{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-95","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":95,"title":"קטע 95","hebrewTitle":"קטע 95","segments":[{"index":1,"he":"ולהורות זה אלקי אביכם לא אמר לי השמר לך מעשות רע רק מדבר עם יעקב וכו'. וכמ\"ש \nבזוהר על פסוק נחשתי ויברכני וכו' ועל פסוק ותחליף את משכורתי עשרת מונים ועל פסוק \nעם לבן גרתי. משום שהי' זקני נמשכה לי ידיעה זו. ולהיותי משם מן ארם לכן ינחני בלק \nוכו'. כי שמעי הולך בכל הארצות. ואחר שביאר מהיכן הי' לו חכמה זו שהיא מן לבן זקינו \nהמופלג בזה הידיעה. הוצרך לבאר איך לבן עצמו השיג לזה יותר מכל נברא. לז\"א מהררי \nקדם הם ענין הרי חושך הנזכר בספר הזוהר אשר שם עזא ועזאל מלאכי מרום מופלאים בשמים \nכנודע ליודעי מדע מה ענינם משא\"כ שאר הקוסמים שאין להם השגה באלו המלאכים רק בכחות \nשדים תחתונים כנודע וזה ענין הקראם הררי קדם הרים ששם יושבים ועזאל אשר קדמו לבריאת \nאדם כנודע משא\"כ שאר הרוחין ושדין כי נבראו אחר אדם בע\"ש בהשמ\"ש אחור לאדם ולא קדם. \nואח\"כ בא לפרש הענין בעצמו ואופן מציאותו איך אפשר יוכל בדיבורו לקלל אומה שלמה בלא \n"},{"index":2,"he":"רשות השי\"ת. לז\"א לכה ארה לי יעקב וכו' ירצה קלל לי את אומת יעקב וזה ע\"י אשר תזעום \nלישראל פי' כי בלי ספק אי אפשר לעשות שום שינוי בעולם היפך רצונו ית'. האמנם מה \nעושה המקטרג עולה למעלה לפניו ית' ומקטרג בכל יכולתו כל הבא בידו להזכיר עון \nהתחתונים כל אשר ראה בעיניו. ואז השי\"ת אב רחמן אינו חפץ להעניש בריותיו ועושה עצמו \nכאינו רואה עד אשר המקטרג מקטרג ואז השי\"ת הצור תמים פעלו מוכרח לפעול הדין ולהעניש \nוזהו סוד ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי וכו'. ירצה עד אשר לא צעק המקערג העלמתי \nעין אבל עתה אשר צעקת המקטרג עלתה לפני מוכרח אני לפקוח עין ולירד לראות אם כך עשו \nואז אעשה כלה ואם לא אדעה וארחם עליהם מלשון וידע אלקים ואף כי השי\"ת איננו צריך \nלירד עכ\"ז לרמז אל הנ\"ל הזכיר לשון ירידה כי עושה עצמו כעין בשר ודה פעם מעלים עין \nופעם יורד ומשגיח, וכן כאן בלעם הי' מזכיר עון לחפוש. ועי\"כ הקב\"ה יזעום עליהם ואז \n"},{"index":3,"he":"יכולת ביד בלעם לקללם בעת הזעם ומתקיימת קללתו. וזהו טנין טעם היות בלק מוליכו פעם \nשדה צופים ופעם במת בעל להזכיר עון ישראל כמו שפירשו רז\"ל. ואמנם בלק שלא הי' בו \nיכולת לכוון בעת רגע הזעם לא היו יכולת בידו לקטרג עליהם בעת ההיא. כבלעם והבן כל \nזה היטב. ומ\"ש יעקב וישראל יובן במה שנבאר בפסוק שלאח\"ז מה אקוב וכו' עיי\"ש. ואומרו \nלכם יובן במ\"ש בספר הזוהר כי קודם שבא בלעם אל בלק הלך והסגיר עצמו בהרי חושך עם \nעזא ועזאל אשר הם המסטינים תמיד על אדם הראשון כנודע והם למדוהו איככה יעשה וז\"ש \nלכה ארה ולכה זועמה כלומר לכה אל הרי קדם הנ\"ל ושם תלמוד לאור את יעקב ולזעום את \nישראל, והרי נתבאר איך הי' כח זה ביד בלעם לקלל את ישראך ניפך רצון הבורא ית' ומה \nנשתנה הוא מזולתו ואיך כל זה ע\"י סיוע עזא ועזאל. ואחר שהציע איך כח גדול לו בענין \nזה בא להתנצל על מה זה נחלש כחם ולא יכול לקללם וזה אומרו מה אקוב וכו' ירצה הנה \n"},{"index":4,"he":"אומת ישראל הם בני יעקב אשר היו לו שתי שמות הראשון יעקב רמז על זמן שפלותו ועל קצת \nזרעו שאינם כ\"כ הגונים כדמיון יעקב שיש בו אותיות עק\"ב והשני ישראל רמז על זמן \nנשיאותו כמ\"ש כי שרית עם אלקים וכו', ואל קצת זרעו הצדיקים כי כן ישראל יש בו \nאותיות רא\"ש. וע\"כ הקללה התחיל על אותם שאינם הגונים הנקראים בית יעקב ואמנם אח\"כ \nיקטרג גם על הצדיקים אשר בשה ישראל יכונה, אשר לא הוכיחו את בני דורם. כענין \nוממקדשי תחלו וממקודשי. ואז הקב\"ה זועם על הצדיקים ואז מתקללים כל האומה ח\"ו וזה \nאומרו לכה ארה לי יעקב וכו':\nודע כי ב' שמות אלו יעקב וישראל הם נאחזים מלכות ובת\"ת הנקרא אדנ\"י והוי\"ה:\nוהנה המלכות נקראת ג\"כ אל יען כי היא אלוה בתחתונים והיא נקראת ב\"ד הצדק דינא \nדמלכות\"א ונקרא אל זועם בכל יום כנזכר בספר הזוהר בפרשת ויקרא. וז\"א מה אקוב ליעקב \nהנאחזים בשם אל הזועם בכל יום ובימים האלו לא זעם ולא קבה. ומה אזעום לישראל \n"},{"index":5,"he":"הנאחזים בשם הוי\"ה כה אמר ה' מלך ישראל. אשר לא זעם ה' הנז'. ועי\"ז נתקלקלה מחשבתי \nולא יכולתי לקללם ולא ממיעוט ידיעתי וחכמתי היתה זאת לי. ואחר כל ההצעות הנ\"ל בא \nלתת טעם. א\"כ כיוון שהכל נתבטל מחמת שהשי\"ת עצמו לא זעם בכל הימים האלה. א\"כ זה \nעצמו ממה הי' שינוי הגדול הזה, ואמר כי הסיבה היתה לזה. כי מראש צורים אראנו. ירצה \nכי ג' האבות אברהם יצחק ויעקב נקראים צורים ויסודות חזקים שכל העולם נשען עליהם, \nואברהם נקרא ראש צורים ע\"ד שפי' בספר הזוהר על פסוק נכון יהי' הר בית ה' בראש \nההרים. דא אברהם אשר ראיתיו שנאמ' לו ואברכה מברכך ומקללך אאור ונברכו בך וכו'. \nוא\"כ איך אפשר שיסכים לי הקב\"ה לקללם. והוא הבטיחו ומקללך אאור. גם משתי גבעות הם \nהשני אמהות שרה רבקה אשורנו. כי בשרה נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע והנה בן לשרה אשתך. \nא\"כ אותה הבטחה שנאמר לאברהם ואברכה וכו' ובזרעך. אינו לא לישמעאל ולא לעשו. רק \n"},{"index":6,"he":"ליעקב כמשז\"ל כי ביצחק יקרא ולא בכל יצחק. גם לרבקה נאמר ורב יעבוד צעיר היא יעקב. \nנמצא כי הבטחת שתי האמהות המה הגבעות הנ\"ל הם הוראה נפרש ענין בטחון הנאמר לאברהם \nהנקרא ראש צורים ואברהם וכו' ונברכו וכו' ובזרעך. שאינו רק ליעקב והרי נתבאר טעם \nלמה לא קבה אל ולא זעם ה'. וא\"ת מה נשתנה זרע יעקב מכל האומות לשהשי\"ת ישנה מדותיו \nאשר הוא אל זועם בכל יום ועכשיו לא זעם כלל בעבורם. לז\"א הן עם לבדד ישכון. ירצה כי \nהשי\"ת ברא כל הנבראים אבל אח\"כ קבץ ובירר לו את האוכל מתוך הפסולת דגן מתבן וכמ\"ש \nאתה בחרתנו מכל העמים, וכמו שהוא מלך יחיד נבדל מכל שרי מעלה כמו כן הבדיל וייחד לו \nהעם הזה כמ\"ש אתה אחד וכו' ומי כעמך ישראל גוי א' בארץ והוא שוכן בתוכם לבדד נפרדים \nמכל שאר האומות וז\"ש לבדד ישכון. וכפי דרך הסוד בדד בצי' עשר ספירות בלימה השוכנים \nבתוך בני ישראל. ושאר העמים מסרם לשרים של מעלה כמ\"ש בהנחל עליון גויים וכו'. וכמו \n"},{"index":7,"he":"שהוא ית' מלך מלכי המלכים ולא יתחשב ולא נכנס בחשבון עם שאר שרי מעלה כי הוא מלך \nובורא והם עבדיו ונבראיו. כן ישראל עמו בגויים לא יתחשב להיות כמותם. ולכן הוא ית' \nמשנה בעבורם סדרי בראשית. וביטל באלו הימים מלנהוג פעולת זעמו בעבורם:\nאו ירצה כנודע כי אין עין הרע שולט לקלל עד אשר יראה בעיניו אותם כמ\"ש וישא בלעם את \nעיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, כדי להפיל ולהשליט בהם עינו הרע שתום העין ותהי \nעליו על ישראל רוח אלקים לכסותם בכנפיו לבל יסתכל בהם כנזכר בספר הזוהר, וג\"כ צריך \nמנין ומספר כמ\"ש ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם. ובא בלעם לתת עוד סיבה אחרת שאינו \nיכול לקללם. ואמר כי הן העם הזה לבדד ישכון. מוקפים בענני כבוד לבדם ואפי' ערב רב \nהנקראים גויים הנלוים אתם ונתגיירו עמהם לא יתחשב עמהם. כי המה חוץ לענני כבוד \nכנודע. וכיוון שהם מוקפים ענני כבוד מי יכול למנות זרע יעקב שהם רבים כעפר ארץ כדי \n"},{"index":8,"he":"להטיל בהם עין הרע לשרות עליהם הקללה וגם א\"ת כי כיון שכבר הם נולדים ונודעים שהם \nתוך העננים הנ\"ל אוכל להטיל בהם עין הרע. אכן מי יוכל לספור את שאר העוברים הנקראים \nרובע ישראל שעדיין הם טיפת זרע ברחם האשה גם אם הסתכל אותיות רובע ועובר שווים וא\"כ \nגם כי אוכל לקללם יהי' לאותם הנולדים. אבל לרובע ישראל הם העוברים ברחם אמם מי יוכל \nלסופרם כנ\"ל ואם אבותיהם ימותו בניהם יקומו תחתיהם וינחלו העולם וא\"כ חדל לך מעצה \nהזו כי הדברים מוכרחי' והקב\"ה עתיד להנחילם כל העולם לכן אל תתגרה בהם כלל כי לא \nתוכל להם. גדולה מכל זה כי כל האומות עתידים למות וגם ישראל עמהם ימותו האמנם יש \nלהם יתר שאת בשתי בחינות הא' בעת המיתה עצמה כי נפשות האומות במותם הולכים לאבדון \nונפשות ישראל הולכים לעוה\"ב, שנית כי אחר מיתתם עתידין לקום בתחיית המתים. ואז עיקר \nטובתם וממשלתם ושכרם וכל האומות מתים בל יחיו רפאים וכו'. ומה לך לטרוח לבטל עצתו \n"},{"index":9,"he":"ית' כי עצתו תקום עכ\"פ הן בגופם עתה ונחלו ארץ כנען עכ\"פ ואם במיתתם יזכו לעולם \nהבא. ואם אחר תחייתם ינחלו הם לבדם כל העולם ולא כן שום אומה ולשון הנח מעשיך והכבד \nושב בביתיך וגם אני נחמתי כי באתי אליך לקללם ואדרבה מבקש אני חפלה לפניו ית' אשר \nאזכה עמהם לשתי התועלות הנ\"ל אם שנפשי תמות כעין מיתת ישראל הנקראים ישרים ע\"ש \nישראל וגם כי הולכים ישרה באורח חיים וגם הבחינה השנית ותחי אחריתי בתחיית המתים \nכמוהו שאז היא תכלית אחרית הטובה והשכר כנודע:\nויאמר וכו' וילך בלעם עם שרי בלק ר\"ת ובעש\"ב ירמוז כי לקח עשבים לעשות בהם כשפים \nכנגד ישראל וכנזכר בספר הזוהר בפ' בלק על פסוק מואב סיר רחצי בענין אותה קדירה \nמליאה עשבים וכשפים נטמן תחת הקרקע וכנזכר שם בספר הזוהר בענין כחות העשבים:\nויקר ה' אל בלעם וכו' נודע שאין הקב\"ה משרה שמו על נביאי האומות אלא בשם אלקים כמ\"ש \nויבא אלקים אל לבן וכן באבימלך וכדכתיב מלך אלקים על גוים. והנה הכתוב עצמו הרגיש \n"},{"index":10,"he":"זה ויישבו במתק לשונו כי שם הוי\"ה לא דיבר עם בלעם כלל. אמנם מקרה בלבד קרה עמו \nומהו המקרה הלא הוא וישם ה' דבר בפיו כי שם בפיו מלאך אחד שלוח מאתו להכריחו לדבר \nדבר זה בלבד והנה המלאך נקרא דבר כמ\"ש ישלח דברו וירפאם וכמ\"ש בספר הזוהר על פסוק \nעד עת בא דברו וזהו בסוד וברוח פיו כל צבאם. וארז\"ל מלמד שכל דיבור שיוצא מפי הקב\"ה \nנברא ממנו מלאך וכו':\nלא איש אל ויכזב וכו' בכל ימי עולם לא נמצא כענין שני אנשים שהא' עשה א\"ע אלוה והוא \nיש\"ו הנוצרי והשני עשה עצמו נביא והוא של הישמעאלים וחידשו דתות חזקות קיימות לעולם \nוכל העולם נתחלק לשתי אמונות אלו בלבד ובלעם נתנבא עליהם תחלה. וכנגד הראשון אמר כי \nהנה איש ילוד אשה הי' ואי אפשר שאיש יהי' אל ואם הוא אומר שהוא אל דעו כי ויכזב. \nולכן אל תטעו אחריו, וכנגד השני שהודה שהוא בן אדם ואינו אל אמנם עשה עצמו נביא \nמחדש דתות גם זה שקר וסופו להתנחם ממה שעשה. והנה ביש\"ו כולם מודים שהוא איש ילוד \n"},{"index":11,"he":"אשת מרים אבל אינו בן אדם אלא מאליו נולד ואדם לא ידעה לכן אמר כי אעפ\"י שאמר שאינו \nבן אדם עכ\"ז הרי אמר שהוא איש וא\"כ אי אפשר שהאיש יהי' אל. אבל בהישמעאלים שלא די \nשהודה שהוא איש אלא כי גם בן אדם הוא ולזה קראו בן אדם. והנה ההיא ר\"ל אם ח\"ו יש\"ו \nהי' הוא האל בעצמו איך מה שאמר לא יעשה וכן אם אינו הוא האל רק שהוא נביא שדיבר \nאליו האל איך לא יקימנה וז\"ש ודיבר ולא יקימנה. והנה רז\"ל בתנחומא אפשר שרמזו זה \nבפרשת בלק וז\"ל לא איש אל לפי שצפה בלעם שעתיד איש א' להטעות הבריות ולומר שהוא אל \nוכו' ואמנם אני הוספתי לקח ובארתי שארית הפסוק כפי דרך רז\"ל כאשר אתה הראת לדעת \nואחר שהתנבא על שני אלה התנבא על ביאת המשיח וז\"ש:\nכעת יאמר וכו' וארז\"ל כי אז בלעם באמצעו של ימי עולם הי' עומד וכו'. והודיע גדולתם \nשל ישראל אז בימי המשיח וז\"ש כעת וכו' במה שנודע משרז\"ל עתידין מלאכי השרת לאמר \nלצדיקים מה פעל אל:\n"},{"index":12,"he":"ובזה נוכל להבין מלת כעת כי הנה לשעבר לא זכה שום צדיק לזאת המדרגה כי אם אדם \nהראשון בהיותו בג\"ע קודם שחטא שהיו מלאכי השרת משמשין אותו וצולין לו בשר וכו' ולא \nעוד אלא שחשבו שהי' אלוה וכו'. והנה זה בע\"ש ביום הששי בשעה נודעת כמשז\"ל שעה \nראשונה צבר עפרו וכו' וז\"ש כעת הכ\"ף ר\"ל כאותה העת הידועה שהיו המלאכים אומרים לאדם \nמה פעל אל כן עד\"ז עתידין המלאכים לומר ליעקב ולישראל מה פעל אל כי מה שהי' הוא \nשיהי' ואין כל חדש תחת השמש וכמשז\"ל על אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים כבר עשיתים \nלר\"ע וחביריו וכו':\nהן עם כלביא וכו' ירצה הן העם הזה כארי וכלביא יקום בבוקר ממטתו להתפלל תפלת השחר \nולקרות ק\"ש ואח\"כ בערב לא ישכב עד יקרא ק\"ש אשר על ידה יאכל טרף וכמשז\"ל ובספר \nהזוהר בפרשת בלק כל הקורא ק\"ש על מטתו הורג וטורף כל המזיקין. וכבר .הודעתיך ענין \nהמזיקין הללו הנטרפין ע\"י ק\"ש שהם אותם הנבראים מטיפות השחתת ז\"ל כי ע\"י ק\"ש חוזר \n"},{"index":13,"he":"האדם לטורפם מיד החיצוני' ולוקחן לצד הקדושה. וחוזרין להיות חלק מחלקיו שבראשונה \nולכן כינה ענין זה בשה אכילת טרף שהמאכל ההוא נעשה חלק מן חלקיו ונקרא טרף לב' \nסיבות. הראשונה בעת השחתת זרע שטרפוה החיצונים מידו. והב' כשהוא חוזר לטרפם מידם \nונמצא כי ב' פעמיה היו חללים ולכן התחיל בשם א' של טרף וסיים בשם חללים שהם שניים:\n \n"},{"index":14,"he":"ספר עץ הדעת טוב - פרשת פנחס:\nפנחס בן אלעזר וכו' הנה פסוק זה מיותר והי' די בשיאמר וידבר וכו' אמור אל פנחס הנני \nנותן לו את בריתי שלום כו'. והענין כי חשש השי\"ת לבל יאמר משה מה נשתנה פנחס מכל \nבני גילו ובפרט לפי מ\"ש בס' הזוהר פנחס הוא אליהו ונתבשר שלא ישלוט בו מלאך המות \nוהקב\"ה שלח לו שלום ואות ברית מה שלא זכה שום נברא ואפי' משה עצמו והרי אם הרג אדם \nאחד בשביל שבעל גויה הרי כמה סנהדרין הורגים החוטאים וכמה וכמה יותר מכל זה ואם \nנאמר יען שכפר על בני ישראל הרי כמה צדיקים מכפרים על דורם והרי אהרן זקנו בכיוצא \nבזה ע\"י מחתת הקטורת כתיב בו ותעצר המגפה, ולכן רצה הקב\"ה לספד שבחו של פנחס בתחלה \nוז\"ש פנחס בן אלעזר וכו' וכיון שכבר סיפרתי לו בשבחו א\"כ לכן אמור וכו' הנה מעתה \nכבר ראוי הוא לי ליטול לו שכרו והוא. הנני נותן לו וכו' ובזה יצדק היטב מלת לכן \nשהוא מיותר גם בזה יובן ראשית הפסוק וידבר ה' וכו' כי לאמר הוא מיותר אך הכוונה \n"},{"index":15,"he":"וידבר ה' אל משה זה הפסוק הראשון שהוא פנחס בן אלעזר וכו' וכל סיפור ודיבור השבח \nהזה הי' לאמר לו עיקר האמירה והשליחות והיא פסוק השני לכן אמור לו הנני נותן לו \nוכו', ואמר תחלה השבח והוא פנחס וכו' ירצה הנה אהרן זקינו הי' ומעולם לא קינא קנאת \nה' בידו ובכחו האמנם תפס אומנות כהונתו להקטיר קטורת ועי\"כ ותעצר המגפה וזהו מה \nשרמז לאמר בן אהרן הכהן כלומר' שהשיב החימה במעשה קרח דרך כהונה והוא בהקריבו \nהקטורת ואמנם פינחס בן בנו נתחזק בגבורה יתירה על זקינו והוא כי מה שהשיב את החימה \nלא הי' ע\"י קטורת אלא בקנאו את קנאתי ולבש קנאה ומסר א\"ע למיתה ממש עם קכ\"ה אלף \nמשבט שמעון המתאספים עם זמרי וז\"ש בתוכם כלומר עם היותו בתוך קהל גדול מישראל מסר \nעצמו לאלף מיתות על קנאתו ית' ופעולה כזו לא נמצא בזולתו. גם רמז פי' שני באומרו \nבתוכם והענין כי זולת מסירת פנחס א\"ע למיתה עצומה מוכרחת כנ\"ל כי לכך הי' ראוי' \n"},{"index":16,"he":"לשכר הזה גם מצד העון עצמו הי' פלילי בתכלית. עד שהיו כל ישראל ח\"ו חייבים כלייה \nוהוא כי מלבד היות העון הזה עון גויה שהוא עון חמור הנה הי' בפרהסיא ונודע כי \nבפרהסיא והוא עשרה מישראל חייב אדם למסור א\"ע למיתה אפי' אערקתא דמסאנא שהיא מנהג \nמלבד מכש\"כ. עון גויה ובפרהסייא ואינה פרהסייא של עשרה בני אדם רק כללות עדת כל \nישראל ומשה ואהרן עמהם ולא הי' אחד מהם מי שיקנא להשי\"ת עם היות העון הזה חילול השם \nית' שאין לו שום. כפרה כנודע בענין ארבעה חלוקי כפרה והיו כל ישראל שותקים ואינם \nמוחים ומקנאים להשי\"ת בחילול השם הגדול ההוא ומכח זה היו מחוייבים כל ישראל כלייה \nח\"ו. וכשקם פנחס וקנא אין לומר שעשה מצוה אחת בלבד אלא החיה את כל ישראל המחוייבים \nכליי' ח\"ו. וז\"א ולא כליתי את בני ישראל א\"כ המחיה נפש אחת כמה שכר יש לו מי שהחייה \nאת כל ישראל כולם ראוי הוא שלא ישלוט בו מלאך המות א\"כ לכן אמור לו הנני נותו לו את \n"},{"index":17,"he":"בריתי שלום. וז\"ש בתוכם בתוך כל ישראל אשר ע\"כ היו כל ישראל חייבים כליה ח\"ו ופנחס \nהחיי' את צלם אלהים, גם רמז גדולת מעשיו כי המקדים תפלה לצרה ונמלט אינו כ\"כ חשוב \nכיון שבאה אליו הצרה והתפלל ונמלט וז\"ש השיב את חמתו כי כבר הוחל התימה להשחית \nונודע כי כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע גם אין עוד אז תקומה וזה \nהשיב את חמתי שכבר היתה שרויה על ישראל ומשם השיבה וז\"ש השיב את חמתי ממה שכבר היתה \nעל בני ישראל. וא\"ת גם כי בשאר הפרטים גדול ענין פנחס האמנם בענין זה גם אהרן השיב \nהחימה ותעצר המגפה וז\"א ולא כליתי כלומר שם לא היתה גזירה לכלות את ישראל אבל עתה \nהיתה הגזירה לכלותם ובעבורו לא כליתי כליי' גמורה וז\"ש ולא כליתי וכו'. עוד גדולה \nרביעית כי שם מאהרן נגעו קרח ועדתו בכבוד אהרן כי היו רוצים לעבוד גם הם עבודת \nכהונתם אל השי\"ת אבל כאן הי' העון נגד כבודו ית' ממש ולא עוד אלא שהוא כפול והם שני \n"},{"index":18,"he":"עוונות היותר חמורים שבכל התורה הא' הוא ענין עון גויה כי השי\"ת יהורות חיבתו עמנו \nכי בחרנו מכל העמים אסר לנו את בנותיהן והבא על הגויה הוא כאלו אומר לבוראו איני \nרוצה שתבחר בי שאהי' מנחלתך כי רוצה אני להדבק בגויה ולא בך ח\"ו. השנית ענין פמור \nוהיא העבודה הזרה השקולה ככל התורה וז\"ש שני פעמים קנאתי כי קנא שתי קנאות כולם \nבעבורי ולכבודי ושם בקרח לא הי' כי אם עון אחד ואף גם הוא הי' כבוד אהרן כי לא נגעו \nכלל בכבודו ית' אלא אדרבא היו חפצים להיות עבדים וכהנים להשי\"ת:\nאו ירצה כי וידבר ה' אל משה הוא מה שאמר פנחס בן אלעזר ואומרו לאמר אמירה אחרת הוא \nבן אהרן הכהן ואמנם הראשונה הוא דיבור קשה והשנית אמירה רכה והענין כי יכול הי' משה \nלאמר מה ענין גודל מעשה הזה שעשה פנחס מה שלא עשיתי אני עד אשר בשביל כך אתה אומר \n"}]}
