{"id":"kabala-a338c00ec4d2-1-2","bookId":"kabala-a338c00ec4d2","part":1,"torah":2,"title":"קטע 2","hebrewTitle":"קטע 2","segments":[{"index":1,"he":"שישתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא. ורזא דמילתא דבעי כזית במקום מרה לאגנא \nעליה ממקטרגים דליהוי האי כזית חוצץ באפייהו. וכן בעי כזית במקום חיותא דליהוי נזון \nממזונא דלעילא: \n(הרוצה לעמוד על כלל דברים אלו יעיין בר\"מ פ' פנחס ד' ק\"ג ק\"ח ק\"ט מבואר בפרטות והן \nהן הדברים הנאמרים פה) וכד לא אשתאר כזית כיון דליכא מאן דחייץ באפי סטרא מסאבא הא \nהאי סטרא שלטא עליה וכן כד לא אשתאר כזית במקום חיותא הא לא אייתין (צ\"ל מיתזן) \nאמזונא עילאה הילכך יתסר לן. ומ\"מ הא את חזי דאע\"ג דניטל כולו כשר ובלבד שישתארו בו \nשני זתים הללו, ולב ומוח לאו הכי דאפילו לא אתנטל מנייהו מידי אלא דאינקבו כל שהן \nלא אפשר לחי להתקיים. הא את חזי דכל קיומא דגופא תלי ברוחא דבליבא ובמוחא. וידוע, \nדת\"ת רמז ללב וכת\"ר במוח ורוחא חיותא דילהון היינו נציצו דהנך י\"ג מכילין דרחמי \nדבא\"ס דאינון מתנוצצין בהון ומנהון מתנוצץ חיותא וקיומא לכולהון ספירן והך נציצו \n"},{"index":2,"he":"דמתנוצץ בכת\"ר ות\"ת איקרי דעת והיינו שהיא נעלמת משום דבגו ת\"ת איהו נעלם ונסתר \nדוגמת רוחא דבלבא והיינו דאמור רבנן גדולה דעה וגו' ועליך למידק אמאי קאמר אל דעות \nדלפום מאי דקאמר גדולה דעה הוי ליה לקרא למימר כי אל דעת אלא רזא דמלתא דמשום האי \nנציצו דאיקרי דעת נהיר לכתר ולת\"ת אע\"ג דאיהו חד קריא ליה דעות תרי והיינו דקאמר \nגדולה דעה שניתנה בין שני שמות דאיהו נהיר לתרווייהו שנא' אל דעות ה' אל היינו כתר \nכד\"א אל עליון ה' היינו תפארת ודעת ניתן ביניהם לאנהרא לתרווייהו. הא איתברר לך \nדדעת איהו נעלם בגו ת\"ת כמא דרוחא נעלם בגו לבא. והא דאקשי בגמ' מאמרות ט' הוי אסיק \nאדעתי' דכיון דלא אשכחן אלא ט' זימנין ויאמר דאינון לקבל ט' ספירן מחכמה ולתתא וכתר \nמרוב איתעלמותיה לא אידכר במעשה בראשית וכד שמע דאמר בעשרה מאמרות נברא העולם אקשי \nט' הוי דלא אשכחן ויאמר אלא ט' זימנין ואהדר ליה בראשית נמי מאמר כלומר בראשית אע\"ג \n"},{"index":3,"he":"דרמיז בחכמה כתר נמי כליל ביה. והיינו דתרגם אונקלוס בקדמין למרמז על תרין קדמין. \nקדם דחכמה וקדם דכתר. הא כתר רמיז בבראשית ומ\"מ לא אתמר ביה ויאמר מרוב אתעלמותי'. \nוכיון דאידכר כתר בבראשית אע\"ג דלא איתמר ביה ויאמר שפיר יכילין למימר בעשרה \nמאמרות. ומאי דאקשי למיהוי מכריע בין חכמה ובינה כמו בין שאר ספירן. איכא למימר \nדלחד גוונא דאילנא דכתר חכמה ובינה אינון דא על גב דא לא קשה מידי ואוף לאידך אילנא \nדאינון דוגמת סגולת' לא תקשי בהני תלת אינון יחודא חד דג' ראשונות חשובות כא'. \nומהשתא תשמודע רזא דקרא דאורך ימים בימינה דהמיימינים בה זכו לדעת דאיהו אורך ימים \nכלומר דאיהו חיותא ואורכא דימים עליונים. אבל למשמאילים בה זכו לעושר וכבוד דאינון \nגבורה ומלכות ולא יתיר ומאי דלא אדכיר באורייתא אגרא דעלמא דאתי היינו משום \nדאורייתא מתלבשא בלבושא דפשטא דאיתגליא והכי אגרא דילה באורח פשטא באיתגלייא אבל \n"},{"index":4,"he":"מאן דינדע לה באורח דאיתכסי הכי נמי ידע דאגרא דילי' באיתכסייא הלא גליתי לך רזא \nעמיקייא אלין להן איזדהר מיומא והלאה בעובדך והרהורך תדיר יהא במתניית' דילי ולא \nתפריד מנהון אפי' רגע דעד השתא טובא אפרידת אתיהיבת דוכתא לסמאל ונחש למירדף אבתרך \nאלא דקב\"ה לא אשליט יתהון עליך בגין דתדיר אהדרותך לדחלת' דה' לכן אזדהר בכוונה \nדלבך בעידן ק\"ש לממסר נפשך על קדושת שמי כמא דאוליפתך ולכן תכוין בלב שלם ולא כדאת \nעביד השתא דלאו איהו בלב שלם והא אינון שית עולימין דאמרת דמלוין יתך אכתי אינון \nמלוין יתך אלא דלא מנהרין כולי האי כמלקדמין ולכן איתתקף במתנייתא דילי טובא ולא \nתשתבק מנהון ואוף פסקא וקבלה לא יעידון מינך הא את חזי כמה הרהורין דשטו ועיילו \nבלבך סמאל ונחש כי אליך תשוקתם ואתה תמשול בהם ויכניע תחתך וכד תחזי דהרהורין רדפין \nאבתרך אדכר קר\"ע שט\"ן בכוונה כמא דאולפינך ועוררך שלמה ידידי או אימא ה' צבאות עמנו \n"},{"index":5,"he":"הני ג' קראי ג' זימנא ובכן יערקון מינך ואזכך לאעלה לא\"י ולאתייחדא עם שלמה ידידי \nוחברייא לאתעסקא באורייתא ואזכך לאיתוקדא על קדושת שמי לעיניהון דכולא ביקר וחדו \nסגיא ובכן כל חובך ישתארון בנורא ותיסק כעמר נקי ותלך ותנוח ואתה שלום: \nאור ליום שבת כ\"ב לשבט ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ולא כאשר אתה עושה פעם פעם כי אלו \nהיית יודע כמה עולמות אתה בונה וכמה עולמות אתה מפריד בעת שאתה מפריד לא היית מפריד \nאפילו שעה אחת לכן התחזק ליחד כל מחשבותיך לי ואם כה תעשה אזכך שיעשו נסים על ידיך \nכמו ע\"י התנאים וידעו כל העולם כי יש אלהים בישראל ואל תתפתה מן סמאל וסיעתא דילי' \nשמכניסים הרהורים בלבך לבטל יחודך. ובפרט בעת התפלה הלא הם רודפים אחריך להסיר \nכוונתך והזהר מהרבות בשתיית היין ומהרבות במאכל. ולא תאכל ולא תשתה דרך הנאה אלא \nכמי שכפאו שד שא\"א לו לעשות בענין אחר לקיום גופו בדבר. כי יפה כוונו המסתירים עצמם \n"},{"index":6,"he":"בעת אכילתם כמו בעשיית צרכיהם כי זה וזה אין לכוין בו אלא מצד ההכרח לבד והזהר \nמלהרהר באשה כלל וזכור עדות אמתא דר' דלא חזי מיומי קרי מעולם וזכור עובדא דר\"י \nשפדה אותה ריבה והשכיבה מרגלותיו ועמד וטבל ואמרו שראה קרי מחמת טורח הדרך ולא מחמת \nשנסתכל באותה ריבה ח\"ו והזהר להתרחק מאד מן הכעס ודבריך יהיו בנחת ביותר ובלי שום \nכעס אע\"פ שידברו או שיעשו דברים שראוי לכעוס עליהם צא ולמד ממרע\"ה רבן של כל \nהנביאים כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ולמד מהלל וענוה שהיתה בו לכן הזהר בני מכל \nאלו וארחיב את גבולך בתלמידים ויצליח במאד מאד ובתר כן לגמור ספרך ככל אשר שאלת מעם \nה' אלהיך ובתר כן אזכך לאתוקדא על קדושת שמי ותסתלק כעמר נקי. ולענין חלב ודם \nדאקשית לדין למה החמיר' תורה דם בכרת. ורזא דמילתא דג' מיני ספירין אצילות בריאה \nיצירה ועלמא מתנהג ע\"י הנך דבריאה (ס\"א דיצירה) ולית לן תפיסה בהנך דבריאה וכ\"ש \n"},{"index":7,"he":"באצילות והא הנך דאצילות אינון לובן גמור וחלב רמיז להון דאיהו לבן ואיהו נקלף רמיז \nדלית לון קיומא ותפיס' בהאי עלמא ואיהו קיום לעילא רמיז דתפיס' דלהון דק כקרום. \nוספירין דבריאה אית בהון קצת דין ודם רמיז להון דאיהו אדום ואית בדמא מיא מערבי דכד \nתשבוק דמא תשכח קצתיה במיא למרמז דלאו אינון לגמרי דינא ומאן דאכיל חלב בעי לאחדא \nבספירין דאצילות ומאן דאכל דם בעי לאחדא בספירין דבריאה ועונשיה איהו מדה כנגד מדה \nאיהו בעא לאדבקא נפשיה באתר גבוה מאתר דחזי ליה. עונשי' דיכרת מאתר דחזי ליה: \nאור ליום השבת כ\"ד לתשרי. ה' עמך וכו' רק אם תדבק בי ולא תפריד מחשבתך מיראתי \nותורתי אפי' רגע ותזהר מלהנות בשעת אכילה. ועשה כאשר הורה יונה קדישא והזהר ממחשבות \nשמכניסים בלבך יצר הרע ונחש כי הנם רודפים אחריך לכן הזהר מהם כי הדבר לא ניתן אלא \nלקיום המין ולא להנאה וזה שאמרו על רבי אליעזר דומה כמי שכפאו שד לכן הזהר מלהרהר \n"},{"index":8,"he":"בדברים ודי במה שעבר ומהיום והלאה הזהר בתכלית ויחד מחשבותיך אלי ליראתי ולתורתי \nובשעת התפלה הזהר משום מחשבה וטוב לך דהא קב\"ה וכו' ורזא דמעשה בראשית עמוק עמוק מי \nימצאנו. ורזא דבראשית ברא אלהים שבתחלה היה הקב\"ה אחד ושמו אחד כדברי ר' אליעזר \nכלומר דכולא הוה בא\"ס וכד סליק רעותיה למיברי עלמא נתנוצץ חד נקודה מג' עליונות \nואלהים דבראשית היינו בינה ולא אכתב בשמא דהויה בנקוד' אלהים לרמוז דבעלמא דבינה \nאיתברי את השמים ואת הארץ. כלומר אלהים דהיינו בינה ברא שמים דהיינו ת\"ת וארץ \nדהיינו מלכות. ואת לרבות גבורה וחסד. ואת תניינ' לרבות נצח והוד יסוד. וז\"ש חז\"ל את \nהשמים לרבות תולדותיהם. ואת הארץ לרבות תולדותיהם, והארץ היתה כלו' מלכות הוה כלילת \nמתוהו ובוהו והיינו שני עמודים. וחשך דהיינו פחד על פני תהום היינו יסוד. ורוח \nאלהים היינו ת\"ת. מרחפת על פני המים היינו חסד. ויאמר אלהים יהי אור וירא אלהים את \n"},{"index":9,"he":"האור כי טוב. האי וירא לאו לשון ראי' אלא לומר דמשפיע שפע לאתקיימא ביה ותדיר הוא \nמשפע עליה. ויבדל אלהים בין האור ובין החושך ת\"ת מבדיל בין גדולה וגבורה. ואתה \nשלום: \nאור לשבת כ\"ז לתשרי. חזק ואמץ. והא איכא למידק במאי דקאמר נעשה אדם וירדו בדגת הים \nדמשמע דתכלית בריאת אדם לא הוי אלא כדי שירדה בדגת הים וכו' ולא הוי ליה למימר אלא \nנעשה אדם שיעסוק בתורה ובמצות. ותו דבכל דוכתא מקדים בהמה לעוף ועוף לדגים והכא \nנקיט להו בהיפוכ'. אבל רזא דמילתא דבמאי דאמר בצלמינו כדמותינו משמע בהדיא דיעסוק \nבתורה ובמצות דהיינו דמותינו וקאמר דיהא חכמתי' סגיא דידבק מילין מעילא לתתא והייגו \nדקאמר וירדו בדגת הים והיינו ים דחכמה עילאה ובתר הכי בעוף השמים דהיינו ת\"ת ובתר \nהכי בבהמה דהיינו יסוד ובתר הכי בכל אשר על הארץ וחיילין דיליה: \nאור ליום השבת י\"ד לטבת. ה' עמך וכו' והא שדרוני לגלאה לך רזא יקירא במאי דאת בעי \n"},{"index":10,"he":"למינדע רזא דויאסף אל עמיו והא איצטרך לגלאה לך רזא דויפח באפיו נשמת חיים דאיכא \nלמידק דשארי בנשמת חיים וסיים בנפש חיה. ותו דהוה סגי דלימא נשמה בלא חיים ונפש בלא \nחיה. ותו מאי ויהי האדם לנפש דמשמע דאדם אתהדר והוה נפש. ותו מאי ויפח באפיו. אבל \nרזא דמילתא במאי דאת רגיל לאקשויי כיון דנשמת האבות מתחת כסא הכבוד אמאי איצטריכו \nלמיתא בהאי עלמא. ותרי תירוצא דאת רגיל לתרוצי תרווייהו קושטא אינון והיינו טעמא \nדאיפליגו אי נוח לאדם שנברא אי נוח לאדם שלא נברא. והא איכא למיתמה דהא בכל מעשי \nבראשית אתמר כי טוב בכל מלה ואפי' במות אתמר רבנן והנה טוב מאוד. והנה טוב מות וא\"כ \nהיאך אפשר למיסק אדעתא דאיכא מאן דאמר נוח לאדם שלא נברא דא\"כ מיגרע גרע כד נברא \nוח\"ו למימר הכי. אבל רזא דמילתא במה דאת מתרץ דנשמתין עד לא אתו לעלמא דמו למאן \nדאכיל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום דא אמרו נוח לו לאדם שנברא כלומר דגשמתן מיכספן \n"},{"index":11,"he":"מגרמייהו למיכל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום הכי מתאוות למיתי לעלמא ונוח להם \nלהבראות כדי למיפק מההוא כיסופא בעי למיתי להאי עלמא למתעסק בתורה ובמצות לעבדה \nולשמרה ויכלון נהמא בלא כיסופא. ותו דנשמתן דעסקי בתורה ובמצות כד נפקין מהאי עלמא \nסלקין בדרגין עילאין ממאי דהויין בקדמייתא דהא אינון חצובות מתחת כסא הכבוד ובתר \nהכי מתעלין בצרור החיים את ה' אלהיך. ומה דאמרי רבנן יתננו לאוצר. היינו לומר \nדבההוא אוצר מנקין נשמתא מטינופא ולכלוכי דגופא ובתר הכי מתעלין בצרור החיים את ה' \nאלהיך. וכד חזו נשמתן דלא אתו לעלמא עילוייא דנשמתין דאתו לעלמא נוח להם להבראות \nכדי למיזכי בהאי עילוייא והא דתנן שע\"כ אתה נוצר דהיינו דקשי קמייהו לאעלא בגיעולא \nדטינופא דגופא אבל למיתי בהאי עלמא למיעסק בתורה ומצות בוודאי ניחא להו מטעמי \nדאמרן. ומאי דאמר נוח לו לאדם שלא נברא היינו משום דכד אתו להאי עלמא עיילי בסכנתא \n"},{"index":12,"he":"שמא יקלקלו מעשיהם וירדו ממדרגתם. ומשום הכי ניחא להו למימבל כיסופא למיכל נהמא בלא \nפולחנא וכן ניחא להו מלמדבק בדרג' עילאי בצרור החיים וסגי להו בהאי דרגא תחת כסא \nהכבוד מלמיתי בהאי עלמא לעיולי גרמייהון בסכנתא ובהכי אתי ע\"כ אתה נוצר כפשוטה. \nוהשתא אית לך למינדע דנשמות הצדיקים אתבריאו עד לא אתבריא עלמא כדאז\"ל בנשמותיהם של \nצדיקים נמלך. וכד אתבריא אדם פקיד הקב\"ה לנשמתיה דיפח באפיו ובההוא נפיחא הוה רוח, \nומההוא נפיחא אתהוה נפש. והכי פירושא דקרא ויפח באפיו הנשמה וקראה נשמת חיים למירמז \nדנשמה איהי מבינה דאיתקרי' נשמה ואיהי כלילא בחכמה דאיקריא חיים וכד נשמה נפחה \nבאפיו ויהי האדם לנפש כלומר מההוא נפיחא נתהווה אדם דהיינו נפש דאילו גופא לא איקרי \nנפש אלא בשר אבל אדם כדאמרן ואמר חיה למירמז דההוא נפשא אתהווה מההוא נשמת חיים \nוכחה כלול בה ובתר דנשמה נפחה מסתלקא לעילא. ורוחא נמי איסתלק ואשתאר נפש אי זכי \n"},{"index":13,"he":"מדבק לרוח ואי זכי טפי מדבק לנשמה וכד אסתלק מעלמא אתמר ביה ויגוע וימת ויאסף אל \nעמיו. ויגוע לקבל נשמה דמסתלקא. וימת לקבל רוח דמסתלק. ויאסף אל עמיו לקבל נפש \nדמסתלק ומתכניש עם רוח ונשמה דאינון עמיו ואתעביד צרורה את ה' אלהיך ונפש סליק \nונחית לזימנין וביעקב לא נאמר וימת למירמז דרוח דליה לא אסתלק מיניה לגמרי אלא סליק \nונחית וכמו דהוי לשאר אינשא נפשא הוי ליעקב רוחא. והיינו ויגוע סילוקא דנשמתא. \nויאסף אל עמיו סילוקא דנפשא דאתחבר בנשמה ורוח דרוח נמי אסתליק. ואתעבידו כולהו \nתלתא צרורא חד אלא דלא כתיב ביה וימת למירמז דרוחא לא אסתלק מיניח לגמרי אלא סליק \nונחית כדאמרן: \nשנת הרצ\"ו אור ליום א' ד' ניסן. ה' עמך וכו' הא חזינא דקשה לך על מה דאוליפתך ברזא \nדרזין טמירא דטמירין רזא דעשר ספירין עילאין ושכינת' מטרוניתא קדישא דאם כן הוו להו \nאחד עשר. ובעל ספר יצירה אמר עשר ולא ט' עשר ולא י\"א. הלא לך למינדע דקב\"ה וכל בני \n"},{"index":14,"he":"מתיבתא דרקיע שדרוני לגבך לאוליפתך רזא וקושטא דמילתא והלא לך למינדע דעשר ספירין \nעילאין אתנהרו בא\"ס באורחא דאוליפתך דא\"ס בטיש ואפיק חד נהירו כליל ג' נהורין. וחד \nמנייהו בטיש ואפיק תרין נהורין. ואידך נהורא בטיש נמי ואפיק תרין נהורין. וכתרא \nעילאה בטיש ואפיק תלת נהורין והא אשתלימו להו עשר ספירין עילאין. ובתר כל חד מהנך \nעשר ספירין עילאין בטש ואפיק חד נהור' כעין נרתקא כהדין קומצא דלבושיה מיניה דאיהו \nיחודא חד עמיה וכל הני עשר נהורין דאינהרו מעשר ספירין עלאין איתכלילו כולהו והיא' \nשכינתא דביה משפיעין עשר ספירין עלאין למיזן עלמין כולו והיא ביחודא שלימא עם \nספירין עלאין דהא בבטישו דלהון נפקת ומשום דהוי אפשר למיסק אדעת' למימני' יתיה \nולמימר דספירין אינון אחד עשר להכי אולפך בעל ס' יצירה דלית' דלא דמיין לספירין \nעילאין דאלו ספירין עלאין דנפקו מא\"ס. וחסד ונצח מחכמה וגבורה והוד מבינה ות\"ת \n"},{"index":15,"he":"ויסוד מלכות מכתר אבל שכינתא היא מנא דכולהו דמכולהו נפקת וכל חד מעשר ספירין \nעילאין נהיר בה חד נהירו ואיתכליל' מכולהו ולהכי תשכח בכתבא דחד מאילניא דאית ביה \nמכל ספירה וספירה שבילא חד למלכות לרמזי רזי דא ולהכי אחד היא עמהם ביחוד ולא (חסר) \nוכל זכיין וכל חובין בה תליין ליחדא לה בעשר ספירין עלאין דיהון נהרין בה ותמן הוא \nרזא דבשכמל\"ו ותמן תליין כל מצות עשה ומצות ל\"ת כולא ליחדא לה בכל עשר ספירין עלאין \nכי היכי דנפקת מכולהו הכי בעי ליחדא לה ולכוונא עשר ספירין דילה לקבל עשר ספירין \nעלאין דכד אינון מכוונן בחדא הוי שלימותא וחדווא בעלמין כולהו. ודא רזא דויאמר \nאלהים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו דהא אלהים דא בינה דאיהו אמר לעשר ספירין נעשה אדם \nכלומר כל חד מיננא ליבטיש ויפיק חד נהורא דבאתכלילתי' דכולהו עשר נהורין נעשה אדם \nיהא אדם דהיינו מטרוניתא דביך איתקריאת אדם כד\"א כתפארת אדם לשבת בית ומאן דיתבא \n"},{"index":16,"he":"בביתא היא איתתא וליהוי האי אדם בצלמינו כלומר דניהוי נרתק' לכל חד מינן ויהא \nכדמותינו כלומר דיהא דמי לן למהוי כליל לעשר ספירין כוותן וטעמא דאמר הכי בינה משום \nדתרי עילאי כלילין ביה ואיהו גוזר ומקיים במאמר דילהון. ולית לך למישאל אמאי קאמר \nהכי בההיא שעתא ולא מקמי הכי דהא דא שאלתא דמה לפנים ומה לאחור ובמופלא ממך אל \nתדרוש וכו' ומהכא תשתמודע רזא דפלוגתא דדו פרצופים היו או זנב היתה דמאן דא' דדו \nפרצופים היו בעא למימר דהאי נהורא דאפיק כל חד מעשר ספירין הוה כליל בגוויה ולא \nמתחזי לבר עד דאמרת בינה נעשה אדם דבההיא עידנא אתנהיר ההיא נהורא ואתכלילו כל הנך \nנהורין ואיתעביד האי אדם. ומ\"ד זנב היתה בעא למימר דהאי נהורא הוה מתחזי בכל נהורא \nונהורא ספירה וספירה. וכד אמרת בינה נעשה אדם אתכלילו הנך נהורין ואיתעביד האי אדם \nדאיהי דוגמת נקבה דמכוונא לקביל כולהו שייפין דדכורא כד מתיחדין ביחודא חד והכי כד \n"},{"index":17,"he":"מתייחדין עשר ספירין דמטרוניתא לקבל עשר ספירין עילאין מכוונא חדא לקבל חדא הא איהו \nיחודא שלימתא ואיהו חדוותא דעלמין כולהו וההיא איהי רזא דיחודא דאנן בעינין ליחדא \nתדיר. ודא רזא דאפיק קב\"ה אתתא מצלע דאדה\"ר. ויבן ה' את הצלע כי היכא דמטרוניתא \nנפקת מבטישותא דבטישו עשר ספירין עילאין דאיהו עלמא דדכורא ותא חזי איך מבשרי אחזה \nאלוה דכי היכי דא\"ס אפיק עשר ספירין עילאין ועשר ספירין אנהירו ואפיקו. שכינתא \nוכולא איהו ייחודא חדא. הכי קב\"ה בעובדא דאדה\"ר נפח באפיו נשמת חיים דהוי רמז לאין \nסוף ומההוא נשמת חיים אנהורה גופא דאיהו דוגמת עשר ספירין עלאין ומגופא דאדם \nאיתבניאת נוקבא רמז למטרונית' דאיתבניאת מעשר ספירין מנהירו דלהון כמא דאמרן דכל \nספירה אנהר בה חד נהורא דאיהו נרתק לה ואיהו מיחדא בהאי נרתקא וההוא נרתקא איחד בה \nביחודא שלימ' ובכל הני עשר נהורין איתכלילו ואיתעבידו חד והיא שכינתא דאיהי דוגמת \n"},{"index":18,"he":"נוקבא דמקבלת ומתעברא מדכורא מכל שייפין דדיליה נגיד בה ואוף איהי מנהגא ביתא \nומפלגא מזונא לכולהו עלמין דא הוא רזא וקושטא המילת' דשדר קב\"ה וכל בני מתיבת' \nדיליה לאודעותך דכולהון משגיחן עלך בגין דתבת בתיובתא קמי קב\"ה ואוף עתיד לאיתוקד' \nעל קדושת שמיה ותסתלק בגו סילוקין עילאין דקדישין ולכן מהשת' מזמנא לך בגו צדיקייא \n"}]}
