{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-73","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":73,"title":"שער כה דרוש ששי","hebrewTitle":"שער כה דרוש ששי","segments":[{"index":1,"he":"שער כה דרוש ששי\nועתה נבאר צ' דצלם שנעשית מנה\"י הראשונים דתבונה הג' שהיא הב'. והנה האורות שהם \nהמוחין דז\"א מתלבשין בתוכם והלבוש נגרר אחר הרוחניות וטפל לו ולכן הכל נחשב ומתייחס \nלגוף הז\"א ולא אל התבונה והלבוש מסתלק מטבעו הראשון שהיה של תבונה ונעשה טבע הז\"א \nעצמו וחוזרין להיות גופא דז\"א ממש ונקרא עצם מעצמו ובשר מבשרו כי הגוף מתנהג אחר \nהרוחניות אשר בתוכם לכן הי\"ס דז\"א הם נחשבין מחכמה ולמטה הנקרא ראשית כנ\"ל ולא מן \nהכתר וגם לא מן החסד ולמטה אלא מהחכמה למטה כי הכל נחשב כגוף הז\"א עצמו והם חב\"ד \nחג\"ת נה\"י והבן זה הכלל. ובזה תבין מ\"ש לך בסוד הגדלות דז\"א ע\"י כניסת המוחין האלו \nכי בתחלה היו ו\"ק לבד ונגדלו ונעשו ט\"ס והוא ע\"י ג\"ס דנה\"י אמא שנכנסו לתוכו ונעשה \nט\"ס ולולי שנחשבין מגוף ז\"א עצמו ובשר מבשרו איך יגדל ע\"י אמנם אחר שאינם עתה בשר \nאמא אלא בשר ז\"א לבדו לכן נגדל הז\"א הגדלה ממשית כי פ\"א דנצח תבונה מתערב עם ב\"פ \n"},{"index":2,"he":"דחסד דז\"א ונעשה חכמה דז\"א ופרק אמצעי דנצח מתערב עם פ\"ת דחסד ופ\"א דנצח ז\"א ונעשית \nחסד דז\"א ופ\"ת דנצח אמא מתחבר עם ב\"פ תחתונים דנצח ז\"א ונעשה נצח דז\"א, וכעד\"ז בב' \nספירות אחרות עד שנעשה בן ט\"ס גמורות שלו ממש ונמצא כי אלו המוחין הם מתפשטין בכל \nט\"ס דז\"א ויש להם ב' לבושין א' לבושי נה\"י דתבונה וב' לבושין מגופא דז\"א אשר בתוכם \nמתלבשים נה\"י דתבונה ונמצא היותן לבוש תוך לבוש ועכ\"ז עיקר המוחין אינם רק אותן \nשבחב\"ד דז\"א כי שאר המוחין המתפשטין דרך קוין אינם מוחין ממש ונתבאר זה במקומו \nבע\"ה. ודע כי אלו המוחין החו\"ב נמשכין מזווג או\"א מן המוחין עצמן דאו\"א מן ראשם \nדחו\"ב דאו\"א אמנם ב' טפות הדעת שהם חו\"ג נמשכו מן החו\"ג המתפשטין בו\"ק דגופא דאו\"א \nולא מן הדעת עצמו דאו\"א ומהראוי היה שכאשר יכנס הדעת הזה בז\"א שיהיה באופן הנ\"ל \nשחו\"ב ישארו בראשו בסוד מוחין והדעת יתפשט בגופו בו\"ק דז\"א למטה ולא יהיה בראשו דעת \n"},{"index":3,"he":"מקובץ מחו\"ג. אמנם לא כך היה אמנם תחלה נעשה מהם דעת מקובץ בראשו ממש מחו\"ג ואח\"כ \nמתפשטין גם בו\"ק ובדרוש כי אל דעות ה' שהם ב' דעות דז\"א יתבאר ענין זה היטב ע\"ש. \nוטעם הדבר הוא כי הנה נתבאר לעיל שהכתר שבו הוא שליש תחתון ת\"ת דתבונה הכלי עם אור \nשבו דתבונה עצמו והוא אור גדול מאד כנ\"ל כי גופא דכתר קטן בערך האורות אשר בתוכו \nכנ\"ל. ולכן היה כח באורות ההם לעלות את הדעת דז\"א דרך קו אמצעי דוגמת כתר ולעשות \nמוחין בראשו דוגמת הדעת מוח דאו\"א שהוא בראשם. והנה דע כי כל אלו המוחין הנכנסים \nתוך ז\"א שהוא צ' דצלם כולן הם חוזרין לעלות ממטה למעלה בסוד אור חוזר כי כן הוא \nבכ\"מ שאור ישר יורד מוכרח הוא שיהיה לו אור חוזר בכל המקומות והבן זה. נמצא (כי) גם \nבמוחין דקו ימין ושמאל שהם חו\"ב יש אור חוזר ממטה למעלה ומתפשטין ממטה למעלה אמנם \nאין דרוש שלנו עתה רק באור חוזר של הדעת לבדו כי הוא סוד המים המגדילין האילן כנ\"ל \n"},{"index":4,"he":"בדרוש א'. ותחלה נבאר דרך התפשטות ה\"ח בגופא דז\"א והגדלתו בי\"ג שנים ויום א' כי כמו \nשביארנו לעיל בדרוש ג' ענין כניסת כל המוחין עצמן עד י\"ג שנה ויום אחד כן עתה צריך \nלבאר התפשטות החסדים לבדן וחזרתן ממטה למעלה בזמן המשך י\"ג שנים ויום אחד הנ\"ל. \nוהנה זהו קרוב אל הנ\"ל בדרוש ג' בזמן הי\"ג שנים ויום א' בכניסת כל המוחין. והענין \nכי כבר נת\"ל כי עיקר הגדלת ז\"א הוא ע\"י החסדים של הדעת המתפשטין בו\"ק דז\"א. והנה הם \nאינם מגדילין אותו עד שיכנס עטרת יסוד דתבונה במקומה בשליש העליון דת\"ת ז\"א ואז \nיוצאין משם ומתגלין ואז מגדילין אותו ונמצא כי אלו החסדים נתעכבו מלצאת מעטרת \nהתבונה עד המשך ז' שנים ויום אחד אחר עיבור וב' שנים היניקה כי עד אז היו נכנסים \nהפרקין דנה\"י דתבונה ונסעו ו' מסעות שהם ו' ספי' כחב\"ד ח\"ג ועוד שליש ת\"ת הרי ו' \nשנים ויום אחד שהתחילו החסדים ליכנס ברישא דז\"א ולא נגמרו לעמוד במקומם אשר משם \n"},{"index":5,"he":"התחילו להתגלות עד סוף הז' שנים ויום אחד כנ\"ל לכן דין הפעוטות מבן ו' שנים ויום א' \nדמקחן מקח במטלטלין שהוא סוד הדעת שהם החסדים שאז מתחילים לצאת ולהתפשט בו\"ק הנקרא \nמטלטלין כי אלו הם העושין ההיקף והצירוף ע\"ג הקרקע שהיא המלכות רחל ובו\"ק שהם \nמטלטלין מתחיל הדעת להתפשט בהם לכן מקחן מקח במטלטלין כי כבר יש בו דעת למטה (למה) \nשנוגע אל המטלטלין. אך לענין קרקע אין בו דעת עדיין כי עדיין לא נתפשט הדעת בקרקע \nשהיא המלכות וכשיתפשט הדעת במלכות שהיא הקרקע אז מוכר בקרקעות כמ\"ש במקומו. ואמנם \nבפרק יש נוחלין יש סברה שאין מקח הפעוטות קיים רק כבר ח' או ט' והטעם לפי שהוא מונה \nגם ב' שנים דיניקה עם הז' הנ\"ל והרי הם ט' ויום א'. והנה אחר ט' שנים הנ\"ל כבר \nנתגלו החסדים המגולין שהם ב\"ש חסד דת\"ת וחסדי נ\"ה כנ\"ל ונתפשטו במקומן האמיתי לכן \nביאת בן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה אמנם עדיין אינו ראוי להוליד רק עד אחר שיחזרו \n"},{"index":6,"he":"לעלות בסוד אור החוזר עד המוחין ויגדילו\nשהם ד\"ס כחב\"ד בד' שנים אחרים והרי נשלמו י\"ג שנים ויום א' וכבר נגדלו המוחין שלו \nואז הוא ראוי להוליד משא\"כ קודם הגדלת המוחין העיקרים כשהיה בן ט' שנים ויום א' כי \nאז ביאתו ביאה ואינו ראוי להוליד אם לא ע\"י מקרה. ונבאר טעם איך ענין הגדלה זו ע\"י \nהחסדים המגולין והענין כי אינו דומה האור המכוסה לאור המגולה לכן החסדים המגולים \nאורם כפול מבהיותם סתומים תוך עטרת בינה נמצא עתה כי אלו החסדים שנתגלו נכפלים אורם \nכפליים ממה שהיו סתומים בתחלה וכאשר עלו דרך אור חוזר עד ב\"ח ושליש המכוסים אשר גם \nאורם הוא כפליים אלא שלהיותן סתומים אינו ניכר רק מחצית אורם הנה בעלות אורות אלו \nהחסדים המגולים עד שם הנה מוסיפין בהם כח ומגדילין אותן. וע\"י מתגלה כפל האור שהיה \nבהם כפי טבע המים להגדיל האילן ולגלות כחו מה שהיה בכח להוציא אל הפועל ונמצא כי כל \nאלו בין הסתומים בין המגולים כולם ע\"י אור החוזר נתגלה ונתראה בהם כחם ואורם ונכפלו \n"},{"index":7,"he":"כפליים ממה שהיה בהם בתחלה ואמנם ענין כפילתן כפליים נת\"ל בדרוש ג' ודלגתי קצת \nמהענין ואכתבנו פה בקיצור. הנה החסד שבחסד נכפל לב' ונעשה ו' שלישים ג' לעצמו וב' \nלחכמה וא' לדעת. וכן חסד שבגבורה נעשה ו' שלישים ג' לעצמו ב' לבינה וא' לדעת. \nובדרוש הנ\"ל שאלנו למה בכחב\"ד דז\"א אין בכל א' רק ב\"ש ובה\"ק דז\"א כל א' ג' שלישים \nותירצנו תירוץ א' וזה תירוץ אחר כי הנה הדעת אינה ספירה בפ\"ע אמנם הוא בחי' היסוד \nהמזווג ומכריע בין חו\"ב ונמצא כי הדעת נחלק לחצאין חציו הימני עטרה דחסד מצד חכמה \nוחציו השמאלי עטרה דגבורה מצד הבינה והרי עתה כאלו יש ג' שלישים בחכמה וג' בבינה. \nונשלים ענין הכפל כי זה החסד שבת\"ת גם הוא נכפל לו' שלישים ג' לעצמו וב' לכתר ז\"א \nוא' לכתר נוקבא וחסד דנצח נכפל לו' שלישים ג' לעצמו וג' לחכמה דנוקבא דז\"א שהוא נגד \nנצח דז\"א כנודע בפ\"א שלו וכן חסד ההוד נכפל לו' ג' לעצמו וג' לבינה דנוקבא שהוא נגד \n"},{"index":8,"he":"פ\"א דהוד דז\"א. והרי עתה נתבאר מ\"ש בפ' שלח דק\"ע דעת אתי בו' סטרין וכו' כי התפשטות \nהדעת בז\"א הוא התפשטות הה\"ח בגופו ע\"ד הנ\"ל והבן זה. ובמ\"ש כי משליש תחתון דחסד \nהת\"ת נכפל לב' שלישים ושליש א' עלה לכתר ז\"א ושליש א' לכתר נוקבא ובזה תבין פסוק \nוהיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה כי כתר זו\"ן שניהם נעשו משליש א' וזהו \nיום א' ואינו לא מן הז\"א לבדו הנקרא יום ולא מן הנוקבא לבדה הנקרא לילה רק של שניהם \nיחד וזהו לא יום ולא לילה וז\"ס ב' מלכים משתמשין בכתר א' שוה לשניהן בבחי' זה השליש \nתחתון הנחלק לב' כנ\"ל וז\"ס נעוץ סופן בתחלתן כי כתר ומלכות ממקום א' חצובים. ובזה \nתבין גם כן הטעם למה אין אנו מזכירין הכתר במנין י\"ס יען לא נשלם רק אחר גמר כל ט\"ס \nוכל המוחין כנ\"ל מדרושים שעברו ולא נשלם עד שגם נשלם כתר דנוק' דז\"א ג\"כ ע\"כ אנו \nמונין תמיד ט\"ס מחכמה עד היסוד עם הדעת ואין אנו מזכירין לא כתר ולא מלכות כי שניהם \n"},{"index":9,"he":"נעשו כאחד (נ\"א פ\"א) אחר הכל. ונבאר עתה שאלה אחת ששאלנו למעלה בדרוש ג' כי אחר \nשנתבאר שם שה\"ח כבר היו מתפשטין בט\"פ של מוחין בצ' דצלם קודם כניסתן תוך ז\"א א\"כ מה \nענין ירידת החסדים אל יסוד דז\"א אחר ט' שנים ויום א' ולא קודם. והענין כי ודאי שכך \nהוא שכבר הם מתפשטין כל א' בפרק שלו ובהכנס אותו פרק נכנס עמו החסד הראוי לו. ומ\"ש \nואחר כך מתפשטין ומגדילין הענין הוא כי עד שיכנס הדעת דז\"א במקומו בשנת הט' אשר הוא \nשורש לכל הה\"ח המתפשטים שהם ענפיו אין כח באלו החסדים לעשות שום פעולה או הגדלה \nואינם מאירין ואחר הכנסת דעת במקומו שהוא שרשם אז יש בהם כח להגדיל ולהראות פעולתן \nולכן אנו מזכירין התפשטותן אחר ט' שנים ולא קודם והבן זה. והנה אחר שנעשו כל בחי' \nהנ\"ל של הגדלת ה\"ח התחתונים שנכנסו נשלמו ג\"ר דז\"א בבחי' הכלים הראוים לקבל המוחין \nבתוכם ונתקנו והיה הכתר דז\"א חצי ת\"ת תחתון דא\"א אשר ממנו נעשה חב\"ד בימי היניקה \n"},{"index":10,"he":"ובימי העיבור כמבואר במקומו הנה עתה נתעלה זה חצי ת\"ת התחתון דא\"א שהם היו אז בחי' \nחב\"ד ונעשו בחי' כתר לבד לז\"א ושם בזה הכתר עלו ב\"ש חסד דת\"ת הנ\"ל שעלו בכתר \nלהגדילו ואח\"כ מהו\"ק דז\"א שהיה לו בעת היניקה נתפשטו והיו לו לט\"ס כנ\"ל ע\"י הגדלת \nהחסדים והרי נשלמו י\"ס דז\"א ואח\"כ בתוכם נכנסו המוחין העליונים הנ\"ל שהם צ' דצלם. \nוהנה לעיל בארנו ענין ו\"ק דז\"א איך נעשו ט\"ס אחר כניסת המוחין ע\"י ט\"פ דנה\"י \nדתבונה. וזהו פי' ב' כי הנה ע\"י אלו החסדים המגדלין האילן שהוא ז\"א אילנא דחיי היתה \nהגדלתו באופן זה ג\"כ לבד מהגדלת של החסדים והמוחין בעצמן שנכפלין כנ\"ל גם הגדילו \nגופא דז\"א כנודע כי אין המים הנכנסין בשרשי האילן נעשין הן (עצמן) גוף האילן רק הם \nמגדילין האילן כי בקו ימין דז\"א לא היו בו תחלה בעת היניקה רק ב\"ס חסד ונצח שהם ו\"פ \nוב\"פ עלאין דחסד הוגדלו ע\"י מים ונעשה ג\"פ כנ\"ל ונעשה כלי א' לקבל בו מ\n"},{"index":11,"he":"וח חכמה ושליש תחתון דחסד ושליש עליון דנצח הוגדלו ע\"י המים ונעשו ג\"פ דחסד וב\"פ \nתתאין דנצח ג\"כ גדלו ע\"י מים ונעשו ג\"פ בנצח וכן על דרך זה בקו שמאל ואמצעי: \nונלע\"ד חיים צ\"ע כי הרי לעיל אמרנו שמתערבים פ\"א דנצח אמא עם ב\"פ דחסד ז\"א ונעשין \nחכמה דז\"א וכאן אמרנו שזה לבוש לזה: \nנל\"ח שצ\"ל ונסעו ז' מסעות שהם חב\"ד ח\"ג נ\"ה ועוד שליש ת\"ת הרי ז' שנים ויום אחד: \nנל\"ח שצ\"ע דהרי כאן אמר כי בחי' הראש שהם הכלים דז\"א בהיותו בעיבור ובהיותו ביניקה \nאשר היה כנגד חצי ת\"ת תחתון דא\"א אשר מהארת הת\"ת הנ\"ל נעשה בחי' ראשו ומוחין דעיבור \nאו דיניקה שלו ועתה כל זה נתעלה ונעשה עתה הכלי דכתר שלו והרי במ\"א נתבאר כי אלו \nעצמן נעשין כלים וקרומים אל ג' מוחין של עתה דגדלות ולא מגדלות דו\"ק והתפשטותן לט\"ס \nואיך הם עלו לכתר לבדו וצ\"ע. גם צ\"ע כי הרי לעיל נתבאר כי הכתר דז\"א כולו מצד תבונה \nאור וכלי ואיך אומר פה כי הכתר מכלים ראשונים דחב\"ד שלו אך לזה צ\"ע הב' אפשר לומר \n"},{"index":12,"he":"כי גם בקטנות ויניקה יש צלם דחיצוניות תבונה ויש לו כתר ומוחין מצדה ואותן הבחי' \nנמשכו לז\"א בחצי ת\"ת התחתון דא\"א וגם אז היה הכתר (חצי תחתון דת\"ת דא\"א) גם ג\"ר \nחב\"ד כולם מצד התבונה לבדה כי לכן לא נזכר רק ו\"ק לבד שהם משלו ועתה בגדלות עלו כל \nזה בכתר ונמצא כולו מתבונה ואחר כך מהו\"ק שלו עצמן נגדלו ונעשין המוחין חכמה בינה \nדעת מגדלות עצמן ומהו\"ק שלו עצמן כי תחלה גם כלים של מוחין היו של התבונה ועתה כלים \nשל המוחין הם שלו זולת הכתר לבד שכולו מתבונה אף הכלי: \n \n"},{"index":13,"he":"שער כה דרוש ז\nמצאתי אופן אחר בענין צלם דז\"א וזהו עניינו כי הנה ב' בחי' יש באמא עלאה והם בינה \nותבונה וגם זו התבונה נחלקת לב' והשנייה שלה היא הנעשית צלם בז\"א אך ב' חצאי התבונה \nהנ\"ל שניהן פרצוף א' לבד ולא כמו התבונה ובינה עליונה שהם ב' פרצופים ולפעמים גם הם \nנכללין יחד אלא שהוא בב' בחי' כי לפעמים התבונה עולה עד לבינה ונכללת שם עמה \nולפעמים בינה יורדת עד מקום התבונה ונכללת עמה ועיבור זה הב' דמוחין דז\"א היה בבחי' \nזו הב' כי ירדה בינה למקום תבונה ונכללת עמה ושם היה הזווג עם החכמה ואח\"כ ילדה \nתבונה את צלם המוחין האלו במקומה למטה והיו שם המוחין מגולין ונקרא שם צלם או\"מ \nקודם שיתלבשו בחצי עליון תבונה עצמה שהיא תבונה תחתונה כנ\"ל. והנה עתה נה\"י דתבונה \nהם על ראש ז\"א בחי' מ' דצלם. בחי' ב' ל' דצלם והוא כי נכנסים נה\"י דתבונה עליונה \nהנקרא תבונה תחתונה ונכנסים בראש ז\"א שהיה לו בהיותו קטן ועתה אותו ראש הוא נעשה \n"},{"index":14,"he":"בחי' קרומין המוחין ובתוך הקרומות האלו נכנסים נה\"י דתבונה ובתוך הנה\"י נכנסים \nמוחין דגדלות באופן כי עדיין לא נתלבשו נה\"י דתבונה עתה רק תוך הקרומין שהם המוחין \nהראשונים. בחי' ג' צ' דצלם והוא כי עתה נגדלו ו\"ק דז\"א עצמו והפרקים העליונים דחג\"ת \nשלו נעשה גולגלתא ממש אליו כנזכר בדרוש העבר וזו גלגלתא נעשית ונגדלת והלבישה \nהקרומים הראשונים אשר בתוכם נה\"י דתבונה ובתוכן המוחין וזהו צ' דצלם כי עדיין לא \nהיה רק קרומות ולא גלגלתא מחוץ לקרומות לכן עתה בבחי' זו הג' שהיא צד דצלם שנעשית \nגולגלתא ממש מבחוץ לקרומות היא מה שכתב שנכנסה ממש תבונה תוך ז\"א משא\"כ בבחי' ב' ל' \nדצלם והטעם כי אז עדיין לא נתלבשה הבינה רק תוך הקרומות אשר היו תחלה ראש ומוחין \nדיניקה שהיו לו מצד חצי ת\"ת דא\"א כנ\"ל בדרושים. ונבאר עתה כי אחר הי\"ג שנים ויום א' \nשכבר נכנסו בו צ' דצלם שהם המוחין דאמא ועדיין חסרים צלם אבא. ולכן נבאר תחלה \n"},{"index":15,"he":"עניינם מה הם הנה ענין הצלמים האלו שהם המוחין שלו נעשין מזווג או\"א כי אבא מזריע \nלובן ואמא אודם ואז הב' טפות ההם דאו\"א מצטיירין ביסוד אמא ונעשו פרצוף א' שלם בי\"ס \nרק שהוא רוחני דק מאד יותר מן הז\"א ונקרא נשמת הז\"א כי כמו שנפש רוחניות של אדם \nהתחתון אינה נכנסת באדם עד י\"ג שנים ויום א' כן אלו המוחין אינן נכנסים בז\"א עד י\"ג \nשנים. וטעם התלבשות המוחין דז\"א בנה\"י דתבונה הוא כי יען אלו המוחין הם אורות \nגדולים כי הם טיפות שממשיכין או\"א בזווגם ממה שלמעלה מהם שהוא א\"א וא\"א גם הוא \nממשיך מעתיק וכן עד יותר למעלה מדריגה לפנים ממדרגה ואין כח בז\"א לקבלם כי אם אחר \nהתלבשם בנה\"י דתבונה כנ\"ל ואחר עשות ג' בחי' הנקרא צלם והלואי אח\"כ שיוכל לקבלם \nבאופן כי לב' סבות נעשה ג' בחי' צלם א' לפי שכל דבר שהקדושה עושה רושם ומניח רשימו \nבמקום שעובר כנ\"ל. הב' כי הלואי שיוכל ז\"א לקבל אורות האלו אחר ג' המעטות הנ\"ל שהם \n"},{"index":16,"he":"ג' אותיות דצלם כנ\"ל ובודאי שאין מעלת האחרון שהוא צ' כמעלת ל' ומעלת ל' כמעלת ם' \nהעליונה מכולם וז\"א לא יוכל לקבל כי אם הארה מועטת נקרא צ' דצלם וזכור זה ואל תשכח \nהקדמת ג' בחי' נה\"י דתבונה חיצון אמצעי ופנימי. ונחזור לענין ראשון כי להיות מוחין \nאלו מטיפת זווג או\"א כנ\"ל שהם לובן ואודם מוכרח שיעשו ב' מיני מוחין א' מצד אבא וא' \nמצד אמא וכל אחד משניהן כלול מג' מוחין שהם חב\"ד וכשהוצרכו לכנוס ברישא דז\"א בגדלות \nאז נכנסין מוחין דמצד אבא ויתלבשו תוך נה\"י שלו ויתגלו בחי' צלם אחד בכל ג' פרטיו \nכנ\"ל בדרושים: \n \n"}]}
