנונים ציווהו \nכי כאשר יאמר הדבר לאהרן יהי' בלשון קושי' ודיבור וזהו דבר אל אהרן ולא אמר אמור \n"},{"index":7,"he":"וזה כדי להפחידו ולאיימו לטובתו ולהביא פחד בלבבו למען לא יסור מן המצוה הזו כדי \nשינצל מן המות. וזה ע\"י שיזכירנו ענין מיתת בניו בחטאו על העגל אשר עשה כנזכר וגה \nשיפחד על עצמו ולא ימות כבניו. כמשז\"ל משל לשני רופאים הא' ציוהו אל תאכל וכו' ואל \nתישן בטחב ולא תמות כדרך שמת פלוני וכו' וז\"ש דבר אל וכו' בדיבור קשה ולא ימות מכלל \nשיכול למות. ומ\"ש אחיך ירמוז אמור לו כי כבר היה נגזר למות לולי מפני זכותך שאתה \nאחיו ותפלתך מגינה עלו כנזכר על לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וכו'. ולכן יזהר ואל \nיבא וכו' להצילנו מן המיתה שנגזרה עליו בעון העגל וז\"ש ולא ימות ר\"ל לא ימות על עון \nהעגל ואינו חוזר אל ואל יבוא וכו':\nאו ירצה כי ענין זה לאמר לו אל תמות כדרך שמתו בניך אונאת דברים הוא כמשז\"ל הי' \nמקבר את בניו אל יאמר לו למה מתו בניך בחייך וכו' ואיך אחטא להונות ולהלבין פני \nאהרן לז\"א אחיך כי כבר ידע כי אין כוונתך להונות אותו ולביישו אלא לסיבתו כדרך האח \n"},{"index":8,"he":"הנאמן המזהיר אל אחיו החביב לו שלא יביא עצמו לידי מכשול ואדרבה בזה יוסיף אהבה על \nאהבתך. או ירצה כי יכול לאמר אהרן הלא ה' בחר בי לכהן גדול מכל ישראל כמ\"ש ובחור \nאותו מכל שבטי ישראל וכו' וזה יורה כי צדיק גמור אני בעיניו וראוי לכך וכמשרז\"ל על \nקרב אל המזבח וא\"כ למה מצווה אז ואל יבוא בכל עת כאלו אינו חביב אצלו. לז\"א אחיך \nירצה כי דברים אלו חוקים הם בלתי טעם וגזרת מלך היא שאין להרהר אחריה כי הרי אהרן \nאחיך הוא ומבטן אחד יצאתם ולא עוד אלא שאתה גדול ממנו בחכמה ובנבואה והדעת נותנת כי \nאתה היית ראוי לכהונה יותר ממנו לולא החטא ההוא כמשרז\"ל הלא אהרן אחיך הלוי ואין \nהדברים האלו כפשוטן אלא גזירת מלך ולכן אדרבה ראוי לו להחזיק טובה לי שמניתיו כהן \nגדול לכנוס בהיכל בכל עת ולא יצטער על כי לא נתתי לו רשות לבא ג\"כ בכל עת אל מבית \nלפרוכת וזה ירמוז ג\"כ במה שהוסיף לתת סימנין באומרו אשר על הארון וזה לרמוז כי כל \n"},{"index":9,"he":"גילוי שכינה שם אינה אלא בסיבת לוחות העדות אשר בארון שהורידם משה. ואם משה שזכה \nלכל זה לא זכה ליכנס לא להיכל ולא לבית הכפורת אפילו פעם אחת ואתה נכנס בכל פעם \nלהיכל וביום הכפורים אפילו לפנים ואיך תצטער למה אינך נכנס בכל עת אפילו לבית \nהכפורת. והנה אומרו ואל יבא בכל עת אינו כפשועו כי דבר זה לא יעלה על הדעת אבל \nהכוונה אל יאמר כיון שהקטורת עבודה נפלאה ופנימית יותר מן הקרבנות כולם כי הם נעשין \nבחצר העזרה על מזבח העולה והקטורת על מזבח הזהב שבהיכל ומצינו כי ביום הכפורים מקטר \nלפני הכפורת א\"כ בכל עת של שני העיתים שצריך להקטיר שהם בבוקר ובערב שבכל יום \nיקטירנו לפני הכפורת לז\"א ואל יבא וכו' אמנם ביום הכפורים בלבד יכנוס כמו שנבאר \nבפסוק בזאת יבא וכו' וביאר טעמו של דבר כי בענן אראה וכו' ירצה כאשר ענן הקטורת \nעולה בין בדי הארון אז אני מוכרח שאראה על הכפורת זאם בכל יום תקטירו שם אהי' מוכרח \n"},{"index":10,"he":"להתגלות שם ואין רצוני להראות רק ביה\"כ בלבד כמו שיבא אח\"כ וכסה ענן הקטורת וכו'. \nוטעם הדבר יובן בסוד נמרץ הלא הוא כי שם המפורש לא הי' נזכר רק בפנים בקודש הקדשים \nבעת הקטורת כי אז עת רצון להתגלות השכינה ולא בזולתו. זזהו סוד בכל המקום אשר אזכיר \nאת שמי וכו' ירצה בין בדי הארון בקודש הקדשים הנקרא כל המקום כי היא עיקר קדושת \nבהמ\"ק הנקרא מקום כמ\"ש כי ירחק ממך המקום וכו'. שם אתן רשות להזכיר את שמי המפורש \nולא בזולתו. והטעם לפי שבהזכרתך את שמי מוכרח אני לבא אליך וברכתיך. ואין אני רוצה \nלהראות אלא שם. וא\"ת הלא עשרה פעמים הי' הכהן הגדול מזכיר את השם המפורש ביום \nהכפורים אפילו בחוץ בעת הטלת גורלות השעירים וגם בכל יום בעת ברכת כהנים. והתשובה \nלזה במה שנודע כי כמה שמות מפורשים הם ואמנם היותר עקרו שבכולן נגלה אז בקודש \nהקדשים בעת העלות ענן הקטורת ודי בזה:\nאו ירצה כי בענן וכו' אם תאמר והלא הכל נקרא מקדש א\"כ מאי הפרש הקטרת הקטורת כל יום \n"},{"index":11,"he":"בהיכל או בבית הכפורת. לז\"א כי בענן איני מתראה בהיכל אלא על הכפורת לסיבת היותו \nחופף על ארון העדות אשר בו הלוחות משא\"כ בהיכל ולכן אני מקפיד ואומר ואל יבא בכל עת \nוכו' שם אבל בהיכל שאיני מתראה שם איני מקפיד:\nאו ירצה כי בענן וכו' אם תאמר הרי כתיב כי לא יראני האדם וכיון שאינך מתגלה להם למה \nאתה מקפיד ואל יבא בכל עת לז\"א כי בענן וכו' אעפ\"י שאיני מתגלה לגמרי הנני מתראה על \nהכפורת בהיותו מתלבש תוך הענן והכהן הנכנס אעפ\"י שאינו רואה אותי עצמי רואה הוא את \nהענן ויודע שאני בו וכבר יש בזה קצת ביזוי כדרך מלך בשר ודם שאעפ\"י שתמיד לבוש \nבמלבושיו אינו מתראה בפני אדם תמיד אלא לעיתים רחוקות לבעבור תהי' יראתו על פניהם. \nאו ירצה כי וכו' א\"ת איך אתה אומר ואל יבא בכל עת וכו' להקטיר כי אם יבוא יחוייב \nמיתה כמ\"ש ולא ימות והרי בשביל שרוצה לעבוד ולשרת לפניך בכל עת גדול עוני מנשוא \nלהתחייב מיתה ולזה הודיע כי אין עונש המיתה לסיבת ההקטרה. ובפרט במקום מקודש כמוהו \n"},{"index":12,"he":"אבל הטעם כי אלו הי' הקב\"ה מתגלה שם הוא לבדו אדרבה היו שבח אל הכהן בהכנס להקטיר \nבכל עת לפניו ואמנם להיות העוה\"ז חומרי ומקבל טומאה אין הקב\"ה נגלה שם אלא ע\"י \nהתלבשו תוך הענן הנודע אל חכמי האמת כי הוא כח דין גמור בסוד סכות בענן לך מעבור \nתפילה והנה אדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא וכאשר יכנס שם הכהן נהקטיר יקטרג עליו \nמדת הדין ההיא איך העיז מצחו ליכנס במקום אש אוכלת ויזכיר עונותיו ויחוייב מיתה \nעליהם לא על ההקטרה. ולכן כאשר לא נכנס אלא בריצוי גמור שהם שני תנאים הא' היות יום \nהכפורים שאין מדת הדין שולטת בי כלל כמ\"ש בגמרא השטן בגימטריא שס\"ד כי בכל השנה \nיכול השען לקטרג חוץ מביום הכפורין והב' היות נכנס ע\"י קרבנות ידועים ומלבושים \nידועים כמו שנבאר בפסוק בזאת יבא אהרן:\nבזאת יבא אהרן וכו' אם חוזר אל הקרבן פר בן בקר וכו' הל\"ל בזה או באלו אבל אומרו \nבזאת חוזר אל מ\"ש ואל יבא בכל עת כנ\"ל אל יבא בכל עת הראוי להקטרה דהיינו בבוקר \n"},{"index":13,"he":"ובערב אמנם בזאת העת שנבאר שהוא ביום הכפורים אז יוכל לבא. או אפשר כי הנה בזא\"ת עם \nד' אותיותיו הוא בגימטריא ביו\"ם הכפורי\"ם. ואם נפרש כי בזאת חוזר אל הקרבנות ירצה \nבזאת ההכנה שיכון והוא הקרבן ובגדי לבן. ולהיות כי עיקר העון שיוכל מדת הדין לקטרג \nאינו שאר העונות כי הרי אהרן הכהן החסיד כתיב עליו תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא \nנמצא בשפתיו בשלום וכו' אמנם העון האמיתי שיוכל לקטרג עליו הוא עון העגל שעשה וגונז \nלדורות וביום פקדי ופקדתי וכו' לכן הוצרכה ההכנה הזו הכלולה מג' בחינות אם בחינת \nהזמן שהוא יום הכפורים ואם בחינת הקרבנות שהוא פר וכו' ואם בחינת המלבישים הלא הה \nכתונת בד ילבש וכו' והענין הוא במה שנודע כי לא נתרצה הקב\"ה למחול עון העגל עד יום \nהכפורים ולפיכך הוקבע מאז ואילך היום ההוא יום כפרה לדורות וזהו טעם שאין השטן שולט \nביום הכפורים ולכן ואל יבא בכל עת אלא ביום הכפורים כי אז נמחל בו עון העגל גם \n"},{"index":14,"he":"בחינ' הב' של הקרבן יהי' פר וכו' לפי שכשנבחר אהרן לכהן הי' ביום השמיני למילואים \nשהיה בר\"ח ניסן כשהוקם המשכן ונצטווה אז להקריב הקרבן הזה עצמו לכפר עון העגל כמו \nשבארנו שם בענין קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה וכמו שקרבן כפרתו בעת שנתחנך \nלכהונה הי' פר ואיל לכפר על העגל במעשה ובמחשבה שהם חטאת ועולה כמו שבארנו שם גם \nבכל יוה\"כ יהיו קרבנו כיוצא בו שלא יזכרוהו עון העגל. גם בחי' הג' היא כתנת בד וכו' \nשלא בבגדי זהב של כל השנה שלא להזכיר עון העגל שעשה שהי' של זהב והנה לסיבה זו הי' \nמספיק במה שלא הי' של זהב אמנם הוסיף עוד להיותם בגדי לבן לרמוז שלא די שלא יזכירו \nלו עון העגל אלא אדרבה ירמזו כי נתכפר ואם הי' עונו אדום כשלג ילבינו. ובזה יובן \nאומרו בגדי קדש לאהרן וכו' וכתיב ואלה כתיב ועשית בגדי קדש לאהרן וכו' וכתיב ואלה \nהבגדים אשר יעשו וכו' אבל הכוונה כי בגדי זהב עם היותם קודש יש בהם זכירות עון עגל \n"},{"index":15,"he":"אבל אלו בגדי קודש הם בעצמם כולם כאשר הם יען אין בהם זהב. או ירצה אלה הבגדים הם \nבגדים הראוים ליכנס בהם אל הקודש הנז' שהוא מבית לפרוכת משא\"כ בבגדי זהב שאע\"פ \nשנקראים גם הם קודש אין נכנסין אל הקודש הנ\"ל שהם מבית לפרוכת נמצא כי קודש הנזכר \nבבגדי זהב הם לשון קדושה וקודש הנזכר כאן הוא מקום הנקרא קודש כנ\"ל:\nכי ביום הזה יכפר עליכם וכו'. פה רמז מאמר ר' מתיא בן חרש בענין ד' חלוקי כפרה כי \nמצות עשה אין צורך אל יוה\"כ רק אל התשובה בלבד אבל צורך יוה\"כ הוא לעבירות מצות ל\"ת \nהנקרא חטאת כמ\"ש מכל חטאות האדם אשר לא תעשנה. וז\"ש כי ביום הזה יכפר עליכם מכל \nחטאותיכם אך לא במצות עשה שהם בשב ואל תעשה. כי אין להם צורך אל היום הזה אלא \nבתשובה בעלמא. גם מיעט העונות הנקראים פשעים ועונות דשייך בהם כריתות ומיתות ב\"ד \nשאין די להם להתכפר ביום הכפורים אלא ביסורים כי יוה\"כ אינו מכפר אלא חייבי לאוין \nהנקר' חטאות אשר לא תעשנה כי החמורות נקראים עונות ופשעים. גם מיעט עון חילול השם \n"},{"index":16,"he":"המחלל בפרהסיא לפני העם. כי יוה\"כ אינו מכפר אלא כל חטאתיכם אשר לפני ה' ולא אשר הם \nחילול השם בפרהסיא לפני העם ג\"כ באופן כי לפני ה' מיעט עון חילול השם גם מיעט \nעבירות שבין אדם לחבירו כנודע. ואמנם אומרו כפל ענין במילות שונות יכפר עליכם לטהר \nאתכם כפרה וטהרה וגם אומרו בכפרה עליכם ובטהרה אתכם ונודע כי כפרה לשון קינוח כמו \nבעא לכפורי' ידי' בההוא גברא כנודע כי המזרקים נקראים כפורים ע\"ש שמקנח אצבעו מן \nהדם בשפת המזרק. וא\"כ הל\"ל יכפר אתכם ולא עליכם וכמ\"ש ביחזקאל בכפרי אותך. אבל רמז \nלתרץ ענין תימה גדולה ענין שעיר המשתלח שאין בו שום טעם איך ונשא השעיר עליו את כל \nעונותם. ואמנם הענין סוד נפלא נרמז בספר הזוהר כי השעירים ממוצעים בין הקליפה הטמאה \nובין הגבורה הקשה הקדושה והוא סוד היצה\"ר המחטיא את האדם ומוציאו לקליפה. ואם ירצה \nהאדם יכול להכניעו ולטהרו ולהחזירו קדוש בסוד ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני \n"},{"index":17,"he":"יצרך. והם סוד שדין יהודאין הנקראים שעירים והם ג\"כ סוד עץ הדעת טוב ורע. שבו נתפתו \nאדם וחוה וכנגד הטוב והרע המעורב בהם הי' מטילין גורלות על שני השעירים גורל הטוב \nלה' וגורל הרע לעזאזל והשעיר הרע העליון אשר הוא המחטיא האדם יען הוא המחטיא נושא \nעליו את חטאותם כי הוא הגורם ובני ישראל הם מתכפרים כאשר הם מתחרטים ומודים ועוזבים \nמללכת עוד אחרי עצתו. והבן הסודות הנפלאים האלה. וזהו סוד כי ביום הזה של יוה\"כ \nנעשה לכם ענין נפלא והוא כי הקב\"ה יכפר ויקנח טינופיכם באותו השעיר העליון הנקרא \nעזאזל אשר עד עתה הי' עולה עליכם על גביכם להכניעכם תחתיו וז\"ש יכפר עליכם יקנח \nטינופיכם באותו אשר עליכם ועי\"כ יטהר אתכם ממש כי אתם נשארין טהורים לגמרי. וז\"ש \nלטהר אתכם מכל חטאותיכם והנה הקב\"ה נ'קרא טהור והקליפה נקראת טיט ורפש ומצולות ים \nוטומאה המטמאה אתכם ובהתרחק אתם מן הקליפה ומתקרבים לפני ה' הטהור והקדוש לגמרי \n"}]}
