{"id":"kabala-a338c00ec4d2-1-17","bookId":"kabala-a338c00ec4d2","part":1,"torah":17,"title":"קטע 17","hebrewTitle":"קטע 17","segments":[{"index":1,"he":"ומש\"ה לא אתיהיבו אלא בחשאי ואזהר דגם הצאן והבקר אל ירעו וכו' משום דצאן ובקר \nרמיזי באינך סטרי: \nאור ליום שבת כ\"ח לשבט, ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ובתורתי ובמשניותי ולא תפסיק \nמלהרהר בהם ובתורתי וביראתי ואל יפתך יצרך לאכול ולשתות כאשר אתה עושה, אכן הזהר \nבלילה מלשתות פעם אחד וביום לא תשתה כלל ובסעודת שבת תשתה הפעמים שהורתיך, ואל תשלך \nדברי אחרי גוך, והלא איכא למידק מה דכתיב ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך ה' ילך נא \nאדני בקרבנו וכו' ותו מאי וסלחת וכו' ותו מאי ונחלתנו וכו', אבל רזא דמילתא ויאמר \nמשה דישפע במלכות דאיקרי אדני מחמשים שערי בינה, ושם אהי\"ה והיינו אם נא, וחן נמי \nרמיז לחמשים שערי בינה ולתמניא ספירין, וקאמר דכולהו ישפיעו במלכות תתאה והיינו ילך \nנא אדני בקרבנו כלומר כל הני ישפיעו באדני דבקרבנו דאיהו מלכות תתאה די מהלכת \nביננא, ובהכי וסלחת לעוונינו וכו' דכיון דיתגלי לובן עילאה מיד יהא סליחת עון וכו' \n"},{"index":2,"he":"דכיון דוסלחת לעוונינו מיד ונחלתנו וכו, דכיון דנהא זכאין נהא נחלה דילך ונדבק בך \nכד\"א ואתם הדבקים בה' אלהיכם, וכד\"א ובו תדבק, ואהדר ליה הקב\"ה הנה אנכי כורת ברית \nכלומר דיהא לה מלתא דיהא לה קיום דהיינו ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו \nבכל הארץ וכו' כלומר דהני נפלאות דאעבד לא יהיו נסים נסתרים אלא נגלים לעיני הכל \nויהיו בענין שינוי ברייתו של עולם והיינו אשר לא נבראו בכל הארץ ויהון לעיני כל \nעלמא, והיינו ובכל הגוים ובהכי רמז שמש בגבעון דום דהוא נסא דאיתפרסם בכל עלמא, \nותדע אמאי אעבד הני נסין רברבין משום דאת מיובלא ואינון מסטרא דיובלא, והיינו דקאמר \nוראה כל העם אשר אתה בקרבו דאת ואינון מיובלא את מעשה ה' כי נורא הוא וכו', ויאמר \nאני אעביר כל טובי על פניך וכו' אני היינו כנסת ישראל אעביר ברזא וכו' וקראתי לשון \nזימון, כלומר אזמין לשם ה' וחנותי דהיינו בינה, את אשר ברזא דאהיה אשר אהיה: \n"},{"index":3,"he":"ביום השבת י\"ו לאדר, ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ובתורתי וביראתי ובמשניותי ואל \nתפריד מחשבתך אפי' רגע אחד, ותכוון ותייחד תמיד מחשבותך לעבודתי, והלא בפרשתא \nקדישתא דא מאי דדקדקתון יאות דקדקתון, והלא רזא דמחצית השקל. ברזא דרוח ונפש ואיבעי \nליה לבר נש לזכאה נפש לאדבקא לה בהדי רוח, והא רוח ונפש כד דביקין כחדא איקרי שקל, \nואיקרי סלע, ומשום דבר נש הוא מלכלך בהנאין וכיסופין דעלמא איבעי ליה למיתן כופר \nלנפשיה לדכאה יתיה למזכי לחבקא לה בהדי רוח, והיינו כי תשא את ראש בני ישראל וכו' \nכלומר כד תיבעי לארמא נפשא דבני ישראל לאדבקא לה בהדי רוח, ונתנו איש כופר לה'. \nדמטובא דיהיב ליה קב\"ה יתן לדכאה נפשיה לאדבקא בהדי רוח, ולא יהיה בהם נגף כו' \nכלומר דבר נש מתבר מן קדם בעל דבביה מיקרי ניגף, וקאמר קרא דכד יתנו כופר נפשם לה' \nלא יהיה בהם נגף בנפשיהון דלא יתדבקון ברוח, בפקוד אותם, כלומר בעידן דקב\"ה יפקוד \n"},{"index":4,"he":"נפשיהון ודאי על ידי דיתנו כופר נפשם יתדבק נפשיהון ברוחיהון, זה יתנו כל העובר \nכלומר ולא אשלים נפשייהו כדקא יאות ובתר הכי קאמר ועשית כיור נחושת וכנו נחושת \nדרמיז לכנסת ישראל. ונתת שמה מים דתמשיך מים מחסד ובתר הכי פקיד אקטורת לקשרא כולהו \nספירין כדקא יאות, ובתר הכי פקיד אשמן המשחה לאמשכא משח רבות קודשא מלעילא, ובתר \nהכי ראה קראתי בשם בצלאל וכו' דעד לא ייתי עובדא דעגלא יהא מזומן מאן דיתקן ויעביד \nמשכנא, ואתה שלום: \nאור ליום שבת ד' לאדר ראשון, בפרשת כי תשא ומאמר אם אני כאן הכל כאן וכו' חזק ואמץ \nרק כי תדבק בי ובתורתי ויראתי ומשניותי ולא תפריד מחשבתך אפילו רגע אחד, ואני עמך \nכמו דאמר הלל אם אני כאן וכו', אנ\"י ידיע וכ\"ל ידיע, ואזהר דלא ינקוט בר נש ספירין \nעילאין וישבוק למטרוניתא דכל מאן דבעי למיעיל לא יכיל למיעל אלא בה, והיינו דקאמר \nאם אני דהיינו מלכות כאן הכל כאן דהיינו צדיק וספירין דעליה כאן, ואם אין אני כאן \n"},{"index":5,"he":"דהיינו מלכות דלא תיעיל בה, אין הכל כאן דצדיק וספירין דעליה אין משתכחין. והיינו \nדקאמר אם אין אני לי מי לי, כלומר אי לא אינקוט אני דהיינו מלכות מי לי כלומר למאן \nמספירין עילאין יכילנא למיסב, וכשאני לעצמי כלומר כד נקטינא אני דהיינו מלכות \nונקטינא לה לעצמי דהיינו מלכות תתאה כד\"א עצם מעצמי, מה אני כלומר דההיא שעתא \nמדבקנא, דהיינו שמא דהוי\"ה דסליק מ\"ה ומחברינא ליה עם אני, ועוד יש לומר אם דהיינו \nבינה כד\"א כי אם לבינה תקרא, אין דהיינו חכמה, כד\"א והחכמה מאין תמצא, אני היינו \nמלכות, מי היינו בינה, לי היינו דמגדל הפורח באויר ורזא דיו\"ד, ואם לא עכשיו אימתי \nכלומר דהא בכל שעתא איצטרך לאשפעא בכנסת ישראל, עד כאן למאמר אם אני כאן: \nורזא דפרשתא קדישתא דא כי תשא, כי רמיזא בכנסת ישראל דהא הכ\"ף רמיזא בה ויו\"ד אוף \nהכי נמי וקאמר כי תבעי לסלקא לה לעילא דהא איהי איקרי ראש בני ישראל דלגבי ישראל \n"},{"index":6,"he":"איהי ראש ולגבי ספירין עילאין איהי סופא' לפקודיהם היינו ספירין עילאין, ונתנו איש \nכופר נפשו לה' ולא יהיה בהם נגף וכו' כלומר דהא כד בעיא כ\"י לאיתחברא בספירין \nעילאין הנהו סטרי מזדמני לקטרגי לה ובהכי הוי נגף בעמא, וכד יהבא כופר נפשייהו לית \nליה רשות לסטרא אחרא לקטרגא, זה יתנו, זה ידיע דאיהו דרגא דצדיק, וקאמר דיחברון לה \nעם צדיק, כל העובר, היינו תפארת דאיהו בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, מחצית \nהשקל, רמז דרוחא דילה כליל לעילא ואוף הכי כליל לתתא דהא איהו מנהיג לגופא. ומשום \nההוא פלגא דיליה דמנהיג לגופא, איבעי למיהב מחצית השקל למירמז דההוא פלגא דמשתמשין \nביה לצורכי גופא, הא סליק, דהא לעילא, לאו איהו אלא לצורכי נפשא לקיומא דילה, עשרים \nגרה השקל למירמז דאית עשר ספירות בדינא ויחמי: \nעוד לפרשת כי תשא והא קירון עור פני משה מההוא זוהרא דנטלו ישראל בסיני כד אמרו \nנעשה ונשמע, וכד חבו בעגלא ויתנצלו בני ישראל את עדים, ומשה נטל כל הנהו. ומשום הכי \n"},{"index":7,"he":"קרן עור פניו, ורזא דמסוה ברזא דהבי המטפחת, והיינו דאיכא הפסק ביננא לשכינתא, ברזא \nדכי עונותיכם היו מבדילים ומאן דבעי למיזכי לזוהרא יקום כל לילה בפלגות לילא ממש \nלאתעסקא באורייתא לאיתחברא הוא בשעשועא דקב\"ה בג\"ע, ואוף דקריב לצפרא ניים לית לן \nבה, לחוד דיזהר בזריזות גדול דלא יפסיד אפילו לילה אחד אלא כל יומוי תדיר בפלגות \nלילא יקום לאתחברא בשעשוע וטיולא דקב\"ה בג\"ע והאי מאן דעביד הכי ינהיר עליו קב\"ה \nזוהרא עלאה ויחמי ליה בעינא: \nשנת אש\"ה. אור ליום שבת י\"ב לאדר, ה' עמך וכו' אזכך להעמיד תלמידים הרבה ולהדפיס \nספריך ולפשטן בכל גבול ישראל רק כי תדבק בי ובתורתי וביראתי ותדיר כל מחשבותיך יהיו \nבי באימה וביראה כי תדיר תצייר שם ההוי\"ה נגד עיניך ככתוב בכתב דיו שחור וכמאמר \nדהע\"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, ובכן תכנע ותחרד תמיד מפני ה' ותסיר כל מחשבותיך מלבך \nואין לך לחשוב בעסקיך כי אם בבית הכסא במקום המטונף כי ההרהור בעסקיך אינם מועילים \n"},{"index":8,"he":"לך ואדרבה הם לך מזיקים לכן הזהר מהם וייחד לבבך ומחשבותיך לעבודתי ואזכך להיות \nכתוב במצחך האי הוא ריש מתיבתא וכו' כד\"א חכמת אדם תאיר פניו כלומר אע\"ג דחכימא \nדייכול לחם צר ומים לחץ ופניו משונות מחמת הרעב, ועשיר דאכיל מאכלים טובים ואיהו \nבריא ושמן, הא לענין נפשא ההוא חכימא מנהרא נפשיה מחמת ההוא חכמתא די ביה, וההוא \nעתירא דלית ביה חכמתא פני פניו משונות, והיינו דכתיב ועוז פניו ישונה, דלעתירא קרי \nעז כד\"א ועשיר יענה עזות ומשו\"ה קרן עור פני משה דבהנהו ארבעין יומין דהוה בטורא \nלחם לא אכל איתרבי ואיתזן נפשיה ובהכי סגי זיו יקרא דאנפיה, וטעמא דארבעין יומין \nלקביל מ' יומין דיצירת הולד, והוו תלת זימנין מ' יומין לקבל תלת גלגולים דאיתגלגל, \nותו מהאי נהורא דאיתעבר מישראל כולהו זכה בהו משה כמא דאמור רבנן, והכא מטא זימנא \nלגלאה רזא דמסוה דהוה יהיב משה על אנפוהי דהא כד חזו כי קרן פני משה וייראו מגשת \n"},{"index":9,"he":"אליו דכיון דאינהו הוו חשיבין דאיתעדו מנייהו הנהו נהורי ולא יכלי לאיסתכלא ביה, \nדוגמא לדבר כמה דבר נש לא יכיל לאיסתכלא בניצוצא דשמשא, מה עביד משה קרא להון ולא \nקריבי ליה אלא אהרן והנשיאים דאינון הוו ראויים יותר, ובתר הכי קריבו שאר ישראל, \nוכד הוה ממלל עמהון לא יהיב על אנפוהי מסוה בגין דיסתכלון ביה ויקבלון נהורא מיניה \nבמללותיה עמהון, דוגמא לדבר בוצינא דאטפי כד תקרב יתיה לקביל בוצינא דדליק ע\"י \nניצוצא ושלהובי דאשא דאיכא בבוצינא דדליק אדלק ההוא בוצינא דאטפי, אוף הכי ע\"י מילי \nדאורייתא דהוה הוא ממלל עמהון ואינון הוו מסתכלין באנפוי כד\"א והיו עיניך רואות את \nמוריך ע\"י כך הוו מנהרין מנהורא דיליה, ובתר דהוה שיצי למללא עמהון דהא ההוא נהורא \nהוה נהורא דשכינתא, כמא דאסור לאיסתכלא בקשת ובכהנים בשעתא דפרסי ידייהו הכי אסור \nלאיסתכלא בהאי נהורא, ואע\"ג דבההיא שעתא דהוה ממלל עמהון הוה שרי להון לאסתכלא ביה \n"},{"index":10,"he":"דוגמא לדבר בגדי כהונה בשעת עבודה אין מועלין בהם שלא בשעת עבודה מועלין בהם: \n \nפרשת ויקהל \nפרשת ויקהל מהדורא קמא: \nשנת אש\"ה אור ליום השבת כ\"ב לאדר הראשון, ה' עמך, צוני שאתן בכל שבוע חלק לקבלה: \nוהא איכא למידק אמאי ויקהל משה את כל עדת הוה ליה למימר ויקהל את כל קהלת, ותו אמאי \nבקהלה כתיב פועל ויקהל דאיהו פועל ובעדת לא כתיב פועל, ותו מאי אלה הדברים אשר צוה \nה' לעשות אותם, ותו אמאי פקיד על מלאכה בשיתא יומין, ותו אמר תעשה מלאכה תעשה \nמאליה, ותו אמאי גבי לא תבערו אמר בכל מושבותיכם, ותו אמאי אהדר וקאמר ביום השבת \nדהא בשבת הוה עסיק: \nאבל רזא דמילתא, דעדת בני ישראל הוא מלשון עדות כלומר ישראל אינון סהדותא בעלמא. \nדקב\"ה ברא עלמא ומש\"ה תרי אומין דכלילין עלמא מודו בחידוש העולם ומישראל אוליפו ואי \nלא הוו ישראל דאיתפרסם חידוש עלמא על ידי אורייתא דנטרי ישראל הוו הני אומין מכחישי \nחידוש העולם. כמה דהוו מכחישי ליה אומי קדמאי, והקהיל משה את כל עדת בני ישראל \n"},{"index":11,"he":"למללא עימהון לאשפעא עלייהו זוהר מהאי נהורא דיליה כמא דאמרן ואדכר להון האי זכותא \nדאינון עדות על חידוש העולם דרמיז נהירו דשבתא, אי נמי לישנא דהקהלה משתמע דיתכנשון \nבערבובייא. ולישנא דעדת משמע דאינון מסודרין הבכור כבכורתו וכו', ובעידנא דכרוזא \nקרי דיתכנשון כולהו לא קרי להו באורח סידרא, אלא סתם אמר דיתכנשון כולהו מש\"ה כתיב \nביה לישנא של הקהלה, ומשום דבעידנא דיתכנשו כולהו הוו יתבי בסידורא משו\"ה קאמר אל \nכל עדת בני ישראל, ואמר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, כלומר מילי דשמיא פקיד \nקב\"ה למיעבד יתהון, כלומר דכד בר נש עביד מצוה כאלו עביד לההוא פקודא ומתקן ליה, \nאבל במילי דעלמא דלא תעביד עיקר, והיינו ששת ימים תיעשה מלאכ' כלומר מאיליה תיעשה \nדלא יהא לך השתדלותא סגי בעבידתא בהאי עלמא, וכדאמר רבנן עשה תורתך קבע ומלאכתך \nעראי, ואמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם למימר דאע\"ג דיהא אתיא דקריר תמן טובא אסור \n"},{"index":12,"he":"למיעבד אשא תמן לאתחממא, ואמר ביום השבת למימר דדוקא ביום השבת גופיה הוא דאסור \nלאדלקא אבל מבע\"י לאדלקא ליה ויהא מדליק ומבעיר ביומא דשבתא שרי, ולאפוקי מקראים \nדלית להו בוצינא דדליק ביומא דשבתא דעלייהו כתיב ורשעים בחושך ידמו. ואוי להם שבכל \nמקום שפקרו המינים תשובתם בצדם ובכן ואתה שלום וכל אשר וכו': \nאור ליום שבת כ\"ז לאדר, ה' עמך וכו', הדבק בי ובתורתי ויראתי ועבודתי באהבתי אל \nתטשני ואל תעזבני ואל תעלים עיניך אפילו רגע אחד מלהרהר בתורתי ועבודתי, אני אני \nהיא המשנה המדברת בפיך דאנת תנאה דילי סדרנא דילי גמרנא דילי. דהא שבע ענני כבוד \nמלוין יתך בזכות סדרי דמתנייתא וכד תגמור יתהון יהון מנהרין יתיר, והא אינון \nמכריזין קמך הבו יקר לדיוקנא דמלכא, להן ברי אתקף בי באהבתי ויראתי ותורתי ועבודתי \nואזכך למיסק לעולתא כלילא קמאי לאיתוקדא על קדושת שמי ותיסק על רצון מזבחי: \nוהא איכא למידק בהאי פרשתא אמאי איתמר הכא ויקהל משה בהאי דוכתא ולית הכי בכולה \n"},{"index":13,"he":"אורייתא אלא בפרשת הקהל את העם האנשים והנשים והטף, ובפרשת אתם נצבים היום כולכם לא \nאדכר בה לשון הקהלה, ותו אמאי אתמר הכא את כל עדת בני ישראל מה דלית הכי בדוכתי \nאחריתי ותו הא כבר פקיד עליה בפ' תרומה: \nאבל רזא דמילתא. דפרשיות הן כסדרן, ואע\"ג דאמור חז\"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה ע' \nפנים לתורה, ויישר חיליה דמשה בחירי דאמר דכסדרן הן והכי נמי הוו כסדרן, דברישא \nפקיד על עבידת משכנא בפרשת תרומה, ואמר ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו, \nובתר הכי עבדו ית עגלא, ולכפרא על ההוא עובדא פקיד בהאי פרשתא דאינון בגרמייהו \nייתון נדבתא וכדכתיב יביאה את תרומת ה', והא דקאמר קחו מאתכם, כלומר כל חד וחד \nבגרמיה יסב תרומת ה'. ומש\"ה הקהל ה' את כל עדת בני ישראל, לכפרא על חובא דעגלא, \nכלומר דייחד כולהון ספירין כי היכי דינהרון, דהא משה רמיז בתפארת, ואת במלכות וכל \nביסוד, ועדת בני ישראל בספירין דמטרוניתא, ויקהל וא\"ו רמיז בתפארת ויו\"ד בחכמה, \n"},{"index":14,"he":"וקו\"ף כללא דכולהו ספירין דסלקין למאה. בגין וכל חדא וחדא כלילא מעשר, וה\"א רמיז \nבבינה ומלכות, למ\"ד בבינה, ויאמר היינו מלכות, אלהם, אל\"ף תלת עילאי למ\"ד בינה, ה\"א \nמלכות. מ\"ם בינה, ברזא דמ\"ם דלמרבה המשרה, זה יסוד, הדבר מלכות, אשר תלת עילאה, \nומשום דהאי פרשתא איתמר בה עיגלא מש\"ה ענש למאן דעביד עבידתא ביומא דשבתא מה דלא \nענש מקמי הכי, דהא לא אמור אלא לא תעשה כל מלאכה ולא ענש, לא תבערו אש בכל \nמושבותיכם, האי רמז לתרי דוכתי דאית לכל אדם חד בגן עדן. וחד בגיהנם וכד בר נש \nמבעיר אש ביומא דשבתא או עביד שאר עבידתא מתבער ומתלהט אש בהנהו תרי מושבות דהיינו \nתרי דוכתי דקאמרן, ולהכי קרי להו בכל מושבותיכם, יביאה את תרומת ה' רומז לכנסת \nישראל דיחבר לה עם אבהן דאינון רמיזין בזהב בכסף ובנחושת, ואתה שלום: \nאור י\"ג לאדר השני, הלא לך למינדע כי בימי הפורים ובליל פסח מותר לשתות כל יין \nשירצה האדם ולהתענג ולהתפנק, ומפני שסמאל וחוייא בישא דרכם להכניס שמחה בלבות בני \n"},{"index":15,"he":"אדם ולתת בלבם לאכול ולשתות. ואח\"כ עולה ומסטין, וזהו סוד התענית שמתענין בי\"ג \nבאדר, והוא להכניע כחו מלהשטין, וזהו סוד ג\"כ שמתענין הבכורות והאיסטניסין וקצת בני \nאדם אחרים בערב פסח, והטעם מפני שישראל חייבים לשתות ארבע כוסות בליל פסח וכדי שלא \nישטינו עליהם סמאל ונחש נוהגים להתענות בערב פסח להכניע כחם. ולהורות כשישראל שמחים \nושותים בימים אלו אינו ח\"ו להשלים תאות היצה\"ר אלא לעבודת קונינו שהרי הם מקדימים \nלהתענות קודם לכן להכניע תאות היצה\"ר: \nהמה שכתוב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים, רצה לומר כי \nהאלהים רמז לבינה, והוא בשמים. ואתה רמז לכנסת ישראל הוא על הארץ כלומר שכל העולמות \nשלמטה ממנה תלוים בה וגם רמז לצדיק ולת\"ת שכל אחד ואחד נקרא אתה, והם על הארץ שהיא \nכנסת ישראל, על כן יהיו דבריך מעטים, כלומר לכן יהיו דבריך בעניני העולם מעטים כדי \nשיהיה לבך פנוי כדי לזווגם יחד, כלומר כיון שבינה שהיא המשפעת למעלה בשמים וכנסת \n"},{"index":16,"he":"ישראל על הארץ, צריך להשתדל תמיד לחברם יחד ולזווגם יחד: \nוסוד קריאת המגילה בי\"ד ובט\"ו הם סוד ימים שהלבנה מאירה בחדש שהם עשרים וט' ימים, \nוסוד בני עיירות שקורין בי\"ד הוא רמז על מילוי הלבנה כי בי\"ד היא במילואה, והוא \nמעולה מיום ט\"ו, כי אעפ\"י שביום ט\"ו היא יותר מלאה מ\"מ כיון שאז מגעת לתכלית המילוי \nומאז והלאה גורע אורה על כרחן יותר חשוב הוא יום ארבעה עשר שהיא בתוקף אורה ויותר \nמאירה וזוהר מאורה עולה והולכת ואינה יורדת ועל כן הוקבע יום זה לאותם שאין להם \nחומה לרמוז שביום י\"ד ללבנה אין להם חומה וגבול אלא הולך ואור עמוק באין חומה, \nוהוקבע יום ט\"ו למוקפת חומה לרמוז כי ביום ט\"ו אור הלבנה יש לה חומה וגבול עד פה \nתבא ולא תוסיף ובימים האלו הם סוד דוד ושלמה, שם דוד עולה ארבעה עשר ושם שלמה במספר \nקטן עולה ט\"ו, כי דוד הוא סוד שם י\"ד שהלבנה בתוקף אורה והולכת ועולה ועל כן לא היה \nגבול במלחמותיו, אל כל אשר יפנה יצליח כי הוא הי\"ד למלכות כמו שמנו חז\"ל. מאברהם עד \n"},{"index":17,"he":"צדקיהו שבו חשך מאור הלבנה כי עורו את עיניו, אי נמי היה דוד דוגמת י\"ד לחודש, \nושלמה היה יום ט\"ו ולכן היה מלכותו נפלאה יותר משל דוד, כי כן ביום ט\"ו היא מאירה \nיותר מיום י\"ד ולכן לא היה יוצא למלחמה, דוגמת הכרכים המוקפים שהוקבע להם יום ט\"ו \nולכן היה הוא מוקף חומה תמיד כלומר שלא היה יוצא למלחמה, ואתה אעירך בסוד בני כפרים \nלמה הוקבע להם ג' ימים אחרים, י\"א י\"ב י\"ג. ומה הטעם שכתבו מפני שמספיקין מים ומזון \nלאחיהם דמה ענין זה לזה, ולמה לא היו יכולים לקרות באלו הג' ימים [רק] כשיפלו בב' \nאו בה', ועוד למה נתבטל (עונש ודין) [עכשיו דין] זה, אבל הענין כי כשהיו ישראל \nיושבים על אדמתם היו מרובין באוכלסין ואע\"פ שנקראת ארץ צבי שמתפשטת לקבל אוכלוסיה \nכעור הצבי, היו כל כך מרובים שלא היו יכולים לישב בירושלים. והיו מתפשטים בכפרים. \n"}]}
