{"id":"kabala-b34e2671e842-1-4","bookId":"kabala-b34e2671e842","part":1,"torah":4,"title":"קטע 4","hebrewTitle":"קטע 4","segments":[{"index":1,"he":"כי כח המוליד יש לו שלש סבות, המוח לזרע, הלב לרוח, והכבד לתאוה. והנה הכבד השולח \nכח התאוה אל הביצים והגיד דרך הכליות, ואחרי שבא להם כח התאוה הנה הכליות יועצות \nבתאות המשגל בפעולת צלם אלהים בעטרה ר\"ל זכר ונקבה ולהיות המשגל נמשך מן הדעת נקרא \nהלב על כן נאמר וידע אדם את חוה אשתו. והנה על ידי פעולתן בעצת הכליות נפעלת צורה \nהמסודרת מכ\"ע וחכמה ובינה. וי\"מ כי בערך שהכליות מקבלות מכל מה שעליהם כן הן מוסרות \nהקבול אל העטרה וכה יולד נפש הכלולה מי\"ס, וי\"מ מי שת בטוחות בכליות חכמה או מי נתן \nלתרנגול הבר בינה להבחין בין יום (תפארת) ובין לילה (עטרת). דע כי כשם שיש ארבע \nתקופות בשנה במהלך השמש בי\"ב הויות במהלך השנה, כך יש ארבע תקופות בכל יום ויום \nבמהלך היומי, וכשם שמגיע השמש לאחד מארבעה קצוות שהם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א בכל אחת מהן \nהיא התקופה כך הדין במהלך היומי כשתגיע לאחת מאלו הארבעה קצוות היא תקופה. וזמני \n"},{"index":2,"he":"אלו הארבעה קצוות הן בין השמשות של הלילה שבין השמשות של היום ובחצי היום ובחצי \nהלילה, והנה באלו הארבעה זמנים ישולחו כל אחד ואחד מפמליא של מעשה איש איש ממלאכתו \nאשר המה עושים, ולפיכך כאשר יגיע אחד מאלו הארבעה זמנים אזי התרנגול הבר אשר שרשו \nביסוד עולם בא אליו ניצוץ מכח שרשו מיד מניע כנפיו דוגמת שרשו ונותן ליוצר הכל שבח \nוהוא סימן שבעת ההיא מקבלים הממשלה כל אחד ואחד על מלאכתו. ולכן בעלי התלמוד כשהיו \nרוצים להעניש אדם היו פועלים בו בעתים ידועות כמו שמבואר במס' ברכות (ז'). והנה \nאבאר לך מעשה אחד בלשון הקודש אשר נזכר שם. מעשה במין אחד שהיה מצער לר' יהושע בן \nלוי ביותר שם בדעתו להענישו קשר תרנגול לרגלי מטתו ורצה לכוין שעה שכועס השם אזי \nהתרנגול עומד על רגל אחת וכרבלתו בראשו נמשך כמין חוט לבן ובאותו זמן אם יקלל או \nיעניש אדם לזולתו יצליח, עד כאן פשט ההגדה והמעשה ההוא, אלא שנרדם ועבר זמן ההוא \n"},{"index":3,"he":"ושוב לא רצה להתעסק אמר גם ענוש לצדיק לא טוב אלא רע, וכתיב לא יגורך רע. והנה \nנתבאר כי שם דעתו להסתכל בסימנין שבתרנגול, ומדקאמר לפורייה, פירוש מטתו מסתמא כיון \nלכוין לאחת מד' תקופות האלו, ולכן בעלי ההשבעות האלו כלם צריכין הזמנה שנאמר בעדת \nקרח היו לפני ה' וגו' ונאמר במכות פרעה ויאמר למחר מכאן להזמנה מן התורה, והנה זמן \nההזמנה בזמן קריאת הגבר באחת מארבע תקופות אלו, וזהו שאמר מאי שוי בכוליתא חכמתא או \nמאן יהיב לתרנגולא ברא ביונתא למקלסיה למאריה. מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי \nישכיב, פירוש כאשר בא היסוד לצייר עטרת הנקרא חכמה אז היסוד נותן הודאה לבינה. ואמר \nכי מ\"י שהוא הבינה יעשה ספירות השחקים אשר הם רומזים אל נצ\"ח והו\"ד מכח חכמה \nהעליונה בעטרת, פירוש שם נותן ציורם. ונבלי שמים הן תמורות השמים, מי ישכיב ויסדר \nמקומם, פי' אחר מי יספר וימנה כחות כוכבי השמים שהם מ\"ח צורות כנגד שערי בינה \n"},{"index":4,"he":"והשנים מהם נעלמים מן החוזים. ונבלי שמים, פי' וענני השמים הנמשלים לנודות של שמים \nמי יסדרם ואנה יסעו ואנה יחנו ואנה יריקו מימיהם, ולכן תרגם ואמר מאן ימני כוכביא \nדשמיא בחכמתא וענניא דמתילין לזיקיא דשמיא מאן ישכיב, פי' כבר ידענו שכל הענינים \nהנמצאים כולם נמצאו מעי' העי' וכ\"ע וחכמה אם כן חייבים אנו לייחד כל הנמצאים \nולהשיבם אל החכמה העליונה כדלקמן הבן בחכמה. והנה השחקים והם שבעה רקיעים מי הוא זה \nשיכול ליתן בהם מספר או מנין להשיב אותן אל חכמה העליונה. ונבלי שמים מי ישכיב \nודברים המחוברים לשמים מי יסדרם, לכן תרגם ואמר מאן ימני שבעתי שמיא בחכמתא וכילוות \nשמיא מאן ישרי, פירוש כאשר השמים ימלחו מי יחנה במקומם, רמז לשמיטות. וי\"מ ונבלי \nשמים מי ישכיב, ידוע הוא שכל מה שירחק מן הסבה הראשונה ר\"ל כ\"ע הוא מתעבה ומתגשם עד \nשסוף המרחק הוא הארץ (עטרת) בעולם הי\"ם ולפיכך היא בתכלית העובי כלפי מה שלמעלה מהן \n"},{"index":5,"he":"ולפי שעטרת ותפארת שניהם נאצלו ממקור אחד (בינה) והתפארת זכתה להסתכל בפני השכינה \nהעליונה ר\"ל בינה ואילו הארץ (עטרת) כביכול נתרחקה ולפיכך והארץ היתה תהו ובהו \nומיללת ובקשה לשוב לקדמותה, ועיין בב\"ר. ולפיכך אמר ונבלי שמים מי ישכיב, פירוש מי \nישקיט כמו ושכבתם ואין מחריד. בצקת עפר למוצק, פירוש כאשר עלה בדעת העטרה הנקראת \nעפר לשוב למוצק להיותה למים כאשר היתה טרם הבריאה להיותה קרובה אל הבינה כי רוח \nאלהים (בינה) מרחפת על פני המים ורגבים ידובקו עד שגער בהם הקב\"ה והדביק רגבים כמה \nשנאמר יסד ארץ (עטרת) על מכוניה (נצח והוד) בל תמוט עולם ועד, מכלל שהיה בדעתה \nלהתמוטט עד שהדביק רגביה. וי\"מ בצקת עפר למוצק כאשר יסדת את העפר להיות ניתך מגשמי \nהשמים ולהתלבש בצורת עפר (עטרת) שהוא האמצע, ורגבים ידובקו, פי' העולם (עטרת) \nמאמצעו (תפארת) נבראו כי כאשר נמצאת התפארת ועטרת מיד הצדדים שם שהם גדולה וגבורה \n"},{"index":6,"he":"נצח הוד ויסוד נדבקו בה, וכיוצא בזה ארז\"ל בפ' עגלה ערופה במס' סוטה (מ\"ה:) נמצא \nראשו של הרוג במקום אחד וגופו במקום אחר ר\"ע אומר מוליכים הגוף אצל הראש כי עיקר \nברייתו מן הראש (עטרת) ר\"א אומר מוליכין הראש אצל הגוף כי עיקר ברייתו מן הלב ומשלח \nאיבריו לכאן ולכאן, ותרגומו מבאר למה שאמר כד אשתאס עפרא לאישתאסה וגרגישתא אידבקו. \nהתצוד ללביא טרף, דע אהובי כי כאשר המלך צריך לאנשי חסד ורחמים לצורך הנהגת בני \nהמלכות וגם צריך לאנשי גבורה ובעלי מלחמה והאכזריות ליסד הרשעים ובדרך זה תכון \nמלכותו, כן בסדר העליון צריך המלך המנהיג למדת החסד והרחמים להיטיב לכל ההולכים \nבדרכי צוויו של המלכות. וצריך עוד למ\"ה והאכזריות ולמדת המות ועונשים ליסר לכל \nמורדי במלכות המלך, וכמו שבחוקי המלך מי שהוצאתו וצרכי ביתו מזומנים בלי עמל וטורח \nאלא מבית המלך, ויש מהם על שולחנו ויש מהם מביתו ויש מהם מבני עירו ויש מהם מבני \n"},{"index":7,"he":"כפרים ויש מהם משדות וכרמים ויש מהם מן הקנסות של עוברי דת המלך, כן בחקות המלך \nהעליון (תפארת), ולפיכך ברא בני אדם וכל פרטיו הן ע' אומות ופני אריה כל חיה טמאה \nוטהורה ופני שור כל בהמה ובהמה למינה ופני נשר כל עופות טמאים וטהורים, ויש מן \nהעופות והבהמות שהן ניזונין מן המזומן ויש מהן שהן ניזונין מן הגזל כמו האריות \nוהדובים והנמרים והזאבים וכיוצא בהן, ואילו לא יהיו הקונסים את עוברי דת המלך לא \nתכון מלכותו, כן אילו לא יהיו החיות הטורפות למחוייבים לא תתקיים המלכות, וזהו סוד \nשאמרו רז\"ל אין החיה טורפת לאדם אלא אם כן נדמה לה כבהמה ר\"ל בסור שם ה' מעליו הנה \nסר מורא ה' מעל המזיקים ולפיכך מופקר לכל. ודע כי כל מעשה בראשית כולם עוברים בדין \nבני חלוף יש מהם על ידי אכילה ושתיה ויש מהם ע\"י תשמיש ולפיכך כל הנאכל מתחלף בדין \nבני חלוף, וזהו סוד התצוד, פירוש התהלך לצוד ציד חיה או בהמה או אדם עד שתביא למין \n"},{"index":8,"he":"הלביא טרף הראוי לו מצד האוכל ומצד הנטרף, פירוש טרף המזון וחית כפירים תמלא, פי' \nמזון הכפירים ר\"ל תמורות תמלא פי' תספיק לפרנסם בדין מצד האוכל והנאכל כי כל אלו \nבנתיב אמת וצדק הן ניזונין, תרגומו האפשר די תצוד לליתא מזונא ופרנסותא דאריוותא \nתספיק. כי ישוחו במעונות ישבו בסכה למו ארב, ישפילו קומת גבהותן במעונות ר\"ל \nבמדורות אשר ישכנו שם. ישבו בסכה למו ארב, פירוש כי כאשר ישבו בסכת השחלים והאריות \nישימו עיניהם וכל דעתם לארוב אחרי טרפם, וזהו שתרגם ארום שחיין במדורתא יתבון \nבמטללתא מטול לכמנא. וי\"מ כי ישוחו במעונות, פירוש לאשר הנפשות ישפלו ויכנסו \nבמעונות ר\"ל בדין בני חלוף מפני אדם אל פני אריה, והנה הנפש ההיא אשר עכשיו שוכנת \nמעון אריה ותדחג על משכנה הטוב ועל ביתה אשר נחרב ואשר נשתלחה הימנו ולכן תשב בסכה \nלארוב אולי יגיע לה שום תועלת מטריפת החיות או מאכילתן כי ע\"י האכילה יגיע המעלה \n"},{"index":9,"he":"לנפש אם האכילה נקיה תשיג בדברים הנקיים אם האכילה פחותה תרד ממעלתה, וזהו סוד \nהכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל (תפארת) אכלם. ואחר שהזכיר פני אריה וסדר מזונותיו \nמנתיב הראוי לו חזר והזכיר מענפי פני הנשר אשר בכללו כל עוף אמר כי הנה העורב הוא \nאכזרי שבאכזרים עד שאין בו רחמים כלל לפיכך כשמוליד בנים יוצאין אפרוחים לבנים כשלג \nוהוא שחור אומר אין אלו בני וסר מעליהם ואינו שב אליהם מה עושה הקב\"ה מזמין צואת \nאפרוחים הם חוזרין יתושין ונכנסין לתוך פיהם של האפרוחים ומהם מתפרנסין, וז\"ש הכתוב \nנותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, בהמה זו הכלב כי בהמה בגימ' כלב, והקב\"ה יודע \nשאין הבריות חפצים לפרנס הכלבים ולפיכך ברא לו הקב\"ה הסגולה זו כל מה שאוכל שוהא \nבמיעיו ג' ימים ואחר כך מתעכל, וזש\"ה נותן לבהמה לחמה. ונאמר מי יכין לעורב צידו כי \nילדיו אל אל ישועו יתעו לבלי אוכל, וזהו שתרגם מאן מתקן לעורבא מזוניה ארום בנוי \n"},{"index":10,"he":"לות אלהא יבעון תעוין מדלית מיכלא. וי\"מ מי יכין לעורב צידו, ידוע הוא שכל מאכל \nמתגלגל לפי אכלו כמו המאכל הנאכל לבהמה הראוי ממנה להויה יהיה בהמה והראוי ממנו \nלשרצים יהיה ממנו פרש ומן הפרש שרץ והראוי לאדם במאכל האדם יחזור לאדם ומה שראוי \nלהפסד יהיה לפרש וכן בחיה ובעוף ובבהמה ובדגים ובשקצים ובכל רמש אשר תרמוש האדמה. \nומכאן אתה למד שכל דומם צומח וחי ומדבר כולם עוברין בדין בני חלוף לעלייה ולירידה \nוהכל במשפט אמת על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ולפיכך אפשר שיתהוה מן השרץ עוף טהור, \nכיצד אם יאכל השרץ העוף יולד ממנה ביצה ואותה הביצה תחזור להיות עוד עוף טהור או \nשיאכל לאדם, אז יחלק לשני חלקים האחד מהם הוא שתהפך הביצה ההיא לאדם ותבלע בכל רמ\"ח \nאיברים ובכל שס\"ה גידים הנה חזר להיות השרץ לצורת אדם. הנה ילדיו של שרץ אל אל \nישועו בהיותו פני אדם ומתי יהיה זה כאשר יהיה להם מי שאוכל אותן אוכל מעולה מן \n"},{"index":11,"he":"הנאכל אבל אם יהיה האוכל פחות מן הנאכל אזי יכרתו לסבת הנאכל. המשל בזה אילו יאכל \nהאדם הבהמה הראויה להתעלות ואין בה עוד חטא משפט מות ולא דחייה אלא עלייה מעילוי \nלעילוי כי תם עונם, הנה האוכל אותה עונה ישא כי הוא מוריד את מי שראוי לעלות, וזהו \nסוד מה שארז\"ל עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר זאת תורת הבהמה אדם שיש בו תורה מותר \nלאכול בשר ושאין בו תורה אסור לאכול בשר, ואם יאכלנו הנה המאכל אשר נאכל לו יתעה \nויתגלגל ממעלה למעלה עד שישוב עוד למעלה הראוי לה, וזהו שאמר יתעו לבלי אוכל כי \nהמאכלים הנאכלים יתעו בגלגולם למה לבלי אוכל אותו אדם שאכלם חזר לבלי וללא דבר \nלהפסד ולירידה ולפיכך יתעה הנאכל בדין בני חלוף, וזהו סוד כי ילדיו אל אל ישועו אם \nהאוכל מעולה מן הנאכל ויתעו לבלי אוכל. הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור, \nיעל הוא תיש הבר ושמו דישון בלשון תורה, אקו ודישון תרגום יעלא הוא תיש הבר והוא \n"},{"index":12,"he":"בכלל פני אריה. ארז\"ל בשעה שכורעת ללדת מזמין לה הקב\"ה דרקון ומכישה ברחמה ומיד \nיולדת ואלמלי מקדים הדרקון להכישה רגע אחד או יאחר רגע אחד אינה יכולה להתקיים כי \nרחמה צר ביותר ואין הולד יכול לצאת ומתוך שמכישה הדרקון ברחמה נפתח רחמה ומולידה \nלשעה אז כאשר תצטער היעלה ללדת תשמור עת לדתה עד שתביא לה רפואתה במה שתלד. צא\"ל כי \nצער הלידה הוא אחת מעשר קללות שנתקללה בו חוה שנאמר בעצב תלדי בנים, ובזמן שאכלה \nהיא מעץ הדעת האכילה היא לכל חי מאותו עץ הדעת חוץ מעוף ששמו חול שנאמר וכחול ארבה \nימים ולפיכך נתקללו כל חי בגללה בצער לידה ובמיתה אמנם כל מין ומין ממיני החי ישתנה \nזמן עיבורו מחבירו כדאיתא בב\"ר ובמסכת בכורות וזמן עיבור של כל אחד מהן הוא זמן \nלהתחלפו כאשר יעבור בדין בני חלוף כדאיתא בב\"ר. והנה עת לדת יעלי סלע הוא זמן שלח \nהנפשות והן שבעה מיני חיות טהורות והם איל (עטרת) וצבי (יסוד) ויחמור (נצח) אקו \n"},{"index":13,"he":"(הוד) ודישון (תפארת) ותאו (חסד) וזמר (גבורה) ודישון הוא יעלי סלע עטרת, דישון \nתפארת, תמורת דישן אצר ודישן כי אלה בני יעקב ואלה בני עשו, ודרקון הנזכר מכח יהי \nדן נחש עלי דרך והיא מש לחת הנפשות אלינו על ידי דן שדן אותה בדין להולד כדאיתא על \nכרחך אתה חי ועל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד וזהו מה שאמר חולל אילות תשמור. \nוהנה הלידה בכח ה' כי הוא המתיר חבלי יולדה. וצא\"ל כי באותו רגע שהאשה יולדת מלמטה \nהנשמה נשלמת מלמעלה ומשתלחת מן המלכות אל בני אדם אשר ביחס אל הנולד, ובעת שהנשמה \nמשתלחת והיא יורדת באחד מי\"ב שבטים ותסובב על שם י\"ב משם תקבל כל העתידות לבא עליו, \nולפיכך ראוי לך להתבונן כי המוליד בשם ר\"ל כותב קמיע למקשה ומולידה טרם זמן עתה \nפעמים שהורג שתי נפשות ופעמים שגורם לנולד ימים רבים וצרות משונות זו מזו והאלהים \nדמו יבקש. ובאור זה על דרך משל נאמר כי עובר זה ראוי להוליד ביום פלוני במלוי הלבנה \n"},{"index":14,"he":"(תפארת) ובנשיאותה בשם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א ובנשיאות שם חדשו בא המשביע והולידו טרם \nשנתמלאת הלבנה ובהיות מביט אליה משונאיה וממבטלי כחה הנה הולד ההוא שנולד בזמן \nביטול כח חיותו ימות בימים מועטים ודמו מיד זה הפושע יבקש האלהים כי בטל גזירת \nיוצרו והמית את הנפש הזאת והולידו בלא זמנו וגורם לו ליקח ממון שאינו שלו ולישא אשה \nשאינה שלו, וכללו של דבר שינה עליו כל סדרי בראשית, ודי בזה לכל מבין. כמו שתרגם \nאפשר דידעתא עידן מילדיהון דיעלי טינרא כד מצטערין איילתא תנטור. תספור ירחים \nתמלאנה ידעת עת לדתנה, פי' כאשר תצטער האילת ללדת אזי תספר ירחים למפרע ותדע מתי \nובאי זו מעלה מהמעלות התחילה להתעבר וזהו סדר המנין. דע כי אין האשה יולדת אלא \nלמספר הריו\"ן או למספר עבו\"ר והם רע\"א ורפ\"ז ימים ורכ\"א ימים וסימן חסר ליד\"ה \nמהריו\"ן ישאר רכ\"א. ולפיכך בעת שתצטער האשה ללדת ותשב למשבר תמנה מאותו העת רכ\"א \n"},{"index":15,"he":"ימים למפרע ותראה אם היא השעה המיוחסת לבינה תדע ממנו זמן הלידה אם זהו חדש שביעי. \nואם לא טבלה בזמן ההוא אלא חדש או חדשים קודם תמנה למספר רע\"א ימים. ואם בעת ההיא \nגם כן לא טבלה ולא שמשה מטתה תמנה למספר רפ\"ז, והטעם בזה לפי שכח הבינה היא לעצור \nולהקריש ולפיכך כל המתעברות צריכות לממשלת הבינה כדי לעצור הטפה ברחם עד שלא \nתפליטנה והכח הזה יקרא כה\"ת לפי שהוא מקמט ועוצר ומיבש, מלשון לא כהתה עינו, פי' לא \nנתקמטו עיניו, הנה בכח כה\"ת שהוא לבינ\"ה יעצר הזרע ברחם עד שלשים ימים ואח\"כ ישמש \nכח החסד והגדולה ומפליט ממנו דברים שאינן ראויים להויה ומנקה אותו ומצייר בו ציורים \nרמ\"ח איברים ושס\"ה גידים ואחר ל' יום ישמש כח גבור\"ה ובו החמימות והתנועה הנפשיית \nובו יתפשט החום הטבעי בכל רמ\"ח איברים ויבשל את הראוי לבשל עד שיחזור לבשר והראוי \nלגידים לגידים ולעצבים לעצבים ולעצמות לעצמות וכן לכל אבר ואבר, ואחר כן ישולח אליו \n"},{"index":16,"he":"כח התפארת שממנו כח החיונית ותיפה ותכונן כל איברי האדם על מכונן עד תום ל' יום, \nואחר כן ימשול בו כח הנצ\"ח ותיפה האיברים עד תום ל' יום, ואחר כך כח ההו\"ד תחברם \nותקשרם בקשר חזק ואמיץ ותסדרם, ואחר כן ימשול בו יסו\"ד אשר בו כח הלבנה ולפיכך אם \nנולד בו חיה יחיה כי יסוד הוא אל חי המשלח חיתו אל העטרה. והסוד צדיק (יסוד) \nבאמונתו (עטרת) יחיה, אלו הם הנולדים לז' ירחים. ולפי שהבינ\"ה משתמשת בעולם העליון \nואינה חפצה בעולם התחתון אך להדבק בבורא ולהפרד הנפש השכלית מעל הגשם העכור, לפיכך \nאם תלד האשה בחדש השמיני אין מ\"י שיתן לו נפש לגוף העכור הזה ולפיכך בח' חדשים \nמתים. ואם תלד בחדש הט' המיוחס לחס\"ד יחיה שנאמר חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה \nרוחי. ועל סדר זה יתפרשו כל ימי העיבור של כל מין ומין כי ימי עבורם יתחלק על ז', \nולפיכך אמרו אם תדע יום הלידה תדע יום העיבור, ואם תדע יום העיבור תדע יום הלידה, \n"},{"index":17,"he":"וזשה\"כ תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה, וזהו שתרגם תמני ירחיא דשלמין ותדע \nעידני מילדיהון. תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה. דע כי כל הנפטר מן המלך הוא \nכורע ומשתחוה למלך ולוקח ממנו רשות ומקבל גזירתו, כן הנשמה בעת שהיא יוצאה מאת המלך \nה' צבאות תכרע היא וכל חברותיה שהם נפש (עטרת) רוח (תפארת) נשמה (בינה) יחידה \n(חכמה) וחיה (כ\"ע) ובאותו זמן כורעת האשה לילד. ובזמן שהנשמה העליונה תפלח ו יתיר \nקשרי התפארת ואת עטרת ישראל שהיא אם לכל הנשמות שנאמר אם הבנים שמחה, אזי חבליהם \nתשלחנה, פירוש חבלי יולדה יגיעו ליולדת בעת ההיא, וזש\"ה תכרענה ילדיהן תפלחנה \nחבליהם תשלחנה, פי' ילדיהן תפלחנה כי הילד הוא מבקיע וקורע השליא שהוא מונח בה ומיד \nחבליהם תשלחנה, פירוש יגיע לה הלידה וחבליה יוסרו מעליה. וזהו שתרגם חמטן בניהון \nמתפלחין צעריהון משדרין. כשם שכל אלו המדות מתנהגות בפני אדם כך מתנהגין בפני אריה \n"},{"index":18,"he":"בפני שור ובפני נשר ובפני כל חי. יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו, וכאשר \nיתחזקו הבנים ויחזיקו בה' מלכם אזי ירבו בבר, פירוש יתגדלו וירבו בסוד העיבור, כיצד \nמדומם לצומח ומצומח לחי ומחי אל פני האדם ומפני האדם אל המעלות הקדושות ממנו, אזי \nיצאו כאשר יתחזקו בה' ובמצותיו יצאו מצורות שהיו חייבים כרת ונדונו בתמורות הנכרתות \n"}]}
