{"id":"kabala-9f5883b3418a-1-83","bookId":"kabala-9f5883b3418a","part":1,"torah":83,"title":"קטע 83","hebrewTitle":"קטע 83","segments":[{"index":1,"he":"אתקרי מחניא\"ל, בגין דאתמנא על שתין רבוא משריין, וכלהו מארי דגדפין, מארי דמשריין, \nמליין עיינין. ולגבייהו קיימין אינון משריין מאריהון דאודנין, ואקרון אודנין, בגין \nדאינון צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא, דלא אשתמע ההוא צלותא \nלאחרא, האי צלותא סלקא, וצייתין לה כל אינון דאקרון מארי דאודנין. ואי ההיא צלותא \nאשתמע לאודנין דבר נש, לית מאן דציית לה לעילא, ולא צייתין לה אחרנין, בר מאן דשמע \nבקדמיתא, בגין כך בעי לאסתמרא, דלא ישמעון לההיא צלותא בני נשא, ותו דמלה דצלותא \nאתאחדא בעלמא עלאה, ומלה דעלמא עלאה לא אצטריך למשמע. כגוונא דא, מאן דקרי בספרא \nדאורייתא, חד קרי וחד לשתוק, ואי תרי קראן באורייתא גרעי מהימנותא דלעילא, בגין דחד \nקלא ודיבור כלא חד, כדין תרין קלין ותרין דבורין איהו גריעותא דמהימנותא, אלא דיהא \nקלא ודבור חד כמה דאצטריך, בגין דיהא ההוא קלא וההוא דבור חד. וההוא ממנא שמיה \n"},{"index":2,"he":"עזריא\"ל סבא, כד ההיא צלותא סלקא בלחישו, כל אינון שתין רבוא משריין, וכל אינון \nמארי דעיינין, וכל אינון מארי דאודנין, כלהו נפקי ונשקי לההיא מלה דצלותא דסלקא, \nהדא הוא דכתיב (תהלים לד טז) עיני יהו\"ה אל צדיקים ואזניו אל שועתם, עיני יהו\"ה אל \nצדיקים, אלין מארי דעיינין דלתתא, בגין דאית (נ\"א דלית) מארי דעיינין לעילא, ואזניו \nאל שועתם, אלין מאריהון דאודנין. רקיעא תליתאה, ההיא צלותא סלקא, ומטי לההוא רקיעא, \nותמן ההוא ממנא דאקרי גדרי\"ה, ועמיה כמה סרכין וכמה ממנן, ואיהו משמש תלת זמנין \nביומא, לקבל חד שרביטא דזיהרא דנפיק, סליק ונחית ולא קיימא באתר חד, והאי איהו \nשרביטא דנטיל תלת זמנין ואתגניז. וכד צלותא סלקא, נחית ההוא שרביטא, וסגיד קמי ההוא \nצלותא, ואקרי האי רקיעא רקיעא דשרביטא, וכד סלקא ההיא צלותא, ההוא ממנא בתר דסגיד, \nבטש בההוא שרביטא בטינרא תקיפא דזהיר, דאיהו קאים באמצעיתא דההוא רקיעא, ונפקו מגו \n"},{"index":3,"he":"ההוא טינרא תלת מאה ושבעין וחמש חיילין, דאינון גניזין תמן מן יומא דאורייתא נחתת \nלארעא, בגין דאתתקפו לחברא (ס\"א לסרבא) דלא תחות לארעא, ואנזיף בהו קודשא בריך הוא, \nועאלו גו ההוא טינרא, ולא נפקין בר ההוא זמנא דצלותא סלקא, פתחי ואמרי (שם ח י) \nיהו\"ה אדונינו מה אדיר שמך וגו', דא היא צלותא דסלקא על כל אינון רקיעין, כדין \nסגדין לגבה. מכאן ולהלאה צלותא מתעטרא בעטרין עלאין, וסלקא לגו רקיעא רביעאה, וכדין \nשמשא נפיק בדרגוי, ושמשיא\"ל רב ממנא נפיק, ותלת מאה ושתין וחמש משריין סלקין עמיה \nלגו ההוא רקיעא, ואקרון ימות החמה, וכלהו מעטרן לההיא צלותא בעטרין דבוסמין דגנתא \nדעדן. ותמן אתעכבת צלותא, עד דכלהו משריין סלקין עמה לגו ההוא רקיעא חמישאה, ותמן \nאיהו ממנא חד גדריא\"ל שמיה, והוא מארי קרבין דשאר עמין, וכד צלותא סלקא, כדין \nאזדעזע הוא וכל משריין דיליה, ואתבר \n \n"},{"index":4,"he":"זוהר חלק ב דף רב/ב\nחילייה, ונפקי וסגדי ומעטרין לההיא צלותא. וסלקין עמה עד דמטו לגבי רקיעא שתיתאה, \nוכדין נפקין כמה חיילין וכמה משריין, ומקבלין לההוא צלותא, וסלקין בהדה עד דמטו \nלשבעין תרעין, דתמן קאים חד ממנא די שמיה ענפיא\"ל רב ממנא, ואיהו מעטר לההיא צלותא \nבשבעין עטרין. וכיון דמתעטרא צלותא בכל הני עטרין, כדין מתחברן כל אינון חיילין \nדכלהו רקיעין, וסלקין לההיא צלותא דמתעטרא בכל עטרין, לגבי רקיעא שביעאה, וכדין \nעאלת צלותא, וסנדלפ\"ן רב יקירא עלאה דכל מפתחן דמאריה בידיה, אעיל לההוא צלותא לגו \nשבעה היכלין: \nתא חזי אמר רבי שמעון שבעה מדורין אינון וכו'. שבעה היכלין אלין, אינון היכלין \nדמלכא, והאי צלותא כד מתעטרא בכל הני עטרין, כד עאלת, מחבר לון כחדא לאתעטרא לעילא, \nלמהוי כלא חד כדקא יאות, ושמא דקודשא בריך הוא מתעטרא בכל סטרין, עילא ותתא למהוי \nחד, וכדין (משלי י ו) דברכות לראש צדיק כתיב, זכאה חולקיה דבר נש דידע לסדרא צלותיה \n"},{"index":5,"he":"כדקא יאות. בהאי צלותא דמתעטרא ביה קודשא בריך הוא, איהו מחכה עד דיסתיימון כל \nצלותהון דישראל, וכדין כלא איהו בשלימו כדקא יאות עילא ותתא, עד הכא מלין דצלותא, \nלמנדע רזין עלאין. מכאן ולהלאה אית פקודי אורייתא דאינון קיימין במלה, כמה דקיימין \nבעובדא, ואינון שית פקודין, וקיימין אוף הכא בצלותא, חד (דברים כח נח) ליראה את השם \nהנכבד והנורא, תניינא לאהבה אותו, תליתאה לברכו, רביעה ליחדו, חמישאה לברך כהנא ית \nעמא, שתיתאה למסור נשמתיה ליה. ואלין שית פקודין דקיימין בצלותא דמלה, בר אינון \nפקודין דקיימין בעובדא, כגוונא דציצית ותפלין. ליראה את השם, פקודא דא קיימא באלין \nתושבחן דקאמר דוד מלכא, ובאינון קרבנין דאורייתא, דתמן בעי בר נש לדחלא מקמי מאריה, \nבגין דאינון שירין קיימין בההוא אתר דאקרי יראה, וכל אינון הללויה, דאינון רזא \nדיראה דקודשא בריך הוא, ובעי בר נש לשואה רעותיה באינון שירין ביראה, ואוקמוה \n"},{"index":6,"he":"חברייא כל אינון רזין דשירין ותושבחן, וכל אינון רזין דהללויה. כיון דמטי בר נש \nלישתבח, ישוי רעותיה לברכא ליה לקודשא בריך הוא, כגון יוצר אור, יוצר המאורות. \nלאהבה אותו, כד מטי לאהבת עולם, ואהבת את יהו\"ה אלהי\"ך, דדא איהו רזא דרחימו דקודשא \nבריך הוא, והא אוקמוה. ליחדא ליה, שמע ישראל יהו\"ה אלהינ\"ו יהו\"ה אחד, דהכא קיימא \nרזא דיחודא דקודשא בריך הוא, ליחדא שמיה ברעותא דלבא כדקא חזי, ומתמן ולהלאה \nאדכרותא דיציאת מצרים, דאיהו פקודא לאדכרא יציאת מצרים, דכתיב (שם ה טז) וזכרת כי \nעבד היית בארץ מצרים. לברכא כהנא ית עמא, בגין לאכללא ישראל כחדא, בשעתא דנטלין \nברכאן לעילא, דהא בההיא שעתא נטלא כנסת ישראל ברכאן, ושעתא דרעותא הוא. למסור נפשיה \nלגביה, ולמיהב ליה נשמתיה ברעותא דלבא, כד נפלין על אנפין ואמרין (תהלים כה א) אליך \nיהו\"ה נפשי אשא, דיכוין לביה ורעותיה לגביה, לממסר ליה נפשיה ברעותא שלים. ואלין \n"},{"index":7,"he":"אינון שית פקודין דקיימין בצלותא, דסלקין לגבי שית מאה פקודין דאורייתא, ואי תימא \nתליסר אחרנין יתיר, אינון קיימין לאמשכא תליסר מכילן דרחמי, דכלא כלילן בהו, (ס\"א \nבהני), שית פקודין אלין דצלותא מתעטרא בהו, זכאה חולקיה מאן דישוי לביה ורעותיה \nלדא, ולאשלמא \n \n"},{"index":8,"he":"זוהר חלק ב דף רג/א\nלון בכל יומא, ובאלין תליין אחרנין סגיאין. אבל כד מטי בר נש לאתרין אלין, אצטריך \nליה לכוונא לביה ורעותיה, לאשלמא ההוא פקודא דקיימא בההוא מלה, וכדין אכריזו עליה \nואמרי, (ישעיה מט ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, אתא רבי אבא ונשקיה: \nפתח רבי יצחק אבתריה, ואמר, ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', אמאי כניש לון, \nבגין לממסר לון שבת כמלקדמין, דהא בקדמיתא עד לא עבדו ישראל ית עגלא, מסר לון את \nהשבת, ודא איהו דלא נטרו אינון ערב רב, כיון דשמעו ביני ובין בני ישראל, אמרו ואנן \nמלה דא אתמנע מינן, מיד (שמות לב א) ויקהל העם על אהרן וגו', ואתמשכו סגיאין \nאבתרייהו, לבתר דמיתו אינון דמיתו, כניש משה לבני ישראל בלחודייהו, ויהב לון שבת \nכמלקדמין, הדא הוא דכתיב ששת ימים תעשה מלאכה וגו'. לא תבערו אש בכל מושבותיכם, הכא \nאית רזא דרזין, לאינון דידעי חכמתא עלאה, רזא דשבת הא אוקמוה חברייא, אבל רזא דא \n"},{"index":9,"he":"אתמסר לחכימי עליונין, דהא שבת רזא עלאה הוא. תא חזי ביומא שתיתאה, בשעתא דמטי זמנא \nדערב, כדין כוכבא חד מסטרא דצפון נהיר, ועמיה שבעין כוכבין אחרנין, וההוא כוכבא בטש \nבאינון כוכבין אחרנין, ואתכלילו כלהו בההוא כוכבא, ואתעביד חד כללא דשבעין, וההוא \nכוכבא אתפשט, ואתעביד כמדורא חדא להיטא בכל סטרין, כדין אתפשט ההוא מדורא סחרנייהו \nדאלף טורין, וקיימא כחד חוטא דסחרא. והאי מדורא דאשא משיך לגביה גוונין אחרנין דלגו \nמניה, גוון קדמאה ירוקא, כיון דקיימא האי גוונא, סלקא ההוא מדורא דאשא, ודליג לעילא \nעל ההוא גוון ירוקא, ועאל לגו מניה, ושדי לההוא גוון ירוקא לבר, וקיימא ירוקא לבר, \nוההוא מדורא דאשא דכוכבא כלילא לגו. לבתר אמשיך אבתריה גוון אחרא תניינא חוורא, \nוההוא חוורא עאל לגו, כיון דקיימא האי גוון, סלקא ההוא מדורא דאשא דההוא כוכבא, \nושדי לההוא חוורא לבר, ועאל איהו לגו, וכן כל אינון גוונין, עד דשדי לון לבר, ועייל \n"},{"index":10,"he":"איהו לגו, וקריב לגבי ההיא נקודה טמירא, למיטל נהורא: \nפתח ואמר (יחזקאל א ד) וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו', יחזקאל חמא להאי חיזו \nבתקונא דלא קיימא, בר בשעתא דשליט ההוא כוכבא כדקאמרן, אבל האי קרא אוקמוה, והנה \nרוח סערה אוקמוה, דהוה אתי למכבש כל עלמא לקמיה דנבוכדנצר חייבא, אבל רוח סערה דא, \nאיהו ההוא כוכבא דקאמרן דבלע שבעין כוכבין אחרנין, ודא איהו רוח סערה דחמא אליהו, \n(מ\"א יט יא) מפרק הרים ומשבר סלעים, ודא דקיימא תדיר קדם כלא למיטר ההוא דלגו, \nכקליפה למוחא. ואמאי אקרי סערה, דסעיר כלא עילא ותתא, באה מן הצפון, דהא מן ההוא \nסטרא קא אתיא, וסימנך (ירמיה א יד) מצפון תפתח הרעה, דהא כמה סטרין אחרנין אתאחדן \nבההוא רוח סערה, ובגין כך נפקא מן הצפון, ענן בגין דאיהי סוספיתא דדהבא, ומסטרא \nדצפון אתאחדא דא, והאי איהי נקודה אמצעיתא דקיימא בחורבא. ובגין דידע למפתי, שליט \nבגו נקודא דישובא, וכל מלין דישובא, בר ארעא דישראל, כד שראן ישראל בגוה, איהו לא \n"},{"index":11,"he":"שלטא עלייהו, ולבתר דחבו ישראל (ד\"א לא) שלטא על ארעא קדישא, בגין דכתיב (איכה ב ג) \nהשיב אחור ימינו מפני אויב. ענן גדול, דא איהו עננא דחשוכא דאחשיך כל עלמא, תא חזי \nבין עננא לעננא, ההוא עננא \n \nזוהר חלק ב דף רג/ב\nדכתיב (במדבר י לד) וענן יהו\"ה עליהם יומם, (שם יד יד) ועננך עומד עליהם, האי איהו \nעננא דנהיר וזהיר, וכל נהורין אתחזון גו ההוא עננא, אבל עננא דא, עננא חשוך דלא \nנהיר כלל, אבל מנע כל נהורין דלא יכלין לאתחזאה קמיה. גדול, אמאי אקרי גדול, והא \nזעיר איהו, אלא גדול איהו כיון דשליט, דבר אחר, גדול, ההוא חשוכא גדול, כיון דכסי \nכל נהורין ולא אתחזון קמיה, ואיהו גדול (נ\"א שליט) על כל עובדין דעלמא. ואש מתלקחת, \nדהא אשא דדינא קשיא לא אעדי מניה לעלמין. ונגה לו סביב, אף על גב דכל האי קיימא \nביה, נגה לו סביב, מהכא אוליפנא, דאף על גב דלית סטרא דא אלא סטרא דמסאבו, נגה לו \nסביב, ולא אטצריך ליה לבר נש לדחייא ליה לבר, מאי טעמא, בגין דנגה לו סביב, סטרא \n"},{"index":12,"he":"דקדושה דמהימנותא אית ליה, ולא אצטריך לאנהגא ביה קלנא, ועל דא אצטריך למיהב ליה \nחולקא בסטרא דקדושה דמהימנותא. רב המנונא סבא הכי אמר, וכי נגה לו סביב, ואצטריך \nלאנהגא ביה קלנא. האי נגה לו לגו איהו, ולא קיימא לבר, ובגין דקיימא ההוא נגה לו \nמגו, כתיב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, מתוכה דמאן, מתוכה דההוא נגה, כעין החשמל, \nחש מל, הא אוקמוה חיוון דאשא ממללא. אבל מבוצינא קדישא שמענא עלה רזא דרזין, כד \nערלה שרי על קיימא קדישא, לסאבא מקדשא, כדין ההוא מקדשא אתעכב מלגלאה, רזא דאת \nקיימא מגו ערלה, וכד האי נגה עאל לגו, ואפריש בין ערלה ובין מקדשא, כדין אקרי חשמל, \nחש ואתגליא מל, מהו מל, כמה דאת אמר (יהושע ח ד) מל יהושע, רזא דאת קיימא, דלא \nאתעכב מלאתגלאה מגו ערלה. ואית רזא אחרא, דהא נהורא דיליה אתחזי ולא אתחזי, וכד \nאתגליא חשמל, אתעבר נהוריה, אבל רזא קדמאה איהו ברזא דקרא כדקא יאות, וכלא שפיר \n"},{"index":13,"he":"איהו ויאות הוא. בהאי נגה מפתי לאתתא לנטלא נהורא, ועל דא כתיב (משלי ה ג) וחלק \nמשמן חכה, שוי ההוא נהורא לקבליה דברית, ובגיני כך מפתי ליה ונטלא נהוריה, ודא איהו \nפתויא דמפתי לאתתא, דכתיב (שם) נפת תטפנה שפתי זרה וגו'. תא חזי, ביומא שתיתאה כד \nמטא זמנא דערב, דליג לגו ההוא (נ\"א מדורא) נהורא דאשא, וסלקא לעילא לאעלא גו \nגוונין, כדין מתתקנין ישראל לתתא, ומסדרין סעודתין, ומתקנין פתורין כל חד וחד \nפתוריה, כדין חד שלהובא נפיק, ובטש בההוא מדורא, כיון דבטש ביה, מתגלגלן ההוא \nשלהובא וההוא מדורא, ועאלין בנוקבא דתהומא רבא, ואתטמרן ויתבת תמן. וההוא שלהובא \nאיהו מסטרא דימינא, ובגין דהוא מסטרא דימינא, אעבר לההוא מדורא ואעיל ליה לנוקבא \nדתהומא רבא, ויתיב תמן עד דנפיק שבתא. כיון דנפק שבתא, אצטריך להו לעמא דישראל \nלברכא על אשא, ונפקא ההוא שלהובא בברכתא דלתתא, ושליט על ההוא מדורא כל ההוא ליליא, \n"},{"index":14,"he":"ואתכפיא ההוא מדורא. תא חזי, כיון דעאל שבתא, ואתטמר ההוא מדורא, כל אשין דאשא קשיא \nאתטמרו ואתכפיין, ואפילו אשא דגיהנם, וחייבין דגיהנם אית לון נייחא, וכלא תתא ועילא \nאית להו נייחא. כד נפק שבתא, ומברכין ישראל על נורא, כדין נפקין כל אשין דמתטמרן, \nכל חד וחד לאתריה, ובגין דלא לאתערא אשא אחרא, כתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום \nהשבת, והא אוקמוה. אשא דמדבחא אמאי, אלא כד עאל שבתא, כרוזא קרי בכולהו רקיעין, \nאתתקנו רתיכין, אתתקנו משריין, לקדמות מאריכון, כדין נפיק חד רוחא מסטרא דדרום, \nוההוא רוחא אתפרש \n \n"},{"index":15,"he":"זוהר חלק ב דף רד/א\nעל כל אינון חילין ומשריין דסטר ימינא, ואתלבשן ביה, וההוא רוחא אקרי לבושא דיקר \nדשבתא, כדין פתורי דהאי עלמא מתתקנן בחד היכלא, זכאה חולקיה דההוא בר נש דסדורא \nדפתוריה אתחזי תמן כדקא יאות, וקיימא כלא מתתקנא בלא כסופא, אינש כפום חיליה. כד \nעאל שבתא, אצטריכו אינון עמא קדישא לאסחאה גרמייהו משמושא דחול, מאי טעמא, בגין \nדבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא, וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא, ולאעלא \nברוחא אחרא קדישא עלאה, בעי לאסחאה גרמיה, למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישא. תא \nחזי, רזא עלאה דמלה, כל אינון שית יומין (קיימא מלה דכלא) אתאחדן ברזא דחד נקודה \nקדישא, וכלהו יומין אתאחדן ביה, ואית יומין אחרנין דקיימין לבר בסטרא אחרא. ואית \nיומין אחרנין דקיימין לגו מעגולא קדישא, ואתאחדן בנקודה קדישא, וישראל קדישין וכל \nאינון דמתעסקין בקדושה כל יומא דשבתא, אתאחדן כל אינון שית יומין באינון שית יומין \n"},{"index":16,"he":"דלגו, דאתאחדן בההיא נקודה, אתאחדן בהאי, בגין לנטרא לון. וכל אינון שית יומין (ד\"א \nבאינון שית יומין דלגאו) דשבתא, ההיא נקודה טמירא איהי, כיון דעאל שבתא, כדין סלקא \nההיא נקודה, ואתעטרא ואתאחדא לעילא, וכלהו טמירין בגוה. תא חזי, אית ימים ואית \nימים, ימי חול כמה דאתמר, ואלין קיימין לבר לעמין, ימי השבת דאינון ימי השבוע, \nקיימין לישראל, וכד סלקא האי נקודה, כלא אתגניז ואיהי סלקא. כיון דאיהי סלקא, אקרי \nשבת, מהו שבת, אי תימא בגין שביתה, דכתיב כי בו שבת, יאות הוא, אבל רזא דמלה, כיון \nדסלקא האי נקודה, ונהורא נהיר, כדין מתעטרא איהי באבהן, כיון דמתעטרא איהי באבהן, \nכדין אתחברת ואתאחדת בהו למהוי חד, ואקרי כלא שבת, שש' בת, ש' הא אוקמוה, רזא דתלת \nאבהן, דמתאחדן בבת יחידה, ואיהי מתעטרא בהו, ואינון בעלמא דאתי, וכלא איהו חד, ודא \nאיהו ש' בת, למהוי כלא חד. ואי תימא שבת הגדול ואיהו לעילא, אמאי אקרי שבת, אלא \n"},{"index":17,"he":"ודאי הכי הוא, ורזא דמלה, בכל אתר נקודה דאיהי עיקרא דכל עינא אקרי בת, כמה דאת אמר \n(תהלים יז ח) שמרני כאישון בת עין, בגין דאיהי (נקודה) עיקרא דכל עינא אקרי בת, \nעלמא דאתי איהו היכלא לההיא נקודה עלאה, וכד איהי קיימא ונטלא בגדפהא לאבהן לאתעטרא \nלעילא, אקרי כלא שבת, וכד אבהן מתעטרן לעילא בגו נקודה עלאה, אקרי שבת, נקודה תתאה \nכד מתעטרא באבהן אקרי שבת. האי נקודה תתאה כד סלקא ואתחזיאת ואתקשיטת, (ס\"א האי \nנקודה תתאה כד סלקא לאתעטרא באבהן) כדין כל חדוה אשתכח לעילא ותתא, ועלמין כלהו \nבחדוה. ובהאי ליליא, האי נקודה אתפשט נהורהא, ופריש גדפוי על עלמא, וכל שלטונין \nאחרנין מתעברן, ונטירו אשתכח על עלמא. וכדין אתוסף רוח נשמתא בישראל על כל חד וחד, \nובההיא נשמתא יתירא נשיין כל עצבא וחימתא, ולא אשתכח בר חדוה לעילא ותתא. ההוא רוחא \nדנחית ואתוסף בבני עלמא, כד נחית אתסחי בבוסמין דגנתא דעדן, ונחית ושרא על עמא \n"},{"index":18,"he":"קדישא, זכאין אינון כד האי רוחא אתער, בההיא שעתא דההוא רוחא נחית, נחתין עמה לגו \nגנתא דעדן, שתין רתיכין מתעטרין לשית סטרין, וכד מטי לגנתא דעדן, כדין כל אינון \nרוחין ונשמתין דגנתא דעדן, כלהו מתערי לההוא (נ\"א מתעטרי בההוא) רוחא, וכרוזי קרי \nואמר, זכאין אתון ישראל עמא קדישא, דרעותא דמאריכון אתער \n \n"},{"index":19,"he":"זוהר חלק ב דף רד/ב\nלגבייכו. רזא דרזין לידעי חכמתא, זכאין אינון כד האי רוחא אתער, האי רוחא איהו \nאתפשטותא דהאי נקודה, ונפקא מינה ואתפשטא בעלמא, וההוא הוי רזא דשבת דשרא לתתא, ועל \nדא כתיב ביה שמירה, (שמות לא יז) ושמרו בני ישראל את השבת, והא אוקמוה, שבת לא \nכתיב, אלא את השבת, לאסגאה ההוא רוחא דשרי על כלא, ואצטריך לנטרא ליה, הואיל וקיימא \nעמיה דבר נש, ועל דא כתיב (ישעיה נו ב) כל שומר שבת מחללו. בהאי רזא אית רזא אחרא, \nהאי רוחא אתהני בהאי יומא מהנאותן דישראל ומענוגא דלהון, ובגין דא בעי למיהב ליה \nענוגא במיכלא ובמשתיא, תלת זמנין בתלת סעודתין, דתלת דרגי מהימנותא כמה דאוקמוה, \nוהאי נטיל חדוה וענוגא באינון סעודתי דישראל, זכאה חולקיה מאן דאהני ליה ומענג ליה \nבהאי יומא. האי רוחא אתהני כל שיתא יומין, מרוחא עלאה דעתיקא דכל עתיקין, וביומא \n"}]}
