{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-123","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":123,"title":"פרק שמונה עשר:","hebrewTitle":"פרק שמונה עשר:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שמונה עשר: \nצבא פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי נצח והוד עליהם נאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם \nוכן כל לשון צבא. וכן הם הרומזים בשם צבאות כדפירשנו בשער השמות. ונראה מתוך לשון \nהתיקונים שהם נקראים צבאות מסטרא דיסוד. וכן האבות גדולה וגבורה ת\"ת נקראים צביונות \nמצדו [קיז]. ובתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ו וכ\"ה בתקונא מ\"ז דף פ\"א וע\"ש בכס\"מ \nפירושו) בהיותו מדבר ביסוד וז\"ל ועליה אתמר וכל צבאם מאי צבאם תרי סמכי קשוט וביה \nאתקריאו תלת אבהן צביונות כד\"א ויכל אלקים ביום השביעי וישבות ביום השביעי ויברך \nאלקים את יום השביעי עכ\"ל. והכל כנגד היסוד. ומוכרח התם. וקרוב לענין זה פי' \nבמקומות רבים (בתקונא נ\"א דף פד) באמרו צבאות אות הוא בצבא שלו. והענין כי מלת אות \nשל צבאות רומז אל היסוד הנקרא אות. וצבא הוא נצח והוד ועליו נאמר אות הוא בצבא שלו \nכנראה שנקראו צבא מצד היסוד: \nצבי נקרא היסוד וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר בפרשת אחרי (דף סח) בפסוק כאיל תערוג \n"},{"index":2,"he":"ורמוזו מן הכתוב צבי לצדיק ומשמע התם שנקרא צבי כשהוא אצל המלכות בהיות המלכות נקרא \nאיל. ובפ' בראשית (דף מ\"ט.) פירש כי המלכות נקראת צביה. והת\"ת נק' צבי והיא צביה. \nוהכל אחד כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף: \nצדיק היסוד נקרא צדיק. ולא נקרא כן אלא בהיותו עושה צדקה עם צדק שהיא המלכות וי' \nשבתוך הצדיק יסוד הרי צדיק. ובזוהר פ' אמור (דף צ\"א) פי' כי יסוד ומלכות נקראים \nצדיקים בלשון רבים וז\"ל מאן צדיקים דא צדיק וכנסת ישראל. ואפשר שנקראים כן מפני \nששניהם אות ברית. זו מילה, וזה פריעה. שניהם אות ברית צדיקים. ולא נקרא הצדיק יסוד \nאלא בבחינה שאין למלכות קיום זולת שפעו כדפי' בשער המכריעים: \nצדק היא המלכות ונקראת כן כשהיא יונקת מצד הגבורה כן פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר (בלק \nקצ\"ח ע\"ב) והכריח מפסוק (ישעיה כו ט) כי כאשר משפטיך לארץ צדק וכו' ר\"ל צדק ויושר \nבשורת הדין. ובפ' בראשית (דף מ\"ט פי') כי הת\"ת נקרא צדיק והיא נקרא צדק. ויש צדק \n"},{"index":3,"he":"עליון והיא הבינה ונקראת כן ע\"ד המלכות: \nצדקה פי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונא ע' דף קכ\"ז.) כי צדקה הוא רחמים והצדקה הוא בינה עלאה. \nואפשר שגם כן המלכות תקרא צדקה בהיותה רחמים כמו שהבינה גם כן נקראת צדק. ובזוהר פ' \nאחרי (דף ע\"ב.) פי' בפסוק (בראשית לח כו) צדקה ממני שזהו מאמר הת\"ת על המלכות כי \nהיא צדק ונעשת צדקה על ידו. וזהו שאמר ממני. והטעם כי הוא עושה אותה כלי וזהו צדקה \nבה' מורה על הנקבות כדפי' בנער נערה בשער סדר האצילות. ובזוהר פרשת אמור (דף פ\"ט.) \nפירש כי צדקה הוא הת\"ת עם היותו כלול בגדולה גבורה ומאיר בהם. וכן פי' בפ' מקץ \n[קיח] כי הת\"ת נקרא צדקה. ואפשר שנקרא כן מפני שאז הוא עושה צדקה עם המלכות [קיט]: \nצואר הת\"ת במציאותו המתעלה להתדבק בג' ראשונות על גבורה וגדולה נקרא צואר. עכ\"ז \nיהיה הצואר גם כן בבינה [קס] וכן מצינו בזוהר: \nצור המלה הזאת סובלת ג' פירושים. האחד לשון יצירה כדפי' רז\"ל (ברכות ד\"י), ואין צור \n"},{"index":4,"he":"כאלדינו ואין צייר כו'. וכשנפרש אותו ע\"ד זה יהיה פי' בבינה כי הבינה היא אשר ציירה \nוהוותה ההויות כלם. ופי' שני צור לשון סלע שהוא חלמיש ומטעם שהיא הצור שפתח ויזובו \nמים (תהלים קה מא) והיא המלכות ולפי בחינתה הנזכר יקראו בשם צור בכל אחד ואחד. \nובפסוק (ש\"ב כב מז. תהלים יח מז) חי יי' וברוך צורי פי' בזוהר פ' מקץ (דף קצ\"ג ע\"ב) \nכי הוא התפארת [קכא] ואפשר הטעם בעבור מלת ברוך ודוחק. ופי' שלישי צור לשון חוזק \nוזהו בגבורה שהיא חזקה בתוקף הדין: \nצורך העולם נקראת המלכות מכמה טעמים אם שהיא צורך עולם העליון כדפירשנו בשערים \nהקודמים כי שכינה בתחתונים צורך גבוה וגם מפני שעיקר אצילותה של מדה זו היתה לצורך \nעולם התחתון כמו שבארנו בשער טעם האצילות: \nצורת זכר פי' ר' משה כי התפארת נקרא צורת זכר והטעם כי הת\"ת ומלכות הם זכר ונקבה \nהזכר תפארת ומלכות נקבה: \nצחצחות פי' בזהר פ' תולדות (דף קמ\"א.) וז\"ל והשביע בצחצחות נפשך דא אספקלריא דנהרא \n"},{"index":5,"he":"דכל נשמתין אתהנן לאסתכלא ולאתענגא בגויה עכ\"ל. והכונה ודאי על הבינה שאליה תשוקות \nכל הנשמות ונקראיס צחצחות מפני שיוצאין ממנה נצוצות הרבה לפי שיעור הנשמות לכל נשמה \nצח אחד: \nציון בשם זה מצאנו להרשב\"י ע\"ה שני פירושים האחד הוא במלכות שנקרא לפעמים נקודת \nציון. השני הוא היסוד. ונראה לנו לומר כי כמו שביחוד הזכר והנקבה במין האנושי יש \nמקום מיוחד לגוף היא השדרה משפיע ומקבל, ומקום מיוחד לזרועות ולשוקים משפיע ומקבל \nעליון ותחתון, ומקום מיוחד לברית כמער איש ולויות. כן במלכות אחר שהיסוד אבר היחוד \nיש בה מקום מיוחד ליסוד פרטי שבו תלוי עיקר היחוד וזווג ומקום מיוחד וכו' כמו \nשפירשנו בארוכה בשער מהות והנהגה. ועתה אותה נקודה שבה יחוד יסוד ומלכות, נקראת \nנקודת ציון. זה ציון וזה ציון, נקודה נגד נקודה, י' נגד י'. זאת י' שביסוד וזאת י' \nשבמלכות. זה נ\"ל בישוב המאמרים. אמנם קשה לנו קצת מהזהר פ' צו (דף ל\"א) וז\"ל ר' \n"},{"index":6,"he":"חייא ור' יוסי הוו אזלי מאושא לטבריא. אמר רבי חייא כתיב כי בחר ה' בציון וגו' זאת \nמנוחתי וגו'. לזמנין קרו להאי חבריא כולהו דכורא, בגין דציון איהו רחמי. והאי קרא \nנוקבא קרא ליה. אמר ר' יוסי הכי שמיע לן מבוצינא עלאה אבל בשעתא דזווגא אזדווג כחדא \nלאחזאה דהא נוקבא אתכלילת ביה בכללא חדא אתקרי נוקבא בשמא (דדכורא) דהא כדין ברכאן \nדמטרוניתא אשתכחו ולא הוי ביה פרישותא כלל. וע\"ד אוה למושב לו כתיב וכתיב כי בחר ה' \nבציון בציון דייקא בההוא דאית בגויה דשריא ביה ולא כתיב לציון. וכלא חד בין דקרא \nלהאי בשמא דדכורא ובין דקרא להאי בשמא דנוקבא כלא חד ובדרגא חד קיימין עכ\"ל. והנה \nהקשה כי ציון לעולם הוא זכר ביסוד, וכך הוא מוסכם בין חברייא, אם כן האיך קראה \nהכתוב במה שאמר זאת מנוחתי כנראה שציון היא נקבה ולא זכר. ותירץ ר' יוסי כי הטעם \nשבא בכתוב זה בלשון נקבה אינו מפני שציון היא נקבה אלא שהמלכות נקבה נכללת עמו \n"},{"index":7,"he":"ומפני היותה נכללת עמו יצדק בו לשון נקבה ולא בו ממש אלא במלכות שהיא נכללת עמו. \nודקדק כן ממה שאמר הכתוב כי בחר י\"י בציון ולא אמר כי בחר י\"י לציון שנראה שהבחירה \nהוא שבחר לציון עצמה אלא בציון שפי' באותה הנכללת בציון דהיינו המלכות. והנה מתוך \nהמאמר הזה נראה כי יסוד נקרא ציון ואין מלכות נקרא ציון ואפילו לפום האי סברא לא \nיקרא היסוד ציון אם לא כאשר יתייחד עם המלכות. וכן פי' שם ר' יוסי עצמו וז\"ל ולציון \nיאמר וכו' כד מזדווגא כחדא בזווגא חד כדין אקרי ציון. וציון בירושלים אשמודע ואשתכח \nודא בדא תליא עכ\"ל. ולפי הנראה קצת משמע האי לישנא כדפרשינן מעיקרא. ועם כל זאת אין \nולאו ורפיא בידן. כי אפילו הלשון במאמר הקודם אפשר לתקנו אלא שאין כונתינו להאריך: \nציץ פירש הרשב\"י ע\"ה בפקודא דציצית (בפ' שלח דף קע\"ד ע\"ב) כי הציץ הוא בינה. ולכן \nכהן גדול מעוטר בציץ כתר הבינה והוא מכפר על עזות פנים ולא ימצא אלא פני האמת פנים \n"},{"index":8,"he":"הנכללים בתפארת. ונראה לי כי לכן היה כתוב בו קדש לה', כי קדש הוא בג' ראשונות כמו \nשיתבאר בערכו, ולה' הוא הת\"ת ופי' הבינה החופפה על הת\"ת באמצעות כ\"ג איש החסד: \nציצית היא השכינה ובמציאותה התחתון המתקרב אל מצולת ים. ולכן היא תכלת שהתכלת \nבמלכות הוא בחינתה התחתון בסוד הים אשר תחתיה המצולות בסוד הדין שבה. ולכן אמרו \nתכלת דומה לים כן פירש הרשב\"י ע\"ה (שם בר\"מ): \nציקי קדירה המלכות היא כדמיון קדירה שבה מתבשל כל ההויות ומתהוים הויות הראויה \nאליהם. אמנם הקדירה הזאת צריכה אל תבלין להמתיק הכח העשני. ולכן הריחה ציקי קדירה, \nהכוונה נתאוה ליחוד הזכר שהם תבלין לקדירה. והביאו לה עבדיה בחשאי. ולכן אנו מיחדים \nאותה בברוך שם כמל\"ו. והמפרשים פי' בענין אחר ואינו עיקר: \nצללי ערב פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר פי' חיי (דף קל\"ב ע\"ב) וז\"ל צללי ערב דאינון דרגא \nדדינא קשיא וכדין אתחרב בי מקדשא ואתוקד היכלא. נראה כי תוקף הדין עם כנפיו החצונים \n"},{"index":9,"he":"הכל נכללין בלשון צללי ערב: \nצלמות פירש בזוהר ויצא (דף ק\"ס ע\"ב) כי הקליפה הרוכבת על הנקבה נקראת צלמות והטעם \nכי הזכר הרוכב נקרא צל ונקבתו מות. פירוש צל וכח למות: \nצלע הוא המלכות במציאותה הנעלם הנלקח מהאדם העליון כמו שבארנו בשער המציאיות. ויש \nצלע המשכן ופי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה די\"ב.) כי מטטרון נקרא צלע המשכן פי' \nצלע למלכות ועבד אליה: \nצמר לבן בחסד וכן פי' בעמר נקי בערכו. וכן פי' רבי משה. ולנו נראה שהוא לבנינות \nהכתר כאמרו (דניאל ז ט) ושער רישיה כעמר נקא. וידוע כי שער הראש הוא בכתר וכמו \nשנבאר בשער הנשמות פ\"ח: \nצנתרות פי' ר' משה כי החכמה והבינה נקראים כן כי הם על המנורה הטהורה מריקים השמן \nועל שבעת הנרות. ויפה כיון דהכי מוכח מקרא. אמנם הם שניהם זהב, עם היות הא' אל \nהימין בסוד הכסף, והא' אל השמאל זהב. להיות שהיא החכמה בתוך הבינה בסוד ה' על י' \nכדפי' במקומות רבים: \n"},{"index":10,"he":"צעקה היא בבינה וכן נתבאר בזהר פ' שמות (ד\"ך.) וז\"ל אמר ר' יהודא הילכך גדולה צעקה \nמכלם שצעקה היא בלב הה\"ד צעק לבם אל י\"י כו'. ופי' גדולה צעקה מאנחה ושועה שבארנו \nונבאר בערכם. שהשועה היא במלכות, והאנחה היא בת\"ת, וצעקה היא בבינה והיא גדולה מכלם \nוהיא הלב, והלב היא בבינה כדפי' הלב מבין. וכן אמר התם ר' יצחק אמר גדולה צעקה \nשמושלת על מדה הדין שלמעלה. והיא בבינה המושלת על הגבורה. וכן נאמר התם אמר רבי \nיהודא גדולה צעקה שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו פי' הצעקה היא בבינה והיא מהפכת \nוקורעת הדין לרחמים מכל הימים השבעה אשר תחתיה. ועוד אמר התם רבי יוסי אומר גדולה \nצעקה שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא והוא הבינה דהיינו עולם הבא. ויש חילוק בין ג' \nתנאים האלה. כי רבי יהודא אמר בראשונה שצעקה היא בלב דהינו הבינה. ואח\"כ הוסיף רבי \nיצחק כי היא בינה בהיותה בעלת רחמים ויש בה כח להפך מדת הדין לרחמים דהיינו המושלת \n"},{"index":11,"he":"דקאמר כדפי' לעיל. ור' יהודא הוסיף עליו ואמר דלאו דוקא מהפכת מדת הגבורה לבד אלא \nאף מהפכת את כלם, אפילו שיהיה מדת הדין מתפשטת כבר בכל שבע ימי הבנין יש בצעקה \nהתלבשות הרחמים להפך כלם לרחמים. ור' יוסי הוסיף עליו ואמר כי הצעקה היא בבינה \nבבחינתה למעלה המתדבקת בחכמה דהיינו שמושלת בעולם הבא. כי עולם הבא הוא הבינה בערך \nהבחינה המשפעת כדפי' בערכו. והנה למדנו היות צעקה בבינה לא' מג' בחינות לפי פירושי \nהתנאים וזעקה וצעקה הכל דבר א' ובארנו בערכו: \nצפון הוא הגבורה בכל מקום ולכן מצפון תפתח הרעה (ירמיה א יד) כי משם נמשך מדת הרעה \nבעולם רצועה להלקות החייבים. ושם גמול טוב לצדיקים דכתיב (תהלים לא כ) מה רב טובך \nאשר צפנת ליראיך. ולכן פעמים שם זה לרעה פעמים לטובה. ובזוהר פר' במדבר (דף קך) \nמשמע שהוא בבינה והכל דבר אחד: \nצפור נקראת השכינה מלכות מטעם כי כמו שהצפור נודדת מקנה כן היא נודדת מקן שלה \n"},{"index":12,"he":"מבחינת יחודה. ובעלה נקרא עוף והיא צפור מצדו. וכן נתבאר בתקונים (תקונא מו). \nובמקום אחר ביארו כי המלכות נקראת צפור מפאת מטטרון הנקרא גם כן צפור. ואפשר לפרשו \nבמה שנודע שהת\"ת מקנן במטטרון ובארנו בשער אבי\"ע. ובמקום אחר פי' דמסטרא דאופנים \nנקראת צפור. והאופנים היא העשיה שפי' בשער אבי\"ע. וירצה שהיא באופנים ובעלה במטטרון \nצפור. והיא אז באופנים נקראת צפור מצד בעלה שבמטטרון והיינו שהיא נקראת מסטרא \nדאופנים צפור והכל א': \nצרור החיים ר' משה פי' המלה הזאת בג' מקומות בבינ' ובת\"ת ובמלכות. ונ\"ל דהלכתא \nכוותיה ולא מטעמיה. אלא צרור החיים היא המלכות ואין צרורא פחות משלשה דהיינו הבינ' \nוהת\"ת המתגלים בה ומאירים ומשפיעים בה. ומתוך המלכות הצדיקים נהנים מזיו העליון. \nוהיינו שנקראת צרור החיים הנשפעים מבינה ע\"י התפארת. זה נראה לי לפי שטת ר' משה ויש \nלזה קצת גלוי מהזהר. אמנם מצאנו בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ה ע\"ב) ז\"ל רבי יצחק אמר כו' \n"},{"index":13,"he":"כד מתעטרא כנסת ישראל במלכא קדישא אתעטר ואקרי צרורא דחיי בגין דבה אתקשר כלא. רבי \nאלעזר אמר שכינה כד נטלא באבהתא נטלא הה\"ד ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'. ר' אבא אמר \nכולא אתעביד חד עטרא בגין דיתעטר כחדא ושמא קדישא אתחזי בגוונוי בההיא שעתא אקרי \nכתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים כו' עכ\"ל. והנה ג' תנאים האלה רבי יצחק ורבי \nאלעזר ורבי אבא מודים כי אלה ג' פסוקים שלשה אבות הם. אמנם באופן קשרם עמם פליגי. \nרבי יצחק אמר כד מתעטרא וכו' פי' עיקר יחוד השכינה אינה כ\"א עם בעלה תפארת. וזהו \nעטור שלה האמיתי ובהיותה מתייחדת עמו אז נקראת צרור החיים. והטעם כי הכל מתייחד \nעמה. אמנם עיקר כונתה אינו אלא להתחייחד עם הת\"ת ומעצמם מתייחדים שאר האצילות עמה. \nומפני כך נקראת צרור החיים כי היא צרור וקיבוץ לכל החיות העליונות דהיינו כל \nהאצילות. ורבי אלעזר אמר מודינא לך בחדא דהיינו דלית צרורא פחות מתלת ופליגא עליך \n"},{"index":14,"he":"בתרתי. חדא דאת אמרת דשכינתא לא מתייחדא אלא בת\"ת לחוד. ועוד אמרת דצרורא הוא על שם \nהיחוד כל האצילות. בהני תרתי פלגינא עלך. שכינתא כד נטלא נטלא באבהתא וכו', דקדק \nשלא אמר כד מתעטרא דעטור הוא הייחוד בענין הזווג. אלא נטלא, פי' נסיעה כשהיא נוסעת \nאינה אלא בחברת האבות. ואפי' הייחוד אם לא תקבל מהאבות לא יהיה לה זווג כלל. כי \nעיקר התעוררות הוא מחסד וגבורה בסוד החיבוק. והכריח הענין מפסוק ויסע מלאך האלדים \nוכו' והענין כי מלאך האלהים הוא במלכות. והנה שם נזכר ג' פסוקים זאח\"ז דהיינו ויסע \nויבא ויט בנסיעת השכינה לרמוז כאשר היא נוסעת אינה נוסעת פחות מג' אבות עמה והיינו \nשנקראת צרורא דחיי. ור' אבא מודה ליה לר' אלעזר בקצת ופליגא עליה קצת דאיהו אמר \nדמקבלת מלכות מתלתא אבהן על ידא דכל חד באתריה מכל א' בפני עצמו. ולזה הוכרח להביא \nראייה מויסע ואינו ראיה כל כך. לזה אמר רבי אבא כלא אתעביד חד עטרא. פי' הת\"ת \n"},{"index":15,"he":"מתייחד בכלם ומתפטר בכלם בגין דיתעטר כחדא, פי' הכריח הדבר ואמר הכל נעשה יחוד אחד \nבת\"ת. והטעם בגין דיתעטר כחדא, פי' לפי שיתיחד הכל ואם לא ע\"י הת\"ת לא היה נכלל \nהאצילות כנודע בפירוש אחד שהוא כללות האצילות ונכלל בא' דהיינו אח ד'. ולכן כדי \nשיתיחד האצילות נעשה הכל בת\"ת עטרא ויחוד אחד. והכריח הענין בההיא שעתא אקרי כתפוח \nבעצי היער וכו', וכבר נודע כי בתפוח יש ג' גוונים לבן אדום וירוק דהיינו יחודה עם \nהג' אבות. ועתה בהתייחדה עם בעלה התפארת לבד תתייחד מעצמה עם ג' אבות ואז היא נקראת \nצרורא דחיי עכ\"ל. והנה מתוכו מתבאר ג' פי' לצרור החיים. עוד הת\"ת נקרא צרור המור כי \nהוא צרור שבו מתקבץ השפע הנשפע ממור שהוא חסד ולכן נקרא מטה כלפי חסד: \nצריכא פי' בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז.) כי כל לשון הצרכה הוא במלכות ונקראת כן \nמצד הת\"ת בהיותו יונק מצד הגבורה כאלו נאמר שנקרא כן מצד הת\"ת מצד הגבורה שבו ופי' \n"},{"index":16,"he":"שם דביה ספק צרכנו במדבר. והטעם שנקרא אז צריכא מפני שהיא אז צריכה להשפעה כי הת\"ת \nיונק מן הדין ואין משפיע בה ככל הצורך אלא בצמצום. אבל בצד הת\"ת בעצמו נקראת אינה \nצריכה והיינו לא צריכא. פי' שכיון שיונקת מן הת\"ת רחמים אז אינה צריכה שהוא\"ו משפיע \nלה שפע מצד שפעו בחינתו בעצמו. עד הנה הגיע כח כחנו הדל והחלש בביאור ערך אות צ'. \nועתה נכנס בביאור אות ק' בס\"ד: \n \nשער כג פרק יט\n"}]}
