{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-96","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":96,"title":"שער לה פרק ה","hebrewTitle":"שער לה פרק ה","segments":[{"index":1,"he":"שער לה פרק ה\nד\"ו בדעת ודע כי בכאן הוא היפך מאותיות אחרות כי אותיות הראשונות היו הראשונות \nעיקרית והאחרונות טפילות כמו א\"ט א' עיקר וט' הוא מה שנתחדש וכן בשאר אותיות אך כאן \nהוא להיפך כי אות אחרונה הוא עיקר והראשונה הוא המחודש. כיצד ד\"ו פי' כי ו' נקודות \nיש בה וד' באין מחדש והענין שאע\"פ שאנו אומרים שבנצח דז\"א שם חסד א' עכ\"ז זו לעצמו \nוגם לצורכו אך לצורך הנוקבא אין בו כח להאיר רק בפ\"ק שהוא בחכמה דנוקבא וכן בהוד \nאינו מאיר רק בבינה דנוקבא. אך בשאר המשך הקו אין בו כח להמשיך כ\"כ ואע\"פ שבדרוש \nהעבר בארנו שהחסדים דנצח מאיר בכל קו ימין דמלכות ודאי שכן הוא אלא שאין הארתו \nמספקת להגדיל רק בפ\"ק לחודיה נמצא כי החסדים אינם מגדילים בנוקבא רק בכח\"ב שלה לבד. \nוא\"ת שאר הגדלה דנוקבא מי גרם לה. התשובה כי מהדעת ולמטה הם נגדלין ע\"י הגבורות כי \nאין מתפשטין הגבורות רק מהדעת ולמטה וכ\"כ הם משמשות ומגדילות הגבורות את הנוקבא כמו \n"},{"index":2,"he":"החסדים את הז\"א כי גם הגבורות הם מים ממש המגדילין את האילן רק שהם מ\"נ לכן נקרא \nגבורות גשמים הרי שהם מים ממש נמצא שמן הדעת ולמטה כל ההגדלה הוא ע\"י הגבורות והסדר \nהוא כך. כי הנה דעת נוקבא נגד יסוד ז\"א כנ\"ל בדרוש העבר שאחר שכלו החסדים להתפשט עד \nההוד אז ירדו הגבורות עד היסוד ומשם לוקחם המלכות בדעת שלה המכוון נגדו כי ת\"ת דז\"א \nכתר שלה ויסוד שלו דעת שלה. והנה שם לוקחת ה\"ג ביחד ונשארין שם מושרשים. אח\"כ \nיורדין ומתפשטין הה\"ג מחסד עד הוד שבה ואחר כך מהארת אלו הגברות המתפשטין מאירין \nביסוד שלה כל ה\"ג ביחד וכן אח\"כ במלכות שלה וכ\"ז הוא ממש כמבואר בחסדים המתפשטין \nבז\"א שכבר הודעתיך שכולן נרשמין בדעת והארה שלהם לבד הוא המתפשט מחסד עד הוד ואחר \nכך הארה ב' שנתוספו מאלו המתפשטין הם מתקבצין ביסוד ואין צריך להאריך בזה. והנה \nאותן ה\"ג המתפשטין בה מחסד עד הוד הם מגדילין אותה ולכן כמו שלא נכנסו החסדים במספר \n"},{"index":3,"he":"גם הגבורות אינן נכנסין במספר כי הם מגדילין ואינם ההגדלה עצמה כמ\"ש בחסדים לכן אין \nלהאריך. אמנם בדעת אנו מונין הה\"ג עם הנקודה של חלקה שהיה לה מתחלה כנ\"ל הרי ו' \nוהגדילו ד' אחרים הרי ד\"ו. וא\"ת למה בדעת נמנין ה\"ג הטעם כדי להגדיל ספירה א' מספיק \nגבורה א' אך כאן הם ה\"ג. וא\"ת א\"כ לא נמנה אלא ד' גבורות כי א' צריך להגדיל. זה \nיתורץ עם משארז\"ל ברכת הבית ברובה וזהו ענין גם כן ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם \nרבבה ירדפו וכן אמרו רז\"ל אינם דומין מרובים העושין המצוה כו' כי בהתקבץ ובהתאסף \nה\"ג יחד מספיק להגדיל ולהעלות בחשבון וזה מבואר הרי ד\"ו. יץ בחסד פי' אין לה רק \nנקודה א' ומתחדשין ונגדלין בה ט' אחרים וזהו י\"ץ. וא\"ת הרי בחכמה שהוא בקו הזה \nבארנו שהוא ב\"ח כי החכמה והמוח שבתוכו נמנה. התשובה הוא קרוב אל זה שבארנו לעיל \nבענין החסדים וכן הוא ענין המוחין כי אלו המוחין המתפשטין בנ\"ה דז\"א אינם מוחין כי \n"},{"index":4,"he":"אין מוחין אלא בג\"ר דז\"א אבל משם ולמטה הם הארה בעלמא ואינן מוחין ממש וא\"כ הלואי \nשיספיק כל אותו המוח המתפשט בכל נצח דז\"א לעשות מוח חכמה דנוקבא והלואי שיהיה בכאן \nכולו מוח א' אך שיתפשט בכל קו ימין דנוקבא זה א\"א וכיוצא בזה בקו שמאלי כי אין המוח \nנמנה ונחשב רק בבינה דנוקבא אך משם ולמטה לא. והואיל ואתא לידן נבאר עתה שכיון שכן \nהוא איך נעשה המוח ממש בחכמת נוקבא או בבינה שלה כיון שהוא עצמו אינו מוח והענין \nהוא כי ע\"י הארת החסדים המגולין אשר שם לפיכך הם מאירין שם הרבה ויכולין להתגלות שם \nהארתן המלובשת שם ויכולה לעשות מוח ממש כאן בנוקבא. גם זה פירוש על מ\"ש בזוהר דינין \nדדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא כי בכאן מאירין יותר מלמעלה בכפליים עד שיכולין \nלעשות מוחין לנוקבא ועוד אחרת כי הארת החסדים האלו מאירין (מנה\"י דאבא לעשות מוחין \nבראש הנוקבא ואע\"פ שאינן אלא) בנה\"י דאבא הנתונין תוך נה\"י דאמא כנודע ואז מאירין \n"},{"index":5,"he":"נה\"י דאבא ונה\"י דאמא ויצא מהם אור רב. ועוד אחרת כי בכאן מחזה ולמט' מתגלה יסוד \nדאבא כנודע והוא מאיר לצדדין בנ\"ה דאמא וע\"י כל אלו האורות שאמרנו יש כח בנ\"ה אמא \nלעשות מוחין בראש הנוקבא אע\"פ שאינן אלא בחי' רגלים וכבר ידעת כי הנוקבא אינה נעשית \nאלא מנה\"י אמא ולא מנה\"י אבא ואין להאריך. אך הלואי שכל האורות אלו יספיקו לעשות לה \nג' מוחין ולא שיספיק לכל ארכה נמצא כי מכאן ולמטה אין אנ מונין עוד מוחין כנ\"ל. \nוהנה ראוי לבאר כי א\"ט וי\"ץ הכל אחד רק שזה אחדים וזה עשיריות כי א\"ט הם יו\"ד אחדים \nוי\"ץ הם יו\"ד עשיריות וראוי לידע איך הוא הענין היפך השכל שראוי היה שלמעלה בראשו \nיהיה העשיריות שהוא יותר גדול ולמטה בקצוות מחסד ולמטה יהיה אחדים. והתשובה מבוארת \nכי למעלה בראשש היה המגדיל בחי' חסדים והנה החסדים עיקרם הם בז\"א רק שהארתן יוצא \nמאחוריו ומגדיל אותה אבל כאן הגבורות עיקרם בנוקבא בדוקא ולכן הם מגדילין מאד מאד \n"},{"index":6,"he":"בבחי' הע\nשירית וגם החסדים כיון שעיקרם הם בז\"א הלואי שכל הארת החסד יצא להאיר בחכמה דנוקבא \nאו בבינה ואינה בה רק ששליש א' כנודע שחסד שבנצח נחלק לג\"ש ושליש א' שלו הוא היוצא \nומאיר לחכמה דנוקבא ועושה אותו מוח. באופן כשנעריך ערכים אלו נמצא כי הארות הגבורות \nהם יותר מי' פעמים בנוקבא מאור של החסדים לכן הם כאן עשיריות: \n[הגהה - י\"ל התינח צ' הנוספים אך חלק העיקרי ע\"כ צ\"ל שאינו גדול מחלק הג\"ר דאם כן \nאכתי ק' למה בג\"ר נמנין לאחדים וכאן נמנים לעשריות. וי\"ל כדלעיל אינו דומה המרובין \nכו' כיון שיש כאן אורות רבים מגדלין ג\"כ אותו חלק של המלכות עצמה ט' חלקים אחרים \nואעפ\"כ אנו מונין שרשם לבד כי הם בטלין אצל שרשה ואם שגיתי אתי תלין וה' יכפר \nבעדי]: \nכף בגבורה פי' זה מבואר כי יש לה נקודה א' מעצמה ונקודה אחת שלוקחת מהוד דאמא שמאיר \nבה כנ\"ל כי בכל קו שמאל אנו מונין לבחי' הד דאמא לפי שהוא קו שמאל גבורות הרי הם ב' \n"},{"index":7,"he":"גבורות ומתגדלין ומתחדשים בה ח' אורות הרי כ\"ף. ל\"ע בת\"ת פי' בזה צריך שתדע מ\"ש \nבדרוש העבר בענין גוף וברית חשבינן חד כי הנקודה שנתחלקה והגיע בחלק ת\"ת של המלכות \nלא שמשה היא לעצמה אך ירדה ביסוד ונתחברה עם נקודת יסוד לפי שיסוד אין לו על מה \nלסמוך בז\"א כנגדו לכך הוצרך להתחבר שם עם נקודת הת\"ת והלואי שיספיק. באופן שבת\"ת לא \nיש שום נקודה כלל אמנם הל' של ל\"ע הם סוד ג' גבורות שיש בת\"ת. והענין דע כי הלא אנו \nרואין הפרש שיש בת\"ת משאר קצוות והוא כי הגברות המגיעין לחלק נצח הוד הם מוכרחים \nלעבור דרך הת\"ת משא\"כ בשאר כי הגבורות (דחו\"ג) דנוקבא תוכל לקבל הגבור' שלה מן הדעת \nעצמו שהוא בנתיים בין חו\"ג ויוצאין שתי גבורות ביחד אחד לקו ימין ואחד לקו שמאל \nולכן אין החסד צריך לגבורה ולא הגבורה צריך לחסד גם הת\"ת א\"צ לא לחסד ולא לגבורה כי \nיורד אליו דרך קו האמצעי ממש גם הנצח א\"צ לחסד שעליו ולא הוד לגבורה שעליו כי אין \n"},{"index":8,"he":"האור בא להם רק דרך קו אמצעי בת\"ת ומשם מתחלק להם. באופן שלא יש מי שהוא מוכרח \nשיעברו בתוכו רק אלו ב' שהם גבורות נ\"ה שצריכין לעבור דרך הת\"ת בהכרח ושם מניחין \nהארה שלהן ועם הגבורה של ת\"ת עצמן הם ג' גבורות והם ל' של ל\"ע ונגדלין זה אחרים הרי \nל\"ט. וא\"ת הרי הם המגדילין ואיך נמנו בכלל חשבון זה. התשובה זו מבואר כמ\"ש בסוד \nהדעת כי בהיות גבורות הרבה ביחד הם יכולין להגדילו ולהשאיר שם שרשם באופן כי אלו \nהג' גבורות אשר שם הם בעצמן נגדלות ונעשית י' וזה ל\"ע. וגם כי בשלמא בשאר ספירות \nהיה להם הנקודות עצמה של חלקה שהוא שורש הכל שממנו נבנית ונגדלת הספירות אבל כאן \nבת\"ת הנה הנקודה שלה ירדה ביסוד לכן אם אין הגבורות של שם נגדלות בעצמן לא יהיה \nאפשר לעשות הת\"ת. ואפשר שעם זה אמרנו יתורץ ג\"כ מש\"ל שאע\"פ שהאמת הוא שההה\"ג \nכשמתפשטין בגוף הם יורדין מדרגה אחר מדרגה כי כולן יורדין תחלה בחסד ואח\"כ נשאר שם \n"},{"index":9,"he":"גבורת החסד ויורדי ד' אחרות למטה בגבורה וכעד\"ז עד למטה כדרך החסדים. אך הטעם מובן \nעם הנ\"ל כי שאר ספי' א\"צ ששישאר שם שרשש אותם העוברות בהם אך הת\"ת שאין לו נקודה \nשלה צריך ליקח אותן הג' גבורות להשרישן בו. וזה נלע\"ד יותר אמיתי מן הטעם הראשון כי \nכלל הוא בידינו כי החסדים או הגבורות יורדין מדרגה אחר מדרגה מן חסד עד הוד. מ\"ם \nבנצח פי' שיש לה נקודה א' של עצמה ולוקחת עוד נצח של ז\"א ונצח של אמא כי בכאן הכל \nהוא בחי' נצח וניכר האור שלו לכן הם נכנסין בחשבון כנ\"ל ועוד לוקחת גבורה של הוד \nשעוברת בה דוגמת מ\"ש בת\"ת כנ\"ל. אך הטעם בכאן הוא שכבר ידעת שנ\"ה הם ב' פלגי דגופא \nאחים ולא יתפרדו לכן כשעובר גבורות הוד בה מנחת בה שרשה הרי הם ד' נקודות ונגדלים \nהו' הרי הוא מ\"ם. וגם שכבר ידעת כי נ\"ה הם דמיון זכר ונקבה לכן איהו בנצח ואיהי \nבהוד וכבר ידעת כי עטרא דגבורות היא של נוקבא ועטרא דחסדים הוא של דוכרא עכ\"ז לוקח \n"},{"index":10,"he":"הזכר תרין עטרין ונוקבא א' לבד וכן כאן נצח נוטל גם רושם גבורת ההוד בו. ק\"ץ בהוד \nפי' כבר ידעת סוד א\"ב דאו\"ק בכ\"ר שהם סוד אחדים עשיריות מאות וא\"ט ב\"ח ג\"ז ד\"ו הם \nאחדים בד' ראשונים. י\"צ כ\"ף ל\"ע מ\"ס הם עשיריות והם מחסד עד נצח. ק\"ץ ר\"ף ש\"ן ת\"ם \nהם מאות והם מהוד ולמטה. נמצא כי ה' ך' פשוטה בא\"ב אחר אות ת' והוא ת\"ק ו' ם' סתומה \nהוא ת\"ר ו' ן' פשוטה הוא ת\"ש ו' ף' פשוטה הוא ת\"ת ו' ץ' פשוטה הוא תת\"ק הרי יש בו \nט\"א וט' עשיריות וט' מאות וכשתרצה להשלים האלף שהם י' מאות אז תחזור לאות א' שהוא \nראש אותיות והוא במלואו אל\"ף שהוא אלף ואין להאריך. ונחזור לענין כי מהוד ולמטה סוד \nמאות. וכבר בארנו טעם לאחדים שהם בראש והעשיריות שהם בגוף ועתה אנו צריכין לבאר למה \nהמאות הם מהוד ולמטה. ונבאר תחלה ענין ק\"ץ מה ענינו וממנו יתבאר הטעם והענין כי גם \nבכאן הסדר של ב' אותיות אלו הם דוגמת ב' אותיות שבדעת שהם ד\"ו שבארנו שאות ב' שהוא \n"},{"index":11,"he":"ו' היא עיקרית ואות ד' הראשונה המחודשת וכן בכאן כי אות הראשון שהוא ק' הוא מחודש \nואות צ' היא העיקרית ואח\"כ נבאר הטעם בע\"ה. אמנם ביאור הענין כי הוד אין לה רק \nגבורה א' ואינו כמו ת\"ת ונצח כנ\"ל לכן אינה נכנסת בחשבון כי הוא המים המגדילין כנ\"ל \nאמנם ג' נקודות יש בה לבד ואלו הן א' הוא הנקודה עצמה שיש בה והוד דאמא והוד דז\"א \nהרי ג' נקודות. והנה בכל הספירות העליונות לא נצטרפו בחינת גבורות קשות כ\"כ כמו \nבכאן והענין כי נודע כי נ\"ה הם לבר מגופה ולכן הם דינין קשים. אמנם עכ\"ז ההוד הוא \nדין קשה מאד מאוד כי הוא סוד קו שמאל בסופו והלא קו שמאלי הוא גבורה עצמה כ\"ש בסופו \nהתחתון הנקרא בזוהר התוכא דדהבא והם ג' קצוות התחתונים של הג' קוין השמאלים\nכי אחד הוא קצה דהוד אמא ואחד קצה דהוד זעיר אנפין וא' הוא קצה דהוד נוקבא הרי ג' \nהודות ביחד שכל א' לבד הוא דין קשה לאין קץ ומכ\"ש בהצטרפותן יחד שלשתן שהם דינין \n"},{"index":12,"he":"קשים לאין תכלית ולכן בהתחברם יחד מכים זה בזה ונגדלים ונרחבים עד אין קץ ונכללים \nזה בזה (וזה בזה) עד שמג' נעשין ט' כ\"א כלול מג' ולא די בזה אלא שגברו עד שהיו בסוד \nמאות ולא בסוד עשיריות וזהו הטעם שבכאן הוא סוד מאות וכבר ידעת כי ה\"ג מנצפ\"ך הם \nכסדר אותית ך' ם' ן' ף' ץ' והם מתחלקות מחסד עד הוד ונמצא שהגבורה המגעת להוד הוא \nץ' פשוטה והוא אות ץ' מן קץ באופן כי הם ץ' בעצמן ולא גדלו על ידי המים המגדילין \nאותן רק חלק א' והוא ק' הרי ענין ק\"ץ. והנה כל החצונים נאחזין בכאן בספי' הוד לטעם \nהנ\"ל ושמו מוכיח עליכו ק\"ץ סוד קץ כל בשר בא לפני כנודע שהם החצונים ולכן גם סמא\"ל \nלא היה יכול ליעקב רק בכף ירכו השמאלית שהוא הוד. ובזה תבין סוד נפלא כי בהתאחז בו \nהחצונים נהפך ונעשה דוה והוא סוד והודי נהפך עלי למשחית כי כבר ביארנו שה' דמים \nטמאים הם מסוד ה\"ג מנצפ\"ך אלו אמנם היתוך הזוהמא אינו אלא לבסוף שהוא גבורות ההוד \n"},{"index":13,"he":"שהוא הה' ובהאחז שם החיצונים נהפך ונעשה דם נדה ונעשית דוה שהיא נדה האמורה בתורה \nוזהו נתנני שוממה כל היום דו\"ה. ובזה תבין סוד נפלא במאמר רז\"ל כי ימי הגלות הם אלף \nשנים וזהו כל היום דו\"ה כמ\"ש כי אלף שנים בעיניך וגו' והענין כי שית אלפי שנין הוי \nעלמא והם מחסד עד יסוד ואלף הז' הוא מל' שהוא שבת העולה עד ה' שנאמר שבת לה'. והנה \nחורבן בהמ\"ק היה סמוך לאלף החמישי שהוא הוד כי בו נאחזין החיצונים להיותו גבורו' \nקשות וזהו כמו שאמר הכתוב נתנני שוממה כל היום דו\"ה כי מהוד נהפך לדו\"ה שהוא אלף \nהחמישי לכן אין הגלות נמשך רק שנים אלו כמ\"ש בזוהר ולא ילטו עממין בישראל יותר מאלף \nשנין כי אין להם אחיזה רק בהוד לבד. וכבר בארנו לעיל איך הם אלף כי ק\"ץ גימטריא אלף \nכי ץ' הוא תת\"ק ועם ק' הרי אלף ואלו הם הנקרא בזוהר אלף יומין דחול וז\"ס האלף לך \nשלמה שהוא חול ואין להאריך. ובזה תבין ג\"כ כי הדעת וההוד הם משונין באותיותן כנ\"ל \n"},{"index":14,"he":"באלפא ביתא דא\"ט ב\"ח כי אות ראשונה היא הטפילה ואות השניה היא העיקרית. וטעם הדבר \nשלהיות אלו כחות הגבורה יותר משאר ספירות שבנוק' לכן הגברות שלהם יתירות על \nהמחודשות כי הלא בדעת בארנו שהד' הם מחודשות והו' הם העיקריות והם גבורות וכן כאן \nבהוד הץ' שהם תת\"ק הם העיקריות והק' שהם המועט הם המחודשות לפי שכשהדינין מתחברים \nהם מתרבין עד אין קץ ולכן צריך שלא לעורר ולחבר כחות הדינין ביחד אלא להפרידן לפי \nשהמים הם נחים ומיושבים אבל הגבורה הם אש ושלהבת ונצוצות עד אין קץ וזה פשוט. אמנם \nההוד כבר נתבאר איך הם גבורות רבות וגם הדעת פשוט הוא שאין בכל הנוקבא ה\"ג מקובצות \nיחד כמו בדעת שלה ובפרט שאין מתוק כלל בהם שם ואדרבא למטה הם יותר ממותקות שהם \nמגולות אמנם עכ\"ז הדעת הם דינין מבוסמים ובפרט שהם למעלה בסוד הדעת והמוחין אך ההוד \nהם דינין קשים קרובים אל הקליפות ולכן הדעת הוא בסוד אחדים וההוד הוא בסוד מאות \n"},{"index":15,"he":"כנ\"ל. וז\"ס הכתוב משפטי ה' אמת צדקו יחדיו כי הנה האותיות של הדעת וההוד הם משונין \nמשאר ספירות והם ד\"ו ק\"ץ ואם תצרפם הם אותיות צדק\"ו כי אלו הד' אותיות בדעת והוד \nצדקו יחדיו והם (משונים) יותר משאר ספירות. וכבר בארנו כי הטעם הוא להיותן גבורות \nוז\"ס משפטי ה' אמת שלהיות שאלו השנים שהם דעת והוד והם גבורות ממש יותר מהשגר ונקרא \nמשפטי ה' שהם הגבורות לכן צדקו יחדיו והם שוין זה כזה וגם אותיותן הם צדקו ממש ודי \nבזה. ר\"ף ביסוד פי' כבר בארנו שירדה הנקודה של ת\"ת ונתחברה עם הנקודה שלו והם ב' \nנקודות והרי הם ר' ומתחדשין ח' אחרים הרי ף'. ונלע\"ד כי לפי שקיבוץ כל הה\"ג הם \nביסוד כנודע לכן הם בסוד מאות. גם נלע\"ד כי לכן אותיות ר\"ף ביסוד כנגד ה\"ג מנצפ\"ך \nשמתקבצים בו וחשבונם ר\"ף כנודע שמנצפ\"ך גימטריא ר\"ף. ש\"ן במלכות זה תבין כמ\"ש בדרוש \nהעבר שהמלכות שבנוקבא אין לה שום סמך בז\"א ואפי' נקודה ממש אין לה ואינה רק האכה \n"},{"index":16,"he":"בעלמא והוא סוד החותם ששם בארנו שהם ג' שמות אהי\"ה דיודי\"ן דאלפי\"ן דההי\"ן הנמשכין \nאליה שם מן נה\"י דאמא שהם גימטריא חותם ואינם רק הארה וחותם בעלמא ואלו הג' שמות \nשהם ש' ונתוסף בהן ן' שהם ז' מדות אחרות הרי ש\"ן הרי כל אל\"ף בי\"ת דא\"ט ב\"ח חוץ מב' \nאותיות אחרות ת\"ם שלא שמעתי פי' ממורי זלה\"ה והיא אומר (כי הם ת\"ם) שהם למטה בסוד \nהמלכות ולא ביאר אותם. ואמנם כל אלו אותיות שבארנו הם זוגות ועוד נשארו ג' אותיות \nשאין להם זוג והם הנ\"ך ה' אחדים נ' עשיריות ך' מאות והם סוד כהן לכן הנושא בת כהן \nאין זווגן עולה יפה כי אין להם זווג ולא שמעתי יותר וכל אלו התיקונים נעשו בהיותה \nקטנה: \n \n"}]}
