{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-133","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":133,"title":"פרק שמיני:","hebrewTitle":"פרק שמיני:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שמיני: \nעוד סיפר לנו הרשב\"י בענין ההיכלות האלה בכלל ויחס להם שם מדורין והכל ענין א' היכל \nומדור. וז\"ל בפ' תרומה [ה] שבעה מדורין אינון לעילא דרגא על דרגא ובכלהו מדורין \nמלאכי עלאין אלין על אלין. הכי נמי לתתא. וכלא אחיד דא בדא למהוי כלא חד. ז' מדורין \nאינין לעילא והאי ארץ עלאה אחידת לון וכלהו קיימין בה ובכלהו קיימא תושבחתא דקב\"ה \nדרגין פרישן דא מן דא ואתרין פרישן דא מן דא: \nמדורא קדמאה הוא אתר בי חשוך בלא נהיר והוא מתתקן למדורי רוחי וקסטרי ועלעולי \nתקיפין דלא אתחזיין ולא אית בהו נהורא ולא חשוכא ולא דיוקנא כלל. ותמן לא ידעי ביה \nידיעה כלל דלאו ביה צורה גו כלל כרסיא. ועל ההוא אתר ממנא חד מלאכא טהריא\"ל שמיה \nועמיה שבעין ממנין מעופפין ואתמחן מבזיקי שביבין דעלייהו ולא קיימין ולא אתחזון ולא \nמשתכחין. וכד אתא צפרא כלהו מתחדשין ולא קיימי. כד מטאן לגבי האי אתר אבדין ולא \nמשתכחין ועאלין בחד נוקבא דתהומא ולא אתחזון. כד רמש ליליא אתמחון מאינון שביבין עד \n"},{"index":2,"he":"דימטי צפרא: \nמדורא תניינא הוא אתר דנהיר יתיר ואיהו חשוך אבל לא חשוך כההוא קדמאה והוא מתתקן \nלמדורי מלאכין די ממנן על עובדיהון דבני נשא ולמסטי להון בההוא אורח בישא דאינון \nאזלין וההוא אתר אתחזי יתיר מן קדמאה ואלין מלאכין אית לון קורבא עם בני נשא ומתהנן \nמריחא ובוסמא דלתתא לסלקא בתועלתא ולאנהרא יתיר. ועלייהו חד ממונה קדומיא\"ל שמיה \nואלין פתחין שירתא ומשתככי ואזלי לון ולא אתחזן עד דישראל דלתתא פתחי ואמרי שירתא \nכדין קיימין בדוכתייהו ואתחזון ונהרין יתיר. ותלתא זימנין ביומא מקדשי קדושתא וכד \nישראל עסקין באורייתא כלהון טאסין וסהדי סהדותא לעילא וקב\"ה חייס עלייהו: \nמדורא תליתאה הוא אתר דשביבין וקטורין. ותמן נגידו דנהר דינור דנגיד ונפיק דאיהו בי \nמוקדא דנפשייהו דרשיעייא דמתמן נחית אשא על רישייהו דרשיעייא ותמן מלאכי חבלה דטרדי \nלהו. ומתמן אשתכח דלטורא עלייהו דישראל לזמנין ולאסטאה לון. בר בזמנא דנסבי אסוותא \n"},{"index":3,"he":"לדחיה ליה. וחד ממנא עלייהו מסטרא דשמאלא כלהו מסטרא דחושך כד\"א וחושך על פני תהום \nוסמאל חייבא אשתכח תמן: \nמדורא רביעאה הוא אתר דנהיר ותמן הוא נהירו למלאכי עלאה דבסטר ימינא ופתחי שירתא \nוסיימי. ולא אזלין לאתעברא כהני קדמאי דפתחי שירתא ואתוקדן ומתעברן בנור דליק ותבין \nומתחדשין כמלקדמין. והני קיימי בדוכתייהו ולא מתעברן והני מלאכי דרחמי דלא משתניין \nלעלמין. ועלייהו כתיב (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות וגו'. ואלין עבדי שליחותא בעלמא \nולא אתחזון לבני נשא בר בחזווא או בסטרא אוחרא בסוכלתנו סגי. וחד מלאכא ממונא \nעלייהו פדא\"ל שמיה וביה פתיחין מפתחן דרחמי לאינון דקיימין לגבי דמאריהון ופתחין \nתרעין לאעברא צלותהון ובעותהון: \nמדורא חמישאה הוא מדורא נהיר בנהירו יתיר מכלהו קדמאי. ואית ביה מלאכין מנהון אשא \nומנהון מיא לזימנין משתכחי ברחמי ולזמנין משתכחי בדינא. אלין בסטרא דא ואלין בסטרא \nדא. לזמנין נהירין אלין וחשכין אלין. אלין ממנן לזמרא למריהון. אלין בפלגות ליליא \n"},{"index":4,"he":"ואלין כד סליק נהורא. וחד ממנא עלייהו קדשיא\"ל שמיה. כד אתפליג ליליא ואתער רוחא \nדצפון וקב\"ה אתי לשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן, כדין רוח צפון אקיש ומטא לאלין \nדממנן בפלגות ליליא לזמרא וכלהו מזמרין ופתחין שירתא. וכד אתי צפרא ומתחבר קדרותא \nדצפרא בנהורא, כדין כלהו אוחרנין אמרי שירתא וכל ככבי רקיעא וכל שאר מלאכין דלתתא \nמסייעין לון כד\"א (איוב לח) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים עד דישראל נטלי \nשירתא ותושבחתא אבתרייהו: \nמדורא שתיתאה הוא מדורא עלאה קריב למלכו שמייא. וביה ארבין ונהרין ונחלין דמתפלגין \nמן ימא. וכמה נונין דמרחשן לד' סטרי עלמא. ועילא מנהון סרכין ממנן. וחד ממנא עלייהו \nואוריא\"ל שמיה והוא ממנא על כל אלין תתאין. וכלהו נטלי בשעתי ורגעי כד נטלי ארבי \nלסטרא דא ולסטרא דא. כד נטלי ארבי לסטר דרום ממנא דקאים לההוא סטרא הוא מיכאל דאתי \nמימינא. וכד נטלי ארבי לסטר צפון ממנא דקאים עלייהו לההוא סטרא הוא גבריאל דאתי \n"},{"index":5,"he":"מסטרא דשמאלא. וכד נטלי ארבי לסטר מזרח הא תמן ממנא דקיימא עלייהו להאי סטרא רפא\"ל \n(נ\"א אוריאל] שמיה והוא לימינא. וכד נטלי ארבי לסטר מערב ממנא דקאים עלייהו להאי \nסטרא אוריא\"ל (נ\"א רפאל] שמיה וההוא לבתראה: \nמדורא שביעאה הוא מדורא עילאה על כלא. ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקייא דתמן \nמתעדנין מזוהרא עלאה ומתעדנן בתפנוקין ועדונין עלאין. ותמן לא אשתכחו בר אינון \nזכאין, וגנזי שלום וברכה ונדבה, כלא הוא כגוונא עלאה, והא אמרו חברייא: \nכדין הוא לארץ דלתתא בשבעה מדורין וכלהו כגוונא עלאה. ובכלהו אית זינין בחיזו בני \nנשא וכלהו מודן ומשבחן לקב\"ה. ולית מאן דידעי למפלח ליה כדקא יאות כאינון דבמדורא \nעלאה ואינון חזאן יקריה למפלח ליה כדקא יאות ולשבחא ליה ולאשתמודעא יקריה. ועלמא דא \nעלאה דאיהו תבל לא קיימא בקיומיה אלא בגיניהון דצדיקייא דאינון גופין קדישין. \nכגוונא דלעילא לא קיימא ההוא מדורא שביעאה אלא לנשמתהון דצדיקייא הכי נמי האי מדורא \n"},{"index":6,"he":"שביעאה לתתא לא קיימי אלא לגופיהון דצדיקייא למהוי כלא חד דא כגוונא דדא עכ\"ל: \nוהנה כבר אמרנו לעיל כי אין תימה מה שאלו היכלות אינם דומים לאלו. שההיכלות הנז' \nלעיל הם פנימיות ההיכל והרוח הפנימי וזהו הוא ההיכל בעצמו. ומה שמנה ג' היכלות \nהראשונים ששם החצוניים כן הוא כי כבר פירשנו בפרק ג\"ד שהמלאכים עומדים ומכריזים \nלחיצוניים ומודיעים לבני אדם וזהו מפני קרבתם כי סביב למשכן יחנו וסביב רשעים \nיתהלכון ולכן הם אלה קרובים אליהם אמצעיים בין הקדושה לטומאה רצוצה. ומה שאמר שסמאל \nבהיכל ג' אין זה מן התימא כי כבר ספרו לנו שקודם החטא של אדם הראשון היה סמא\"ל אחד \nמן השרפים בעלי שש כנפים ומרד באדוניו עד בא יומו יום פקודתו כי בא יבא ולא יאחר. \nוכן פי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כ\"א דף מ\"ב.) שההיכלות הם ז' בז' אלה מוח לאלה כאשר \nנבאר בס\"ד: \n \n"},{"index":7,"he":"שער כד פרק ט\nפרק תשיעי: \nואחר שכבר כתבנו את כל הרשום בכתב אמת הנה ראוי לנו לחקור על ענין היכלות אלו מה \nעניינם אם אצילות או בריאה או יצירה או עשייה ומה עניינם ולמה בא עניינם ז' ולא עשר \nכמנין הספירות כי כל הדברים אשר תחת הספירות הם מי' לי'. ואחר החקירה בענין זה נאמר \nשא\"א שיהיו אצילות מכמה טעמים. א' מפני שאין ראוי שבאצילות יתיחס ענין המלאכים והנה \nבהיכלות הם מלאכים ממש כדמוכח מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה שהעתקנו בפרקים הקודמים, ומזה \nהטעם ג\"כ לא יתיחס בבריאה שהוא הכסא נכון כדפירשנו בשער אבי\"ע בפ\"ב בס\"ד. ב' כי \nהרשב\"י ע\"ה בפ' פקודי (דף רמ\"ה.) פי' בענין ההיכלות כי הקליפה סביב קרובה להיכל \nראשון וז\"ל היכלא קדמאה שרותא גו מהימנותא האי איהו שרותא לרזא דמהימנותא ובדרגין \nדחיזו דמהימנותא. נביאי קשוט הוו חמאן מגו דא אספקלריא שאינה מאירה. ובגין דהאי \nאיהו שרותא דמהימנותא כתיב (הושע א) תחלת דבר ה' בהושע דחמא מגו דרגא דאאיהו שרותא \n"},{"index":8,"he":"לכל דרגין לסלקא לעילא וסופא דכל דרגין לנחתא לתתא. ובגין דהושע חמא מגו שרותא דא \nסופא דכל דרגין אצטריך לנטלא האי אשת זנונים בגין דישראל אתאחדון ואתמשכו מתמן לתתא \nלגבי ההוא אתר דאקרי אשת זנונים בגין דשבקו ולא אתדבקו בההיא אשת חיל. וחמא מתמן כל \nאינון היכלין דאינון בסטרא דמסאבא. דאית לון היכלין דמסאבין, כלהו מסאבי למאן \nדאתדבק בהון וע\"ד כתיב קח לך אשת זנונים וילדי זנונים. וכי נביאה דקשוט אצטריך לדא. \nאלא בגין דאסור ליה לבר נש לאעלא באינון היכלין בגין דלא יתמשך אבתרייהו כגוונא \nדעבד נח דכתיב (בראשית ט) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. והושע דחיל לאסתכלא \nבאינון היכלין דאסתאבו בהו ישראל ואתדבקו [ו]. עד דאמר ליה קח לך אשת זנונים וילדי \nזנונים. וכתיב וילך ויקח את גומר בת דבלי' למנדע במה אתדבקו ואסתאבו ושבקו רזא \nדמיהמנותא בגין אל נכר. וע\"ד חמא מגו היכלא דא שירותא לכל דרגין. היכלא דא שרותא \n"},{"index":9,"he":"לכלא לסלקא בדרגין עכ\"ל. הנה משמע מתוך המאמר הזה בפי' שההיכל הזה ראש ותחלה לקדושה \n[ממטה למעלה] וסוף הקדושה ממעלה למטה וממנו למטה היא הקליפה ולכן ירד הושע אל מקום \nזה להביט באיזו מקום נטמאו ישראל ואין סוף אחר לקדושה כדי שיוכל לרדת אליו להסתכל \nבו מדרגות הטומאה. ונודע כי הקליפה היא סביב לעולם של מטטרון וכן פירש הרשב\"י ע\"ה \nבפי' וכמ\"ש בשער התמורות בס\"ד. וכאשר אנו אומרים שנכנסו טמאים להיכל הוא דווקא \nבעולם המלאכים עולם מטטרון כמ\"ש התם בעז\"ה. ובזולת זה לנו מאמר מורה בפי' שההיכלות \nהם תחת הכסא וז\"ל (בתקונא כ\"א דף מ\"ג ע\"ב) פתח ר' אלעזר ואמר אבא והא שבעה ימים \nאינון וים עלאה על כלהו ועלייהו אתמר כי שפע ימים יינקו למאן אינון יונקים. א\"ל ברי \nשבעה בשבעה אינון מוצקות והכי אינון רקיעין שבעה כו' והכי אינון ארעין שבעה בשבעה \n[ז] וראשין דלהון תרין ורזא דמלה שנים שנים שבעה שבעה וכלהו זכר ונקבה ולעילא חד \n"},{"index":10,"he":"טמיר וגניז והכי אינון ז' כורסיין שבעה בשבעה ז' היכלין ז' בז' והכי ממנן אינון ז' \nבשבעה עכ\"ל. והנה ר' אלעזר התאווה תאוה לדעת סדר מציאות העולם מראשו ועד סופו \nבקיצור ולזה שאל כי ידוע שהספירות נקראים ימים והם ז' וים עלאה שהיא הבינה שהיא ג\"כ \nמתייחס בשם ים אבל ממנה ולמעלה לא יתייחס אלא מקור ומעיין שהוא דק ונעלם אבל ים \nשמורה התפשטות לא יתיחס, והכתוב אומר כי שפע ימים יינקו הכוונה כי הימים יונקים שפע \nוממי יונקים כי הם עצמם מקורי השפע ולא שייך בהו לשון יניקה. ולזה תירץ הרשב\"י ע\"ה \nכי הם ז' ימים עליונים וז' ימים תחתונים והתחתונים יונקים מן העליונים ואין ספק \nשהעליונים הם עצם הבינה שהיא ים עליונה כלולה מז' וז' ימים התחתונים יונקים ממנה. \nאו נבאר שהספירות עצמן הם ז' ימים עליונים וז' ספירות שבמלכות הם ז' ימים התחתונים \nוהעליונות מוצקות בתחתונות ואמר לשון שבעה בשבעה מוצקות לישנא דקרא להכריח מן הכתוב \n"},{"index":11,"he":"(זכריה ד) דאמר שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה וכן ג\"כ יתיחסו בשם רקיעים מצד \nהתפארת וכן יתיחסו בשם ארעין מצד המלכות וכלם הם ז' בז' כדמפרש ואזיל. ואח\"כ אמר \nכמו סדר הספירות כן הם סדר הבריאה שהיא כסא הכבוד כדפירשנו בשער אבי\"ע בפ\"ג בס\"ד \nוהם כסאות ז' מוצקות בז' ונכללות כלם בשם כסא הכבוד. וכן דרך היצירה, וזהו היכלין \nז' בז' ועניינם שהם ז' בתוך ז' כדפירשנו כי אלה רוחות לאלה אלו יונקים מאלו כמבואר \nבפ' הקודם. ואומר עוד כי כן דרך העשיה, וזהו ממנן אינון ז' בז' כדפי' בשער אבי\"ע. \nעוד בפי' פי' הרשב\"י (בזהר בראשית דף מ\"א ע\"ב) בענין ההיכלות שמהם יניקת ז' כוכבי \nלכת וז\"ל בדברו בהיכל לבנת הספיר שהיא היכל ראשון. תחות היכלא דא מתפשטין חילין לבר \nלכמה סטרין דרקיעין דלתתא עד דמטו לככבא דשבתאי כלהו אסתכיין להיכלא דא. מתמן אתזנו \nכל אילין די בהיכלא דא. כלהו אסתכו לההוא רוחא כו'. ובהיכל עצם השמים (שם דמ\"ב ע\"ב) \n"},{"index":12,"he":"אמר וז\"ל וכן כמה חיילין ומשריין דנחתי לתתא ואתערבו בהדי תתאי עד דמטו לככבא דצדק. \nותמן כמה ממנן על עלמא. ובהיכל נוג\"ה (שם דמ\"ג.) אמר ז\"ל בהאי דוכתא תליין בד' \nסטרין שית מאה אלף רבבן מגינין דדהבא לכל סטר וסטר. וכן לתתא מנייהו שורין מקפאן \nואינון שורין וכל הני מגינים כלהו מגיחי קרבין סייפין ורומחין לבר בכל אינון שלוחי \nדינין דעלמא עד דמטו דרגין בדרגין לככבא דמאדים כו'. ובהיכל זכות (שם דמ\"ד.) אמר \nוז\"ל ומגו כרוזי אילין נטלין מלה כל מאריהון דגדפין עד דאודע מלה לרקיעא דחמה. \nובהיכל אהבה (שם דמ\"ד ע\"ב) אמר מנהון רמונים. עד דמטו כמה חיילין לבר עד ההוא ככבא \nדאקרי נגה. ובהיכל הרצון ובהיכל קדש הקדשים לא גלה בהם דבר ואפשר שיהיו נמשכים מהם \nאל ככב לבנה וקצר בענין. ומה שאמר בהם מלמטה למעלה לפי שהם כדמות חותם המתהפך \nמיצירה לעשייה, או אפשר כי שבתי הוא אוכמא פתיא כנגד הקליפה הגוברת בו כמו שפי' \n"},{"index":13,"he":"בתיקונים ולכן יניקתו מן ההיכל הראשון ששם דיבוק הקליפה כדפי'. איך שיהיה הנה הורה \nשז' כוכבי לכת שצ\"ם חנכ\"ל יונקים מן ההיכלות לפי סדר המדרגות המשתלשלות אלו מאלו עד \nהכוכבים בגלגליהם. הורה בפי' שאין בין אלו לאלו אלא שזו היא יצירה וזו עשיה ורצה \nלגלות סדר יניקת היצירה מהעשיה [ח]. ומה שכתב בפ' פקודי ובפ' בראשית כי זה שלימות \nהקבלה ליחד ההיכלות האלו והם ז' הנערות הראויות לתת לה. אין מזה תימא כלל כי אדרב' \nמשם ראיה לזכות המעיין מה שבארנו מענין היצירה בשער אבי\"ע ושם אמרנו שאין היצירה \nאלא עשר מדרגות המלאכים הכלולים בשם מטטרון בשיתא ימי חול ואמנם עשר ספי' היצירה הם \nענפי הספי' המתפשטות עם השכינה הנקראים ע\"ש יצירה ולכן צריך אל היחוד ליחד הענפים \nאל מקוריהם ולכן אינם מתיחדות כל עצם ההיכלות אלא המאור הזך שבתוך כל א' ואחד מהם \nומפני שהם ענפים מתפשטים במטטרו\"ן הנק' נע\"ר לכן הענפים האלה נקראים נערות ואלה הם \n"},{"index":14,"he":"ז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך שהם מתפשטים מהספירות העליונות עם השכינה אל תוך \nהנער ומתלבשות שם ואז השכינה ג\"כ נקר' נערה ולפעמים נקראת חסר ה' בסוד נער וע\"ז \nנאמר (תהלים קג ה) תתחדש כנשר נעוריכי כמבואר עניינים אלו בזוהר במקומות רבים. \nולהיות שהענפים המתפשטים הם נכללים בששת ימי החול כדמוכח בתיקונים. ולכן ביום השבת \nשהוא המלכות אין לה היכל כלל שהיכל לבנת הספיר הוא ביסוד ועכ\"ז לא אשתכח יסוד בלא \nשכינתא שלא להפריד והיינו ה' דיום הששי שהוא יסוד ומלכות מיוחדים. ולכן בהיכל לבנת \nהספיר כלל זכר ונקבה ספיר זכר לבנת נקבה כמבואר בפרק א'. והיכל עצם שמים נגד הוד \nוהיכל נוג\"ה נגד נצח והיכל זכות נגד הגבורה והיכל אהבה נגד חסד והיכל הרצון נגד \nהת\"ת שכן הוא עליון על כלם שביעי ודאי כדפי' בשער סדר האצילות. והיכל קדש הקדשים \nהוא נעלם נגד ג' ראשונות. וכלם עשר ענפים מתפשטים למעלה פירוש מדרגות המלאכים \n"},{"index":15,"he":"הכלולות בז' היכלות הנזכרים וזה ענין הסדר והיחס שיש להיכלות בספירות. ואולם מתוך \nהמאמרים הקודמים משמע היות מעלת הנשמות של הצדיקים משובחת ממעלת המלאכים בפרט מתוך \nהמאמר שהעתקנו בפ\"ח ולהשכיל הענין היטב ניחד לו פרק בפני עצמו: \n \nשער כד פרק י\n"}]}
