{"id":"kabala-9f5883b3418a-1-16","bookId":"kabala-9f5883b3418a","part":1,"torah":16,"title":"קטע 16","hebrewTitle":"קטע 16","segments":[{"index":1,"he":"קשרא תליתאה שלימתא דיעקב. תנא כל זמנין וחגין ושבתין, כלהו דוכרנא להאי, ועל האי \nאתקיימו כלהו, דאלמלא האי לא הוה נטורא דזמנין וחגין ושבתין, ובגיני כך לא אשתצי \nדכרנא דמצרים מכל זמנין וחגין ושבתין. תא חזי, דינא (ס\"א דא) הוא יסודא ושרשא \nדאורייתא וכל פקודוי, וכל מהימנותא שלימתא דישראל. ועוד אמאי לא הוה ביממא דשאילתו, \nתנינן, כתיב היום אתם יוצאים, וכתיב הוציאך יהו\"ה אלהי\"ך ממצרים לילה, אלא תאנא \nעקרא דפורקנא דישראל לא הוה אלא בלילה, דליליא שרא קטרין ועבד נוקמין, ויומא אפיק \nלון בריש גלי, הדא הוא דכתיב (במדבר לג ג) יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים, \n(נ\"א הוא ועוד לילה שארי קטרין ועבד נוקמין ודינין, ויומא גלי ופרסם ניסא ונוקמא \nדאתעביד, הדא הוא דכתיב יצאו בני ישראל ביד רמה וגו'), וכתיב ומצרים מקברים את אשר \nהכה יהו\"ה בהם כל בכור, דא הוא פרסומי ניסא. אתו רבי חייא ורבי יוסי אשתטחו קמיה \n"},{"index":2,"he":"ונשקו ידוי, ובכו ואמרו, גליפין עלאין ותתאין, זקפן רישא בגינך. עבד קודשא בריך הוא \nירושלים לתתא כגוונא דלעילא, עבד (רבי שמעון בר יוחאי) שורי קרתא קדישא ותרעוי, מאן \nדעייל לא עייל עד דיפתחון תרעין, מאן דסליק לא סליק עד דיתתקנון דרגין דשורי, מאן \nיכיל למפתח תרעין דקרתא קדישא, ומאן יכיל לאתקנא דרגין דשורי, דא רבי שמעון בר \nיוחאי דאיהו פתח תרעין דרזי דחכמתא, ואיהו אתקין דרגין עלאין, וכתיב (שמות לד כג) \nיראה כל זכורך את פני האדון יהו\"ה, מאן פני האדון יהו\"ה, דא רבי שמעון בר יוחאי, \nדמאן דאיהו דכורא מן דכורייא בעי לאתחזאה קמיה. אמר לון עד השתא לא סיימנא מלה \nדשאלתא דילכון, דהא תנינן ויהו\"ה הכה כל בכור, כל בכור סתם כדקאמרן, וכלא הוה, כמה \nדאינון דמיתו, אינון קטורי קטרין דהוו משתמשי בחרשייהו באינון כתרין, מנהון משתמשי \nבעלאי ומנהון בתתאי, ואף על גב דכלהו תתאין אינון. וכל ארעא דמצרים מליא חרשין הות, \n"},{"index":3,"he":"וכתיב כי אין בית אשר אין שם מת, ואתעביד דינא בכלא, בשעתא דאתכנשו כלהו בבתיהון, \nולא הוו מתפזרי במדברא ובחקלא, אלא כלהו אשתכחו בבתיהון, (ואור הנר יפה לבדיקה \nמבחוץ) ועבד ליליא דינוי בכלא בההיא שעתא. ותנא הוה נהיר ליליא כיומא דתקופה דתמוז, \nוחמא כל עמא דינוי דקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט יב) ולילה כיום יאיר \nכחשכה כאורה. ובשעתא דנפקו אשתכחו כלהון מתין בשוקין לעיניהון דכלא, בעיין לאקרבא \nלהו ולא אשכחו, ודא אקשי להו מכלא, חמו לישראל נפקין \n \n"},{"index":4,"he":"זוהר חלק ב דף לח/ב\nלעיניהון בחד גיסא, וחמו למיתיהון באידך גיסא, ובכלא הוה פרסומי ניסא, דלא הוה כהאי \nמיומא דאתברי עלמא. ותא חזי כתיב, ליל שמורים הוא ליהו\"ה להוציאם וגו', הוא הלילה \nהזה ליהו\"ה שמורים לכל בני ישראל וגו', האי פסוקא קשיא, כיון דאמר ליל, מהו שמורים, \nולא שמור, שמור מבעי ליה, וכתיב הוא הלילה הזה, ליל קאמר בקדמיתא ובתר לילה. אלא \nהכי תנינן, כתיב (דברים כב כג) כי יהיה נערה בתולה, נער כתיב, מאי טעמא, משום דכל \nזמן דלא קבילת דכר אתקרי נער, מדקבילת דכר אתקרי נערה, אוף הכא ליל עד לא קבילת \nדכר, ואף על גב דכתיב ביה שמורים, דכר הוה זמין לאתחברא עמה, ובשעתא דאתחבר עמה דכר \nכתיב הוא הלילה הזה ליהו\"ה שמורים, שמורים דכר ונוקבא, ובגיני כך כתיב הלילה הזה. \nובאתר דאשתכחו דכר ונוקבא, לית שבחא אלא לדכורא, והכי שבחו ישראל בתושבחתייהו \nלדכורא ולא לנוקבא, הדא הוא דכתיב (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו, דלית שבחא באתר \n"},{"index":5,"he":"דדכורא ונוקבא אשתכחו אלא לדכורא, ועל דא (נ\"א ולדא) מחכאן ישראל, דכתיב (ישעיה כה \nט) זה יהו\"ה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, משום דהכי זמין למעבד להו, דכתיב (מיכה \nז טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ורזא דא הכי הוא, כגוונא דהכא ליל ולילה, \nכך זמין קודשא בריך הוא למעבד להו, דכתיב (ישעיה כא יב) שומר מה מלילה שומר מה \nמליל. מה להלן שמירה וליל, אוף כאן שמירה וליל, מה להלן שמירה ולילה, אוף כאן שמירה \nולילה, ולילה אתקרי אגב דכורא, הדא הוא דכתיב (שם) אתא בקר וגם לילה, בקר כמה דאת \nאמר (בראשית יט כז) וישכם אברהם בבקר, דהוא מדתו ממש, וכתיב (תהלים ה ד) יהו\"ה בקר \nתשמע קולי, בקר ממש. יתבו רבי חייא ורבי יוסי, ואוליף להו רזא דתורת כהנים, והוו \nמהדרי בכל יומא ויתבי קמיה, חד יומא נפק רבי שמעון לבר, אזלו בהדיה, מטו לחד חקלא \nיתבו. פתח רבי שמעון ואמר, תא חזי כתיב (קהלת ז טו) את הכל ראיתי בימי הבלי, יש \n"},{"index":6,"he":"צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו, שלמה דהות חכמתיה יתירה (נ\"א יקירא) על כלא, \nמאי קאמר בהאי קרא, אלא שלמה רמז דחכמתא קא רמז, דהא חזינן אורחוי דקודשא בריך הוא \nדלאו הכי, דהא כתיב (ירמיה לב יט) ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אלא תרי ענייני \nנינהו דקא רמז הכא, דתנינן כד עינוי דקודשא בריך הוא בעאן לאשגחא בעלמא ולעיינא \nביה, כמה דכתיב (ס\"א עיני יהו\"ה המה משוטטות בכל הארץ (זכריה ד י), וכתיב כי וגו') \n(דהי\"ב טז ט) כי יהו\"ה עיניו משוטטות בכל הארץ, ואשכחן חייבין בעלמא, ההוא צדיקא \nדאשתכח בדרא אתפס בחובייהו, וחייביא מאריך קודשא בריך הוא רוגזיה עמהון עד דיתובון, \nואי לאו, לא ישתכח מאן דיתבע רחמי עליהון, הדא הוא דכתיב יש צדיק אובד בצדקו, משום \nדההוא זכאה אסתלק מעלמא, בגיני כך תנינן לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה \nדרים בתוכו, מאי טעמא משום דווי לההוא דמדוריה בין חייביא, דהוא אתפס בחובייהו, ואי \n"},{"index":7,"he":"דיוריה בין זכאין אוטיבין ליה בגיניהון. (דהא רב חסדא הוה דיוריה בקדמיתא ביני \nקפוטקאי, והוה דחיקא ליה שעתא, ומרעין רדפין אבתרוי, נטל ושוי מדוריה בין מארי \nתריסין דצפורי, וסליק וזכה לכמה טבין לכמה עותרא לכמה אורייתא, ואמר כל האי זכינא \nעל דעאלית בין אינון דקודשא בריך הוא אשגח לאוטבא להו). דבר אחר את הכל ראיתי בימי \nהבלי, וכי שלמה דדרגין עלאין דחכמתא הוו ביה על כל בני דרא, דכתיב (מ\"א ה יא) ויחכם \nמכל האדם, (ואשתדלותיה באורייתא למעבד טיבו וקשוט) דכתיב (דה\"א כט נג) וישב שלמה על \nכסא יהו\"ה למלך אמר בימי הבלי, וכתיב (קהלת א ב) הבל הבלים אמר קהלת. ותנא שבעה \nשמות נקרא, שלמה, ידיי\"ה, אגור, בן יק\"א, איתיא\"ל, למואל, קהלת, קהלת כנגד כלם, \nוכלם נקרא \n \n"},{"index":8,"he":"זוהר חלק ב דף לט/א\nכעין של מעלה, קהלת כנופיא קדישא דבי עשרה, בגין כך קהל אין פחות מעשרה, וקהל אפילו \nמאה, וקהלת כללא דכלא, כמה דאת אמר (דברים לג ד) קהלת יעקב. ותאנא שמותיו על שם \nהחכמה אתקרון, ובגין כך תלת ספרין עבד, שיר השירים, קהלת, משלי, וכלהו לאשלמא \nחכמתא, שיר השירים לקבל דחסד, קהלת לקבל דדינא, משלי לקבל דרחמי, בגין לאשלמא \nחכמתא, והוא עבד כל מה דעבד בגין לאחזאה חכמתא, ולקבל דרגא (נ\"א ולקבלי דרזא) עלאה, \nוהוא אמר בימי הבלי, הבל הבלים. אלא רזא דהבל יקירא הוא, והוא הבל דנפיק מפומא, \nורזא דהבל דנפיק מפומא קלא אתעביד מניה, ותאנא אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של \nתינוקות של בית רבן שלא חטאו, שלא חטאו ממש, (וקלא) והבל אתעביד ברוחא ומיא, וכל מה \nדאתעביד בעלמא בהבל אתעביד, ורזא (דמלה) דהאי הבל של תינוקות, אתעביד קלא ואתפשט \nבעלמא ואינון נטורי עלמא ונטורי קרתא הדא הוא דכתיב (תהלים קכז א) אם יהו\"ה לא ישמר \n"},{"index":9,"he":"עיר וגו'. ותא חזי, הוא הבל הוא קלא, מה בין האי להאי, הבל (הוא קלא) קאים בחילא \nלמיפק קלא, קלא ממש קאים בקיומה (דלא) לאפקא (אחרא) מלה, וההוא הבל דהוה אחסנתיה \nדאבוי קרייה הבל, ומניה חזא כל מה דחזא, ואף על גב דסיועין סגיאין מעילא אחרנין הוו \nליה, ולאשתמודעא מלה אמר בימי הבלי, דמלה דא מתמן אתא. ורזא דמלה, הכל הבל, את הכל \nראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד בצדקו, דא הוא רזא דמלה דגלי ופרסם, דכלא תליא בימי \nהבלי, כלומר בזמנא דהאי הבל ינקא מן דינא בגין למעבד דינא, צדיק אובד בצדקו, ובזמנא \nדהאי הבל ינקא מרחמי, רשע מאריך ברעתו, ותרווייהו תליין בהאי הבל, ובגין כך כתיב \nבימי, ולא כתיב ביום, וכלא תליין בימי הבל דא, מאן דאערע בדינא בדינא, מאן דאערע \nברחמי ברחמי. ואי תימא יש צדיק אובד, ולא קאמר אבוד, הכי הוא אובד ממש, דההוא דינא \nאובד לצדיק מעלמא ומדרא, ויש רשע מאריך ברעתו, מאריך ממש, דההוא דינא (ס\"א הבל) כד \n"},{"index":10,"he":"ינקא מרחמי עביד רחמי לההוא רשע ומאריך ליה. עד דהוו יתבי חמו קטורא דהוה סליק \nלעילא ונחית לתתא, אמר אתעטרותא אתעטר בטינתא (נ\"א בעניותא) דארעא, מגו לעילא, \nאדהכי סליק ההוא חקלא ריחא מכל בוסמין, אמר נתיב הכא דשכינתא גבן אתקיים, בגין כך \nכריח שדה אשר ברכו יהו\"ה. פתח ואמר, (בראשית כז כד) וירח את ריח בגדיו ויברכהו, \nויאמר ראה ריח בני וגו', וירח את ריח בגדיו, משמע דאינון לבושין הוו סלקין ריחא טבא \n(ס\"א דלא אתעדי), ולבתר אתעדי מנהון ההוא ריחא, השתא אית לאסתכלא, כתיב ריח בגדיו, \nוכתיב ריח בני, ולא אמר ריח הבגדים אלא ריח בני. אלא תאנא, כיון שנכנס יעקב נכנס \nעמו גן עדן, ותאנא אותן הבגדים היו של אדם הראשון, דכתיב (שם ג כא) ויעש יהו\"ה \nאלהי\"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, והוציאם מגן עדן, ואי תימא דכתיב ויתפרו עלה \nתאנה, דאינון הוו, אי הכי אמאי כתיב ויעש יהו\"ה אלהי\"ם, וכתיב כתנות עור, הא לא הוו \n"},{"index":11,"he":"אלא עלה תאנה, אלא כתרגומו לבושין דיקר, והוו סלקין ריחין מבוסמא דעדן. ותניא בשם \nמלא אתעבידו, דכתיב ויעש יהו\"ה אלהי\"ם, מה דלא אתעבידו ביה שמיא וארעא, ולא, והא \nכתיב (שם ב ד) ביום עשות יהו\"ה אלהי\"ם ארץ ושמים, לא קשיא, האי כד אתעבידו לא \nאתעבידו בשם מלא, בר כד אתקיימו בשם מלא אתקיימו. ומה דאמרו דאינון לבושין אתו \nלההוא רשע דעשו, דנסיב לון מן נמרוד, הכי אוקימנא, וקשיא מלה, דאי הכי הא כתיב לאדם \nולאשתו, לבושין לאדם, ולבושין לחוה, לבושין דחוה מה אתעבידו, ותו דאי הכי \n \n"},{"index":12,"he":"זוהר חלק ב דף לט/ב\nבמאי אתקברו, סלקא דעתך דאינון שבקו וראמו מנהון זהרא עלאה דיהיב לון קודשא בריך \nהוא. אלא אינון לבושין דאתלבשו בהו אדם ואתתיה לא אתלבש בהו בר נש אחרא, דבאינון \nלבושין דמו כגוונא דלעילא, ואי סלקא דעתך דאינון אתלבשו מגרמיהון בהו, תא חזי כתיב \nוילבישם, דקודשא בריך הוא אלביש לון, זכאה חולקהון. כתיב (תהלים קד א) יהו\"ה אלה\"י \nגדלת מאד הוד והדר לבשת, וכתיב (שם צו ו) הוד והדר לפניו, וכתיב (שם קד א) עוטה אור \nכשלמה וגו', כיון דאתלבש (מה דאתלבש) עבד מה דעבד, מלמד שנתעטף קודשא בריך הוא באור \nוברא ית שמיא, אלא במאי אוקימנא החמודות אשר אתה בבית. החמודות, בגדי מלכות במשי \nוזהב, וארחא דעלמא דגנזי לון בבוסמין וריחין ליקרא דלבושיהון, תא חזי וירח את ריח \nבגדיו בתחלה, וכד ארגיש, אמר ראה ריח בני, דידע דביה הוה תליא מלתא, דבגיניה סליק \nריחא, כריח שדה אשר ברכו יהו\"ה. וכי מניין הוה ידע יצחק ריח שדה אשר ברכו יהו\"ה, \n"},{"index":13,"he":"אלא תרין מלין אינון, וכלא הוא חד, דכתיב (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות \nערב, וכי לא הוה ליה ביתא או מקום אחר להתפלל, אלא אותו השדה היה אשר קנה אברהם \nסמוך למערה, דכתיב (שם מט ל) השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת, ובשעתא דהוה יצחק עאל \nגביה, חמא שכינתא עליה, וסליק ריחין עלאין קדישין, ובגיני כך הוה מצלי תמן, וקבעיה \nלצלותיה. ואברהם אמאי לא הוה מצלי תמן, משום דקביעותא דאתרא אחרא הוה ליה בקדמיתא, \nומלה אחרא ריחא דחמא בהר המוריה, ולמה נקרא מוריה, על שם המר הטוב דהוה תמן. וכלא \nהוה, וגן עדן דעאל עמיה וברכיה, ובגין כך לא תלה מלה בלבושין אלא ביעקב ממש, דחמא \nדביה הוה תליא מלה (ס\"א ויאות הוה לאתברכא) ואתחזי, וזכותיה סליק לאתברכא, ועאל \nעמיה גן עדן, ובגין כך כד אתרעם עשו, אמר גם ברוך יהיה. אמר רבי יצחק, לא אצטריך \nאורייתא למכתב אלא מהחדש הזה לכם ראש חדשים, מאי טעמא, משום דשירותא דסיהרא הוי, \n"},{"index":14,"he":"ועל דא אורייתא הוה אצטריך למכתב מהכא, דהא בקודשא בריך הוא אתקשר מלה, ולא קשיא, \nדלא כתיב זאת החדש הזאת, דהא זה וזאת כחד מתקשרין, ובאתר דאית ביה דכר ונוקבא כחדא, \nלית שבחא אלא לדכורא. ועל דא ראשון הוא לכם לחדשי השנה, לחדשי השנה ודאי, אמר רבי \nיהודה, לכם תרי זמני למה, אמר רבי יצחק מנייהו אשתמע יתיר, כמה דכתיב (דברים לב ט) \nכי חלק יהו\"ה עמו, אתקשרותא דא לכם ולא לשאר עמין: \nדברו אל כל עדת ישראל לאמר, בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו' בעשור אמאי \nבעשור, אמר רבי אבא, בזמנא דאנהיר יובלא לסיהרא, דכתיב ביובלא בעשור לחדש השביעי \nהזה יום הכפורים הוא. ויקחו להם איש שה לבית אבות, אמאי, בגין דבזמנא דא אצטריך \nלמיגד ליה, דהא תנינן במלתא דא אתבר כתרא (חדא) תתאה דמתאחדין ביה כל שאר כתרין \nתתאין, ועל דא פריש משה ואמר, משכו וקחו לכם צאן, כמה דכתיב צאן ועבד ושפחה, אמר \nקודשא בריך הוא, עבידו אתון עובדא לתתא, ואנא אתבר תקפיהון לעילא, וכמה דתעבדון \n"},{"index":15,"he":"בנורא אתון, דכתיב כי אם צלי אש, אנא אוף הכי אעביר אותו באש בנהר דינור. אמאי \nאתנגיד בעשרה ואתנכיס בארבעה עשר, אמר רבי אבא, בדא אתקשרו ישראל ארבע מאה שנין, \nואף על גב דארבע מאה שנין לא אשתעבידו בהו, מכל מקום הואיל והוה זמין לאתקשרא בהו, \nאתחשיב עליה כאילו אשתעבידו בהו כל ארבע מאה שנין, בגין כך מעכבין ליה ארבע יומין \nקטירא ברשותייהו דישראל, ולבתר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. בין הערבים, אמאי בין \nהערבים, בשעתא דדינא תליא, ובשעתא דאתמסר \n \n"},{"index":16,"he":"זוהר חלק ב דף מ/א\nמלה דא ליה על ידוי דאברהם, דכתיב (בראשית טו יז) ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על \nאברם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, אימה כתרא חדא, חשכה כתרא אחרא, גדולה האי \nדהיא רברבא מכלא, ואף על גב דאוקימנא קרא דא על שאר שעבודייהו דישראל, וכלא הוה. \nכגוונא דא (שמות יז יד) כי מחה אמחה, אתון מתתא, ואנא מעילא. תנא לא נפקו ישראל \nממצרים עד דאתברו כלהו שלטונין דלעילא (משלשולהון) משולטניהון, ונפקו ישראל \nמרשותהון, ואעלו לרשותא קדישא עלאה דקודשא בריך הוא, ואתקטירו ביה, הדא הוא דכתיב \n(ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, מאי טעמא עבדי הם, אשר הוצאתי אותם \nמארץ מצרים, דאפקית להו מרשותא אחרא, ועאלית לון ברשותי. והיינו דאמר רבי שמעון, \nמאי דכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, כי כל אוכל מחמצת, אלא הכי אוקימנא, \nהאי שאור והאי מחמצת דרגא חד אינון, וכלהו חד רשו אוחרי, אינון שלטנין דממנן על שאר \n"},{"index":17,"he":"עמין, וקרינן להו יצר הרע, רשותא אחרא, אל נכר, אלהים אחרים, אוף הכי שאור ומחמצת \nוחמץ וכלא חד, אמר קודשא בריך הוא, כל הני שני קיימיתו ברשותא אחרא עבדין לעם אחרא, \nמכאן ולהלאה דאתון בני חורין, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, כל מחמצת לא \nתאכלו, ולא יראה לך חמץ. אמר רבי יהודה, אי הכי כל ימי שתא נמי, אמאי שבעת יומין, \nדכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, שבעת ימים ולא יתיר, אמר ליה, כל זמנא \nדאתחייב בר נש לאתחזאה גרמיה בן חורין הכי אצטריך, כל זמנא דלא אתחייב לא אצטריך. \nלמלכא דעבד לחד בר נש רופינוס, כל אינון יומין דסליק להאי דרגא, חדי ולביש לבושי \nיקר, לבתר לא אצטריך, לשתא אחרא נטיר אינון יומין דסליק ליקירו דא, ולבש אינון \nלבושין וכן בכל שתא ושתא. כהאי גוונא ישראל, כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא, דאינון \nיומי חדוותא יומין דסליקו ליקרא דא ונפקו משעבודא אחרא, ובגין כך נטרין בכל שתא \n"},{"index":18,"he":"ושתא יומין דסליקו להאי יקר, ונפקו מרשותא אחרא ועאלו ברשותא קדישא, ועל דא כתיב \nשבעת ימים מצות תאכלו. אמר רבי שמעון, מצת כתיב כמה דאת אמר (יחזקאל א א) מראת \nאלהי\"ם, ולמה אתקרי מצת דינא, דינא קדישא, דינא דאתאחדא בשמא קדישא, דינא דלא הוה \nתקיפא כל ההוא זמנא בגווייהו דישראל, דהא קיימא סיהרא בפגימותא, ועל דקיימא סיהרא \nבפגימותא (דברים טז ג) לחם עני כתיב, מאי טעמא קיימא בפגימותא, בגין דלא אתפרעו ולא \nאתגליא האי את קדישא, גזירין הוו ולא אתפרעו. אימתי אתפרעו, בשעתא דכתיב (שמות טו \nכה) שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, ואף על גב דאוקימנא האי קרא במלה אחרא, כלא הוה \nויאות, ואי תימא דבימי יהושע אתפרעו, לאו הכי, אלא אינון דכתיב (יהושע ה ה) וכל העם \nהילודים במדבר בדרך וגו'. בתר דאתפרעו אמר קודשא בריך הוא, בקדמיתא אכלתון מצות, \nדקיימא סיהרא בפגימותא, ואקרי לחם עני, מכאן ולהלאה האי לחם מאתר אחרא להוי, מאי \n"},{"index":19,"he":"הוא, דכתיב (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, לא מן סיהרא כההוא זמנא, אלא \nמן השמים ממש, כמה דכתיב (בראשית כז כח) ויתן לך האלהי\"ם מטל השמים. וישראל קדישין \nנטרין אינון יומין דעאלו תחות גדפוי דשכינתא, ונטרין ההוא נהמא דאתיא מסטרהא, ועל \nדא כתיב (שמות כג טו) את חג המצות תשמר וגו', וכתיב ושמרתם את המצות, מהו ושמרתם את \nהמצות, כמה דאת אמר (שם יט ה) ושמרתם את בריתי, וכלא בחד דרגא סלקא ואתאחד. ואי \nתימא משה היך לא פרע להו, אלא בגין דלא יתעכבון ישראל תמן עד דיתסיאו, ועל דא כתיב \n(דברים טז ג) שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני, מאי טעמא לחם \n \nזוהר חלק ב דף מ/ב\n"}]}
