{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-117","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":117,"title":"שער מא פרק ג","hebrewTitle":"שער מא פרק ג","segments":[{"index":1,"he":"שער מא פרק ג\nוהנה ענין עור שהוא לבוש דז\"א עצמו אפשר שגם בו יש בחי' ג' לבושין דמיון הכלים אך \nנלע\"ד כי הנה הם ב' לבושים לבד א' הוא העור וא' הוא השערות בסוד אדרת שער. ובזה \nתבין איך הקליפות יונקים משערות ונקרא סערה על שמם וכנגדן יש ב' לבושים אחרים של \nמצות א' של תפלין בסוד עור וא' ציצית בסוד החוטין דמיון לשערות. אמנם אלו הם \nהלבושים של האדם בעוה,ב בסוד כי היא כסותה זה ציצית היא שמלתו לעורו חלק הפנימי של \nהעור והם התפלין והענין כי ציצית ביצירה ותפלין הם יותר פנימי' בבריאה נמצא כי עור \nדיצירה נקרא טלית דציצית והעור דבריאה נקרא תפלין כי הם יותר קדושים והם במוח לבד \nכי כן הבריאה בחי' ראש אך היצירה סוד הגוף לכן הציצית סובבים כל הגוף וגם הראש \nלהורות כי יצירה מלבוש לבריאה אך עור העשיה אין כנגדם במצות כי בהם נאחזים החצונים \nלגמרי אך בעור האצילות אין כנגדן רק עור האדם עצמו כהדין קמצא דלבושא מיניה וביה \n"},{"index":2,"he":"ואין לבושו נפרד ממנו כמו בבריאה ויצירה שעור שלהם שהוא לבושם נפרד בסוד תפלין \nוציצית אך בעשייה אפי' בכלים עצמן יש אחיזה בסוד קיא צואה ובסוד יפנה ויטול ידיו \nובסוד צא תאמר לו אך בפנימיים שהם נר\"ן אין בהם אחיזה כלל חס ושלום רק ניזונים \nמהניצוצין שעברו דרך הכלים ומכ\"ש בעור ואפשר כי החשמ\"ל דתבונה המפסיק בין עור האדם \nאל הקליפות אינו רק עור א' לבד אלא שנחלק לג' שנעשה מאחוריים דנה\"י תבונה מהעור שלה \nוחשמ\"ל הנצח נקרא צל ודהוד ודיסוד נקרא ב' צללים כנ\"ל ולכן בהסתלק צללים אלו בליל \nה\"ר מורה על כי גם פנימי' נר\"ן נסתלקו ואז הקליפות שולטים באדם כי אז נסתלק החשמ\"ל \nהחופף ונמסר בידם ואפשר לומר כי ג' כלי ז\"א הם נגמרים כשלוקח תבונה שנייה כל הג' \nבחי' אז נגמר עיבור וקטנות וגדלות דכלי הא' וכשלוקח תבונה ראשונה ג' בחי' אז נגמר \nעיבור וקטנות וגדלות כלי ב' וכשלוקח בינה עילאה הג' בחי' אז נגמר עיבור וקטנות \n"},{"index":3,"he":"וגדלות כלי הפנימי ולכן תראה כי הדעת הכלי הפנימי דז\"א הוא ממש בדעת אמא עצמם ואבא \nוכנגדן יש ג' חשמלים והם ג' לבושים נר\"ן הנזכר בזוהר פ' ויקהל א' בג\"ע הארץ לנפש \nוא' בין המלאכים לרוח וא' בכסא לנשמה וז\"ש פ' יתרו ע\"ח ענין יעקב דנפיק מההוא חשמ\"ל \nפנימאה ר\"ל כי מתוך החשמ\"ל יוצאין ניצוצי אור המוחין דז\"א דמצד אבא ליעקג והם חו\"ג \nהחסדים לקחה אוריא\"ל והגבורות נוריא\"ל וכנגדן לקחם יעקב בעלה דלאה הנקרא מדת ימי \nוזהו יעקב איש תם [הגהה - א\"מ זה אין לו קשר לכאן]: \nיש זווג חצון שהוא טפה גשמית דכלים ועכ\"ז יש בהם רשימו דנפש דגדלות והוא ההוא רוחא \nדשביק בגווה והיא המעלה אותן המ\"נ דחיצוניות אך כשגם יורדת טפה הפנימיות דנשמה אז \nז\"א עצמו צריך שיעלה המ\"נ באופן כי גם בזווג החיצוניות שהם כלים א\"א להעלות מ\"נ \nשלהם אם לא בכח פנימיות עצמו אלא שאינו רק הרשימו לבד והוא הנקרא רוחא דשדי בגווה \nדגדלות דנפש פנימיות אך זו\"נ הם העיקרים ושורש ההוא רוחא וגדוליגם ממנו כי האי רוחא \n"},{"index":4,"he":"נשאר אם שרשי נשמות הנבראים שיתלבשו בו אך הזו\"נ הם אלהות וכבר בהוולדם לקחו חלקם \nמההוא רוחא הנוגע להם והבן זה מאד והנה נתבאר במ\"א כי הז\"א יורד ומתלבשין בחי' \nהכלים שלו בבי\"ע לברר משם הברורים. והנה הבירורים הם דוגמת המאכל כי הם סוד הבהמות \nבהררי אלף המבררים באכילתן בעולם העשייה ושם בעשייה יש בחי' ניצוצין ראוין אל \nאצילות ג\"כ לבחי' כלי החיצון ואוכלם נוקבא דעשייה ומשם ניתנין בסוד מ\"נ לאמא דעשייה \nוכן משם מתבררים יותר עד שעולין למלכות ליצירה ואז שם חוזרת מלכות דיצירה לברר \nמהמלכים דיצירה וחלק אצילות של חלק כלי אמצעי מעלהו לאמא דיצירה וכן עולין עד מלכות \nדבריאה ושם נבררין גם המלכים דבריאה החלק אצילות שיש שם הנוגע לכלי הפנימי כנזכר \nבמ\"א כי חלק האצילות מתפשט בכל בי\"ע אבל ג' חלקים דשייכי עם ג' כלים דאצילות כנ\"ל \nנטלם נוקבא דאצילות בסוד מ\"ן ואמנם החלקים של בי\"ע נשארים במקומם כי כבר נשלמה \n"},{"index":5,"he":"והחלקים דאצילות עלו עד נוקבא דאצילות וחזרה לברר מהמלכים דאצילות שהם אחוריים \nדאו\"א ומעלה מ\"נ עד אמא ונתקנת אמא יותר ואז יש בה כח להוריד מוחין חדשים לזו\"ן \nמחמת אלו מ\"נ שעלו ונתקנו עד שם ואז נותנם אמא לזו\"נ מתוקנים נמצא כי בכל פרצוף \nשבכל עולם יש זווג בפ\"ע לתקן המ\"ן בכל מדרגה שעולין. [הגהה - ג\"ז אין לו קשר]: \nוהנה כמו שיש קליפין בין כלים דיושר למקיפין כן יש קליפה בין כלים דעגולין למקיפים \nהחיצו' אשר ע\"ג כולם ואפשר לומר כי כל הקליפות הם ביושר אך נראה כמ\"ש (נ\"א נראה \nדמכ\"ש הוא) שהרי היושר הוא הרוח והעגולים הם הנפש. [הגהה - ג\"ז אין לו קשר לכאן]: \nהנה הפנימי הוא נחלק לב' א' הוא אלקים וא' הוא הוי\"ה זה ניצוצין וזה אורות וביניקה \nיש ג' בחי' כלים ובחי' עור אלא שהם דקים ולא גמורים ואז חיותם הוא מהניצוצות דאלקים \nשהוא פנימיות של הזמן ההוא ואח\"א שנגדלו הכלים והעור אז הפנימי דאלקים יוצא עד העור \n"},{"index":6,"he":"אך הפנימית דהוי\"ה נשאר בג' כלים כנזכר ואז ננסר ואז חצי העור ניתן לנוקבא החצון של \nאלקים וחצי עור נשאר לז\"א ואפשר כי בעור המוחין אין שם אפי' בחי' אלקים אך בו\"ק יש \nבעור אשר שם בחינת ו\"ק דאלקים כנזכר במ\"א שאין יורדין רק מוחין דאלקים אך ו\"ק \nנשארים והטעם כי אפי' העור של המוחין צריך שיהיה בו הויות ולא אלקים משא\"כ בו\"ק \nהאדם עליון יש בו פנימיות וחצוניות והמוחין הם פנימיות והחיצוניות הם צלם אלקים \nוהנה המוחין מתפשטים בכל הגוף בבחי' הוי\"ה כזה י\"ה הם המוחין שבראש חו\"ב ו' גוף \nהאדם והתפשטות המוחין בו ה' אחרונה הערה והוא בת זוגו של אדם וחיצונותו הוא אלקים \nכזה א' שהוא כתר הוא גלגלת האדם לה ב' כלים של מוחין. ונלע\"ד ששמעתי באופן אחר והוא \nיותר אמיתי כפי הנלע\"ד א' הוא כתר ל' ג' מוחין ה' ה\"ק מחסד עד הוד י' יסוד י' זעירא \nכנודע ם' מל' והוא העטרה או בת זוגו וז\"ס וייצר ה' אלקים את האדם כי הם ב' יצירות \n"},{"index":7,"he":"א' מהוי\"ה וא' מאלקים וזהו ויברא אלקים את האדם בצלמו צלם ו' שהוא ז\"א הנק' הוי\"ה \nבצלם אלקים כנגד שם אלקים הנ\"ל. ענין עור הוא סוד הקליפה החופפת הנקרא רע ובאותו \nנהירו דקיק בתוכו דקדושה שהוא סוד ו' הנקרא עור והנה עור האדם עצמו הוא סוד הקליפה \nהחופפת על הכל אשר לא יצאת רק עד שיתפשט רקיע כי בעודן עור ומים עדיין לא נתגלית \nהקליפה עד שאתקרישו ונעשה רקיע ואז יצאת הקליפה. והנה אות ו' נקרא רקיע ולכן הושמה \nבין אותיות ר\"ע ונעשה עור וז\"ס שארז\"ל ג' חדשים הראשונים קשה לאשה ולולד והענין כי \nג' חדשים ראשנים כולם הם רע בסוד ג' שני ערלה ואחר כך אות ו' נכנסת שם ונעשה עור \nואז מתחיל הולד להקרש ולהתפשט מציאות עור כי עדיין היה אור ומים לבד בג' חדשים \nהראשונים: \n \n"},{"index":8,"he":"שער מב פרק א מ\"ב\nהיכל השיבעי והיכל הזה נקרא היכל אבי\"ע ובו תשעה שערים השער הראשון שער דרושי אבי\"ע \nובו י\"ב פרקים: \nהנה יש מאציל ונאצל והנאצל יש בו ד' יסודות אש רוח מים עפר וה ד' אותיות הוי\"ה והם \nחו\"ב תו\"מ והנה הם טנת\"א והם הם אבי\"ע שהם הם ד' בחי' שבאדם א' אדם הפנימי שהוא \nהרוחניות הנקרא נרנ\"ח ב' הוא הגוף. ג' הוא המלבושים שע\"ג הגוף. ד' הוא הבית שיושב \nבתוכו האדם וגופו ומלבושו וכל בחינות אלו כלולות מד' בחינות ואלו הם בחי' א' של \nהרוחינות הם נשמה לנשמה ונר\"ן. בחי' הב' שהוא הגוף הוא העצמות שבהם המוח מבפנים \nוהגידין והבשר ועור וכמש\"ה עור ובשר תלבישני ועצמות וגידין תסוככני. [הגהה - צ\"ע \nבענין נרנח\"י מקומן בספירות היכן הם ובכלל זה לידע ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן הכללות היכן הם \nובכלל זה טנת\"א היכן הם בכללות הספירות]: \nבחי' ג' שהם הלבושים הנה הם נודעים שהם לבושים המוכרחי' אל כהן הדיוט כתונת ומכנסים \n"},{"index":9,"he":"מצנפת ואבנט כי אותן הד' דכ\"ג הם לבושים היותר עליונים מאלו כנזכר בזוהר שאלו הם \nלבושים שם אדנ\"י ואלו הם לבושי שם הוי\"ה אבל עיקרם אינם אלא ד' בחי'. בחי' הד' והוא \nהבית יש בית וחצר ושדה ומדבר. אמנם בכל אלו הד' בחי' הפרטיות יש בחי' א' כוללת כולם \nוהיא ממוצעת בין בחי' ובחי' הכוללת שתיהן דוגמא מ\"ש חכמי הטבע כי בין הדומם והצומח \nהוא הקורא\"לי הנקרא אלמוגים ובין הצומח והחי הוא אדני השדה הנזכר במסכת כלאים שהוא \nכמין כלב גדל בקרקע וטבורו נשרש בקרקע ויונק משם וכשחותכין הטבור שלו מת ובין החי \nוהמדבר הוא הקיף. וכעד\"ז יש בכאן כי בין הבורא יתברך ובין הנברא שהיא הבחי' הכוללת \nהרוחינות יש בחי' באמצע אשר עליה נאמר בנים אתם לה' אלהיכם אני אמרתי אלקים אתם \nונאמר ויעל אלקים מעל אברהם וארז\"ל האבות הן הן המרכבה והכוונה כי יש ניצוץ קטן מאד \nשהוא בי' אלהות נמשך ממדרגה האחרונה שבבורא וזהו הניצוץ מתלבשת בכח ניצוץ א' נברא \n"},{"index":10,"he":"שהוא נשמה דקה במאד מאד ובניצוץ זה הנקרא יחידה יש בה שרשי ד' בי' הרוחניות שהם \nנרנ\"ח וכן בין בחי' הרוחניות לבחי' הגוף יש בחי' א' כוללת שתיהן והוא בחי' רביעית \nדם של הנפש כי יש בה ניצוץ אחרון של הנפש שהוא הרביעית שבנפש פי' בחי' נפש שבנפש \nולכן נקרא רביעית וזה הניצוץ מתלבש ברביעית דם הנזכר לעיל והכל א' וכמ\"ש כי הד הוא \nהנפש הנאמר על רביעית דם הזה וזה הרביעית דם הוא היותר מובחר מכל ד' בחי' הגוף הנ\"ל \nאשר כל חלק נחלק לד' כנ\"ל והוא רביעי הראשון והעליון מבחי' העצמות של המוחין שהוא \nהחיות שבתוכו שהוא הדם המתפשט בהם להחיותם ובזה הרביעית שבדם העליון כלול כל שרשי \nד' בחינות הנ\"ל. באופן כי הוא בחינה אמצעי בין הרוחינות אל הגוף והיא מורכבת משניהם \nוכן בין בחי' הב' אל הג' יש בחי' ממוצעת והם שערות וצפרנים של האדם כנודע כי זה היה \nלבוש של אדה\"ר בתחלה והנה הם דבוקים בעור האדם ודומין אל הגוף של האדם עצמו אמנם \n"},{"index":11,"he":"בהסתלקותן משם נעשה מהם לבוש מאותן השערות ע\"ד שעושין מצמר הרחלים ועזים וכיוצא ולא \nעוד אלא שאף גם בהיותן דבוקים בגוף האדם הם דומים למלבוש דמיון הבהמות וחיות \nששערותיהן מלבושיהן והמופת לזה הוא אדם הראשון בענין הצפורנים ומצינו בנבוכדנצר שזה \nהיה לבושו כמ\"ש עד די שערוי כנשריה רבה וטופרוהי כצפרים כו' וכן בין בחינת הלבושים \nלבחי' הבית הם אוהלים הנעשין מצמר ופשתים שהם בחי' לבושים וגם הם ששים לבחינת בתים \nוזו הבחינה של אוהלים צריכה עדיין עיון אם הוא כך או אם יש בה דבר אחר. ועתה נחזור \nלדבר בעולמות העליונים אחר שבארנו המשל נבאר עתה הנמשל ונאמר כי הנה הנמשל אינה רק \nמד' בחי' יסודות לבד שהם ד' אותיות הוי\"ה שהם חו\"ב תו\"מ כנ\"ל וע\"כ נמצא שחכמה נקרא \nראששית. גם בזה תבין מ,ש כי לעולם הכתר הוא בחי' עליונה אינה מכלל העולם ההוא אלא \nדומה אל כתר המלך שהוא למעלה מראשו ואינו מכללות ראשו ועל כן אינה מכלל הספירה \n"},{"index":12,"he":"ובמקומו נמנה הדעת הנזכר בס\"י ועל כל זה לפעמים אנו מוני אותו בכלל הי\"ס. והענין \nיתבאר עם הנ\"ל שיש בחי' אמצעית בין כל בחי' ובחי' דומה למ\"ש חכמי הטבע והביאו \nהרמב\"ן ז\"ל בתחלה הפ' והארץ היתה תהו ובהו וכתב ג\"כ בשם ספר הבהיר כי קודם שברא הד' \nיסודות ברא חומר א' הנק' היול\"י שהוא הדבר מוכן לקב צורת הד' יסודות אח\"כ אב הוא \nאינו לובש שום צורה כלל ועיקר ומה שהוא קודם התהו נקרא אפס וכמו מאפס ותהו נחשבו \nלו. והענין הוא כי הא\"ס נקרא אפס כי אין בו שום תפיסה שאין שם חומר ולא צורה כלל \nואחריו יצא התהו והוא הכתר ואחריו יצא הבהו הכולל ד' יסודות חו\"ב תו\"מ. וביאור הדבר \nכי הנה בהכרח הוא שתהיה מדרה אמצעי בין המאציל אל הנאצל כי יש הרחק ביניהן כרחוק \nהשמים מן הארץ ואיך יאיר זה בזה ואיך יברא זה את זה שהם ב' קצוות אם לא היה דבר \nממוצע ביניהן ומחברם ויהיה בחי' קרובה אל המאציל וקרובה אל הנאצל והנה בחי' זו הוא \n"},{"index":13,"he":"כתר הנקרא תהו כי אין בו שום יסוד כי ע\"כ אינו נרמז בשם הוי\"ה כלל רק בקוצו של יו\"ד \nאמנם הוא בחינת אמצעי כנ\"ל והוא כי הנה כתר הוא דוגמת החומר הקודם הנקרא היול\"י שיש \nבו שורש כל הד' יסודות בכח ולא בפועל ולכן נקרא תהו כי הוא מתהא מחשבות בני אדם \nבאמרם הנה אנחנו רואים שאין בו צורה כלל ועכ\"ז אנחנו רואים שהוא נאצל ויש בו כח הד' \nצורות נמצא כי אפשר לקוראו א\"ס ומאציל כמו שהוא דעת קצת המקובלים שהא\"ס הוא הכתר \nואפשר לקוראו בשם נאצל כי ודאי א\"ס גדול ממנו וע\"כ הזהירו בו חכמים במופלא ממך אל \nתדרוש אמנם תכלית מה שאנו יכולים לדבר בו הוא כי הכתר הוא בחי' ממוצע ממאציל ונאצל \nוהטעם הוא כי הבחינה היותר האחרונה מכל האפשר בא\"ס הוא אשר האציל בחי' א' אשר בה \nשורש כל הי\"ס בהעלם ודקות גדול שא\"א להיות לנאצל יותר דקות ממנו כי תהו אשר למעלה \nממנו אין ע\nוד זולת האפס המוחלט כנ\"ל ונמצא כי יש בבחי' זו ב' מדרגות א' הוא הבחי' היותר \n"},{"index":14,"he":"תחתונה ושפלה מכל בחי' א\"ס וכאלו נאמר דרך משל שהוא בחי' מלכות שבמלכות ואע\"פ שאינו \nכך כי אין שם דמות וספירה ח\"ו כלל רק לשכך האזן נדבר כך. והנה בזו המדרגה התחתונה \nשבא\"ס יש בה כללות כל שלמעלה המנו ומקבלת מכולם כנודע שהמלכות מקבלת מכולם מדרגה זו \nהתחתונה היא האצילה את בחי' השנית שהיא המדרגה העליונה מכל מה שבכל הנאצלים ויש בה \nשרש כל הנאצלים והיא משפעת לכולם באופן שהיותר קטן מכל המאציל האציל היותר מובחר \nשבכל הנאצלים ואין ביניהן מדרגה אחרת כלל כי אחר המאציל הזה אין נאצל יותר קרוב \nאליו ודומה לו כזה וכללות שתים אלה הבחי' היא בחי' א' הנקרא כתר שבערך בחי' הא' אשר \nבה קראוה קצת מקובלים א\"ס ובערך בחי' ב' שבה קראוה קצת המקובלים כתר שהוא במנין \nהי\"ס אבל אנחנו סברתינו לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא היא בחי' אמצעית בין א\"ס \nלנאצלים ויש בה בחי' א\"ס ובחינת נאצלים וב' בי' אלו הם הנקרא עתיק וא\"א ושניהן נקרא \n"},{"index":15,"he":"כתר כנודע אצלינו והבן זה מאד. וז\"ש במ\"א כי המלכות שבמלכות שבעולם האצילות המתלבשת \nבראש הבריאה שהוא הכתר הנקרא א\"א הוא בחי' עתיק של עולם הבריאה והבן זה מאד. הכלל \nהיוצא מזה כי האמת הוא שהנאצל אין בו רק ד' מדרגות שהם ד' אותיות הוי\"ה והם אבי\"ע \nוהם חו\"ב תו\"מ כי לכן התורה התחילה מבראשית ואין ראשית אלא חכמה כמארז\"ל ואמרו כן \nבלשו שלילה כדי לשלול את הכתר אמנם יש בחי' אמצעית כולל ב' בחי' מאציל ונאצל והוא \nהנקרא כתר וכתר זה יש בו כללות כל מה שלמעלה ממנו ואף אם הוא קטן מכולם ויונק מכולם \nויש בו שורש כל הי\"ס הנאצלים והוא משפיע בכולם. ובזה אל תתמה אם לפעמים אנו אומרים \nכי י\"ס דאצילות נחלקים לד' אותיות הוי\"ה ופעמים אנו אומרים שנחלקין לה' פרצופים \nוהוא כשאנו אומרים שהוא ד' הוא מנין הנאצלים ממש בפועל וכשאנו מונין ה' פרצופים הוא \nכאנו מונין שורש המאציל עם הנאצלים עצמם. ודע כי עד\"ז הוא בכל הי\"ס שבכל עולם ועולם \n"},{"index":16,"he":"וכן בפרטות בכל פרצוף ופרצוף כי לעולם כל בחי' ובחינה נקרא עליונה מאציל ותחתונה \nנאצל ואי הנאצל פחות מד' אותיות הוי,ה אפילו בי\"ס פרטיות ופרטי פרטיות ויש בחי' \nאמצעי ביניהן הנקרא כתר והבן זה מאד כי בו יובנו כל הדרושים שנבאר וזהו אני ראשון \nואני אחרון כי הכתר הוא ראשון והוא אחרון והוא אי\"ן והוא אנ\"י כי בבחי' מלכות של \nמאציל אשר בו הוא אחרון ונקרא אנ\"י שהוא המל' ובבחינת שורש הנאצלים אשר בו שהוא \nבחינת כתר הוא הראשון ונקרא אי\"ן שהוא אותיות אני: \n \n"}]}
