{"id":"kabala-a338c00ec4d2-1-10","bookId":"kabala-a338c00ec4d2","part":1,"torah":10,"title":"קטע 10","hebrewTitle":"קטע 10","segments":[{"index":1,"he":"משבח לקב\"ה ורזא דמלתא דהוא מטטרון דאיהו נעל דמטרוניתא ואיהו מחבר יתה עם מלכא על \nידי עובדיהון דצדיקייא דסליק לון לעילא ונגיד מלעילא שפע ברכאן למיזן עלמין והיינו \nאשכפותא דיליה ובגין דהוה צדיקא סלקי' קב\"ה מעלמא עד לא יחוב ונעשה אש בין לפידי אש \nוהיינו מטטרון הנהפך וכו': \n(עד כאן במהדורא בתרא): \n(ומכאן ואילך מצאנו במהדורא קמא, והעמדט כל אחד על מקומו דבור על אופנו): \nהנהפך לאש מבשר והיינו דכתיב ואיננו כי לקח אותו האלהים כלומר דאיסתלק ברזא דוא\"ו \nדהיינו תפארת, וביו\"ד ובאלף, ובתרין נוני\"ן, ומשום דהוה בהאי עלמא עביד שליחותא \nבעלמא, ולזימנין צדיקיא דאשתלימו בעובדיהון ולית עליהון עונש מיתה מתגלגלין לזככא \nיתהון טובא כגוונא דכסף צרוף דמזככין ליה תו זימנא בתר זימנא עד יהא בתכלית \nזכיכותא, הכי מתגלגלין הני צדיקייא לזככא יתהון בתכלית ולא מייתי כשהם קטנים, אי כד \nאתי שלשה זימנא קדמאי בעלמא ולא חבאו דתו ליכא למידחל בהו דיסרחון, והיינו דאמר \n"},{"index":2,"he":"רבנן כיון שבא דבר עבירה לידו פעם אחת ושניה ושלישית וניצל שוב אין מניחין אותו \nוכו' דהיינו לומר דכיון דבשלשה גלגולים קדמאין לא אסתאב בחובא תו לא שבקין ליה \nלמיחב ומש\"ה אינם מתים כשהם קטנים, אבל כד חאבו בגלגולא קדמאי ובתר הכי אשלימו \nעובדיהון, אלא דאצטריכו לאתגלגלא בגין דאיתחייבו מיתה או כדי לאעברא מנייהו זוהמא \nדמסאבותא מתים כשהם קטנים כי היכא דלא ליתו למיחב ותהיה תקנתם קלקלתם, ולזמנין לא \nאצטריכו צדיקייא לאתגלגלא כלל ועיקר ולא מתגלגלין אלא כדי לאשלמא דרא, ברזא ויתעבר \nה' בי למענכם והיינו דאמור רבנן על רבי יוחנן וחזקיה כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו \nוכו' כלומר לא אתגלגלו אלא כדי לאשלמא עלמא, ומשום הכי לא הוו להון צורכא דבנין, \nוהיינו דאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר, דודאי איכא למיתמה דהוה מנחם לבני נשא \nעל דרך צער רבים חצי נחמה, והאי לאו נחמה דחכימי כוותיה איהו, אלא רזא דמילתא דלא \n"},{"index":3,"he":"הוה אמר הכי אלא לאינון דהוו צדיקייא ולא אתגלגלו אלא לאשלומי דרא, והוה אמר להו \nדלא ליצטערון דלית להון צורכא דבנין כמה דהוה ליה דמתו בנוי ולא מצטער עלייהו דלא \nהוה צריך לון, ומאי דקאמר דין גרמא דעשיראה ביר למירמז דמעשר ספירן יניק הוה וכלהו \nאשפיעו ביה ולא מתו אלא משום דלא הוה צריך להון: \nוהיינו רזא דיהושע דלא הוו ליה בנין משום דאיהו לא אתא אלא לאשלמא עלמא, דהא איהו \nמטטרון דהא כתיב ויהושע בן נון נער וקאמר לא ימיש מתוך האוהל, דהכי מטטרון מתדבק \nבמשכנא תדיר, ואע\"ג דאיכא דאמרי על יהושע דהוה גלגולא אחרא לאו כלום הוא, אלא קושטא \nדמילתא כמה דאמינא לך, ואיצטרך יהושע למיתי לעלמא לאעברא להו ית ירדנא ולאחסנא להון \nית ארעא, דהכי אתחזי דעל ידי מטטרון ייעלון במלכות עילאה דהיא רמיזא בארץ ישראל \nואקרי יהושע למרמז דאיהו מתדבק בתלת עילאי, די\"ה רמיז במלכות קדישא ואוף רמיז בתלת \nעילאין וש\"ע רמיז לתלת עילאין, דהא שי\"ן אית בה תלת ענפין לקבל תלת עילאי ועי\"ן אית \n"},{"index":4,"he":"ביה תרין ענפין, לקבל תרי עילאי ואית ביה זנבא לתתא ברזא דבינה דינקא מתרי עילאי \nומשפע לעלמין, ורזא דמלתא כד מתייחדין תלת עילאי לעילא איהו רזא דשי\"ן דענפוי סלקין \nלעילא, וכד משפיעין לתתא איהו רזא דעי\"ן. דתרין משפיעין בבינה, ובינה היא משפע \nלספירה, ומשו\"ה איקרי בן נו\"ן כלומר דאיהו מחבר נו\"ן ארוכה עם נו\"ן כפופה, ברזא \nדייחודא דת\"ת ומלכות, והיינו דאמר קרא נון בנו כלומר יהושע דהוי נער הוה בניינא \nדנו\"ן דהיינו מלכות ות\"ת: \nוהאי איהו נמי רזא דאליהו דלא אתי להאי עלמא אלא לפרסומי אלהותיה דקודשא בריך הוא \nבעלמא, והוא הוה מטטרון, ומשום הכי לא תשכח ליה או\"א, ולא תשכח דנסיב אתתא ואוליד \nבנין משום דלא הוה צריך להון ובתר הכי כד איהו אסתלק איתעבר באלישע דהיינו דאיכא \nבין עיבור לגלגול דעיבור הוא כד נח רוחא חדא על חד גברא, ובהאי אורחא דעיבור יכולין \nלמשרי תרי ותלת כחדא בחד גברא והיינו רזא דנדב ואביהוא אתו כחדא בפנחס ברזא דעיבור, \n"},{"index":5,"he":"והכי נח רוחיה דאליהו על אלישע ברזא דעיבור והיינו אלישע היינו יהושע, דהא ישע \nדתרוייהון שווין אלא דבחד איכא ה\"י ובחד איכא אל, והיינו לומר דיהושע אסתלק בתלת \nעילאי טובא ברזא די\"ה דרמיז לתלת עילאי, אבל אלישע לא אתדבק טובא אלא ברזא דאל \nדהיינו חסד, אי נמי דאלישע איתעלא יתיר מיהושע דיהושע עיקר דביקותיה בי\"ה דהיינו \nמלכות, אבל אלישע עיקר דביקותיה לעילא ברזא דא\"ל והכי עדיף טפי למימר משום דכל כמא \nדאזיל מזדכך טפי: \nומהשתא תשתמודע דשפיר שאיל ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כלומר דבדביקו דאדביק יהושע \nהא הוה חד בפשא, ובדביקו דאיתדבק באלישע יתייחדת נפשא אחרא הא אינון תרין נפשי, \nואהדר ליה אם תראה אותי לוקח מאתך וכו' כלומר דברישא כד בעא לאשכחא יתיה קמיה \nאשכחי' דהוה חורש בשנים עשר בקר כלומר דהוה מסתכל ברזא דשנים עשר גבולי אלכסון \nוכיון דעבר עליה אליהו אמר אשקה נא לאבי ולאמי וכו' כלומר (נ\"ל כי מקרא מלא דבר \n"},{"index":6,"he":"הכתוב נהה רוח אליהו על אלישע) דיתפרד מנייהו ולא יהא תו דביקותא בהון ולא יהא ליה \nצורכא בהאי עלמא. ומשו\"ה לא תשכח דנסיב אתתא ואוליד בנין. דלא הוה ליה צורכא כגוונא \nדאליהו, וקאמר ליה אם תראה אותי לוקח מאתך כלומר דיהא לך חילא ותוקפא לוקח מאתך \nודאי אתחזית דאיתעבר בך ויהי לך כן, והיינו דאמרי ליה בני הנביאים אל אלישע הלא \nידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך כלומר לוקח את אדוניך ומשווה ליה מעילא \nמרישך כלומר דיתעבר בך, ואמר להו גם אני ידעתי החשו, ובתר הכי אמרו ליה למיזל חמשין \nמנייהו למבעי יתיה, היינו לומר דבעו למינדע סליקו דיליה אם הוא בבינה, ומשו\"ה אזלי \nחמשין מניהון לקביל נ' שערי בינה וקאמר דלא מצאו כלומר דלא יכלו למינדע דרגא דיליה \nדאתדבק באתר דלא יכלין לאיתדבקא וכי תימא הא אמור רבנן דפנחס זה אליהו והוא הוה \nבזמנא דיהושע והיכי אמרית דיהושע הוא אליהו, דהא איכא למימר דכי אעל פנחס בשבטא \n"},{"index":7,"he":"דשמעון פרחה נשמתיה ואיתדבקו ביה נשמתיהון דנדב ואביהו והאי נשמתא דהוה בפנחס \nאתדבקא ביהושע, וכי תימא א\"כ דמשה ודאי לא אתא אלא לאשלמא עלמא ברזא דויתעבר ה' בי \nלמענכם, אמאי הוה ליה בנין כיון דלא הוה ליה צורכא בהון, ומאי שנא מיהושע ואליהו \nואלישע, איכא למימר דכיון דבנוי לא הוין דמית ליה הוה ליה כאילו לא הוה ליה, ומכל \nמקום אצטריך למיהוי ליה תרין בנין למירמז דאיהו מתדבק בבינה, וכי היכי דבינה אולידת \nתרין בנין ת\"ת ויסוד, הכי אוליד איהו תרין בנין, ולא אוליד ברתא, אע\"ג דאיהי שלימו \nדפריה ורביה, משום דלא הוה ליה צורכא בבנין ולא אוליד לון אלא להאי רמזא דאמרית \nדהוא מעלמא עילאה ולרמזי הכי בתרין בנין סגי, ובתר הכי אתפרש מאתתא בגין דאיתדבק \nלעילא והוה בעלה דמטרוניתא כדכתיב בזוהרא קדישא: \nוהא רזא דחלמא דפרעה דאיתא בפרשתא דא, הלא ז' פרות הטובות אינון רזין דשבע ספירות \nהבנין, ושבע הפרות הרעות אינון רזא דתמורות ושבע השבלים הטובות אינון ברזא דכנסת \n"},{"index":8,"he":"ישראל, ברזא דשבעה ושבעה מוצקת וחמא דבלען הרעות לטובות למימרא דאיתפשט מסאבותא \nבעלמא וחפי לקדושא ברזא דערלה דמחפי לברית. ומשו\"ה אצטריך לאתעברא ההוא סטר דמסאבא \nעל ידא דיוסף דאיהו יסוד, והיינו דקאמר וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו דהיינו יסוד \nדאיהו משנה לת\"ת, ונתון אותו על כל ארץ מצרים לאכפא סיטרא דמסאבותא תחת יסוד, וישם \nרביד הזהב על צוארו דהיינו כנסת ישראל דאיקרי צואר כמא דאת אמר צוארך בחרוזים הא \nאיתברירו לך רזין עילאין וטמירין לכן אזדהר מלפנאה לבך מהרהורא דאורייתא אפילו רגעא \nחדא ובכן תסתלק בדרגין עילאין, ואתה שלום: \n \n"},{"index":9,"he":"פרשת ויגש \nפרשת ויגש מהדורא קמא: \nועתה אל תעצבו וכו' כלומר דהוו להו לאתעצבא בגין דזבנו יתיה למצרים, דכיון דאיהו \nרמיז ליסוד, והם הכניסו הברית במקום הטומאה, והוו כבאים על הגויה וקאמר להון דאל \nתעצבו וכו' משום דלמחיה שלחני אלהים כלומר דקב\"ה עבד הכי כי היכי דיהא לון תוקפא \nוקיומא בגו גלותא דעל ידיה דיוסף דאיהו דרגא דקדושה בגו ההוא סטרא אית ליה תוקפא \nלאתקפא על ההוא סטרא, דוגמא לדבר מה שארז\"ל כל מלחמה שאין בה מזרע עשו וכו': \nוהיינו טעמא דאיצטריך דוד ומלכא משיחא דיתו מרות המואביה. משום דע\"י כך אית להו \nתוקפא לאתקפא על ההוא סטרא, וזה שאמר לפניכם כלומר משום גלותא דייתו לקמיכון כי \nהיכי דתהא להון מחיה וקיומא שלחני אלהים לפניכם, כי זה שנתיים הרעב וכו' כלומר \nדרגין דההוא סטרא תרין, ובתר הכי חמש דתקיפין מינהון, והיינו שנתים הרעב בקרב הארץ, \nכלומר דאינון שלטין בגו ארץ דאיהי כנסת ישראל ובתר הכי חמש שנים דאינון תקיפין טפי \n"},{"index":10,"he":"וזה שאמר להם יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר כלומי דאינון תקיפין טפי דלית \nבהו קציר וחריש וז\"ס שהיו מטיבים ה' נרות ובתר הכי היו מטיבים שנים כדי לאכחשא חילא \nדההוא סטרא בדרגוי הוו מטיבין בסטר דדרגי דקדושא, כגוונא דדרגין דההוא סטרא והוה דם \nהתמיד מפסיק בין הטבת חמש נרוה להטבת שתים לאכחושי חילא דההוא סטרא בשפירו דההוא \nדמא, ודא מימרי בסעדך רק כי הדבק בי ובתורתי ותבטל כל הרהורים מלבך וכו' ואתה שלום: \n\n"},{"index":11,"he":"(ויאמר אלהים אל ישראל במראות הלילה כל הפרשה הזאת עד ויוסף ישית ידו על עיניך כתוב \nלקמן פרשת ויחי): \nליל מוצאי שבת אחר ההבדלה, הלא אמרתי לך פעמים ושלש תזכה לראות את אליהו בהקיץ עומד \nנגדך, האמנם צריך שתתענה השלש רצופים שבע פעמים, ואז יתגלה אליך במקום ההוא אשר \nידעת ושם תשתעשע עמו, וגם מזה שבידך אל תירא ואל תחת: \nפרשת ויגש מהדורא בתרא: \nוהא שדרתי לגלאה לך רזא בפ' קדישא הלא איכא למידק על מאי דאמור שהיו עצמותיו של \nיהודה מגולגלין וכו' ואמאי והא קיים את דברו שהציגו לפניו ואם תאמר שהיה לו להציגו \nלפניר בארץ כנען כדדייק אם לא אביאותיו אליך איכא להקשויי א\"כ אמאי לא התיר לו יעקב \nויהודה גופיה אמאי לא בעא מיניה שיתיר לו ותו מרע\"ה אמאי לא התיר לו ואצטריך לצלויי \nעליה וא\"ת דלא הוה אפשר להתיר לו משום דנדוי בשני עולמות לית ליה התרה אף אם יקיימו \nקשה היכי נידה יהודה עצמו בשני עולמות ויעקב היכי שבק ליה לקבליה נדוי כי האי דלית \n"},{"index":12,"he":"ליה התרה אפילו אם יקיימו: \nוי\"ל דיעקב ויהודה הוו סברי דכיון דהציגו לפניו חי וקיים סגי דאם לא אביאותיו לאו \nדוקא ומש\"ה לא הוה צריך התרה ומש\"ה לא התיר לו מרע\"ה. ומ\"מ כיון דמילת אביאותיו \nמשמע שיביאנו אליו לארץ כנען הוה קצת חשש במלתא ומ\"ה הוו עצמותיו מגולגלים ותפלת \nמרע\"ה אהני ליה ולא אצטריך התרה וכדאמרן ולמ\"ד דמנדה עצמו בשני עולמות לית ליה התרה \nצ\"ל דטעה יהודה בהכי וסבר דאף מנדה עצמו בשני עולמות אם יקיים תנאו מותר ויעקב לא \nהוה ידע דהוה דמי לנדות עצמו בשני עולמות דאילו ידע היה מעכב על ידו. ומאחר דאין לו \nהתרה לא התיר לו מרע\"ה אלא התפלל עליו. ובכן כוין בתפלת ומעט בהנאות ולא תפסיק \nמחשבתך אפילו רגע ואתה שלום וגו': \n \n"},{"index":13,"he":"פרשת ויחי \nפרשת ויחי מהדורא קמא: \nשנת ש' אור ליום שבת י\"ג לטבת, ה' עמך וכו', הא איכא למידק דהא כד נחת למצרים קרא \nליה ישראל, והשתא דאיתפטר מעלמא קרי ליה יעקב, ותו איכא למידק אמאי לא אהדר יעקב \nלארץ ישראל בתר דחזא ית יוסף ואם תאמר דאיתעכב בשביל כפנא דהנהו חמשה שנים דאין \nחריש וקציר הא אמור חז\"ל דכיון דאתא יעקב נתברך נילוס בשבילו, ואם תאמר דאהני ליה \nברכתא לאקלושי כפנא אבל למיעקר יתיה לגמרי לא אהני, מ\"מ בתר הנהו חמש שנים ה\"ל \nלמיסק לארץ ישראל, וי\"ל דמש\"ה קרא ליה יעקב, וכאלו קרא מתמה עליה ואמר ויחי יעקב \nבארץ מצרים, כלומר היאך אפשר שחיה יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ולא אהדר לארץ \nישראל, דאיכא למימר דהוה מוכרח לאיתעכבא תמן משום גלותא, וכדארז\"ל ראוי היה יעקב \nאבינו לירד בשלשלאות של ברזל וכו' מ\"מ ה\"ל לאשתדלא למיסק, ומשום דלא אשתדל קרי ליה \nיעקב, ועוד יש לומר דנשמתא איקרייא ישראל, וגופא או נפשא איקרייא יעקב וכד נחת \n"},{"index":14,"he":"למצרים קאמר קרא ויאמר אלהים אל ישראל, כלומר אע\"ג דתיחות למצרים לא תיחות מדרגא \nדילך דהא נשמתא דאיהו ישראל תיחות בהדך משום דשכינתא וכל רתיכהא יחתון בהדך וכו' \nכתיב אנכי ארד עמך וכו', (נ\"ל דכד נחת קרא ליה יעקב, יעקב ופסק טעמא ביניהם דחד \nרמיז לנשמתא וחד רמיז לנפשא) ואיצטרך הכי כדי דתקבע שכינתא דיורא בהדי שבטיא \nבגלותא, ואוף כי היכי דכד תיפוק נשמתא דיעקב תהא מזמנא שכינתא עם כל רתיכהא לאתדבקא \nבהו, ומשום דהוה משמע שישאר תמן במצרים לעולם, ואי נמי יסיקו יתיה בתר דיימות הא \nשכינתא עם רתיכאה תשאר במצרים עם שבטייא ואשתכח דאי יסיקו יתיה לא יהא מתדבק \nבשכינתא מש\"ה א\"ל ואנכי אעלך גם עלה, ומשום דאם כן ח\"ו ישתארון שבטייא בגלותא \nמתפרשין משכינתא מש\"ה א\"ל ויוסף ישית ידו על עינך. כלומר דשכינתא תיסק עמך ותהא \nבהדך עד דיוסף ישית ידו על עיניך מחיזו דהאי עלמא, ובההוא שעתא תיסוק נפשך לדרגא \n"},{"index":15,"he":"עילאה. ותדבק שכינתא בהדי יוסף. וכד יהדר יוסף למצרים תהדר שכינתא עמיה. ותהא תמן \nעם כל רתיכהא עם כל בני ישראל, והשתא קאמר. ויחי יעקב כלומר אוף דמית יעקב בארץ \nמצרים. חיותא הוה לגופא ולנפשא דאיתקרון יעקב מאי טעמא משום דאיתדבק בשבע עשרה לשבע \nספירות הבנין ולעשר ספירן כולהו כד\"א תן חלק לשבעה דהיינו שבע ספירן הבנין, וגם \nלשמונה, היינו בינה דאית בה קצת דביקותא, דאילו לעילא מינה אתמר במופלא ממך אל \nתדרוש וכו' והיינו כי לא תדע מה כלומר לית לך ידיעא בחכמה דאיקרייא מה, אי נמי הכי \nקאמר תן חלק לשבע ספירן הבנין, לאדבקא לון בשמונה דהיא בינה, כי לא תדע מה, כלומר \nדאי לא תחבר יתהון בחכמה דתדע הוא מלשון וידע אדם, והיה ח\"ו ההוא סטרא דרע\"ה על \nהארץ דהיא כנסת ישראל, ויהי ימי יעקב וכו' רמיז דבמספר קטן סליק כ\"א לקבל שם אהי\"ה, \nויקרבו ימי ישראל למות, כלומר דכל יומין דבר נש מתעסק בתורה ובמצות הנהו יומין \n"},{"index":16,"he":"אינון חיין, וכד מאית בר נש ולא עסיק בתורה ובמצות הנהו יומין מתין אינון לגבי \nדידיה, וכד מתחלש תוקפא דבר נש ולא יכיל לאתעסקא בתורה ובמצות כדקא יאות אתמר בהנהו \nיומין דאינון קרובים למות, דמגו דלא מתעסק בהו כדקא יאות הוו להו קרובים למות והוו \nלהו כמו מתים, ושכבתי עם אבותי כלומר בעידן דתיפוק נשמתי מיד תדבק באתרא דאבהתי \nומש\"ה דמיד ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, הזהרני לתת חלק בכל שבוע לחכמת הקבלה \nושלא להתפתות אחר הרהורי היצה\"ר רק לכוון תמיד בק\"ש ובתפלה ולבטל כל הנך הרהורין \nוכו' ואתה שלום: \nאור ליום שבת עשרים לאדר, ה' עמך וכו', אני אני המשנה המדברת בפיך, אני המחרבת ים \nחוללת רהב, אני האם המייסרת, אני המלאך הגואל. ורזא דיעקב דאמר המלאך הגואל אותי \nכלומר דהנך סטרין מהדרי סוחרני דכנסת ישראל, ואיהי קיימא באפייהו דלא יכלין למיקרב \nלא לת\"ת ולא ליסוד והיינו אותי דהיינו יסוד כי הוא אות הברית, מכל רע כל היינו נמי \n"},{"index":17,"he":"יסוד וכנסת ישראל נטיר ליה דלא יקרב רע, יברך את הנערים, נערים היינו מטטרון \nוסנדלפון, וליוסף ולבנימין אדביק בצדיק עליון ותחתון. כלומר דיוסף הוא לקבל יסוד \nדספירין עילאין ובנימין הוא לקביל צדיק דכנסת ישראל ואפרים ומנשה לקביל עלמין \nדמטרוניתא דאמרן, ויקרא בהם, כלומר יושפע מלשון ויקר' אל משה, שמי ושם אבותי וכו' \nכלומר ישפע בהו שפעא דתלת אבהן, וקאמר שמי ברישא ובתר הכי אברהם לחברא רחמי וחסדי \nכחדא ויתגברו על דינא. וקאמר וא\"ו ביצחק לאכללא שמאלא בימינא וידגו כלומר דמטטרון \nוסנדלפון אינון דגים דשלטי בים דהיינו כנסת ישראל ואינון תנינים, ומשום דכד איהו \nיבישה ח\"ו הא אינון מתגליין. וכד איהי מלאה כל טוב הוו מחפן במיא די בימא, להכי \nקאמר בקרב הארץ כלומר דליהוו טמירין בגו ימא ולא להוו נגלים, דלא הוו נגלים אלא כד \nהיא יבשה ח\"ו והא מדגמרת מתנייתא דילי מלוין יתך שבעה ענני כבוד כמא דאמרית, להן \n"},{"index":18,"he":"אתתקף ולא תשתבק מתורתי ויראתי אפי' רגעא חדא: \nברוך אלהי שזכני להשלים ספר בראשית, בכחו הגדול מגיד אחרית מראשית, ובעזרת השם נזכה \nלהתחיל ולהשלים ספר שמות, בכחו הגדול הסובל כל העולמות: \n \nפרשת שמות \nפרשת שמות מהדורא קמא: \nאור ליום השבת י\"ט לטבת, ה' עמך, רק כי תדבק בי ביראתי באהבתי ולא תפריד מחשבתך \nאפי' רגע אווד, ובשעת ק\"ש ותפלה הזהר מסמאל ונחש ויצה\"ר דרדפין אבתרך ושרוף יתהון \nבקש דק\"ש ויחד לבבך לעבודתי, ולך בהשכמה לבית הכנסת, והטוב בעיניך שאינך הולך מיד \nבהשכמה לבית הכנסת, ותמיד אתה צריך להשלים אחר התפלה ולא נכון לעשות כן רק פעם אחת \nבכמה זמן, והלא את ריש מתיבתא רבא דא\"י וכו' ועתיד ליעשות נסים על ידך דוגמת חכמי \nהתלמוד. למען ידעו בני הדור כי יש אלהים בישראל כי כשם שזכית לדבר עמך פה אל פה, \nכאשר אני מדבר עמך והא דבר שלא עלה על לבך ודעתך כן אזכך ליעשות נסים על ידך: \nוהלא בפרשתא דא איכא למידק, מאי ואלה שמות כו' הא מנה יתהון בפרשת ויגש, ואוף דאמור \nרבנן שמנאן בחייהון וכו' אכתי איכא טפי: \n"}]}
