{"id":"kabala-9f5883b3418a-1-63","bookId":"kabala-9f5883b3418a","part":1,"torah":63,"title":"קטע 63","hebrewTitle":"קטע 63","segments":[{"index":1,"he":"כל זמנא דישראל עבדי רעותא דמאריהון, הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא \nאתתקן להון, ואינון מההוא חדוה דלהון, יהבי גרמי דאיהו תמצית לעובדי עבודה זרה. וכל \nזמנא דישראל לא עבדי רעותא דמאריהון, אזלי בגלותא, והא סעודתא לכלבי, ואסתלק לון \nתמצית, (יחזקאל ד יג) ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים, דהא תמצית דגעוליהון \nאכלי, ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדא, מה דאשתאר מגו פתורא איהו אכיל. \nדוד מלכא אמר, (תהלים כג ה) תערך לפני שלחן נגד צוררי, דשנת בשמן ראשי כוסי רויה, \nתערוך לפני שלחן, דא סעודתא דמלכא, נגד צוררי, אינון כלבי דיתבי קמי פתורא, מצפאן \nלחולק גרמין, ואיהו יתיב עם מלכא בענוגא דסעודתא בפתורא. דשנת בשמן ראשי, דא רישא \nדסעודתא, דכל משחא ושמנונא ותקון סעודתא אתייהיב בקדמיתא לרחימא דמלכא, מה דאשתאר \nלבתר אתייהיב לכלבי, ולאינון פלחי פתורא. כוסי רויה, מליא כסא קמי רחימא דמלכא \n"},{"index":2,"he":"תדיר, דלא יצטריך למשאל, ועל רזא דא הוו ישראל תדיר עם שאר עמין. רבי חייא הוה אזיל \nלגבי דרבי שמעון לטבריה, והוו עמיה רבי יעקב בר אידי, ורבי ייסא זעירא, עד דהוו \nאזלי, אמר רב ייסא לרבי חייא, תימא מה דכתיב (מ\"א ב ז) ולבני ברזילי הגלעדי תעשה \nחסד, והיו באוכלי שלחנך וגו', אי הכי כל טיבו וקשוט, למיכל על פתוריה ולא יתיר, \nמדקאמר הכא והיו באוכלי שלחנך, ותו לאו יקרא דמלכא איהו למיכל בר נש אחרא \n \n"},{"index":3,"he":"זוהר חלק ב דף קנג/א\nעל פתוריה דמלכא, ולא אצטריך דא, אלא מלכא בלחודוי, וכלהו רברבנוהי סחרניה לתתא \nמניה. אמר רבי חייא לא שמענא בהאי מידי ולא אימא, אמר ליה לרבי יעקב בר אידי ואת \nשמעת בהאי מידי, אמר ליה, אתון דינקין בכל יומא מדובשא דמשחא עלאה לא שמעתון, כל \nשכן אנא, אמר ליה לרבי ייסא, ואת שמעת מידי בהאי, אמר ליה, אף על גב דאנא רביא, \nומיומין זעירין אתינא לגבייכו, ולא זכינא מקדמת דנא, אנא שמענא. פתח ואמר, (תהלים \nקלו כט) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, מאי קא חמא דוד דסיום הללא רבא סיים הכי \nבהאי קרא, אלא תלת שליטין אינון לעילא, דקודשא בריך הוא אשתמודעא בהו, ואינון רזא \nיקירא דיליה, ואלין אינון, מוחא ולבא וכבדא. ואינון בהפוכא דהאי עלמא, לעילא מוחא \nנטיל ברישא, ובתר יהיב ללבא, ולבא נטיל ויהיב לכבדא, ולבתר כבדא יהיב חולק לכל \nאינון מקורין דלתתא, כל חד וחד כדקא חזי ליה. לתתא, כבדא נטיל ברישא, ולבתר איהו \n"},{"index":4,"he":"מקרב כלא ללבא, ונטיל לבא שפירו דמיכלא, כיון דנטיל ואתתקף מההוא תוקפא ורעו דקא \nנטיל, יהיב ואתער לגבי מוחא, ולבתר אהדר כבדא ופליג מזונא לכל מקורין דגופא. (ביומא \nדבר נש אתער בתעניתא, אתער לעילא כגוונא ההוא ממש, וביומא דשבעא לאו הכי), ביומא \nדתעניתא בר נש מקרב מיכלא ומשתיא לגבי כבדא עלאה, ומאי איהו מקרב, חלביה ודמיה \nורעותיה, ההוא כבדא נטיל כלא ברעותא, כיון דכלא איהו לגביה, נטיל ומקרב כלא לקמי \nלבא דאיהו רב ושליט עליה, כיון דלבא נטיל ואתתקף ברעוא, מקרב כלא לגבי מוחא דאיהו \nשליטא עלאה על כל גופא, לבתר אהדר כבדא ומפלג חולקין לכל אינון מקורין ושייפין \nדלתתא. בזמנא אחרא, כד (ד\"א כלא) מוחא נטיל בקדמיתא, ולבתר יהיב ללבא, ולבא יהיב \nלכבדא, וכבדא יהיב לכלהו מקורין ושייפין דלתתא. ולבתר כד בעי לפלגא מזונא להאי \nעלמא, ברישא יהיב ללבא דאיהו מלכא די בארעא, ופתורא דמלכא אתער בקדמיתא מכל שאר בני \n"},{"index":5,"he":"עלמא, זכאה איהו מאן דהוי בחושבנא דפתורא דמלכא, דהא אשתמודעא לאוטבא ליה בההוא \nטיבו דלעילא, (ובגיני כך) ודא איהו טיבו וקשוט דעבד דוד לבני ברזילי, דכתיב והיו \nבאכלי שלחנך. ואי תימא דבשלחנא דמלכא אכיל בר נש אחרא בר מניה, לא, אלא מלכא אכיל \nברישא ובתר כל עמא, ואינון דאכלי עם מלכא בשעתא דאיהו אכיל, אינון דחביבין עליה \nמכלהו, ואינון אתמנון משלחנא דמלכא. ואי תימא הא כתיב, (ש\"ב ט יג) על שלחן המלך \nתמיד הוא אוכל, בגין דכל מזונא דיליה לא עביד חושבנא אחרא, אלא על שלחן המלך, דמתמן \nהוה אתי מזונא ומיכלא דיליה, ודא איהו על שלחן המלך תמיד הוא אוכל. אתא רבי חייא \nונשקיה על רישיה, אמר ליה, רביא אנת וחכמתא עלאה שריא בלבך. אדהכי חמו ליה לרבי \nחזקיה דהוה אתי, אמר ליה רבי חייא ודאי בחברותא דא קודשא בריך הוא יתחבר עלנא, דהא \nמלין חדתין דאורייתא יתחדתון הכא. יתבו למיכל, אמרו, כל חד וחד לימא מלי דאורייתא \n"},{"index":6,"he":"בהאי סעודתא. אמר רבי ייסא סעודת עראי איהי, ועם כל דא סעודה אקרי, ולא עוד אלא \nדהאי אקרי סעודתא דקודשא בריך הוא אתהני מינה, ועל דא כתיב (יחזקאל מא כב) זה השלחן \nאשר לפני יהו\"ה, דהא מלין דאורייתא יסחרון להאי אתר: \nפתח רבי חייא ואמר, (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת את יהו\"ה אלהי\"ך וגו', וכי עד לא \nאכיל בר נש לשבעא ויתמלי כריסיה לא יברך ליה לקודשא בריך הוא, (ד\"א ל\"ג אי הכי) \n \n"},{"index":7,"he":"זוהר חלק ב דף קנג/ב\nבמאי נוקים ואכלת ושבעת, ובתר וברכת. אלא אפילו לא ייכול בר נש אלא כזית ורעותיה \nאיהו עליה, וישוי ליה לההוא מיכלא עקרא דמיכליה, שבעא אקרי, דכתיב (תהלים קמה טז) \nפותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, לכל חי אכילה לא כתיב, אלא רצון, ההוא רעותא דשוי \nעל ההוא מיכלא שבעא אקרי, ואפילו דלית קמיה דבר נש אלא ההוא זעיר ככזית ולא יתיר, \nהא רעותא דשבעא שוי עליה, ובגין כך ומשביע לכל חי רצון, רצון כתיב ולא אכילה, ועל \nדא וברכת ודאי, ואתחייב בר נש לברכא ליה לקודשא בריך הוא, בגין למיהב חדוה לעילא: \nפתח רבי חזקיה בהאי קרא אבתריה, ואמר ואכלת ושבעת, מהכא דשכור שרי ליה לברכא ברכתא \nדמזונא, מה דלית הכי בצלותא, דצלותא לאו הכי, דהא צלותא מעליא בלא אכילה איהי. מאי \nטעמא, בגין דצלותא סלקא לעילא לעילא אתר דלית ביה לא אכילה ולא שתיה, ועל דא תנינן, \nעלמא דאתי לית ביה אכילה ושתיה וכו', אבל שאר דרגין דלתתא אית. בברכת מזונא אשתכח \n"},{"index":8,"he":"גוונא אחרא ומעליא, ההוא ברכתא דאשתכח בשבעא, בגין דברכת מזונא איהי באתר דאית ביה \nאכילה ושתיה, ומניה נפק מזונא ושבעא לתתא, ועל דא אצטריך לאחזאה קמיה שבעא וחדוה, \n(ובגין כך האי איהו אתר דאית ביה אכילה ושתיה, ומניה נפיק מזונא לתתא, ואצטריך \nלאחזאה קמיה שבעא וחדוה). באתר דצלותא לאו הכי, דהא סלקא יתיר לעילא לעילא, ועל דא \nשכור לא יצלי צלותא, בברכת מזונא שכור שרי ליה לברכא ברכת מזונא, משמע מהאי קרא \nדכתיב ואכלת ושבעת וברכת, ואכלת זו אכילה, ושבעת זו שתיה, דהא שבעא בחמרא איהי רוי, \nחמרא שבעא ודאי, ודא איהו שכור, דכתיב וברכת. את דייקא, דמשמע דברכת מזונא אצטריך \nחדוה ושבעא, על הארץ הטובה, מאי טובה שבעא, כמה דאת אמר (ירמיה מד יז) ונשבע לחם \nונהיה טובים, בגין כך אצטריך חדוה ושבעא: \nפתח רבי ייסא ואמר, ועשית שלחן עצי שטים וגו', שלחן דא איהו קיימא לגו במשכנא, \nוברכתא דלעילא שריא עליה, ומניה נפיק מזונא לכל עלמא, ושלחן דא לא אצטריך למהוי \n"},{"index":9,"he":"בריקניא אפילו רגעא חדא, אלא למהוי עליה מזונא, דהא ברכתא לא אשתכח על אתר ריקניא, \nובגין כך אצטריך למהוי עליה נהמא תדיר, דלהוי תדיר ברכתא עלאה משתכחא ביה, ומגו \nההוא שלחן נפקי ברכאן ומזוני לכל שאר פתורי דעלמא דאתברכאן בגיניה. שלחן דכל בר נש \nאצטריך למהוי הכי קמיה, בשעתא דקא מברך ליה לקודשא בריך הוא, בגין דתשרי עליה ברכתא \nמלעילא, ולא יתחזי בריקניא, דהא ברכאן דלעילא לא שריין באתר ריקניא, דכתיב (מ\"ב ד \nב) הגידי לי מה יש לכי בבית, והא אוקמוה חברייא. שלחן דלא אתמר עליה מלי דאורייתא, \n(בס\"א אינו, ולא בריך על ההוא מזונא לקודשא בריך הוא), עליה כתיב (ישעיה כח ה) כי \nכל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, ואסור לברכא על ההוא שלחן, מאי טעמא, בגין דאית \nשלחן ואית שלחן. שלחן, איהו דקא מסדרא קמיה דקודשא בריך הוא לעילא, ואיהו קיימא \nתדיר לסדרא ביה פתגמי אורייתא, ולאכללא ביה אתוון דמלי דאורייתא, (בס\"א אינו, דא \n"},{"index":10,"he":"הוא ברכתא דמזוני דאית פסוקי ומלי דאורייתא), ואינון אתוון דמלי אורייתא אתכלילן \nביה בההוא שלחן, ואיהו לקיט לון לגביה, וכליל כלהו בגויה, ובהו אשתלים וחדי, ואית \nליה חדוה, ועל שלחן דא כתיב (יחזקאל מא כב) זה השלחן אשר לפני יהו\"ה, לפני יהו\"ה, \nולא מלפני יהו\"ה. שלחן אחרא אית, דלא אית ביה חולקא דאורייתא, ולית ליה חולקא \nבקדושה דאורייתא, וההוא שלחן אקרי קיא צואה, ודא איהו בלי \n \n"},{"index":11,"he":"זוהר חלק ב דף קנד/א\nמקום, דלית ליה חולקא בסטרא דקדושה כלום. בגין כך שלחן דלא אתמר עליה מלי דאורייתא, \nאיהו שלחן דקיא צואה, איהו שלחן דטעוא אחרא, לית בההוא שלחן חולקא ברזא דאלהא עלאה. \nשלחן דמלי אורייתא אתמרו עליה, קודשא בריך הוא נטיל ההוא שלחן ושוי ליה לחולקיה, \nולא עוד אלא סורי\"א רב ממנא נטיל כל אינון מלין, ושוי דיוקנא דההוא שלחן קמיה קודשא \nבריך הוא, וכל אינון מלין דאורייתא דאתמרו עליה, סלקין על ההוא פתורא, ואתעטר (ס\"א \nואתעתד) קמי מלכא קדישא, ממשמע דכתיב זה השלחן אשר לפני יהו\"ה, דאתעטר (ס\"א דאתעתד) \nקמי קודשא בריך הוא. שלחן דבר נש קיימא לדכאה ליה לבר נש מכל חובוי, זכאה איהו מאן \nדאלין תרין קיימין על פתוריה, מלי דאורייתא וחולקא למסכנין מההוא שלחן. כד סלקין \nההוא פתורא מקמיה דבר נש, תרין מלאכין קדישין אזדמנן תמן, חד מימינא וחד משמאלא, חד \nאמר, דא איהו שלחן דמלכא קדישא דפלניא קא מסדר קמיה, מסדר יהא תדיר פתורא דא בברכאן \n"},{"index":12,"he":"עלאין, ומשחא ורבו עלאה קודשא בריך הוא ישרי עלוי. וחד אמר, דא איהו שלחן דמלכא \nקדישא דפלניא קא מסדר קמיה, דא פתורא די עלאי ותתאי יברכון ליה, מסדר יהא האי פתורא \nקמי עתיק יומין בהאי עלמא ובעלמא דאתי. רבי אבא, כד הוו סלקין פתורא מקמיה, הוה חפי \nליה, והוה אמר סליקו האי פתורא בצניעו, דלא יהא בכסופא קמי שלוחי מלכא. שלחן דבר נש \nזכי ליה לעלמא דאתי, וזכי ליה למזונא דהאי עלמא, וזכי ליה לאשתמודעא לטב קמי עתיק \nיומין, וזכי ליה לאתוספא חילא ורבו באתר דאצטריך, זכאה איהו חולקיה דההוא בר נש \nבהאי עלמא ובעלמא דאתי. רבי יעקב אמר, כתיב (ש\"א י יא) ויהי כל יודעו מאתמול שלשם \nוגו', הגם שאול בנביאים, וכי שאול בחיר יהו\"ה מקדמת דנא הוה, דכתיב (שם כד) הראיתם \nאשר בחר בו יהו\"ה, אשר בוחר בו לא כתיב, אלא אשר בחר בו מקדמת דנא, ובשעתא דאתא \nועאל בין נביאי ואתנבי בינייהו, אמאי תווהו, אלא כד קודשא בריך הוא אתרעי ביה, לא \n"},{"index":13,"he":"אתרעי ביה אלא למלכו, אבל לנבואה לא, דהא תרין אלין לא אתמסרו כחדא בבר נש בעלמא, \nבר ממשה מהימנא עלאה, דזכה לנבואה ומלכו כחדא, ולא אתייהיב לבר נש אחרא תרווייהו \nכחדא. ואי תימא הא שמואל דזכה לתרווייהו לנבואה ומלכו, לאו הכי, לנבואה זכה, דכתיב \n(שם ג כ) וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא, לנביא ולא למלך, נביא \nודיין הוה, דאי מלך הוה לא שאלו ישראל מלך, אבל איהו לא הוה אלא נביאה מהימנא, והוה \nדאין דיניהון דישראל, דכתיב (שם ז טז) ושפט את ישראל, ועל דא כד הוה שאול בנבואה \nתווהו עליה. ואי תימא אמאי שרא עליה נבואה הואיל וזכה למלכו, אלא תרווייהו לא זכה \nבהו כחדא, (ובגין דנבואה יהב ליה קודשא בריך הוא, ואודי ליה עלה עד לא הוה מלכא), \nובגין דמלכו יתיישב על אתערותא דרוח קודשא, הוה באתערו דנבואה קדם לכן, אבל כד סליק \nלמלכו לא הוה ביה נבואה, אלא אתערו דרוח סכלתנו למידן קשוט אתער עליה, דהכי אתחזי \n"},{"index":14,"he":"למלכא, ובעוד דהוה גו אינון נביאי שרא עליה נבואה, לבתר דאתפרש מנייהו לא הוה ביה \nנבואה. ואנא מאן יהיב לי אתערותא דרוח קודשא למהוי בגו נביאי מהימני תלמידי דרבי \nשמעון בן יוחאי, דעלאין ותתאין זעין מניה, כל שכן אנא למהוי בינייכו: \nפתח ואמר ועשית שלחן וגו', שלחן דא איהו לתתא, לשואה עליה לחם דאפיה, מאן עדיף דא \nמן דא לחם או שלחן, אי תימא דכלא \n \n"},{"index":15,"he":"זוהר חלק ב דף קנד/ב\nאיהו חד, הא (ס\"א אי תימא לחם עדיף דהא) שלחן מתסדרא לגבי ההוא לחם, ותו שלחן לתתא \nולחם עליה. לאו הכי, אלא שלחן איהו עיקרא בסדורא דיליה, לקבלא ברכאן דלעילא ומזונא \nלעלמא, ומרזא דהאי שלחן נפיק מזונא לעלמא, כמה דאתיהיב ביה מלעילא, וההוא לחם איהו \nאיבא ומזונא דקא נפיק מהאי שלחן, לאחזאה דהא משלחן דא נפקי פרין ואיבין ומזונא \nלעלמא. דאי לא אשתכח כרם, ענבין דאינון איבא דנפקי מניה לא יהון משתכחין, אי אילנא \nלא יהא, איבא לא ישתכח בעלמא, ובגין כך שלחן איהו עיקרא, מזונא דנפיק מניה איהו \nההוא לחם הפנים. וכהני הוו לקטי איבא דשלחן מערב שבת לערב שבת, (ד\"א משבת לשבת), \nלאחזאה דהא מזונא עלאה נפיק מגו ההוא שלחן. ובגין ההוא לחם דהוו לקטי כהני, אתברכא \nכל מזונא ומזונא דאכלי ושתאן, דלא לקטרגא בהו יצר הרע, דהא יצר הרע לא אשתכח אלא \nמגו מיכלא ומשתיא, הדא הוא דכתיב (משלי ל ט) פן אשבע וכחשתי וגו', דמגו מיכלא \n"},{"index":16,"he":"ומשתיא יצר הרע מתרבי במעוי דבר נש. לחם דא מזונא דקא נפיק מגו שלחן, מברך מזונא \nדכהני דלא ישתכח בהו מקטרגא לקטרגא לון, למפלח בלבא שלים לקודשא בריך הוא, ודא \nאצטריך לכהני יתיר מכל עלמא, ובגין כך שלחן איהו עיקרא, ואיבא ומזונא דקא נפיק מניה \nאיהו ההוא לחם. שלחן דא אצטריך סדורא דיליה לאתתקנא בסטרא דצפון, דכתיב והשלחן תתן \nעל צלע צפון, מאי טעמא, בגין דמתמן שירותא דחדוה, שמאלא נטיל מימינא תדיר בקדמיתא, \nולבתר איהו אתער לגבי נוקבא, ובתר קריבת ליה ימינא לגביה ואתדבקת ביה. מים אינון \nמימינא ואיהו חדוה, מיד יהיב לשמאלא, ואתדבקו ביה אינון מים וחדאן ליה, ובתר אתכליל \nאיהו לימינא, ואתער לנוקבא בההוא חדוה. וסימנך, מאן דנטיל מיא בידיה ימינא במאנא, \nקדמאה לארקא מיא בשמאלא איהו, ולא משמאלא לימינא, דהא מיא מימינא נטיל לון שמאלא, \nובגין כך מיא לא אשתכחו אלא מסטרא דשמאלא, כיון דנטילו מיא לגביה, הא אתערו לגבי \n"},{"index":17,"he":"נוקבא באינון מים, ועל דא גבורות גשמים תנינן, ובגין כך והשלחן תתן על צלע צפון, \nדמההוא סטר איבין אשתכחו ביה יתיר מסטרא אחרא, באתערו דחדוה דיליה בקדמיתא, כמה דאת \nאמר (שיר ב ו) שמאלו תחת לראשי לבתר וימינו תחבקני. שלחן דבר נש אצטריך לאשתכחא \nבנקיותא דגופא, דלא יתקרב למיכל מזונא דיליה אלא בנקיותא דגרמיה, ועל דא אצטריך בר \nנש לפנאה גרמיה בקדמיתא עד לא ייכול מזונא דשלחנא דכיא, דההוא מזונא דאתקין ליה, \nביה אתרעי קודשא בריך הוא, בגין דלא יתקרב על ההוא שלחן קיא צואה, דאיהו מרזא דסטרא \nאחרא, וסטרא אחרא לא יקבל מההוא מזונא דשלחן דא כלום. לבתר דאכיל בר נש ואתענג, \nאצטריך למיהב חולקא דתמצית לההוא סטרא, ומאן איהו, מים אחרונים, ההוא זוהמא דידין, \nדאצטריך למיהב לההוא סטרא חולקא דאיצטריך ליה, ועל דא ודאי אינון חובה, חובה אינון, \nובאתר דחובה שריין, ואיהו חיובא על בר נש למיהב ליה חולקא דא, ועל דא לא איצטריך \n"},{"index":18,"he":"לברכא כלל, דהא ברכה לאו איהו בההוא סטרא. ובגין כך אצטריך בר נש דלא יהיב מזונא \nדעל גבי פתוריה לההוא קיא צואה, וכל שכן במעוי, כל שכן דאיהו דכיו (ס\"א טב) לבר נש, \nובריאו ותקונא דגופיה, ועל דא שלחן איהו למיכל ביה בדכיו כמה דאתמר. שלחן דא דקיימא \nבבי מקדשא, בגין לאשתכחא ביה מזונא, ולאפקא מניה מזונא, ועל דא אפילו \n \n"},{"index":19,"he":"זוהר חלק ב דף קנה/א\nרגעא חדא לא אצטריך לקיימא בריקניא, שלחן אחרא איהו שלחן דריקניא, ולא אצטריך למיהב \nליה דוכתא באתר קדישא, ועל דא שלחן דמקדשא אפילו רגעא חדא לא יתיב בלא מזונא, \nויצטרך דלא ישתכח אתר גריע, דהא ברכתא דלעילא לא משתכחא באתר גריע. דא שלחן דקמיה \nדקודשא בריך הוא, שלחן דבר נש דקא מברך עליה לקודשא בריך הוא, אוף הכי לא אצטריך \nלמהוי בריקניא, דהא לית ברכתא באתר ריקניא. נהמי דעל גבי שלחן דקודשא בריך הוא, \nאינון תריסר, והא אוקימנא רזא דנהמי דאינון רזא דפנים ועל דא אקרי לחם הפנים דהא \nמזונא וספוקא דעלמא מאינון פנים עלאין קאתייא, ובגין כך לחם דא איהו פנימאה דכלא, \nאיהו ברזא עלאה כדקא יאות. לחם הפנים מיכלא דאינון פנים, מזונא וספוקא דנפיק לעלמא \nמנייהו אתי, ושריא על ההוא פתורא, ובגין דשלחן דא מקבלא מזונא וספוקא מאינון פנים \nדלעילא, ואיהי אפיקת מזונין וספוקין מאינון פנים פנימאין, ומזונא דאפיקת איהו ההוא \n"},{"index":20,"he":"לחם כדקאמרן, חום הוה מתקרב וחום הוה מתעדי מתמן, והא אוקמוה דכתיב (ש\"א כא ז) ביום \nהלקחו. ובגין שלחן דא אית לבר נש לנטרא רזין דשלחן דיליה, בכל אינון גוונין \nכדקאמרן: \nרבי אלעזר פתח ואמר, (קהלת ט ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך אל יחסר, \nהאי קרא אוקמוה ואתמר, אבל תא חזי, קודשא בריך הוא ברא ליה לבר נש ברזא דחכמתא, \nועבד ליה באומנותא סגי, ונפח באפוי נשמתא דחיי, למנדע ולאסתכלא ברזין דחכמתא, למנדע \nביקרא דמאריה, כמה דאת אמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו יצרתיו אף \nעשיתיו, ולכבודי בראתיו דייקא. ורזא דא ולכבודי בראתיו, אוליפנא דהא כבוד דלתתא רזא \nדכורסייא קדישא, לא אתתקן לעילא אלא מגו תקונא דבני עלמא, כד אינון בני נשא זכאין \nוחסידין, וידעי לתקנא תקוני, הדא הוא דכתיב ולכבודי בראתיו, בגין ההוא כבודי, לתקנא \n"}]}
