{"id":"kabala-968fe7d214a9-1-42","bookId":"kabala-968fe7d214a9","part":1,"torah":42,"title":"קטע 42","hebrewTitle":"קטע 42","segments":[{"index":1,"he":"מטטרו\"ן כנזכר. ויש אחרים שבשדים עצמם הם כבהמה שאינם רודפים אלא אחר ההיזק והקלקול \nואינם יודעים מאומה, זה לסיבת היות מחצב שלהם רע, ומפחיתות ועביות המחצב שלהם אינם \nחושקים בכל חכמה רק רודפים אחר המאכל והמשתה והמשגל וכיוצא. וכשמתגלגל יצה\"ר מבחינה \nזו בבני אדם יש בהם ב' בחינות, הא' השבים בתשובה והם ת\"ח קשה העיון וההבנה, גסים \nבשכלם, טורחים טורח מרובה להשיג דבר מועט, והם כחמורים נושאים סבל עבודתם כמשא כבד, \nעד שמשברים הקליפה הגסה מעליהם, וטורחים כמה טרחות להטהר מכמה מדות מגונות שבהם, \nויש שאינם שבים והם עמי הארץ שמדותיהם רעות שונאים התורה והעוסקים בה, ואינם אוהבים \nעסק חכמה, בעלי מדות מגונות, חושקים המאכל והמשתה והמשגל והם שרץ ובנותיהם שקץ. \nאמנם בחינת השבים היא כמו שזכרנו. וזמש\"ל:\nמעין ז - נהר - י\nנהר י - לבאר סוד חלק הניתן לקליפה:\nדע כי הקדושה והקליפה הם צרות זו לזו, ואי אפשר בשום אופן בעולם להשלים ביניהם כלל, \n"},{"index":2,"he":"משא\"כ בשאר חלקי העולם אבי\"ע שכולם משלימות ונקשרות יחד, ונהנים כולם מהקרבן, אמנם \nהקליפה אי אפשר להשלים עמהם, אלא או יהיו כולם לקליפה והד' מערכות יסתלקו שהם עד \nעולם המלאכים, והמערכה האחרונה שהוא זה העולם השפל לבד היא מוכרחת ומוכנעת תחת \nהקליפה, והיינו סוד קרבן לעבודה זרה ויין נסך ושאר דברים האסורים, כי ממש כל צד \nהקדושה מסתלק משם, ואז הקליפות בכח הקרבן ההוא עושים עושק ונילוז בקדושה, ופורצים \nפרץ בעולם המלאכים, וגורמים כמה רעות:\nוזה כי צריך לדעת לפי שהמלכות היא המדה המנהגת העולם בדין וצדק, ולכך היא חפצה באלו \nהרשעים שהם הקליפות לייסר בהם בני אדם, והם נקראים נגעי בני אדם ושבט אנשים, והם \nאבן נגף וצור מכשול, והם על פי הבאר ר\"ל ע\"פ הקדושה נוסעים וחונים לנגוף כל \nהמעוותים אורחותם. ואחר שכן היא חייבת לזונם ולפרנסם והם תובעים מזונם ממנה, דכתיב \nהכפירים שואגים לטרף וגו', וכתיב ותקם בעוד לילה, זמן שליטת חמור גועה, ותתן טרף \n"},{"index":3,"he":"לביתה, מזון הקצוב להם מידי יום ביומו למאכלם. אמנם בעת שימצאו עוונות וחטאים יחלקו \nשלל יותר ויותר עד שיגרמו לסתום מעין הקדוש ויגרמו ליפתח מקור עכור, מקום שהיה דם \nהגבורה [זך] ונעשה חלב, ויגרמו שדדיה צומקים והדם נהפך לטומאה ודין קשה להשפיע \nעכירות לרשעים, ואז [יוסף] וינוס ויצא החוצה והם אוחזים בה, וז\"ס גלות השכינה ואז \nא\"א שיהיה ייחוד כלל בקדושה ח\"ו:\nודע ג\"כ כי כאשר יקריב האדם קרבן במקום הראוי לו בקדושה הראויה, אין ספק שאין להם \nהנאה שם כלל, עד שאפילו במקום שנקרא שם שם הקדושה אין לה אחיזה כלל, עד שאמרו בזוהר \nשטוב להזכיר שם י\"י ודבר של קדושה בדברים שבזה הקליפה מסתלקת, ואם ח\"ו מזכירים \nבאיזה דבר שבעולם אפילו מלה מטונפת יתאחזו במלה או בדבור ההוא בענין ההוא, כ\"ש לומר \nדבר זה יהיה לפלוני השד, כמו שאומרים הרבה [בני אדם] שזה ח\"ו ממש כמקריב לע\"ז. \nוכאשר האדם יעשה דבר של קדושה, הנה הרעים האלה כיון שרואים שאין להם אחיזה לא \n"},{"index":4,"he":"בדיבור ולא במעשה הם עולים למעלה מקנאה שכל מערכות נקשרות והיא נבדלת כמצורע, עולה \nוהולכת ומקטרגת על הקרבן ההוא או על השמחה ההיא, לכך צריך לתת חלק לקליפה, ומעשה \nאברהם בסעודת שמחת הגמל את יצחק יוכיח כדפי' בזוהר, שלא זז מלפני הקדוש ברוך הוא עד \nשנגזר יצחק למיתה, כל זה גורמת הרשעה הזאת אם לא יתנו לה חלק מה, וענין זה צריך דעת \nהרבה, כי א\"א שישלימו ביניהם שהם צרות זו לזו כנזכר, לולי חכמת התורה על דרך שצוותה \nהתורה ליתן לה חלק:\nוהנה החלק הניתן לקליפה, הא' אב לכולם הוא השעיר הניתן לעזאזל. הב' שעיר ר\"ח. הג' \nשער של תפילין. הד' מים אחרונים. הה' ערלה בעפר. הו' שער נדה וצפרניה כנזכר בזוהר. \nהז' פירות הערלה. הח' פרי החג. הט' הוידוי בקרבן. הי' בשר הגוף הבלה בעפר כנזכר \nבזוהר בפסוק הכסיל חובק את בשרו. הי\"א מי רחיצת ידים מבית הכסא והשינה, ויש רבים, \nוהכוונה בכל אלה להבדילה שלא יקנטר בקדושה ולא יקטרג כי בחלק ההוא צהלה ושמחה, \n"},{"index":5,"he":"ואינה תובעת כלל אלא אם יתנו לה פתח בדיבור או במעשה כנזכר, או בהרהור כגון בקרבן, \nאו מצוה שלא לשמה:\nוהנה בזה כמה בחינות, אמנם ע\"ד כלל הם שתים, א' לתת לו הזוהמא לבד, ובכלל זה שעיר \nעזאזל שנותנים לו שם זוהמת עוונות וקדושה נטהרת, וכן המים אחרונים לפי שהאדם נמשך \nאחר המאכל ורוצה לברך לקדושה כדי שלא יהיה לה חלק שם, נותן לה זוהמת הידים שהוא \nהתאוה החומרית שאכל בה וטינף בה ידיו, וכן בכלל זה הודוי על הקרבן, וכן בכלל זה מי \nרחיצת בית הכסא שהוא כיעור הקליפות מגוף שהוא המותר המטונף, ובבית הכסא שריא רוח \nהטומאה והיא שורה בידיו בהכנסו שם, צריך לתת לו חלק הטינוף ההוא ולהעבירו מידיו, \nוכן בכלל זה רחיצת הידים בבקר שע\"י השינה שורה שם רוח הטומאה נותן לו חלקו ומטהר. \nוהחלק הב' לתת לו [חלק] מהקדושה ממש, והיינו פרי החג, וכן שעיר ר\"ח, וכן שער של \nתפילין, זה הכלל אין הכוונה לשתפה אל הקדושה אלא לתת לה חלק שם החוצה בתוך נוקבא \n"},{"index":6,"he":"דתהומא רבא, ולא יבלבלו חלק הקדושה כלל. וזמש\"ל:\nמעין ז - נהר - יא\nנהר יא - לבאר סוד שפחה כי תירש גבירתה:\nהנה להציל המעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר שפחה כי תירש גבירתה וכיוצא בהן \nכפשוטן ח\"ו, כי הקדוש ברוך הוא טהור וכי יעלה על הדעת, ואפילו בקודש הקדשים שלמטה \nאין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה לכנוס, ואיך יעלה על הדעת שתכנוס שפחה במקום \nגבירתה. אך הכוונה כי העולם מתנהג ע\"פ המדות העליונות, והמדות עליונות כולם משפיעות \nוממשיכות שפע אל המלכות, והיינו היות ת\"ת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון \nמהשפע הנזכר, מנהגת ומנהלת העליונים והתחתונים חיצונים ופנימים. ובהיות ישראל על \nאדמתם היתה בחינה אחת אל המלכות הנקרא אופן אחד בארץ, שפירשו שהיא בארץ לנהל \nהתחתונים ומשם מקבלת שפעם ומזונם ישראל, וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל \nהחיצונים, אויבתי לזון את בניה, וז\"ס פרי החג:\nוכאשר גרמו עוונותינו ונחרב בית תפארתינו האופן הזה אשר בארץ היא עמנו בגלות שוממה, \n"},{"index":7,"he":"פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי הגלות לבושי חול והיא מנהגת ע\"י \nהשפע ההוא התחתונים, ואותם לבושי חול שהם מצד מטט\"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים \nערלים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה, ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללת \nמפני שאנו נזונים על ידה, וזה לעומדים בח\"ל שהם עובדי ע\"ז בטהרה, שהם אומרים ברך \nעלינו וכו', ואין ספק ששפע זה ניתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפלים להם \nומתמציתם אנחנו ניזונים, כי אין השפע מתחלק חוצה שלא ינתן לשר של האומה ההיא \nוהמדינה ההיא, כאמרו ועל המדינות בו יאמר וגו'. והנה אמנו אין בידה להשפיענו מפני \nשנטלה ההנהגה ממנה, בערך שאין ההנהגה ממנה אלינו בלתי אמצעי, ולכן ענין זה יוחס \nבלשון שפחה כי תירש גבירתה, שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה:\nמשל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמו זנה \nאותו בהנהגתה הראויה, וכאשר הרבה לפשוע גרשו אביו מאת פניו והוא ואמו בגולה הלכו \n"},{"index":8,"he":"בין הגוים, ובהיותן שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום ע\"י השפחה ההיא שהבן בביתה, \nוהשפחה ההיא נותנת לבניה ומותרם ניתן לבן המלך, ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזון \nלא ניתן לה אלא לבן המלך שברשותה, והנה בערך נתינת המזון הרי שפחה תירש גבירתה, כי \nהנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך, לא שתכנוס היא לפני \nהמלך ח\"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר, והשר אל העבד, ועבדו אל השפחה, ומטעם \nשמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה אין לך פגם גדול מזה אל המלך ואל המלכה. \nוזמש\"ל:\nמעין ז - נהר - יב\nנהר יב - לבאר סוד ריבוי הקליפה אע\"פ שאינה עושה פירות:\nכי היה ראוי שתתבטל ותלך מיום שנברא העולם, ואדרבה אנו רואים שמתפשטת והולכת, וי\"ל \nשהקליפה בעצמה אינה עושה פירות, אמנם יש שגורמים, ובעבירה הם מרבים אותה כענין \nהעושה עבירה אחת קנה לו קטיגור א', וזה לא נקרא עושה פירות, שאינה היא העושה פירות \n"},{"index":9,"he":"אלא הרשעים גורמין אותה שתתפשט, משא\"כ הקדושה שאם עשה אדם מצוה א' המצוה בעצמה עושה \nהפירות, והת\"ת והמלכות מתיחדין ומוסיפין קדושה (ו)אם לא היו מונעים, משא\"כ החיצונים \nשהם בעצמם אינם מתיחדין אלא שהרשעים מחזיקים אותם כנזכר. וזמש\"ל:\nמעין ז - נהר - יג\nנהר יג - לבאר מיני קליפות ומקום חנייתן, וסוד טומאת מת ושאר הטומאות:\nדע כי בעשרה מקומות יש שער בגוף, כנגד עשרה כחות הטומאה, שער הראש רומז לראשונה, \nשער שעל הלחי הימין רומז לב', שער הלחי השמאלי רומז לג', וזה רומז לג' עליונות \nששלשתן חשובות אחד. ודע כי שער הזקן מחבר שער שני הלחיים, ושער הלחיים מחובר עם שער \nפאות הראש, לרמוז ששלשתן אחת:\nודע כי שערות פאות הראש רומזים לכחות אלהיות של טהרה, ולכן צותה התורה לא תקיפו פאת \nראשכם, שאסור לגלחם עם שער הראש. ושער הלחיים הרומז לכסא כחות הטומאה. וגזרה חכמתו \nיתברך שיהיו אלו הב' פאות כמו מחיצה להבדיל שלא יתחברו ב' כחות הטומאה יחדיו. וכמו \n"},{"index":10,"he":"כן פאות הזקן שהן למעלה בסוף הלחיים ג\"כ הם רמוזים לכחות אלהיות טהורות, ומחוברות \nאל פאות הראש באופן שהם כמו מחיצות זו אצל זו כמו שני תקיעות בין שני תרועות להבדיל \nולהפריד כחות הטומאה שלא יתחברו, וכחות הטהרה יהיו מחוברים. וכן הפאות שבסוף הזקן \nלהפריד בין שער לחי הימין ובין שער לחי השמאל כדי שלא יתחברו כחות הטומאה. וה' פאות \nהם בזקן, ב' בראש לחי העליון אחת בימין ואחת בשמאל, ושנים פאות אלו סמוכות אצל פאות \nהראש כנזכר, ושנים פאות בשני ראשי לחי התחתון אחד מימין ואחד משמאל, ואחד באמצע \nהזקן הנקרא שבולת, שהוא במקום אמצע לחי תחתון שהוא כנגד הגרון, וכל שערות שבחמש אלו \nהפאות הם רומזים לכחות אלהיות כמו השערות שבשני פאות הראש, ואסור לגלחן, שכל שער \nשבז' פאות אלו הם כסא לשבעה כחות הטהרה לחול עליהם בהיותו טהור:\nונחזור לענין, ושער בית השחי הימיני רומז לרביעית, שהוא זרוע ימין. ושער בית השחי \n"},{"index":11,"he":"השמאלי רומז לחמישית. ושער שבחזה רומז לששית שהוא גוף האילן. ושער שבירך ימין רומז \nלשביעית. ושבשמאל רומז לשמינית. ושסביב לצדיק רומז לתשיעית. ושל אחוריו רומז \nלעשירית:\nודע כי השערות שבעשר מקומות הנזכרים הרומזים לטומאה, אל יעלה על הדעת אפילו במחשבה \nלומר שגוף השערות בעצמם הם ממש טומאה ח\"ו, כי ישראל קדושים הם וא\"א שיצמח בגופם דבר \nטומאה, אלא שהשערות שהם בעשר מקומות אלו הם כמו כסא לעשר כחות הטומאה לחול עליהם אם \nיטמאו:\nודע כי יש ששה מדריגות לסטרא דשמאלא. המדריגה הראשונה שהיא עליונה, היא מדריגת המלך \nוהמלכה שהוא סמ\"אל ורה\"ב וסיעתם, הנקראים עבדא בישא ושפחה בישא, וטומאתם נקראת אבי \nאבות הטומאה, ובשביל רוב גודל מעלתן של ישראל לא ניתן רשות לשום אחד מאלו המדריגות \nשל הטומאה ליגע בהם בשעת הפטירה ולאחר הפטירה , אלא דוקא סמ\"אל [הנקראים בני מלכים] \nוסיעתו. המדריגה השנית יקרא עבדים דסמאל, וכן על זה הדרך עד ששה מדריגות. והמדריגה \n"},{"index":12,"he":"השנית נחלקת לארבע מאות כתות, וכולם חונים על הטמא שנטמא באחת מתשעה טומאות אלו, \nזב, מצורע, בעל קרי, יולדת, נדה, זבה, טומאת שרץ, נבלה, ומי חטאת. ויש כח בשיעור \nמקוה טהרה להעלותו מטומאתו, בין שיהיה טמא מטומאה אחת מן התשעה, בין שיהיה טמא \nמכולם. וידוע שכל אחד מתשעה מיני טומאות אלו נקראים אב הטומאה, והמת נקרא אבי אבות \nהטומאה, בעבור ששולטים בו המדריגה הראשונה באופן שאין מסתלקין מעל הטמא מת אע\"פ \nשיטבול בים הגדול, ולא בשום דבר אחר אלא דווקא באפר פרה:\nוסוד הענין הוא שכבר נתבאר כי אין רשות ליגע בנפטר הישראלי אלא סמ\"אל שהוא ממדריגה \nהא', וכשמזין על הטמא אפר פרה מיד הטומאה הנקראת עגל מסתלקת ממנו, כי ידמה לו \nבראותו אפר פרה כאלו אומרים לו ישרפו אותו כמו ששרפו את אמו, ומיד מסתלק והולך. \nובעבור שכל ענייני התורה אינן מתקיימין אלא ע\"פ שנים עדים לכן הוצרכו שני הזאות, \nועוד בשביל שנתנה רשות לטומאה לחול עליו ז' ימים כנגד ממשלת ז' כוכבי לכת, שכל כוכב \n"},{"index":13,"he":"מושל ביומו על סדר זה, לבנה ביום א', מאדים ביום ב', חמה ביום ג', נוגה ביום ד', \nכוכב ביום ה', שבתאי ביום ו', צדק ביום שבת, וסימניך למחנ\"ך ש\"צ. וידוע כי יום ג' \nרומז לת\"ת שהוא קב\"ה, ויום ז' למלכות שהיא שכינת עוזו, ולכן צריכה הזאת ג' וז' \nשיסתלק הטומאה בכח הקב\"ה ושכינת עוזו בחיבור שניהם, כי בכח הזאה שביום ג' הרומז \nלת\"ת מסתלקים כל כתות סטרא אחרא דשמאלא שהם מסיעתו דסמ\"אל, ועדיין נשארים אותם של \nסיעת רהב, ובכח הזאת יום ז' הרומז למלכות מסתלקין כל כתות הטומאה שהם מסיעתו של \nרה\"ב, באופן שנשאר הטמא טהור מטומאת מת, אבל עדיין נשאר לו טומאת מי נדה ולכן אינו \nטהור עד שיטבול, כי טומאת אפר פרה הנקראת מי נדה היא אחת מתשעה אבות הטומאה והנטמא \nבאחת מהם אינו טהור עד שיטבול, ולכן הטמא בטומאת המת אחר הזאה ג' וז' צריך שיטבול. \nוזמש\"ל. מסכ\"י:\nמעין ז - נהר - יד\nנהר יד - לבאר פרטי החיצונים כגון השדים וכחות אחרים המתפשטים במציאות:\n"},{"index":14,"he":"חכמי הקבלה הקדומים אומרים, כי קבלה מסורה לאבותיהם כי זה האויר נחלק לג' חלקים, \nעליוני, ואמצעי, ותחתון. עליון ניתן לאשמדאי מלכא רבא דשידא, ואין לו רשות לא לקטרג \nולא לחבל אלא ביום שני בשבוע, ואשמדי אעפ\"י שנקרא מלכא רבה דשידא הוא תחת ממשלת \nסמ\"אל, ונקרא שרא רבא כנגד אצילות של מטה, ואשמדאי תחת ידו וממשלתיו, ולילי\"ת סבתא \nמשמש בה סמ\"אל, ואשמדאי משמש בלילי\"ת זעירתא. ושני הכחות אלו עם בת זוגם, כל אחד \nמהם נולד עם בת זוגו דו פרצופין כאדם וחוה. ולילי\"ת עולימתא כלתיה דאשמדאי היא ברתא \nדמלכא דשמיה קפצפו\"ני שנבאר לקמן. ואמרו החכמים הקדמונים שסמ\"אל השר הגדול נולד \nקנאה בינו ובין אשמדאי מלך השדים, על לילית שקוראים אותה לילית עולימתא שהיא בצורת \nאשה יפה מהראש ועד הטיבור ומהטיבור ולמטה אש לוהט, כי כאמה בתה שהיא בת מהיטב\"אל \nאשת קפצפו\"ני אם לילית עולימתא, ושתיהם אם ובת טרודות במלחמותם עם לילי\"ת רבתא סבתא \n"},{"index":15,"he":"אשת סמא\"ל:\nומתולדות אשמדאי ולילית אשתו, נוצר שר וגדול בשמים מושל על שמונים אלף משחיתים \nומחבלים, וקוראים אותו חרבא דאשמדאי מלכא, ושמו אלפפו\"ניאש, ופניו מלהטים כאש להבה, \nועוד קוראים אותו גו\"ר יהוד\"א, פירושו מקטרג ומתגרה עם יהודא שהם שלשה שרים המלמדים \nזכות על יהודא ושמם, מלכי\"אל, עטורי\"אל, נשרי\"אל. ובשעה שנולד אותו המשחית נולד ג\"כ \nבשמים שר משורש המלכות הנקרא חרבא דמלכא משיחא, ויש לו שני שמות ואלו הם, משיחי\"אל, \nכוכבי\"אל. וכשיבא ויגיע הרצון אז יצא החרב מתערה ויתקיימו הנבואות כי רותה בשמים \nחרבי וגו', דרך כוכב מיעקב וגו':\nהחלק הב' קפקפו\"ני , ואשתו צרעי\"תא שמשתמש בה חצי שנה, וחצי השנה שמושו באשה אחרת \nושמה סגרי\"תא, והתולדות היוצאות מהם צורות משונות זו מזו, יש להם גופות והכרת פניהם \nבשני דמיונים בני צרעיתא כדמות מצורעים, ויש אומרים כי המצורעים בני נדה שמצטרעים \nלי' לכ' לל' למ' לנ' לס' לע' לפ' כדפירשו רז\"ל, הם הנולדים מכח התולדה הזאת המגונה. \n"},{"index":16,"he":"ובני סגריתא הם אין להם הכרת פנים אלא כדמות מנוגעים, ומלחמה ארוכה ביניהם ורוחות \nרעות מתפשטות באויר, וכל הזיקין והזועות יוצאין מכח אלו התערובות, וממשלת אשמדאי \nואימתו מוטלת עליהם, וממה שמתחדש עליהם הם מודיעים את שלמטה מהם:\nהחלק הג' הם המזיקים נבראים ומלובשים בכמה מיני צורות משונות זו מזו, יש מהם שצורתם \nצורת כלבים, ואם עון אדם גורם, והכלב המצוייר מזו התולדה הרעה יקרה באדם ונושך \nאותו, רפואתו קשה עד מאד להרפא, ולפעמים שמשתנה צורתו בעוונו כצורת הכלב ההוא, \nומתחלף באותו הצורה ונובח וצועק ונושך וחוזר ונושך, ההוא אין לו רפואה עולמית, עד \nשימות וחוזר ומתלבש בערוב האויר ההוא בכח אותו הצורה, וזהו עונשו ואפיסתו, ועל זה \nהסוד התפלל דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ויש מהם שצורתם צורת שעירים צורת \nעזים, ומאלה היו רכב עז\"א ועז\"אל ושניהם לבדם צורתם דמות אדם ממש, וכשנפלו ממקום \nהקודש נתלבשו בכח זה האויר אשר עלינו, ונתלבשו בגשמיות בני אדם, ונחלש כח עליוני, \n"},{"index":17,"he":"וקבלו כח התחתונים, אבל התולדות שיצאו מהם היו גבורים בקומה יתירה ובגבורה חזקה מכל \nבני אדם. ויש מהם צורות אחרות כצורות בני אדם, מתולדתם מהם צורת אנשים ומהם נשים \nנראים לבני אדם, ואין ביניהם רק השקר והכזב, ויש להם קנאה מבני אדם וכוונתם לטמאם \nולהכשילם, וכמעט היו מכלים ומשחיתים כל מה שנראה להם, לולי מדת המלכות המשילה \nמאצילותה שר ידיד וחביב לפני השכינה שמו יופי\"אל שר הפנים, ולולי השגחתו ואימתו \nעליהם לא היו מניחים בריה בעולם, והשר הזה מכניעם ומשפילם:\nוהשר על חלק הג' הזה שמו קפצפונ\"י ושם אשתו מהי\"טבאל בת מטרד, והתולדות היוצאים \nממנו מקפיצים בקפיצה אחת מקצה האויר ועד קצה האויר, וניתן להם רשות לפעמים להטיב \n"}]}
