{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-97","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":97,"title":"קטע 97","hebrewTitle":"קטע 97","segments":[{"index":1,"he":"ממשלתינו וזכותינו עמדה להם כנ\"ל והנה לא נפקד איש ממנו פי' לא משרי האלפים והמאות \nאף לא מכלל אנשי המלחמה אשר שתי כתות הנ\"ל הוזכרו בפסוק זה עבדיך נשאו את ראש אנשי \nוכו' ולא נפקד ממנו חוזר אל שתי כתות הנ\"ל אל אנשי המלחמה ואל הנושאים ראשם וכבר \nנתברר בזה כי לא חטאנו עם בנות מדין ח\"ו וא\"כ כאשר עתה הראה אשר הקרבנו תכשיטין אלו \nאינם קרבן כפרת חטא ח\"ו אלא קרבן קדוש לה' וז\"ש ונקרב את קרבן ה', וא\"ת א\"כ למה לא \nהקרבתם קרבן תודה בקר וצאן אלא תכשיטי זהב אלו. ולזה השיבו ואמר איש אשר מצא וכך \nירצה כי אלו התכשיטין הנה דרך מציאה מצאנום בהיותינו באים לשלול את החללים פגענו \nבנשים בנות מדין ומצאנו תכשיטין אלו המונחות בבשרן ממש והם טבעת ועגול וכו' אשר הם \nמוכרחים להמצא בבשרם ממש ואפשר כי בהיותינו מחפשים לגלות בשרם למצוא התכשיטין ההם \nאולי ח\"ו מידי הרהור לא יצאנו בעל כרחינו בהיותינו מסתכלין בנשים ההם ובענין הרומז \n"},{"index":2,"he":"בפרט כי העינים אינם ברשותו של אדם ומפני כך התכשיטין אלו בעצמם אשר בהם חטאנו \nהקרבנום לה' משא\"כ בכל שאר השלל כלל שלא הקרבנוהו זה ראי' אל האמור כי לא חטאנו ח\"ו \nבמעשה אשר אז היינו צריכים לכפר עלינו ממש כמ\"ש כי יום כפורים הוא לכפר עליכם אבל \nעתה לא חטאנו אלא בהרהור הנפש בלבד ולכן אנו צריכין לכפר על נפשותינו ולא עלינו. גם \nרמז בזה באומרו לפני ה' כי חטא המעשה נגלה אבל זו הכפרה הוא על הרהור הלב שאינו \nנגלה אלא לפני ה' לבדו היודע תעלומות לב. ובזה יובן אומרו אשר מצא כי חטאנו בהרהור \nלבד ואף זה באונס במקרה דרך מציאה בעל כרחינו כנ\"ל כי העינים אינם ברשות האדם. נמצא \nכי העיקר הראי' הוא מהיותם מקריבים תכשיטי זהב ולא משאר תכשיטין אלא מאלו הדביקים \nבאשה בזרועה או בירכה או באזנה או בערותה ולא זולתה להורות כי אין שם אלא הרהור \nבלבד. ואף זה אינו ברצון אלא בהכרח דרך חיפוש כנ\"ל ואז העידה התורה כי כן הוא וז\"ש \n"},{"index":3,"he":"אח\"כ זכרון לבני ישראל כי אלו ח\"ו חטאו במעשה הי' הקרבן הזה מזכרת עון ח\"ו ע\"ד מנחת \nסוטה אבל עתה הנה היא זכרון לפני ה' להורות כי לא חטאו עתה ישראל במלחמת מדין \nואדרבה מזכרת זכיותיהן ולא עונותיהם גם באומרו לבני ישראל רמז כי הקרבן הזה הוא \nזכרון מורה על היותם בני ישראל נפרדים לבדם משאר אומות ולא נתערבו בבנות מדין ח\"ו:\nוידבר משה אל ראשי המטות וכו'. הזכיר ראשי המטות משא\"כ בשאר ציוויים וזה לרמוז אל \nמ\"ש בגמרא פרק שבועת הדיינים כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו ומכל העולה \nולכן לא ציווה ענין חומר הנדרים ושבועות לבני ישראל לכל יחיד ויחיד אמנם ציווה הדבר \nאל י\"ב ראשי המטות הממונים על כל בני ישראל שישתדלו בענין זה לפרסם ענין חומר \nהשבועה והנדר כי הנה לכל בני ישראל מגיע העונש כנ\"ל ולכן הי\"ב נשיאים יהי' שלוחי כל \nישראל להשגיח בעדם שלא יענשו בעונש היחידים העוברים על השבועה. ושיעור המשך הכתוב \n"},{"index":4,"he":"כך הוא וידבר משה אל ראשי המטות ומה הוא שדיבר להם הוא לאמר ר\"ל שיאמרו ויפרסמו אל \nכל בני ישראל חומר השבועה והנדר ויאמרו להה הנה זה הדבר היחידי הפרטי של עונש הנדר \nושבועה ציווה ה' ולכן השתדלו שלא להכשל בה אבל בשאר המצות לא נצטווינו אנו לאומר' \nלכם כמו ענין השבועה וז\"ש זה הדבר לאפוקי שאר המצות, או ירצה ירמוז למ\"ש ז\"ל כי \nאעפ\"י שהנדר ניתר ע\"י חכם לא נזכר בתורה עכ\"ז החכם ע\"פ דיבורו כשיאמר מותר לך הותר \nונעקר הנדר מעיקרו ולכן אל ראשי המטות שהם חכמי הדור כי בימי משה לא היו ממנין \nראשים על ישראל לולא בחיבת גדולת חכמתם ויראתם ולהם דיבר משה שהם יאמרו לישראל ענין \nהיתר הנדר התלוי בדיבור החכם כנ\"ל שאל יהרהרו ח\"ו בזה. כי הנה זה הדבר שבדיבור בלבד \nיותר הנדר ע\"י חכם הנה כן ציווה ה' אע\"פ שאינו מפורש בכתוב וז\"ש לאמר זה הדבר אשר \nציוה ה', או ירמוז על משז\"ל כי ענין הנדרים והשבועות כהררים התלוים בשערה מקרא מועט \n"},{"index":5,"he":"והלכות מרובות. כי הנה לא מתפרש בתורה זולתי דבר אחד בלבד הלא הוא איש כי ידור וכו' \nלא יחל דברו ואמנם שאר ענין הנדרים שבוטות ודיניהם הלכה למשה מסיני בעל פה וז\"ש זה \nהדבר אשר ציווה ה' בתור' בכתב בלבד האמנם יש מלבד זה דינים לאין קץ שנאמרו לי בעל \nפה כנ\"ל. או ירצה ירמוז אל מ\"ש שלמה המע\"ה טוב אשר לא תדור וכו' אמנם דוד אביו התיר \nלישבע לקיים את המצות ואדרבה מצוה היא לשבע בכך וכמ\"ש נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי \nצדקך וכעובדא דההוא שבא לפני שמעון הצדיק וקווצותיו תלתלים ונדר בנזיר ואמר שמעון \nהצדיק מימי לא אכלתי אשם נזירות אלא זה, ולכן דיבר משה אל ראשי המטות לאמר לבני \nישראל להזהירם כי זה הוא הדבר אשר ציווה ה' הלא הוא כי איש כאשר יבא לידור נדר לא \nיהי' ע\"ד הרשות אלא יהי' לה' לדבר מצוה הנוגע לכבודו ית' גם אם ירצה להשבע שבועה \nתהי' לאסור איסר על נפשו לאסור עצמו מדברים האסורים וזהו לאסור איסר מה שכבר נאסר \n"},{"index":6,"he":"בתורה בדברים הנוגעים אל הנפש המצווה בכך מפי הגבורה ואע\"פ שכבר מושבע ועומד עניה \nמהר סיני ואי אפשר לו ליחל דברו של ה' אשר כבר ציווהו בכך בסיני עכ\"ז יחזור וישבע \nעליו לזרוזי נפשי אם רואה יצרו מתגבר עליו כי ע\"י השבועה יוסיף אומץ בעצמו וככל \nהיוצא מפיו עתה בשבועה מובטח הוא שיעשה אותו ויקיימנו ואין בזה משום טוב אשר לא \nתדור פן ח\"ו תדור ולא תקיים, גם לרמוז אל הנ\"ל כפל לשונו באומרו ידור נדר השבע \nשבועה כלומר מה שכבר נדר ונשבע בהר סיני היא אשר הורשה לחזור עתה לדור ולישבע עליו \nוהוא ענין לקיים את המצות אבל שאר נדרי ושבועות רשות ראוי לאדם שלא ידור וישבע \nעליהם אע\"פ שיש להם היתר ואעפ\"י שמקיימים וכמשז\"ל ס' ריבוא עיירות היה לינאי המלך \nבהר המלך וכולם נחרבו על שבועות שוא בשבועה שאוכל עמך וכו' אעפ\"י שהיו מקיימים \nאותם, או ירצה זה הדבר אשר ציווה ה' ירמוז אל מ\"ש ר' עקיבא בפרק שבועות שתים היכן \n"},{"index":7,"he":"מצינו במדבר ומביא קרבן וכו' וראה משה כי ישראל יתמהו בציווי זה שיש בו בחינת דיבור \nבלבד ויש בו חיוב קיים וחיוב קרבן לז\"א אל ראשי המטות החכמים שיאמרו לישראל כי \nנשתנה ענין הנדר והשבועה מכל שאר המצות כי זה הדיבור לבד של ענין הנדר והשבוע' הוא \nלבדו אשר ציווה ה' משא\"כ בשום מצוה אחרת שאין אסורה תלוי בדיבור וז\"ש לאמר זה הדבר \nאשר ציווה ה', או ירצה באומרו איש כי ידור נדר וכו' ירצה למ\"ש שלמה המלך ע\"ה טוב \nאשר לא תדור וכו' לא חדור כלל אע\"פ שבדעתך לקיים נדרך האמנם אחר שכבר נדרת את אשר \nתדור שלם ולא תאמר כיון שהנדרים אינם הגונים לפניו ית' אין עלי כ\"כ עונש אם לא \nאקיימנו. וזה שאמר איש כי ידור נדר לה' וכו' הנה מהראוי הי' שמתחל' דיבורו לא יתחיל \nלהוציא ולדבר מפיו שום נדר כלל וז\"ש לא יחל דברו מלשון תחל' כמו והוא יחל להושיע את \nישראל מיד פלישתים לא יתחיל בדבורו להוציא נדר בפיו אלא אם תרצה גמור בלבבך לעשות \n"},{"index":8,"he":"כך ולא הוציאנו בפיך ומן העת הראשון אני מזהירך שלא תתחיל לדבר ולהוציא הנדר מתוך \nפיך. האמנם אם עברת ע\"ז וכבר נדרת הנה אז ככל היוצא מפיך וכבר נדרת אותו כן ראוי \nשתעשה וז\"ש ככל היוצא כו':\nאו ירצה הודיענו משז\"ל בנדרים ושבועות עד שיהי' פיו ולבו שווין גמר בלבו ולא הוציא \nבשפתיו אינו חייב והאמנם מצוה איכא בהכי כההיא עובדא דההוא דגמר בלבו למכור בכך וכך \nונתן לו יותר ולא קבלו לקיים דובר אמת בלבבו וז\"ש איש כי ידור נדר וכו' בינו לבין \nקונו בלבבו שאין מכיר בו אלא השי\"ת וז\"ש לה' או השבע שבועה וכו' על נפשו בתוך לבו \nאשר שם נפשו מן הראוי שלא יחל דברו לקיים ודובר אמת בלבבו אמנם לענין מעשה ולענין \nהדין אינו מחוייב אלא ככל היוצא מפיו יעשה הלכה למעשה:\nוע\"ד רמז ירצה איש כי ידור וכו' הנה אמרו רז\"ל על פסוק אל תתן את פיך וכו' אלו \nהנדרים כי בעונם בנים של אדם מתים וז\"ש וחבל את מעשי ידיך אלו בניו של אדם ובנותיו \n"},{"index":9,"he":"וז\"ש איש כי ידור נדר וכו' לא יחל דברו האמנם אם לא יחל ואדרבה יקיים נדרו אז שכרו \nכי כל היוצא מפיו יעשה ירצה במאי שאמר בספר יצירה כי פה של מטה היא מכוונת כנגד פה \nשל מעלה ולכן פה עליונה הנקראת מילת הלשון ניתנה להכריע בין עשר אצבעות הידים ופה \nתחתון שהיא מילת המעור מכרעת בין עשר אצבעות הרגלים. ולכן פה בגי' מילה כי שתיהן \nמכוונות והנה כל אשר מקיים מוצא שפתיו פה עליונה בנדרים ושבועות מקיים מוצא פה \nהתחתון שהם בניו ובנותיו והמחלל פה עליון בשבועה מחלל מוצא פה תחתון וז\"ש וחבל את \nמעשי ידיך וגורם חבלה ומיתה לבניו הקטנים. עוד ירמוז דרך רמז כי כל מי שלא יחל דברו \nר\"ל שאינו משיח שיחות חולין כמו שהתפאר ריב\"ז מעולם לח שחתי שיחות חולין שכרו הוא \nכי כל היוצא מפיו יעשה הוא ית' כמ\"ש ותגזור אומר ויקם לו מידה כנגד מידה. עוד ירמוז \nאל מ\"ש במשנ' כל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והענין כי כל דיבור ודיבור \n"},{"index":10,"he":"שמוציא האדם מפיו אם טוב ואם רע אם טוב הוא נברא ממנו מלאך טוב ואם רע רע. ולכן \nיזהר האדם שלא יחלל דברו בלשון הרע או בנבלות הפה או שבועות שוא ואל יאמר אין בזה \nמעשה אלא דיבור הקל דע כי אינו כן אלא ככל אשר יוצא מפיו של אדם כן יעשה מעשה גמור \nאם טוב בורא מלאך טוב ואם רע רע ולכן אל יחל דברו כנ\"ל:\n \n"},{"index":11,"he":"ספר עץ הדעת טוב - פרשת מסעי:\nאלה מסעי וכו'. מה שיש להעיר אחד מה שהעירו חז\"ל למה נכתבו כל המסעות הללו וכו'. ב' \nלדרוש כאן משרז\"ל אלה פסל את הראשוני'. ג' למה קראם בלשון מסעות לא בלשון חניות כי \nעיקר הדבר הוא לספר מקום החניה נא מקום של המסע כי המסע טפל אל החניה. ד' כי יספיק \nבאומרו אלה מסעי בני ישראל ותו לא ואח\"כ יסמוך אליו ויסעו מרעמסס וכו'. כי כל מה \nשבאמצע הוא מיותר כי אומרו אשר יצאו מארץ מצרים הוא פשוט גם לצבאותם הוא מיותר וכן \nמ\"ש ביד משה ואהרן וכן ויכתוב משה וכו' והלא כל התורה כולה הוא אשר כתב אותה. ה' \nמ\"ש ביד משה ואהרן לא ידענו אהיכא קאי אי ארישא אלה מסעי ביד משה ואהרן אינו כן \nשהרי ח' מסעות אחרונות היו ביד משה לבדו כי אהרן מת בהור ההר ואי קאי אסיפא איציאת \nמצרים אין תועלת בסיפורו כאן. וא\"ו מה הבנה יש באומרו את מוצאיהם למסעיהם וכו' ואי \nמוצאיהם קאי איציאת מצרים הנה היא יציאה יחידה ומוצאיהם הוא בלשון רבים וא\"כ ה\"ל \n"},{"index":12,"he":"לכתוב ויכתוב משה את מסעיהם בלבד. ז' כי אחר שאמר אלה מסעי למה חזר שנית לאמר ואלה \nמסעיהם ולא עוד אלא בתחל' אלה ל' פיהול את אחרים ואח\"כ ואלה בתוספות ואו שהוא \nלהוסיף ולא לפסול. ח' כי תחלה אמר את מוצאיהם למסעיהם ואח\"כ היפך ואמר אלה מסעיהם \nלמוצאיהם. גו' כי כוונת הפרשה הזאת לכתוב בקצרה כל המסעות ולא להאריך בפרטן כי כבר \nנתארך ענינם בכל הפרשיות הקודמות וא\"כ למה הרחיב והאריך בפרטי אופן המסע הראשון \nרעמסס באיזה חודש ובאיזה יום ואיך גם מצריה מקברים וכו' ואיך באלהיהם עשה ה' שפטים \nכי כל זה מיותר ודי שיאמר ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות ככתוב אח\"כ נמצא כי כל אלו \nהפסוקים מן ויסעו מרעמסס הראשון עד ויסעו מרעמסס השני הוא מיותר. י' למה הזכיר \nבחודש הראשון ב' פעמים והל\"ל ויסעו מרעמסס בט\"ו יום לחודש הראשון. והענין כי אחר \nאשר נכתבו כל המסעות באריכות בפרשה הקודמות רצה הכתוב ליתן טעם למה השי\"ת הסיען כל \n"},{"index":13,"he":"אלו המסעות ואם כוונתו היתה לעכבם במדבר ארבעים שנה עד תום כל הדור ההוא ואח\"כ \nיכניס את בניהן לארץ למה הסיען כל אלו המסעות ודי שיעכבה במקום אחד במדבר ארבעים \nשנה ואח\"כ בשלשה ימים שבסוף הארבעים שנה יכניסם לארץ כמו שפירש רש\"י בפרשת בהעלותך \nעל פסוק נוסעים אנחנו אל המקוה וכו' ולמה הניעם וטלטלם כ\"כ כי ח\"ו זו הוראה כי \nמשנאתו העצומה עשה כן לכן רצה הכתוב להודיע חסדי ה' ורחמיו עמהה כדרך שפירש רש\"י \nבשם ר' משה הדרשן וכמו שנבאר על פי דרך זו ולכאורה נוכל לפרש ענין אלה מהו פוסל \nואמר כי אלה המסעות הראשונות אשר היו מן רעמסס עד רתמה מקום שמשם נשתלחו המרגלים \nהיו טובות ופסל שאר המסעות האחרונות ואעפ\"י שאלה פיסל ראשונים להיות כי האחרונים \nכבר נזכר ענינם לשעבר כבר יוכל לומר אלה מסעי שכתיב עתה יפסל את אלה המסעות שכבר \nנזכרו לשעבר עם היותם אחרונות. ולכן סיפר בשבח המסעות הראשונות הסמוכות אל יציאת \n"},{"index":14,"he":"מצרים והאריך בסיפור מעלתם ובנסי' שנעשו להם בהם. או ירצה להיפך וכוונת הכתוב לתת \nטעם לשבח כי בחסד גדול התנהג השי\"ת עמהם מתחילה ועד סוף ואל תחשוב כי הראשונות היו \nברחמים והאחרונות בשנאה גמורה ח\"ו כי הנה כל המסעות האלו הושוו לטובה וז\"ש אלה מסעי \nכולן שווין ברחמיו ית' וכיוון שכן הוא נוכל להוסיף וא\"ו ולומר ואלה מסעיהם למוצאיהם \nותוספות טובה כמנהג ואלה, או יותר קרוב לזה כי תחלה אמר אלה מסעי ר\"ל אלה הראשונות \nאשר המה סמוכות ליציאת מצרים שאין ספק שהיו בתכלית הרחמים כי הרי אירעו בהם כמה \nנסים לאין קץ וז\"ש אלה מסעי וכו' הלא הם אותם כאשר יצאו ממצרים וכו' ועשה עמהם כל \nהניסים כי 'ומצרים מקברים וכו' וכמו שאלה הראשונות היו ברחמים כמו כן האחרונות ולכן \nנוכל לומר באלה האחרונות ואלה מסעיהם למוצאיהם בתוספות וא\"ו כי הם מוסיפיה על \nהראשונות מה הראשונות ברחמים אף האחרונות ולכן חזר שנית להזכיר ואלה מסטיהם וגם \n"},{"index":15,"he":"בתוספת וא\"ו. גם הביא ראיות ע\"ז איך האחרונות גם הם היו ברחמים ולכן האריך בכמה \nסיפורים כמו שנבאר וזה ענינם הלא הוא ית' צופה ומביט עד סוף כל הדורות וכבר ידע את \nכל אשר יכעיסוהו במדבר כי גם כל הד' גליות הודיע לאברהם בין הבתרים וא\"כ איך הוציאם \nממצרים בכל הנסים הגדולים ההם עד אין קץ וז\"ש אשר יצאו מארץ מצרים. ולא עוד אלא \nשתיכף הנה הוציאם בד' דגלים כדרך המלכים וז\"ש לצבאותם ואם לא כי כוונתו להטיב להם \nלאין תכלית ולעבור על פשעם כשחוטאים לפניו כרחם אב על בנים לא הקדים להפליא עמהם כל \nהנפלאות ההם ולא עוד אלא שמינה עליהם שני רועים נאמנים רחמניה שזכותם יגן עליהם \nוימסרו עצמם עליהם כמ\"ש ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ואינה זזים משם עד שימחלו \nלהם כל חטאתם וז\"ש ביד משה ואהרן. עוד ראיה אחרת גמורה כי הרי אף בסוף כל המסעות \nכולם אחר שהכעיסוהו בכל הנסיונות ההן נצטווה משה מפי הגבורה לכתוב כל המסעות כולן \n"},{"index":16,"he":"מראש ועד סוף אף אותם שאין צורך בסיפורם כי לא אירע להם שום מאורע. וכבר הוזכר ענין \nהמסעות באורך במקומותם וזה יורה כמה הוא ית' מחשיב את ישראל שמשתעשע בסיפור מסעיהם \nכנ\"ל ובפרט אם נדרוש כדרש ר' תנחומא משל למלך שהי' בנו חולה וכו' והיה מצטער על צער \nבנו ואומר כאן חשש בני בראשו וכו' ולא די ששכח את אשר הכעיסוהו אלא אדרבה מצטער על \nאשר יסרם וצערם שם וז\"ש ויכתוב משה וכו' ע\"פ ד' כנ\"ל:\nואמנם פי' מוצאיהם ההמקומות אשר כבר יצאו משם ללכת אל מקום אחר ופירש מסעיהם הם \nהמקומות אשר רצונם ליסע וללכת שם מכאן ולהבא. ובזה נבין את דברי הפסוק כזה כי הנה \nקשה בשלמא המסעות שהם המקומות שרצונם ללכת שם ולהתקרב יותר אל ארץ כנען יש שמחה בזה \nכי הם מתקרבים לכנוס לארץ כנען וראוי להזכירם אך המוצאות היו המקומות שכבר יצאו מהם \nונתרחקו ממצרים מה לנו לכותבם כי עברו ואין בהזכרתם לא תועלת ולא שמחה, והנה מצינו \n"},{"index":17,"he":"כי נצטווה משה מפי הגבורה לכתוב המסעות וגם המוצאות כי כן מצינו כי אחר שחנו בסוכות \nונסעו שם חזר להזכיר נסיעתם משם כמ\"ש ויסעו מסוכות וכן בכל המסעות כותב חניתם שם \nוחוזר וכותב יציאתם משם וכ\"ז ללא תועלת והי' די שיזכור החניות לבדם ויחנו בסוכות \nואח\"כ באיתם ואח\"כ במגדול וממילא ידענו כי אי אפשר שחנו באיתם ללא שנסעו מסוכות וכן \nבכולם ואמנם בגופי דיני התורה ראינו מקצר ועולה כההרים התלוים בשערה כנודע א\"כ זה \nיורה אהבתו ית' אותם אף במסעות אחרונות במקום שהכעיסוהו כנ\"ל וז\"ש ויכתוב את \nמוצאיהם אשר כבר נקברו ואין בהם תועלת בסיפורים רק כתבם לסיבת מסעיהם העתידות להיות \nואגב מסעיהם חזר להזכיר גה את מוצאיהם כמ\"ש ויחנו בסוכות ויסעו מסוכות וכן בכולם, \nז\"ש ואלה מסעיהם למוצאיהם כלומר היכן הוא הדבר שכתב מוצאיהם למסעיהם ופירש ענינו \nואמר ואלה הם מסעיהם למוצאיהם אלא שנכתוב עתה ומשם תראה כי כך הוא הלא היא ויסעו \n"},{"index":18,"he":"מרעמסס וכו' והלא בכולן כתיב ויסעו ויסעו שהוא ענין מסעיהם עם היותם למוצאיהם פי' \nשכבר יצאו משם ועכ\"ז חזר לכתוב מסעיהם כמ\"ש ויסעו ווכו' ואלה מסעיהם למוצאיהם. או \nירצה ויכתוב משה וכו' לא שהקב\"ה ציווה ע\"ז אלא מכיון שראה את כל המסעות והמוצאות \nשהם החניות כולם היו עפ\"י ה' כמ\"ש על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו לא מעצמן כדרך שאר \nהעמים משכימי קום לדרכם ובנטות השמש חונים א\"כ זה יורה כי יש סוד בדבר ולא על חנם \nהי' הש\"י מסיעם ומשרה אותם באותם המקומות בפרטות ולכן החשיבם משה וכתבם מעצמו ואל \nירע בעיניך זה לאמר כי אין תועלת בסיפורם וז\"ש ויכתוב משה את כל מסעיהם וגם את \nמוצאיהם לסיבה היות המסעות והמוצאות עצמן על פי ה' לא שהכתיבה היתה עפ\"י הנ\"ל וא\"כ \nשכל כך חשובות הם המסעות טל פי ה' עד שנכתבו כולן בפרטות בספר התורה כשאר גופי תורה \nא\"כ אין לומר בהם אלה לפסול קצת מן המסעות כנ\"ל אלה. ואלה הם בתוספות או להוסיף \n"}]}
