{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-49","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":49,"title":"שער טז פרק ג","hebrewTitle":"שער טז פרק ג","segments":[{"index":1,"he":"שער טז פרק ג\nונחזור לענין כי כבר בארנו איך ג' אהי\"ה הם באו\"א א' למעלה במילוי יודי\"ן בג\"ר וא' \nבג' אמצעיות במילוי אלפי\"ן וא' בג\"ת במילוי ההי\"ן וגם בארנו כי ג' מ\"ב הם א' מיה\"ו \nשל הזכר אשר אח\"כ נחלק לב' אהי\"ה שהם ג\"כ מ\"ב וב' מ\"ב אחרים הם בב' אהי\"ה דיודי\"ן \nואלפי\"ן כי באהי\"ה הג' דההי\"ן אין במילוי מ\"ב אתוון כנודע. ואמנם המ\"ב הא' של הזכר \nממנו נעשה החלב שהוא לובן דז\"א ומאהי\"ה דאמא נעשה הדם שהוא אודם והנה דם וחלב הם \nכמספר ב\"פ מ\"ב ולכן חלב ודם לעולם לגבוה סלקי אמנם האהי\"ה הב' שהוא מ\"ב הב' שהוא \nבג' אמצעיות במקום דדים של האשה ושם אחר לידת הולד חוזר הדם העליון להיות חלב והנה \nחלב וחלב ודם הם גימטריא ג\"פ מ\"א (נ\"א מ\"ב פחות ב') והם סוד ג\"פ מ\"א (נ\"א ב\"פ מ\"ב) \nשל אהי\"ה (דההי\"ן) שאין בהם רק מ\"א אותיות של מילוי כנ\"ל כי לכן נקרא בינה א\"ם כי \nאין בה רק מ\"א אותיות. והנה סוד הדם כפי האמת הוא יורד למטה באהי\"ה של ההי\"ן דג\"ת \n"},{"index":2,"he":"ושם נעשה הדם כי אז נעשה באחוריים של ג\"ת שהם רבוע של אהי\"ה העולה מ\"ד ושם הוא ד\"ם \nואמנם ב' אהי\"ה הראשונים דיודי\"ן ואלפי\"ן הם גימטריא ש\"ד כזה אל\"ף ה\"י יו\"ד ה\"י \nאל\"ף ה\"א יו\"ד ה\"א ומהם מתהוים ונעשו שדים והדדים שיורד אהי\"ה דיודי\"ן למקום אהי\"ה \nדאלפי\"ן שמקומו בת\"ת נגד החזה ושם מתחברים שניהם ונעשו שדים ודדים ואז גם אהי\"ה \nהאחרון העולה דם עולה למעלה באהי\"ה דאלפין ושם מתחלף ונעשה חלב לינק הולד אחר שנולד \nוהנה (אחר) מציאות יצירת הולד ז\"א היה בבחי' אהי\"ה האחר' שהוא אהי\"ה דההי\"ן הרומז \nבפסוק כה תאמר אהיה שלחני אליכם והנה אהי\"ה של ההי\"ן מילוי המילוי אין בו רק כ\"ה \nאותיות אך בב' אהי\"ה דיודי\"ן ואלפי\"ן הם כ\"ז וז\"ס כ\"ה תאמר אהיה שלחני אליכם כי בשם \nזה אין בו רק כ\"ה אותיות במילוי דמילוי שלו וכשתסיר מהם ד' אותיות השורש עצמן ישארו \nכ\"א אותיות גימטריא אהי\"ה אמנם הב' אהי\"ה שיש בהם כ\"ז אותיות בכל אחת הוא סוד כ\"ב \n"},{"index":3,"he":"אתוון דאלפא בית\"א עם ה' אותיות מנצפ\"ך שכל אותיות הם בבינה כנודע. והרי נתבאר זווג \nהעליון של פה דא\"א להוציא טפת זו\"ן כלולה ממ\"ב זווגים שהם ב' אהי\"ה הנ\"ל שבהם ב\"פ \nמ\"ב אתוון הנ\"ל ומאלו נמשכו אח\"כ אל היסוד דא\"א ליתנה במלכות שהוא עטרא אשר הוא \nשליש היסוד ושם הוא מלכות דא\"א ואמנם זווג זה לא היה בא\"א לבדו אלא שנתעלה נה\"י \nדא\"א (ונתלבש באו\"א) ונכלל בחג\"ת שלו אשר האו\"א הם מלבישין אותו אז נכללו אלו באלו \nהנה\"י בחג\"ת (נ\"א חג\"ת בנה\"י) והיו ג' כלילין בג' ואז יצא הז\"א בסוד הלבוש אל נה\"י \nדא\"א ונמצא כי עיקר הזווג זה הוא של א\"א רק שהיו באמצעות או\"א הרי מבואר כי גם \nהנה\"י של א\"א עצמו היו ג' כלילין בג' בתוך החג\"ת העליונים ואז גם הז\"א יצא עד\"ז ג\"כ \nג' כליל בג' פי' כי הלא הנה\"י של א\"א הם נשמה אל כל הט' של ז\"א כי הנצח הוא ג' \nפרקין של ג\"ס דז\"א שהוא קו ימין חח\"ן וכן ההוד בקו שמאלי בג\"ה וכן היסוד בקו האמצעי \n"},{"index":4,"he":"דת\"י אמנם מן הראוי היה שימשכו כל הט\"ס דז\"א מאלו הג' נה\"י דא\"א רק לפי שגם נה\"י של \nא\"א הם כלולים בג' אחרים שהם חג\"ת דא\"א והיו ו' שהם כלולים ג' גו ג' דא\"א לכן גם \nהז\"א יצא כדוגמא דא\"א ג' גו ג' ו\"ק לבדם וכל זה נעשה במעי התבונה כי שם הוא סוד \nהזווג. והענין כי נתלבשו חו\"ב עלאין ביש\"ס ותבונה ונכללו (שם) בתוכם החג\"ת ונה\"י של \nא\"א ושם היה העיבור דז\"א והטעם כי בינה התפשטותה עד החזה והתבונה מן החזה ולמטה \nוהנה מקום בית הריון האשה והרחם שלה הוא למטה מהחזה ששם מקום התבונה הרי מבואר איך \nההריון הזה הוא בתבונה לכן היא נק' אם הבנים אמנם עיבור זה של ז\"א למקוטעים היה שהם \nז' חדשים ופחות מעט כמו שנולד משה ושמואל ופרץ וזרח וכמה צדיקים. ואמנם הלא ביארנו \nשכל א' נגדל ונכפל כפליים כי מג' נעשה ו' אמנם נעריך עתה ערכים אלו כי הלא סוד עטרת \nהיסוד הוא שליש שיעור של היסוד והוא סוד המלכות. אמנם שיעור ז\"א הוא מטבור ולמטה \n"},{"index":5,"he":"דא\"א כי או\"א אם היה שיעורם מראש א\"א היה סופם עד החזה כמו לאה בז\"א וכמו ז\"א \nבתבונה שיוצא מהחזה אך או\"א מתחילין מהגרון דא\"א לכן סיומם הוא למטה בסוף ב' שלישי \nשל הת\"ת שהוא הטבור נמצא כי אין לז\"א בת\"ת של א\"א רק שליש לבד וכנגד שליש זה שהוא \nלוקח מת\"ת דא\"א כנגדו לוקח המלכות שליש א' מן היסוד דא\"א שהוא סוד העטרה. והנה \nכשנעריך כ\"ז בז\"א נמצא שיש לו לז\"א שליש א' מת\"ת וב\"ש מהיסוד הרי ג' שלישים כמנין \nמדה א' שלימה וזאת המדה גדלה עד כפלים ונעשה ב' מדות ת\"ת ויסוד של ז\"א שבהם ו' \nשלישים הרי כאן ב' מדות וגם נ\"ה כל אחד הגדיל כפלים כי מנצח נעשה ב' מדות והם חסד \nונצח ומהוד ב' אחרות והם גבורה והוד הרי ד' מדות וב' הראשונים ת\"ת ויסוד הרי ו' \nוהנה שליש היסוד שהוא העטרה של המלכות גם היא גדלה ונעשית ב' שלישים הרי מדה פחות \nשליש הרי הכל ז' מדות פחות שליש ולכן ז\"ס כל היולדת לז' יולדת למקוטעין שאינן ז' \n"},{"index":6,"he":"שלמים. ואם תשאל כי הלא לא היו רק\nג' כלולים בג' ואיך הם עתה ז' והיה ראוי להיות ו' זו אינה שאלה לפי שכבר ידעת כי גם \nאותו שליש ת\"ת (נ\"ל שצ\"ל היסוד) נתחבר עם שאר הת\"ת עליון שהוא ב' שלישים העליונים \nוגם היא הגדיל אך להיות שאינה מדה בפ\"ע לכן אינה עולה בשם ואינו נזכר רק ג' כלילן \nבג' ואמנם חשבון עצמו זה של ז' חדשים הוא ג\"כ בחי' ט' חדשים שלימות והוא כשנעריך \nנ\"ה שגדלו כפליים ונעשו ד' ות\"ת נגדל ג\"כ ונעשה ב' הרי ו' שאע\"פ שאין בת\"ת רק שליש \nעכ\"ז נחשב למדה בפ\"ע להיות שרשו שהיא ת\"ת מדה בפ\"ע ואינו בכלל השאר. ולכן אנו מונין \nאותו למדה בפ\"ע והנה גדל כפלים הרי ב' ועם הד' נ\"ה הם ו' גם היסוד אף שהם ב' שלישי \nהיסוד לבדה שהם של ז\"א עם כ\"ז אנו מונין אותה למדה בפ\"ע לטעם הנ\"ל בת\"ת. והנה גדל \nכפליים הרי הוא ב' מדות והו' הרי ח' ועטרה של המלכות הרי תשעה חדשים: \n \n"},{"index":7,"he":"שער טז פרק ד\nכבר ביארנו כי לעולם כל בחי' נה\"י הם סוד תוספת ואינם עיקרין ולכן הם לבר מגופא \nוהטעם לפי שמרישא עלאה דעתיק אינו מלובש בא\"א כי אם ז\"ת שבו א\"כ נמצא שאין קיום \nלא\"א רק לז' ראשונות שבו והג\"ת שהם נה\"י אינן יכולין לבא רק בסוד תוספת כי אין להם \nעיקר וקיום במציאות העליון ממנו וכעד\"ז כל האצילות. גם דע כי כמו כשאנו רוצין \nלהמשיך נה\"י לז\"א אנו עושין זווג בין חו\"ב כדי שיתנו מוחין לז\"א ואז ע\"י כח זה \nנתוספים לו נה\"י כנודע גם או\"א להיות להם נה\"י הם צריכין תחלה לזווג א\"א כי כמו \nשתמצא שזו\"ן נאצלו ע\"י זווג או\"א והוצרכו להיות בסוד עיבור כן היה באו\"א כי הוצרך \nלהם זווג עליון שבפה דא\"א ושם הזווג כיצד בינה שבגרון מעלה מ\"נ מן הה\"ג שלה והם \nאותיות אחע\"ה כי כבר נתבאר בשער א\"א כי הבינה עומדת בגרון ואותיות אלו הם אותיות \nהגרון והם ה\"ג שבה והחיך שהוא חכמה הוא מוריד מ\"ד ה\"ח אותיות גיכ\"ק ונזדווגו יחד \n"},{"index":8,"he":"ע\"י דעת המכריע הלשון שביניהן סוד ברית הלשון. וסוד זה נרמז באדר\"ז רצ\"ה אשא ומיא \nמתקנין ויאן ביורוי ע\"י לישן ממלל רברבן וכבר ידעת כי אש ומים הם סוד חו\"ב (ח\"ג \nכצ\"ל) נמצא כי אותיות אחע\"ה מצד ה\"ג בינה והם עולין פ\"ד סוד ב\"פ מ\"ב והם מ\"ב זווגים \nהנזכר פ' בראשית ד\"ט כי מ\"ב זווגים הם פ\"ד והם אותיות אחע\"ה וז\"ס זרעא דאזדרעא במ\"ב \nזווגים. והנה סוד הזווג הזה שבפה נמצא בכל מציאות אצילות בין בא\"א בין באו\"א בין \nבזו\"נ והם בסוד נשיקין הקודמין אל הזווג והבן כי מתחלה המעוררת היא הנוקבא וז\"ס \nהנרמז במסכת כתובות ה\"ד לאלתר בעוד שהרוק לתוך פיה כי מבשרי אחזה אלוה כי כשאדם \nמזדווג באשתו בהכרח מתמצה הרוק בתוך פיהם וז\"ס סימן הזווג הנזכר בגמ' נמצא כי \nהנשיקין הם זווג רוחני מאד אך יש הפרש [בין א\"א ואו\"א וזו\"ן] כי בא\"א הזווג בפה א' \nולכן אינם נמצאים רק ב' הארות אחע\"ה גיכ\"ק אך באו\"א וזו\"ן הם ב' פיות בסוד מ\"נ ומ\"ד \n"},{"index":9,"he":"בזכרים מ\"ד ומ\"נ בנקבות כי הנשיקין הם כפולים בסוד ד' רוחין הנזכר בזוהר פ' תרומה \nקמ\"ו והם ד' אותיות אהבה והבן סוד גדול הנעלם הזה ויהיו כבושים ללבושך כי הנה כבר \nידעת כי רדל\"א הוא למעלה מכל האצילות ותחתיו הם סוד ט\"ס דלאו אינון נהורין ולאו \nאינן רוחין והם סוד ט\"ס מקורית דא\"א המתפשטים בכל האצילות כמ\"ש במ\"א. והנה לא מצינו \nבא\"א סוד המלכות וא\"כ איך נאצלו כל השאר שהם או\"א וזו\"נ אך סוד הענין כי כבר ידענו \nכי מחסד דא\"א נתהווה מוחין דאבא ומגבורה דא\"א נתהוה מוחין דאמא והענין כי צד דכורא \nדא\"א מה שבו הוא בימין דכורא וצד ב\"ן שבו נוקבא הוא צד שמאל והנה יש בו ב' זווגים \nא' בסוד הפה שלו אחע\"ה וגיכ\"ק והב' בסוד יסוד שלו כי גם הוא כלול מב' מזכר ונוקבא \nוצד זכרות שבו מזדווג עם צד נקבות שבו והנה כדי להוליד או\"א הספיק להם זווג הנשיקין \nוהוא זווג הפה כנ\"ל. ואמנם איך יצאו או\"א מזווג זה הוא כי כבר נתבאר לעיל כי לא \n"},{"index":10,"he":"הוצרך זווג זה רק לצורך מוחין ונה\"י שלהם לבד לכן הספיק להם זווג הפה כי הלא תמיד \nאו\"א הם נכללין במזלא תיקון ח' וי\"ג (די\"ג) ת\"ד כי הלא תליין בשקולא עד טבורא והנה \nיש הפרש א' והוא כי לפעמים אין או\"א שלימים רק חסירים מנה\"י אע\"פ דאתכלילו במזלא אך \nכאשר נעשה הזווג הזה של הפה דא\"א אז נעשו כל התקונים של הד' העומדין בין תיקון ח' \nלתיקון י\"ג וכולם נתחברו יחד ונכללין בהם או\"א כי כבר ידעת כי הגרון סוד גולגלת \nדילהון והנה אם תביט באדם כשכופף ראשו אז הגרון מכוסה ונכלל בסיום לחיי הראש אך \nכשזוקף ראשו אז מתראה הגרון וכשהזווג עליון דפה דא\"א נעשה בסוד נשיקין אז יורד למטה \nמסיום הפה בסוד כפיפת ראש ואז נכלל הגרון בהם ממש והוא סוד ראש דאו\"א ויורד עד נה\"י \nדאו\"א שנכללו בראש ז\"א גם אלו הד' תקונים שבין ב' מזלות תיקון ח' וי\"ג הם מתחברים \nונכללים ברישא דאו\"א שהוא הגרון ונעשים שם מוחין ובעבור אותו שפע המתרבה אז מכחם \n"},{"index":11,"he":"מתארך גוף או\"א ונה\"י שבהם כי אותו החלק הג' מת\"ת דא\"א שנשאר (שם) מב' חלקי הת\"ת \nשנעשו ב' דעות לאו\"א נעשה ממנו חלק הגוף לאבא כולל חג\"ת וחלק הגוף לאמא כוללת חג\"ת \nוזה סוד הגוף ומרבוי השפע נעשין ג' אחרים נה\"י לאבא ונה\"י לאמא. והנה נמצא כי זווג \nזה דפה הוא לצורך או\"א ואינו לצורך עצמן רק למוחין ונה\"י שלהם והטעם כי ב' המזלות \nדדיקנא נחתי בשקולא עד טבורא מצד פנים ובאחור יש המשך שערות הראש היורדין דרך אחור \nעד ראש ז\"א ומאותן האורות דשערות נעשין או\"א כי בהכרח שיעשה שם בנתיים מציאת אור א' \nע\"י ב' מיני שערות אלו דדיקנא ודרישא מצד אורם הגדול המקיף פנים ואחור. ולכן הספיק \nלהם זווג הפה לבד אך זו\"נ אין להם שום מציאות כלל ולכן הוצרך להאציל מציאותו ממש \nבעיבור א' וכדי לעשות לו מוחין ונה\"י הוצרך זווג ב' משא\"כ באו\"א. והנה בכאן תבין \nסוד רז\"ל כל דיבור שיצא מפי הקב\"ה נברא מלאך א' כי הלא הוא סוד זווג ממש לכן מצינו \n"},{"index":12,"he":"לרז\"ל שכינו הזווג בלשון דיבור ראוה\nמדברת בשוק ולכן מטעם זה נקרא הזווג בלשון אכילה אכלה ומחתה פיה. ונחזור לענין כי \nלפי שב' מזלות הח' והי\"ג הח' הוי\"ה דיודי\"ן והי\"ג אהי\"ה דההי\"ן כנזכר במקומו לכן \nמצדן הם או\"א הא' הוי\"ה והב' אהי\"ה והדעת המזווגן יאההויה\"ה והבן: \n \n"},{"index":13,"he":"שער טז פרק ה\nאמנם בהולדת ז\"א היה ב' מיני זווגים ויש ביניהם הפרש גדול כי הזווג הא' שהוא כדי \nלהמציא אותו מציאות ז\"א אינו אלא ע\"י א\"א שמכחו כל האצילות אך הזווג הב' הוא באו\"א \nלעשות להם מוחין. והענין כי הלא ז\"א מלביש א\"א מטבורא דלבא שהוא חצי ת\"ת ובתוכו \nמתלבש א\"א עד סיום יסוד שבו והנה מאותו חצי הת\"ת נעשה גלגלתא שלו אך ג' מוחין שלו \nנעשין מנה\"י דא\"א וז\"ס הרומז בתוספתא פ' בשלח ד\"ן עד לא אשתכח אוירא דכיא כו' כי \nכבר הודעתיך כי ג' בחי' היה לז\"א א' במעי אמא כי אז היה ו' זעירא ג' לבד והם נה\"י \nדז\"א כי הג' נתעלו למעלה במעי אמא ושם לא היה רק ג' כלילן בג' פי' שכבר הודעתיך כי \nאו\"א שיעורם עד טבורא דלבא והם כללות חג\"ת דא\"א ואז כאשר נתעלו אלו הג' נה\"י למעלה \nבאו\"א נכללו בג' דחג\"ת של א\"א וז\"ס ג' כלילן בג' ולכן אלו הג' הם ו' זעירא כנודע כי \nו' גדולה הם חג\"ת ושם בסוד העיבור נתארכו הטיפין אלו ונעשו לז\"א בהיותו תוך מעי אמא \n"},{"index":14,"he":"מסוד הבינה ג' אחרים ואז יצא לחוץ כלול ו\"ק מחסד עד היסוד ובזה תבין מ\"ש באדרא \nמענין ב' עטרין דא\"א שהם חו\"ג והבן זה כי שם מקומם באו\"א. ונחזור לענין כי הנה סוד \nהזווג ב' דא\"א נעשה ביסוד שלו הכולל ימין ושמאל זכר ונקבה ואמנם להיות מציאת הזו\"ן \nתחתון למטה מאו\"א א\"כ הוצרך שיעשה ג\"כ זווג זה ע\"י או\"א לכן מה עשה אותן נה\"י דא\"א \nשהיו למטה מאו\"א נתעלו למעלה באו\"א בתוך חג\"ת שלהם ולא בחג\"ת דא\"א עצמו כי לא נתעלו \nבסוד מוחין דאו\"א רק נתעלו בחג\"ת דאו\"א ואז היו שם ג' כלילין בג' כנזכר בתוספתא פ' \nבשלח נמצא כי נה\"י דא\"א הם סוד ג' טיפין דסגול הנזכר בתיקונים שמהן נעשה אדם תתאה \nשהוא ז\"א ואז מחמת ג' טיפין אלו דנה\"י דא\"א הטמונים בחג\"ת דאו\"א משם נתהוו סוד זו\"ן \nנמצא כי מציאת זו\"ן נתהווה מא\"א עצמו בזווג היסוד שלו אמנם היה ע\"י או\"א מסוד חג\"ת \nשלהם ואז יסוד אבא אפיק טפה חדא ואעיל לה באמא ותמן במעוי דאמא אתעביד ז\"א ו' זעירא \n"},{"index":15,"he":"ג' כליל בג' לחוד לפי דאתיא מסוד ג' נה\"י דא\"א ובסופו של ו' פסיעה לבר סוד נוקבא \nעמו כמ\"ש ואמנם בזה תבין סוד נעלם שהוא סוד הדדין של אשה מה מציאותן ומהיכן נתהוו \nולמה הם בחזה ולמה אין חלב בדדי הזכר כמו בדדי האשה. והענין כי כבר בארנו כי נכלל \nנה\"י דא\"א בחג\"ת דאו\"א ונעלמו בתוכם ושם אפיקו ההוא טפה ויצא מדרך יסוד אבא לאמא \nולכן אותו אור הגדול שנתוסף עתה אל נה\"י דא\"א כדי לעשות זווג ולהאציל לז\"א אור \n(אחר) זה נתהווה תחלה בחג\"ת אבא ואח\"כ בחג\"ת אמא כי בתוכם כלולין נה\"י דא\"א (נ\"א \nדאמא) כנ\"ל לכן סוד אותה הארה העצומה היוצאת ובקעה לחוץ והאירה דרך שם בחזה דאו\"א \nלכן יש דדים בזכר ונקבה רק שאותן של זכר הם קטנים ואין בו חלב ושל אשה גדולות ויש \nלהם חלב והטעם כי בהיות ז\"א תוך חזה אבאר לא היה כי אם מציאת טפה קטנה אך בהיותו \nבחזה אמא שם מתגדל בסוד העיבור עד שנעשה ו' כלול בתוך ג' לכן גם דדי האמא נתגדלו \n"},{"index":16,"he":"מרוב אור ונעשין בהן חלב ועתה תבין כי הלא סוד החלב הוא עילוי הדם למעלה ומתהפך \nלחלב ומתמתק וכן נה\"י לעולם למטה הם דם סוד הדינין כי לכן הם בכ\"מ לבר מגופא כנ\"ל \nובעלותן למעלה בהתכללותן למעלה בחג\"ת אז הם מתהפכין לחלב ואח\"כ יצא ז\"א לחוץ דמיון \nתינוק היונק ומרוב אותו חלב נתגדל ונעשה ו' גדולה בו\"ק לבד שהוא ו' דשמא קדישא אך \nבתוך בינה היה סוד ו' זעירא כלול מג' תוך ה' דבינה אמא עלאה ולכן אין שום דמות ראש \nלזו הו'. והנה מה שבארנו חילוק בין הולדת או\"א ובריאותן לבריאת זו\"ן זה נרמז בזהר \nפרשת תרומה דף קס\"ז בסוד אדם קדמאה אגליף ציורא דיליה גו משחתא וכו' שפי' כי א\"ק \nהוא מציאת א\"א (צ\"ל או\"א) ואגליף בסוד הזרעת הטפה ציורא דיליה גו משחתא שהם או\"א \nתוך שערות רישא דא\"א ודיקנא יקירא דיליה הנקרא משחתא אך אדם תניינא ז\"א היה ע\"י \nזיווג נה\"י דא\"א תוץ בינה כנ\"ל. ואם תשאלני הרי עיקר מציאת הולד כשהוא בבטן ולא \n"},{"index":17,"he":"בחזה אם כן היה מהראוי שיהיו הדדין בבטן ולא בחזה אך הענין כי האדם או האשה אינן \nרומזין לת\"ת ומלכות לבדם וכיוצא אך כל אדם נרמזין בו כל הי\"ס מא\"א עד הנוקבא וא\"כ \nכשנצייר צורת דדים לא נצטייר בציור בינה לבדה או נוקבא לבד רק במציאת כוללת כל אורך \nי\"ס שהם קומת א\"א עד הנוק' וא\"כ כשנעריך בערך זה נמצא כאשר נתעלו נה\"י דא\"א בחג\"ת \nדאו\"א כנ\"ל להתעבר ולהוציא ז\"א הנה הוא סוד הז\"א בחג\"ת דאו\"א שהוא נה\"י דא\"א והנה \nחג\"ת דאו\"א הם באמצעית ממש כי כח\"ב למעלה ונה\"י למטה וחג\"ת באמצע והנה שיעור או\"א \nבחצי גוף העליון דא\"א מגרון עד חצי לב ואם תעריך דדי אשה תמצאם שהם ממש במקום הזה \nבאמצע חצי גוף עליון שמן הצואר עד טבורא דלבא והטעם הוא כנ\"ל כי מין האדם כולל \nמציאת כל הי\"ס אך בבהמות וחיות שהם בסוד מין א' לבד ואינו כולל כמו האדם לכן באו \nבהם הדדים בבטנם ממש ועיין בביאור מצות שעטנז חטא קין והבל בהקריבם צמר ופשתים ושם \n"},{"index":18,"he":"תבין דיקנא דז\"א שנאצלה מצמר הכבש העליו\nן שהוא הדעת דדיקנא עלאה שהוא הזקן התחתון שבא\"א סביב לאות ברית קדש דא\"א בסוד \nגדולה מילה שנכרתו עליה י\"ג בריתות וז\"ס הפסוק מן המצר קראתי י\"ה הנאמר על דיקנא \nדז\"א שהוא מצ\"ר דנפיק מן צמ\"ר העליון שהוא סוד אותן שערות לבנות שסביב ברית קודש \nדא\"א וכבר ידעת כי דיקנא דא\"א כל שערותיו לבנים כמ\"ש ושער ראשו כעמר נקא והוא הצמר \nהנ\"ל גם תבין כי יסוד דא\"א זהו סוד השופר שהוא צר וגם אמרו עליו מן המצר ואמרו \nבזוהר אמור דשופר זה אפיק קול והוא אש ומים רוח והוא ענין זווג א\"א להוציא ז\"א ג' \nכליל בג' חסד דין רחמים אמ\"ר והוא סוד ו' זעירא קול דנפיק משופר ואמנם אופן כללות \nנה\"י בחג\"ת דאו\"א הוא עד\"ז הענין שהרי נשאר ג\"כ חצי ת\"ת דא\"א עצמו למטה שם נה\"י שלו \nוהנה נתעלה זה ת\"ת בחציו האחר שנשאר באו\"א ונתעלה ג\"כ נ\"ה בח\"ג דאו\"א ושם נכלל נצח \nבחסד דאבא והוד בגבורה דאמא ואמנם אע\"פ שאנו אומרים בנצח באבא עכ\"ז היה כלול ג\"כ \n"},{"index":19,"he":"מהוד באופן כי נצח הכלול מהוד עלה לאבא והוד כלול מנצח עלה לאמא ואז מכח ב' בחי' \nאלו שבכל א' וא' נמשכו הדדים מרוב האור שבקעה ויצאה רק כי באדם דהיינו אבא יהיה בלי \nחלב וזה לפי שאין הדבר שם רק לפי שעה בסוד טפת הזרע אך בסוד בינה ששם נתהוו כל \nאיברי הגוף דז\"א היתה הארה גדולה בהתפשטותו וממנו נמשך החלב לכן היו ב' דדים לכל א' \nנגד ב' בחי' שבכל א' מהם ואמנם היסוד נתעלה ונחלק לב' חציו ביסוד אבא וחציו ביסוד \nאמא. וראה והבן שכבר בארנו שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה רק צריך להכניס בה תחלה \nחד רוחא כנ\"ל ואמנם יש בזה פקפוק מענין יעקב שאמר כחי וראשית אוני שנראה שנתעברה \nלאה מביאה א' וכמו שארז\"ל ביבמות דל\"ד ב' שכל מעכות של בית רבי, תמר שמן ע\"ש שמעכו \nבאצבע ולא הוצרכו אלא ביאה ראשונה, והענין הוא כי הלא להיות כי א\"א הוא זכר בלי \nנוק' והזווג הוא מקצתו אל קצתו בלי נוק' לא הוצרך לזה לעשות כלי ומכח זה נמשך אל \n"},{"index":20,"he":"יעקב ולכל מעכות של בית רבי ועכ\"ז הוצרך להיות חצי היסוד דא\"א דאבא בסוד מ\"ד וחצי \nבאמא בסוד מ\"ן ביסוד שלה, אך לא הוצרך לביאה ב' לטעם הנ\"ל ואמנם נה\"י אלו דא\"א \nנתהווה ז\"א בסוד ג' כליל בג' בסוד ו' זעירא לבד אך סוד חצי ת\"ת דא\"א שעלה למעלה \nממנו נתהוו מוחין אל תינוק הזה בהיותו במעי אמו ונשמה לאלו המוחין היה אותו חצי \nהיסוד דרישא עלאה שנשאר כאן לז\"א. והנה כשנתפשט ויצא ז\"א לחוץ יצא כלול מו\"ק לבד ו' \nגדולה והטעם שכבר ידעת כי נ\"ה אית בהון ו' פרקין והנה אם נחשוב מה שנשאר מן א\"א אל \nהז\"א הנה הם ו' בחי' א' חצי ת\"ת ב' יסוד וד' פרקין דנצח הוד הרי הם ו' שמהם נתהוו \nו\"ק לזעיר אנפין כי הב' פרקין עלאין דנ\"ה אלו נשארו למעלה פ\"א דנצח באבא ופ\"א דהוד \nבאמא ואלו הם שם תמיד לעולם ומכח זה נמשך החלב לתינוק גם אחר צאתו משם. ובזה תבין \nאיך מזון התינוק מצד החלב כי נשמת הז\"א נה\"י דא\"א ומצד אותן ב\"פ דאשתארו באו\"א הם \n"},{"index":21,"he":"יותר מעולים ונמצא כי כשנמשך משם החלב הוא ממבחר נשמתו ומשם הוא ניזון וכבר בארנו \nכי נ\"ה הם סוד הדינין והם דם וכשמתעלין נהפכין לחלב כי כן אירע הדבר באשה המעוברת \nכפי הטבע: \n \n"}]}
