{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-107","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":107,"title":"שער כג פרק ח","hebrewTitle":"שער כג פרק ח","segments":[{"index":1,"he":"שער כג פרק ח\nפרק שמיני: \nחבוש פירוש בתיקונים (תקונא ו' דף ך) שהוא תפארת אסור וחבוש עם המלכות מצד הבינה \nשהוא החובש אותו עם המלכות בתוך הגלות ועליו נאמר אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים: \n\nחביון פי' ר' משה ז\"ל חביון לשון מחבוא והוא משל לרוב הסתר והעלמות שאין לזולתו שום \nידיעה במהות, והרי הוא כאלו נחבא דרך משל עכ\"ל. וחביון עוזי פי' בת\"ת ולא פי' למה. \nוהעקר בכתר והוא מורה התעלמות. וכבר יצדק בג' ראשונות ועל הבינה קאמר עזו כאשר \nיתבאר בערכו: \nחבל פי' הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (שופטים דף רע\"ד ע\"ב) כי ו' של שם נק' חבל. וז\"ל סמא\"ל \nובה זוגיה עולם הנפרדים בחבל דיחנק ביה אחידן ה\"ה בחמש אצבען דימינא ובחמש דיד \nשמאלא ו' חבל י' חניקא דלהון. שמא דיהו\"ה מיתה לסמא\"ל וכו' עכ\"ל. הנה פי' כי חבל \nהוא ו' וכן נראה שאמר הכתוב (דברים לב ט) יעקב חבל נחלתו. אמנם יהיה לפעמים מקבל \nמצד הדין ולשון חבל לשון חבלה והשחתה. ויותר מתישב במלכות כי היא המחבלת המקטרגים. \n"},{"index":2,"he":"ופעמים מקבל מצד הרחמים ואז יעקב חבל נחלתו [בסוד הוא\"ו שהוא חבל נחלתו]: \nחבלה פי' בתיקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ב) כי הקליפה הנקבה נקראת חבלה והזכר חובל. ומשם \nמלאכי חבלה כמו שיש מלאכי שכינה: \nחבית היא הבינה כן פי' הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (פנחס דרמ\"ה ע\"ב) וז\"ל גבי י' דברים \nשאמרו בכוס של ברכה וא' מהם ח\"י. חי אוקמיה חי מן החבית. ואורח רזא שכינתא עילאה \nאיהי תמינאה דעשר ספירן מתתא לעילא ובג\"ד אתקריאת ח' ואתמר בה בחכמה יבנה בית \nוהיינו חבית ח' בי\"ת עכ\"ל. והנה לפי זה תקרא חבי\"ת בהיותה כלולה משמונה ספירות \nשתחתיה כדפי' כי זהו הנרצה בחי\"ת. ותהיה בי\"ת ומכון לחכמה שהיא דרה בתוכה אז תקרא \nחבי\"ת כי אז היא בעלת החיים כי היא מקבלת ומשפעת. מקבלת חיים מהחכמה ומשפעת למטה \nבבנין ואז היין ח\"י: \nחבצלת היא בשכינה כאמרו (שה\"ש ב א) אני חבצלת השרון וגו'. והטעם פי' בזהר פ' אמור \n(דף ק\"ז.) כי כמו שהחבצלת גדלה על המים ומעלה ריח טוב, כן המלכות נקרא כך בשעת \n"},{"index":3,"he":"יניקתה מן הבינה שמעלה ריח טוב. ועוד אמר שם בזמנא דבעי לאזדווגא ביה במלכא אקרי \nחבצלת בתר דאתדבקא ביה במלכא באינון נשיקין אקרי שושנה. בגין דכתיב שפתותיו שושנים: \n\nחג כל החגים הם במלכות אמנם ישתנה לפי המקום אשר יהיה פניה אל פני דודה. המשל כאשר \nהוא חג הפסח אז היא מתחברת בת\"ת במדת החסד. וכשהוא מתן תורה אז מתיחדת עם דודה \nבמקומו הראוי לו בתפארת. ר\"ה יום הדין אז מתיחדת עם דודה בצד הגבורה (ע' בתקונא כ\"א \nדף מ\"ד.). ועל זה הדרך כל החגים והמועדים הם במלכות. וזה מבואר בזוהר ובתיקונים \n[לה] מקומות אין חקר ואין מספר. אמנם פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רכ\"ה ע\"ב) בפסוק \nוחגותם אותו חג וכו', וז\"ל וחגותם אותו דא אות ו' עמודא דאמצעיתא חג חסד גבורה וכו' \nונוכל לישב במה שכבר קדם לנו מענין החבוק אל הזווג שהוא סוד שמאלו תחת לראשי וימינו \nתחבקני (שה\"ש ב) כי עם היות שתתיחד עם בעלה באיזה ספירה מן הספירות כדפי', עכ\"ז \n"},{"index":4,"he":"תקבל תחלה מן הימין ומן השמאל דהיינו החבוק וזהו ח\"ג שפי' חסד גבורה. ולעולם עקר חג \nבמלכות לפי יחודה עם בעלה כדפי' בקודם. ופי' הכתוב כך וחגותם אותו פי' תחברו \nותייחדו התפארת עם המלכות ויונק ראשונה מחסד וגבורה והיינו חג. ובזה נתקן הכל: \nחדרים הם בבינה. ובארנום בשערים הקודמים כי הם מציאות שש קצות הנעלמות בבינה. ומ\"ש \nהכתוב (משלי כד ד) ובדעת חדרים ימלאו פי' ובדעת שהוא סוד הדעת הנעלם הוא ממלא אותם \nהחדרים ומתלבש בהם ונעלם בהם. כי כדרך התפארת בספירות במקומם כן דרך הדעת בחדרים \nהנעלמים. וכן נקראת חדרי ג\"ע כי הבינה נקראת ג\"ע. ור' משה פי' חדרי הנשמות ביסוד \nוז\"ל חדרי הנשמות כי משם יוצאות לעולם והן הנשמות שבגוף שאין בן דוד בא עד שיכלו. \nואמר חדרי לשון רבים להורות על רבוי המינין למיניהם כאשר כתבנו. ויש שקוראים למדה \nזו חדרי גדולה מצד החסד עכ\"ל. ואין בדעתנו לבאר חדרים אלא בבינה. כי כן ביאר הרשב\"י \n"},{"index":5,"he":"ע\"ה בשיר השירים בפסוק הביאני המלך חדריו (א ד). ולכך נאמר כי חדרי הנשמות הם בבינה \nשמשם נשמות נאצלות למיניהם יש מחדר התפארת ויש מחדר הגבורה וכיוצא בו כמו שיתבאר \nבשער הנשמה בע\"ה. וכן חדרי גדולה הכונה על הגדולה הנעלמת שם. ונקראים חדרי לשון \nרבים כי כל חדר כלול מחברו. זהו דעתנו בענין החדרים בכלל ובפרט: \nחדש כל חדש וחדוש הוא בלבנה כי היא המתחדשת בסוד לבנה בחדושה בסוד שני המאורות כו' \nשפי' בשער המיעוט וזהו סוד תתחדש כנשר נעורייכי (תהלים קג ה), לחדשיו יבכר (יחזקאל \nמז יב). והכל תלוי בחדושה של לבנה שהיא מלכות כדפירשנו: \nחוה פי' ר' משה כי המלכות נקראת כך ע\"ש כי היא היתה אם כל חי. על האמת [לו] והיא \nאשתו של אדם הראשון בסוד מ\"ה עולם אדם והוא חכמה כח מה כאשר יתבאר בעה\"ו: \nחוזה הוא התפארת וכן פי' הרשב\"י ע\"ה כאשר נתבאר בערך חזון ב\"ה. ואפשר שנקרא כן מפני \nשהוא משפיע החזיון והנבואה במלכות [דרך נצח והוד] וע\"י להנביאים כדפי' בערך \n"},{"index":6,"he":"אספקלריא המאירה. וחוזה עולה כ\"ו כמספר השם: \nחוט השדרה פי' ר' משה שהם נצח והוד וז\"ל נצח והוד הם חוטי השדרה המעמידים צידי הגוף \nהנה והנה וכל הבנין והמדות שתחתיהן עכ\"ל ואינו מתישב. והנכון כי חוט השדרה הוא סוד \nקו האמצעי תפארת. וכן הוא נמשך מהמוח והוא משפיע שפע לכל הצדדין כנודע. עוד יש חוט \nהשני הוא שפע הגבורה הנשפע למלכות בסוד ההתעוררות הצפון אל היחוד והוא מעורר הנשיקה \nוהיינו כחוט השני שפתותיך (שה\"ש ד ג). עוד יש חוט של חסד הוא שפע הנשפע מחסד אל \nהמלכות. ומצד הגבורה נקרא עוד חוט הזהב. ויש חלוק גדול בין חוט השני לחוט של זהב, \nמה שבין אדום לזהב כדפי' בשער הגוונים. ומצד התפארת נקראת קו ירוק. ויש חילוק בין \nחוט השדרה לחוט הירוק, כי הירוק מורכב מדין ורחמים אדום ולבן, וחוט השדרה לבן ככסף. \nוענין חוט של חסד וחוט של זהב וקו הירוק נמצאים בענין בג' גווני העין והיא המלכות \nבת עין באמצע: \n"},{"index":7,"he":"חוטם לפי הנראה מדברי ר' משה שחוטם הוא בגבורה ובעל החוטם שיודע להאריך האף לבל \nיצאו שלוחיה חוצה לה טרם שיחל הנגף. ולכן הוא בעלה וכופה אותה כי האדון הוא בעל \nעכ\"ל. והנה משמע מתוך לשונו כי החוטם גבורה ובעלה גדולה המעכבה מלפעול בדין. אמנם \nהנראה לנו מלשון הזהר כי החוטם עצמו כולל ספירות רבות והוא ענין פרטי נכלל בחכמה \nולכן החכמה נקרא בעל החוטם. וז\"ל רשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא שבעין דף קסה ע\"ב) ריחא \nלדרום ריח ניחוח לה'. ואית לחוטמא תרין נוקבין כלילן מדינא ורחמי ואינון י' י'. \nחוטמא ו' באמצעיתא תרין צינורות אינון דיליה ואתמר לגביה מתנה ראובן לדרום רא\"ו \nב\"ן. תרין נוקבין דחוטמא, אינון לקבל לאה ורחל. חוטמא בארח מישר בינייהו, דא יעקב \nעכ\"ל. ופי' הריח הוא בחכמה כדמוכח בכמה מקומות. וכמו שיתבאר בערכו בע\"ה. ואומר \nלדרום ששם החכמה, כאמרם הרוצה להחכים ידרים. וז\"ש אשה ריח ניחוח לה', כי שם זה \n"},{"index":8,"he":"בחכמה. וכן מוכח התם מראש הענין. ואית לה תרין נוקבין, פי' שני נקבי החוטם אשר בהם \nנשאב הריח כנודע. כלילן דינא ורחמי, שהם כלולים כל א' מדין ורחמים ובימיני יש ג\"כ \nדין ובשמאלי יש ג\"כ רחמים. וענין י' י' הם בינה ומלכות, אלא שבינה נוטה אל הימין \nומלכות אל הגבורה. והיותם נקראים יודי\"ן בארנו בשער המציאות ואחר ששניהם מציאותם \nבחכמה שהוא בעל החוטם כדפי' א\"כ מציאותם האמיתי הוא תרין יודי\"ן כדביארנו בשער \nהנזכר. ו' באמצעיתא הוא התפארת קו האמצעי המשתווה בין גדולה וגבורה וזהו בסוד הדעת \nשהוא מתעלם בחכמה. ואתמר לגביה מחנה ראובן, פי' רא\"ו ב\"ן תפארת והוא לדרום חכמה. \nתרין נוקבין וכו', נתבאר לעיל. הנה כי החוטם הוא בכללות תפארת והבינה והמלכות עם \nהחסד והגבורה. וכל זה הענין בחכמה כי שם עיקר הריח כדפירש. ע\"כ מה שנ\"ל בענין זה \nאמת. שמתוך לשון התיקונים במקומות אחרים [לז] נראה שהחוטם הוא התפארת ושני נקבי \n"},{"index":9,"he":"החוטם הם גדולה גבורה לכן מחד נפק תננא ואשא והכל מתיישב במה שפי' לעיל: \nחוליא הרשב\"י ע\"ה פי' בספר ר\"מ (בהשמטות הזהר ח\"ג דף שח ע\"ב) חוליא לית לה פחות \nמתלת כריכין ודא שכינתא דאיהו בת יחידא קשורא בש' דשבת דאיהי אות דתפילין קשורה בש \nדתפילין דאיהי תלת ענפי דאבהן ודא י\"ש דשד\"י. וענין זה יתבאר במה שנתבאר בשער \nהמציאיות מענין ג' גוונים דעינא ובת עינא: \nחום היום פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פי' ויקרא (דף י\"ד ופי' וירא דף צח.) כחום היום \n(בראשית יח א) הוא נהירו דחסד. נראה כי חום היום הוא אור החסד. ואפשר שיקרא אור \nהחסד חום היום בסוד מעט האש העומד בשער בצד הגדולה כדפי' בשער מהות והנהגה: \nחומה פסוק א' אומר והמים להם חומה (שמות יד) ופסוק א' אומר ואני אהיה לה חומת אש \nסביב (זכריה ב ט). והנה החומה היא המלכות. וכאשר יונקת מהחסד והמים להם חומה. ומצד \nיניקתה מהגבורה נקראת חומת אש [לח]. ונקראת חומה כי היא הסובבת על ישראל והיא להם \n"},{"index":10,"he":"לחומה: \nחומרא בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קטז) פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות נק' חומרא מצד השמאל \nכי משם חומר הדבר בסוד הקליפה. ולכן צריך להחמיר ולהרבות סיג לבל יפרוץ הנחש הגדר. \nושם פי' דאית דיימא חומרא מצד החסד שכנגד קליפות החמור. כענין חמור מן הימין (הנזכר \nבזהר בלק דר\"ז. ע\"ש) וכן חומר מים רבים (חבקוק ג טו): \nחוסן פי' בתקונים (בהקדמה ד\"ה.) כי הוא רמז אל התפארת. וראיה מפסוק (ישעיה לג ו) \nוהי' אמונת עתך חסן והוא גדר נשים בתפארת. והנה לפי זה יקרא חוסן ביחודו עם המלכות. \nוממשמעות המלה כי הוא נקרא חוסן לשון חוזק ותוקף: \nחופה ציירו בעלי הקבלה, האצילות כלו לחופה. וזהו סדרו כתר גג החופה, פי' המשכת שפעו \nעל הכל דומה לגג החופה על הכל. והחכמה כתלי החופה. והבינה פתח החופה. וחסד וגבורה \nונצח והוד הם כמו זרועות העומדים בפתח החופה. והת\"ת והמלכות חתן וכלה בתוך חופתם \nע\"י היסוד שהוא השושבין: \n"},{"index":11,"he":"חוקקי ישראל פי' בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ו.) מאן חוקקי ישראל חקוקי ישראל לא כתיב אלא \nלחוקקי אילין אבא ואימא דאינון מחקקי לישראל קדישא דאיהו נגיד מבינייהו עכ\"ל ופי' \nמבואר כ\"א [היה כתיב חקוקי] היה הפי' נצח והוד שהם חקוקים מישראל סבא. כי פי' חקוקי \nעניינו על החקיקה דהיינו ההתגלות בעצם. ועתה שאמר חוקקי פירושו מגלים התפארת ומהוים \nאותו הויה עצמות. והם החכמה והבינה שעל ידי שניהם נמשך והיינו דנגיד מבינייהו. \nונמצאנו למדנו מן המאמר הזה ג' דברים. א' כי חוקקי ישראל נקראים חכמה ובינה בערך \nהיותם מהוים התפארת. שנית כי מכאן נקיש אל שאר הספירות. כמו במחוקק במשענותם (במדבר \nכא יח) שיהיה פירוש מאציל היסוד כי משענת הוא היסוד והמחקקו הוא התפארת. וכל זה משל \nכדי שנוכל לשפוט אל שאר המקומות לפי הענין. ג' כערך חוקקי הוא ממאציל אל הנאצל, כן \nערך חקוקי מהנאצל אל המאציל. כי כמו שחוקקי הם מאצילים, כן חקוקי הם נאצלים: \n"},{"index":12,"he":"חותם בענין החתימה יש בתיקונים (תקונא נ\"ה דף פ\"ו ע\"ב) דברים סותרים קצתם אל קצתם, \nוכן בענין הכתיבה. ולא נאריך בהעתקת דבריו הנה להיות שיאריך לנו הענין ואין מקומו \nהנה. אמנם נכתב העולה אלינו אחר עבור כל דבריו על דעתנו. והוא כי אל ענין החתימה הם \nד' חלוקות. א' טבעת, ב' החותם הקבוע בטבעת, ג' החותם, ד' הדבר הנחתם ומקבל החתימה. \nוהנה הטבעת הוא חכמה. והחותם הקבוע בטבעת הוא תפארת. והחותם בו הוא הבינה שהיא נקרא \nי\"ד אותיות ה' אלהינו ה'. שהם כ\"ח אותיות י\"ד י\"ד אלו לבוש לאלו כמבואר בשער פרטי \nהשמות פ\"ד. והיא י\"ד חותמת. ומקבלת החתימה היא המלכות אשר בה תתישב החתימה והיא בית \nקבול. וכל זה הענין הוא מהשמאל אל הימין ר\"ל נמשך מן השמאל אל הימין. כי עיקר הוא \nהחכמה, והבינה והת\"ת נמשכות אחריה אל הימין לחתום. אמנם תקבל החתימה המלכות שהיא \nשמאלית בצד שמאל ע\"י היסוד. וזהו ביד כל אדם יחתום (איוב לז ז), והכונה על החותם \n"},{"index":13,"he":"הנחתם הנתפס ביד וזה הענין ע\"י היסוד הנקרא כ\"ל והוא נקרא כל מצד הבינה כאשר יתבאר \nבערכו בע\"ה. זהו כלל החתימה: \nוענין הכתיבה ג\"כ מתחלקת לחלקים. ראשונה הכותב והם חמשה אצבעות המחזיקות הקולמוס, \nוהקולמוס בעצמו, והיד הכותבת, והמקום שבו נכתבת הכתיבה שהוא חומר נושא האותיות \nהנכתבות. והנה הקולמוס הוא הת\"ת והוא נקרא קנה בכל מקום כאשר יתבאר בערכו בע\"ה. \nוהאצבעות הם ג' האוחזים הקולמוס והם גדולה גבורה ת\"ת. ושתים הסוכמים למטה שהם כסא \nומכון לג' האצבעות האוחזים הקולמוס הם נצח והוד. ומקבל הכתיבה ר\"ל קלף שהוא נושא \nהכתיבה היא המלכות. נמצאת הכתיבה ע\"י ששה ספירות. ובקצת היא משובחת מן החתימה כי \nהכתיבה ע\"י ת\"ת שהוא עיקר אבל החתימה היא ע\"י היסוד. וכאשר נסתכל במקורם למעלה \nהחתימה מעולה שהוא ע\"י החכמה, והכתיבה לא כ\"כ שאינה אלא ע\"י הת\"ת כדפי'. אמנם \nהכתיבה הפך החתימה כי הכתיבה מן הימין אל השמאל כי עקר הכתיבה מן הבינה. כת\"ב ר\"ת, \n"},{"index":14,"he":"כת\"ר תור\"ה ברכ\"ה. ושלשתם בבינה. ונמשך אליה הימין ע\"י הת\"ת. ועתה יצדק היות הכתיבה \nימין והחתימה שמאל או להפך. וכן יצדק היות הכתיבה מעולה מהחתימה או להפך כמבואר \nלעיל. זהו העולה לעניות דעתנו מפשרת דברי הרשב\"י ע\"ה כי בא הענין הזה בבלבול גדול \nבתיקונים: \nחזוא די ליליא פי' בזהר פ' מקץ (דף קצ\"ו.) כי המלאך גבריאל נקרא חזוא די ליליא. פי' \nמראה שבו מתראה ענין המלכות הנקראת ליליא. וכדכתיב (דניאל ח טז) גבריאל הבן להלז את \nהמראה. (ע' פ' ויצא קמ\"ט ע\"ב): \nחזון פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בסוף תיקון ל\"ט) כי הוא יחוד התפארת עם המלכות. וז\"ל \nאיהי חזון, וקב\"ה חוזה דאיהו ידו\"ד אדנ\"י. דהכי סליק חזו\"ן חסר ו' שתין וחמשה \nכחושבן אדנ\"י כו'. ובמאי איהו חזון באת ו'. ביה אתעבידת אספקלריא דנהרא אדון דילה \nעכ\"ל. הורה בפי' שהשכינה עם התחבר אליה התפארת תקרא חזון כמבואר. ובזה יובן למה היו \nקוראים לשמש הכנסת חז\"ן כי כן עולה אדנ\"י והוא שמש שהיא משמשת כל הספירות: \n"},{"index":15,"he":"חזחזיות פי' ר' משה בת\"ת. וז\"ל חזחזיות פי' חזיון החוזים. כי כל החוזים מוצאים \nחזיונם כל א' כפי מדרגת מקומם הבא לו מלמעלה למטה הימנו, כי מדרגות ומעלות רבות \nלנבואה זו למעלה מזו וסוף סוף הכל מכאן עכ\"ל. ויותר נראה כנוי זה למלכות ומן הטעם \nעצמו: \nחטה היא במלכות. והטעם פי' ר' משה וז\"ל ויש שקראה חטה והאמת כי סדוקה כנקבה. וגם \nחטה מלשון חטא (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ (ע' ברכות ס\"א). ובזהר (בלק דף קפ\"ח \nע\"ב) פי' חטה ברתא דמתחטאה לקמיה דאבוה ועבד לה רעותא ומאי חטה כללא דכ\"ב אתוון \nעכ\"ל והנה בפי' כי כאשר היא כלולה מכ\"ב אותיות נקראת חטה. ועוד מלשון געגועין כי \nהיא בת מלך חביבה. ושם פי' כי חטה מלשון מחתה בתי\"ו כמו וממחתה כי לא תקרב אליך \n(ישעיה נד יד), מלשון שברון ע\"ש שמשברת כל סטרא דשמאלא בסוד עד דהתגזרת אבן די לא \nבידין וכו' (דניאל ב). ובתיקונים (תקונא י\"ז דף כ\"ט: \nותקונא ע' דף קכ\"ה ע\"ב) פי' כי חטה רמז אל השכינה בתוך הקליפות וזה ענין חט ה'. \n"},{"index":16,"he":"המלכות נקרא ה', והקליפות שמתלבשת בהם נקראים חט שהיא מלשון ובחטא יחמתני אמי \n(תהלים נא ז). והנה בהיותה מתלבשת בקליפות היא מכנעת אותם כדפי' בשער אבי\"ע: \nחטאת יש לשון נקיות. ויש לשון חטא. אמנם חטא הוא הזכר נחש הקדמוני. וחטאת היא הנקבה \nלילית המרשעת. אבל חטאת יש לשון נקיות והיא במלכות כאשר נתמעטה וירדה להדום רגליו \nבסוד וירד מעשות החטא\"ת (ויקרא ט כב) לשון ירידה כן פי' בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז ע\"ב) חי \nהוא יסוד וכן מפורסם בר\"מ (פנחס דף רמ\"ה ע\"ב) אמנם נקרא ג\"כ חי העולמים ובמלה זו יש \nחילוק בין חי לחי. ור' משה כתב חי בפתח הוא כנוי לבינה וחי בצירי הוא כנוי ליסוד. \nובס' שערי צדק האריך בזה הרבה. אמנם בזוהר לא נמצא בו חלוק. וכתבו כל המפרשים כי \nנקרא חי בהיות מושך מן הבינה אל המלכות החיים. (ובז\"ח שה\"ש דף ע\"ג ע\"ב) פי' הרשב\"י \nע\"ה כי כאשר הוא נוטל ומקבל מן העליונים לבד נקרא חי. כי הוא מקבל החיים מלמעלה. \n"},{"index":17,"he":"וכשישפיע החיים והשפע למטה נקרא חי העולמים לפי שהוא משפיע חיים לעולמים אשר למטה \nממנו. ור' משה פי' כי התפארת גם כן נקרא חי העולמים לפי שהוא חיותה של מלכות, או של \nנצח הוד יסוד מלכות. כי כלם נקרא עולם עכ\"ל. ואמר בזהר פ' ויצא (דף קס\"ד.) כי \nהתפארת נקרא לפעמים חי, ואדרבה הצדיק יונק החיים ממנו. והוא קצת סיוע לדברי ר' משה. \nעוד כתב ר' משה כי המלכות ג\"כ נקרא חי העולמים, כי היא מחיה כל העולמים הנאצלים \nממנה ע\"כ: \nחידה פי' ר' משה, כי חידה הוא בנצח כי שם מקום הנבואה וכבר נודע הנבואה באה אל \nהנביא בחידה כד\"א במשה (במדבר יב ח) ומראה ולא בחידות: \nחיה יש חיה עליונה וחיה תחתונה. העליונה היא חכמה שהיא חיה למעלה מן הרקיע שהיא י' \nשעל הא כזה [] ויש חיה תחתונה היא המלכות והיא נקראת חיה שתחת אלהי ישראל שהיא י' \nתחת ו' כזה א' כל זה נתבאר בתיקונים (תקונא ה' דף י\"ח.) ואפשר שנקראת כן מלשון חיים \n"},{"index":18,"he":"כי החכמה מקור החיים לכל הספירות כאשר יתבאר והמלכות ג\"כ היא חיים מצד מציאותה שהיא \n"}]}
