{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-56","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":56,"title":"שער יט פרק ט מ\"ב","hebrewTitle":"שער יט פרק ט מ\"ב","segments":[{"index":1,"he":"שער יט פרק ט מ\"ב\nוהנה תראה כי עתיק כולל מ\"ה וב\"ן ושניהם זכר ונקבה פרצוף א' והנה אחוריים דמ\"ה וב\"ן \nבאמצע זה הפרצוף ופנים דמ\"ה מצד א' ופנים דב\"ן מצד הב' וב' בחי' אחוריים ביניהן \nוא\"א גם הוא זכר ונקבה מ\"ה וב\"ן פרצוף א' אלא שהוא באופן אחר כי בכל חציו הימיני יש \nמ\"ה בפנים ואחור ובכל חצי שמאל יש ב\"ן דפנים ואחור אך באו\"א יש מ\"ה וב\"ן אלא שהם ב' \nפרצופים דבוקים יחד תמיד פב\"פ דוגמת עתיק וכל כך הם דבוקים עד שנחשבין שניהן לפרצוף \nא' ונקרא אבא. וכן באמא היא כך כי הם ב' פרצופים דמ\"ה וב\"ן אלא שהם דבוקים מאד פב\"פ \nדוגמת עתיק כנ\"ל ובזו\"ן יש גרעון אחר כי כל מה שהולכין הפרצופים ויורדין ממדרגתן \nמתגלה מאד פירודם בחי' המ\"ה מבחי' הב\"ן ולכן נתוסף פירוד בחלק מ\"ה וב\"ן שבזו\"ן \nוהענין כי הז\"א כולו בחי' מ\"ה והנוקבא כולה בחי' ב\"ן והם נפרדים לזמנין אב\"א \nולזמנין פב\"פ והנה דוגמת או\"א הם ז\"א ורחל השוין בקומתן ודוגמת יש\"ס ותבונה הם יעקב \n"},{"index":2,"he":"ורחל הקטנים מהחזה דז\"א ולמטה והבן זה. ודע כי יש יעקב שהוא חצי תחתון דז\"א והוא \nהמזדווג עם רחל הקטנה ויש יעקב ולאה בחי' האחוריים דאו\"א כלל העולה כי יש עתיק וא\"א \nדמ\"ה ועתיק וא\"א דב\"ן וכנגדן חמש אבא ויש\"ס דמ\"ה בינה ותבונה דב\"ן, וכנגדן ממש ז\"א \nויעקב דמ\"ה רחל ולאה (ס\"א רחל) דב\"ן הרי (הם) ג' בחי' (שהם ד' ד' ד') כי כך הוא א\"א \nדכורא לגבי עתיק דכורא כמו יש\"ס לגבי אבא וכמו יעקב לגבי ז\"א וכן כך הוא נוקבא דא\"א \nלגבי נוקבא דעתיק כמו תבונה לגבי בינה וכמו רחל הקטנה לגבי רחל עלאה נמצא כי כשנחבר \nכל הבחי' יהיה ג' בחי' דזכר ונקבה והם א' עתיק ונוקבא ובהם נכללין א\"א ונוקבא. ב' \nאו\"א ובהם נכללין ישסו\"ת. ג' זו\"נ ובהם נכללין יעקב ורחל. וכשתחברם באופן אחר יהיה \nא\"א ונוקבא דעת הכולל חו\"ג מכריע בין החו\"ב שהם עתיק ונוקבא וכן ישסו\"ת הם ת\"ת \nמכריע בין או\"א שהם חו\"ג וכן יעקב ורחל הם יסוד המכריע בין נ\"ה שהם זו\"נ כנודע \n"},{"index":3,"he":"דאיהו בנצח ואיהי בהוד והבן זה מאוד. אך כפי הנראה מדרוש אחר בענין עיבור יב\"ח צ\"ל \nלאה ויעקב במקום יעקב ורחל נמצא כי אלו שהם עתיק ונוקבא וא\"א ונוקבא הם נשמה והם ג' \nרישין ואח\"כ או\"א וישסו\"ת הם רוח והם ג' רישין ואח\"כ זו\"ן ויעקב ולאה הם נפש והם ג' \nרישין וז\"ס באדרא דרפ\"ט ואינון מתתקנין כמה דע\"ק ג' רישין מתעטרין ביה הכי כולם בג' \nרישין. והענין כי הנשמה עצמה יש בה נר\"ן וכן ברוח ובנפש נר\"ן כנודע כי חב\"ד הם כהן \nלוי ישראל והם נר\"ן וכן חג\"ת וכן נה\"י. ובזה תבין איך נקרא חכמה בלשון נקבה כי הרי \nהוא בינה דמ\"ה וחכמה דב\"ן שלהיותה בחי' חכמה דב\"ן הוא בחי' נקבה והבן זה מאד. גם \nבזה תבין מ\"ש המקובלים וכן בזוהר פ' פקודי רנ\"ט ע\"ב כי כל דינין במחשבה אתברירו \nוהוא להיות שם חכמה דב\"ן שהוא דינין וזהו בוצינא דקרדקינותא דבטש במוחא ודוגמא אל \nהנ\"ל יש בענין אורות העקודים במטי ולא מטי ובטישא שכתבנו במ\"א. גם תבין עם הנ\"ל כי \n"},{"index":4,"he":"כל א' מי\"ס הוא פרצוף גמור חוץ מהג' המכריעים שהם דעת ת\"ת יסוד שכ\"א כלול ב' \nפרצופים להיותן מכריעים והרי הם י\"ב פרצופים בט\"ס ולכן הם סוד הנטיעות דאשתהי י\"ב \nירחין והבן זה. ואפשר כי בספי' העשירית או תהיה בחי' הכתר שהוא למעלה מעתיק או בחי' \nמלכות שהוא למטה בג' עולמות בי\"ע כנודע. גם תבין כי זו\"ן כיון שהם נפרדין לגמרי \nהוכרחו להדבק בראשונ' דיבוק גמור שיהיה ז\"א כולל מ\"ה וב\"ן חו\"ג כדי שאחר הנסירה \nתמיד יהיה לו דיבוק עם נוקבא ואז נשאר הוא במ\"ה והיא בב\"ן. גם תבין מ\"ש באדר\"ז דר\"צ \nובהאי חכמה שירותא וסיומא אשתכח וזה מכח ב\"ן אשר שם ומכתר דאתפשט חכמה אתגלייא אמא \nבינה ה' ראשונה שבשם הכוללת יש\"ס ותבונה: \nמהרח\"ו ואולי אפשר לומ' כי אע\"פ שזה מ\"ה (נ\"ב שהיא דינין וזו חסדים) וזה ב\"ן עכ\"ז \nנתהפך הדבר כי כיון שזה חכמה אע\"פ שהיא דב\"ן נעשה זכר ובינה דמ\"ה אע\"פ שהיא דמ\"ה \nנעשית נקבה לערך חכמה דב\"ן וזהו ענין דבטש בוצינא דקרדינותא בהאי אוירא (נ\"א מוחא) \n"},{"index":5,"he":"והול\"ל להיפך כי בטישה זו היא זיווג והורדת הטפה כנודע ונראה אם כן כי שם בוצינא \nדקרדינותא נעשה זכר להיותו חכמה וז\"ס אמא כי היא עטרת בעלה. ואפשר כי עד\"ז הוא \nבחכמה דא\"א כי היא כלולה מחכמה דמ\"ה ומכתר דב\"ן וא\"כ כתר דב\"ן היא בוצינא דקרדינותא \nדבטש ונעשה זכר ובטש בהאי מוחא שהוא חכמה דמ\"ה גרוע ממנה והיא נקבה כנגדה ונמצא כי \nהאי מוחא סתימאה דא\"א אתתקן כעין דוכרא כנזכר באדרא כנל\"ח: \nמהרח\"ו ואולי אפשר לומר כי הג\"ר הנזכר באדר\"ז הם עתיק ונוקבא תרין רישין ושניהן \nבחי' כתר דמ\"ה ודב\"ן ולכן נקרא עתיק עילת כל העילות ונוקבא דעתיק עילת העילת ורישא \nג' הוא א\"א ונוקבא שהם מכריעין בין העתיק לנוקבא ולפי שא\"א לא נעשה רק מחכמה דמ\"ה \nנקרא חכמה סתימאה ורישא תנינא שהיא כתר דב\"ן נקרא כתרא עלאה ורישא קדמאה (נ\"א \nתליתאי) נקרא רדל\"א עתיק דכורא ויש לזה סמך בכת\"י מורי זלה\"ה בפי' ספרא דצניעותא \nשאמר שם כי ראש הא' שורש העצמות וראש הב' שורש הכלים וזה להיותו נוקבא דעתיק שכל \n"},{"index":6,"he":"הכלים מצד הנוקבא יצאו שהם המלכים דב\"ן וראש הג' כלול מב' השרשים שורש העצמות מא\"א \nדכורא ושורש כלים מנוקבא דא\"א שהוא ב\"ן ולפי ששניהן נקראו מכריע א' נקרא ראש אחד \nלבד. ונמצא כי א\"א כולו נקרא חכמה סתימאה כי הלא הוא חכמה דמ\"ה כולו ואפשר כי כתר \nדב\"ן מחציתו תחתון נעשה לו בסוד אור מקיף והוא גולגלתא ונקרא בינה דיליה עטרת \nוכותרת לבעלה בסוד גולגלת דמוחא. אך ממקומות רבים נראה כי רישא עלאה עתיק לבד וב' \nרישין הוא באריך: \n \n"},{"index":7,"he":"שער יט פרק י מ\"ב\nדע כי תחלה יצאו ז' כלים עם ניצוצין ואורות וכלים עיבור יב\"ח וניצוצין ט' חדשים \nואורות ז' חדשים. והנה הכלים הם ג' בחי' חיצון ואמצעי ופנימית. חיצונית הם כ\"א \nאזכרות של תפילין גימטריא אהי\"ה כי עיבור ויניקה ע\"י אמא דנקראת אהי\"ה והניצוצין \n(הם האמצעות) הם המוחין שבתוכן והם אלהי\"ם. ואח\"כ באין פנימים דז\"א והם האורות והם \nהמוחין דהויות והם באים מלובשים תוך הנה\"י דאמא והויות דמוחין דעיבור תוך החיצונית \nנה\"י דאימא והויות דמוחין דיניקה תוך אמצעית נה\"י דאמא והויות דמוחין דגדלות תוך \nפנימיות נה\"י דאמא והנה המוחין דאלקים שהם מוחין דחיצוניות דג' כלים הם נעשין \nקרומות בערך המוחין דהויות שהם פנימים. אח\"כ בעיבור ב' דהגדלה נתוספו ג\"ר דז\"א \nבבחי' כלים דחיצוניות לכל ספירה מהם ובזה נשלמו י\"ס דכלים בג' בחי' וכל זה נקרא \nחיצוניות וגם נתוספו ג' מוחין דחיצונית שהם אלהים דג\"ר והם מהניצוצין וגם נתוספו \n"},{"index":8,"he":"פנימית ג\"ר שהם המוחין דהויות והם מתלבשים תוך פנימית נה\"י דאמא. כלל העולה כי \nהחיצוניות הם בחי' הכלים דז\"א עם המוחין שלהם שהם אלקים שהם ניצוצין ופנימית הם ג' \nבחי' הכלים דנה\"י דאמא עם המוחין שלהם דהויות שהם אורות. אח\"כ נכנסו בהם נר\"ן ונשמה \nלנשמה מבחי' הט' הויות שבתשעה נקודות כמו שידעת ונתלבשו תוך המוחין דהויות. ודע כי \nהמוחין דקטנות ועיבור הם מוחין דהויות דנה\"י דז\"א ובתוכם הנפש יען אז היה כליל ג' \nבג' אחר כך ביניקה נכנסו המוחין דהויות דחג\"ת ובתוכם הרוח ונעשה בן ו\"ק ואח\"כ \nבגדלות נכנסו המוחין דהויות דחב\"ד דז\"א ובתוכם הנשמה ונשלם קומתו. אך צריך שתדע כי \nהמוחין של חג\"ת נה\"י שהם עיבור ויניקה הם כל אחד במקומו יען כי הו\"ק אין אחד גדול \nמחבירו אך המוחין דגדלות הם מתפשטין בכל הגוף דוגמת או\"א שמתלבשין תוך ז\"א כן חב\"ד \nדז\"א מתפשטין תוך ו\"ק עצמן ואפשר שאינו כך. גם מ\"ש לעיל כי בגדלות נתוספו מוחין \n"},{"index":9,"he":"דאלקים זולת הויות אפשר (ס\"א אי אפשר) שאין בגדלות אלקים ובזה מתיישב מ\"ש לעיל \nבכללות האצילות וגם בענין ג' כלים ונשמה שלהם ואור המקיף כי הכלים דז\"א יש בהם \nהויות בלי ניקוד אך הנשמה הם בניקוד והמוחין שלו הם אלהים כיון שהם ניצוצין דין \nואין תימא אם הכלים הם הויות כנודע כי יש אלהים גדול מהוי\"ה כנ\"ל בענין אחוריים של \nהויות. ואפשר כי כמו שיש פנים ואחור בכלים יש ג\"כ בנר\"ן וכן כתבנו במ\"א אך אלהים \nדמוחין יורדין עד בריאה כי (גם) ג' כלים חיצוניות דז\"א ירדו בהכרח עמהם כי הם יותר \nחיצונית מהם. וכבר ידעת ממקום אחר איך הג' כלים יורדין בבי\"ע אף על פי שבמ\"א אמרנו \nשאין אלקים יורדין רק עד הבריאה הוא להיותן מוחין אך הג' כלים יורדין בבי\"ע נמצא כי \nכל חיצונות דז\"א עם המוחין דקטנות יורדין בבי\"ע ונשאר הוא בפנימות לבד ואז ג\"כ ג' \nכלים דחיצוניות אמא נשארין עם המוחין דגדלות כי כבר ידעת כי חיצוניות עליון נעשה \n"},{"index":10,"he":"פנימית תוך פנימיות שלמטה ממנו ואז החיצונית התחתון מוכרח לירד להעשות פנימיות אל \nשלמטה הימנו יותר והבן זה היטב. נמצא כי בהכרח שיורד החיצוניות דז\"א עם מוחין \nדאלקים דחיצוניות בבי\"ע וזהו ענין העמידה שתמצא שם איך יורדין האלקים ממדרגה למדרגה \nגם תראה איך יש כמה זווגים לתועלת זו\"ן ואיך מתמעטין ונגדלין כמה פעמים והטעם כי \nהחיצוניות שלהם יורד למטה בבי\"ע והם עצמן עולין בחג\"ת דאמא וזהו סבת כמה מעוטים שיש \nוכמה שינויים ועליות זו אחר זו והבן היטב. גם תבין ממ\"א איך הפנימית יש בו עיבור \nיניקה ועיבור והם מן ט' חדשים וז' חדשים והחיצונית הם מט' ויב\"ח ובמ\"א כתוב כי \nהאורות הם מז' והכלים מיב\"ח והבן זה ובמ\"א כתוב כי תחלה נעשה פנימית ואח\"כ חיצוניות \nובמ\"א להיפך. ונראה לתרץ כי אי חשש כי בתחלה בבריאת עולם הוצרך לעשות חיצוניות תחלה \nכי כן סדר שתחלה נכנס הגוף ואח\"כ הנשמה אך אח\"כ הוא להיפוך כי החיצוניות אינו יכול \n"},{"index":11,"he":"לכנוס אם לא יכנוס תחלה הפנימית. גם מ\"ש כי היה כ\"א בפ\"ע זה היה בבריאת עולם או בעת \nשהוא דוגמת בריאת עולם אמנם בכל יום בעת התפלה נעשה ביחד. גם ביארנו במ\"א כי הכל \nהיה בפעם א' אמנם בערך שזה היה בעיבור ט' וזה היה יב\"ח חלקם בפ\"ע או אפשר להיפך כי \nמ\"ש שם שהאורות היו במקום יסוד בינה אינו בעת התיקון של הכלים רק אח\"כ. וגם תבין \nבענין הציצית ובענין הק\"ש ביארנו כי הויות דמוחין אינם ג' הויות דג' בחי' הכלים גם \nתבין מה שאנו אומרים תמיד כי המוחין הם פנימית עולמות שמשם הנשמות גם תבין מ\"ש כי \nהחיצוניות שם אלקים ופנימית הויות כי זה איירי בניצוצין וזה באורות ושניהן בחי' \nמוחין לא בכלים: \n \n"},{"index":12,"he":"שער כ פרק א מ\"ת\nשער הרביעי שער המוחין ויתחלק לי\"ב פרקים: \nונחזור לעיל ונאמר כי הנה נתבאר ג' בחי' של ו\"ק שהם נקראו מלכי ארץ אדום אימתי \nנתקנים עתה צריך לבאר עוד בחי' אחרת והוא מה שנתבאר אצלינו בהרבה מקומות כי גם בזמן \nעיבור יש מוחין אל ז\"א שהם ג\"ר אלא שהם שמות אלהים וכאשר נעריך הד' כלים של המוחין \nבזמן י\"ב חדשים נמצא כי בג' חדשים נגמר בו כלי הראוי להיות בו מוח אחד. והנה כלי \nהמוח ההוא מבחי' אלקים והוא גימטריא פ\"ו כמנין הנ\"ל שהוא קרוב לשיעור הימים שיש בג' \nחדשים שאז נגמר (כלי) מוח אחד דאלקים ונמצא שבתשלום יב\"ח עיבור נגמרו ד' מוחין וכל \nזה בבחי' הכלים שזמנם יב\"ח אמנם בבחי' הניצוצין שזמנם ט' חדשים הוא באופן אחר כי \nהנה נדע כי המוחין פרטן ד' וכללותם הם ג' לבד שהם חב\"ד דז\"א כי הדעת כולל חו\"ג נמצא \nכי מוח א' מבחי' הניצוצות נגמר בג' חדשים וג' מוחין נגמרים בט' חדשים שהם זמן עיבור \n"},{"index":13,"he":"הניצוצין וגם לסבה זו ארז\"ל כי לג' חדשים ניכר הולד לפי שכבר יש לו מוח אחד מתוקן. \nאמנם אני מסופק מה ששמעתי ממורי זלה\"ה אם המוח הא' שהתחיל להתתקן בג\"ח הראשונים הוא \nמוח הנקרא חכמה להיותו ראשון וגם שהוא קו ימין או אם הוא מוח הדעת שהוא אחרון אשר \nבו סוד חו\"ג המגדלין את הולד. וכפירוש הראשון נראה יותר כי הימין נתקן תחלה שאינו \nכ\"כ דינין. והנה גם יש במוחין שהם הג\"ר בחי' אורות כנ\"ל כי ג' בחי' הם כלים \nוניצוצין ואורות לכן שים בדעתך להבין ענין הקדמה זו כי הוא מוכרח לך להבין רוב \nדרושי ז\"א והיא הקדמה בענין דרוש דמוחין דקטנות ויניקה וגדלות דז\"א. ודע כי עיקר \nהז\"א הוא בחי' ו\"ק לבד בבחי' כללות כל עולם אצילות בהיותו כל עולם האצילות מצויר \nבבחי' פרצוף אחד בלבד ואמנם בבחי' פרטות עצמו הוא פרצוף שלם כולל כל י\"ס שבו וא\"כ \nמוכרח הוא שמלבד היות לו ו\"ק הנ\"ל עוד יש לו בחי' ג\"ר שבו וענין זה הוא לעולם ר\"ל \n"},{"index":14,"he":"בג' זמנים שיש אל ז\"א הנקרא עיבור ויניקה ומוחין ר\"ל דגדלות שבו כי אע\"פ שאנו קורין \nומכניס (אותו) בחי' מוחין אל זמן הגדלות אינו סבה דבעיבור ויניקה אין לו מוחין כי \nמוכרח הוא שיהיה תמיד כולל י\"ס שבו אשר מכללן הם ג\"ר שהם נקרא מוחין. וביאור הענין \nדע כי בימי עיבור ויניקה אשר עדיין אז נקראים הקטנות של ז\"א יש בו ג\"כ בחי' ג\"ר שבו \nשהם תמיד נקרא אצלינו בשם מוחין זולת ו\"ק שבו. והנה כמו שנתבאר שבו\"ק יש כלים ויש \nניצוצין ויש אורות שהם ג' בחי' שבהם והנה הכלים הם האיברים שבאדם והניצוצין הם הנפש \nשבאיברים החיצונים שבאדם הכוללים בשר וגידין ועצמות. והאורות הם הנפש של איברים \nהפנימים שאין בה גידין ועצמות כגון הלב והריאה וכליות וכבד וכיוצא בזה ואין \nכוונתינו אל נפש לבד כי שם נפש כולל לכל חלקי רוחניות נר\"ן (נ\"א נרנח\"י). והנה גם \nבג\"ר יש בהם ג' בחי' אלו והם הכלים והניצוצין והאורות והם ממש ע\"ד הנ\"ל כי אורות הם \n"},{"index":15,"he":"הרוחניות והנפש ונשמה אשר באבר פנימי שבו שהוא במוח עצמו שאין בו בחי' בשר גידין \nועצמות אלא דומה ללב וריאה והניצוצין הם נפש אל האיברים החיצונים שבראש שהם כוללים \nבשר גידין ועצמות. והכלים הם האיברים עצמם. ואמנם התחלקות ג' בחי' הנ\"ל עד\"ז הוא \nבזמן הגדלות אמנם בזמן הקטנות שהם ימי עיבור ויניקה מתחלקים ג' בחי' הנ\"ל באופן אחר \nוהוא כי מן הכלים נעשין איברים החיצונים שהם העצמות הנקרא ג' חללי דגלגלתא הנעשין \nמן עצמות ממש היבשים ונעשו בצורת ג' כלים חלולין הנקרא ג' חללי דגלגלתא, ומן \nהניצוצין נעשו ג' קרומות ממש שיש בתוך ג' חללי דגלגלתא החופפים על המוחין כנ\"ל ואלו \nהקרומין הם הנזכר אצלינו תמיד מוחין דאלקים לפי שהם בחי' רפ\"ח ניצוצין שהם דינין \nאשר בסבת היותן דינין ירדו הניצוצין גם כן עם הכלים לעולם הבריאה כנזכר בדרוש רפ\"ח \nניצוצין. ומבחי' אורות נעשו הג' מוחין עצמן שהם כעין הבשר רך מאד כמו ליחה לבנה והם \n"},{"index":16,"he":"מוחין חומריים ממש אלא שהם יותר צחים וזכים מן הבשר של שאר האיברים ואלו המוחין \nחומריים הם נעשין מבחי' האורות הם הויות ממש אפי' בימי עיבור ויניקה והקרומית לבד \nהם נקרא אצלינו תמיד מוחין דאלקים דקטנות וזכור זה מאד לפי שהם מבחי' הניצוצין שהם \nהדינין אבל המוחין הם שמות הוי\"ה. והנה כל זה הוא בעיבור ויניקה כי בזמן הגדלות הוא \nבאופן אחר כנ\"ל כי הכלים הם באיברים והניצוצין הם נפש לאיברים החיצונים והאורות הם \nנפש לאיברים פנימים והם בחי' נפש ונשמה ורוחניות גמור אל המוחין חומריים הנ\"ל שנעשו \nבזמן הקטנות והם ג\"כ בחי' שמות של הוי\"ה אחרים יותר מעולים ורוחנים מן שמות הויו\"ת \nשל המוחין חומריים עצמן כנ\"ל. כלל העולה כי המוחין דימי קטנות הם מוחין חומריים והם \nהויו\"ת וקרומיהן הם שמות אלקים אבל המוחין שבזמן גדלות אינם בחי' החומריים רק נשמה \nורוחניות המוחין לבד אשר אלו השמות של המוחין הם נמשכין מן הרוחניות של האורות שיש \n"},{"index":17,"he":"במוחין דאו\"א עצמן והם ממשיכין ג\"כ מלמעלה מהם שהם א\"א ועתיק\nכמ\"ש במקומו בע\"ה. נמצא כי בכ\"מ שנזכר בחי' מוחין דגדלות אין הכוונה על בחי' המוחין \nהחומריים כי אלו כבר נעשה בימי עיבור ויניקה רק הכוונה הוא בנשמה ורוחניות המוחין \nהנמשך לו בימי גדלותו וזכור (כלל) זה ואל תטעה: \nונלע\"ד כי הכלים כוללים איברים חיצונים ופנימים אלא שנחלקים לב' בחי' שיש בכלי שהוא \n(נ\"א אלא ב' חלקים יש בכל בחי' שבכלים) פנימית וחיצונית כנ\"ל וזה עצמו הוא בחינת \nאברים החיצונים והפנימים והבן זה מאד כנלע\"ד: \n \n"},{"index":18,"he":"שער כ פרק ב מ\"ת\nונחזור לענין ראשון כי הנה נת\"ל איך ג' בחי' יש בז\"א או בנוקבא לתקן והם אורות \nניצוצין כלים ונכנסו לתקן בסוד עיבור בג' המקומות שיש בפרצוף הכולל בינה ותבונה והם \nיסוד דבינה ויסוד דתבונה ומקום החתך שבין זו לזו. וז\"ס שארז\"ל בג' חדשים הראשונים \nהולד דר במדור התחתון וג' אמצעיות במדור האמצעי וג' אחרונים במדור העליון הנה הם ג' \nמדורים הנ\"ל. ויובן ג\"כ מ\"ש בג' חדשים הראשונים תשמיש קשה לאשה ולולד והב' קשה לאשה \nויפה לולד וג' אחרונים יפה לזה ולזה כי בג' חדשים הראשונים בחי' התשמיש קשה לאשה \nולולד כי הזווג הוא למטה ביסוד התבונה ולכן כיון שכבר היתה שם ביאה ראשונה לצורך \nהעיבור נמצא שכל הזווגים שהיו שם מאז ואילך הם כמעט לבטלה כי כבר הספיק לאשה ולולד \nהביאה ראשונה. וג' חדשים אמצעים אז הזווג במקום החתך ואז הזווג הוא יפה לולד שהוא \nלצורך הניצוצין אשר שם אבל לאשה עצמה קשה לפי שאין שם בחי' יסוד הראוי לביאה \n"},{"index":19,"he":"ולזווג. וג' חדשים אחרונים אשר הזווג ביסוד הבינה למעלה אז יפה לולד שהם בחי' אורות \nאשר שם וגם יפה לאשה אשר שם יסוד שהוא מקום הביאה וזווג ואין לה צער. ודע כי אע\"פ \nשאמרנו כי בג' האמצעית הזווג הוא במקום החתך ובג' אחרונים הזווג הוא ביסוד הבינה \nהענין הוא כי בכל בחי' הג' של הולד עולין למעלה אפי' בחי' הכלים ממדור למדור עד \nמדור העליון ואחר כך בעת הלידה מתגלגל הולד כלול משלשתן ויורד מלמעלה עד למטה ואז \nהוא זמן הלידה: \n \n"}]}
