{"id":"kabala-9f5883b3418a-1-97","bookId":"kabala-9f5883b3418a","part":1,"torah":97,"title":"קטע 97","hebrewTitle":"קטע 97","segments":[{"index":1,"he":"ביה, ונפק על ידיה. תא חזי, וימירו את כבודם, דא שכינתא דאזלת קמייהו, ואחלפו לה \nבדוכתא מסאבא, אל אחרא, ובגין כך לא אתעבר זוהמא דא מעלמא, עד ההוא זמנא דיעבר ליה \nקודשא בריך הוא מעלמא, כמה דאת אמר (זכריה יג יב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, \nוהא אוקימנא. כתיב ויעשהו עגל מסכה, וכתיב ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, משמע דלא \nעבד ליה, אי הכי מאי ויעשהו, אלא ודאי כמה דאוקימנא, דאלמלא אהרן, לא אתתקף רוחא \nמסאבא לאתכללא בדהבא, אבל כל תקונא דאצטריך אשכח לאתבנאה (ס\"א לאתרואה). תא חזי, \nאית מאן דעביד חרשין ואצלח בידוי, ואית מאן דעביד לון בההוא גוונא ממש, ולא אצלח \nבידוי, דהא לעובדין אלין גברא מתקנא אצטריך. תא חזי מבלעם, דאיהו הוה מתקנא לאינון \nחרשין דיליה, לאצלחא בידוי, בגין דכתיב (במדבר כד ב) ונאם הגבר שתם העין, שתום \nהעין, סתום העין, כלא חד, דחד עינא סתים תדיר, וחיזו דעינוי לא הוה בארח מישר, מומא \n"},{"index":2,"he":"הוה ביה בעינוי. כתיב (ויקרא טז כא) ושלח ביד איש עתי, זמין בכלא, חיזו דעינוי דלא \nיתכשר, אבל רוח קודשא מאן דישתמש בהדיה, מה כתיב, (שם כא יח) כי כל איש אשר בו מום \nלא יקרב, איש עור או פסח. והכא כלא אתתקן לרוחא מסאבא, למיהב ליה דוכתא לשלטאה, \nאשכח מדברא דאיהו חרוב מכלא, כמה דכתיב (דברים ח טו) נחש שרף ועקרב וגומר, דתמן \nאיהו שלטנותא דיליה, אשכח דהבא ספוקא כדקא יאות, אשכח אהרן לאתתקפא בימינא, \nולאתכללא ביה, כדין אשלים דוכתיה כדקא יאות, ונפיק ואשתלים עובדא. ומנלן דרוח מסאבא \nהוה, דכתיב (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, דא רוח מסאבא, נחש קדמאה, \nכדקאמרן בכמה דוכתי. ובזמנא דבעא אהרן לאתדכאה, אקריב עגל מההוא סטרא למעבד ביה \nדינא, בקדמיתא עבד ליה לשלטאה, והשתא דיעביד ביה דינא לאכפיא ליה, דהא כד אתעביד \nדינא בסטרא דא, אתכפיין כל אינון דשלטין מסטריה. תא חזי, במצרים בההוא סטרא דלהון \n"},{"index":3,"he":"כתיב, (שם יב ט) אל תאכלו ממנו נא וגומר, צלי אש, בגין דיסלק ריחו נודף, ראשו על \nכרעיו, לתברא ליה ולאכפיא ליה, וכדין כל אינון דאתיין מסטריה לא שלטי. כגוונא דא \n(במדבר יט ב) פרה אדומה תמימה וגומר, בגין לאכפיא כל אינון סטרי מסאבא דלא ישלטון, \nאמר ליה רבי אבא, והא פרה קדישא איהי, דכיא איהי, ואמאי. אמר ליה, הכי הוא, והא \nאוקמוה, כללא דארבע מלכוון הות פרה, כמה דאת אמר (הושע ד טז) כי כפרה סוררה סרר \nישראל, אדומה, דא מלכות בבל, דכתיב (דניאל ב לח) אנת הוא רישא די דהבא. תמימה, דא \nמלכות מדי. אשר אין בה מום, דא מלכות יון, (דאינון קריבין לארחי מהימנותא). אשר לא \nעלה עליה עול, דא מלכות אדום, דלא סליק עליה עול. ורזא דמלה דא, אף על גב דכמה מלין \nאתייהיבו למדרש בקראי, כלהו חד, הא אתמר, דכתיב (איוב יד יד) מי יתן טהור מטמא לא \nאחד, מי יתן טהור \n \n"},{"index":4,"he":"זוהר חלק ב דף רלז/ב\nמטמא, רזא דא הכי הוא, דדא איהו טהור דנפיק מטמא, דהא בקדמיתא טמא, והשתא דאתעביד \nביה דינא, ואתיהיב ליקידת אשא בנורא דדליק, ואתעביד עפר, השתא איהו טהור מטמא, טהור \nדנפיק מטמא. ובגין כך כל אינון דמשתדלי בה כלהו מסתאבי, דהא הכי הוא ודאי, וכיון \nדאתעביד אפר, כדין עד דיתכניש ויסתליק מתמן מסאיב לכלהו, כמה דאת אמר, וכבס האוסף \nוגומר וטמא. אפר מאי טעמא, כמה דאת אמר (מלאכי ג כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת \nכפות רגליכם, וכיון דאתייהיב על ההוא אפר מים, כדין איהו טהור מטמא. ורזא דמלה, \nדכתיב (במדבר ח ז) מי חטאת, כמה דאת אמר (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ, ובגין כך \nאתיהיבת לסגן, ולא לכהנא רבא. ודא הוא טהור מטמא, בקדמיתא טמא והשתא טהור, וכל סטר \nרוח מסאבא כיון דחמא דא, ערק ולא יתיב בההוא דוכתא. מי חטאת ודאי מי נדה, כלא \nמסאבא, ועל דא שלטא רוח קודשא, ורוח מסאבא אתכפיא דלא שלטא כלל, ודא הוא דינא דרוח \n"},{"index":5,"he":"מסאבא מחוץ למחנה, בגין דאיהי רוח מסאבא, דכתיב (דברים כג טו) והיה מחניך קדוש, אתא \nרבי אבא ונשקיה. אמר רבי שמעון, אף על גב דכל הני מלין כדקאמרן, קודשא בריך הוא \nיהיב ליה שלטנו, ורוח מסאבא בעי לאכפייא ליה בכל סטרין. תא ואימא לך רזא חדא, ולא \nאתייהיב לגלאה בר לאינון קדישי עליונין, תא חזי, להאי אתר דאיהו רוח מסאבא, קודשא \nבריך הוא יהיב ליה שלטנו, למשלט בעלמא בכמה סטרין, ויכיל לנזקא, ולית לן רשו לאנהגא \nביה קלנא, דבעינן לאסתמרא מניה, דלא יקטרג עלן בגו קדושה דילן, ועל דא רזא חדא אית \nלן, דבעינן למיהב ליה דוכתא זעיר בגו קדושה דילן, (דלא ישתכח מקטרגא בגו קדושה \nדילן), דהא מגו קדושה נפיק שלטנו דיליה. דבעינן גו רזא דתפלין, לאצנעא חד שערא \nדעגלא, דיפוק לבר ויתחזי, דהא חוטא דשערא דא לא מסאיב, בר דאי אתחבר האי שערא \nואתעביד כשעורה, אבל פחות מן דא לא מסאיב, וההוא שערא בעי לאעלא ליה בגו קדושה עלאה \n"},{"index":6,"he":"דילן, ולמיהב ליה דוכתא, בגין דלא יקטרג לן בקדושן. ויפוק מן ההוא שערא לבר דיתחזי, \nדכד חמי לההוא בר נש בקדושה עלאה, וחולקא דיליה משתתף לתמן, כדין לא יקטרג ליה, ולא \nיכיל לאבאשא ליה לעילא ותתא, דהא דוכתא יהיב ליה. ואי ההוא חולקא לא יהבין ליה \n(דוכתא) בהאי קדושה, יכיל לאבאשא ליה לתתא, וסליק מקטרגא ליה לעילא, ואמר פלוני דקא \nמקדש השתא, כך וכך עבד יומא פלוני, וכך אינון חובוי, עד דימטי דינא על ההוא בר נש, \nויתענש על ידוי. (וכן שעיר המשתלח), וכך הוו ישראל עבדי, דהוו ידעי רזא דא, כד שראן \nלאתקדשא בקדושה עלאה ביומא דכפורי, הוו מסתכלי מיד למיהב חולקיה להאי אתר, ולמיהב \nליה חולקא בינייהו, בגין דלא ישתכח מקטרגא עלייהו, ולא ייתון לאדכרא חוביהון \nדישראל, דכמה חבילין וכמה משריין אינון דאזדמנן לנטלא מלה מניה, כד אתי לקטרגא, \nזכאה חולקיה מאן דיכיל לאסתמרא, דלא ידכרון חובוי לעילא, ולא ישגיחון עליה לביש. \n"},{"index":7,"he":"אדהכי הוו זלגין עינוי דרבי אבא, אמר ליה, אבא אבא, זיל טנפיר קטורך, ואקפיד \nבקולטך, דהא רזין דאורייתא לזכאי אתייהיבו, דכתיב (תהלים כה יד) סוד יהו\"ה ליראיו. \nתא חזי, ביומא דראש השנה עלמא אתדן, ובי דינא קדישא (וקודשא בריך הוא) יתיב ודן כל \nעלמא, וההוא סטרא אחרא קאים מסטרא דא, וכל אינון דאתדנו למותא, אשגח עלייהו, \nואתרשימו קמיה, ובשעתא \n \n"},{"index":8,"he":"זוהר חלק ב דף רלח/א\nדישראל מתערי רחמי בההוא קול שופר, כדין אתערבבא ליה כלא, דלא ידע ולא משגח באינון \nדאתדנו, עד (ליליא בתראה דחג) דלבתר, כל אינון דלא מהדרי בתיובתא, ואיגזר עלייהו \nמותא, ודאי נפקין פתקין מבי מלכא, ואתמסרו ליה, כיון דאתמסרו ליה, לא אהדרו פתקין, \nעד דאתעביד דינא, וישראל כלהו בעיין לאסתמרא מניה, כל שכן בר נש בלחודוי. (וכל שכן \nוכל שכן) דהא ברזא עלאה דלעילא, בעינן לאסתמרא, ולמיהב ליה בכל ירחא וירחא, כד \nסיהרא בעי לאתחדתא, חד שעיר, בגין דלא יקטרג חדתותא (ס\"א חדוותא), ויטול חולקיה \nכדקא חזי ליה, וסיהרא קדישא לינקא בקדושה לחדתותי כדקא יאות. וכד מתחדשא בכל ירחא \nוירחא, בגין כך אקרי נער, והא אוקימנא, והאי אחרא דא, דאיהו תדיר במסאבו ולא נפיק \nמניה, אקרי (קהלת ד יג) מלך זקן וכסיל. ובגין כך ישראל קדישין דאינון עמא חד ביחודא \nקדישא, קודשא בריך הוא יהיב לון עיטא לאשתזבא מכלא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא \n"},{"index":9,"he":"דאתי, דכתיב (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי \nלהתפאר: \nויביאו את המשכן אל משה וגו', כתיב (יחזקאל א כו) וממעל לרקיע, דא איהו רקיע דקיימא \nעלייהו דארבע חיוון, דכד מסתלקי בגו חד אוירא דבטש בהו, לא זקפין רישא לאסתכלא \nלעילא, בגין דההוא רוח החיה בטש בכלהו, ובההוא רוח מסתלקי כלהו, דכתיב (שם יט) \nובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם, וכתיב (שם כ) כי רוח החיה באופנים. \nאמאי מסתלקי, אלא כד בטש ההוא אוירא עלייהו, סליק לאלין ארבע דתחות האי חיה, ואינון \nסלקי לה לעילא, עד דמייתן לה לגבי זהרא עלאה, והיינו רזא דכתיב, (תהלים מה טו) \nבתולות אחריה רעותיה מובאות לך, בגין דהני ארבע אקרון הכי, ולא זזו מן חיה דא דאיהי \nכרסייא לעלמין, וסלקין לה מתתא לעילא, לאתקנא כרסייא לגבי עילא. ורזא דא (בראשית ז \nיז) וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ, וכד אסתלקת לעילא, ואלין סלקין לה, כדין כתיב \n"},{"index":10,"he":"ויביאו את המשכן אל משה, ויביאו את המשכן, כמה דאת אמר מובאות לך, וכתיב וישאו את \nהתיבה. אל משה, כמה דאת אמר (יחזקאל א כו) דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, והיינו רזא \nדאדם, ומנלן דאקרי אדם, דכתיב (בראשית ו ג) לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, \nוהיינו משה, ובגין כך, על האי כרסייא דיוקנא דאדם קיימא עליה, והיינו משה. ויביאו \nאת המשכן, אלין ארבע חיוון כד סלקין כדקאמרן, ויביאו את המשכן, אלין כל שייפין \nדגופא, דכלהו בתיאובתא קדישא, (אמר רבי אבהו) כלהו אחדין ביה, לאתדבקא דכר ונוקבא \nכחדא, ויביאו את המשכן, למיעל כלה לחופה, בקדמיתא אינון צריכין לסלקא לה ולאייתאה \nלה לגביה, ולבתר איהו ייתי לגבה תדיר, והא אוקימנא. ויביאו את המשכן, רזא דכל אינון \nדקשרי קשרין דיחודא, ומייחדי יחודא דרזי דמהימנותא כל יומא, (אלין ארבע חיוון), \nאינון סלקין לה לכורסייא דא, עד דאתיין לה לגבי משה, וכיון דדבקי לה לגבי משה, כדין \n"},{"index":11,"he":"אינון הוו דרווחי ברכאן ממקורא דחיי, על רזא דא בקשורא דיחודא דאינון קשרין. ורזא \nדא כד מתקשרין יחודא דכלא כדקא יאות, ורזא דא כתיב, וירא משה את כל המלאכה וגו', \nויברך אותם משה, רווחי ברכאן מאתר דרגא דמשה שריא ביה, ודא איהו החכמים העושים את \nכל מלאכת הקדש, בגין דאינון ידעי לסדרא עבידתא דקודשא כדקא חזי. ועל דא כל מאן דצלי \nצלותא (וקשורא), וקשיר יחודא, מסתכלין ביה אי איהי צלותא וקשורא כדקא יאות, ואי \nההיא צלותא \n \n"},{"index":12,"he":"זוהר חלק ב דף רלח/ב\nוההוא קשורא כדקא יאות, כדין אתברך איהו בקדמיתא מאתר דכל ברכאן נפקין, הדא הוא \nדכתיב, והנה עשו אותה וגו', מיד ויברך אותם משה. ובגין כך ויביאו את המשכן אל משה, \nדאיהו מארי דביתא, לאחזאה בתקונא דביתיה, וליה אצטריך למחזי תקונהא ורזין דילה, דלא \nאתייהיבו לאחרא לאסתכלא ולמחזי בה באינון סתרין ובאינון רזין דילה, בר משה בלחודוי, \nועל דא ויביאו את המשכן אל משה, את האהל ואת כל כליו, וכד אייתיאו ליה למשה, כלא \nאייתיאו ליה בשייפין ידיעאן כל חד וחד, לאתקנא שייפא בשייפא, לאעלא דא בדא. וכד הוו \nבעאן לתקנא דא בדא, ולאעלאה דא בדא, לא הוה סליק בידיהון, כיון דאייתיאו ליה למשה, \nמיד כלא אסתליק בידיה, וכל שייפא ושייפא הוה אסתליק ועאל בדוכתיה, הדא הוא דכתיב \nויקם משה את המשכן, וכתיב הוקם המשכן, והא אוקימנא. תא חזי, בההיא שעתא כד שארי משה \nלאקמא משכנא, ושארי לאתקנא תקונא דשייפין, לאעלא דא בדא, כדין אתרפיו כל שייפין וכל \n"},{"index":13,"he":"תקונין דסטרא אחרא מסאבא, כד שרי לאתתקפא האי סטרא דאיהי קדישא, אתרפי סטרא אחרא \nמסאבא, אתתקף דא ואתרפי דא, והא אוקימנא, דכל זמנא דהיא בתקיפו, סטרא אחרא אתרפיין \nכל שייפוי, דא מליא ודא חרוב, ורזא דא ירושלם ורומי חייבא, כד מליא דא חרוב דא, ועל \nדא כד אתתקף דא, אתרפי דא. ובגין כך ויקם משה את המשכן, לאתתקפא מרזא דלעילא, ולא \nיתתקף מרזא דלתתא, ועל דא משה דהוה מרזא דגו אספקלריאה דנהרא, אצטריך איהו לאקמא \nמשכנא, לאנהרא מניה ולא מאחרא, (ועל דא) סיהרא אצטריך לאנהרא מן שמשא ולא מאחרא, תא \nחזי, כנסת ישראל אצטריכת לאסתלקא לעילא, ולאתדבקא גו שמשא. פתח ואמר, (ויקרא ו ב) \nזאת תורת העולה היא העולה, אמר רבי שמעון, כתיב (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע ה', \nעולה סליקו וקשירו דכנסת ישראל לעילא, ודבוקא דילה בגו עלמא דאתי, למהוי כלא חד, \nואקרי עולה קדש קדשים, ובגין כך אקרי עולה, דסלקא ואתעטרא למהוי כלא חד, בקשורא חדא \n"},{"index":14,"he":"בחידו. ובגין דסלקא לעילא לעילא, כתיב זאת תורת, רזא דכר ונוקבא כחדא, תורה שבכתב \nותורה שבעל פה. העולה, דסלקא גו עלמא דאתי לאתקשרא בגויה, דאקרי קדש הקדשים ודאי, \nועולה נמי קדש הקדשים הוא. ובגין כך, סדורא דנכיסו דילה לסטר צפון, דאיהו סטר \nשמאלא, דהאי תורה שבעל פה לא סלקא בחביבותא, אלא כד אתער סטרא דצפון, דכתיב (שיר ב \nו) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, וכדין איהי סלקא בחביבותא, ואתעטרת בימינא, \nואתחברת באמצעיתא, ואתנהיר כלא מרזא דקדש הקדשים. ודא מגו רזא דאדם, ברעו דכהנא, \nובשירתא דליואי, ובצלותא דישראל. והא אוקימנא, דעולה קדש הקדשים ברזא דרוח עלאה, \nבגין דתלת רוחין קשירין כחדא, רוח תתאה דאקרי רוח הקדש, רוח דלגו באמצעיתא, דאקרי \nרוח חכמה ובינה, וכן אקרי רוח תתאה, אבל האי אקרי רוח דנפיק מגו שופר, כליל באשא \nובמיא, רוח עלאה דאיהו סתים בחשאי, דביה קיימין כל רוחין קדישין, וכל אנפין נהירין, \n"},{"index":15,"he":"ובגין כך אהדרת עולה רוח ממש. ולבתר, מרזא דבהמה מסתפקי ואתזנו, לאתקשרא רוח אחרא \nדאיהו גו מסאבו, מאינון תרבין ושמנונין כמה דאתמר, בגין כך עולה קדש הקדשים. שאר \nקרבנין למעבד שלמא בעלמא, כלהו מכמה סטרין, ומארי דינין, (נ\"א לאתעברא) לאתערבא \n(נ\"א לאתעטרא) ולאתנהרא מגו רעותא, לאתבסמא, אקרון קדשים קלים, בגין דלא מתעטרא \nלעילא, \n \n"},{"index":16,"he":"זוהר חלק ב דף רלט/א\nלעילא בקדש הקדשים, ועל דא אינון קדשים קלים, ונכיסו דלהון בכל אתר, כמה דאוקימנא, \nאבל עולה דאיהי רזא דקדש הקדשים, לאו איהו כשאר קרבנין, דכל עובדהא קדש. תא חזי מה \nכתיב, (ויקרא ו ג) ולבש הכהן מדו בד, אלין לבושין מייחדין לקדושה, בד יחידאי, מיחדא \nלקדושה, וכתיב בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם, מאי טעמא, (דא קדש) אלא רזא \nדמלה כדקאמרן, דאיהי קדש הקדשים, דסלקא כלא ואתעטרא בקדש הקדשים, בקשורא חדא, ולבתר \nמפני ואעבר רוח מסאבא דסאיב כלא, דלא שלטא, ולא יתקריב גו מקדשא, ואתעבר מכל סטרי \nקודשא, ואשתאר כלא קדש בקדושא יחידאי. ואמר רבי שמעון, הא אתמר, דכתיב (תהלים לו ז) \nאדם ובהמה תושיע יהו\"ה, והכי סלקא רזא דאדם, מסטרא דאדם ודאי, בהמה, מסטרא דבהמה, \nובגין כך כתיב, (ויקרא א ב) אדם כי יקריב מכם, אדם ודאי, דדא קרבניה לעילא לקשרא \nקשרא, ברזא דאדם, ולבתר מן הבהמה, וכלא איהו ברזא דאדם ובהמה, ודא הוא רזא דאצטריך \n"},{"index":17,"he":"לקרבנא, אדם ובהמה כדקאמרן. תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, הכי עבד אדם \nובהמה, ואי תימא, והא כתיב (בראשית א כ) ועוף יעופף על הארץ, דהא מנייהו מקרבין \nקרבנין, ואפילו עולה, כמה דכתיב (ויקרא א יד) ואם מן העוף עולה קרבנו, תא חזי, מכל \nאינון עופי לא מקרבין אלא תורים ובני יונה, (אלא רזא דא) מה דאתכשר בדא פסיל בדא, \nדא ימינא ודא שמאלא. אבל רזא דא הא אוקימנא, כתיב ועוף יעופף על הארץ, דאינון רזא \nדרתיכא, ובהו אסתלק רוח הקדש לסלקא לעילא, דאינון תרי חד לימינא וחד לשמאלא, עוף \nלימינא ודא מיכאל, יעופף לשמאלא ודא גבריאל, דא לימינא ודא לשמאלא, ובגין כך מקרבין \nתרין אלין לסלקא רוח קודשא. ושמאלא מעטר וזיין לתתא לההוא סטר שמאלא, וימינא \nלימינא, ואתקשרא אתתא בבעלה למהוי חד, וכלא אסתלק ואתקשר כחדא לעילא ותתא, וקודשא \nבריך הוא אסתלק בלחודוי ואתקף. ובספרי קדמאי, מסכנא לא יהיב חולקא לאתזנא אלא לעילא \n"},{"index":18,"he":"לאתקשרא, אבל כלא לעילא ותתא מתקשר, כל חד וחד לסטריה כדקא יאות, והא אוקימנא. רבי \nאלעזר שאיל לרבי שמעון, אמר, הא קשורא דכלא (נ\"א דעולה) אתקשר בקדש הקדשים, \nלאתנהרא. אתדבקותא דרעותא דכהנא וליואי וישראל לעילא, עד היכן איהו סלקא. אמר ליה, \nהא אוקימנא עד אין סוף, דכל קשורא ויחודא ושלימו, לאצנעא בההוא צניעו, דלא אתדבק \nולא אתידע, דרעוא דכל רעוין ביה, אין סוף לא קיימא לאודעא, ולאו למעבד סוף, ולא \nלמעבד ראש, כמה דאין קדמאה אפיק ראש וסוף, מאן ראש דא נקודה עלאה דאיהו רישא דכלא \nסתימאה, דקיימא גו מחשבה, ועביד סוף, דאקרי סוף דבר, אבל להתם אין סוף, לאו רעותין, \nלאו נהורין, לאו בוצינין בההוא אין סוף. כל אלין בוצינין ונהורין תליין לאתקיימא \nבהו, ולא קיימא לאתדבקא, מאן דידע ולא ידע, לאו איהו אלא רעו עלאה סתימא דכל סתימין \nאי\"ן. וכד נקודה עלאה ועלמא דאתי אסתלקו, לא ידעי בר ריחא, כמאן דארח בריחא ואתבסם, \n"},{"index":19,"he":"ולאו דא נייחא ניחוח, דהא כתיב (שם כו לא) ולא אריח בריח ניחחכם, דהא ריח ניחח ריחא \nדרעותא, דכל הני רעותא דצלותא, ורעותא דשירתא, ורעותא דכהנא, דכלהו רזא דאדם, כדין \nכלהו אתעבידו רעותא חדא, וההוא אקרי ניחח רעוא כתרגומו, כדין כלא אתקשר ואתנהיר \nכחדא כדקא יאות כמה דאתמר. ועל דא אתיהיבת האי סטרא אחרא בידא דכהנא, דכתיב (שם ו \nב) צו את אהרן \n \n"},{"index":20,"he":"זוהר חלק ב דף רלט/ב\nואת בניו לאמר, רזא הכא, דהא אוקימנא לית צו אלא עבודה זרה, והכא אתיהיבת ליה \nלאתוקדא ההיא מחשבה רעה, ולאעברא לה מגו קודשא, בהאי רעותא דסלקא לעילא, ובהאי \nתננא, ותרבין דאתוקדן, בגין לאתעברא מן קודשא, והאי צו ברשותייהו קיימא לאפרשא לה \nמן קודשא, מגו האי קרבנא. ואי תימא (במדבר כח ב) צו את בני ישראל, הכי נמי, דהא \nברשותייהו קיימא, (ד\"א, לאפרשא לה מן קודשא) כל זמנא דעבדי רעותא דמאריהון, דלא \nיכלא לשלטאה עלייהו. והאי קרא כלא אתיא לאחזאה רזא דמלה, לאעטרא לההוא רוח קודשא \n"}]}
