{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-11","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":11,"title":"פרק חמישי:","hebrewTitle":"פרק חמישי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק חמישי: \nאחר שבפרק הקודם פי' המשנה הנז' ע\"ד שפירשו המפרשים להראות העמים והשרים את יופיה \nושאין ממנה הכרח לדברי המפרשים כלל אפי' לפי דרכם. עתה ראינו לכתוב בה המתבאר. \nוכתוב בתיקונים (בהקדמה דף י\"ד) וז\"ל אהי\"ה איהו יה\"ו ואיהו כללא דשית סטרין דבהון \nחתים שית סטרין ואינון יה\"ו הו\"י וה\"י וי\"ה הי\"ו יו\"ה. יה\"ו נטל ליה ימינא דאיהו \nחסד וחתים ביה לחכמתא וביה הרוצה להחכים ידרים. הו\"י נטיל לשמאלא דאיהו גבורה וחתים \nביה לעותרא וביה הרוצה להעשיר יצפין. וה\"י פנה למזרח ונטיל לעמודא דאמצעיתא וחתים \nבני. וי\"ה נטיל ליה ירכא ימינא ואסתכל בה לעילא וחתים ביה חיי. הי\"ו נטיל ליה ירכא \nשמאלא ואסתכל לתתא וחתים ביה מזוני, אסתכל לעילא לגבי חכמה ואתקשר בירכא ימינא \nוחתים ביה חיים בגין דחכמה עליה אתמר החכמה תחיה בעליה, אסתכל לעילא לגבי אימא עלאה \nואתקשר בירכא שמאלא וחתים ביה מזוני. יו\"ה פנה למערב לצדיק דאיהו ערוב דתמן מתערבין \n"},{"index":2,"he":"כל חיילין ואתכליל בח\"י אתוון דאינון יה\"ו הו\"י וה\"י וי\"ה הי\"ו יו\"ה אלין אינון ח\"י \nאתוון דבהון ח\"י עלמין אתקרי וצדיק בהון איקרי ח\"י עלמין עכ\"ל. ועל האמת על הפי' \nהזה ישתומם המשכיל כי השש קצוות הנז' הן ו' קצוות ממש כמנהגו בכל הזוהר כי לעולם שש \nקצוות הן ששת ימי הבנין ואין קצוות אלא במקום הבנין והענין הזה מה טוב ומה נעים. \nאבל קשה להם ענין אחת ושתים ושלש וארבע, שאין דרך לכאורה לפרשם. עוד ראינו בענין \nמשנת העמקים פי' הרשב\"י ע\"ה בדרך הזה וז\"ל בתיקו' (תקונא ע' דף ק\"כ ע\"ב) בענין זה \nספר תולדות אדם ובענין ואתה תחזה וז\"ל. ארבע אתוון אלין מתלבשין בד' גוונין אלין. \nי' בגוון חוור, ה' בגוון סומק, ו' בגוון ירוק, ה' בגוון אוכם. האי שמא איהו דרקים \nגוונין בכל אתר ואיהו דצייר שרטוטין דמצחא כגוונא דא ידוד. ואינון ד' רשימין \nדשרטוטין דאינון עומק רום ועומק תחת ועומק מזרח ועומק מערב עכ\"ל. והנה הורה כי ד' \n"},{"index":3,"he":"עמקי המשנה שהם רום תחת מזרח ומערב, הם ד' גוונים שהן לבן אדום ירוק שחור. ועל האמת \nלפי המורגל כי אדום ולבן חסד וגבורה. אבל לא פי' כן במשנת החותמות כדמוכח לעיל. אלא \nשמעלה ומטה הם נצח והוד, וכן פירש הרשב\"י ע\"ה במקומות אחרים בפסוק (יחזקאל א כז) \nממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה שהם נצח והוד. ולכן נוכל לדחוק ולפרש כי \nעומק רום ועומק תחת הנזכרים ג\"כ הם נצח והוד ושהם ג\"כ אדום ולבן, עם היות שאין כן \nגוונים העצמיים עכ\"ז הם נכללים בגוונים האלו כי זה נטייתו אל הימין וזה נטיתו אל \nהשמאל, ועם זה יתייחס ג\"כ אליהם ענין י' וה' שהם אותיות המתלבשות בשני גוונים אלו \nכדפריש'. ואמר ד' אתוון אלין מתלבשין בד' גוונים אלין י' בגוון חוור ה' בגוון סומק. \nכענין שאמרנו במאמר הקודם בפי' משנת החותמות שאמר אסתכל לעילא לגבי חכמה ואתקשר \nבירכא ימינא. וכן הוד שנתקשר עמו בינה ונמצא שיו\"ד בנצח וה' בהוד אל הענין הזה. \n"},{"index":4,"he":"ועתה נמצאו דברי הרשב\"י ע\"ה בשני המקומות בשני המשניות לפי דרכו. ומתוכו יצא לנו \nאור גדול לענין הנדון שלפנינו. ראשונה אמר אחת רוח אלהים חיים, הוא הכתר. וכן מוכרח \nמתוך מה שאמר ברוך ומבורך שמו. וז\"ל ג\"כ בספר הבהיר בספירת הכתר שאמר ומאי נינהו \nמאמרות ראשון כ\"ע ברוך ומבורך שמו. כנראה שיחס ברוך ומבורך שמו הוא מתייחס אל הספי' \nהזאת. והענין כי עם היות שימצאו מלת ברוך רומזת במקומות שונים, עקר רמיזתו בכתר. \nוכן פי' בתיקו' (תקונא ע' דף קט\"ז ע\"ב) וז\"ל כי בי\"ה ה' צו\"ר עולמים. ואיהו ב' \nברוך. וסימן ברוך בראשי אתוון, ר' ראש, ו' מקור, ך' כ\"ל, ב' ברכות דדא הוא ראש \nומקור לכל הברכות. ובג\"ד ב' איהי חכמה ומורה על הכתר דאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן. \nובג\"ד ב' תרין איהי לחושבנא עכ\"ל. ועקרו שם בענין ב' של אבגית\"ץ ואמר שהוא רישא \nשהוא שם ביהרירו\"ן. פי' כי בי\"ה ה' צור עולמים. ואמר שאות בי\"ת של בי\"ה ר\"ל ברוך. \n"},{"index":5,"he":"והענין כי ברוך פי' ראש ומקור כל ברכות דהיינו הכתר שהוא מקור לכל הברכות. ולכן בא \nמלת בי\"ה ב' בראשה להורות שהיא שנייה (היינו החכמה), מושפעת ממקור הברכות שהוא הכתר \nספירה ראשונה. ועתה נאמר כי פי' ברוך ומבורך שמו פי' הוא הכתר הוא ברוך שפירושו ראש \nומקור כל הברכות והוא מברך ומשפיע לחכמה שהיא שם הכתר. כי גדר השם ירצה לבוש וכסוי \nכאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים בעה\"ו. ולבוש וכסוי כתר הוא החכמה. ופי' אחת רוח \nאלהים חיים. פי' אחת שהיא נשמה ורוח חיונית לחכמה שהוא אלהים חיים. ונקרא כן, מפני \nשמן החכמה מקור החיים נובע. והכתר נקרא אחת. שכן רמז, אחת, אחת ואחת. הם ג\"ר. \nכמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים. ברוך ומבורך שמו של חי העולמים. כבר פירשתי \nכי זה נדרש אל הכתר. ונקרא חי העולמים, מפני שהכתר חיות הנמצאות כלם מאחר שהוא מקור \nכל הברכות כלם. קול ורוח ודבור וכו' פי' בענין שהוא נקרא חי העולמים. פי' העולמים \n"},{"index":6,"he":"העומדים נעלמים בחכמה ששם השפעתו כי העולמים המתגלים מחכמה ולמטה עם היות שהם \nנזונים ע\"י הכתר אבל הוא ע\"י אמצעיים, אבל כאשר העולמים האלה הם בחכמה אז באמת הם \nנזונים ממנו מהכתר דוקא. וזהו קול ורוח ודבור פירוש העולמות אשר הכתר נקרא חייהם. \nוזהו שאמר קול והיינו ת\"ת הכולל ו' קצוות. ורוח הוא קלא דלא אשתמע שהיא קול דממה \nדקה דהיינו בינה שהיא רוח שאין לו הברה אלא קלא דלא אשתמע כדפי' והיינו הבינה. \nודבור היא המלכות. וזהו רוח הקדש, פי' כי כללות ג' אלה הם ששם הם יונקים מהכתר ואז \nנקרא ברוך ומקור הברכות וחי העולמים דהיינו ג' אותיות אלה שהם הו\"ה הנעלמות ביו\"ד. \nשתים רוח מרוח חצב וחקק בה. פי' עמה, דהיינו בכח החכמה חקק והאציל שפע שיצטיירו \nהאותיות בבינה דהיינו כ\"ב אותיות. או נאמר בה בה ממש כמשמעו, והטעם כי החומר שבו \nנצטיירו הצורות העליונות הם ל\"ב נתיבות והם היו החומר ומעבה האדמה שבו היה יוצק כ\"ב \n"},{"index":7,"he":"אותיות דהיינו ג' אמות שהם אמ\"ש שהם כח\"ב או נאמר ח\"ב ודעת. ולכל הפירושים אמ\"ש \nעניינו אותיות יה\"ו כמו שנבאר בשער התהפכות האור. ונודע כי מציאות ו' בכתר הוא סוד \nהדעת כמו שיתבאר זה בס\"ד. ועתה בה בחכמה ממש היא מציאות ציור ח\"ב ודעת ולכן בריאות \nהעולם היתה בחב\"ד והיינו ל\"ב נתיבות חכמה והכל אחד מיוחד. ז' כפולות הן ז' ספירות \nהבנין שהן כפולות מורכבות מדין והרחמים שהרמז אליהן בג\"ד כפר\"ת שמקבלות דגש דהיינו \nדין. ורפה דהיינו רחמים. ושתים עשרה פשוטות הן י\"ב גבולי אלכסון שיתבאר בארוכה בשער \nפרטי השמות בע\"ה. וענין ג' וז' וי\"ב יתבאר יותר עוד בשער המציאות בס\"ד. ורוח לכל \nאחת פי' כאשר האציל האותיות נאצל מעצמות החכמה רוח ונשמה לכל א' מהן, דהיינו הנקוד \nשהוא נשמה לאותיות, האותיות בבינה והנקוד מחכמה. ובספירות רוח לכל אחת מהן היינו \nהעצמות המתפשט לתוך הכלים שכך הי' מציאות אצילותם כאשר יתבאר מתוך מאמר הזהר בשער \n"},{"index":8,"he":"עצמות וכלים בפ\"ז. שלש מים מרוח היא הבינה שהיא שלישית, [פי' מים (ממש) (כש\"כ בשער \nטעם האצילות פ\"ד) בענין מאמר ג' שהוא יקוו המים הוא בבינה. והטעם שנקראת מים מפני \nשהם עבים מהרוח והם מקבלות הציור יותר וכן היא מקבלת יותר ציור הנמצאות ושם מתגלות \nיותר מבחכמה. חקק בהם תהו ובהו ורפש וטיט שהם מציאות ד' אותיות שבבינה. תהו י', בהו \nה', ו' רפש, ה' טיט. ובב\"ר פי' מאי בהו, דבר המלביש את התהו. ואמר תהו הוא קו ירוק \nדאסחר עלמא שהיא הבינה. ולא הבינה ממש, אלא הי' שבבינה שיש לה מציאות היולי שאינו \nמתגלה בעצם. ר\"ל כי השכל שופט בה כל השפטות כענין ההיולי והוא סובלן לרוב הרחקו \nמהדעת [של האדם להשיג], אבל בהו שהוא הה\"א מלביש הי' דהיינו ה' בית והיכל אל י' \nכזה. \n\n"},{"index":9,"he":"והוא בהו שנותן ציור אל התהו ומגלה העניינים הנעלמים בה. רפש הוא עביות יותר מורה \nעל גלוי יותר והיינו רפש שהוא הו' שהוא התפארת שהוא גלוי הבינה עם היות שהוא עדיין \nנעלם בה. וטיט הוא עביות וגלוי יותר היינו המלכות שהיא ה\"א האחרונה. והנה מציאות \nאצילתן בבינה הם מכח החכמה. חקקן כמין ערוגה וכו' כאן כלל מציאות ו' קצוות. דהיינו \nכמין ערוגה הוא התחת. והציבן כמין חומה היינו חגורת ארבע דפנות החומה מערב מזרח \nצפון דרום. סככן כמין מעזיבה היינו מעלה. להורות כי במציאות הוא\"ו האמורה במלת ורפש \nכדפרישת שם כלולים הו\"ק הנזכר והם בכח הבינה. ארבע אש ממים כו' הוא המלכות ועל ידה \nנבראו שאר העולמות כי ע\"י ג' הראשונות נעשה ונאצל כל האצילות ובפרט ע\"י הבינה. \nוהקדים המלכות [במלת וטיט] אל מציאות הקצוות מפני שכבר נרמזו במציאותן בתוך הבינה. \nולפי שהזכיר אצילתן מהבינה הזכיר שאר מציאות העולמות דהיינו כסא הכבוד ושרפים כו'. \n"},{"index":10,"he":"והמלכות נקרא אש מפני שהיא גבורה תתאה, ואמר ממים שהיא מלכות מבינה וכן נטייתם. \nהבינה ה' עילאה נטייתה אל הימין ומלכות ה' תתאה נטייתה אל השמאל והם יד ימין ויד \nשמאל כדמוכח בתיקונים וכמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים בס\"ד. וסוד כסא הכבוד היינו \nהבריאה כמו שנבאר בשער אבי\"ע. ומשלשתן יסד מעונו פירוש מג' בחינות אלה שהם רוח מים \nאש הן יסוד ומעון השכינה כדמוכח מקראי. חמש חתם רום כו' היינו נצח דהיינו מעלה. \nוהקדימו לסיבות. אם מפני שעיקר חתימתו הי' על ידי החכמה כמו שפירש הרשב\"י ע\"ה כמו \nשהקדמנו. וכן חתימת התחת שהיא ההו\"ד הי' ע\"י הבינה ולכן הקדימו. או לסבת סדר \nהקצוות. והוכרח הרשב\"י ע\"ה במאמר התיקונים לבאר שחתימת מעלה ומטה הי' ע\"י החכמה \nוהבינה מפני שבהם נחתמו חיי ומזוני וקי\"ל דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא \nדהיינו חסד אלא במזלא דהיינו כתר ולאו דוקא כתר אלא ג' ראשונות וכן מוכח בזוהר בפ' \n"},{"index":11,"he":"וירא [ב] בפסוק הנני יוסיף על ימיך שלא אמר מוסיף כמדבר לנוכח אלא יוסיף כמדבר \nלנסתר שהיא הבינה. לכן ודאי מזלא עם היות שעקרו כתר הוא בשתוף הראשונות ולכן כדי \nלחתום חיי ומזוני בנצח והוד הוכרח להיות ע\"י חכמה ובינה. ובזה יובן כפל לשון הרשב\"י \nע\"ה במאמר [התקונים הנ\"ל]. ז' חתם מזרח כו' ח' חתם מערב כו' היינו ת\"ת ויסוד כדפי' \nבפרק הקודם וכן בארו הרשב\"י ע\"ה. וצפון ודרום כמשמען שהם ג\"ג. ואחר שכללנו באור \nמשנת החותמות נבאר משנת העמקים וזהו פירושו עד\"ז ולא ממש כמוהו. עומק ראשית ועומק \nאחרית הם כתר ומלכות בסוד אני ראשון ואני אחרון שבארנו בפ\"א. עומק טוב ועומק רע הם \nחכמה ובינה, כי זה מקור הרחמים והחסד כנודע, וזה מקור הדין והעונש. ולכל הפירושים \nרע לאו דוקא (ו' או) (ואומרו עומק רום ועומק תחת כו' הם) ו\"ק כדפי' לעיל. והרוחנו \nאגב אורחין שהני שש קצוות הם ממש שית סטרין הנזכר ורמוזים בדברי הרשב\"י ע\"ה בכמה \n"},{"index":12,"he":"מקומות. ואין בהם נפתל ועקש ואיש על מקומו יבא בשלום. ובטלה ראייתם מתוך משניות אלו \nדבתלי דהוו סמוכי איתסחו. ובדרך זה שביאר בתיקונים ביאר ג\"כ בר\"מ בתשלום י' תיקוני \nהשלחן. ולא ראינו להעתיקו הנה שלא להאריך: \n \nשער ג פרק ו\nפרק שישי: \nאחר שבפרק הקודם השתדלנו בביאור משנת ס\"י ולבטל ראיות הרש\"ט ושאר המפרשים האומרים \nשכתר אינו נכנס במנין הספירות, נבא עתה בפ' זה ג\"כ לבטל ראיותו מדברי הרשב\"י ע\"ה \n(באידרת האזינו דף רפ\"ט ע\"ב) וז\"ל אתר דשרותא אשתכח, מעתיקא קדישא דאתנהיר ממזלא, \nהוא נהירו דחכמתא דאתפשט לל\"ב עיבר, ונפקו מההוא מוחא סתימאה מנהירו דביה. ומה \nדעתיקא קדישא נהיר בקדמיתא (נ\"א בחכמתא), דא היא, ושרותא ממה דאתגליא הוה, ואתעביד \nלתלת רישין. ורישא חדא כליל לון. ואלין תלת מתפשטין בזעיר אנפין. ומאלין נהרין כלא. \nאתגליף האי חכמתא, ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גינתא. ואעיל ברישא דזעיר \n"},{"index":13,"he":"אנפין, ואתעביד חד מוחא. ומתמן אתמשך ונגיד בכל גופא, ואשקי כל אינון נטיען. הה\"ד \nונהר יוצא מעדן [להשקות את הגן וגו'. תו) אתגליף האי חכמתא ואתמשיך, ועייל ברישא \nדזעיר אנפין, ואתעביד מוחא אחרא. ההוא נהירו דאתמשכא מניה אלין תרין משיכן אתגליפו \nואתחברן כחד ע\"י [חד] משיכו דעמיקא דבירא, דכתיב בדעתו תהומות נבקעו. ועייל ברישא \nדזעיר אנפין ואתעביד מוחא אחרא, ומתמן אתמשך ועייל בגו גופא, ומלייא כל אינון \nאידרין ואכסדרין דגופא. הה\"ד ובדעת חדרים ימלאו. ואילין נהירין מנהירו דההוא מוחא \nעילאה סתימאה דאתנהיר במזלא עתיקא קדישא, וכלא דא בדא תליין. ואתקשיר דא בדא ודא \nבדא. עד דאשתמודע דכולא חד, וכלא הוא עתיקא ולא אתפרש מניה כלום. אלין תלת נהורין \nנהרין לתלת אחרנין דאקרון אבהן, ואלין אבהן נהרין לבנין וכלא נהיר מאתר חד עכ\"ל. \nובמאמר הזה נמצא אלינו קונטריס אחד מהחכמים המתקבלים בדור הזה ובאר בו פי' בארוכה \n"},{"index":14,"he":"בראיות ממאמרים מהזוהר. ולהיות שאח\"כ חזר ובאר התכת לשון המאמר וביאורו בלי ראיות \nאל הקדמותיו ראינו להעתיק הנה הפירוש ההוא להזהר ממנו המעיין כי לא נצטרך להאריך \nיען היות רוב הקדמותינו מבוארות בשערים האלה. וז\"ל אתר דשרותא אשתכח, מקום התחלת \nהאצילות שנמצא ונאצל מעתיקא קדישא אין סוף שמאיר דרך הכתר הנקרא מזל והטעם תמצאנו \nבביאור הארוך. הוא נהירו דחכמתא, הוא אור החכמה חכמת אלקים שאורה מתפשטת בל\"ב \nנתיבות. ונפקו וכו', שהתפשטות האורה הזאת באה ויוצא מהכתר הנקרא כ\"ע סתים וחתים \nואינו נופל תחת המחשבה. ומה דעתיקא קדישא נהיר וכו', ומה שאין סוף מאיר בתחלה. דא \nהיא, ר\"ל החכמה. ושירותא ממה דאתגליא הוה וכו', והיא תחלת התגלות האצילות מהאין סוף \nהיא זו כי הכתר אינו מושג אפילו במחשבה. ואתעביד לתלת רישין, האצילות הזה הבא מאין \nסוף נעשה ג' ראשין הן כתר חכמה בינה. ורישא חדא כליל לון, כי אע\"פ שיש להם מקום אין \n"},{"index":15,"he":"היחוד האמיתי כ\"א בשלשתן. ואלין תלת מתפשטין בז\"א, השלשה הנזכרים מתפשטין אצילותן \nעד האחרונה הנקרא זעיר אנפין, והענין תב\"ה. ומאלין נהרין, כלהו מקבלין אור ושפע \nהאלה ואין להם זולתם. אתגליף האי חכמתא, פי' מה שאמר למעלה ואתעבידו תלת רישין כי \nלא מצינו אלא שנים והג' האיך נאצל אמר אתגליף וכו' נפתחה זאת ונאצל ממנה. נהיר \nדנגיד ונפיק, והיא הבינה, והטעם שנקרא כך תב\"ה. אלין תרין, הן חכמה ובינה אשר נאצלו \nונמשכו מן הכתר מתפתחין וממשיכין עצמן יחד בהמשך אחד בעומק הת\"ת בכל אינון אדרין \nואכסדרין, וענין המשך האור הזה מן החכמה והבינה תב\"ה. ואלו נהרין בנהירו, אלו \nהחדרים כלם מאירים באור של אותה מדה והיא כתר מזלא עתיקא קדישא. וכלא דא בדא תליין, \nוכל הספירות מתקשרות זו בזו ועד שניכר ונודע ונישג האצילות הבא מאין סוף, והענין \nהזה סוד גדול מסודות הקבלה, והענין תבינהו מב\"ה. וכלא חד, והכל מיוחד מתיחד זה בזה. \n"},{"index":16,"he":"וכלא הוא עתיקא, ומתיחדים כלם בו כשלהבת ק\"ב. אלין תלת נהורין, הן כתר חכמה בינה. \nנהירן לתלת אחרנין, הם חכמה פחד תפארת אשר למטה מהם מתיחדים כל אחד זה כנגד זה החסד \nבחכמה והפחד בבינה והת\"ת עולה דרך קו האמצעי ומתייחד בכתר והטעם תב\"ה. ואלין אבהן \nנהירין לבנין, הן נצח הוד יסוד, ומה שקרא לאלה אבות ולאלה בנים תב\"ה. וכלא נהיר \nמאתר שרותא, חזר עתה וכלל כל מה שאמר מלמעלה וסיים במה שהתחיל בו כל הספירות מקבלות \nאורה ממקום התחלת האצילות עכ\"ל הפי' הקצר. ובכ\"מ שכתוב תב\"ה ר\"ת תמצאנו בביאור \nהארוך לפי ששם הביא מאמר או מאמרים מהזהר לראייה על הענין ההוא ואין המאמרים האלה \nמעלין ומורידין בפירוש המאמר כלל. ומה שיש להקשות עליו הוא זה כי הוא פי' עתיקא \nקדישא א\"ס, ואינו נראה כי אפילו הכתר רוב פעמים מכנה אותו הרשב\"י ע\"ה בשם עתיקא \nדעתיקין כ\"ש שיכנה עתה לא\"ס בשם ע\"ק. ועוד שא\"א שתהיה כונת ע\"ק בא\"ס מפני שאמר כי \n"},{"index":17,"he":"ע\"ק מתנהר ומתקבל אורה מהמזל ולכן אמר דאתנהיר בלשון התפעל ולא אמר דאנהיר או דנהיר \nשהוא פועל יוצא וכן כתוב בכל הנוסחאות וכן היה כתוב בנוסחת המפרש הזה ועכ\"ז דחק \nלפרשו לשון פועל יוצא שאמר עתיקא קדישא אין סוף שמאיר דרך הכתר הנקרא מזל עכ\"ל. \nועוד קשה אמרו ומה דנהיר עתיקא קדישא בקדמיתא דא היא. ופי' שאין סוף מאיר בתחלה היא \nזו ר\"ל החכמה. וקשה כי בשלמא ושרותא ממה דאתגליא וכו' ניחא כי עם היות שהיא שניה אל \nהאצילות עכ\"ז היא ראשונה אל הגלוי, אבל ומה דע\"ק נהיר וכו' נראה שממש זה תחלת \nהארתו, וזה אינו כי הכתר הוא תחלת הארה ואצילות לכל הפירושים אפילו לדברי הרש\"ט \nדע\"כ לא פליגי אלא שאומר שאין ראוי שיכנס הכתר במנין אבל מודה שהוא תחלת הארת של \nאין סוף. ועוד כפל לשון ושירותא שאינו מתישב לפירושו כלל. עוד אמרו ואתעביד תלת \nרישין. כי בשלמא אם היה אומר מציאות האצילות בכלל הוה ניחא שיאמר שהאצי' הזה היה \n"},{"index":18,"he":"נעשה בג' ראשין שהן כח\"ב. אבל כוונת המאמר לא היה אלא לומר שמציאות תחילת הגלוי הוא \nהחכמה א\"כ מה אמר דאתעביד לתלת רישין כי איזהו נעשה לג' ראשים שהרי פרטיות הראשים \nהזכיר למעלה שאמר דאתנהיר ממזלא דהיינו כתר הוא נהירו דחכמתא היינו חכמה לא שייך \nעלה דאתעביד לתלת רישין. עוד אמר ורישא חדא כליל וכו' פי' כי אע\"פ שיש להם מקום אין \nהיחוד האמיתי כי אם בשלשתם ע\"כ, וקשה דאם הכונה לומר ששלשתם חשובות כאחד לא היה לו \nלומר ורישא חדא דמשמע ספירה אחת כוללת אותם אלא ואתכללן בחד שהכוונה ששלשתן חשובות \nכאחד. עוד אמר ואלין תלת מתפשטין בז\"א ופירש השלשה הנזכרים מתפשט אצילותן עד \nהאחרונה כו', ודוחק גדול הוא זה כי אין טבע הלשון מורה שיהיה עסקו כאן בענין מציאות \nהאצילות, וכן לא היה ראוי שיאמר ומתפשטין בז\"א שמורה שז\"א היא נאצל כבר ולפי פירושו \nעדיין הוא עוסק בתחלת האצי' קודם שנאצל הבנין כלו. ויש עוד כמה וכמה עניינים ביתור \n"},{"index":19,"he":"לשון ועניינם אינם מתבארים לפירושו, וכדי שלא להאריך אין רצוני להקשות על כל דבריו \nובמעט העיון יושג קושי הבנתו בפי'. ועתה ראוי שנבא בפירוש המאמר באופן שיתב' ביאור \nמתישב ותתבטל ראיות הרש\"ט בס\"ד: \n \n"}]}
