{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-69","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":69,"title":"קטע 69","hebrewTitle":"קטע 69","segments":[{"index":1,"he":"נתגלות ולכן כשחוזרין לעלות נכנסים ביסוד אימא לגדל רישא דז\"א הם יותר גדולים והם \nאדרבא מרחיבין היסוד דאמא שבחזה ומגדילין אותו וגם החסדים אשר נשארו סתומים מתגלים \nאורם והארתן ונגדלו ומראים כחם וז\"ס הגדלת החסדים והבן זה: \nג ויש פירוש ב' והוא שהחסדים אינן נכנסין תוך היסוד אלא חוזרין ועולין מחוץ הדפנות \nדיסוד אמא ומפסיקין בין גופא דז\"א ליסוד דאמא (וחלל) שביניהן והם ג\"כ עולין בקו \nימין ושמאל ומקיפין לנ\"ה דאמא ע\"ד הנ\"ל ונמצא שהאורות המוחין הפנימים שבב' הקוים \nשבתוך נ\"ה דאמא מאירין מבפנים והארת קו האמצעי שבתוך היסוד אמא מאירין מבפנים ואלו \nהחסדים העולין ומקיפין מאירין מבחוץ ומכים זה בזה ומתגדלות הארתן ונתוספו מאד וז\"ס \nהגדלה ומקום קו האמצעי המגולה מקיפין ליסוד אבא אשר שם והיסוד דאבא הוא שד\"י במלואו \nתתי\"ד והוא יסוד אבא שבתוך ז\"א: \nד דע שיש חילוק בין ר\"ה שהוא דוגמת מעת בריאת עולם לשאר ימות החול והוא שבעת בריאת \n"},{"index":2,"he":"עולם וכן בר\"ה נמשכין בה ה\"ג ע\"י אמא עצמה בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע אך בשאר ימות \nהשנה אינן נמשכין לה הגבורות אלא ע\"י זעיר אנפין לבד מאחוריו ודע שאלו הב' חותמות \nהנז' בכוונת נעילת י\"כ אינן נשלמין יחד אלא בהיותן אב\"א אז לוקחת זו החותם הב' \nהגרוע שהרי נודע שכשעוברין הארת המוחין דרך האחור הם נכנסין מלמעלה למטה דוגמא כמו \nשנכנסו בז\"א וא\"כ תחלה נכנסה הארת החותם עם הגבורות דשייכי לחלק המלכות ואלו ירדו \nביסוד שלה ואח\"כ בנסירה לקחה מוחותיה ע\"י אמא עצמה שנכנסים בה נה\"י עצמן דאמא לכך \nירד החותם ההיא שהיה ביסוד שלה עד המלכות שבה וירד אח\"כ חותם הראשון דאמא העיקרי \nביסוד שלה והראשון נקרא דל\"ת א' מנצפ\"ך א' שבמלכות שבה, והב' נקרא דל\"ת ב' ומנצפ\"ך \nב' שביסוד שלה והראשון הם בחי' גבורות שבגבורות והב' ביסוד הם חסדים שבגבורות והם \nה' דמים טמאים וה' דמים טהורים מנצפ\"ך כפול וכולם גבורות כנ\"ל. ואפשר לומר שתחלה \n"},{"index":3,"he":"[נתפשטו] לא נתפשטו הגבורות עצמם בגופא באחורי ז\"א יען היותה מהחזה ולמטה ונמצא דעת \nשלה מכוון נגד היסוד שלו ולכן לא נכנסו בה אלא בחי' הכללות דחלק היסוד לפי שהרי כל \nהגבורות לא קבלתן אלא מיסוד דז\"א אל הדעת שלה אך הגבורות עצמן לא קבלתן ולכן בחי' \nהיסוד שלו נתפשטו בגופה ובחי' המלכות שלו נתפשט ביסוד שלה ואחר שננסרה לקחה הה\"ג \nעצמן ונתפשטו בגופא ואז ירדו כללותיה של חלק היסוד עד היסוד וכללות המלכות ירדה עד \nהמלכות שבה והרי נשלם התפשטות הגבורות שלה וכ\"ז היתה מחמת קבלתה ע\"י ז\"א כנזכר. אך \nז\"א נתפשטו בו החסדים בפ\"א והנה כ\"ז עדיין הוא גבורות ראשונות לצורך עצמותה לגדלה \nואח\"כ בזווג ראשון נותן לה ה\"ג עצמן יותר ממותקים ונקרא שם מ\"ה דב\"ן והוא רוחא דשדי \nבגווה תוך זה החותם הראשון וזה נשאר בה תמיד בסוד נפש פנימית שלה כי הראשונות היו \nהארת נפש וזה נפש עצמה ונשארין בה תמיד לצרכה ואח\"כ כשנזדווג שנית חוזרת לקחת מ\"נ \n"},{"index":4,"he":"ומוחין החדשים היא והוא ומזדווגים ע\"י ההוא רוחא דעאל בה בקדמיתא כי הוא המתקנם שם \nומעלה אותן באופן שהחותם הוא הכלי לבושי אמא והמ\"ן גבורות ראשונות הוא להגדיל \nעצמותה והגבורות שנית דביאה ראשונה הם נפש פנימי גמור שהיא רוחא דשדי בגווה להעלות \nכל מ\"ן שהם הגבורות החדשים נמצא דרוחא דשדי בגווה והגבורות החדשים כולם הם מנצפ\"ך \nממש והם מ\"נ אלא שאלו חדשים ואלו ישנים שרשים אל אלו חדשים ואמנם החותמים עצמן הם \nכ\"ב אותיות התורה: \nה ה\"ג (ע\"ש) יש ביסוד נוקבא עם לבושיהן שהם ה' דמים אשר הפסולת של ה' דמים לבושי \nהגבורות שהם הקליפות ויש ה\"ח ביסוד הזכר עם לבושיהם שהם ה' דמים אשר הפסולת שלהם \nדינין קשים אך לא קליפות ובעת הזווג נותן זכר לנקבה גם את הה\"ח ביסוד שלה ואח\"כ \nמהחו\"ג נעשה מהם הולד ומהמלבושים שלהם מתבררין ונעשה חלב ומהפסולת נשאר דין קשה \nוקליפה כנזכר: \nו הנה נ' שערים שבבינה הם ה\"ג שבה כל א' כלול מי' גם יש נ' שערים מה\"ח כל א' כלול \n"},{"index":5,"he":"מי' הם נ' ואלו הה\"ח שהם נ' שערים נכללין בז\"א ומתפשטין בו כנודע. והנה משליש החסד \nשבת\"ת המתחלק חצי לכתר שבה וחצי לכתר שבו אז ע\"י עליית החסד יורד ת\"ת דאמא להעשות \nכתר לז\"א כנודע. נמצא שאותו חסד גורם כניסת הכתר לכן נאמר בתקונים דס\"ח ע\"ב כ\"ע דא \nאיהו שלימו דנש\"ב כי הכתר נקרא שער הנ' יען אינו נגמר ליכנס עד עלות החסד ההוא והוא \nנקרא שער הנ' ההוא של הה\"ח הנחלקים לנ' כנזכר לפי שאין חסד זה עולה אלא אחר שנגמרו \nכל הנ' שערי בינה שהם ה\"ח להתפשט בז\"א וזה בא באחרונה ונקרא שער נ' לסבה זו: \nז בענין החסד הנקרא יומם משום דאזיל עם כולהו יומין שהם ו' ימי בראשית הם ו\"ק \nשבבחי' ז\"א כנודע. והנה מזה החסד שהיא ראשונה שבו\"ק מתפשטות ה' בחי' חסד ומתלבשין \nתוך ה' ספירות שתחתיו נמצא שהם ה\"ח. אמנם הראשון הוא כולו חסד ממש לכן אינו במספר \nעמהן כי הד' (נ\"א הה') שתחתיו אינם חסד ממש אמנם מתלבשים בתוכם ה' ענפי החסד הראשון \n"},{"index":6,"he":"ובתוך אלו הבחי' דחסד (הראשון) המתפשט ומתלבש בתוכם מתלבש בהם הבינה דז\"א ובתוך \nהבינה דז\"א מתלבשת אמא עלאה כי מוח בינה דז\"א מאמא נפקא כנודע. נמצא שכל הארה \nהנמשכת מאמא אל הו\"ק הוא ע\"י חסד זה המתפשט ומתלבש בתוכם ומקבלין הארה על ידו. \nובזוהר פרשה אמור דק\"ג מצאתי באופן אחר ואינו חולק עם הנ\"ל רק מוסיף הענין שהחסד \nהנקרא אברהם שהוא קצה הראשון מו\"ק שהם כללות ז\"א כנודע ששרשו הוא ו\"ק לבד זה החסד \nהוא מקבל שפע בתחלה מכל שאר הו\"ק והוא מקבל ע\"י החסד שבאמא עלאה הנקרא יומם כי הוא \nשורש לכל החסדים ואמא מתלבשת בחסד שבה הנקרא ימין שבה וע\"י מאירה לאברהם חסד דז\"א \nבתחלה ואח\"כ ע\"י אברהם נמשך אל ה' ספירות שתחתיו ועיין באורך במ\"א: \nח בכל חסד וחסד מהה\"ח או ז' חסדים שהם ה' ונכללין ביסוד הרי ו' וניתנים לנוקבא הרי \nז' וכן הם ז' גבורות. והנה מכל א' מאלו בין החסדים בין הגבורות המתפשטים בגופא דז\"א \n"},{"index":7,"he":"יש ג\"כ בכל א' מהן כללות כל הז' נמצא א\"כ שחסד שבחסד דז\"א וחסד שבגבורה דז\"א כו' \nוחסד שבמלכות כולם הם בחי' חסד א' הנקרא חסד הראשון ואח\"כ החסד הנקרא גבורה מתפשט \nלז' בחי' והם גבורות החסדים שבחג\"ת וגבורות החסדים שבנה\"י כו' עד גבורת חסד שבמל' \nוכעד\"ז כולם והחסד הנקרא ת\"ת מתפשט בז' ספירות בת\"ת דחסד וגבורה כו' ובת\"ת דמלכות \nוכעד\"ז כולם באופן שאין לומר שכל בחי' החסד שבה\"ח נכנס בחסד ז\"א וכל בחי' גבורות \nהחסדים נכנס בגבורות ז\"א וכיוצא בזה. אמנם חסד ראשון שבה\"ח נחלק לז' בחי' לז' \nספירות וכעד\"ז כל ז' החסדים וכעד\"ז כל ז' הגבורות כשנכנסין בנוקבא דז\"א והבן כ\"ז \nהיטב. ואמנם אותו בחי' חסד שבחסד הוא שורש לכל שאר בחי' דחסד המתפשט בז' ספירות \nוכעד\"ז גבורה שבחסד שורש לכל ז' בחי' דגבורה דחסד וכיוצא בזה מכולם. ואמנם חסד \nשבחסד ראשון הוא לבדו נקרא יומם בסוד יומם יצוה ה' חסדו יומא דכולהו כי הוא שורש \n"},{"index":8,"he":"לכולם והם ענפים מתפשטים ממנו אבל שאר החסדים נקרא יום ולא יומם והגבורות נקרא \nלילה: \nט חטא אדה\"ר גרם שהגבורות להיותן במקום רחב יצאו תחלה אך מקודם בהיותן למעלה במקום \nצר היה מוכרח שהחסדים יתפשטו תחלה. גם ברדת הדעת יסוד דאמא שהוא לבושו יורד עמו \nונצח והוד דאמא נשארו במקומן ואין זה תימא כי קו האמצעי יורד לבדו. והנה כמו שזו\"ן \nהניחו שורש גו אמא עלאה בצאתן לחוץ ושרשם הוא ההוא רוחא דשדי בגווה כן הנשמות של \nהצדיקים היוצאין מבינה או ממלכות מניחין שם שרשם ביסוד בסוד ההוא רוחא דבגווה ג\"כ \nוהבן זה היטב. אך נשמות היוצאין אחר כך הם מתלבשין בההוא רוחא דז\"א וההוא רוחא \nדנשמות הקודמות להם נמצא ששורשן מ\"ה וב\"ן הוא כלול בהאי רוחא דנוק' בין בבינה בין \nבמלכות אלא שעיקרו במלכות הוא ב\"ן דגבורות ובזכר הוא להפך שרוחא דאבא הוא ביסוד \nדיליה או בז\"א עיקרו הוא מ\"ה דחסדים ואח\"כ בזווג פב\"פ אז נותן בה חסדים דמ\"ה עצמן: \n"},{"index":9,"he":"י אע\"פ שעטרא דגבורות ניתנת לנוקבא שרשם נשארת בדעת ז\"א שלא יהא גם הוא דעת ק\"ל \nכמוה וגם שורש החסדים נשארים בדעת ואחר כך ענפיהן הם המתפשטים בו\"ק בין החסדים בין \nהגבורות וזכור זה. אך בנוקבא מתפשטים ה\"ג לבדם. יא (ה\"ח) הב' חסדים וב\"ש ת\"ת הגולין \nחוזרין ועולין ממטה למעלה ומגדילין את ז\"א דרך עלייה וה\"ג המתפשטים בנוקבא העומדת \nנגד נה\"י דז\"א ויסוד דז\"א ארוך שהוא יסוד דזכר ומתפשט הרבה לכן אין מתגלות בה רק ב' \nגברות תחתונות דנ\"ה שבה לבד ואלו הב' בלבד הם עולין גו גופה דרך עלייה ומגדילין \nגופה. יב בדעת דז\"א יש ה\"ח וה\"ג והם י' הויות גימ' ק\"ל ק\"ל ב\"פ עי\"ן כמנין ס\"ר \nלראות כי משם נמשכת ראיה אל העינים היושבים ממש כנגד הדעת אך בדעת דנוקבא יש ק\"ל \nגבורות לבד וכאשר מתפשטות בו\"ק שהם בחי' חג\"ת נה\"י נשארין בחי' ו' בכל אחד מה\"ק שבה \nוהם ל' ואלו נקראו מגדל הפורח באויר ונשאר ק' מהק\"ל דגבורות ביסוד שלה ואח\"כ \n"},{"index":10,"he":"כשמזדווגין נותן בה הזכר גם ק\"ל ראשון דחסדים ומתחברים עם הק' שביסוד דילה. והנה ק' \nוק\"ל גימטריא יר\"ך כי היסוד נתון בין ב' הירכיים. יג דעת דנוקבא אינו רק מחיצת שהוא \nעטרה דגבורה לבד ואף גם בחי' זו אינו למעלה ברישא אלא בגופא בשליש עליון דת\"ת שבה \nבאמצע בין ב' הכתפיים שלה וז\"ס קשר יו\"ד של תפילין של יד כמבואר במקומו לפי שהמוחין \nדזו\"ן שהם חכמה ובינה שהן הממשיכין או\"א בעת זווגם ממוחין שלהן עצמם ולכן נשארים \nג\"כ בראש זו\"ן. אך הדעת שבז\"א (ונוקבא) לא המשיכוהו מדעת עליון שלהם אלא היה מהחו\"ג \nהמתפשטין בו\"ק דאו\"א לכן גם בנוקבא דז\"א היה כך כנ\"ל שירדו ונתפשטו בתחלת הו\"ק \nבשליש עליון דת\"ת בין הכתפים כנ\"ל. יד שים בהקדמה זאת עיניך שהדעת דז\"א צריך שיהיה \nבו בחי' י\"ס והוא מתפשט בכל י\"ס דז\"א מכתר עד מלכות שבו והם בחי' התפשטות החסדים בו \nבסוד ירידה מהדעת ולמטה ובסוד חזרה מהדעת ולמעלה לג\"ר ובתוך פרצוף זה של הדעת \n"},{"index":11,"he":"שמתחלק בכל י\"ס מתלבשין בתוכו מוחין דנה\"י דאמא ומוחין דאבא שהם חו\"ב שבו וגם הם \nכוללין כל י\"ס שבו ועד\"ז הכתר שבו כולל כל הי' וכולם זה תוך זה וזה תוך זה. ובזה \nתבין טעם חזרת חסדים למעלה לתת דעת בכח\"ב וזה הדבר קשה שנראה ללא צורך כיון שיש שם \nאורות יותר גדולים ומעולים אבל הם פרצופים זה תוך זה ומלובשים זה תוך זה וטעם החזרה \nהוא שהם סתומים ומלובשים ביסוד תבונה וצריך שיצאו לגמרי מתוכה ולחזור בסוד אור חוזר \nאל הג\"ר ולכן לא יכלו לכנוס דרך ירידה כי נ\"ה דאו\"א הם חו\"ב שבו שמזווגם יצא הדעת \n(למטה מהם) וחוזר ומתפשט מלמטה למעלה בג\"ר אלא שהוא בסוד לבוש אליהם בחוץ. וגם בזה \nתבין איך יוצא לבושם עמהם כדי שבו יתלבש הדעת ואינו יסוד עצמו דתבונה אלא תולדה \nממנה כדרך הבן הנולד היוצא מאביו ואמא מיסוד תחתון וחוזר ועולה ומלביש מחוץ ונמצא \nשהדעת של המוח נשאר בפנים בסוד דעת דחו\"ב ועוד דעת אחר נעשה לו לבוש מבחוץ בסוד דעת \n"},{"index":12,"he":"האמיתי החיצון כי הפנימי נחלק לב' דעות דעת א' המכריע בין חו\"ב דאבא והכל בבחי' חיה \nודעת הב' המכריע בין חו\"ב דאמא והכל נקרא בחי' נשמה ודעת הג' אמיתי המכריע בין חו\"ב \nדדעת עצמו הנקרא רוח ואלו הם ג' בחי' חלקי הדעת והבן מאד כי הב' דעות הם בפנים זה \nבתוך זה תוך נה\"י דאבא וזה תוך נה\"י דאמא והדעת ג' מחוץ להם ונעשה בסוד חזרת החסדים \nוז\"ס ענין החסדים להגדיל הדעת ופירוש הגדלה זאת הוא לעשות בו דעת לבחי' רוח מבחוץ \nועד\"ז תפרש בג' אחרות שהם כח\"ב והבן זה. טו במזל הראשון דעתיקא דעת העליון יש בו ג' \nהויות דיודי\"ן גימטריא רי\"ו והם סוד רי\"ו אותיות שבשמות ע\"ב (דויסע ויבא ויט) ורי\"ו \nזה נותן בה בעלה בביאה ראשונה ונעשה בה בחי' רוחא דיהיב בה בעלה ואז הוא שם בבחי' \nמ\"ן ואח\"כ בביאה ב' נותן בה שם הוי\"ה א' דיודי\"ן כמנין ע\"ב והם סוד ע\"ב תיבין ששרשם \n(שבשם) ע\"ב ואז בחי' אלו הם בחי' מ\"ד והם להוליד ממש ולא לבחי' רוחא דשביק בה. טז \n"},{"index":13,"he":"דע שהדעת הוא נשמת ו\"ק ודע ששורש ה\"ח נשארין בדעת תמיד אך ענפיהם הם החסדים \nהמתפשטים בו\"ק ואלו הענפים הם המגדילין את ז\"א מבחוץ כנ\"ל והם מבחוץ ושרשם מבפנים \nומקבלין הארה משרשם דרך מחיצות שביניהן ומגדילין לגופא דז\"א עצמו. ובזה תבין סוד \nכנפים שיש בעולם האצילות כי הם חסדים הסתומים שרוצין לעלות אל שרשיהן שבדעת לקבל \nהארה שלהן ולהיותן במקום צר אינן יכולין לעלות וע\"י נענוע שמתנענעים מתעופפים \nומעלין הז\"א עצמן עמהם להיו' דבוק עמהן בחוזק ומכח זה נעשין הכנפיים הם האורות \nשנוצצין משם חוץ לזרועות והם סוד הגבורות אשר שם והם המעופפים מבחוץ בסוד אור חוזר \nהעולה ממטה למעלה ואז מעלין חסדים הנ\"ל בדעת וז\"ס שם מ\"ב הנק' כנפים. יז חו\"ג הם ב' \nכתפין דא\"א שהם קו ימין ושמאל והם תרין עטרין כנודע ובין ב' עטרין אלו סוד הדעת \nהמזווגם ג\"כ ונמצא שיש למעלה חו\"ב ודעת עליון ולמטה מהם יש ב' עטרין ודעת ת\nחתון ואמנם להיות שאלו ב' עטרין ודעת הם תחת מוחין העליונים לכן שלשתן נקרא בשם דעת \n"},{"index":14,"he":"המכריע ע\"ש דעת המכריע בין חו\"ב עלאין מוחין העליונים והבן זה. והנה החו\"ב עלאין \nנקרא אחסנתא דאו\"א כי הם העליונים וחב\"ד תחתונים נקרא ב' עטרין דירית ז\"א מאו\"א אך \nאינם אחסנתא דילהון נמצא שעיקר מה שאנו מזכירין בחי' ב' דעות הם דעת עליון המכריע \nבין חו\"ב ודעת תחתון ו' המכריע בין ב' עטרין ועליהם רמזו כי אל דעות ה' והנה דעת \nעליון כנגדו נקרא ל\"א נתכנו עלילות באלף כי אינו מתפשט למטה אך לו כתיב בו' נגד \nהדעת הב' שזה מתפשט בסוד עלילות משונות זה מזה שהרי מתפשט בחג\"ת נה\"י וכל בחי' מהם \nאינה דומה לחברתה ונמצא שכל מה שאנו מזכירין תמיד שמתפשט הדעת בסוד ה\"ח וה\"ג בגופא \nדז\"א ומשם יוצאין הגבורות לנוקבא דז\"א לדעת שלה אנו מדברים בזה הדעת התחתון המכריע \nבין ב' עטרין ואך לא הב' עטרין עצמן רק הדעת שלהם. וז\"ס יעקב שנאמר בו יושב אהלים \nכי יעקב נמשך מזה הדעת התחתון המתפשט אח\"כ בגופא ויש בו דין ורחמים ב' אהלים ב' \n"},{"index":15,"he":"אדרין משונים זה מזה. וז\"ס עם חסיד תתחסד עם עקש תתפתל וז\"ס ויגד יעקב לרחל כי אחי \nאביה הוא וארז\"ל אחיו ברמאות וכי בן רבקה הוא בתמימות. אמנם משה זכה לדעת עליון \nוז\"ש בזוהר בראשית דתרווייהו בדעת אלא דא בגופא ודא בנשמה כי זה בדעת המתפשט בגופא \nוזה בדעת עליון שבראש הנקרא נשמה לזה התחתון. והנה זה הדעת עליון מקורו נמשך מב' \nפנים דא\"א שהם תיקון ז' מי\"ג ת\"ד הנקרא ואמת והוא כולל כל ו' תיקונים קדמאין והוא \nז' להם וכולל כולם לכן יש בו ז' שמות ס\"ג כנודע והם גימ' ואמ\"ת והנה מז' שמות אלו \nמתפשטין ז' מלואים בלבד שהם ז\"פ הבל והם ז' הבלים דקהלת ולהיותן מס\"ג נמשכין כולם \nעד אמא עילאה ואח\"כ הם נמשכין נגד פיה ויוצאין משם בסוד ז' הבלים היוצאין מהפה \nכנזכר בסוד השופר. ועיין ביחוד חוטם ושרשם מתגלין בפה שלה וז\"ס תורת אמת היתה בפיהו \nכי תורת אמת הוא ז\"א הנמשך מואמת תיקון ז' דדיקנא ונמשכה והיתה בפיהו דאמא ואמר \n"},{"index":16,"he":"בפיהו ולא אמר בפיו או בפיה לרמז על מילוי דס\"ג המתפשט מתיקון ואמת שהוא סוד ס\"ג \nעצמו כנזכר ביחוד של חוטם וזהו בפיהו כי ה\"י וי\"ו במילוי גימטריא הבל ע\"ש שיוצאין \nז' הבלים אלו מפיה ומקיפים בסוד אור הבל המקיף אל הז\"ת שלה עצמה כנ\"ל ומאלו הז' \nהבלים המקיפים לז\"ת שבה נמשך סוד דעת עליון דז\"א ונכנס תוך יסוד תבונה בין ב' מוחין \nדחו\"ב בתוך נ\"ה דתבונה ומכריע ביניהן בסוד צלם דז\"א ונמצא שדעת זה נעשה מז' הבלים \nוהם גימטריא ס\"ר עם הכולל ולהיות שמשה הוא מרכבה אל הדעת הנז\"ל לכן נאמר בו וירא ה' \nכי ס\"ר לראות ועיין שם במקומו. והנה הדעת התחתון נמשך מב' כתפין דא\"א שהם חו\"ג \nונעשין בו ה\"ח וה\"ג המכריעין בין ב' עטרין דחו\"ג והם י' הויות כמנין ס\"ר ג\"כ כמו \nהעליון. והנה גם ע\"ז רמז וירא ה' כי סר לראות ואלו מתפשטים בגופא דז\"א החסדים בו \nוהגבורות בה כנודע. ודע שגם לפעמים אפשר להמשיך הגבורות שבדעת העליון ג\"כ בנוק' וזה \n"},{"index":17,"he":"זכה משה לעשות כמ\"ש במקומו בע\"ה. י\"ח יש דעת עליון בז\"א המכריע בין חו\"ב שבו בצלם \nדאבא וכן בצלם אמא ונמשך מדעת עליון דאו\"א עצמו המכריע בין חכמה שלהן לבינה שלהן \nועוד יש דעת הנק' חסד וגבורה ב' עטרין וזה נמשך מהתפשטות דעת דאבא ואמא בו' קצוות \nשלהם למטה וכן בז\"א הוא כך אלא לפעמים עולה בראש דז\"א. ונלע\"ד שאפילו זה הדעת הב' \nיש בו דעת הג' המכריע הנקרא ת\"ת וא\"כ נמצא שהב' עטרין הנ\"ל שהם דעת הב' נשאר לעולם \nבראשו לולי חטא אדה\"ר אך דעת הג' הוא המתפשט תמיד בגופא דז\"א ושרשה שהם הב' עטרין \nנשארין בראש וכן הענין באו\"א: \nצמח ונכון שאין לנוקבא רק ק\"ל א' ועולה עי\"ן לכן נקרא ד' דלית ליה עיינין כי אם \nעי\"ן א': \n \n"}]}
