{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-128","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":128,"title":"שער מז פרק ב","hebrewTitle":"שער מז פרק ב","segments":[{"index":1,"he":"שער מז פרק ב\nואמנם בענין ד' בחינות הנ\"ל ראיתי שינוי א' להר\"ר גדליה והוא כי ג' מדרגות הם כי \nהג' ראשונות מקבלות האור מרחוק (צ\"ל מקרוב) וז\"א מקבל האור מקרוב רק שהוא דרך חלון \nומלכות ברחוק וע\"י החלון והנה בזה תבין מ\"ש בתקונים כי י\"ס דאצילות איהו וגרמוי חד \nבהון פי' כי אי אור א\"ס נבדל מהן ע\"י מסך כלל אבל הבריאה לאו איהו וגרמוי חד בהון \nכי אין א\"ס עובר שם רק דרך מסך ועוד מצאתי דרך ג' בסוד ההפרש שיש באצילות עצמו והוא \nכי א\"א נמשך לו אור א\"ס בקרוב עד שבא לו בהרחבה גדולה אבל או\"א בא להם הארה מן אור \nא\"ס בקירוב ג\"כ רק שהוא דרך חלון ולא בהרחבה כמו שבא לא\"א וז\"א בא אליו האור בהרחקה \nוגם שהוא בא לו דרך חלון ולא בהרחבה אך רוחב החלון דז\"א היה רחבו כרוחב החלון ואו\"א \nממש אך הנוקבא בא אליה האור בריחוק וגם החלון אשר משם נמשך לה האור הוא יותר צר \nוקטן חלון דז\"א אמנם כל אלו הבחי' אינם ע\"י מסך כלל אך בין בריאה לאצי' יש מסך \n"},{"index":2,"he":"כנ\"ל. גם דע כי הלא כדי שהאור א\"ס יוכל להאיר בכל אצילות צריך שיתלבש עצמותו תוך \nהחכמה ואחר התלבשותו בחכמה אז מתפשט בכל האצילות וע\"י מלבוש זה לבדו יכול כל \nהאצילות לקבל מן הא\"ס וז\"ס כולם בחכמה עשית אבל כדי להאיר בבריאה צריך שגם החכמה \nתתלבש בבינה וע\"י ב' אל שאור א\"ס מתלבש בתוכם אז הוא מאיר בבריאה. וז\"ס המסך שבין \nאצילות לבריאה כי נמששך מסך זה מבינה אשר בה מתלבש החכמה להאיר בבריאה וכדי להאיר \nביצירה מוסיף מסך ומלבוש א' והוא ששגם הבינה מתלבשת בת\"ת ואז ע\"י הת\"ת מאיר הא\"ס \nביצירה וכדי להאיר בעשיה מוסיף לבוש ומסך אחד והוא שגם הת\"ת מתלבש במלכות וע\"י המל' \nמאור א\"ע בכל עשיה וז\"ס אמא עלאה מקננא בכורסייא ועמודא דאמצעיתא מקננא ביצירה \nוהמלכות מקננא בעשיה. ואמנם כדי שתבין יותר דע כי הלא הכתוב אומר כולם בחכמה עשית \nפי' כי הלא באצילות אור הא\"ס מתלבש בחכמה וע\"י מאיר בכל אצי' וסוד החכמה זו יתבאר \n"},{"index":3,"he":"לך ממה שהודעתיך כי גבוה מעל גבוה שומר כו' וכמה עולמות יש למעלה מאצילות ובאותו \nהחכמה שיש למעלה מאצילות שם בתוכו מתלבש הא\"ס ומאיר באצילות ולכן כשרצה להאיר \nבבריאה מתלבש ג\"כ בבינה שבאצילות אשר היא למעלה מהבריאה וע\"י אותו הבינה מאיר \nבבריאה וכן כד להאיר ביצירה מתלבש גם כן בת\"ת של הבריאה וכן מיצירה לעשיה מתלבש \nבמלכות דיצירה וכן הענין באצילות כי כדי להאויר באצילות נתלבש בחכמה הנ\"ל שלמעלה מן \nהאצילות וע\"י מאיר באצילות ולא תחשוב שהוא החכמה דאצילות עצמה. ואמנם דע כי כשרצה \nהמאציל להאיר באצילות נתלבש בחכמה שלמעלה מהאצילות ועל ידי החכמה המתלבש הוא בתוכה \nאז נכנס ומאיר בכתר וחכמה דאצילות ולא הוצרך להתלבש גם בבינה שלמעלה מאצילות ולא \nנתלבש רק בחכמה שלמעלה מן האצילות לבד וע\"י מאיר בכתר וחכמה דאצילות ואמנם כשרצה \nלהאיר מבינה דאצילות ואילך עד סוף כל האצילות הנה ודאי שהוצרך להתלבש גם בבינה \n"},{"index":4,"he":"דאצילות כי אין זו\"ן מקבלין אור רק ע\"י הבינה אך הענין הוא שלא הועילה הבינה רק \nלמעבר לבד אל אור א\"ס המלובש תוך החכמה העליונה הנ\"ל ועבר דרך בינה לאצילות ולא \nנעשית הבינה מסך ולבוש ב' כדי להאיר לז\"א רק בא האור עצמו דרך חלון כנ\"ל בלתי שום \nמסך ונמצא כי אע\"פ שנמשך דרך הבינה אין זה נקרא התלבשות כיון שאין שם מסך כלל וא\"כ \nהאור א\"ס עצמו המתלבש בחכמה לבד הוא שמקבלין זו\"ן דאצילות אמנם בבריאה מתלבש הא\"ס \nלבוש אחר בבינה דאצילות וזאת הבינה נעשית מסך סתום ומלבוש גמור אשר ע\"י מקבלין י\"ס \nדבריאה כולם אפילו כתר וחכמה דבריאה נמצא כי האצילות מקבל אור חכמה עלאה כי א\"ס \nמתלבש בתוכה וא\"כ אינו נחשב שמקבל רק מהחכמה לבד והבריאה מקבל אור הבינה כי הא\"ס \nוהחכמה מתלבשת בתוכה וא\"כ הבריאה אינה מקבלת רק מהבינה לבד וז\"ס אמא עלאה מקננא \nבכוסייא כי כורסייא מקבל אור מבינה דאצילות הנ\"ל כי נעשה מסך מבדיל בין א\"ס וחכמה \n"},{"index":5,"he":"אל בריאה. וא\"ת א\"כ זו\"ן דאצילות ובריאה כולם שוין כי כולם מקבלים מבינה דאצילות. \nוי\"ל כי כבר ביארנו כי זו\"ן מקבלין אור החכמה עצמו כי כולם בחכמה עשית ואין מועיל \nלהם הבינה רק למעבר בעלמא אך אחר האצילות נעשית בינה מסך ומלבוש גמור מחיצוניות \nהכלי של בינה דאצילות וע\"י מסך זה מקבלין כל הי\"ס דבריאה את אור א\"ס. ודע כי גם \nהבריאה אע\"פ שחוזר האור להתלבש בז\"א של הבריאה עכ\"ז גם המל' של הבריאה מקבלת אור \nהבינה עצמה דאצילות ואין זעיר אנפין מפסיק לה רק דרך מעבר לחוד דוגמא מ\"ש באצילות \nוכן הוא בפרטות יצירה מיניה וביה וכן בפרטות עשיה מיניה וביה. והנה הא\"ס כדי להאיר \nביצירה מתלבש לבוש גמור גם בזעיר אנפין דבריאה והוא נעשה מסך ומלבוש אל היצירה וע\"י \nמקבל כל היצירה וכן להאיר בעשיה מתלבש הא\"ס לבוש ומסך גמור בנוקבא דז\"א דיצירה ג\"כ \nוע\"י מקבלת כל העשיה וז\"ס ו' ספיראן מקננן ביצירה ואמא תתאה מקננא באופן. והנה בזה \n"},{"index":6,"he":"תבין למה ד' עולמות אבי\"ע נרמז\nו בד' אותיות הוי\"ה י' אצילות ה' בריאה ו' יצירה ה' עשיה כי אצילות האור שלו הוא \nע\"י חכמה העליונה כנ\"ל לכן נקרא י' ובריאה ע\"י בינה דאצילות לכן נקרא ה' וכן ו' \nביצירה וכן בעשיה ה' תתאה נמצא עתה כלל העולה כי אצילות מקבל אור מהחכמה לבד כי \nהחכמה נעשית מסך סתום בין א\"ס ובין אצילות ומבינה דאצילות מקבלת הבריאה אחר שנתלבש \nאור הא\"ס וחכמה עליונה בתוכה ועכ\"ז נקרא אור הבינה לפי שנעשית מסך מבדיל גמור וכן \nהיצירה מקבלת מז\"א דבריאה עצמה וכן העשיה מקבל מנוקבא דז\"א דיצירה עצמה ולולי כל \nאלה המסכים והלבושים לא היו יכולין לקבל אור עליון רק שכל עולם ועולם פחות במדרגה \nמשל חבירו ע\"ד הנ\"ל. ובזה תבין כי האצילות נקרא מחשבה ורצון והבריאה דיבור ורצון \nוהענין כי א\"ס כשנתפשט נתהוה כלים של י\"ס דאצילות ויצא בפועל מה שהיה בכח כהדין \nקמצא דלבושיה מיניה וביה ואח\"כ חזר למקומו מחמת היות הכלים עבים וגסים ומהכאת הכלים \n"},{"index":7,"he":"דאצילות בפרגוד נעשו י' כלים דבריאה ומהכאת עצמות דאצילות נעשו י\"ס דבריאה ועד\"ז \nביצירה ועשיה. ואמנם כבר ידעת כי י\"ס דאצילות נתחלקו לה' בחינות שהם א\"א או\"א זו\"ן \nוכולם כללות אדם א' וכל אלו הם מתנענעים ע\"י מחשבה אחד כדרך כל איברי האדם \nשמתנענעים ע\"י מחשבתו וא\"צ שום אבר מאיברי האדם שיצוה לו ולדבר לו שיעשה אותו מעשה \nהנוגע לו המשל בזה כשירצה אדם לילך לאיזה מקום שידבר הוא לרגליו שילכו כי בעלות \nהדבר במחשבתו הולכין הרגלים עצמן וכן בשאר פעולת איברים. גם נדקדק הענין בדקות יותר \nכי הלא המחשבה עם הפעולה באים ביחד כי כשאדם אוכל א\"צ שתחלה יחשוב איך ילעוס המאכל \nבשיניו או איך יגביה רגליו לילך ואח\"כ יאכל וילך כי המחשבה מתפשט באיברים עצמן ואז \nבאים המחשבה והמעשה ביחד וזהו פשוט ולכן עולם אצילות נקרא מחשבה לפי שא\"ס הוא \nוגרמוהי וחיוהי חד בהון כי המחשבה מתפשט תוך האצילות ממש ואז המעשה והמחשבה \n"},{"index":8,"he":"שבאצילות הכל דבר א' ברגע א' בלתי שיקדים זה לזה וזהו איהו וגרמוי חד בהון כי הוא \nעמהון ביחד ואין הוא הנקרא מחשבה מקדים למעשה כי הכל בא כאחד אבל הבריאה אינו כמו \nהאדם עם מחשבתו עצמו רק כב' אנשים וכמלך עם עבדיו שכאשרירצה המלך שיעשו עבדיו \nפעולותיו שהוא רוצה לא יספיק במה שיתפשט מחשבתו תוך עבדיו רק צריך שידבר הוא עצמו \nודבור זה הוא סוד הכאת הארת האצילות במסך דבריאה ובתוך הכאת הכלים דאצילות שם הוא \nסוד הפה. גם העצמות הא\"ס יוצא דרך שם בסוד הקול והדבור היוצא מן ההבל הפה ע\"י הכאת \nהשפה אל שפה ושיניים אל שינים וכיוצא בזהוכבר ידעת כי מסך זה נעשה ע\"י הבינה \nדאצילות כנ\"ל והבינה נקרא פה שמנה יוצא הקול והבל ולכן בי\"ס דבריאה לאו איהו וגרמוי \nחד בהון ולא הא\"ס חד בהון כמו האצילות והרי יש בבריאה ג' בחי' שהם הארת הכלים \nוהעצמות והבינה של האצילות בבריאה ועי' בזהר פ' פקודי דרס\"ב במ\"ש שם בענין מחשבה \n"},{"index":9,"he":"רעיתא דלבא קלא ודבורא שהם ד' עולמות אבי\"ע. ודע כי כמו שיש בד' עולמות אבי\"ע ד' \nבחי' ההם כך באצילות עצמן יש ד' בחי' הה כי הלא כל בחי' ד' חלקי אבי\"ע הם שם באצי' \nעצמן בפרטות כנודע ודע כי ב' מיני זווגים יש באו\"א דאצילות א' בהיותן למעלה שוין \nבקומתן וב' בהיות אמא רביעא על בנין שמתלבשין נה\"י שלה תוך ז\"א לתת לו מוחין כנודע \nואז צריכה אמא להשפיל עצמה למטה לכנוס תוך ז\"א. והנה ב' זווגים אלו הא' הוא סוד \nאו\"א והב' הוא סוד יש\"ס ותבונה רק שאנו צריכין לדבר דרך נסתר ואתה תבין מעצמך: \n \n"},{"index":10,"he":"שער מז פרק ג מ\"ת\nונחזיר לדבר דרך נסתר כי כפי מציאות הראשון כי כאשר אמא מתפשט תוך ז\"א ורובצת על \nהבנים בסוד ם' סתומה הנה אז צריך גם אבא אם ירצה להזדווג עמה להרכין ולהשפיל ראשו \nלמטה עמה כדי שיוכל להזדוג עמה והנה זווג א' ודאי שהוא מעולה מאד יותר כי אז זווג \nדאו\"א הוא בהיותם לבדם בלתי שיתלבשו תוך אחרים כלל ולכן הולד המתהווה מזווג ההוא \nהוא בחי' צלם דמוחין שמורישים לבניהם שהם זו\"ן דאצילות כדי שיזדוגו הבנים עצמן \nלהוליד נשמות חדשות דבני אדם כנודע אך זווג ב' של או\"א בהרכנת הראש תוך ז\"א מלובשים \nבו אז ודאי שאין זה נקרא זווג שלם כי הרי או\"א ירדו ממדרגתן למטה. גם טעם ב' כי הלא \nמלבד טעם הנ\"ל שירדו למטה ממדרגתן ולא די זה אלא שגם הוא על ידי התלבשותם תוך ז\"א \nנמצא שהם ב' שינויין הא' ירידתן ממדרגתן הב' הוא התלבשותן בז\"א וא\"כ נמצא שכמעט \nקרוב זווג זה אל זווג זו\"ן דאצילות ומעט הוא ההפרש שביניהן לכן נמצא כי אין כח זווג \n"},{"index":11,"he":"זה להוליד מוחין לצורך זו\"ן דאצילות רק לצורך הבריאה כי הלא נודע כי כאשר אמא רביעא \nעל בנין מתפשטים נה\"י שלה בכל קומת ז\"א ונוגעין רגליה במסך ופרגוד שבין הבריאה \nלאצילות נמצא כי אמא עצמה נוגעת בבריאה ומאירה עצמה שם ואז הטפה היוצאת מן או\"א \nבהתלבשותן תוך ז\"א ודאי שאינה חוזרת לעלות הטפה לראש ז\"א אך יורדת זה המסך של \nהבריאה ונתנם בסוד מוחין לאו\"א דבריאה ואז מזדווגים או\"א של בריאה ומנחילין עטרות \nומוחין לבניהן זו\"ן דבריאה וע\"י מוחין אלו אז מזדווגין זו\"ן דבריאה ומולידין נשמות \nמלאכים של היצירה כי ביצירה הוא מדור המלאכים כנודע. ואמנם סוד הזווג הזה הב' דאו\"א \nאשר מגיע עד מסך דבריאה ומאיר שם ז\"ס הנאמר בתקונים אמא מקננא בכורסייא והענין כי \nכתר דאצילות מתלבש בחכמה וחכמה מתלבש בבינה ואז הבינה מאירה בבריאה כנ\"ל כי הכל \nמאירין בודאי אפי' האור א\"ס נמשך שם רק שאינו ניכר רק אור הבינה דאצילות שנעשה מסך \n"},{"index":12,"he":"ולבוש אל כל מה שלמעלה ממנה וזהו אמא עילאה מקננה בבריאה בכורסייא בג' ספי' פי' כי \nכח ג\"ר כח\"ב של אצילות כולן נכללין ומתלבשין באמא עלאה והיא אח\"כ מקננא בבריאה \nואמנם אומרו לשון מקננא לשון קן הטעם הוא כי לשון ישיבה הוא תמידי לכן לא אמר יתבא \nבכורסייא רק מקננא כי לשון קינון נופל על זמן שהעופות רוצין להזדווג להוליד בנים \nוכדי להגן ולחופף על בניהן נעשין קן א' להגין עליהם וז\"ס הזווג הב' הנ\"ל שאמא רובצת \nעל הבנים כדי להגין עליהם ומקננת תמן כמבואר אצלינו בסוד כי יקרא קן צפור לפניך \nוזהו מקננא בכורסייא וכאשר היא בסוד ק\"ן אז מאירה בכורסייא כי זווג זה הב' אינו \nזווג תדירי רק לפרקים כמש\"ה כי יקרא קן דרך מקרה שהוא כאשר האם רובצת לצורך הבנים \nלשומרם ועיין בסוד שלוח הקן. ודע כי כל הזיווגים שהוא לצורך הבנים בין לצורך עיבור \nאו לידה או יניקה וגדלות הנקראים מוחין תמיד נקרא מציאות זיווג זה מקננא לצורך בנין \n"},{"index":13,"he":"וז\"ס אפרוחים או ביצים או בנים שהם עיבור יניקה ומוחין וע\"ש במקומו ואמנם מ\"ש שהוא \nמקננא בג' ספיראן דבריאה והיה ראוי לומר מקננא בתרין ספיראן אך לכאורה נשיב שהכונה \nג' ספירות דכורסייא אשר אמא הנ\"ל היא חדא מינייהו אבל שורש הדבר הוא במה שהודעתיך \nלעיל כי הג\"ר הם כח\"ב אבל האם הרובצת אינה בינה רק תבונה והתבונה הזאת מתלבשת בג' \nספיראן עלאין ואז היא מקננא בכורסייא והבן ולכך לא אמר ג\"ס מקננא בכורסייא רק אמא \nלבדה כי היא לבדה תבונה היא המתפשטת בז\"א דאצילות ומאירה בבריאה והיא לבדה מקננא \nבכורסייא כי הג\"ס אינן מתפשטין רק שמקבלת הארה מהם ובכחם היא מקננא בכורסייא ומן \nהתבונה לבד הם המוחין של הבנים שלה אשר היא מתפשטת בהם בסוד או\"פ מוחין פנימים \nורובצת עליהם בסוד מוחין דאור מקיף בסוד שהיא נקרא קו ירוק שמקיף את העולם זו\"ן: \nומ\"כ בכאן ענין א' להר\"ר גדליה הלוי והוא כי סוד זווג זה הב' דאו\"א הנה האבא נכלל \n"},{"index":14,"he":"בחכמה דז\"א ואמא נכללת בנוקבא בבינה שלה וכל זה בסוד תוספת נשמה ואז מזדווגים שם \nע\"י זו\"ן לצורך או\"א דבריאה ונחזור לענין כי הלא כבר בארנו איך אמה מקננא בכורסייא \nוא\"כ אחר שאור ג\"ר מאירין בבריאה ודאי שאור הבריאה גדול מאור יצירה ועשיה ויש חילוק \nגדול ביניהן והענין היא כי הלא זו\"ן אין להם זווג שלם להוליד נשמות כי אם ע\"י \nהמוחין הניתנין להם מאו\"א ולכן גם האור הבריאה אשר אור ג\"ר מאיר בה יש יכולת להיות \nלה מוחין גמורים כדי להוליד נשמות ממש אך יצירה ועשיה שאין מגיע להם אור ג\"ר אין \nמוחין להם וגם אין בהם יכולת להוליד נשמות כי כל הולדה אינה נמשכת אלא מן המוחין \nעליונים שהם או\"א שהם המוחין אמיתיים אמנם בין אצילות לבריאה יש הפרש בין באצילות \nמגיע אור הג\"ר דעצמותן אל זו\"ן אשר שם לכן יש להם יכולת להוליד נשמות הצדיקים אשר \nהם פנימיות כ העולמות כמ\"ש לקמן בע\"ה. אך הבריאה שלא נמשך שם אור ג\"ר רק ע\"י מסך \n"},{"index":15,"he":"לכן אין כח בבריאה רק להוציא נשמות המלאכים דיצירה כי חיצוניות העולמות הם המלאכים \nכמ\"ש בע\"ה. אמנם ההפרש בין יצירה לבריאה ועשיה הוא כי אע\"פ שאנו אומרים שיש י\"ס \nבאצילות וכן בבי\"ע עכ\"ז אין כל הי\"ס של עולם זה דומין לי\"ס של עולם זה והוא כי הלא \nי\"ס דאצילות כבר ידעת איך הם מתחלקין כי מן הכתר נעשה א\"א ובו נכלל עתיק יומין ומן \nהחו\"ב נעשה או\"א ומן החג\"ת נה\"י נעשה ז\"א ומן המל' הנוקבא דז\"א ועד\"ז הם נחלקין \nהי\"ס לה\"פ הנ\"ל וענין זה הוא גם בבי\"ע. אך ההפרש הזה אינו במספר הי\"ס עצמן כי שוין \nהם בכל אבי\"ע. אך החילוק הוא בפרצופים עצמן כי אין פרצופים דבריאה שוין לשל אצילות \nוכן דיצירה לבריאה וכן דעשיה ליצירה אך מציאות הפרצופים ישנן בכל אבי\"ע. ונבאר \nהחילוק אשר ביניהן והענין הוא כי א\"א של האצילות הוא פרצוף גמור בכל י\"ס שבו כנודע \nאך א\"א דבריאה אין בו י\"ס שלימות רק ו\"ק לבד ואין בו פרצוף שלם כי כיון שיש מסך בין \n"},{"index":16,"he":"אצילות לבריאה חסר מהבריאה הראש של א\"א שבה שלא יכלה להתלבש שם בבריאה והענין כי \nכבר ידעת שיש בא\"א דאצילות י\"ג תקונים אשר הם צינורות הנובעין אור משם ועי\"ז נתמעט \nהאור ונתרק משם מאד ולכן לא יכול להוציא כנגדן בבריאה ריא בי\"ג ת\"ד. גם אבא דבריאה \nאין לו פרצוף שלם רק בחי' ו\"ק כמו א\"א והטעם כי הלא אף באצילות עצמו בהיות שם זווג \nהב' דאו\"א כבר בארנו שאמא היתה רובצת על האפרוחים בפרצוף שלם של אצילות דתבונה \nואמנם אבא הוא מרכין ראשו למטה להזדווג עמה לכן נמצא שאור ג\"כ דאבא לא נזדווגו \nבתבונה אלא ע\"י הרכנת הראש של אבא ולכן כאשר אותו האור הגיע אל הבריאה לא ניכר בו \nהראש של אבא רק ו\"ק שלו לבד אבל אמא של בריאה יש לה פרצוף גמור ושלם לטעם הנ\"ל רק \nשהוא בבחי' התבונה שהיא קצרת הקומה כנ\"ל. גם ט\"א כי הלא אמא מקננא בברי' כנ\"ל וכתר \nוחכמה דאצילות גנוזין בה לכן אין להם גילוי רק בסוד ו\"ק לבד אך אמא שנגלית בבריאה \n"},{"index":17,"he":"לכן פרצוף של אמא דבריאה שלימה ואמנם זהו עצמו ביאור מ\"ש אמא עלאה מקננא בכורסייא \nפי' אמא דבריאה עצמה מקננא בכורסייא כי משם נוכל לומר שמתחיל עולם הבריאה כי א\"א \nואבא דבריאה הם מכוסים ונעלמים כנ\"ל לכן הבינה מכונה אל הבריאה כי אין גלוי האור \nשבה אלא מבינה שלה עצמה ואילך ואמנם מה שחסר בכאן מאמא דבריאה הוא מקיף שלה שאין לה \nשום מקיף וז\"א דבריאה ודאי שהוא פרצוף שלם אך מה שנתוסף בו הוא שיש לו אור מקיף א' \nכי כל מה שהוא קטן מחבירו יכול להתגלות יותר מחבירו לכן הולכין הפרצופין אלו דבריאה \nמדרגה אחר מדרגה ונוקבא דז\"א דבריאה יש לה פרצוף שלם וב' מקיפין הא' הוא בסוד הקשר \nתפלה ש\"ר וזהו מקיף העליון שבה והמקיף הב' התחתון שלה הוא תפלה של יד כי הוא אור \nהמקיף כנודע כי כל תפלין הם בחינות מקיפים: \n \n"}]}
