{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-12","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":12,"title":"שער ג פרק ז","hebrewTitle":"שער ג פרק ז","segments":[{"index":1,"he":"שער ג פרק ז\nפרק שביעי: \nקודם שנכנס בביאור המאמר הזה צריכין אנו להקדים הקדמה אחת בקצרה ויאריך ביאורה בספר \nאו\"ר יק\"ר בפירוש האידרא בע\"ה. והענין הוא שעם היות עשר ספירות נאצלות והם לבושים \nאל אור השגחת הנהגתו כמו שנבאר בשער עצמות וכלים בע\"ה, עכ\"ז הוא מתלבש בכתר ושם \nהיכל השגחתו ואורו והוא המתדבק ומתאחד במאציל תכלית הדיבוק והיחוד עד שיהיה אסור \nלהאריך הדבור בענין זה. והנה ע\"י הכתר העלם מציאותו העלם ראשון. ולפ\"ז הוכרח העלם \nהכתר עד שאין מציאותו ממש מתגלה בשאר הספי' ולא יגלה בהם וכמו שלא יוכללו ממציאות \nהמאציל כן אינן נכללות מהכתר אלא שהכתר שופע שפעו בכח המאציל בספי' ע\"י הדעת שיתבאר \nבע\"ה. ולרוב העלם הכתר לא נקראהו תחלת האצילות מפני שאינו תחלת האצילות המתגלה \nאלינו אלא החכמה ומחכמה ולמטה הם כללות הספירות מעשר באמצעות הדעת המשלים. ולא \nשהדעת היא ספירה, אמנם היא בחינה משלמת כללות הספירות להיותם כלולות מעשר מחכמה \n"},{"index":2,"he":"ולמטה כמו שנרחיב הביאור בספר הנזכר. וידענו היות ענין זה מבהיל לב המתחילים בחכמת \nהקבלה ואין הדברים מתישבים אליהם עד שיבאו אל המקום שיעדנו אל הדרוש הזה ואז יפתחו \nשערי אורה. והנה אצילות הכתר נקרא אריך אנפין והוא העלם ראשון אל המאציל. העלם ב' \nהוא זעיר אנפין והוא כולל כל ח' ספירות שהם מחכמה עד יסוד וזהו סוד העלם שני אל \nהמאציל. העלם ג' הוא נקרא נוקבא דזעיר אנפין והוא המלכות. וסוד ג' העלמים אלה הם \nמתבארים באדרא בפטירת הרשב\"י ע\"ה כאשר יתרחב לנו הביאור שם. ועכ\"ז יהיו הדברים האלה \nנגד המעיין ואל יתריס כנגדם וישק שפתיו ויאמר אם קבלה נקבל כי מקום ביאורם יעדנו אל \nהספר הנזכר בעה\"ו. ועוד צריכין אנו להקדים הקדמה קבלנוה ממורינו ורבינו הר\"ר שלמה \nנר\"ו, שכל ספירה וספירה תבחן בג' בחינות. בחינה ראשונה בערך מה שמקבלת, ושנייה בערך \nעצמותה, שלישית בערך מה שמשפעת. המשל בזה בחכמה שהוא הנדון שלפנינו יש לה בחינה \n"},{"index":3,"he":"ראשונה בערך שמשתוות אל הכתר שבבחינה זו היא מקבלת ומאירה ממנה ובחי' זו היא דקותה \nורוחניותה עליונה במעלה יותר מבחינת עצמותה להיות שנצטרף אליה הכתר עליון. ויש לה \nבחי' שניה והיא בחינת עצמותה אשר היא תכונתה אשר הוא האור המאיר בעצמותה בלי שיצטרף \nאליה שום ספי' אחרת זולתה. ויש לה בחי' ג' היא בחינת שהיא משתווית בה אל הבינה כדי \nלהשפיע לה משפעה. והנה הבחינה הזאת אינה דקה ורוחניות כשני בחי' הראשונות מטעם \nשנצטרף אליה מדה התחתונה שהיא למטה ממנה. ולאו דוקא הבינה אלא ה\"ה החסד ושאר הספי' \nהיונקות ממנה. ועוד צריכים אנו להקדים בענין המאמר הזה בכללו כי המאמר הזה נדרש \nבפרשת האזינו בשעת פטירת הרשב\"י ע\"ה אחר שהפליג לדבר בענין הכתר והעלמו ושבו תלוי \nכל עיקר האצילות. אח\"כ התחיל לומר במציאות האצילות המתגלה ואמר כי מצד שהכתר אינו \nמתגלה לכן תחלת כל אברי עתיקא קדישא תחלתם הם החכמה וענין ג' מוחין שהם כנגד ג' \n"},{"index":4,"he":"עליונות ביען שהכתר הוא נעלם כאשר באר שם. אמר בכללות המאמר הזה כי מציאות ג' מוחות \nהנכללות בחכמה שבכתר הם ג' ספי' ובאים שתי בחינותיה במקום שתי הספי' שהם כתר ובינה \nונמצאת בחינת הדעת שבחכמה במקום הכתר בעצמו כדמפרש ואזיל. ומאחר שבא לבאר ענין ג' \nמוחות שבאריך אנפין אגב אורחיה הורה לנו סדר יניקת המעלות ר\"ל ג' אבות שהם גדולה \nגבורה תפארת יונקים מג' מוחות כי הא' מהם ר\"ל ענין הדעת כאשר יתבאר והוא במקום הכתר \nומשם יניקתם ר\"ל מג' בחינות אלה. ומג' אבות יניקת ג' ענפים שהם נצח הוד יסוד. ועתה \nיובן ענין יניקת הספירות מג' לג' עם היות שהכתר הוא נעלם. ועתה נבא בביאור לשון \nהמאמר בע\"ה. אתר דשרותא אשתכח, פירוש מקום התגלות האצילות והיותו נמצא אלינו ר\"ל כי \nאע\"פ שתחלת האצילות הוא מכ\"ע שהוא אריך אנפין עכ\"ז הוא נעלם ואינו מתגלה לרוב העלמו \nותחלת התגלות דאצילות הוא מז\"א שתחלתו החכמה והוא נק' שירותא לפי שהוא תחלת הגלוי \n"},{"index":5,"he":"ואמר כי אצילותה ומציאותה במציאות הוא מאריך אנפין שהוא הכתר. וז\"ש אתר דשרותא \nאשתכח פי' מקום שהחכמה נאצלה ונמצאת ונגלית הוא מעתיקא קדישא ר\"ל כתר אריך אנפין \nהנקרא ע\"ק. ולשון עתיקא מורה על הקדימה כאשר הורה בפסוק (דניאל ז ט) ועתיק יומין. \nונקרא קדישא כי שם מקור הקדושות כולן, או ירצה כי קדוש פי' נבדל ונעלה והוא קדש \nבערך ז\"א הנאצל בגלוי. ועוד לפי שיש ב' זקנים, זקן זה שקנה חכמה, ויש בסטרא אחרא \nזקן אשמאי כנודע בסוד לבן הארמי. לכן קראו זקן הקדוש פי' בסוד הקדושה ובשמחתו לא \nיתערב זר. דאתנהיר ממזלא, פי' כי שרותא הזאת שאמר אינה מאירה מצד עצם הכתר כי הוא \nנעלם תכלית ההעלם אלא מצד בחי' מתגלת שבו שהוא סוד דיקנא דע\"ק דיקנא דא\"א והיא \nנקראת מזלא. והוא סוד בחינת הבינה שבכתר כאשר יתבאר בספר הנז'. ונקראת בחינה זו \nבכתר בשם מזל להורות על בחינה המשפעת שבכ\"ע שהוא משפיע בה בז\"א כי אותה בחי' יקרא \n"},{"index":6,"he":"מזל מלשון יזל מים מדליו (במדבר כד ז). ונוזלים מן לבנון (שה\"ש ד טו). והכוונה עתה \nאעפ\"י שהכתר היה נאצל, תחלת התגלות האצי' הוא בחכמה בבחינת קבלתה מכ\"ע. ונמצא לפ\"ז \nכי בחינת דיקנא שבכתר משפיע בבחינה ראשונה דז\"א שהיא חכמה וזהו הנרצה באומרו \nדאתנהיר ממזלא וכן הדרך כי בחי' אחרונה של זו משפעת בראשונה ובחינה ראשונה של חכמה \nהיא תחלת ההתגלות. הוא נהירו דחכמתא דאתפשטא לל\"ב עיבר. קודם פירושו צריכין אנו \nלהקדים כי ב' חכמות הן ועליהם נאמר (משלי א כ) חכמות בחוץ תרונה. וכדפי' הרשב\"י ע\"ה \nבאידרא והם חכמה נעלמת שבכתר והיא מוחא דא\"א וזו נקראת מוחא סתימאה שאינה נפתחת \nאפי' אל הבינה ונתיבותיה לא נודעו. וזו נקרא מוחא דשקיט על דורדייה שאינו מתפשט כלל \nכמו שפי' שם הרשב\"י ע\"ה. אמנם מוחא דזעיר אנפין היא חכמה הנאצלת היא מתפשטת ומתגלית \nמצד נתיבותיה המתפשטים ממנה אל הבינה. ולא שהיא נגלית ממש אלא שאינה נעלמת כהעלם \n"},{"index":7,"he":"החכמה העליונה שבכתר. והרחבנו פי' ענין זה בפי' האדרא בספר הנזכר. והנה אצילות \nהחכמה המתגלית היא מהחכמה הנעלמה. ועתה בזה אמר כי השרותא הנזכר היא החכמה ומפני \nשהן שתי חכמות כדפירש' אמר דהיינו אותה החכמה המתגלית המתפשטת לל\"ב, משא\"כ החכמה \nהנעלמת כדפי'. ואמר ונפקין מההוא מוחא, פי' כי החכמה הזאת ול\"ב נתיבותיה הם מתאצלים \nונמצאין מהחכמה הנעלמה שבכתר שהיא מוחא דעתיקא קדישא מוחא דאריך אנפין. והוכרח לומר \nכן שלא נטעה לומר שהחכמה הזאת נאצלת מעצם הכתר, שא\"כ נמצא שעצם הכתר מתגלה וזה אינו \nכמו שהפליג שם בהעלמו. לכן אמר כי מוצאה ואצילותה הוא מחכמה שבכתר. ואית דגרסי \nמההוא סתימאה והכוונה על החכמה הסתומה שבכתר, ועכ\"ז היותר נכון מההוא מוחא והכונה \nמוחא דאריך אנפין. ואפשר היות הגרסא האמיתית מההוא מוחא סתימאה והכל ענין אחד. וסוד \nמנהירו דביה. הכוונה על החסד שבתוך החכמה שבתוך הכתר ודבר זה מבואר ומוכרח באדרא \n"},{"index":8,"he":"כמו שנבאר בספר אור יקר בשער ז' סימן ט\"ו. ומה דעתיקא קדישא נהיר וכו'. הוקשה לו \nלפי דבריו תרתי. חדא אחר שאין אצילות החכמה מהכתר כדפי' אלא מבחינת החכמה הנעלמת \nא\"כ מאי קאמר דשרותא אשתכח מע\"ק כדפי' לעיל. ולזה תירץ ומה דע\"ק נהיר כו' דא היא. \nפי' מה שכל עצם הכתר מתגלה אינו אלא זאת. ואחר שאין לכתר גלוי אחר אלא החכמה ראוי \nשניחס אצילותה אליו. שוב הוקשה לו שנית למה אמר שהחכמה הוא שרותא שהרי לפי האמת \nהכתר וכל תקוניו הם ראשית לכל הנאצלים. ותירץ כי אין הכוונה באמרו שרותא ראשית \nהנאצלים אלא ראשית גלויים והכתר אינו מתגלה וז\"ש ושרותא ממה דאתגלייא הוה פי' החכמה \nהזאת כדפי'. ואתעבידא לתלת רישין, הכונה אל ג' בחינות אשר האחד כנגד הכתר הוא הדעת \nב' כנגד חכמה ג' כנגד בינה, והן ג' מוחות כי לעולם מוח הוא בחכמה כדמוכח בזהר ולכן \nהמוח נעשה ג' רישין בג' חללין כדמוכח שם באידרא. ורישא חדא כליל, פי' כי שלשתם הם \n"},{"index":9,"he":"בחכמה נגד ג' בחינותיה הכלולות יחד והיא נקרא גולגלתא כדפי'. ואינון תלת מתפשטין \nבז\"א, הוא כללות האצילות עד המלכות. ובערך א\"א וקשוטיו ותיקוניו נקרא הכל ז\"א. \nוענין התפשטו בזעיר אנפין מפרש לקמיה. ומאילין נהרין כלא, פי' ג' קוין שהן גג\"ת וכן \nנה\"י והן חסד דין רחמים וכדמסיק. והענין כי אין יניקתם ממש מכתר לרוב העלמו אם לא \nע\"י בחינה הזאת שהוא מוחא דז\"א כדפי'. והן ג' שרשים חכמה שורש אל החסד דעת שרש אל \nהרחמים בינה שורש אל הדין. ואתגליף האי חכמתא כו', הכוונה לבאר סדר ג' מוחות בזעיר \nאנפין היותם ג' ראשים דכלולין כחד כדפי'. ואמר כי החכמה הכלולה מג' ראשים היא בעצמה \nנתגלה ונתחקקה והאצילה הבינה מתוך הבחי' השלישית ולכן אמר בבחינה זו ואפיק מה שלא \nנאמר כן בכל שאר הבחינות. ואפיק חד נהרא פירוש הבינה שהוא הנהר והוא יוצא מעדן שהוא \nהחכמה וענין יוצא היינו לישנא דאפיק דקאמר שהוא אצילותה להשקות את הגן שהם ז' \n"},{"index":10,"he":"נטיעות שהן ז' ימי הבנין כאשר נתבאר. ואעיל ברישא דז\"א, היינו מוח ראשון מלמטה \nלמעלה בז\"א. ושם אתעביד חד מוחא, ומתמן אתמשך ונגיד בכל גופא, ירצה התפשטות הבינה \nמרישא דזעיר בשש ספי' שבז\"א דהיינו שנמשך מהראש להשקות הגוף. והכונה שמעצם החכמה \nמתגלפים במציאותה ואח\"כ ממקומה נמשכת להשקות את הגוף דהיינו בנטיעות הגן שהן ו' \nקצוות שעם הת\"ת הנקרא גוף שבו ו' שבשם שזעיר אנפין הוא הת\"ת כמו שנאריך ביאורו בס' \nאור יקר. ואמר שמשם מראש ז\"א שבת\"ת שהוא כללות ג' ראשונות שבו נמשכת הבינה להשקות \nשאר הנטיעות שהן ו' קצוות שבו דהיינו גוף כדפי'. תו אתגליף האי חכמתא כו'. היא \nבחינת החכמה בעצמה. ולא אמר ואפיק מפני שאין אצילות מתחדשות אלא המשכה שהוא התפשטות \nאורה דרישא דז\"א דהיינו בחינת גולגלתא הכוללת שלשתן על ז\"א ובה נעשה מוח שני. ההוא \nנהירו דאתמשך, אפשר היותו מוסב למעלה ואהדר לגבי חכמתא. והיותר נכון שהוא נמשך למטה \n"},{"index":11,"he":"וירצה ההוא נהירו דאתמשך מניה אלין תרין משיכין דהיינו חכמה הכוללת הבינה והחכמה \nבמציאות חכמה. אתגלפו, פי' נחקקו שתי בחינות אלה לבחינת עצמם שהיא חכמה ובינה ממש. \nואין אתגליפו זה כענין גליפו הנזכר למעלה כי למעלה נתגלה להתפשט אל ז\"א וכאן \nאתגליפו אל בחינת עצמם כדפי'. וענין הגליפה וההתראות הזה הוא כדי להתיחד כדי להאציל \nמוח שלישי כמו שנבאר בע\"ה. ואתחברן כחד ע\"י חד משיכו וכו'. יען כי לבאר לשון זה \nצריך לבאר ענין הדעת והוא ענין נכבד מאד וארוך וביאורו יפה לכן ראינו ליחד לו פרק \nבפני עצמו: \n \n"},{"index":12,"he":"שער ג פרק ח\nפרק שמיני: \nבו יתבאר ענין הדעת בעזרת חונן הדעת. הדעת הוא הנקרא ת\"ת בערך מציאותו העליון הוא \nמציאות נבחר ויפה. והענין כי הכתר עקרו קו הרחמים עם היות שהוא כולל כל הג' קוים קו \nחסד וקו רחמים וקו דין. ואין המעיין יכול לעמוד על ענין הזה עד שער מהות והנהגה שבו \nיתבאר הענין הזה בארוכה בס\"ד. והנה מן הכתר נאצל כל קו הרחמים שהוא הת\"ת והיסוד \nוהמלכות כאשר יתבאר בשער סדר האצילות בעה\"ו. והנה הת\"ת לו מציאות נעלם ונבחר בכתר \nוהמציאות ההוא כולל ו' קצוות וכן נתבאר בזוהר פ' פנחס (דף ר\"כ ע\"ב) בפסוק כל אשר \nתמצא ידך כו' כי אין מעשה וחשבון וחכמה ודעת וכו' ופירשו ודעת דא איהו רזא דשית \nסטרין דתליין במחשבה ואקרון עלמא דההיא מחשבה עכ\"ל. פי' כי דעת סוד העלם ו\"ק למעלה \nבמחשבה פי' שורש הו\"ק שהן שש ספירות ששת ימים הכלולים בוא\"ו של שם ששרשם הוא נעלם \nבמקור העליון. ואמר שנקרא עלמא דההיא מחשבה. פי' עולם הוא ההיקף דהיינו ששת ימים \n"},{"index":13,"he":"שהם ימי ההיקף ואלו מפני שהם היקף העליון נקראים עלמא דההוא מחשבה דהיינו כתר וחכמה \nדהא והא איתנהו לענין הדעת. עוד בס' התיקו' (תקונא כא דף מ\"ז) וז\"ל בגין דנשמתא \nאיהו נשמת חיים בינה דנטלא מחכמה. נפש מלכות תבונה. רוח ת\"ת ואיהו דעת כליל \nתרווייהו עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו עכ\"ל. ופירוש כי הנשמה היא מבינה ונקראת נשמת \nחיים מפני שמקבלת מחכמה שהוא מקור החיים (קהלת ז יב) וכתיב החכמה תחיה בעליה, וז\"ש \nדנטלא מחכמה. נפש מלכות תבונה, פי' כי המלכות מצד הבינה נקראת תבונה וכן באר הרשב\"י \nע\"ה במקום אחר ויתבאר בשער ערכי הכנויים (בערך תבונה). וכיון לומר זה מפני שמצד \nהבחינה הזאת היא מתיחדת עם הבינה ע\"י ת\"ת ומצד זה נקראת היא נפש שהיא מתיחדת עם \nהנשמה ע\"י רוח ת\"ת דאיהו דעת. ואפשר שכיון שלעולם דעת מורה יחוד כאשר יתבאר ואמר \nשרוח דא יחוד הבינה והמלכות ולכן נקרא דעת שהוא כולל שתיהן עליה אתמר ובדעת חדרים \n"},{"index":14,"he":"ימלאו והוא סוד גדול. וכאן כיון לבאר לנו יחוד הת\"ת עם הבינה והכריחו מן הענין הזה \nכי חדרים הם בבינה והחדרים הם ו' קצוות הנעלמות בבינה והם שרש לשש קצוות שש ספי' \nהבנין והם בית והיכל וגוף אל הדעת לפי שהדעת נשמה אליהם מפני שהדעת הוא מציאות שש \nקצות מהחכמה ולמעלה, וכמו שהחכמה זכר נגד הבינה והבינה היכל אל החכמה כן הו\"ק חדרים \nהעולים לאלף אלפי אלפים הם היכל הדעת והדעת שורש להם והוא מקור ושרש ונשמה אליהם. \nואיך שיהיה למדנו היות מציאות הת\"ת נק' דעת והוא כולל שית סיטרין [ג]. עוד נתבאר \nקצת הענין הזה בר\"מ [ד] וז\"ל ובגין דתרועה איהו בדעת ואיהו עמודא דאמצעיתא ע\"כ. \nהורה בפי' היות הדעת ת\"ת אלא ודאי שיהיה מציאותו העליון כמו שהוכחנו מתוך שאר \nהמאמרים. עוד בר\"מ (תצא דף ר\"פ ע\"ב) וז\"ל במראה אליו אתודע. במראה, אימא עלאה אתודע \nבדעת ב\"ן י\"ה. בחלום אדבר בו ה' בתראה עכ\"ל. ואמר דעת ב\"ן י\"ה להורות שהוא מציאות \n"},{"index":15,"he":"הנעלם השוכב בחיק אב ואם שהם י\"ה. ולהיות כי עקרו מתפשט בתוך הבינה כדפי' ובדעת \nחדרים ימלאו לכן צרוף בינה הוא ב\"ן י\"ה. ואחר שנתעוררנו על ענין הדעת היות מציאותו \nהנעלם של הת\"ת נקדים עוד כי מסגולת הדעת הוא לייחד החכמה והבינה. וכן באר הרשב\"י \nע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף צ\"ה ע\"ב) וז\"ל בראשית ב' תרין חכמה ובינה. תליתאה יראת \nה' ראשית דעת ובהאי דעת אתמר והאדם ידע את חוה אשתו דלית זווגא אלא בדעת דאיהו \nעמודא דאמציעותא וכמה דאיהו עמודא דאמציעותא יחוד דאבא ואימא הכי לתתא צדיק יחוד \nדעמודא דאמציעותא ושכינתא תתאה. וגוף וברית עלייהו אתמר כי אל דעות ה' ותרוייהו \nעדו\"ת דלית עדות פחות מתרוייהו והאי איהו בין (לפנינו איתא והאי בן איהו יחודא \nדאו\"א) אבא ואימא עכ\"ל. וזהו פירושו. כונת הרשב\"י ע\"ה במאמר הזה לבאר כי מלת בראשית \nכולל ג' ספירות שהם חכמה ובינה ודעת. ופירוש כיצד, כי הב' רומז ב' שהם החכמה והבינה \n"},{"index":16,"he":"שהם זכר ונקבה מזדווגים על ידי הדעת כדמסיק וז\"ש בי\"ת תרין וכו'. תליתאה יראת יהו\"ה \nוכו', הכונה כי אותיות ראשית הנשאר מבראשית הוא הדעת. ונקרא ראשית דכתיב (משלי א ז) \nיראת ה' ראשית דעת והכונה בפסוק לפי דרך פשט הכתוב הוא יראת ה' הוא ראשית לדעת \nוקודם אליו. אמנם לפי פי' הרשב\"י ע\"ה הכונה יראת ה' שהיא הבינה ראשית וקודם אליה \nהוא הדעת כי הדעת ראשית ליראת ה' כאמרם ז\"ל (אבות פ\"ב) אין בור ירא חטא. ובהאי דעת \nוכו', הוקשה לו שנאמר כי הדעת שהוא ת\"ת לפי האמת שיהיה קודם אל הבינה. והביא ראיה \nורצה להכריח הענין ואמר ובהאי דעת וכו'. כבר נתבאר כי אדם הראשון הוא חכמה כמו \nשנתבאר בשער ערכי הכנויים בערך מה שמו ומה שם בנו. וחוה במקום בינה וע\"כ נקראת \n(בראשית ג כ) אם כל חי. ואמר כי בהאי דעת אתמר (שם ד א) והאדם ידע. כי ידע מלשון \nדעת דלית זווגא אלא בדעת. שלא נאמר שפי' והאדם ידע פי' ידיעות זווג אבל זווג הזה לא \n"},{"index":17,"he":"הי' ע\"י אמצעי ולז\"א דלית זווגא אלא בדעת פי' כי אחר שלשון דעת הוא לשון זווג א\"כ \nהזווג יוכרח היותו ע\"י אמצעי כמו הברית המייחד אדם ואשתו ואחר שאין הזווג אלא בדעת \nנמצא שזווג החכמה והבינה הוא ע\"י ת\"ת הנקרא דעת. ומפני שלא נטעה לומר שאמת שהזווג \nוהיחוד ע\"י הת\"ת וסוד הדעת עכ\"ז מי יכריחנו לומר שהדעת למעלה מהבינה שזה היה נקודת \nהמרכז שעליה תסוב גלגל המאמר הזה מראשי ועד סופו. לזה אמר וכמה דעמודא דאמצעותא \nוכו'. וצריך לדקדק כי לפי פשוטן של דברים משמע שכוונתו ללמוד מהת\"ת אל היסוד וזהו \nהפך הסברא, שהיסוד נודע בשערים פעולתו בענין הזווג אמנם הת\"ת נתחדש אלינו במאמר \nהזה, והיאך ילמד מפורש מן הסתום ומלמד ממתלמד. אלא ודאי כונתו להכריח כי הת\"ת למעלה \nמן הבינה, ואמר כמו שמצינו יחוד ע\"י ת\"ת כן מצינו יחוד ע\"י היסוד וכמו שהיסוד למעלה \nמהמלכות שהיא הנקבה המתייחדת עם הת\"ת הזכר על ידו והוא עומד בין שניהם כן בהכרח \n"},{"index":18,"he":"נדון אל ענין הת\"ת שודאי הוא למעלה מהבינה בינה ובין החכמה. וז\"ש כמה דאיהו עמודא \nדאמציעותא יחודא דאבא ואמא כדפי' מהכרח פסוק והאדם ידע, כן מצינו יחוד ע\"י הצדיק \nמהת\"ת והמלכות. וכמו שהיסוד בין הת\"ת והמלכות ולמעלה מן המלכות, כן הכרח בדעת שהוא \nת\"ת במציאותו הנעלם שהוא למעלה מהבינה כדי ליחדה עם בעלה שהיא החכמה. ונמצא לפי זה \nדעת ראשית לבינה כדפי'. ועתה בזה יצדק מלת ראשית בת\"ת דהיינו במציאות דעת. ואמר \nושכינתא תתא\"ה להורות על מציאותה אחר הקטרוג שהיא למטה מהיסוד, שאחר עלייתה אז תהיה \nלמעלה מהיסוד. ואלי ענין יחודה אז נבאר בשער המיעוט בס\"ד. וגוף וברית עלייהו אתמר \nכי אל דעות ה', פירוש רצה להכריח מציאות יחוד חכמה ובינה על ידי הת\"ת. כי נאמר שאין \nיחודם כלל על ידו ונמצא שלעולם שאין הת\"ת למעלה מהבינה. לזה אמר גוף וברית דהיינו \nתפארת ויסוד וכוון לקראם בשם גוף וברית להראות כי כמו שהוא נעלם ומסתתר בתוך הגוף \n"},{"index":19,"he":"לכן יש כח בגוף ליחד למעלה כמו שפירש בתיקו' שאין יחוד האמיתי אלא על ידי היסוד ואם \nלאו הוא ערוה לכן אמר גוף וברית עלייהו אתמר כי אל דעו\"ת ה'. תרי, דהיינו דעת יסוד \nודעת תפארת. הורה שפעולת תפארת והיסוד שוה אל היחוד. וכן בצירוף דעות הוא עדו\"ת \nואין עדות פחות משנים ולכן בהכרח הם שנים דהיינו תפארת ויסוד. ואחר שהכרחנו שהם שני \nמעידים מיחדים א\"כ הוכרח דהאי איהו בין אבא ואמא דהיינו דעת עליון תפארת. כי יסוד \nיחודו למטה, דאפכא לא שייך, וכן לומר שהוא למטה משניהם לא שייך לומר כמו שהוכיח, \nולכן אמר והאי איהו בין אבא ואימא בין שניהם ממש. או אפשר לפרש בדרך אחרת בגוף \nוברית, כי כוון להכריח כי לעולם היסוד למעלה מהמלכות כאמרו גוף וברית כמפורסם כי \nמשך הגוף הוא הברית בדברי האלקיי במקומות רבים גוף וברית חשבינן חד וכו' להורות כי \nאף כאשר יהיה אור הלבנה כאור החמה ותעלה אל מקומה הרמתה ויהיה היסוד העשירי ועל כל \n"},{"index":20,"he":"זה יהיה אל היסוד בערך הזווג מהלכים ויעלה אל בין שניהם כדמוכח מענין גוף וברית \nוהברית בין איש לאשתו וכמו שיתבאר הענין הזה בשער המיעוט בס\"ד. ועלייהו אתמר (ש\"א ב \nג) כי אל דעות ה'. כוון להכריח ענין זה מאמרו כי אל דעות ה' ודרשו (רז\"ל ברכות לג) \nגדולה דיעה שנתנה בין ב' אותיות שהם ב' שמות, ואם אמת שהיסוד העשירי ואל הזווג מיחד \nממכון שבתו, אם כן אין דעה בין שני שמות שהרי אחד משתי הדיעות הוא למטה ואין שם \nלמטה ממנו אלא אדרבה גדול שם שהוא בין שתי דעות אלא מאי אית לך למימר שעולה שם אל \nהיחוד כדפי'. ואמר עוד ותרוייהו עדות וכו' פי' צרוף דעו\"ת הוא עדו\"ת ואין עדות פחות \nמשנים ובפרט בענין דיני נפשות שצריך שיבאו ויעידו שניהם כאחד ואם לאו אין עדותן \nמצטרפין וזהו שאמר ולית עדות וכו'. והאי איהו בין אבא ואימא, פירוש מאחר שהכרחנו \nשהיסוד לעולם אל היחוד בין שתי הספירות המתיחדות א\"כ משם נלמד אל הת\"ת כי לעולם הוא \n"},{"index":21,"he":"אל היחוד דעת בין אבא ואימא בין שניהם ממש למעלה מהבינה, ולפיכך נקרא ראשית שהוא \nראשית ליראת ה' שהיא הבינה כדפיר': \nואחר שנתבאר ענין הדעת כראוי ויחודו בין אבא ואימא נבא לבאר שאר המאמר [מהאדרא] \nשאנו בביאורו. כי החכמה והבינה שהם תרין משיכין דאתגליפו כמו שפי' בפ' הקודם הם \nמתחברין פי' מזדווגין ע\"י חד משיכו מעמיקא דבירא הוא הדעת הנמשך מהכתר הנק' עומק \nהבאר והיא הבחי' העליונה שבחכמה וכדי להמשיך הדעת אל המוח הג' הן צריכין להתיחד ע\"י \nמשיכו דעמיקא דבירא. והטעם שנקרא כתר עומק הבאר הוא כאלו נאמר מציאות הבאר היא בינה \nשנקראת באר כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בע\"ה, וממנו שופעים מים חיים על ידי החכמה \nשהם כתליו המעמיקים. ועמקו שהוא תחתיתו שמתוכו שופע המים הוא הכתר. ועל ידי הדעת \nהמתאצל מהכתר ונמשך ממנו אל בין שניהם בעצם החכמה הם מתייחדים ומקבלים זה מזה. ועל \nידי הדעת שתי תהומות אלה נבקעים זה מקבל וזה משפיע, ומתאצל בין שניהם מציאות הדעת \n"},{"index":22,"he":"הנעלם ונמשך אל ראש זעיר אנפין ונעשה מוח ג' כדמפרש ואזיל. ומתמן אתמשיך ועייל בגו \nגופא. הדעת הזה מתפשט בתוך שש קצוות כי הדעת הם שש עליונות וגוף שש תחתונות \nוהתחתונות גוף ממש אל העליונות והעליונות נשמה אל הספירות הששה תחתונות. ושם ממלא \nאדרין ואכסדרין כדפי', וענין אדרין ואכסדרין אין זה מקום ביאורו. ואלין נהרין, \nפירוש אילין ב' בחינות שהם (נגד) חכמה ובינה הם מאירות מכח החכמה הראשונה הקדומה \nשהיא בחינתה בכתר, וזה שאמר מנהירו דההוא מוחא עילאה סתימאה וכו' פירוש בחינת חכמה \nשבכתר שהיא מוח עליון ומוח ג' שבאריך אנפין. דאתנהיר במזלא, פירוש שהיא מאירה אותה \nהחכמה העליונה שבתוך הכתר ממש בבחינתו הנקרא מזל שהיא בעתיקא קדישא שהיא חכמה \nסתימאה כדפי' בפרק הקודם. וכלא דא בדא תליא וכו', פי' הבחינות האלה תלויות בסוד \nבחינתן בכתר אריך אנפין וכן לענין היניקה כי חיות התחתונות תלוי בעליונות. עד \n"},{"index":23,"he":"דאשתמודע [דכולא חד], בזה ניכר אחדותן והן מקבילות הלולאות. ועם היות שאנו אומרים \nאריך אנפין וזעיר אנפין עכ\"ז כלא חד, מאחר שאין למעלה אלא בחינות מציאות מה שלמטה. \nוכלא הוא עתיקא, פי' ג' בחינות האלה הן ג' ראשונות ששלשתן באריך אנפין וממנו נמשכין \nוהכל אחד ולא אתפריש מניה כלום ח\"ו. אלין תלת נהורין נהרין לתלת אחרנין, פי' ג' \nמוחות אלה שהן ג' בחינות ראשונות הן משפיעות לגג\"ת כי כן דרך יניקתם גדולה מצד חכמה \nממש גבורה מצד הבינה ממש ת\"ת בסוד הדעת מצד הבחינה העליונה כתר. ואלו ג' נקראו אבות \nונה\"י הם כמו בנים בערכם כי כל מה שיש באלו יש באלו אלא אלו הם אבות ואלו בנים אלו \nממנן ואלו שליחן כמו שפי' רשב\"י ע\"ה במקומות הרבה. וכלא נהיר מאתר חד, דהיינו \nמציאות הכתר בעצמו שבו ג' בחינות אלו נעלמות בסוד א\"ק אור צח א\"מ כאשר ית' בשער \nהצחצחות בס\"ד. וטעם שלא הזכיר המלכות, מפני שהיא נוקבא וז\"א כולל הכל, ולא בא אלא \n"},{"index":24,"he":"ללמדנו מציאות ג' קווין נמשכין מג' בחינות, קו החסד מבחינת החכמה קו הדין מבחינת \nבינה קו הרחמים מבחינת הדעת והכתר כדפירשתי לעיל. אבל המלכות היא כוללת ג' בחינת \nהאלה ואין לדבר בה ביחס הדרוש הזה. ובזה נשלם ביאור המאמר. ואגב אורחין למדנו ענין \nהדעת שאין ענינו כמו שחשב הרש\"ט שדימה לעשותו ספירה בפני עצמה ואין הענין כך אלא \nשהוא מציאות הת\"ת הנעלם כדפי' בריש פירקין. וכמו שאין ראוי למנות הספירות בפני עצמן \nוכמה מציאיות אחרות שיש לספי' בזולת התפארת כמו שיתבאר בשער המציאות בס\"ד, כן אין \nראוי למנות הדעת לספירה בפני עצמו כלל. ואגב אורחא נתבאר כי אמרו אתר דשרותא אשתכח \nאין הכונה ששם הוא תחלת האצילות ומנין הספירות כאשר חשב ח\"ו. אלא הכתר הוא במנין \nהספירות. אמנם הכוונה באומרו אתר דשרותא פי' תחלת הגלוי וההשגה כענין שמבאר אותה \nרוב פעמים בזהר שרותא דקיימא לשאלא אל הבינה וכן שרותא דקיימא לשאלא ולאתבא אל \n"},{"index":25,"he":"החסד. והכל לענין הגלוי וכמו שפי' הרשב\"י ע\"ה במאמר האחרון שהעתקנו בפ\"ג. והנה בזה \nנכלל השער המפואר הזה ומהאל נשאל הסליחה והמחילה והכפרה על הכלל ועל הפרט אמן: \n \n"}]}
