{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-7","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":7,"title":"קטע 7","hebrewTitle":"קטע 7","segments":[{"index":1,"he":"ועתה יהיה להפך ולך קח לי אתה ולא כמאז שאני לקחתי לך וע\"י כ\"ז אגרום שיחזור הב\"ה \nלברכך וז\"ש למען יברכך לפני ה' לפני מותו ובזה יתוקנו כל מיני חטאות וקללות שקלקלנו \nאז, והכי יובן בזה תמיהא עצומה למה העלים הב\"ה עיניו של יצחק לכהות עיניו החומריים \nוגם עיני שכלו כי ויאהב יצחק את עשו ולא בחר לברך את יעקב ולא היה ענין הברכות רק \nע\"י חוה ויעקב כי שניהם היו אשר חטאו אז והם צריכין עתה לתקן וכמו שאז ע\"י רמאות \nהנחש נתקלל אדם כן עתה יפסיד הנחש שהוא עשו הבכורה והברכות שביטל יעקב ע\"י שיעקב \nורבקה ירמו אותו עתה ברמאות גדול וכמשפטו כן יעשה לו ג\"כ:\nובזה נחזור אל ענין לידתם כי הלא בתחילה הוצרך טנין סור מרע לנקות עקבו של אדם \nמזוהמת הנחש שנתערבה שם כנז' ולכן נולד עשו ראשון ונפרד מן יעקב כמ\"ש ממעיך יפרדו \nואח\"כ ענין ועשה טוב והוא בחינת הטוב שבעקבו של אדם אשר היה מעורב בראש הנחש ועתה \nהוסר משם וכמו שנבאר בענין חושים בן דן ולכן נק' יעקב נשון עקב וז\"ש ורבקה אמרה אל \n"},{"index":2,"he":"יעקב בנה הקען לרמוז כי עדיין היה אז קטן שלא לקח רק בחינת העקב של אדם ולא נכלל \nבכל כוללות אדה\"ר וזהו סוד וידו אוחזת בעקב עשו פי' באותו העקב של אדם שנשכו הנחש \nהוא עשו ולקחו עתה יעקב מעשו בידו של יעקב, והענין כי העקב של אדם הוא בחינת הדין \nאשר בו היא בחינת מדת המלכות האחרונה שבכל הי\"ס וכן עקב בגימט' שני פעמים אלקים \nולכן עשו שהוא בחי' אנדים אחרים ביקש להתאחז שם לקחת שפע ההוא והם בחינת שני אלדים \nשבשני העקרים הנכללים יחד נק' עקב א' וכאשר יעקב המשיך עשרה אותיות פשיעות שבשני \nשמות אלדים הנז' שהם השרשים שמהם יצאו הענפים שהם בחינת ב' אלדים בבחינת חשבונם שהם \nעק\"ב כנז' אז הומתקו כחות הדינין ההם והובררו מן הרע הנאחז בהם וזהו ויד\"ו אותיות \nיו\"ד שהם עשר אותיות הנז' אחזו בענפים שהם בגימט' עקב ואז נקרא שמו יעקב בתוס' י' \nולא נק' עקב בלבד וכפי הפשע ק' שהיה מהראוי לקרותו עקב ולא יעקב והנה יצחק ידע בזה \n"},{"index":3,"he":"כי יעקב היה עקיבו של אדם האומנם בחי' הראש הנק' בכורה היתה בעשו כמ\"ש הוא ישופך \nראש וכפי זה לו יאתה הברכה ולכן ויאהב יצחק את עשו יען כי כבר צד הגשמיות של בחינת \nהראש והבכורה של אדם כבר צדה אותם בראשו ע\"י פיו שהוא הטורף המאכל כדמיון הנחש שצדם \nע\"י פיו שהסית את חוה ורצה לתת לו ברכות העוה\"ב הנאותות אל הבכור כי ע\"י כן יושלם \nויהיה צדיק אבל הב\"ה לא רצה אלא שיעקב עצו יטול גם בכורות הראש והברכות יהטעם כי \nיעקב הוא אדם עצמו אבל עשו הוא הנחש אלא שחטף הבכורה מן אדם שלא כדין וגרם שיעקב \nיטול הברכות ויושלם בו בחינת העקב והראש, ובזה חבין איך אחר הודאת שרו של עשו בבואו \nמן חרנה אל ארץ יש' אז נק' ישראל אותיות לי ראש כי כבר נשלם בו גם בחינת הראש כנ\"ל \nונק' ישראל ע\"ש העיקר שהוא בחינת הראש שהם הנשמות מצד הקדושה שנתערבו בראש הנחש \nולז\"א אמר לו כי שרית עם אלהי\"ם הם שני אלהים שבעקב הנז' ואח\"כ הגדיל ונעשה איש \n"},{"index":4,"he":"גמור ולקח נשמות האנשים השלימים שבראש הנחש שהם גדולים מבחינת העקב וזהו ועם אנשים. \nגם זהו סוד משז\"ל כי כשבקש יוסף לקבור את יעקב אביו במערה חתך חושים בן דן את ראש' \nעשו ונפל על ברכי יעקב ואז נתקיים ישמח צדיק כי חזה נקם וכו' והענין כי בראשו של \nעשו היו שם נשמות הקדושות ולכן ראשו של עשו נכרתה ונקברה שם עם יעקב ואז נתקיים הוא \nישופך ראש כי כרת ראשו במגריפת הטיט ורציצה ולא בחרב ממש וז\"ש ישופך, והנה חושים בן \nדן הוא בגימ' נח\"ש גם בדן אביו נאמר יהי דן נחש וכו' כנז' בס' הזוהר כי הוא הנחש \nהעהור העליון החקוק בכסא שלמה מדת הדין השולטת על הנחשים הטמאים וזה ענין שנמצא עשו \nשהוא הנחש העמא ביד חושים הנחש הטהור והוא סוד הנמרץ עשה לך שרף וכו' כי הוא הטהור \nהשולט ע\"כ הנחשים השרפים הנושכים ובכח זה העליון הקדוש היו מתרפאין ונצולין מן \nהנחשים התחתונים הרעים:\nוכל הבארות וכו' קשה מ\"ש סתמום וימלאוה עפר שהוא כפל ענין במלות שונות גדולה מזו \n"},{"index":5,"he":"שהל\"ל בהפך וימלאום טפר שהוא בכללות כל חלל הבור ואח\"כ ויסתמום שהוא סתום פיות \nהבארות. ויראה כי חשבו בלבם שאם ימלאום עפר תחוח בנקל יחזרו עבדי יצחק לחופרה ולכן \nתחלה סתימו מקורות התחתונים שבבארות שמשם המים נובעים מבנין אבנים וסיד עד שלא יוכר \nרישומם ואח\"כ מלאו עפר כל חלל הבארות עד פיהם:\nויהי כי זקן יצחק וכו' י\"ל איך יתכן שיצחק כולה תמימה נביא השי\"ת יתפתה בדברי עשו \nהיאך מעשרין את התבן וכו' עד שעלה בדעתו לברכו ולא ליעקב אחיו הצדיק יושב אוהלים \nוראיה לזה מ\"ש לעיל ויאהב יצחק את עשו וכו', והנה כבר למעלה ביארנו כי אין ויאהב \nוכו' לשון שלילה כי לא היה אוהב ליעקב אבל הכוונה כי פשיעא שהיה אוהב את יעקב מצד \nשהיה מכיר בו שהיה צדיק אבל גם לעשו שהיה מכיר בו שהיה רשע היה אוהבו לסיבת היותו \nבנו ובפרע שהיה בכורו יורש מקומו ורצה לקרבו אולי ישוב בתשובה ע\"ד מ\"ש רז\"ל אומר \nלרשע צדיק אתה ולמוכיחים ינעם ולכן אלו לא היה מברך אלא ליעקב הקטן היה בועט באביו \n"},{"index":6,"he":"כי הרי לו לעשו משפט הבכורה ועוד כי כאשר יתברך ויהיה עשיר אולי יעבוד את ה' ואם \nיבואו עליו עניות ומיני יסורין לא יוכל לסבול ויבעע ולכך תמצא כי הברכות ראשונות \nשבירך יצחק ליעקב היו ברכות העוה\"ז לפי שהיה חושב כי היה עשו ולא היה בהם השראת \nשכינה ולא ירושת הארץ כמו בברכות אחרונות כמו שיתבאר, ולכן כאשר בא אח\"כ עשו ויצעק \nוכו' א\"ל יצחק הן גביר וכו' כלומר כל הברכות שאתה מבקש הם של העוה\"ז וכבר נתתים \nליעקב בחושבי שאתה עשו א\"כ ולך איפה מה אעשה בני כלומר ברכות הראויות לך שהם של \nהעוה\"ז מה אעשה שכבר כולם נתתים לו וגם אם אחזור לברכך באותם ברכות הן גביר וכו' מה \nשקנה עבד קנה רבו וז\"ש גם ברוך יהיה כלומר בא אחיך במרמה ובחשבי שהיית אתה לקח \nברכתך הראויה לך והיא ברכות העוה\"ז ועכ\"ז גם ברוך יהיה כלומר ואעפ\"י שאין אלו \nהברכות ראויות לו ולכן )לו( לא יהי' ליעקב הברכות ההם אלא כשיהיו צדיקים ויהיו \n"},{"index":7,"he":"ראוים לשתי שולחנות אך והיה כאשר תריד שלא יהיו צדיקים כמו שתרגם אונקלוס אז ופרקת \nעולו מעל צוארך ותקח אתה ברכות העוה\"ז כי אם יקחם זרע יעקב יאבדו ברכות העוה\"ב ולכן \nיכנסו בשעבוד מלכיות כדי שלא יכנסו לגיהנם ויזכו לחיי העוה\"ב, ואמנם רבקה חשבה כי \nאהבת יצחק לעשו היתה שלימה ולא כן ליעקב ואולי יברכהו ברכות העוה\"ב ולכן השתדלה \nלשיעקב יקח הברכות הראשונות:\nויוגד וכו' לא רצתה רבקה לדבר ליעקב כי עיקר טעמה היא לשיקח אשה מבנות לבן אחיה כי \nאולי לא ירצה יעקב להניח ב' מצות גדולות ישיבת ארץ ישראל וכבוד אב ואם בשביל נשואי \nאשה ולכן לא אמרה לו כלל מענין נישואין רק נתנה עעם אחר והוא הנה עשו אחיך מתנחם לך \nלהרגך כי ע\"י כן יברח בלי ספק ואח\"כ הלכה אל יצחק ולא גלתה לו עעם הנז' כי חשבה \nשהוא אוהב את עשו באמת ומחזיקו חזקת צדיק ולכן אמרה לו העעם האחר והוא אם לוקח יעקב \nאשה וכו' ויכשר הדבר בעיניו כי כן עשה לו אברהם אביו וא\"ל קום לך פדנה ארם וכו', \n"},{"index":8,"he":"ולפי שלא ישיב למה לא תשלח אחרי האשה כמו שעשה אברהם אליך ולמה זה תשלחני ותאבד \nממני ב' מצות הגדולות כנז' לכן האריך בדברים לשיכנסו בלבו ויתרצה לילך וז\"א קום לך \nוכו' כלומר אל תתעצל בהליכה זו אבל קום בזריזות ולך שם והנה אינך כמוני שעדיין לא \nהייתי יודע אם יש שם אשה אם לאו ועוד כי גם אם תהיה שם אשה אולי לא תאבה האשה לבא \nולכן שלחתי לאליעזר לחקור הדבר אבל אתה כבר יש לך אשה מזומנת וידועה וז\"ש מבנות לבן \nאחי אמך וגם כי הנה הוא אחי אמך קורבה גדולה ובודאי שיתרצו ליתנה אליך ועוד שלישית \nכי כבר ראינו כי נתרצו תחלה לתת את רבקה ועוד כי רבקה בת יחידה אך ללבן יש בנות \nרבות בלהה זלפה לאה רחל וז\"ש מבנות ולא אמר בת לבן, ולפי שעדיין ישאר פקפוק בלב \nיעקב לומר הנני רואה כי אתה אוהב לעשו יותר ממני ולא עוד אלא שלא ברכתני ברכות \nהעוה\"ב כנ\"ל והדברים מוכרחים כי כוונתך לשלחני לארץ רחוקה ולהשאיר עמך את עשו אהובך \n"},{"index":9,"he":"זוכה בשתי מצות הנז' כדי לתת לו ברכות העוה\"ב הראויות אל הבכור שהוא עשו ולז\"א ואל \nשדי וכו' יראה הנה אני נותן לך מעתה הברכות הראויות אל הבכור והם ויתן לך את ברכת \nאברהם יורש ברכת האבות שנא' לו כי ביצחק יקרא לך זרע והנה כי אתה יורש זרע אברהם \nולא עשו וז\"ש לך ולזרינך כלומר ולא לזרע עשו וכן ברכת הארץ לך נתתיה וז\"ש לרשתך את \nארץ מגורך וכן לא ישרה שכינתו אלא עליך כמ\"ש כי יעקב בחר לו יה וז\"ש והיית לקהל \nעמים ולא עוד אלא כי גם עשה לו לויה וז\"ש שנית וישלח יצחק את יעקב כענין ויצו עליו \nפרעה אנשים וישלחו אותו וכו', ואז הלך ברצון עוב גמור וז\"ש וילך פדנה ארם וכו' \nוהודיע כי נתרצה לשתי הסבות הנז' אם ענין פחדו מן עשו אמר אל לבן והוא אחי רבקה \nכלומר כי קרוב מאד אליו והוא יצילהו להיותו אחי רבקה ולא עוד אלא כי כל העולם \nיודעים כי רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו וז\"ש אם יעקב ועשו, והנה לבן אחי רבקה אהב \n"},{"index":10,"he":"גם הוא ליעקב יותר מן עשו ואם ענין סבת הנשואין גם רמז באו' אחי רבקה ובודאי כי \nיתרצה לתת לו בתו ובזה יתורץ שאלת רש\"י ז\"ל אם יעקב ועשו אינו יודע מה מלמדנו:\nוירא עשו וכו' יראה בתחלה חשב עשו כי אהבת יצחק אליו היתה אמתית וזה על כי ציד בפיו \nוהיה מרמה אותו והראיה לזה כי קרא אותו וא\"ל הביאה לי ציד וכו' ואברככה לפני ה' \nוכו' אך עתה ראה כי ברך יצחק את יעקב פעם האחרת ולא עוד אלא שהם ברכ' העוה\"ב וז\"ש \nכי ברך יצחק את יעקב כי הברכות הראשונות ברכו בחושבו שהיה עשו אך אלו האחרונות היו \nבדעה גמורה עם שידע שהיה יעקב וראיה אחרת ושלח אותו וכו' ע\"ד שעשה אברהם ליצחק ולא \nכן עשה לעשו שהניחו לקחת נשים מבנות הכנעני והחתי אז ידע כי זרע הנק' בשם אברהם \nויצחק הוא יעקב לבדו כנז' וכבר זכה בבכורה ובברכה בשלימות אז נתפקר לגמרי כי מאחר \nשאינו יורש העוה\"ב ימלא כרסו מהעוה\"ז, וז\"ש וירא עשו כי בירך וכו' ושלח אותו וכו' \n"},{"index":11,"he":"תיכף בברכו אותו להורות כי זה תלוי בזה כי הברוך לא יקח אשה מבנות כנען הארור וז\"ש \nויצו עליו וכו' וגם כי בראשונה ויאהב יצחק וכו' ורבקה וכו' ועתה נשתתף יעקב להיותו \nבן אהוב לשניהם וכאלו עשו אינו בן שלהם וז\"ש וישמע יעקב אל אביו ואל אמו אז וילך \nעשו וכו' על נשיו לו לאשה וכמ\"ש ז\"ל הוסיף רשעה על רשעתו ואמר קנה כמו שאברהם שנאמר \nאת ישמעאל בנו ונתקיים זרעו ביצחק וכן יצחק שנאמר אותי ונתקיים זרעו ביעקב לכן \nנתחבר יחד אני וישמעאל שנואי אבותיכם ונשבע מעובות העוה\"ז, ואמנם כל כך היתה רמאותו \nשלא גילה לאביו אלא בברכה עשה עצמו כלא ידע אלא לקיים רצון אביו עשה כן וזה שאמר \nראיה שנית וירא עשו כי רעות וכו' והראה בעצמו כי לסבה זו וילך עשו וכו' אך כוונתו \nהיתה רעה לסבת הראיה הראשונה וירא עשו כי ברך וכו' כנ\"ל ולכן נתפקר לגמרי(:\nאמר המעתיק אליהו חיון ע\"כ מצאתי בפרשת תולדות ומכאן ואילך פ' ויצא יעקב:\n"},{"index":12,"he":" \nספר עץ הדעת טוב - פרשת ויצא:\nאתחיל לכתוב פרשת ויצא:\nויצא יעקב יש לעורר א' כי כבר בפרשת תולדות סיפר וילך פדנה ארם ועתה חזר לכתוב \nיציאתו מבאר שבע והליכתו לחרן פעם ב' ולא די בזה כי גם שילש פעם שלישית לספר אשר \nקרה לו בדרך ויפגע במקום וכו' וישא יעקב רגליו וכו' ואם כדברי רש\"י יצא ללכת לחרן \nלמה נעקם הכתוב והול\"ל ויצא יעקב מב'אר שבע ויפגע במקום וכו' וילך חרנה, ב' כי \nהמקום הזה לוז היה וא\"כ הול\"ל ויפגע בלוז כי במקום סתם אין בו סימן, ג' דלא שייך \nפגיעה במקום והול\"ל וילך ללוז וילן שם ואם כרז\"ל שקפצה לו הארץ הול\"ל ויפגע בו \nהמקום ואם כרז\"ל לשון תפלה הול\"ל ויתפלל, ד' מה צורך נתינת טעם כי בא השמש אל וילן \nשם, ה' מה צורך בסיפור ויקח מאבני המקום וכו' ואם הוא על מה שעתיד לכתוב ויקח את \nהאבן וכו' למה נה כי בתחילה הזכיר אבני לשון רבים ואח\"כ האבן לשון יחיד, ו' הל\"ל \nתחת ראשו ולא מראשותיו כי כמה ראשים היו לו ואם כפרש\"י דעשאן כמין מרזב הול\"ל \n"},{"index":13,"he":"סביבותיו, ז' מלת במקום ההוא מיותרת והול\"ל וישכב שם, ח' דהול\"ל על הסדר ותבא השמש \nוילן שם, ע' דהול\"ל סולם מוצב במקום ההוא, י' כי השמימה היא בה\"א מיותר ויאמר נא \nהשמים, י\"א מה ענין המלאכים היורדים ועולים, י\"ב למה כינה אותם אל מלאכי אלדי\"ם \nוהול\"ל מלאכי ה' וכמ\"ש אח\"כ והנה ה' נצב עליו, י\"ג כי כפי הנראה שהחלום הזה הוצרך \nלהבעיחו מיראתו מן עשו ומן לבן וא\"כ יספיק בהבטחת הנה אנכי עמך וכו' ומה צורך לאמר \nהארץ אשר וכו' והיה זרעך וכו' ואם נאמר כי ביקש מעתה להבטיחו בג' הבטחות אלו מה \nנשתנו אלו מזולתם בעת הזאת וגה כי הה שלא כסדר כי בראשונה יבטיחו על ההוה הנה אנכי \nעמך וכו' ואח\"כ על נתינת הזרע והיה זרעך וכו' ואח\"כ נתינת הארץ לו ולזרעו, י\"ד כי \nהיותר צורך הוא שיאמר אלדי אברהם ואלדי יצחק אביך, ט\"ו דהול\"ל הארץ וכו' לזרעך \nאתננה כי אומרו לך לא כן נתקיים י\"ו מאי ריבה באו' בכל אשר תלך, י\"ז אומר כי לא \n"},{"index":14,"he":"אעזבך בלשון נתינת עעם ואינו מתישב והול\"ל ולא אעזבך, י\"ח דהול\"ל אעשה מאי עשיתי, \nי\"ט מה צורך באומרו ואנכי לא ידעתי ורש\"י נדחק ליישבו, כ' דהול\"ל וייקץ וכו' ויירא \nויאמר מה נורא וכו' ולמה הפסיק הענין לב' אמירות וייקץ ויאמר ויירא ויאמר, כ\"א מ\"ש \nאין זה מה בא למעועי, כ\"ב אומרו בתחילה אין זה כי אם בית אלדי\"ם ואח\"כ שינהו מבית \nוקראו שער השמים כי אם הוא בית אינו שער וגם אם נאמר כי הוא בית התחתון ושער עליון \nאל השמים הול\"ל אין זה כי אם בית אלהים ושער השמים ואיך יאמר זה וזה כנר' שעל שני \nמקומות הוא מדבר, כ\"ג שינוייו ממקום לעיר והול\"ל ויקרא שם המקום בית אל ואולם לוז \nשם המקום בראשונה או ויקרא את שם העיר בית אל ואולם לוז שם העיר בראשונה:\nולבא אל נכון נקשה קושי' אחרת הלא היא כי הלא אברהם נצטוה בישיבת הארץ כמ\"ש לך לך \nוכו' אל הארץ אשר אראך ויצא שלא ברשותו ית' ויהי רעב בארץ וירד אברם וכו' ולא עוד \n"},{"index":15,"he":"אלא שלא נתיירא כלל על יציאתו מארץ ישראל וגם לא המתין אל השי\"ת יבטיחהו להיות עמו \nויעקב אשר לא נצטוה על זה ולא עוד אלא שיצא לדבר מצוה לישא אשה על פי נבואת אביו \nואמו לך פדנה ארם וקח לך אשה מבנות לבן וכו' וגם שהלך מובעח בברכות אביו בעת שהלך \nועכ\"ז נתיירא מאד והוצרך להבטחתו ית' ואפילו הכי היה מתיירא ומסתפק אם יהיה אלדים \nעמדי וכו' וכ\"ז תמיה גדול:\nואמנם רצה הכתוב לתרץ קושי' זו ולכן הוצרך להציע הצעות אלו ויצא יעקב וכו' טם שכבר \nנכתבו למעלה כי שם נכתב ענין סיפור ההליכה עצמה וכאן כתב סבת יראתו ומוראו ויציאה \nוהליכה זו על מה היתה והודיענו כי היותו יוצא ממקום קדוש כזה והליכתו אל קצה האחרון \nבארץ עמאה ההיא ע\"כ נתיירא מאד כמו שית', והענין כי הנה מצינו שהשי\"ת אמר לאברהם לך \nמארצך וכו' וכל כוונתו היתה על סיבת יעקב ובניו כי זה ענין אומ' ואעשך לגוי גדול \nכמו שביארנו שם וע\"ש איך יעקב ובניו הם הנק' גוי גדול התחלת כל הבנין ויסודו שמשם \n"},{"index":16,"he":"התחילה האומה הקדושה וע\"כ נק' כל האומה ע\"ש ישראל כמ\"ש והיה שארית יעקב וכו' ולא \nע\"ש אברהם ויצחק גם הארץ לא נק' לא ע\"ש אברהם או יצחק אלא ארץ ישראל כנז' בס' \nשופטים ונמצא עתה בצאת יעקב מן הארץ כמעט נהרס כל הבנין והמחשבה ההיא וע\"כ נפלה \nבלבו אימה יתירה והוצרך להבעחתו ית' כמו שנבאר בס\"ד וכפי זהה מ\"ש מבאר שבע אינו \nבפרעות כפשוטו רק שם כולל אל כל א\"י כמו שיתבאר ונרחיב קצת הביאור:\nוהנה כתוב הנותן מטר ע\"פ ארץ וכו' יראה כי ארץ ישראל בלבד היא הנקראת ארץ סתם וכל \nארצות העולם נק' חוצות וזה ענין פי' א\"י וחו\"ל והש\"י אשר משכנו בא\"י משגיח בה ונותן \nהשפע והמער ע\"פ א\"י כמ\"ש ארץ וכו' תמיד עיני ה' אלד\"ך בה וע\"כ היא לבדה נק' ארץ כי \nהיא משכנו ית' ושאר הארצות משכן שבעים שרים נק' חוצות עפלים לה וכמ\"ש זאת ירושלים \nבתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות ולכן אחר אשר נותן ביד עצמו המטר ע\"פ ארץ אח\"כ \nמשם שולח ע\"י שליח הם הע' שרים את המער אל כל העולם הנק' חוצות כנז' ולהיותו נחלק \n"},{"index":17,"he":"אל ע' שרים נק' חוצות בלשון רבים וארץ ישראל ארץ א' לגוי אחד הם ישראל ומלכה ה' \nאלדינו ה' אחד נק' ארץ סתם בלשון יחיד, גה להיות ארץ ישראל מושבו ית' כנז' נק' ארץ \nושאר העולם נק' חוצות כי הם חיצונים סביבות משכן השי\"ת וגם במה שנודע כי ארץ ישראל \nאמצע כל הישוב בדמיון בת עין שבאמצע העין שמשם נמשך כל ראות העין כנודע וגם זהו סוד \n\"תמיד עיני ה' אלדיך בה\" כנז' בס' הזוהר פ' שלח כי כל העולם כצורת עינו של אדם \nהלובן שבו ים אוקיינוס המקיף והשחור ישובו של העולם ובבת העין ירושלים וכמו שבת \nהעין נקודה פנימית ושאריתו חיצוניתו כן א\"י פנימיות והעולם חיצוניות שלו:\nגם זהו \"סוד שתה מים מבורך היא א\"י כי משם נובעים מימי השפע מאת ה' השוכן בה כנז' \nונק' באר נובע המים ומשם יפוצו מעינותיך חוצה היא חו\"ל וגם נק' רחובות הפך א\"י הנק' \nארץ צבי שעורו נכווץ ואינו מחזיק פיריתיו בהרחבה וז\"ש ברחובות פלגי מים ונק' רחובות \n"},{"index":18,"he":"לשון רבים ע\"ד שנת' על ושולח מים ע\"פ חוצות, הכלל העולה כי א\"י נק' באר שבע כי היא \n"}]}
