{"id":"kabala-9f5883b3418a-1-77","bookId":"kabala-9f5883b3418a","part":1,"torah":77,"title":"קטע 77","hebrewTitle":"קטע 77","segments":[{"index":1,"he":"דא, יתיב באינון יומין עלאין לעילא, דקיימין על האי תתאה, לאנהרא ליה, לחפיא עליה, \nולאגנא ליה, בשעתא דאצטריך. ותו, כלהו אקרון סכות בשלימו, וכתיב סכת חסר, דא עלמא \nתתאה דבעא בהני שבע יומין \n \nזוהר חלק ב דף קפז/א\nקדישין, למיזן לשאר ממנן רברבן דעמין, בעוד דאיהי נטלא חדוה בבעלה, ולא יקטרגון \nחדוותא, בגין דיתערבבון (ס\"א דיתעדנון) בההוא מזונא, קרבנין דלהון סגיאין יתיר משאר \nיומין, בגין דיתעסקון בהו ולא יתערבון לבתר בחדוה דישראל, ומאן חדוה דישראל דא יומא \nתמינאה דעצרת. ותא חזי בעוד דאינון שאר ממנן חדאן, ואכלין בההוא מזונא דמתקני לון \nישראל, אינון מתקני כורסייא לקודשא בריך הוא מתתא, ולסלקא ליה לעילא, באינון זינין, \nובחדוה, ובהלולא, ולאקפא מדבחא, כדין איהי סלקא ונטלא ברכאן וחדוה בבעלה. ושאר \nחיוון רברבן ממנן דעמין, אכלן ומדקן ורפסן ואתזנו, ואיהי נקטא נפשאן בענוגין לעילא \nכמה דאתמר, כיון דנחתא והא נקטא כל ברכאן וכל קדושין וכל ענוגין, וישראל כל הני \n"},{"index":2,"he":"שבעה יומין הוו משכין לה באינון עובדין דקא עבדין, ומקרבין בהדה, כדין נחתא לקרבא \nבבנהא, ולמחדי לון יומא חד, וההוא יומא איהו יומא תמינאה, בגין דכל שבע יומין \nאחרנין בהדה, ועל דא איהו תמינאה, ותמניא יומין כחדא, ובגין כך אקרי עצרת, כנישין, \nכנישין כלהו בהאי יומא, ואקרי שמיני, ולית שמיני אלא מגו שבעה. כתיב (איוב א כא) \nיהי שם יהו\"ה מבורך, מאי מבורך, (אלא כלא ידעי), אבל רזא חדא ידע חד מחברנא במדברא, \nאחזיאו ליה בחלמא, ורבי יצחק כפתורא שמיה, מאי מברך, שירותא קשה וסופיה רך, מ\"ב קשה \nודינא איהו ודאי, (ולבתר רך), כגוונא דא יומא דראש השנה מ\"ב, דהא במ\"ב (וברזא דמ\"ב) \nאתוון אתברי עלמא, ועל דא אתברי בדינא, לבתר רך, ועל דא תנינן כל שירותין קשין \nוסופא דלהון רכין, (ס\"א דהא במ\"ב וברזא דמ\"ב אתוון אתברי עלמא, ועל דא אתברי בדינא, \nלבתר רך, כגוונא דא) ביומא דראש השנה מ\"ב קשה בדינא, ביומא דעצרת רך בחדוה. תא חזי \n"},{"index":3,"he":"מה בין דינא עלאה להאי דינא, דינא עלאה שירותא וסופא קשה, ולית מאן דיקום ביה, וכל \nמה דאזיל אתתקף, ובתר דשארי לא סליק מניה, עד דאכיל ושצי כלא דלא אשתאר כלום, אבל \nדינא אחרא דתתא, שירותא קשה, וכל מה דאזיל אתחלש, עד דנהיר אנפין, כגוונא (ס\"א דא \nדינא דנוקבא) דנוקבא דחלש חילהא. אימתי אתער דינא דלעילא למשרי על עלמא, ביומא \nדטופנא, ועל דא לא אשתאר כלום בעלמא, בר ההוא תבותא דנח, דאיהי כגוונא עלאה דסביל \nלההוא תוקפא, ואי לאו דזמין קודשא בריך הוא ואשתכח ברחמי על עלמא, כל עלמא אתאביד, \nדכתיב (תהלים כט י) יהו\"ה למבול ישב, ועל דא לא שריא דינא דלעילא על עלמא, דלא יכיל \nעלמא למסבל ליה אפילו רגעא חדא. אדהכי הוה רבי שמעון בכי וחדי, זקפו עיינין וחמו \nחמשה מאינון פרושים, דהוו אזלי אבתריה למתבע ליה, קמו, אמר רבי שמעון מכאן ולהלאה \nמה שמך, אמר נהוראי סבא, בגין דנהוראי אחרא אית גבן, אזלו רבי שמעון ואינון חברייא \n"},{"index":4,"he":"עמיה תלת מילין, אמר רבי שמעון לאינון אחרנין מה ארחא דא גבייכו, אמרו, למתבע ליה \nלהאי סבא, דמימוי אנן שתאן במדברא, אתא רבי שמעון ונשקיה, אמר ליה נהוראי שמך, \nונהורא אנת, ונהורא עמך שרי. פתח רבי שמעון ואמר, (דניאל ב כב) הוא גלא עמיקתא \nומסתרתא, ידע מה בחשוכא, ונהורא עמה שרא, הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, קודשא בריך הוא \nגלי עמיקתא ומסתרתא, דכל עמיקין סתימין עלאין איהו גלי לון, ומאי טעמא גלי לון, \nבגין דידע מה בחשוכא, דאלמלא חשוכא לא אתידע נהורא, ואיהו ידע מה בחשוכא, ובגין כך \nגלי עמיקתא ומסתרתא, דאי לאו חשוכא לא יתגליין עמיקין ומסתרתן. ונהורא עמה שרא, מאן \nנהורא, דא נהורא \n \n"},{"index":5,"he":"זוהר חלק ב דף קפז/ב\nדאתגלייא מגו חשוכא, ואנן מגו חשוכא דהוה במדברא, אתגלי לן נהורא דא, רחמנא ישרי \nעמך נהורא, בעלמא דין ובעלמא דאתי. אזלי רבי שמעון וחברייא אלין תלת מילין אבתריה, \nאמר ליה אמאי לא אזלי אלין עמך כקדמיתא, אמר ליה, לא בעינא לאטרחא לבר נש עמי, השתא \nדאתו נזיל כחדא, אזלו, ורבי שמעון אזל לארחיה, אמר רבי אבא, הא אנן ידענא שמיה, \nואיהו לא ידע שמיה דמר, אמר ליה מניה ידענא דלא לאתחזאה: \nברוך ה' לעולם אמן ואמן: \n \n"},{"index":6,"he":"זוהר חלק ב דף קפז/ב\nפרשת כי תשא: \nזהר: \nוידבר יהו\"ה אל משה לאמר, כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו', רבי אבא ורבי אחא \nורבי יוסי הוו אזלי מטבריה לצפרי, עד דהוו אזלי, חמו ליה לרבי אלעזר דהוה אתי, ורבי \nחייא עמיה, אמר רבי אבא, ודאי נשתתף בהדי שכינתא, אוריכו להו עד דמטו לגבייהו, כיון \nדמטו גבייהו, אמר רבי אלעזר, ודאי כתיב (תהלים לד טז) עיני יהו\"ה אל צדיקים ואזניו \nאל שועתם, האי קרא קשיא וכו', (זה המאמר תמצאנו בפרשת פקודי דף רכה סוע\"א, עיין שם \nכי שם מקומו): \nתא חזי הא אוקמוה, לית ברכתא דלעילא שרייא על מלה דאתמני, ואי תימא ישראל היך \nאתמנון, אלא כופרא נטיל מנייהו, והא אוקמוה וחושבנא לא הוי עד דאתכניש כל ההוא \nכופרא וסליק לחושבנא, ובקדמיתא מברכין להו לישראל, ולבתר מנין ההוא כופרא, ולבתר \nאהדרן ומברכין לון לישראל, אשתכחו ישראל מתברכאן בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהון \nמותנא. מותנא אמאי סליק במניינא, אלא בגין דברכתא לא שרייא במניינא, כיון דאסתלק \n"},{"index":7,"he":"ברכתא, סטרא אחרא שריא עליה, ויכיל לנזקא, בגין כך נטלין כופרא ופדיונא, לסלקא (ס\"א \nמעלייהו) עליה מניינא, והא אוקמוה ואתמר: \nרעיא מהימנא: \nפקודא ליתן מחצית השקל בשקל הקדש, רעיא מהימנא מאן מחצית השקל, איהו כגון חצי ההין, \nודא ו' ממוצע בין שני ההי\"ן, אבנא למשקל בה דא י'. עשרים גרה השקל דא יו\"ד, העשיר \nלא ירבה דא עמודא דאמצעיתא, לא ירבה על י', והכי אתמר בספר יצירה עסר ספירות בלימה, \nעשר ולא אחד עשר, והדל לא ימעיט, דא צדיק, לא ימעיט מעשר, כמה דאת אמר עשר ולא תשע, \nממחצית השקל דאיהו י', (נ\"א מחצית השקל עשר הוא). אמר ליה רעיא מהימנא, מלאך אנת \nבשמים, רחים אנת ממארך, לית תווהא בכל אינון מלין יקירין דיפקון מפומך, דהא מאן \nדאיהו מלכא, או ברא דמלכא, לית תווהא דיפקון מרגלאין בפתוריה, מליין סגולות, מליין \nנהורין, לבר נש אחרא איהו תווהא, אמר ליה, בריך אנת רעיא מהימנא, מתמן ואילך אימא \n"},{"index":8,"he":"אנת, דעלאין ותתאין נחתו למשמע מינך, אמר ליה, אשלים מלולך, אמר ליה, לא אית כען \nלמימר יתיר, אימא אנת עד זמנא אחרא. פתח רעיא מהימנא, פקודא בתר דא לקדש את החדש, \nבגין דסיהרא קדישא איהי כלה, דמתקדשת \n \nזוהר חלק ב דף קפח/א\nעל פי בית דין דאיהו גבורה, בגין דתמן ליואי, דאתמר בהו (אין זה פסוק) וקדשת את \nהלוים. ולבתר דאתחזיא סיהרא דיאותו לאורה, מברך עליה, ברוך אתה ה' אלהינו מלך \nהעולם, אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, ובמי מתקדשת ומתברכת, בתפארת, \nבגין דאיהו עטרת תפארת לעמוסי בטן. עד כאן הרעיא מהימנא: \nרבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי בארחא, עד דהוו אזלין רמש ליליא, יתבו, אדהוו יתבין, \nשריאת צפרא לאנהרא, קמו ואזלו, אמר רבי חייא, חמי אנפוי דמזרח דקא מנהרין, השתא כל \nאינון בני מדינחא דטורי נהורא, סגדין לגבי האי נהורא, דנהיר באתר דשמשא, עד לא \nיפוק, ופלחין ליה, דהא כיון דנפיק שמשא, כמה אינון דפלחין לשמשא, ואלין אינון דקא \n"},{"index":9,"he":"פלחין לנהורא דא, וקראן להאי נהורא, אלהא דמרגלא דנהיר, ואומאה דלהון באל\"ה דמרגלא \nדנהיר. ואי תימא פולחנא דא למגנא הוא, מיומין עתיקין קדמאין, חכמתא ידעו ביה, בזמנא \nדשמשא נהיר עד לא יפוק, ההוא ממנא דפקיד על שמשא, ואתוון קדישין דשמא עלאה קדישא \nרשימן על רישיה, ובחילא דאינון אתוון, פתח לכל כוי שמיא ובטש בהו, ועבר, וההוא ממנא \nעאל גו ההוא זהרא דנהיר סחרניה דשמשא, ותמן שכיח עד דנפק שמשא ואתפשט בעלמא. וההוא \nממנא, איהו פקידא על דהבא ועל מרגלן סומקן, ואינון פלחין לההוא דיוקנא דתמן, \nובנקודין וסימנין דירתו מקדמאי מיומין עתיקין, אזלי וידעי נקודין דשמשא, למשכח \nאתרין דדהבא ומרגלן. אמר רבי יוסי, עד כמה יהון פולחנין סגיאין אלין בעלמא, דהא \nשקרא לית ליה קיימין לקיימא: \nפתח אידך ואמר, (משלי יב יט) שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר, תא חזי, אלו כל \nבני עלמא הוו פלחין לשקרא, הוה הכי, אבל האי נהורא וזהרא דנהיר, ודאי קשוט איהו, \n"},{"index":10,"he":"כוכבי רומא דרקיעא קשוט אינון, אי בטפשו וחסרונא דדעתא דלהון, אינון אמרי וקראן להו \nאלהא, לא בעי קודשא בריך הוא לשיצאה עובדוי מעלמא, אבל לזמנא דאתי לא ישתצון כוכביא \nונהורין דעלמא, אבל מאן ישתצי, אינון דפלחו לון, וקרא דא הכי הוא, שפת אמת תכון \nלעד, אלין ישראל, דאינון שפת אמת, (דברים ו ד) יהו\"ה אלהינו יהו\"ה אחד, וכלא איהו \nאמת, ורזא דאמת, ומסיימי יהו\"ה אלהיכם אמת, ודא איהו שפת אמת תכון לע. ועד ארגיעה, \nועד רגע מבעי ליה, מאי ארגיעה, אלא עד כמה יהא קיומא דלהון בעלמא, עד זמנא דייתי \nויהא לי נייחא, מפולחנא קשיא דעלוי, ובזמנא דארגיעה, ישתצי לשון שקר, אינון דקראן \nאלהא, למאן דלאו הוא אלהא, אבל ישראל דאינון שפת אמת, כתיב בהו(ישעיה מג כא) עם זו \nיצרתי לי תהלתי יספרו. אדכרנא, חדא זמנא דהוינא אזיל בהדי רבי אלעזר, פגע ביה \nהגמונא, אמר ליה לרבי אלעזר, אנת ידעת מאורייתא דיהודאי, אמר ליה ידענא, אמר ליה \n"},{"index":11,"he":"לית אתון אמרין דמהימנותא דלכון קשוט, וארייתכון קשוט, ואנן דמהימנותא דילן שקר, \nואורייתא דילן שקר, והא כתיב שפת אמת תכון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר אנן, מיומין \nדעלמא קיימין במלכותא, ולא אעדי מינן לעלמין דרא בתר דרא, תכון לעד ודאי, ואתון \nזעיר הוה לכו מלכותא, ומיד אעדי מנכון, וקרא אתקיים בכו דכתיב ועד ארגיעה לשון שקר. \nאמר ליה, חמינא בך דאנת חכים באורייתא, תפח רוחיה, \n \n"},{"index":12,"he":"זוהר חלק ב דף קפח/ב\nדההוא גברא, אלו אמר קרא שפת אמת כוננת לעד, הוה כדקאמרת, אבל לא כתיב אלא תכון, \nזמינא שפת אמת דתכון, מה דלאו הכי השתא, דהשתא שפת שקר קיימא, ושפת אמת שכיבא \nלעפרא, ובההוא זמנא דאמת יקום על קיומיה, ומגו ארץ תצמח, כדין שפת אמת תכון לעד \nוגו', אמר ליה ההוא הגמון, זכאה אנת, וזכאה עמא דאוריתא דקשוט ירתין, בתר יומין \nשמענא דאתגייר. אזלו, מטו חד בי חקל וצלו צלותהון, כיון דצלו צלתהון, אמרו מכאן \nולהלאה נתחבר בשכינתא, ונזיל ונתעסק באורייתא: \nפתח רבי יוסי ואמר, (ישעיה מא יא) הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך וגו', זמין קודשא \nבריך הוא למעבד לישראל, כל אינון טבאן דקאמר על ידי נביאי קשוט, וישראל סבלו עליהון \nכמה בישין בגלותהון, ואלמלא כל אינון טבאן דקא מחכאן וחמאן כתיבין באורייתא, לא הוו \nיכלין למיקם ולמסבל גלותא, אבל אזלין לבי מדרשות, פתחין ספרין, וחמאן כל אינון טבאן \n"},{"index":13,"he":"דקא מחכאן, וחמאן כתיבין באורייתא דאבטח לון קודשא בריך הוא עלייהו, ומתנחמין \nבגלותהון. ושאר עמין מחרפין ומגדפין לון, ואמרי אן הוא אלהכון, אן אינון טבאן דאתון \nאמרין דזמינין לכון, וכי כל עמין דעלמא יכספו מנייכו, הדא הוא דכתיב (שם סו ה) שמעו \nדבר יהו\"ה, החרדים אל דברו, אמרו אחיכם שונאיכם וגו', מאי החרדים אל דברו, אינון \nדסבלו כמה בישין, כמה שמועות שמעי, אלין על אלין ואלין בתר אלין, וחרידו עליהון, \nכמה דאת אמר (ירמיה ל ה) כי וגו' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום וגו', אינון חרדים \nתדיר אל דברו, כד אתעביד דינא. אמרו אחיכם שונאיכם, אלין אינון אחוכון בני עשו, \nמנדיכם, כמה דאת אמר (איכה ד טו) סורו טמא קראו למו, דלית עמא דקא מבזין לון באנפי, \nומרקקין באנפייהו לישראל, כבני אדום, ואמרי כלהו מסאבין כנדה, ודא איהו מנדיכם, \nלמען שמי יכבד יהו\"ה, אנן (דאמרין) בנוי דאל חי, די בן יתייקר שמיה, אנן שלטנין על \n"},{"index":14,"he":"עלמא בגין ההוא דאקרי גדול, (בראשית כז א) עשו בנו הגדול, ובשמא דא אקרי קודשא בריך \nהוא גדול, (תהלים קמה ג) גדול יהו\"ה ומהולל מאד, אנן בני הגדול, ואיהו גדול, ודאי \nלמען שמי יכבד יהו\"ה. אבל אתון זעירין מכלא, (בראשית כז ו) יעקב בנה הקטן כתיב, אן \nהוא אלהכון, אן הוא אינון טבאן דיכספון כל עממיא מחדוה דלכון, מאן יתן ונראה \nבשמחתכם כמה דאתון אמרין, והם יבושו, רוח הקדש אומר והם יבושו, (ס\"א תו כמאן) כמאן \nדתלי קללתא באחרא, בגין דאתון אמרין דכדין יבושו ויכלמו, ובגין דא רוח קדשא הוה אמר \nמלה הכי, ועל דא הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך, מאי כל הנחרים בך, דאתקפו נחיריהון \nברוגזא עלך, בגלותא דא, בההוא זמנא יבושו ויכלמו, מכל טבין דיחמון להון לישראל. אמר \nרבי חייא הכי הוא ודאי, אבל חמינן, והכי חמו תקיפי עלמא, דהא גלותא אתמשך, ועדיין \nבריה דדוד לא אתי, אמר רבי יוסי, וכל דא הכי הוא, אבל מאן עביד דיסבלון ישראל גלותא \n"},{"index":15,"he":"דא, כל אינון הבטחות דאבטח לון קודשא בריך הוא, והא אתמר, דעאלין לבתי כנסיות ולבתי \nמדרשות, וחמאן כל אינון נחמות, וחדאן בלבייהו, למסבל כל מה דייתי עלייהו, ואלמלא דא \nלא יכלין למסבל. אמר רבי חייא, ודאי הכי איהו, וכלא בתשובה תליא, ואי תימא דיכלין \nהשתא לאתערא תשובה כלהו כחדא, לא יכלין, מאי טעמא לא יכלין, בגין דכתיב (דברים ל א) \nוהיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה, וכתיב והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו', \nוכתיב (שם ב) ושבת עד יהו\"ה אלה\"יך וגו', וכדין (שם ד) אם יהיה נדחך בקצה השמים משם \nיקבצץ וגו', ועד דכל אינון מלין לא יתקיימון, לא יכלין \n \n"},{"index":16,"he":"זוהר חלק ב דף קפט/א\nלאתערא תשובה מנייהו. אמר רבי יוסי, כמה סתמת כל ארחין ושבילין מכל בני גלותא, ולא \nשבקת לון פתחון פה, אי הכי להוו כמה דהוו בכל דרא ודרא, דלא יסבלון גלותא, ולא \nאגרא, ויפקון (ס\"א אי הכי להוו כמה דלהוו בכל דרא ודרא, יסבלון גלותא ולא יפקון) \nמדינא דאורייתא, ויתערבון בשאר עמין: \nפתח ואמר, (ישעיה כו יז) כמו הרה תקריב ללדת, תחיל תזעק בחבליה וגו', מאי כמו הרה, \nארח איהו לעוברתא לאעברא עלה תשע ירחין שלמין, ואית בעלמא כמה וכמה, דלא עבר עלה \nאלא יומא חד או תרין יומין מתשיעאה, וכל צירין וחבלין דעוברתא בתשיעאה אינון, ואף \nעל גב דלא אעבר עלה אלא יומא חדא, אתחשיב עלה כאילו אתעברו כל תשיעאה שלים. אוף הכי \nישראל, כיון דאטעמי טעם גלותא, אי יהדרון בתשובה, יתחשב עלייהו כאלו אעברו עלייהו \nכל אינון מלין דכתיבין באורייתא, כל שכן וכל שכן דכמה וכמה יסורין אעברו עלייהו מן \nיומא דגלותא שרי. אבל מאי דכתיב, (דברים ד ל) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית \n"},{"index":17,"he":"הימים, תא חזי כמה רחמנותא רחים קודשא בריך הוא לישראל במלה דא, למלכא דהוה ליה ברא \nיחידאה, ורחים ליה רחימו דנפשא, ומגו רחימו דיליה יהב ליה לאמיה מטרוניתא, דתרבי \nליה, ותוליף ליה ארחי מתתקנן, זמנא חדא חב לגבי אבוה, אתא אבוהי ואלקי ליה, ולבתר \nאעבר על חוביה, תב כמלקדמין וחב לאבוה, ואפקיה אבוה מביתיה וארגיז עליה, נפק ההוא \nברא מביתיה. ובאתר דיהך בארח קשוט, ויהא זכאה כדקא יאות, בגין דישמע מלכא אבוה ויהא \nתיאובתיה עליה, מה עבד, אמר הואיל ונפקנא מהיכלא דאבא, אעביד מכאן ולהלאה כל מה \nדאנא בעי, מה עבד, אזל ואתחבר בזונות, ואתלכלך בלכלוכא דטנופא בהדייהו ולא הוה \nמשתכח אלא בהדייהו בחבורא דלהון, מטרוניתא אמיה פקדת בכל יומא על ההוא ברא, וידעת \nדברה בהדי זונות אתחבר, וכל חברותא דידיה בהדייהו הוות, שריאת למבכי ולאתמררא על \nברה. יומא חד עאל מלכא לגבה, חמא לה דאיהי מבכה, שאיל לה על מה את בכאת, אמרה ולא \n"},{"index":18,"he":"אבכה, דהא ברנא לבר מהיכלא דמלכא, ולא די דהוא לא יתיב בהיכלא דמלכא, אלא דהוא יתיב \nבהדי זונות, מה יימרון כל בני עלמא, בריה דמלכא איהו דיתיב בבי זונות, שריאת למבכי \nולאתחננא למלכא, אמר מלכא, בגינך אהדר ליה, ואנת ערבאה דיליה, אמרת הא ודאי. אמר \nמלכא הואיל וכך הוא, לא אצטריך לאהדרא ליה ביממא באתגליא, דכסופא דילן איהו למהך \nבגיניה לבי זונות, ואי לא הוה כגוונא דא דטינף גרמיה הכי וחלל יקרי, הוינא אנא וכל \nחיילין דילי אזלין בגיניה, בכמה יקר בכמה בוקינס קמיה, בכמה מאני קרבא מימיניה \nומשמאליה, עד דכל בני עלמא יודעזעון וינדעון כלא דברא דמלכא איהו, השתא כיון דאיהו \nטינף גרמיה וחלל יקרי, איהו יהדר בטמירו דלא ינדעון ביה. אהדר לגבי מלכא, יהביה \nלגבי אמיה, ליומין סרח כמלקדמין, מה עבד מלכא, אפיק ליה ולאמיה בהדיה מגו היכלא, \nאמר תרווייכו תהכון, ותרווייכו תסבלון גלותא ומלקיותא תמן, כיון דתרווייכו תסבלון \n"},{"index":19,"he":"כחדא, כדין ידענא דברי יתוב כדקא חזי. כך ישראל בנוי דמלכא קדישא אינון, אחית לון \nלמצרים, ואי תימא בההוא זמנא לא חאבו, גזרה דגזר קודשא בריך הוא בין הבתרים, הוה \nאתחזי למהוי קיים, וקודשא בריך הוא אשגח לתרין מלין, חד בגין ההוא מלה דאמר אברהם, \n(בראשית טו ח) במה אדע כי אירשנה, דא הוא \n \n"},{"index":20,"he":"זוהר חלק ב דף קפט/ב\nסבה ועילה, אבל עד דנפקו ממצרים לא הוי גוי, ולא אתחזו כדקא יאות. פתח ואמר, (שיר ב \nב) כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות, בעא קודשא בריך הוא למעבד לון לישראל \nכגוונא דלעילא, ולמהוי שושנה חדא בארעא כגוונא עלאה, ושושנה דסלקא ריחא ואתבריר מכל \n"}]}
