{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-23","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":23,"title":"שער ו פרק ג מ\"ת","hebrewTitle":"שער ו פרק ג מ\"ת","segments":[{"index":1,"he":"שער ו פרק ג מ\"ת\nוהנה נתבאר ג' בחי' הטעמים אמנם גם ג' בחי' הנקודות ותגין ואותיות כלולים בהם אלא \nשאינם נגלים כלל כאן עד למטה באורות עינים כמ\"ש במקומו בע\"ה ונבאר יציאת אורות אלו \nהנקרא עקודים. דע כי בעת שיצאו לא יצאו שלימים וכמ\"ש בע\"ה וטעם הדבר הוא כי כוונת \nהמאציל היה לעשות עתה התחלת הויות הכלים (נ\"א בתחלה הויות הכלי) להלביש האור לצורך \nהמקבלים שיוכלו לקבל ולכן בהיות שיצאו בלתי שלימים וגמורים חזרו לעלות לשורשן \nלהתתקן ולהשתלם ועי\"כ נעשה כלי כמ\"ש. והענין הוא כי בודאי שבחי' הכלים היה בכח אף \nכי לא היה בפועל בתוך האור כי היה בבחי' האור היותר עב וגס רק שהיה בו מחובר בעצם \nהיטב ולכן לא נגלה בחינתו כי (נ\"א חבל) כאשר יצא האור דרך הפה ולחוץ יצא הכל מעורב \nיחד וכשחזרו לעלות ולהשתלם כנ\"ל אז ודאי ע\"י יציאת האור חוץ לפה הנה אותו אור בחי' \nהכלים שהוא יותר עב קנה עתה עביות יותר ועי\"כ לא יוכל לחזור גם הוא למקורו כבראשונה \n"},{"index":2,"he":"ונתפשט האור הזך ממנו ועלה למקורו כנ\"ל ואז נתוסף באור עב כנ\"ל עביות יותר על עוביו \nואז נגמר ונשאר בחי' כלי. וא\"ת כאשר יחזור האור הזך לירד ולהתפשט בכלי יחזור ויזדכך \nהכלי כבראשונה ויתבטל מלהיות בחי' כלי (נ\"א ויתבטלו מלהיות בחי' כלים) התשובה בזה \nהוא כמ\"ש במ\"א כי לא חזרו כל הי\"ס שנתעלו למקורם לחזור ולירד כולם. אמנם הט' \nתחתונים לבדם ירדו והעליונה שהוא הכתר נשארה תמיד עם המאציל ובזה נמצא שאור החכמה \nהוא שחזר להתלבש בכלי הכתר וכן כל שאר הספירות ויכולין הכלים לקבל האור הממועט ממנו \nעתה ממה שהיה להם בתחלה: \nוהנה דע כי כולם יצאו בבחי' נפש לבד וז\"ס פ' נשבע ה' בנפשו כי האצילות הנקרא נקודים \nכמ\"ש והוא הנקרא הוי\"ה נשבע במי שגדול ממנו והוא עולם העקודים אשר יצאו בבחי' נפש \nלבד ובזה תעמיק ותראה כמה עמקו מחשבותיו יתברך כי אפי' עולם עליון של העקודים אינו \nרק בבחי' נפש לבד. והנה כל הי\"ס יצאו אבל לא יצאו יחד כולם רק תחלה יצאה בחי' מלכות \n"},{"index":3,"he":"מעולם העקודים היפך מעולם הנקודים וכמ\"ש במקומו בע\"ה ומל' זו יצאה בבחי' נפש לבד כי \nאין לך ספי' שאין לה בחי' נר\"ן כנודע ואמנם לא יצאו עתה רק בבחי' נפש לבד והנה תחלה \nיצאה מלכות בבחי' נפש ואח\"כ כאשר יצאה בחי' היסוד לא נתגלה (בחי' היסוד) ביסוד רק \nבחי' נפש לבד לעצמו אבל נתוסף הארה במלכות שנתגלה בה בחי' רוח וטעם הדבר הוא לפי \nשסוד הרוח בא מו\"ק כנודע ולכן בבא היסוד התחיל להתגלות במל' בחי' הרוח ואינו נשלם \nלגמרי עד שיצאו כל הו\"ק שהוא מיסוד עד החסד ואז נגמר בחי' הרוח כולו של מלכות ובבא \nכ\"א מהם היה מתגלה במל' קצה א' מבחי' רוח כמ\"ש בזוהר תרומה וכבר נודע כי היסוד אינו \nמכלל הו\"ק כי אינם רק ה' חסדים (נ\"א קצוות) מחסד עד הוד אך היסוד אינו לוקח חסד \nפרטי לעצמו רק שנכללין כל הה' קצוות בו (נ\"א הו\"ק בו) נמצא (שכל) כי בחי' כללות של \nהרוח זה הוא שנתגלה במל' כאשר בא יסוד אבל בצאת ההוד או הנצח וכיוצא משאר ספי' אז \n"},{"index":4,"he":"היה מתגלה בחי' הקצוות ממש של הרוח במל'. והנה כל זה הוא מה שנוגע אל בחי' המל' \nאמנם מה שנוגע אל הו\"ק דז\"א הוא באופן זה כי בצאת היסוד אז מתגלה בחי' כללות ה\"ק \nדז\"א בבחי' נפש לבד אך בבא ההוד אז מתגלה קצה א' דנפש דז\"א וכן עד שנשלמו כל הו\"ק. \nעוד יש הפרש א' בין היסוד לה\"ק אחרים והוא כאשר בא ההוד נתן כח כללותו מחדש ביסוד \nבחי' נפש לבד וכן כולם עד שיצא החסד וגם הוא נתן בצאתו כח כללותו ביסוד משא\"כ בשאר \nה\"ק כי בבא אחד לא היה מוסיף שום תוס' בחבירו כלל ועיקר כי כולם שוים רק כאשר נשלמו \nכל הששה אז נמצא שנגמר כל הז\"א בבחי' נפש ואח\"כ יצאה הבינה בבחי' נפש לבד לעצמה \nובחי' רוח לז\"א ובחי' נשמה למלכות ואח\"כ יצאה החכמה בבחי' נפש לעצמה ובחי' רוח \nלבינה ובחי' נשמה לז\"א ובחי' חיה למלכות אח\"כ יצאה הכתר בחי' נפש לעצמה ובחי' רוח \nלאבא ובחי' נשמה לאמא ובחי' חיה לז\"א ובחי' יחידה למלכות והרי כי בבוא כתר שהוא \n"},{"index":5,"he":"אחרונה מכולם לא יצאה כי אם בבחי' נפש לבד וז\"ס הפ' נשבע ה' בנפשו ע\"ד הנ\"ל ואפי' \nבחי' זו של נפש הכתר לא נשארה בעולם (הנקודים) עקודים כנ\"ל כי חזרה להתעלם ונשארה \nדבוקה במקומה במאצילה: \nואמנם בבוא כתר נמצא המל' שלימ' מכל ה' אורו' פנימי' שהם נרנח\"י ועתה היו חסרים \nעדיין כל הספי' כנ\"ל שיצאו חסרים בלי תשלומין והי' זה ממש בכוונה גמור' כנ\"ל ולכן \nהוצרכו לחזור ולעלות אל המאציל לקבל ממנו תשלומיהן. ואמנם עתה בחזרה היה הכתר חוזר \nבתחלת כולם נמצא שיצא אחרון ונכנס ראשון והמל' היה להיפך כי יצאה ראשונה ונכנסה \nאחרונה וז\"ס הפ' אני ראשון ואני אחרון וביאור זה הפ' יצדק בין בספי' הכתר בין \nבספיר' המלכות אלא שזה היפך זה והוא כמו שנודע כי אנ\"י הוא כינוי אל המלכות ובהפוכו \nאי\"ן כנוי אל הכתר והנה בהתעלם הכתר במקומו (נ\"א אל מקורו) עלתה החכמה במקום הכתר \nובינה במקום חכמה וכן על דרך זה כולם עד שנמצא המל' במקום היסוד וע\"י עליה זו במקום \n"},{"index":6,"he":"היסוד ניתוסף בה האור והיה לה בחי' מקיף א' אשר כנגד בחי' חיה הפנימי. גם ז\"א עלה \nבמדרגה א' וניתוסף בו בחי' יחידה מן אורות פנימים ועתה נשלם לו ה' אורות פנימים. \nובינה ניתוסף בה בחי' חיה הפנימי וחכמה ניתוסף בה בחי' נשמה הפנימי. ואח\"כ עלתה \nהחכמה במאציל ועלתה בינה במקום הכתר וניתוסף בה בחי' יחידה הפנימי ונשלמה בכל אורות \nה' פנימים. וז\"א ניתוסף בו מקיף א' נגד חיה הפנימי ומלכות נתוסף בה מקיף יותר עליון \nאשר כנגד יחידה הפנימי ואח\"כ עלה חסד במקום כתר כי בינה עלתה במאצילה ואז ניתוסף \nבז\"א גם בחי' מקיף ב' עליון שכנגד יחידה הפנימי ומשם ואילך לא הרויחו ז\"א ומלכות \nולא ניתוסף בהם עוד תוס' אור והענין הוא בהקדמה א' שצריך שתדע והוא כי הרי נת\"ל כי \nבכל בחי' ובחי' מכל עולם ועולם ובכל פרצוף יש בו י\"ס לא פחות ולא יותר והם או\"פ \nעשרה ומקיף עשרה. אמנם י' פנימים נכללין בה' לבד שהם כנגד הה' בחי' פרצופים שיש להם \n"},{"index":7,"he":"כנז' במ\"א והם א\"א ואו\"א וזו\"ן והם עצמן נקרא נרנח\"י של כללות של כל עולם ועולם \nלבדו וכעד\"ז במקיף שהם י' ונכללין בה' (נ\"א ובהם נכללין) כנ\"ל. אמנם דע כי בכל \nהאורות והעולמות והפרצופים שיש מן החוטם של א\"ק ולמעלה בכל פרצוף יש תמיד כל הבחי' \nהאלו שלימות שהם ה' או\"פ הכלולים מי\"ס פרטיות כנ\"ל וה' מקיפים הכלולים מן י\"ס \nפרטיות כנ\"ל אך מפה דא\"ק ולמטה ע\"ס כל העולמות לא יש רק ה' או\"פ וב' מקיפים \nהעליונים שהם כנגד יחידה וחיה ולא עוד כי האור נתמעט משם ולהלאה לכן בעולם (נ\"א \nהעקודים) הזה שהם אורות היוצאין מפה דא\"ק ולחוץ לא היה בו רק ה' אורות פנימים וב' \nאורות מקיפין ואין עוד וזכור הקדמה זו: \nוהנה כאן בעולם העקודים היו זו\"ן גדולים מאו\"א כי זו\"ן היו פב\"פ ואו\"א היו אב\"א \nוהענין כי הנה זו\"ן השלימו כל צרכם הצריך להם שהם ה' או\"פ וב' מקיפין קודם שחזרו \nלעלות במאצילם משא\"כ באו\"א כי עדיין לא היו שלימים שהרי לאבא לא היו רק ג' פנימים \n"},{"index":8,"he":"לבד ובלי שום מקיף ולאימא לא היה רק ארבע פנימים ובלי שום מקיף ועוד כי אפי' קודם \nשתחזור שום ספי' להתעלות במאצילה כבר היה מה שצריך להם אל זו\"ן לצורך הזווג. והענין \nהוא כי כבר ידעת כי הזווג הוא נמשך מן המוחין שהוא מחכמה ולמטה וכבר היה לז\"א בחינת \nחכמה שהוא חיה פנימית קודם שיתעלה כתר במאציל שהוא הראשון שחזר קודם כולם ואע\"פ \nשהמלכות היתה גדולה ממנו שהיה לה יחידה פנימית אין בזה חשש משא\"כ באבא שאן לו בחי' \nחיה אפי' אחר שמתעלה הכתר אל המאציל. וא\"ת למה עלו זו\"ן במאצילם אחר שכבר היו \nשלימים, והתשובה כי כל חיותם הוא מאו\"א וכיון שנסתלקו או\"א למעלה אין זו\"ן רוצין \nלהפרד מהם וחושקים להדבק ולהתקשר בהם ועולין אחריהן לקבל מהם וגם סבה אחרת כנ\"ל כי \nעיקר חזרה הוא כדי לעשות בחי' כלים לכן גם הם עלו לסבה זאת: \n \n"},{"index":9,"he":"שער ו פרק ד מ\"ת\nודע כי כאשר עלה הכתר אל המאציל אז באותו שיעור והמשך הזמן שהיה עולה אז המלכות \nנסתלקה ממנה בחי' גילוי יחידה שהיא אור שהיה נמשך לה מן הכתר שכיון שכתר היה עולה \nומסתלק לא היה כוונתו להאיר בה אמנם נשאר בה הרשימו לבד וכאשר סיים הכתר להתעלם \nוסיימה המלכות לעלות עד סיום היסוד אז חזר להאיר בה בעצם (המאציל) כבתחלה בחי' \nיחידה שבה כי אחר שעלה הכתר במאציל גם היא עלתה ביסוד והיתה מדריגה אחת קרובה יותר \nאל המאציל והיתה מקבלת עתה ממנו (נ\"א יותר ממה) מה שהיתה מקבלת מקודם מן הכתר אך כל \nזמן שלא סיים הכתר לעלות אז היה הכתר מפסיק בין מאצילה ובינה והכתר עצמו ג\"כ לא היה \nמאיר בה וכעד\"ז הוא (נ\"א גם הז\"א) בבחי' חיה שמקבל מן הכתר וכעד\"ז החו\"ב וכיוצא בהם \nוכן כשעלה חכמה למעלה במאצילה נסתלקה מן המלכות החלק שהיה מגיע אליה ממנו ולא נשאר \nבה רק רשימו לבד עד שהשלימה החכמה לעלות למאצילה ואז חזר האור כבתחלה (אליהם) וכן \n"},{"index":10,"he":"תקיש מזה אל כל השאר כי הם חלוקות רבים כי כשכלתה (כשהתחילה) החכמה לעלות בכתר \nנסתלקה הארתה (נ\"א תסתלק הארתו) מכל אשר למטה ממנה (נ\"א ממנו) וכשכבר עלתה בכתר אז \nחזר כבתחלה וכשחזר פעם ב' לעלות במאציל נסתלק האור פעם שני וכשנגמר לעלות חזר האור \nלאיתנו והמעיין מעצמו יבין שאר חילוקים עד\"ז בענין המקיפים דזו\"ן שלוקחים בעת חזרתן \nוהסתלקותן למעלה: \n \n"},{"index":11,"he":"שער ו פרק ה מ\"ת\nונבאר עתה ענין חזרתם והסתלקותם למעלה איך עי\"כ נעשו הכלים והענין הוא כי כאשר \nנתעלו האורות למעלה נשאר למטה האור העב והגס שהוא בחי' הכלי כנ\"ל והנה יש בטבע \nהאורות להשאיר רושם שלהם למטה במקום שהיו שם בראשונה ולכן כל האורות האלו בעת עלותם \nהניחו רשימו למטה במקום שהיו שם בראשונה כיצד הנה הכתר הניח רשימו להאיר אל החכמה \nוכן חכמה לבינה ובינה לז\"א וז\"א לנוקבא כי לעולם בטבע העליון להאיר לתחתון ויש לו \nחשק להאיר בו כמו חשק אמא לבנים ולכן מניח ומשאיר רשימו בו נמצא שכולם מניחין רשימו \nחוץ מן המלכות כי אין ספי' אחרת תחתיה להאיר בה ולכן אין המלכות משארת רשימו למטה: \nונתחיל לבארם מן היסוד שהוא אחרון מן המניחים רשימו ונאמר כי בעת עלייתו (נ\"א עלות) \nמן היסוד אל מקום ההוד עד למעלה מניח רשימו במקום שהיה היסוד לצורך המלכות ואותו \nהרשימו אינו מסתלק לעולם משם אפי' כאשר המלכות חוזרת ועולה להמאציל וכן עושין כל \n"},{"index":12,"he":"שאר הספי' חוץ מן המלכות כנ\"ל. והנה זה הרשימו הוא מן האור הראשון שהיה יורד דרך \nיושר ואור הבא ביושר הוא רחמים והאור הבא בדרך חזרה למעלה הוא אור חוזר והוא דין \nוהנה הרשימו זה הוא דרך יושר והוא רחמים. והנה נודע כי כשבאו הספי' של העקודים היו \nפניהם למטה כי כוונת ביאתן היה להאיר למטה לכן פניהם היו דרך המקבלים אבל בחזרתן \nלעלות למעלה אז הפכו פניהם למעלה נגד המאציל ואחוריהם למטה והנה בעלות הכתר אל \nהמאציל אין ספק כי לעולם אין אור המאציל נפסק אפי' רגע א' מן המקבלים הנאצלים רק \nההפרש הוא כי בעת ההיא אשר הכתר היה עולה למעלה אז האור ההוא היורד מהמאציל יורד \nממנו אל הספי' (נ\"א האחרת והיה בא) דרך אחוריו שהרי הוא הפך פניו למעלה ואחוריו \nלנאצלים והי' דינין כנ\"ל (נ\"א וא\"כ אותו האור הבא אל הספי' הוא בא דרך אחורי הכתר \nוהוא דין) ועד\"ז בשאר ספי' בעת שהיו חוזרין ועולין. אמנם יש הפרש א' ביניהן והוא כי \n"},{"index":13,"he":"החכמה אינם מקבלת אלא מאחוריים אחד דהיינו מן הכתר לבד והבינה מקבלת מב' אחוריים \nדהיינו דכתר ודחכמה והוא יותר דין ועד\"ז עד המל' נמצא שהמלכות קבלה מט' אחוריים. \nועוד יש הפרש א' כי מלבד חילוק תוס' ריבוי או מיעוט בחי' אחוריים יש בהם עוד שינוי \nוהוא כי הנה הת\"ת מקבל מן אחוריים דגבורה שהם אחוריים קשים עד מאד אמנם הספי' \nשלמעלה ממנו אינו באופן זה וכפי הבחינות כן היה שינוי באותו אור הנמשך להם או דין \nגמור או ממוצע או חלוש ואין כח בקולמס להרחיב בפרטות חלקים אלו כי הם רבים והמ\"י: \nנמצא שיש כאן ג' מיני אורות א' האור הא' שבכולם והוא נקרא עקודים כנ\"ל ב' הוא \nהרשימו שנשאר מזה האור שבא דרך יושר והוא רחמים ג' הוא האור הבא אליו דרך עליית \nהספי' שאז הוא דרך אחוריים שהוא דין והנה בבא אור הג' שהוא דין פוגע באור הרשימו \nהנשאר שהוא רחמים ואז מכים ומבטשים זה בזה משום שהם ב' הפכים זה אור ישר והוא רחמים \n"},{"index":14,"he":"וזה אור חוזר והוא דין וזה חפץ לעלות אל מקורו והוא אור הרשימו אע\"פ שאינו עולה ממש \nעכ\"ז חשקו וחפצו הוא להדבק ולקבל ממנו והאור חוזר הוא חפץ לירד נמצא ששניהם אינם \nשוים בטבעם לכן מכים זה בזה כנודע כי כל בחי' הכאות ובטישות אורות זב\"ז הוא כאשר \nאינן שוין ואז נופלין ניצוצין מאור היורד שהוא דין והוא גרוע מאור הרשימו וזהו אור \nאחר רביעי והרי הוא ד' בחי' אור והם סוד ד' בחי' טנת\"א כנ\"ל שהיו כולם נכללין כאן \nבענין העקודים וזה פרטן אור א' טעמים אור אחוריים נקודות כי הנקודות הם לעולם דין \nואור רשימו תגין ואור של ניצוצין הנופלין ע\"י הכאות האורות זה בזה כנ\"ל הוא אותיות \nאשר מהם נעשה בחי' הכלים והרי נתבאר איך נעשו בחי' הכלים והוא מהכאות ובטישת האורות \nכנ\"ל ונלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה כי כבר היו בחי' כלים בעולם העקודים רק שאלו \nהניצוצין הנ\"ל נתערבו עמהן והוא בדוגמת הרפ\"ח נצוצין שנשארו בכלים של עולם הנקודים \n"},{"index":15,"he":"כמ\"ש במקומו בע\"ה וראיה לזה כי הרי נתבאר למעלה כי כשהיה האור חוזר ועולה למעלה היה \nנשאר הכלי בבחי' אור עב וגס: \nונתחיל לפרש הענין הנה אור המלכות לא השאיר רשימו וכל בחינ' נסתלקה כולה ועלתה וזה \nהטעם שנק' מלכות אספקלריא שאינה מאירה דלית לה מגרמה כלום כי לא השאיר בה שום רושם \nאך מן הרשימו שנשאר ביסוד לבדו מאיר ג\"כ אליה. עוד יש טעם אחר אל הנזכר והוא מש\"ל \nכי כאשר חזרו האורות לירד נשאר כתר דבוק במאציל ולא ירד כלל נמצא שחכמה חזרה למקום \nהכתר כו' ומלכות במקום היסוד ונשאר כלי של המלכות בלתי אור כלל ולכן נקרא כלי של \nמלכות אספקלריא דלא נהרא וכבר נתבאר זה במ\"א באורך בדרוש עקודים והנה כשעלתה המלכות \nבמקום היסוד הלא היסוד היה מאיר בה דרך אחור כנ\"ל ואז אותו אור היסוד הכה באור הזה \nשל המל' ונפל מן האור היורד דרך אחוריים ניצוצין אל כלי המלכות. וכשעלה יסוד הניח \nרשימו במקומו וכשבא האור לו דרך אחוריו הכה בזה הרשימו ונפלו ממנו נצוצין ונעשה \n"},{"index":16,"he":"ממנו בחי' כלים של היסוד ואז אותו הרשימו היה מאיר בכלי זה מרחוק ולא נכנס בתוכו \nוהם סוד התגין וכמ\"ש בע\"ה בדרוש הנקודים ע\"ש וכן עשו כל הספי' חוץ מכתר שהניח \nהרשימו לצורך החכמה אבל לא עשה בחי' כלי לפי שבשלמא שאר הספי' בהעלותם למעלה ע\"י \nהכאה במה שלמעלה מהם (נ\"א הכאה של הרשימו) היה נעשית בחי' הכלים אך הכתר לא יש מי \nשיכה ברשימו שלו (נ\"א אותו בעלייתו) לכן לא נגמר עדיין הכלי שלו והרי כי הכתר הניח \nרשימו ולא כלי. ושאר הספי' הניחו רשימו וכלי. ומלכות הניח כלי ולא רשימו: \nאמנם אחר קבלת אלו הספי' מן המאציל חזרו למקומם חוץ מן הכתר כנ\"ל ואז הכלי של הכתר \nלא נעשה רק בחזרה כי כשחזרה חכמה ונכנסה בו אז הכה אור החכמה ברשימו שהניח בו הכתר \nבמקומו והיו אלו הכאות כפולות שלפי שרשימו של כתר להיותו בחי' עליונה מן החכמה לכן \nהוא מכה בחכמה ומוציא ניצוצין וגם החכמה להיותו בא עתה מלמעלה ונמצא עומדת על \n"},{"index":17,"he":"הרשימו והוא גבוה ממנו לכן הכה עתה ברשימו והוציא ניצוצין אחרים לכן נעשה עתה ב' \nכלים אחד לרשימו של הכתר וא' לחכמה שבא עתה. וכבר הארכנו בזה במקום אחר איך יש בכתר \nזכר ונוקבא והמה אלו הב' שזכרנו פה שהם הרשימו והחכמה וע\"ש היטב. והנה מכאן תוכל \nלהבין איך יש ג\"כ בעולם העקודים מציאות ביטול מלכים בצד מה כמו כדמיון אותם מלכים \nשמלכו בארץ אדום שמתו ונתבטלו כנזכר בדרוש עולם הנקודים שהרי ענין התעלמות האורות \nשל העקודים ועלייתן במאצילם הוא ג\"כ ביטול מלכים בכאן דוק ותשכח. אמנם ההפרש אשר \nביניהן הוא זה כי כאן בעקודים היה הקלקול ע\"מ לתקן וסותר ע\"מ לבנות כי זה היה עיקר \nהכוונה לעלות כדי לעשות בחי' כלים אבל בנקודים היה ביטול ומיתה גמורה ממש. ואמנם \nלפי שמן העקודים התחילו הכלים להתגלות קצת לכן גם בכאן היה קצת ביטול והמ\"י כי גם \n(נ\"א כאן) בא\"ק היה כל אותו צמצום שביארנו למעלה. גם אותם שנבאר לקמן בע\"ה בענין \n"},{"index":18,"he":"צאת הנקודים ממנו איך צימצם עצמו ופריס חד פריסה בטיבורא דיליה כ\"ז קרוב לביטול \nהמלכים ודברים אלו אסור להרחיב בהם ולהוציאם בפה והמ\"י. ודע כי במל' של עולם \nהעקודים נשארו בה י' שרשים של י' הנקודים כמו שנבאר בע\"ה ועד\"ז בכל אצילות כי \nהמלכות של השרשים אשר בפה א\"ק היא כלולה מי' והם י' שרשים אל י' דעקודים ובמלכות \nדעקודים יש י' שרשים אל י\"ס דנקודים (וכן במלכות דנקודים יש י' שרשים והם שרשים \nדי\"ס דברודים) ועד\"ז בשאר העולמות: \nמ\"ק בכל בחי' ובחי' יש ד' מציאות שהם א' כלים. ב' נר\"ן פנימים. ג' חיה מקיף. ד' \nיחידה מקיף אל מקיף. וב' בחי' אלו האחרונים הא' נקרא חיה שהוא מקיף א' ונקרא נשמה \nלנשמה והוא מן החכמה בסוד והחכמה תחיה את בעליה וכן חיי\"ם גימטריא חכ\"ם והב' שהוא \nמקיף הב' נקרא יחידה והוא מן הכתר לפי שאין נוקבא לאריך כמו שיש לשאר, לכן נקרא \nיחידה ואין שני דעליה אתמר כי אחד קראתיו וגו' וז\"ס מ\"ש רז\"ל ה' שמות יש לנשמה והם \n"},{"index":19,"he":"נגד ה' פרצופים נפש מלכות. רוח ת\"ת. נשמה בינה. חיה חכמה. יחידה כתר. והמלכות יש בה \nכל הה' בחי' אלו כי היא עצמה נפש ומאיר בה נפש של הת\"ת והוא רוח אל המלכות. ובינה \nנפש שלה נשמה למלכות. וחכמה נפש שלו נשמה לנשמה למלכות. ונפש כתר יחידה למלכות וכן \nבת\"ת יש בו בחי' רוח של מלכות נפש אליו והוא עצמו רוח. ורוח בינה נשמה אליו ורוח \nמאבא חיה אליו ורוח מכתר והוא יחידה אליו גם בבינה יש נר\"ן מצד עצמה. ונשמה דאבא \nהוא חיה ונשמה דא\"א היא יחידה אליה. גם באבא יש לו כל ד' בחי' אלו חוץ מיחידה שנוטל \nמן חיה דא\"א: \nוהנה באדם יש לו חיות פנימי שהוא נר\"ן ולא היה מספיק זה האור להאיר בחומר הגופני \nשלו ולכן צריך שיהיה לו ג\"כ נשמה לנשמה מקיף מבחוץ כי בהיות הנשמה שבפנים בחינת אמא \nוהנשמה לנשמה (נ\"א והמקיף עצמה) מקיף אותה מבחוץ בחי' אבא ששניהם הם בחי' או\"א דלא \nמתפרשין לעלמין הנה האו\"פ דאמא מרוב חשקו להדבק בשל אבא מכה ויוצא בחוזק ועובר דרך \n"},{"index":20,"he":"הגוף החומרי ומאיר בחוץ (נ\"א ומשם) ושם נדבק באבא. וכן להיפך אור אבא עובר ונוקב \nונכנס מבפנים ושם נדבק באמא וע\"י זה הגוף מתקיים שמאירין בו מכל צדדיו. והנה מקיף \nזה הוא נשמה לנשמה הנקרא חיה והנה הוא מקיף לכל הגוף בכללות אבל הוא מקיף ומאיר בכל \nחלק כפי מה שהוא כי בחלק הנשמה מקיף לה בבחי' אור נשמה. ולרוח מקיף בבחי' רוח ולנפש \nמקיף בבחי' נפש. אבל המקיף הגדול שהוא יחידה שהיא בבחי' (נ\"א מבחי') א\"א אינו מקיף \nבצד חלקים רק מקיף את הכל בהשוואה א' ולכולם נותן אור של בחי' נשמה. ולכן נקרא \nיחידה מפני שאין לה אלא בחי' א' לבד בהשוואה א'. והנה נר\"ן שהם פנימיות דאדם כנ\"ל \nהנה הנשמה מאירה בראש האדם במוח ורוח בלב ונפש בכבד ובבשר ודם. ודע כי גם בראש עצמו \nיש כל ג' בחי' רק שגובר בראש הנשמה ועיקרה במוח. ורוח בחוטם, ונפש בפה, וכן בכל \nבחי' ובחי' יש כל הנזכר: \n \n"}]}
