{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-109","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":109,"title":"שער לט דרוש יג","hebrewTitle":"שער לט דרוש יג","segments":[{"index":1,"he":"שער לט דרוש יג\nתרין עטרין הם חו\"ג והם ע\"ב ק\"ל ע\"ב חסד ק\"ל גבורה ואם תחבר כ\"ו של הוי\"ה ול\"ב \nנתיבות חכמה וע\"ב הנ\"ל יהיה ק\"ל בזכר כמו ק\"ל בנקבה אך להיותו דכורא נקרא בשם ע\"ב \nלבד. ועיין לעיל כי ע\"ב ק\"ל הם כולן אחוריים והם זווג דאב\"א (נ\"א והם חו\"ג דאבא). \n[הגהה - צמח נלע\"ד שהחו\"ג דפב\"פ הם ע\"ב דיודי\"ן וה' הויות דגבורה ק\"ל הרי ע\"ב ק\"ל \nדפנים: \nונבאר ענין זוווג ז\"א ורחל שהם אדם וחוה העליונים אחר חטא אדה\"ר שהנה בעלות רחל \nלמעלה לקחה מקום לאה כי לאה נשלמה למעלה פרצופה וכולה יושבת באצי' ואז לוקחת גם את \nהמ\"ן דביסוד לאה בהלוואה ונזדווגה עם ז\"א ואז הוא נותן בה אותן ג' גבורות פחות שליש \nשנתפשטו בו והם מגולים בסוד מ\"ד ואע\"פ שנתמעטה ממקומה עכ\"ז נשארה באצילות ועתה היא \nבבריאה ולא נתפשטו בה לא החסדים ולא הגבורות ואין ביסוד שלה מ\"ן עדיין כנ\"ל לכן הוא \nמעלה אותן הה\"ג דביסוד לאה שהם מ\"נ ויצא משם קין. ואח\"כ חזרה להזדווג עמו שנית ואז \n"},{"index":2,"he":"נותן בה שארית הגבורות אשר נתפשטו גם הם בו אחר נתינת הגבורות הראשונים בסוד זווג \nועתה היא נותנם בבחי' מ\"ד וגם היא לוקחת ה\"ח שהיו בו\"ק לאה וכשרחל לוקחת ה\"ג שביסוד \nלאה אז נתפשטו וירדו שם החסדים כולם ביסוד לאה ועתה לוקחם רחל והיה בה בסוד מ\"נ \nויצא הבל אח\"כ חוזר להזדווג שלישית ואז נותן הוא מ\"ד מכל ה\"ח וירדו ונתפשטו קצתן \nאחר צאת הגבורות משם ולהיותן בחי' מים יכלו כולם לצאת עתה אע\"פ שקצתן לבד נתפשטו בו \nורחל העלה מ\"ן הרשימו של החסדים הראשונים כי הגבורות אינם מניחין כ\"כ רשימו כמו \nהחסדים. [הגהה - ונלע\"ד שזה מובן במ\"ש כי הרשימו הוא מל' ולכן המל' דחסדים יש בה \nממש אבל ה\"ג אין בהם כ\"כ הארה וגם תבין מכאן שה\"ג וה\"ח היורדין מהדעת והניתנין \nלנוקבא בסוד זווג (הם מ\"ד) ונתנין לנוקבא לתיקון גופה ויורדין ביסוד אח\"כ הם מ\"ן גם \nתבין שכל זמן שלא כלו המ\"ן והמ\"ד אינם באים אחרים חדשים לצרכו ולצרכה למ\"ד בו ולמ\"ן \n"},{"index":3,"he":"בה: \nונבאר ענין אורות זכרים ונקבות בין בחסדים בין בגבורות. והענין צריך שתדע ענין הדעת \nדז\"א שהנה כל הטפות של הזווג ממנו נמשכין שהרי תחלה מזדווגים בחינת מוח החכמה עם \nמוח הבינה והם ממשיכים הטפה אל הדעת שהוא המכריע ביניהן וכלול משניהן מוח החסדים \nומוח הגבורות למוח הדעת ואם כן הטפה אינה נמשכת אלא ממוח הדעת עצמו והבן זה נמצא \nשכל הנשמות אינן באים אלא מהדעת או מהחסדים שבו או מגבורות שבו כמ\"ש. ודע שהז\"א יש \nלו ג' מוחין שהם חב\"ד והדעת כלול מחו\"ג שלקחם מחו\"ב אח\"כ שורש עטרא דחסד נשאר שם \nבדעת כולה ויורדין ממנה בחינת ה\"ח של התפשטות ה\"ק שבו כנודע ואח\"כ כללותן יורדין \nביסוד שבו ואמנם גם שורש העטרה דגבורה נשאר בו דאל\"כ יהיה גם דעת האיש קל כשל נקבה \nואח\"כ לא זו בלבד אלא גם נמשכין ומתפשטין ממנו בחי' ה\"ג בה\"ק וכללותן ביסוד ג\"כ \nבאופן שהז\"א יש לו תרין עטרין ואח\"כ יוצא הארה מעטרא דגבורה שנשאר שרשה בדעת ז\"א \n"},{"index":4,"he":"והולך אחורי הז\"א בנקב הנקוב במקום החזה ועברה אל האחור כנזכר באדרא נשא קמ\"א שאז \nהגברות הולכין אליה דרך הנקב כנ\"ל ובהם נתקנת גו גופא הם גבורות הנקבות כאשר מעלה \nאותן אח\"כ בבחינת מ\"ן וכן אפילו החסדים העוברים אליה לבנין גופא כנודע הם חסדים \nנקבות הנשארים בז\"א עצמו ואח\"כ נותן לה בעת הזווג ע\"ד הנ\"ל בקין והבל וכל אלו הם \nזכרים בין חסדים בין גבורות. גם ט\"א שהרי שורש אלו הב' עטרין הם ב' זרועות דא\"א \nכנודע ושם הם זכרים וע\"כ ברדתם למטה בעודם בזכר נקרא זכרים ובהיותן בנוקבא נקרא \nנקבות. גם ט\"א לכל בחי' שיש בכ\"מ שיהיה שהנה כאשר אור העליון מתפשט אם הוא מקום \nשאינו עובר דרך מחיצה נקרא זכר וכן ז\"א מקבל אורותיו היוצאין מגולים מתוך היסוד \nדאמא אשר בחזה שבו והם עדיין ממש כמו שיצאו ממוח האב ולכן אפילו הגבורות שבו זכרים \nהם אבל כאשר האור עובר דרך מחיצה שנוקבת האור ויוצא דרך המחיצה דמיון אור היוצא \n"},{"index":5,"he":"לנוקבא דרך נקבי מחיצות גופא דז\"א נקרא נקבות כי הוא יוצא דרך נקבים וגם שנחלש כחו \nכנקבה בעוברו דרך נקב בלי ספק וזהו עיקר הפי' בענין זה כי חלישת כח הוא להיותו יוצא \nדרך נקב ובודאי אין חלישות רק בסבת עוברו דרך מסך הנקבים וזה נקבה נקב ה' שהוא \nמלכות הנקרא נקבה ונקרא ה' כנודע: \n \n"},{"index":6,"he":"שער לט דרוש יד\nודע כי תחלה אמר לי מורי זלה\"ה כי מן הדעת דא\"א המתפשט בו\"ק דא\"א כנ\"ל דרוש א' הנה \nממנו נעשה ב' דעות דאו\"א ומן חצי עליון דת\"ת דא\"א נעשו ב' גופים דאו\"א מחסד שבהם עד \nמלכות שבהם באופן זה כי הלא הת\"ת הוא סוד ו' כדלקמן. כי הנה נודע בסוד וקרא זה אל \nזה כי בת\"ת יש י\"ב פרקין כמנין זה והם סוד ו' שבת\"ת שבמלואו הם ב' ווי\"ן ו' גדולה \nו' זעירא הנה הת\"ת הוא ו' גדולה והענין שהוא כולל ו\"ק שבו והוא כנגד ו' פרקין שיש \nבב' זרועות והיסוד נקרא ו' זעירא כי גם בו כללות כל הו\"ק והם ג\"כ כנגד ו' פרקין \nשבב' שוקיים שהם נ\"ה כנזכר פ' נשא קמ\"ג וצדיק יסוד עולם דכליל שית בקרטיפא חדא וכן \nבפרשה בראשית דמ\"ד וז\"ל האי רוחא אתכליל בשית וקיימא בשית כו' והוא מובן עם מ\"ש \nאמנם נוסיף לך ביאור בזה והוא באומרו אתכליל וקיימא. והענין כי הנה כשתמנה מלמטה \nלמעלה מהיכל לבנת הספיר עד היכל הרצון הוא ו' היכלות. והנה אלו ההיכלות הם עולים \n"},{"index":7,"he":"ונכללים תחתונים בעליונים עד שנמצא כשעולים עד היכל הרצון אז היכל הרצון אתכליל \nבשית שכולן עולין ונכללין בתוכו כנזכר שם שההיכלות עולים ונכללין זה בזה ובבחי' זו \nאמר אתכליל בשית ואמנם הוא עצמו נחלק לו' חלקי' כנ\"ל כי הוא בחי' ו' ואז כל הו' \nהיכלות נחלקין בו' חלקים שיש בו ולבחי' זו אמר וקיימא בשית כי הוא בעצמו מתחלק \nוקאי' תמיד בבחינת ו' חלקים שהם השרשים של הו' היכלות הנמצאים תמיד שם בתוך הת\"ת \nשהוא היכל הרצון אך הה' היכלות תתאין נכלין בו בעת העלייה ולא קיימין תמיד תמן וזו \nהבחי' ג\"כ יש ביסוד ו' זעירא. והנה זו הו' הגדולה שבת\"ת דא\"א נחלקה לב' ונעשה ג' ג' \nכי ג' חלקים הראשונים שבו שהוא עד טבורא הם לאו\"א וג\"פ תתאין דת\"ת הם כתר דז\"א והנה \nאלו ג\"פ הנשארין לאו\"א נחלקים באופן זה כי חצי ת\"ת העליון שנתחלקו הם ג' חלקים חצי \nהו' בהכרח הוא שאע\"פ שיתחלק בהכרח שימצא כל בחי' הו' בחצי ו' העליון כי כן הוא בכל \n"},{"index":8,"he":"העולמות העליונים שאע\"פ שמתחלקים נשאר כח הכל באותו חלק כנ\"ל נמצא כי ג' חלקים אלו \nהראשונים נעשין בצורת ו' א' וכשתמלאנה כזה וא\"ו הם ג' אותיות שהם עצמן הג' חלקים \nשבחצי עליון של ת\"ת באופן שהוא וא\"ו ואינו אלא ג' חלקים והנה החלק העליון שהוא ו' \nראשונה ממנו נעשה גופא דאבא ומו' אחרונה גופא דאמא ומאות א' שבאמצע הוא\"ו נעשו ב' \nיסודות דאו\"א ולכן הושמו היסודות באמצע הוא\"ו כי הם המיחדים את שניהן וע\"י \nמזדווגים. אמנם אח\"כ שמעתי ממורי זלה\"ה באופן אחר והוא כי אלו הג' חלקים שיש בחצי \nהעליון דת\"ת דא\"א הב' חלקים הראשונים מהם נעשה לאו\"א ב' דעות והחלק הג' ממנו נעשים \nכל ב' גופים דאו\"א. וכדי שתבין ענין זה היטב איך מחלק הג' מספיק לב' גופים דאו\"א \nנקדים לך הקדמה א' דע כי יש ב' מיני זווגים הא' נקרא נשיקין והב' הוא זווג ממש \nונודע שקודם זווג תחתון הגופני צריך שיקדים אליו זווג העליון רוחני שהם הנשיקין \n"},{"index":9,"he":"בסוד וישק יעקב לרחל ומבשרינו נחזה אלוה שתחלה מקדים הנשיקה ואח\"כ הזווג. ואמנם גם \nהנשיקין בסוד זווג ולכן מצינו בגמרא שנקרא זווג בלשון דבור שהוא בפה כמ\"ש במס' \nכתובות במשנה ראוה מדברת עם א' אמרו לה מה טיבו של זה ויש מ\"ד בגמרא שפירש מאי \nמדברת נבעלת ע\"ש גם הפסוק קורא הזווג בל' אכילה כמ\"ש כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה \nפיה וגו' והבן זה. גם בזה תבין מ\"ש ה\"ד לאלתר כגון שהרוק בתוך פיה פי' כשאדם מזדווג \nעם אשתו אז בהכרח מתמצה הרוק ומתהווה בתוך פיהם והוא קודם אל הזווג והוא סי' לו \nואמנם להיות זה הזווג עליון ורוחני מאד לכן בתחלה מקדים זווג נשיקין לזווג תחתון. \nוהענין כי תחלה מתעוררים ג\"ר באדם להזדווג שהם בחי' ג' מוחין דברישא ומוציאין הטפה \nההיא מזווג הנעשה ע\"י ואחר שהנוקבא העליונה שהיא בינה שבראש נטלה הטפהמסוד זווג אז \nמורידה למטה ביסוד וחוזרת לצאת אל הנוקבא. נמצא שבתחלה מזדוג האדם מניה וביה להוציא \n"},{"index":10,"he":"הטפה שלו ממוחין שלו ואח\"כ יורדת עד היסוד בו ואז נותנה לאשתו ביסוד שלה. וענין \nזווג זה העליון דנשיקין הוא באופן זה. דע כי הנה נודע שכל ספירה כלולה מי' והנה \nחכמה דא\"א הוא סוד מוחא סתימאה דיליה ויש בה י\"ס ונתפשטו כולם ברישא לחודיה והיסוד \nשלה הוא החך חכמה וז\"ס ח\"ך מ\"ה והמלכות שבה הוא הגרון ואמנם גרון זה נקרא בינה בערך \nשאר הגוף כנודע שתחלת הגוף הוא מחסד ולמטה וא\"כ סיום הראש שהוא הגרון נקרא בינה \nוהוא המלכות והנוקבא של חכמה שהוא מ\"ס ומזדווג החכמה עמה בסוד הח\"ך שהוא היסוד עם \nהגרון שהוא מלכות הנקרא בינה כנ\"ל: \nמ\"ק דע כי סוד אחע\"ה בגרון כנודע מאדר\"ז והם בבינה והם גימטריא אג\"ם גיכ\"ק בח\"ך והם \nבחכמה אותיות ח\"ך מ\"ה גיכ\"ק גימ' נג\"ף ואלו הם שמות קדושים: \nגם שמעתי ממורי זלה\"ה באופן אחר והוא שהחכמה עצמה הוא הח\"ך והגרון היא הבינה ולשון \nהוא המכריע בנתיים והוא הדעת שבין חכמה לבינה שהוא ברית הלשון כנזכר בס\"י והוא \n"},{"index":11,"he":"דוגמת ברית המעור שהוא היסוד המזדווג בזווג תחתון והלשון הוא היסוד המזווג זווג \nעליון והנה נודע אותיות אחע\"ה שהם בגרון וגיכ\"ק הם בחיך. והענין שהחכמה הוא עטרא \nדחסדים והבינה הוא עטרא דגבורה ואותיות גיכ\"ק הם ה\"ח שבח\"ך שהוא חכמה ואותיות אחע\"ה \nהם ה\"ג שבגרון שהוא הבינה. ובזה תבין מ\"ש באדרא האזינו רצ\"ה אשא ומציא אתתקן ויאין \nבציורא פי' שבתוך הפה הנ\"ל יש חו\"ג שהם מיא ואשא זה בצד זה לכן אחע\"ה בגרון א' \nדטריד מלכין ח' דטריד ונחית כו' כי אלו האותיות הם בחי' ה\"ג אך אותיות גיכ\"ק שהם \nהחסדים עליהם נאמר הנחמדים וגו' ומתוקים וגו' וגם עליהם נאמר והיה מעשה הצדקה שלום \nכנודע שהצדקה שנותן צדיק לצדק הם החסדים הנקרא שלום וצדקה ואז צדק שהוא דינין כנזכר \nבזוהר שהם בחי' גבורות מתמתקים ע\"י החסדים שהם ה' ואז מצדק נעשה צדקה וזה כונת מצות \nצדקה והנה הגרון הוא נקודת ציון שבבינה ושם הם ה\"ג אחע\"ה. ועם זה שאמרנו לא יחלוקו \n"},{"index":12,"he":"אלו השמועות ששמעתי ממורי זלה\"ה כי החו\"ב מתפשטין לי\"ס כל א' מהן וראשיהן למעלה \nבמוחין וסופן מסתיימין בפה ושם הח\"ך כח הסיום דחכמה וגרון כח הסיום דבינה שהוא \nנקודת ציון שבה והלשון הוא יסוד של הח\"ך הממשיך ה\"ח גיכ\"ק וה\"ג אחע\"ה ואז הוא שם \nבסוד מ\"ד היורדין מח\"ך אל הגרון ובסוד מ\"נ העולין מן הגרון אל החך והוא סוד הרוק \nהיוצא מח\"ך וגרון כנ\"ל בגמ'. וז\"ס וכולן מחכאן דא לדא בלישן ממלל רברבן כו' כי הוא \nהלשון המזווגם לכן כולם מחכאן ליה כי הוא העיקר וממנו תוצאות חיים. והנה אע\"פ \nשאותיות גיכ\"ק או אותיות אחע\"ה אינם אלא ד' עכ\"ז הם ה' ולא קבלתי טעמו. והנה ז\"ס \nשאז\"ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב\"ה נברא ממנו מלאך אחד והענין כי המלאכים נבראים \nע\"י זווג רוחני העליון הזה ולכן חיים וקיימים לעד אך בני אדם באים ע\"י זווג תחתון \nגופני שהוא מבחי' היסוד עם המלכות לכן הם מתים. ובמ\"א נתבאר ענין זה. עוד יש יתרון \n"},{"index":13,"he":"א' אל זווג נשיקין כי הטפה ההיא יוצאת מהמוחין ממש דברישא. אמנם זווג התחתון אין \nהטפה ההיא נמשכת מהמוחין עצמן אלא מבחי' הה\"ח המתפשטין בגוף מחסד עד הוד ושמור כלל \nזה בידך והנה נודע שאין לך טפה יורדת מלמעלה מ\"ד שאין טפיים סלקין כנגדה מ\"נ. \nוהענין שהלא נודע שבריאת העולם היה ע\"י שם מ\"ב הנרמז מבראשית עד ב' דובהו וזהו הטפה \nדדכורא אמנם טפת נוקבא הוא ב\"פ מ\"ב כלולה מב' טיפות שהם אותיות אחע\"ה כמנין פ\"ד ב\"פ \nמ\"ב שהם בגרון שהוא בינה נוקבא ובבאורינו בענין זווג של א\"א של הנשיקין שם נבאר איך \nשם מ\"ב נרמז בח\"ך שהוא גיכ\"ק והנה גם בזווג תחתון הם כסדר הזה וז\"ש פ' בראשית ד' א' \nוכמה דדיוקנא דברית אזדרע במ\"ב זווגים פי' הנה ו' דשמא קדישא היא דיוקנא דברית כי \nהיסוד הוא ארוך דומה לאות ו' וזהו דיוקנא דברית והנה זה ו' הוא סוד חוט השדרה \nהממשכת הטפה ממוח הדעת לתתא ביסוד שאחר שנזדווגו בסוד זווג העליון ג\"ר בסוד הפה \n"},{"index":14,"he":"הנ\"ל שהם הנשיקין והם ב' אותיות י\"ה מיהו\"ה אז אח\"כ נתפשטה הטפה ההיא שיצא מאותו \nזווג העליון וירדה דרך חוט השדרה שהוא ו' דהויה ואז נתפשטו ה\"ח מחסד עד הוד ואח\"כ \nכללות ה\"ח ביסוד ונשלמה אות וא\"ו ונמצא שתחלה היתה הטפה אות י' ואח\"כ נתארכה ונעשית \nו' בו\"ק שנתפשטה בהם כוז\"ש בתיקונים שהאי טפה אתארכת בעמודא דאמצעיתא ואתעביד אות \nו' ע\"ש. ואחר התפשטות ה\"ח שם בגופא שהוא אות ו' שם בסוד מ\"ב שאלו הו\"ק הם סוד ו' \nשמות הראשנים דשם מ\"ב ולפי שכבר ידעת שכל קצה כולל ו\"ק לכן בכל שם יש ו' אותיות \nאח\"כ אותו הרגל התחתון של הוא\"ו דק מאד הוא נקודת העטרה של היסוד דמות י' קטנה רגל \nו' גם היא כלולה מכל הו\"ק לכן היא צורת קוץ שהיא ו' קטנה ודקה וזו הו' הוא שם ז' \nדמ\"ב ויש בו ג\"כ ו' אותיות לטעם הנ\"ל וזו הנקודה נכנסת ביסוד הנקבא שהוא ה' דהוי\"ה \nבנקודת ציון שבה ואז נקרא גמר ביאה כמ\"ש בגמרא ונמצא ששם זה האחרון הוא בחי' העטרה \n"},{"index":15,"he":"שהיא מלכותכ שביסוד וגם שהיא נכנסת ביסוד דמלכות לכן שם האחרון של מ\"ב מכנים אותו \nבזוהר אל המלכות. ואמנם עם מ\"ש כאן יובן איך שם מ\"ב כולו בו\"ק דגופא והם ז' ווי\"ן \nכנזכר והנה לעיל נתבאר שזווג תחתון דיסוד אינו נמשך ממוח עצמו אלא מה\"ח אחר שנתפשטו \nבגופא ויובן היטב עם מ\"ש כאן שאחר הזווג עליון דנשיקין נמשכו החסדים למטה בגופא \nובאותו הבחי' שנתפשטה שהוא שם מ\"ב משם ממשיך היסוד טפת החסדים דזווג תחתון אל \nהנוקבא באופן שבכל זווג יש ב' זווגים עליון ותחתון כנ\"ל והבן זה מאד כי הוא כלל \nגדול. הרי שמ\"ב אותיות כלולין בטפה זרעית הזו ואמנם מה שאמרו מ\"ב זווגים יכולין אנו \nלפרשו מלשון זווג פי' שאלו המ\"ב אתוון הם סוד הזווג אמנם הענין הוא שנודע שאין \nנקודה דלא אתכלילת בחברתה ימין בשמאל\nושמאל בימין וא\"כ הם מ\"ב זווגים ר\"ל כפולים שכל אחד הוא זווג אחד שהם שנים שנים. גם \nטעם הדבר שאין לך נקודה דלא אתכלילת מעילא לתתא ומתתא לעילא וא\"כ הרי הם ב' מ\"ב \n"},{"index":16,"he":"כפולים. גם סוד הענין כמ\"ש לעיל שאין לך טפה יורדת מלמעלה שאין כנגדה עולה ב' טפין \nואלו הם מ\"ב זווגים וז\"ס כמה דדיוקנא דברית אזדרע כו' כי הנה נודע אצלינו שיש שם \nמ\"ב דע\"ב באצילות ושם מ\"ב דס\"ג בבריאה ושם מ\"ב דמ\"ה ביצירה אך בעשייה לא יש ונמצא \nעתה ג\"כ שירמוז ג\"כ אל ענין זו שכמו שהזכר בעצמו עם נוקבא הכל באצילות הם סוד מ\"ב \nזווגים כפולים זכרים מהזכר ונקבות מהנקבה כן הענין שכל האצילות נעשה אח\"כ בחי' \nפרצוף א' זכר לבד בערך בריאה ויצירה שהם עלמא דנוקבא ואז המ\"ב דאצילות הם סוד מ\"ב \nאותיות פשוט ומלא ומלא דמלא דשם הוי\"ה דאצילות ועולין כנגדו ב' מ\"ב אחרים שהם סוד \nב' טפין דנוקבא כפולין והם מ\"ב זיווגם מ\"ב דבירא ומ\"ב דיצירה: \n \n"}]}
