{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-13","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":13,"title":"שער ד פרק א","hebrewTitle":"שער ד פרק א","segments":[{"index":1,"he":"שער ד פרק א\nשער הרביעי הוא שער עצמות וכלים: \nהשער הזה שמו מוכיח עליו, והוא לבאר בענין הספירות אם הם עצמות המאציל או הם כליו \nככלים אל האומן. והיא מבוכה רבה נפלה בין המקובלים האחרונים ר\"ל מהמחברים האחרונים \nכמו הר' מנחם מראקנטי והרב ר' דוד. ובענין זה יהיה עסקנו בשער זה בע\"ה: \n"},{"index":2,"he":"פרק ראשון: \nהכונה בפרק זה להעתיק דעת ר' מנחם מראקנטי בספירות אם הם עצמות או כלים בקצרה כפי \nהאפשר. עם היות שבספר טעמי המצות האריך בענין הרבה. ואנחנו נקצר בדבריו ונעתיק עיקר \nראיותיו ולא כולם כי אינם מהמצטרך אלינו וז\"ל. אמת שאין עליה גמגום שבבורא יתברך לא \nיצדק בו לא רבוי ולא שנוי א\"כ קשה אם הספירות הוא עצם אלקות איך יוצדק היותם פועלות \nדין ורחמים וצד ימין וצד שמאל כי כל זה מורה שנוי. שנית כי בבורא יתברך לא יצדק \nהגבול וזה אמת שאין בה ספק, א\"כ איך בספר היכלות אמרו גבול בבורא יתברך באמרם \nמימינו עד שמאלו ששה עשר רבבות פרסאות שיעור קומתו רל\"ו אלפים רבבות פרסאות, כל זה \nודאי יורה גבול ולא יוצדק. ועוד כי בבורא לא יוצדק מנין וא\"כ איך אנו אומרים עשר. \nועוד כי מה שאינו גוף לא יתחלק, וא\"כ איך אנו אומרים זה דין וזה רחמים וזה מכריע \nביניהם וכו', כי כל זה יורה גשמות. דע כי באמת הבורא יתברך אין לו שום שנוי ולא \n"},{"index":3,"he":"יצדק בו דבר ממשיגי הגשמות ח\"ו וכל מה שמדדו בס' מרכבה לא אמרו בבורא ממש אלא \nבספירות. וא\"ת והרי ידוע כי כח המאציל בנאצל וא\"כ מן הטעם אשר לא יצדק במאציל לא \nיצדק ג\"כ בנאצל, וא\"כ איך אנו אומרין כי הם בספירות. יש לומר דע כי מה שנדבר \nבספירות אין אנו אומרים בבורא אלא הספי' הם כמו כלי האומן שפועל בהם פעולתו להבדיל \nכמה פעמים. והספי' הם שוים לכל דבר ותמורתו. ולקרב הדבר אל השכל דמו החכמים אותה אל \nרצון הנפש שהוא שוה לכל החפצים ולכל המחשבות המתפשטות ממנו ואע\"פ שהם רבים אין עקרם \nאלא א' והנפש אינה משתנית, אלא השנוי הוא בגוף שמוציא לפועל מחשבת הנפש וע\"כ יל\"ל \nכי הם דברים שוים לכל דבר ותמורתו שאם לא נאמר כן לא היה בהם כח לכל דבר. ועל כן \nדמו אותם לרצון הנפש וכמו שהנשמה מתלבשת מן הגוף כן הבורא ית' מאורו הגדול התנוצצו \nהכלים האלה וקראו אותם החכמים ספירות והתפשטות הסבה הראשונה בכלים האלה נקרא אצילות \n"},{"index":4,"he":"עכ\"ל. והביא מאמר ראיה לדבריו ולפי שאינו מן הענין לא העתקנוהו. ונחזור לדבריו ואין \nהספירות מגבילות אותו אלא הן מקבלות ממנו השפע תחלה יותר מכל שאר הנבראים וחלילה \nשיהיה בהם גוף וגשמות אלא הם מיני אורה כמו האור היוצא מן העין שאין מושג ונתפס כי \nאינו כלום אלא הדבר המושג אחרי האור נתפס בציור מחשבות הלב ומצויירת הצורה ההוא בכח \nהמדה. והנני מוסיף לך בראיות הרבה מדברי רז\"ל כי כל מה שדברו בספירות אינו ראוי \nלאמרו בו יתברך. ומצאתי בזוהר המופלא (נשא דף קל\"ז ע\"ב) וז\"ל הכי תאנא לא דיין \nלרשעים שאין מהפכין מדת הדין למדת רחמים אלא שהן מהפכין מ\"ר למ\"ה. והיאך מהפכין \nוהכתיב אני ה' לא שניתי. אלא בכל זמנא דעתיקא דעתיקין רישא חוורא אתגליא רעוא \nדרעווין אתגלייא רחמין רברבין אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגליא כל דינין דזעיר אנפין \nזמינין. וכביכול רחמי עביד דינא ההוא עתיקא דכלא. דתניא, כד אתגליא עתיקא דעתיקין \n"},{"index":5,"he":"רעוא דרעוין כולהו בוציני דאקרון בשמא דא נהירין, ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא \nאתגליא טמירא דטמירין, ולא נהירין אלין בוציני, מתערין דינין ואתעביד דינא. מאן \nגרים להאי דינא, רעוא דרעוין דלא אתגליא, ובג\"כ מהפכי חייביא רחמי לדינא, עכ\"ל \nהזהר. ועל תעשה עצמך כמתנמנם בקראך זה כ\"א תדקדק במאמר תמצא שהוא מוכיח כי אין \nהספירות עצמות הבורא ממש שאל\"כ מאי תירץ אלא בכל זמנא דעתיקא דעתיקין וכו' כיון \nשלסוף אמר ובשעתא דלא אתגליא, אלא נראה כי הדין הוא בהסתר פניו יתברך מספירה ואז \nוהיה לאכול מעצמו. משל למלך שצוה לאחד מעבדיו כשתראה איש מהיר במלאכתו העניק תעניק \nלו מגרנך ומיקבך ולאחר צוה כשתראה איש עצל הכה אותו והנה המלך אינו מריע ואינו מטיב \nלאחד מהם אלא הכל במצותו, כך הוא ית' משפיע אל המדות לפעול פעולות והוא אינו משנה \nאת פעולתיו. עוד בזהר (שם דף קל\"ו.) ז\"ל בחלליה דגלגלתא תלת חללין אשתכחו דשריא בהו \n"},{"index":6,"he":"מוחא, וקרומא דקיק דחפיא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימאה כעתיק יומין ובג\"ד האי \nמוחא אתפשט ונפיק לל\"ב שבילין, הה\"ד ונהר יוצא מעדן. ותנא, בתלת חללין דגולגלתא \nמוחא שריא, מחללא חד מתבקע ומתפשט חד מבועא לד' סטרין, ונפיק מההוא מוחא דשריא בהאי \nחללא ל\"ב שבילן רוחין דחכמתא. מחללא תניינא מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין \nחמשין תרעין. מאלין חמשין תרעין אתאחדין חמשין יומין דאורייתא ונ' שנין דיובלא. נ' \nאלף דרין דזמין קב\"ה לאתביה ליה רוחא ולשרייא ביה. מחללא תליתאה נפקין אלף אלפין \nאדרין ואכסדרין דדעתא שריא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי מדוריה בין האי חללא \nלהאי חללא. ומתמליא מתרין סיטרין כל אינון אדרין, הה\"ד ובדעת חדרים ימלאו. ואלין \nתלת חללין מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו \nגופא מכל סטרוי ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן וכו'. עד ובהאי תליין ימינא ושמאלא נהורא \n"},{"index":7,"he":"וחשוכא רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא בהאי תליא ולא בעתיקא עכ\"ל. וראינו לקצרו ושלא \nלהעתיק פי' ר' מנחם ז\"ל עליו כי לא העמיק בו כלל אלא שטחיות המאמר ושאר המאמר אינו \nמעלה ולא מוריד. ונחזור לדבריו, תתבונן מאוד על דבר זה והשיבהו במחשבתך ותראה שסילק \nהתוארים ממנו יתברך שאמר בהאי תלייא ולא בעתיקא, כי הבורא ית' אין לומר עליו לא אור \nולא חשך ולא אחד מן ההפכים שלא יוחסו אלא במדות, ואם נאמר שהמדות עצם האלהות איך \nאמר ולא בעתיקא, הנה שיש לנו בדבר הזה ב' ראיות. עוד ראייה ג' בספר הזוהר (במדבר דף \nק\"כ) בלשון זה, ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי אמר ליה סימנא לזווגא דיחודא מניין. \nא\"ל ברי אע\"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה סימנא דא נקוט \nבידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא דתנן בא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית \nצפונית מערבית מערבית דרומית וכו'. וצריכין אנו לבאר השאלה והתשובה. ובזה יתבאר \n"},{"index":8,"he":"כוונתנו בעה\"ו. סימנא לזווגא, פי' האיך ישפיע האדם לראש צדיק ואיזו מדה מקבלת קודם \nחברתה היאך הוא סדר היחוד. והשיב ר\"ש כי צריך האדם ליחד קודם מזרח שהוא ת\"ת בדרום \nשהוא חסד כי הוא מדת רחמים אבל לא כ\"כ כמו החסד בעבור שמדת הדין נשפעת שם שהיא צפון \nשנאמר (ירמיה א יד) מצפון תפתח הרעה, ואח\"כ צריך ג\"כ מזרח בצפון כי היא מקבלת \nמשניהם, אח\"כ צריך להדביק אשה בבעלה דרך מדת הדין שהיא מקבלת קודם מצפון דרך מזרח, \nואח\"כ צריך ליחד אותה בדרום דרך מדת הרחמים כדי שלא תפרד מן המים העליונים ותהיה \nמדת הדין הקשה. ובעבור כי השכינה מקבלת באחרונה ע\"כ אמרו כי השכינה במערב ר\"ל כי שם \nמתערב השפע והברכה מדת הדין והרחמים ואז נמצאו הברכות למעלה ולמטה. ומצאתי סמך לזה \nהסדר בענין היחוד הכתוב (שה\"ש ד טז) עורי צפון ובואי תימן וכו', ותראה האיך פי' כאן \nכי הגן שהוא נמשל לשכינה מקבל קודם מן הצפון ואח\"כ מדרום שנא' עורי צפון ובואי \n"},{"index":9,"he":"תימן, והפיחי גני ר\"ל להמשיך הברכה אל הגן היבש ולהשקות אותו מימי התשובה והרחמים. \nוכל ההשפעה וההמשכה הזאת כולה באה מאת הבורא ית' בהתפשטות עלת העלות במדות שקורא \nהיחוד והוא האצילות כאשר פירשתי למעלה. ובעבור תהיה בקי בפאות אמר נקט סימנא וכו'. \nונ\"ל כי מכאן נוכל לומר כי הקצוות אינם דבוקות בו ית' כי א\"כ לא היו צריכין ההשפעה \nוהברכה אם הוא ית' והספירות הם עצם א' כמו שבארנו למעלה ולפי שאין הנאצל נפרד מן \nהמאציל יש לנו לומר כי לא מן הבורא אמרו שאין בו לא חיבור ולא פירוד אלא במדות. עוד \nהביא ר' מנחם ראיות מתפלת רבי נחוניא ולפי שאינם ראיות כ\"כ לא כתבתים, וכן מספר \nהבהיר. והנה השלמנו מה שהיה בדעתנו להעתיק מדברי ר' מנחם וכן העתיק דבריו בארוכה ר' \nיהודא חייט בספרו מנחת יהודה והוסיף עליו קצת מזעיר לא כביר ואמר אעפ\"י שהלכה כדברי \nר\"מ עכ\"ז מה שהכריח מענין הפרסאות שנאמר בספר מרכבה אין הכונה פרסאות ממש בענין \n"},{"index":10,"he":"כמותי ח\"ו אלא הלשון נגזר מלשון (דניאל ה כח) פריסת מלכותך והכונה ניצוצות מתפשטות \nממנו לכל צד ותפס ר' יהודה על ר\"מ על פי' מאמר היחוד ג\"כ על מה שכתב בדמיון האור \nהיוצא וכו' והמשיל ר' יהודה משל אחר ואמר כדמיון ניצוץ האור השמש ואורו אשר אינו \nעצמות השמש אלא סגולה בו כך האצילות סגולה במאציל ואינו עצמות המאציל. ע\"כ הגיעו \nדברי האומר שהספירות הם כלים בקיצור: \n \nשער ד פרק ב\n"}]}
