{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-57","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":57,"title":"שער כ פרק ג מ\"ת","hebrewTitle":"שער כ פרק ג מ\"ת","segments":[{"index":1,"he":"שער כ פרק ג מ\"ת\nועתה נבאר הלידה איך ילדה אימא עילאה את זו\"ן והנה בביאור של התפילות בענין ק\"ש \nנתבאר שם אצלינו ענין לידת אמא עילאה את זו\"נ בסוד ו' תיבות דשמע ישראל ע\"ש היטיב \nכי הנה שם נתבאר. וסוד הענין הוא כי הנה הז\"א הוא הולד הנתון בעיבור במעי אמא שהוא \nט' חדשי העיבור וכאשר נשלמו ט' חדשי העיבור אז נולד ויצא לחוץ ואמנם יש בחי' לידה \nבין בז\"א עצמו בין בבחי' המוחין שלו של זמן הגדלות כנ\"ל שהם בחי' רוחניות ונשמות \nהמוחין דז\"א וב' הבחי' שוין כי כבר נתבאר אצלינו כי תמיד נכנסין ומתלבשין נה\"י דאמא \nומתפשטין תוך ז\"א עצמו בין בבחי' זמן עיבור בין בבחי' קטנות שהוא זמן יניקה ובין \nבזמן הגדלות הנקרא אצלינו מוחין דגדלות שהוא רוחניות המוחין כנ\"ל. והנני מתחיל לבאר \nבחי' לידת המוחין דגדלות ז\"א שהוא בחי' רוחנית ונשמות כנ\"ל וממנו יתבאר לך לידת ז\"א \nעצמו ממש כי הכל א'. דע כי הנה הפסוק אמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים \n"},{"index":2,"he":"וארז\"ל כי האבנים הם הירכיים של אשה שכאשר יולדת מצטננות ומתקשות כאבנים ולכן נקרא \nאבנים. ולהבין זה נבאר תחלה מה ענין הלידה ומי גרם אותה והענין הוא כי יש אורות \nרבות שם בבטן אמא עילאה ע\"י העיבור כנ\"ל וזהו גורם שהולד שהוא ז\"א רוצה לצאת ולהולד \nולהיות פי רחמה צר וסתום א\"א אל הולד לצאת מתוכה לכן כאשר בא זמן הלידה שנגמר זמן \nהעיבור וכבר נתקן ונצטייר העובר אז בחי' האורות והרוחניות שיש בנה\"י דאמא מסתלקין \nמשם ועולין למעלה בגוף אמא עצמה במקום שהעובר עומד שם בבחי' עיבור ואז מתרבים שם \nהאורות כי הנה יש שם אור של הת\"ת עצמו דאמא והאורות של מחצית גוף התחתון שלה כנ\"ל \nוכל האורות דזו\"נ אשר עומדין שם בסוד העיבור ואין הבטן שלה יוכל לסבול כל רבוי \nאורות ההם ואז האורות של בחי' אמא עצמה שהם בעל הבית הם דוחקין את האורות של זו\"נ \nשאינם שלה שהוא אורח ומוציאין אתה לחוץ דרך פי היסוד שלה ונבקע ונפתח רחמה ויוצא \n"},{"index":3,"he":"הולד לחוץ ונמצא כי עליות והסתלקות אורות דנה\"י דאמא מלמטה למעלה כנ\"ל הוא לב' \nתועליות א' לצורך הלידה כנ\"ל כי ע\"י עלייתן מתרבים שם האורות ודוחקין את העובר \nומוציאין אותו לחוץ והב' הוא לצורך המוחין דז\"א כמבואר אצלינו שאינן נכנסים בז\"א \nאלא אחר היותן מלובשים בנה\"י דאמא ולכן הוצרכו להתרוקן מן האורות שלהם כדי שיתלבשו \nבמקומם אורות המוחין דז\"א כי ב' בחי' האורות שלה ושל ז\"א א\"א להיות שם ביחד. והנה \nכאשר עולין ומסתלקין אורות הנה\"י דאמא הם עולין ועומדין בחצי ת\"ת התחתון דאמא עצמה \nשהרי שם הוא מעמד ז\"א בסוד העיבור ודוחקין אותו לחוץ וא\"כ נמצא שהם עומדין תחת \nהמקום החזה של האמא ששם עומדין ב' דדים של האשה והרי הם עושין תועלת ג' בעלייתן \nלמעלה כי אז נתוסף הארה גדולה ובולטין אותן האורות לחוץ ונעשים במקום הזה כעין ב' \nדדים ונבקעים ומהם יוצא החלב להניק הולד אחר הלידה וזהו סבה וטעם למה אין באיש בחי' \n"},{"index":4,"he":"ב' דדים בולטות כמו באשה. והנה זה נרגש בחוש הראות שתכף אחר הלידה זב החלב ויוצא \nדרך הדדים משא\"כ בתחלה והנה נודע כי הנה החלב הוא דם מתחלה שהיה למטה ברחם שלה ועלה \nלמעלה משם עד מקום הדדין ונהפך לחלב כי ע\"י עליית האורות הנ\"ל שם למעלה גורם שיתהפך \nלחלב. ובזה יובן משארז\"ל ע\"פ אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית \nעצמו עליה כי התורה הוא ז\"א כנ\"ל שהוא תורה שבכתב והקיום שלו הם המוחין ואין התורה \nיכול להתקיים להיות לו מוחין המקיים אותו אלא ע\"י בינה הנקראת מי כנודע אשר היא \nממיתה עצמה בשביל התורה כי נה\"י שלה מסתלקין האורות שלה ונשארין כמתים כלים בלי \nעצמות וגוף בלי נשמה ועושה כן בשביל התורה שהוא ז\"א כדי שיתלבשו בתוכה המוחין שהם \nהקיום שלו ועיין לקמן ענין התלבשות הזה מה ענינו. גם ז\"ס הפסוק הנ\"ל ויאמר בילדכן \nאת העבריות וראיתן על האבנים כי הנה בעת זמן הלידה מסתלקין האורות מן הירכיים של \n"},{"index":5,"he":"האשה שהם נ\"ה שלה ונשארים קרים ויבשים כאבנים כמו ירכי האדם במותו כי הנה אורות \nשבתוכו שהוא רוחניות הוא כמו אש בסוד נר ה' נשמת אדם ומחמת האדם בעודו בו ואחר שמת \nמתקרר ומתקשה לכן קרא הפסוק הזה לנ\"ה של האשה בעת לידתה אבנים לטעם הנ\"ל. גם הוא \nלסבת טעם אחר כנודע מזוהר ומתקונים כי חג\"ת הם אבות ונה\"י נקרא בנים לכן נקרא אבנים \nמלשון בנים. עוד טעם ג' כי נה\"י שלה חוזרין להעשות בחי' הגוף אל זו\"נ שהם בני \nהתבונה כאשר מתלבשין בתוכם: \n \n"},{"index":6,"he":"שער כ פרק ד מ\"ב\nה' פנימים וה' מקיפים בכלים וכנגדן באורות ג' כלים דז\"א וכנגדן ג' לבושין אמא \nלהלביש ג' מיני מוחין שגם הם לבושין אל ג' מיני נשמה שבנר\"ן ועד\"ז יהיה ג\"כ ג' \nלבושים אבא להלביש ג' מיני מוחין שגם הם לבושין אל ג' מיני חיה שבנר\"ן ועד\"ז יהיה \nג\"כ ג' לבושים א\"א לג' מיני יחידה כו' וכנגדן המקיפין. נמצא שהחיצוניות הם הכלים \nוהפנימיות הם הג' מוחין הנ\"ל שגם הם לבושין ולכן לפעמים נקרא הנפש פנימיות ולפעמים \nגם המוחין נקרא פנימיות ודע שהלבושין הפנימים אינם מוחין עצמם אלא ג' חללי דגלגלתא: \n\n"},{"index":7,"he":"הקטנות בליל פסח הוא היניקה ובו כולל גם העיבור, וכן בקטנות שני הוא היניקה וכולל \nגם קטנות דעיבור. ונמצא שבהולד ז\"א בעיבור נעשה לו צלם דתבונה שלישית וביניקה צלם \nדתבונה שנייה ובגדלות צלם דתבונה א' ואח\"כ עיבור צלם בבינה ג' וביניקה צלם בבינה ב' \nובגדלות צלם בבינה ראשונה, ונמצא שג' כלים תבונה הם עיבור יניקה ומוחין וכן ג' כלים \nדבינה הם עיבור ויניקה ומוחין: \nצמח נלע\"ד שנבין עם מה שנאמר בסוד פרקי העיבור והוא שבינה זו שהוא נגד תבונה ב' \nנקרא בינה ב' ומה שהוא נגד תבונה ג' נקרא בינה ג': \n \n"},{"index":8,"he":"שער כ פרק ה מ\"ק\nענין זו\"ן על מתכונתו: \nוהנה נת\"ל בדרושים שעברו כי יש פרצוף בינה עילאה דאהי\"ה דיודי\"ן ופרצוף תבונה דס\"ג \nונדבר עתה בפרצוף תבונה דס\"ג לבדה אשר יש בה כח\"ב וג' תבונות כנ\"ל וכבר נת\"ל כי \nהחיצוניות העליון נעשה פנימיות בתחתון וכל זה בבחי' כלים והנה זו\"נ אינן יכולין \nלקבל הארתן בבחי' נשמתן אלא באמצעית חיצוניות התבונה שנתלבש תוך פנימיותן בסוד \nמוחין כנודע. ואמנם יש כמה בחי' באורות הנשמה והם נרנח\"י גם יש כמה בחי' תבונה וכמה \nבחי' בינה כו' ונמצא כי לפעמים יש בז\"א ה' בחי' אורות נרנח\"י הנ\"ל כולם ע\"י אמצעית \nחלק התבונה ולפעמים כולם באמצעית הבינה ולפעמים ע\"י אמצעית א\"א. ואמנם דע כי כשאנו \nאומרים שלוקחין כולם באמצעית תבונה ר\"ל וגם מיש\"ס וכן כשאנו אומרים שלוקחין ע\"י \nהבינה ר\"ל וגם מאבא עילאה ופי' הענין הוא כי הלא כל בחי' אלו הם נמשכין מזווג או\"א \nוא\"כ צריך שבכל בחי' מאלו הה' שהם נרנח\"י יהיה בהם חלק או\"א. אך דע כלל גדול כי \n"},{"index":9,"he":"הנפש לבדה כלולה מכל ה' נרנח\"י וכולם נפש לבד ודוגמתן ה' בחי' וכולם נקרא רוח וכן \nבנשמה וכן בחיה וכן ביחידה ונודע כי הז\"א כולו נקרא רוח ויש בו נרנח\"י ובנפש שלה יש \nבה ה' בחינות נרנח\"י וכן הרוח כו' באופן שהם ה' בחי' כל א' כלולה מה' שהם כ\"ה בחי' \nוכולם נקרא רוח לבד וכן כ\"ה בחי' בנוקבא וכולם נקרא נפש. אמנם נבאר ענין ז\"א ומשם \nתקיש אל השאר הנה ג' כלים יש בז\"א חיצון ואמצעי ופנימי ואין לך אבר ואבר שאין בו ג' \nבחי' אלו עובי החיצון מצד אחור ועובי הפנימי מצד הפנים ומה שביניהן בסוד אמצעי אכן \nג' שרשי כלים אלו החיצון שבכולם נמשך חיותו מן הכבד ע\"י וורידי הכבד שבהם שולח \nהמזון שהוא הדם אל אותו החיצון והכלי אמצעי נמשך חיותו מן הלב ע\"י עורקים הדופקים \nהנמשכין מן הלב שבהם שולח (המזון) החיות הרוחני כעין רוח דק וזך והוא בחי' דם חומרי \nג\"כ אלא שחזר ונזדכך בלב כנודע כי הכבד שולח דם הממשי אל כל אבר ואבר והיותר מובחר \n"},{"index":10,"he":"שולח אל הלב ואז הלב חוזר ומזככו (פעם ב') ונעשה בו בחי' (דם) רוחניות זך ומשלחו אל \nכלי האמצעי אשר בכל אבר ואבר ואח\"כ הלב שולח (דם) רוחניות היותר זך אל המוח ושם \nחוזר ומזדכך פעם ג' ואז שולחו המוח אל הכלי הפנימי של האבר דרך גידין הנמשכין מן \nהמוח כנודע ואותו הרוחניות הזך נקרא כח ההרגשה. אמנם הצד השוה שבשלשתן שכולם הם \nמיני דם אלא שזה מזוכך מזה וזה מזוכך מזה. והנה בתוך ג' שרשים אלו שהם מוח לב כבד \nאשר הם ג' שרשים של ג' בחי' הכלים של כל אבר ואבר כנ\"ל הנה בתוכם הוא נר\"ן וא\"כ \nנמצא כי הנפש שורה בכבד ובאמצעיתו משלח הארותיה אל הכלים החיצונים ע\"י וורידי הדם \nכנזכר וא\"כ נמצא כי אורות הנפש יאירו בכלי החיצון ורוח שורה בלב ובאמצעיתו שולח \nפארות הארותיו אל הכלים האמצעים ע\"י העורקים הדופקים כנ\"ל והמוח שורה בו הנשמה \nובאמצעיתו שולח הנשמה פארות הארותיו אל הכלים הפנימים ע\"י הגידין כנ\"ל. ואמנם נגד \n"},{"index":11,"he":"חיה ויחידה אין עוד בחי' כלים דז\"א כנגדן כי אורם גדול ואין כלי סובל אורם [א] אמנם \nהחיה מתלבש פנימותיה תוך הנשמה ואור המקיף שלה נשאר בסוד אור מקיף על הז\"א מבחוץ ג' \nבחי' מקיפין כנגד נר\"ן הפנימית והיחידה פנימיותיה מתלבש תוך החיה ואור המקיף שלה \nנשאר בסוד אור מקיף אל הז\"א מבחוץ והיה אפשר לומר שמתחלק לד' מקיפין נגד חיה נשמה \nרוח נפש הפנימים וא\"כ יהיו ד' בחי' היחידה מקיפים מ' דצלם ואח\"כ ג' בחי' מקיפים \nדחיה ל' דצלם והצ' דצלם הם אורות הפנימים שהם ט' בט' דז\"א והנה נתבאר ה' בחי' הנ\"ל \nשל ז\"א. אמנם לפעמים לוקח כולם ע\"י בינה הכללית שהם בחי' יש\"ס ותבונה ולפעמים עולה \nיותר ולוקח כולם ממקום החכמה הכללית שהם או\"א עילאין ולפעמים עולה יותר ולוקח כולם \nממקום הכתר הכללית שהוא א\"א ונוקבא. אמנם דע כי לעולם א\"א שיקחם אלא ע\"י ישסו\"ת כי \nהרי הם עליונים ממנו אך הענין הוא כי א\"א לעלות למעלה ממדרגתו כי הרי אין מקום פנוי \n"},{"index":12,"he":"וחלל אמנם צריך שתחלה תתעלה יש\"ס ותבונה למקום או\"א ואז זו\"ן יעלו למקום יש\"ס \nותבונה ויעלו או\"א למקום א\"א ונוקבא ויעלה א\"א ונוקבא למדרגה שעליו וכעד\"ז עלייה \nלמעלה מעלייה עד שיתנענעו ויתחלפו כולם ממקומם. נמצא כי בעלות יש\"ס ותבונה למעלה \nבמקום או\"א הנה נמצא זו\"ן במדרגת ישראל סבא ותבונה וכשעלו יש\"ס ותבונה למעלה בא\"א \nונוקבא יעלו זו\"ן במקום או\"א עצמם ונמצא כי הרי הם נקרא או\"א עצמן. אמנם אינם \nמקבלים הארה והמוחין שלהם אלא ע\"י ישסו\"ת שגם הם עלו ודי בזה. ונתחיל ונבאר ענין ה' \nבחי' נרנח\"י שמקבל מישסו\"ת בלבד הנה בעת העיבור נכנסה בו בחי' נפש לבד, והענין דע \nכי א\"א בשום אופן להצטייר הולד אלא ע\"י נפש הנותן כח בו. ואמנם נפש הזה אינה יכולה \nלכנוס עד שהתחיל איזה התחלה להצטייר בגוף הולד ולכן הוכרח שתחלה יטילו הזכר והנקבה \nטפת זרע החומריים וזה נמשך מחלק אבר הכבד של הזכר והנקבה עצמן ואז נמשך בטפת ההם \n"},{"index":13,"he":"קצת רוחניות מנפש האב ואם עצמן כנודע לחכמי ה\nטבע ואז כבר יש שאור להחמיץ ואז מתבררין הבירורין של ז\"א מעט מעט ומבררתן אימא לבד \nע\"י אכילתה ובזה נתוסף החומר בולד וגם בנפשה מבררת בירורי נפש דז\"א באופן שמתחילין \nלהתברר מבחי' כלים ומהניצוצין ומאורות הנפש מעט מעט. ואמנם טפת הזרע נמשכת מהחומר \nשל אב והרוחניות שבו מן הנפש עצמה שבאב וכן כיוצא בזה בטפת האם יש בה חומר האם עצמה \nורוחניותיה שבה מהנפש שבה. והנה הנפש ההוא נקרא רוחא דשדי בגווה כנודע ומשם נותנה \nקצת מן אותה הרוח בתוך הטפה ההוא ונמצא עתה כי התחלת שאור להחמיץ העיסה שהם בירורי \nהולד עצמן הנה הם ב' טפות זכר ונקבה עם ב' ניצוצין נפשות או\"א עצמן והנה כפי אותן \nהניצוצין הנ\"ל של או\"א כך דוגמתן הם מתבררים ברורי נפש הולד עם הכלים ג\"כ ר\"ל אם \nעשו איזה מצות התלוין בעין ממשיכין ברורי נפש התלויה בעין וכיוצא בזה ודי בזה. \nונחזור לענין כי אלו הניצוצין שנמשכו מאב ואם בתוך הטפות שלהם הנה מהניצוצין נעשה \n"},{"index":14,"he":"מלבוש אל הנפש של הולד בסוד בבגדו בה כנזכר בסבא ומן הטפות עצמן נעשה פנימיות \nהחומרים של גוף הולד לפי שבתוך טפת אלו נכנסת נפש הולד להצטייר ולברר הכלים שלו וזה \nהטעם הנזכר לנו במצות כבוד או\"א. ואמנם אחר שכל טפות אלו כל א' מהם נמשכת מרמ\"ח \nאיברי או\"א לכן יש בכללותיה רמ\"ח איברים ותחלה מתחלת אותה ניצוץ הנפש שנמשך מאו\"א \nשגם בה יש כללות רמ\"ח ניצוצין ואז הניצוץ הראשון והמעולה מתחיל להצטייר טפת איברי \nהכבד שיש בתוך אותה טפה כנודע לחכמי הטבע ואז ממשיך אותם הבירורים של הולד עצמו \nמבחי' הכבד שלו ומתחיל להצטייר בחי' הכבד של הולד ונמשך שם חלק הנפש מכבד של הולד \nומצטייר הכלי של הכבד וכל זה ע\"י טפת האב עם ניצוץ הנפש אשר שם משל אב כנודע כי זהו \nדמיון הקום שנותנין בתוך החלב שהוא טפת האם ונקפית ומצטיירת ואז משם ואילך מתחיל \nהכבד לברר בירורי הולד לצורך רמ\"ח איבריו ונעשה בו דם ואז משתלח הדם ההוא דרך \n"},{"index":15,"he":"הוורידין ומצטיירין האיברים ונעשו בשר וגידין ועצמות וכפי מה שמתבררים ניצוצי נפש \nהולד ונכנסה שם בכבד כך הוא שיעור הבירור בחי' איברים של הולד וכן כפי מה שנתרבה \nונגדל בחינת הכבד עצמה כך נגדלים כל הכלים של רמ\"ח האיברים של הולד עד\"ז הם הולכים \nומתגדלים כל ט' חדשי העיבור ונגמרין ט\"ס דז\"א בבחי' כלים ונפש וניצוצין של זעיר \nאנפין עצמו וכל זה היה לסבת השאור של הטפה של או\"א בחומר וצורה באופן כי כשנולד ז\"א \nכבר יש בו בחי' רמ\"ח איברים דכלים וניצוצין ואורות מבחי' נפש של ז\"א. ואמנם ניצוצין \nנפשין דאו\"א נעשו לבושים אל הנפש עצמו דז\"א כנ\"ל ובאו מלובשים תוך ניצוצי טפת החומר \nדכלים דאו\"א נמצא סדרן כך הוא חוץ מן הכל הם רמ\"ח איברים דגופא דז\"א ובתוכם טפת אמא \nכלולה מרמ\"ח בחומר שלה ונפש שלה ובתוכו טפת אבא כלול מרמ\"ח בחומר שלו ובנפש שלו \nובתוך הכל הוא נפש אדם עצמו דז\"א נתון שם ונמצאת נפש דז\"א עומדת בכבד מלובשת תוך \n"},{"index":16,"he":"טפת נפש אבא ונפש אמא והם מלובשים בטפת הכלים ומשתלחים ענפים וניצוצות נפש דז\"א \nברמ\"ח איבריו בהיותן מלובשים תוך נפש דאו\"א בתוך טפת כלים שלהם דאו\"א כנ\"ל נמצא כי \nמתחלת הריון התחילו להצטייר כל הבחי' הנ\"ל ביחד. אמנם ראשית כולם היו טפת או\"א חומר \nוצורה והיו ממשיכין שם בירורים הכלים והנפש דז\"א עצמו מעט מעט בין מהכלים בין מהאור \nבאופן שבהשתלם זמן העיבור נשלמו ביחד כל הבירורין של רמ\"ח איברים בבחי' כלים ובבחי' \nנפש שבהם. אמנם דע כי עדיין לא נכנסו שם רק בחי' נפש שבנפש דז\"א ולכן לא נתבררו רק \nהכלים של החלק של הנפש שבנפש דז\"א כי כפי הנברר מן הנפש נתברר מהכלי ולכן עדיין \nקומת גוף העובר קטן מאד עם היותו כלול מי\"ס ומרמ\"ח איברים שלו שהם מבחי' נפש שבנפש \nכנ\"ל. ואמנם הטפה הנ\"ל שהטילו או\"א בחומר וצורה לצורך שאור של העיסה כנ\"ל נמשכה \nמבחי' החיצוניות של מלכות יש\"ס ומלכות דתבונה ובכל זווג וזווג שבזמן העיבור היה \n"},{"index":17,"he":"נמשך ומתרבה אותו הטפה באופן שבהשתלם ימי העיבור נגמר החיצוניות דמלכות הנ\"ל כל י\"ס \nשלהם לכנוס תוך זו\"נ וכבר ידעת כי זה החיצוניות נקרא צלם דמוחין דעיבור ויש בו צלם \nוהם ב' צלמים א' דיש\"ס וא' דתבונה וכולם נכנסו בזמן העיבור שהם בחי' כל ט' ספירות \nדחיצוניות דמלכות יש\"ס ותבונה כי הרי ביניקה נכנסין מדרגות אחרות מעולות מאלו \nכנלע\"ד והיותר נלע\"ד כי עד עתה לא נתבררו רק נפש שבנפש דבחי' אור וכלים לכן גובה \nהולד קטן מאד: \n \n"},{"index":18,"he":"שער כ פרק ו\nאח\"כ נולד ז\"א ואז מתבררין בחי' ניצוצי הרוח דז\"א עם בחי' הכלים שלהם ואז מזדווגים \nשנית או\"א והם מוציאין טפה מחומר וצורה של בחי' רוח שלהם והוא מבחי' ו\"ק של יש\"ס \nותבונה שאלו הם יותר פנימים מן הטפות שנמשכו לו לנפש דעיבור שאותן היו ממלכות יש\"ס \nותבונה ואלו הם מו' קצוותיהן וכמו שאותן צלמים דעיבור היו מחיצוניות דמלכות ישסו\"ת \nכן אלו הצלמים דיניקה הם מחיצוניות דו\"ק דישסו\"ת. וכבר נודע כי החיצוניות עליון \nנעשה פנימית תוך פנימית תחתון. והנה כל הבחי' שנתבררו לצורך הולד להגדילו הנה כולן \nנמשכו אח\"כ בזמן היניקה רק שהם נמשכין בו מעט מעט ע\"ד הנ\"ל בעיבור בכל פרטם ואמנם \nעתה נגדלו רמ\"ח איברים דז\"א בב' בחי' א' באורך וא' ברוחב שהוא עובי הכלי והענין כי \nמהארת רוח הבא עתה מתגדל אפילו כלי נפש והנפש עצמה אע\"פ שכבר נכנסה כולה כנ\"ל או \nכפי פי' הב' הנ\"ל יהיה שעתה נתוסף רוח שבנפש ואז נגדל הכלי קומתו ועד\"ז נמצא הולד \n"},{"index":19,"he":"גדל ביניקתו וגבה קומתו וגם גדל ברוחב ובעובי כי נכפל עתה עובי הכלי כפליים בכל \nבחי' רמ\"ח איבריו ונמצא כי עובי החיצון שגדל בעיבור נקרא כלי הנפש וזה העובי \nשניתוסף בו עכשיו הוא הכלי האמצעי של הרוח שהוא תוך כלי החיצון של הנפש. ואמנם תחלה \nגילוי כניסת ניצוצי הרוח הם בלב ומשם משתלחין פארותיו וענפיו דרך העורקים הדופקים \nבכל רמ\"ח איברים תחת עוביו של הכלי החיצון שגדל בעיבור ועד\"ז גדלים י\"ס דז\"א דרמ\"ח \nאיבריו בימי היניקה בגובה ובעובי בגובה הוא שהכלים של הנפש עצמה גדלה למעלה ובעובי \nהוא בחי' כל אמצעי של הרוח והם גדלים מעט מעט עד שנשלם לכנוס כולו. ודע כי בודאי גם \nבעיבור יש מוח לב כבד בשר עורקין דופקים ועצמות אלא שהענין הוא כך כי בכל בחי' מאלו \nיש בה בחי' נר\"ן שהם קטנות עיבור ויניקה וגדלות אלא שמן הנפש שבנפש נתגדל הכבד וכל \nבחי' חיצוניות שבבשר וגידין ועצמות. ומרוח שבנפש נגדל הלב וכל בחי' הכלי האמצעי \n"},{"index":20,"he":"שבבשר גידין ונצמות. ומנשמה שבנפש נגדל מוח וכל בחי' כלים הפנימים שבבשר גידין \nועצמות. ותחלה נכנס נפש שבנפש ומתחיל להצטייר הכבד ואחר כך הרוח שבנפש ומתחיל \nלהצטייר הלב ואח\"כ הנשמה שבנפש ומתחיל להצטייר המוח ואח\"כ בבא היניקה הנפש של הרוח \nמגדיל הכבד גדלות יותר גדולה וגם הכלים החיצונים ובבא רוח דרוח נגדל הלב וכל כלים \nהאמצעים ובבא נשמת הרוח נגדל המוח וכל כלים פנימים אך עדיין אין בכולם רק בחי' רוח \nהאמיתי ונפש האמיתי נמצא כי טפת או\"א מחומר וצורה של הרוח שלהם נעשו פנימים אל הכלי \nהאמצעי והרוח עצמו דזעיר אנפין נתלבש בתוך טפת רוח דאו\"א ע\"ד הנ\"ל בנפש דעיבור והם \nב' צלמים א' ביש\"ס וא' בתבונה: \n \n"}]}
