{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-121","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":121,"title":"קטע 121","hebrewTitle":"קטע 121","segments":[{"index":1,"he":"ענג פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ה דף פ\"ה ע\"ב) שהוא כללות ג' שבתות שהם בינה \nתפארת ומלכות. והמלה הזאת ראשי תיבות \"עדן \"נהר \"גן. פירש עד\"ן בינה עם חכמה וכתר \nהנכלל בהם. נהר תפארת שהוא הנהר היוצא מעדן ומשקה הגן שהיא המלכות. וכל זה נרמז \nבתיבת ענ\"ג. ובזהר פ' אמור (דף צ\"ד.) פי' כי הענג והתענוג הוא בבינה וזהו והתענג על \nה' (תהלים לז ד) דייקא דהיינו בינה ואפשר לומר כי הבינה נקרא ענג בהיות מתעלם בתוכה \nהת\"ת והמלכות: \nענוה פי' ת\"ת בסוד הדעת המתעלם שהוא מרכבתו של מרע\"ה ועליו נאמר (במדבר יב) והאיש \nמשה עניו מאד. ומה שפי' רז\"ל (בשה\"ש רבה פ\"א) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה \nעקב לסוליתה כו', פי' כי המלכות נקראת יראה מצד השמאל ונקראת חכמה מצד הימין \nולהיותה מגברת השמאל על הימין מצדה לכן ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י) כי לעולם \nהיראה גובר מצד המדה זו. ועכ\"ז היא עקב וכסא לבעלה הנקרא עניו בסוד הדעת. ולהיות \n"},{"index":2,"he":"שהיא לפעמים עטרת בעלה לכן אמרו שבבחינת ענוה הוא עטרה לעולם עליה והיינו בסוד הדעת \nשהוא עולה עד הכתר (ע' בתקוני ז\"ח דף קל\"ז וז\"ל ובג\"ד עקב ענוה יראת ה' כו'. ע\"ש \nובהקדמה ד\"ח ע\"א): \nעני יש עני ועניה. עני הוא היסוד ועניה המלכות. ועל צדיק אמר הרשב\"י ע\"ה דלית ליה \nמדליה כלום [קי] ושניהם נקראים עניים. ויש מתמיהים על ענין דלית לה מגרמה כלום. \nואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא. כי כמו שהירח הוא עצם לטוש אין בו אור כלל אלא מה \nשמקבלת מהשמש כן המלכות אין לה אור מעצמה אלא מה שמקבלת מהת\"ת והיא לווה ממנו האור \nומשפעת למטה. ואם יקשה המקשה אם כן שאין לה אור אין לה פעולה, ואם כן היאך שאר \nהספירות כלולות מעשר כיון שהמלכות אין לה אור אינם אלא תשעה. לזה נשיב כי כמו \nשבהעדר אור הלבנה לא נאמר שנתבטל כוכב לבנה מן העולם שאינו כן ודאי. אלא כאשר היא \nבמלואה פעולותיה בחוזק, ובימי חסרונה יש לה פעולה אבל לא כל כך כמו קודם בהיות האור \n"},{"index":3,"he":"נובעת ממנה. כן הענין במלכות כי לא תבטל הספירה מפני מיעוט אורה ושפעה, אלא יעדר \nאורה וימעט ותשאר כמו האבן ספיר שיהיה נצוץ השמש מכה בו ויהיה מאיר אור חזק בעצם. \nובהעדר האור וניצוץ השמש המכה בו לא מפני זה יתבטל ויתחשך מכל וכל. ואם נאמר בו חשך \nיהיה על העדר האור הרב ההוא לא מפני שאין לה אור כלל. ואפילו אם נאמר דלית לה מגרמה \nכלל, פי' שאין לה אור כלל מאותו האור שהיה נשפע אליה קודם שבסבתו היה מאיר האור \nהחזק ההוא. ועכ\"ז פעולותיה לא יתבטלו כדמיון הלבנה שפי' שאינה מתבטלת מכל וכל. אמנם \nיתמעט ויתרבה אורה לפי המקום ולפי הזמן. וכמו שבארנו במלכות שהוא עניה דלית לה \nמגרמה כלום כן נבאר ביסוד שאמר עליו עני דלית ליה מדיליה כלום: \nענן הוא החסד ופי' הרשב\"י ע\"ה (בזהר אמור דק\"ג. ובתיקונא ל' דף ע\"ב ע\"ב) כי המלכות \nמצד החסד נקראת ענן. ושבעה ענני כבוד היו ז' ספירות שבשכינה ולכן נקרא ענני כבוד \n"},{"index":4,"he":"וכבוד היא המלכות כדפי' בערכו: \nענף עץ אבות. ג' אבות שהם גדולה גבורה ת\"ת נקראים ענף עת אבות. ולכן ההדס משולש \nלרמוז אל שלשתם. וראוי לדעת כי כאשר הם נקראים ענף עץ אבות הם נכללים כל א' בחבירו \nעד שכל שלשתם בכל אחד ולכן צריך ג' בדי הדס ושלשה שלשה בחד קינא. לרמוז אל האחדות \nהשוה ואל המזיגה היקרה. ועיקר הענף הוא בת\"ת הכולל אותם ומעובה בהם וכן פירשו בזהר \nפרשה ויקרא (דף כ\"ד.) וכן משמע מלשון עץ וענף: \nעפר היא מדת המלכות ונקראת עפר כי כן הוא סוד יסוד העפר בד' יסודות עליונים כדפי' \nבשערים הקודמים וכן היא עושה פירות כמו העפר העושה פירות. וכן בארו בזהר פ' (וישלח \nדף ק\"ע ע\"ב). ויש מי שפי' עפר ג\"כ בבינה. ובזהר פ' נשא דף קכ\"ה ובפ' בלק (דף ר\"י \nע\"ב) פירוש כי עפר הם כחות הדין אשר במלכות בסוד הדין שהיא הבחינה התחתונה אשר לה \nבסוד התכלת וזה עפר שהוא תחתון. וכן אותם כחות הדין הם למטה בבחינה התחתונה כן \n"},{"index":5,"he":"נתבאר שם. וא\"כ בסוד בחינה זו תקרא המלכות עפר. ובפרשת בראשית (דף מ\"ט.) פירש כי \nהמלכות נקראת עפר בשעת יניקתה מן הת\"ת בהיותו נקרא עופר. כנראה שדווקא בעת תגבורת \nצד הגבורה: \nעץ הרבה עצים יש כמו שנבאר אמנם עץ סתם הוא הת\"ת כי האדם עץ השדה (דברים כ יט). \nאמנם לפעמים נקרא עץ החיים. והטעם כי העץ הזה שהוא עץ האצילות בכלל יונק החיים \nמהחכמה וכן פי' בזהר במקומות רבים (ע' בזהר שמיני דף מ'. ובדמ\"א ע\"א) ובפרט בר\"מ \n(משפטים דף קי\"ז.) וז\"ל עץ החיים ת\"ת חיים דיליה חכמה ובינה כו'. וכן פירש בתקונים. \nועליו נאמר שהוא מהלך ת\"ק שנה שהוא ה' ספירות כל א' כלול מעשר ועשר מעשר הם ת\"ק. \nויסוד נקרא עץ נחמד לפי שבו יופי המראות וכן נקרא ת\"ת לשון פאר. ולפי הפירושים האלה \nלא יקראו נחמד למראה אלא בבחינת היותם כלולים גווני הספירות ומתגלים בהם ומתראים \nבהם אם ביסוד אם בת\"ת. ויש עץ פרי והיא המלכות. ונקראת עץ פרי מפני שהיא האילן ששם \n"},{"index":6,"he":"פירות ונשמות הנשפעים בתוכה ממעלה וכן נתבאר בזהר פ' ויחי (דף רל\"ח.). ויש עץ הדעת \nטוב ורע ולפעמים קורא הרשב\"י ע\"ה בספריו למלכות עץ הדעת טוב ורע. ואין להתפתות \nולומר שבמלכות יש בה רע ח\"ו כי שם זה מושאל בה מפני שתחתיה הטוב ורע. אמנם עץ הדעת \nהוא המלכות שהוא עץ מתייחדה עם הדעת העליון. ותחתיה טוב ורע. טוב היינו מטטרו\"ן, \nורע זה סמא\"ל. כן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נג דף פה. ובתקוני ז\"ח דף \nקכ\"ד.). עוד פי' שם (בז\"ח הנ\"ל) כי ג\"כ הבריאה נקרא עץ הדעת טוב ורע. ואין ספק שאין \nבה רע כלל כמו שבארנו בשער אבי\"ע ויתייחס בה על דרך שיתייחס במלכות. ולפעמים יושאל \nשם זה במלכות לסבה אחרת שהיא יונקת מעומק טוב ועומק רע שהם גדולה וגבורה וכן נתבאר \nבזהר פרשת בראשית (דף ל\"ה.). ויש עץ שתול ועץ נטוע שתול הוא מסטרא דמטטרון דאית ביה \nעקירה והנחה לפעמים נפרד ועקור מן הקדושה, לפעמים מונח ומיוחד בקדושה. הכונ' לפעמים \n"},{"index":7,"he":"יש לו אור מלמעלה לפעמים אין לו אור מלמעלה. לעיתים מיוחד עם השכינה ולפעמים לא כמו \nשבארנו בשער אבי\"ע. אבל עץ נטוע הוא הת\"ת בסוד תמידות היחוד כענין אני ה' וכבודי \nלאחר לא אתן וגו' (ישעיה מב ח). ולכן לעולם הוא נטוע ואין לו שתילה כמטטרו\"ן: \nעצב ועצבון בארו בזוהר פרשת נח (דף ע\"א) וז\"ל עצבון עציבו ורוגזא בלא נהירו דאנפין \nכד אתחשכא סיהרא וברכאן לא משתכחין. בעצבון סטרא דרוחא אחרא דמנע ברכאן מעלמא עכ\"ל. \nוהכוונה כי בהיות חסר האור והשפע העליון והדין הווה והקליפות יונקים, אז נקרא עצבון \n[קיא]: \nעצה פירשו רז\"ל (ברכות ס\"א) כליות יועצות והכוונה כי נצח והוד שהם הכליות כדפירשנו \nבערכם הם המשפיעים עצה למלכות וכן ביארו בזהר (בלק דף קצ\"ג ע\"ב) הנצח וההוד נקראים \nעצות מרחוק. והטעם שהם מיעצות הנביאים ואין הנבואה באה אלא [על] ידי מלכות. לכן אנו \nאומרים שכמו שאלו נקראים נביאים והנבואה היא המלכות כן הם נקראים עצות יועצים \n"},{"index":8,"he":"והמלכות עצה: \nעצי שטים פירש רבי משה כי נצח והוד נקרא עצי שטים שהם עומדים ומקיימים הבנין \nומעמידים המשכן. ואינו הכרח: \nעצם העצם יש לו בחינה שרומז אל הרחמים ובחינה שרומז אל הדין וכן הבשר. העצם \nלבנוניתו רומז אל הרחמים, וקשותו רומז אל הדין. והבשר האודם רומז אל הדין, ורך \nבמישושו רומז אל הרחמים. ולכך פעמים מייחס הרשב\"י ע\"ה זה אל הדין פעמים בחברו. וז\"ל \nבתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ה.) עצם מעצמי דא י' עם ה', ובשר מבשרי ו' עם ה' עכ\"ל. הרי \nבפי' כי חכמה ובינה שהם י' עם ה' נקראים עצם מעצמי בודאי, לרמוז אל ששניהם רחמים \nיותר מהת\"ת ומלכות, ולכן יחסם אל העצם בלבנוניתו. ות\"ת עם המלכות שהם ו' ה', בשר \nמבשרי שהם דין כאדמימות הבשר. ואפשר ג\"כ לומר כי כמו שמדרך הבשר לכסות על העצם \nוהעצם מתלבש בבשר כן חכמה ובינה מתלבשים בת\"ת ומלכות ות\"ת ומלכות מגלים סוד חכמה \nובינה. ובמ\"א בתקונים (תקונא ס\"ה דף צ\"ג.) ז\"ל חד דיצר טוב, וחד דיצר הרע. חדא \n"},{"index":9,"he":"מסטרא דעצם תקיפא דינא קשיא, וחדא מסטרא דבשרא מתמן אינון רכיכא ליבא. ואינון \nדגרמא, אינון קשי קדל. ועל איתתא דאתנטלא מגרמא אמר בן סירא, גרמא דנפל בחולקך כו' \nגררה עכ\"ל. הרי בפירוש שהפך המדות. שאמר כי מצד העצם הוה דינא תקיפא, ומצד הבשר \nרחמים. ובר\"מ (תצא דף רפ\"א ע\"א) וז\"ל איהו א\"ח, אסור וחבוש דלית ליה רשו למפרק ית \nגרמיה דאיהי ד' עצמו דאח. עצם מעצמי קרא לה לגביה בקרקפתא תפילין דרישא, ובשר מבשרי \nקרא לה מסטרא דלבא עכ\"ל. ופי' מבואר כי מצד קרקפתא דתפילין דאיהו כתר המוח, קרא לה \nעצם. ומצד הלב שהוא בינה, נקרא בשר. ובמ\"א (בר\"מ פנחס ד\"רנה ע\"ב) אמר כי המלכות מצד \nהחסד נקרא עצם מעצמי ומצד הגבורה נקרא בשר מבשרי. והענין כדפי' שהם בחינות מתחלפות \nבנמשל. ואין לנו בזה לעת פשרה ממוצעת [קיב]: \nעצם השמים בר\"מ שם פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות נקרא עצם השמים מטעם שהיא נטלת מן הת\"ת \nשהוא נקרא שמים. והיינו עצם משמים [קיג]. ורבי משה פי' כי נצח והוד נקראים עצם \n"},{"index":10,"he":"השמים על שם העצמה הבא להם משמים עד שהם נותנים עצם לכל עצם שתחתיהם. והעיקר כדפי' \nהרשב\"י ע\"ה. ובהיכלות היכל הב' נקרא עצם השמים כמו שנבאר בשער ההיכלות בפ\"ב: \nעצרת המלכות נקרא עצרת ופירש בזהר (בלק דף קצ\"ז ע\"א) שנק' כן מפני שע\"י יופיה \nונעימותה לפני בעלה יושפע עליה שפע רב בלי דקדוק כלל לפי שהיא ראויה אליו ואחרי בוא \nהשפע אליה מעכבת אותו מפני רוע מעללי אדם שאינם ראוים אל הטוב ההוא. וכאשר יתעכב \nהשפע שם אז נקראת עצרת. פי' שהיא עוצרת השפע בידה ואינה משלחת אותו למטה [אלא מעט \nמעט] כדפי' בערך כנס\"י: \nעקב נקראת המלכות וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (בתוס' זהר דף ש\"ו: \nוהובא ג\"כ בהשמטות בראשית דף ט\"ז) והטעם כי כמו שהעקב סוף הגוף כן השכינה סוף \nהמדרגות שבאצילות. וכן יעקב הוא שכינה ופי' אותו בערכו. ורבי משה פי' עקב בחכמה \nוהטעם שהיא עקב לכתר. ואינו ענין לא בעקב ולא בענוה כמו שביארנו (בע' יראה וענוה): \n"},{"index":11,"he":"עקדה בתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות מצד הגבורה נקראת עקדה. ואפשר היות זה בסוד \nקשר הדין ועקידתו. וגבורה נקרא עקוד והיא עקדה: \nעיקר הוא היסוד. והטעם כי הוא יסוד ועיקר ושורש לעולם כדכתיב (משלי י כה) וצדיק \nיסוד עולם ופי' יסוד למלכות כן נתבאר בתקונים: \nעקרה נקראת המלכות והטעם כי היא רחל עקרה עד ישקיף וירא ה' משמים. או ירצה עקרת \nהבית ופי' זה נתבאר בזהר בחילוף המקומות פעמים רבות: \nערב יש ערב גדול ויש ערב קטן בסוד מנחה גדולה ומנחה קטנה. ערב רב הוא משש שעות \nולמעלה ואז כח הדין מתגבר והוא מצד הדין הרפה הוד. ומצידיה שולטים קליפות בערב רב \nקליפות קשים. ובערב קטן קליפה קשה לא כראשונה ובזה אין תימה אי יש ערב בקדושה וערב \nבקליפה כי הכל צודק ודא בדא אחידן כדפי': \n(ע' זהר תשא דף קצ\"א. ובקהלת יעקב בע' ערב): \nערבות בת\"ת. בשם זה נחלקו בזהר (תרומה דף קס\"ה.). ור' משה פי' כי רקיע ערבות ביסוד \n"},{"index":12,"he":"וכן פירוש בזהר ג\"כ במ\"א. ואפשר הטעם כי כמו שהת\"ת נקרא ערבות מפני שבו מתערבים \nהכחות שהם גדולה גבורה, כן ביסוד בו מתערבים נצח והוד שהם כח גדולה גבורה. \nובתיקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"א ע\"ב) פי' כי הת\"ת בעצמו נקרא ערבות והיסוד קרקע ערבות \nכי הוא משך ו' והוא סוף המכריע לכן יצדק בו ערבות: \nערבי נחל הם נצח והוד בהיותם יושבים על שפת הנחל (יסוד ושפתים) [קיד] על כל מים \nהבאים דרך הנחל. ובזהר פירש כי נחל סטרין דגבורה. ואפ\"ל כי על נצח והוד בהיותם \nיונקים מגבורה קאמר. ואפ\"ל דחמש גבורין דמתפשטין מגבורה קאמר והוא שמועה בפרשת אמור \n(הנדפס בפרשת ויחי דף ר\"כ ע\"ב) והיא כתובה אצלנו. ונטייתנו אחר הפי' השני מכח \nהשמועה דהתם: \nערבית היא המלכות ולכן אמרו תפלה ערבית רשות לפי שרשות בעלה עליה. וזהו וילן שם כי \nבא השמש (בראשית כח יא) והיא רשות שמורה לבעלה: \nערוגה פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים כי המלכות נקראת ערוגה כי היא גן וערוגה לתורה. שבה \n"},{"index":13,"he":"נטועים ג\"ן סדרי אורייתא. ואפשר שחלק מהגן נקרא ערוגה כי היא היא הכולל כל הערוגות: \n\nערפל פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ל' דף ע\"ב ע\"ב) כי השכינה מצד הגבורה נקראת \nערפל ונתן סימן ומשה נגש אל הערפל אשר אשר שם האלדים (שמות כ כא) כי אלדים הוא מצד \nהגבורה. ובתקונים במ\"א פי' כי ערפל מצד הת\"ת ואפשר בהיותו יונק מן הגבורה: \n(וע' ר\"מ פנחס דף רכ\"ה. דחו\"ב נק' ענן וערפל סביביו): \nערש פי' המלכות שהיא השכינה. ובצרוף עשר שהיא כלולה מעשר. ועליה נאמר (תהלים מא ד) \nה' יסעדנו על ערש דוי. דהיינו שכינה שהוא למעלה מראשותיו של חולה: \nעשב במלה זו פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא כ\"א דף ס\"א ע\"ב) ז\"ל מאי עשב ע\"ב ש' \nואינון ע\"ב שמהן דאינון לבושין דע\"ב שמהן עלאין כגוונא דעשב דאיהו לבושא דחטה עכ\"ל \nוכונתו מבוארת. ובמ\"א (בתקונא נ\"א דף פ\"ד.) פי' עשב ע\"ב ש' דא יעקב כליל תלת אבהן \nדאינון ענפי אילנא וסלקין לע\"ב שמהן ויס\"ע ויב\"א וי\"ט דבהאי שמא אתבריאו עשבין \n"},{"index":14,"he":"ואילנין דאינון נשמתין דצדיקיא עכ\"ל. ושתי לשונות האלה יחדו יהיו תמים וכל א' מגלה \nעל חברו כי ע\"ב שמהן דאינון לבושין כבר נודע כי גבוה מעל גבוה שומר. וע\"ב שמות יש \nלהם ע\"ב הויות שהם מקורות לשם ע\"ב כדפי' בשער פרטי השמות. והכונה כי הע\"ב האלה הם \nלבוש אל הע\"ב שמות הנעלמות שרשם אדנות כנזכר שם. והיינו העשב הלבוש אל החטה שהיא \nהשכינה. ואמנם הע\"ב עצמם הם בת\"ת ששם הוא ע\"ב שהוא כללות רי\"ו אותיות שהם ג' פעמים \nע\"ב לג' אבות ובשם ע\"ב נבראו הנשמות הפורחות מצדיק והנשמות עצמם הם לבושי השכינה \nכדפי' הרשב\"י ע\"ה (בהקדמה דף ו' ע\"ב) בפסוק כמראה אש כו' (וז\"ל ודא שכינתא דהכי \nאוקמוהו רבנן דנשמתין דומין קדם שכינתא כנרות לפני האבוקה) שהם נשמות הצדיקים \nהסובבים אותה ונעשים לבוש אליה להתקשט בהם להראות לפני בעלה כנודע. וכן היא מתלבשת \nבהם בעה\"ז כדפירשנו בשער אבי\"ע בפ\"ד. כל זה דחקנו לישב שתי הלשונות האלו אל ענין \n"},{"index":15,"he":"אחד. והכונה במלת עשב בת\"ת בהיותו כלול מג' אבות: \nעושה פרי נקרא הת\"ת. והטעם כי הוא העושה ומאציל הפירות והנשמות למלכות. ועיקר \nהעשייה בזכר תלוי כן פירש בזהר פרשת ויחי (דף רל\"ח.): \nעשן יש עשן שאינו טוב כמו כי אז יעשן אף י\"י וקנאתו וכו' (דברים כט יט) והוא עשן \nהיוצא ממעלה למטה והוא בכח הגבורה המתעוררת בכמה כחות אשר לה מדין קשה ורצועה רעה \nלאבד ח\"ו. ויש עשן טוב והוא עשן המערכה והוא התפארת העולה בכח ההתעוררות בינה אל \nהחכמה ועולה אל החכמה ושם מתייחדים החכמה והבינה על ידו בסוד הדעת ואז ירד שפע \nוברכה ועיקר התעוררותו מצד הבינה הנקבה. ולכן היא עשן דין. ועוד הארכנו בשתי העשנים \nבשער מהות והנהגה בפרק י\"ב: \nעשיר נקרא התפארת. ונקרא כן בערך הצדיק והצדק שהם עניים שאין להם כל. וזה יתעדן על \nרוב שלום, לכן נקרא עשיר. ואפשר שלא יקרא עשיר אלא בהיותו כלול מכל העשיריות וזהו \nממש עושר שאינו דומה מי שיש לו עשר למי שיש לו מאה או אלף. וכן בארנו בשער עשר ולא \n"},{"index":16,"he":"תשע בפ\"ו. ואפשר שיקרא עשיר מצד יניקתו מן הבינה בסוד הרוצה להעשיר יצפין: \nעשר ועשור נקרא השכינה והטעם מפני שהיא כלולה מעשר ספירות. ואין לתמוה איך כל \nהספירות כלולות מעשר שכבר בארנו ענין זה בשער מהות והנהגה בפ\"ב. והכונה היותם \nמתגלים בה ומתקשטת היא ממש בעשר. ולא תקרא המלכות עשר או עשור אלא בבחינה זו בסוד \nהכללות הזה. ובזהר פרשת אמור (דף ק\"ב) פי' כי כל מלת עשור נרמז בה והטעם כי ממעלה \nלמטה הם עשר עד המלכות ופי' עשור מדרגה עשירית כאומר העשירית. (ע' זהר תצוה דף קפ\"ה \nע\"ב). ובתקונים פי' כל הספירות בה נקראים עשר מפני שעל ידה סלקין לעשר שהם מאה: \nעשרון כל הספירות נקראים עשרונים במלכות. והטעם שע\"י נעשות כולן כלולות מעשר שהיא \nמשלמת המנין כמו שפי' לעיל מהתקונים בעשר. וג' אבות הם שלשה עשרונים על ידה. ועשרון \nעשרון הם נצח והוד שהם שני עשרונים. כ\"פ בתקונים (תקונא י\"ז דף ל\"א): \nעת המלכות נקראת עת ועליה נאמר (תהלים קיט קכו) עת לעשות לה'. ומפני כי היא כלולה \n"},{"index":17,"he":"מכ\"ח עתי\"ם, י\"ד בהיותה מלאה מיוחדת בשמש והם טובים, וי\"ד רעים בהיותה חסרה והולכת. \nוע\"ז נאמר (ויקרא טז ב) ואל יבא בכל עת. ויש עת רעה והיא הקליפה. ובזה יובן ענין \nהשלום שנוהגים להקדים שלום ולומר שעה טובה דהיינו המלכות בהיותה במלואה. וח\"ו שעה \nרעה היא חסרונה ושולטנות הקליפות. ולפיכך צריך לזהר שלא יאמר בשעה רעה יהיה ח\"ו \nשנראה כמקלל עצמו ורחמנא ליצלן. ומבואר בזהר פרשת וירא (דף קט\"ז) כי עת רצון, ועתה, \nכמו בעתה אחישנה (ישעיה ס כב), הכל דבר אחד ופי' עת ה'. ובתקונים פי' כי הבינה נקרא \nעת מצד הגבורה. ולכן אל יבא בכל עת מפני שלפעמים משפעת דין. וכמו שכ\"ח עיתים אלו \nבמלכות כן בבינה. כי אין דין למטה, אם לא שיהיה מלמעלה: \nעתיקא הרשב\"י קורא לכתר כן לפעמים בזהר: \nופעמים עתיקא דעתיקין טמירא וכו' [ופעמים] לאין סוף. ובדבר הזה עיקר ההבחנה והשפיעה \nהוא לפי מקומו. ועם כל זאת כשקורא לכתר עתיקא דעתיקין מורה העלם ביותר. וכשמכנהו \n"},{"index":18,"he":"בשם עתיקא מורה העלם, ולא כל כך. וכשקורא עתיקא לחכמה מורה על שהיא נעלמת. הכל לפי \nהבחינות. ואולם פי' המלות באמרו עתיקא דעתיקין וכו' פי' בשער השמות: \nעתר פי' מלשון ויעתר וגומר (בראשית כה כא) ונתבאר בזהר פרשת תולדות (דף קל\"ז.) כי \nהתפלה הגיעה עד כתר עליון. וענין ויעתר מלשון חתירה כדפי' רז\"ל (שם ובסנהדרין ק\"ג) \nוהכונה חתירת הספירות עד הגיע התפלה עד המזל העליון כי שם תלוי ענין הבנים. כאמרם \nז\"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא וכו'. ואפשר כי כל מקום שנאמר ויעתר הוא \nהסתלקות התפלה עד הכתר. ע\"כ הגיע פי' ערך אות עיי\"ן בס\"ד השופע עלינו ברחמים. ועתה \nנכנס בביאור אות הפ\"א בעזרת הצור וישועתו: \n \n"}]}
