{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-136","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":136,"title":"שער כד פרק יד","hebrewTitle":"שער כד פרק יד","segments":[{"index":1,"he":"שער כד פרק יד\nפרק ארבעה עשר: \nבענין יחס אליהו נחלקו רז\"ל (בב\"ר פ' ע\"א) מאיזה שבט היה, מהם אמרו משבט גד היה \nומהם אמרו משבט בנימין ומהם אמרו פינחס זה אליהו. ולכל א' מהדעות האלו יש להם סמך \nמן הכתובים. ויש מהם שאמרו שהוא מזרע רחל והוא בעצמו היה מתיחס פעם בזה ופעם בזה \n[יג]. ויש מקובלים שרצו לפרש הכל בסוד העבור. ומצאנו בענין הזה אל המפרשים ז\"ל \nשאמרו שאליהו היה משותלח לפי שלא מצינו בשום מקום שם אב של אליהו אלא אליהו התשבי \nמתושבי גלעד והבן. ועוד נא' באליהו (מ\"א יח) חי ה' אשר עמדתי לפניו, כלומר כשעמד \nכבר. וע\"כ אמרו שאותו מקום שהוא חנוך שהוא מטטרו\"ן, ומקום שהוא אליהו שהוא סנדלפון. \nוכשעלה אליהו בסערה השמימה נהפך בשרו ללפידי אש ונשאר גופו בעולם הגלגלים או בעולם \nהמלאכים ורוחו עלתה למקומו. וכשהקב\"ה רוצה לשלחו בשליחות יורד ומתלבש ויורד לארץ \nועושה שליחותו וע\"כ הי' נגלה לחכמים ולשלימים ולנביאים והיו מדברים עמו מפני שהיה \n"},{"index":2,"he":"בו צד חומר והוא הגוף הנזכר וכשמסתלק מניח הגוף ההוא במקומו ועולה עכ\"ל. שוב מצאנו \nבשם ר' משה דליאון ז\"ל ועל מה ששאלת בענין אליהו שעלה למרום מה שלא עלה אדם אחר. \nתדע לך כי בסתרי תורה ראיתי סוד נפלא עד מאד. אליהו לא תמצא לו בכל התורה אב ואם \nולא שכתוב בו בן פלוני אלא אליהו התשבי מתושבי גלעד. ואמרו כי קודם לכן ירד מן \nהשמים ושמו ידוע בסתרי החכמה. ועוד שאח\"כ נראה אל החכמים בהרבה מקומות בהרבה \nדיוקנין ולזמנים בדמות טייעא לזמנים כפרש לזמנים כא' מגדולי הדור בהרבה עניינים \nדמותו ותוארו. על כן אל תתמה בענין הזה בהיות אליהו במדרגה עליונה על כל שאר בני \nאדם. וא\"ת היאך היה כל אותם השנים וכל אותו הזמן דמותו ותארו דמות אדם כי המלאך אם \nנראה הוא לשעה או יום, ולא יותר, אמרו שבשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם אמר \nלמלאכים נעשה אדם אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו הושיט אצבעו עליהם \n"},{"index":3,"he":"ושרפם. קרא לכת שניה כמו כן עד שקרא לפלוני וסיעתו א\"ל נעשה אדם אמר לפניו רבש\"ע אם \nלפניך מוטב לפני לא כ\"ש ואם טוב בעיניך אני ארד ואהיה שמש לפניו א\"ל הקב\"ה מכאן \nואילך לא יקרא עוד שמך פלוני כ\"א פלוני ואע\"פ כן לא ירד באותו הזמן אלא ירד לאחר \nזמן והאמין בעולם כי ה' הוא האלהים בענין אחאב. ולימים מועטים שהאמין זה בעולם \nהעלהו המקום לשמי מרומים. ואמר לו הקב\"ה אתה אפוטרופוס טוב לבני האדם חייך תרד \nותאמין אמונתי בעולם וע\"ז כתיב (מ\"א יח) ענני ה' וכו' ובדברך עשיתי וגו' ובדברך \nקודם שארד לעולם. וזהו אז\"ל מיכאל בא' גבריאל בשתים אליהו בג', כי הסבה על היותו \nבמדרגה שלהם. וא\"ת והא כתיב כי לא טוב אנכי מאבותי ואם הדבר כן מפני מה אמר הדברים \nהאל'. אלא ודאי מה שבקש על זה בהיותו נמשך אחר בני אדם מכמה שנים ואמנם כי לא היה \nטובתו מצד אב ואם זכות בעולם כי לא היתה טובתו ועמידתו מהם בעולם ולפיכך אמר כי אין \n"},{"index":4,"he":"זה דרך להתעכב בעולם מי שהוא כמוני עכ\"ל. והדעת הזה בטל מעצמו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה \nשדעתו הוא שאליהו היה בן אדם וכן דעת כל חכמי הגמרא דעד כאן לא פליגי אלא מאיזה שבט \nהיה אבל לומר שהיה מלאך שנתגשם אין מי שיסכים בזה. ודברי הרשב\"י ע\"ה בענין זה הוא \nבפ' ויגש (דר\"ט) וז\"ל דאמר ר\"ש כל נשמתין דעלמא כלהו נפקין מההוא אתר דנגיד ונפיק \nוכלהו נקיט לון צרורא דחיי, וכד נוקבא אתעברת מן דכורא כלהו בתיאובתא דנוקבא לגבי \nדכורא וכד תאובתא דדכורא נפקא ברעותא כדין אינון נשמתין בקיומא יתיר בגין דכלא \nבתיאובתא ורעו דאילנא דחיי. ואליהו בגין דהוה מההוא רעותא יתיר מב\"נ אחרא אתקיים. \nובג\"כ כתיב (מ\"א יט) אל נפשו ולא כתיב את נפשו דהא את נפשו דא היא נוקבא. ואי תימא \nאל האשה אמר. כללא דדכר ונוקבא כד איהו בגו דכורא כדין אל האשה אמר. את האשה נוקבא \nבלחודאה בלא כללא דדכורא. כג\"ד אל נפשו דכר בלחודוי, את נפשו נוקבא בלחודאה בלא \n"},{"index":5,"he":"כלילו דדכורא. ובגין דאיהו בסטרא דדכורא יתיר מכל בני עלמא אתקיים בקיומיה יתיר ולא \nמית כשאר בני עלמא. בגין דכולא איהו מאילנא דחיי ולא מגו עפרא ובג\"ד אסתלק לעילא \nולא מית כאורח כל בני עלמא דכתיב (מ\"ב ב) ויעל אליהו בסערה השמים. ת\"ח מה כתיב והנה \nרכב אש וסוסי אש וגו'. דהא כדין אתפשט גופא מן רוחא ואסתלק דלא כשאר אורח בני עלמא \nואשתאר מלאכא קדישא כשאר קדישי עליונין ועביד שליחותא בעלמא והא אוקמוה דניסין \nדעביד קב\"ה בעלמא על ידיה אתעבידן עכ\"ל. והנה נראה ממנו בפי' היות נשמתו כשאר נשמות \nהצדיקים אלא מפני תוספת קדושתו בעת הזיווג העליון עלה אל המעלה ההיא, וכן הכריח ג\"כ \nבמאמר שהעתקנו בפ' י\"ב בענין חי ה' אשר עמדתי לפניו שפי' [יד]. ועכ\"ז כבר יהיה אפשר \nהיותו סנדלפו\"ן ע\"ד שפי' במטטרו\"ן היותו חנוך קודם והיה אדם ממש כמבואר בפרקים \nהקודמים: \n \n"},{"index":6,"he":"שער כד פרק טו\nפרק חמשה עשר: \nהרמב\"ם ע\"ה האמין היות ענין מראה המלאכים אל אאע\"ה וכיוצא בהם שהיה במראה הנבואה. \nוזה מפני שהאמין שהם דקים תכלית הדקות רוחניים בלתי מתגשמים ועל זה הוקשה לו \nרבויים. ותירץ שהם מתרבים בדרך עלה ועלול כמו שפי' בס\"ד בשער סדר עמידתן בפרק ו'. \nולזה הבאים אחריו הקשו לדעתו שאם כן חוייב שלא יהיו המלאכים כ\"א י' נאצלים מאחד לא' \nמאחר שאין הפרדס אלא מעילה לעלול. ומדרגתם הם י', חיו\"ת אופנים אראלים חשמלים שרפים \nמלאכים אלדי' בני אלדים כרובי' אישים. והנה נודע היותן יותר ויותר. ונדחקו בכמה \nעניינים לישב ענין זה ולא עלה בידם. ואנו אין לנו אלא קבלת הרשב\"י ע\"ה שפירש שאפשר \nאל המלאכים להתעבות ולהתגלם באויר וז\"ל בפ' וירא (דף ק\"א.) ת\"ח (בשעתא) [בתר] \nדאתגזר אברהם הוה יתיב וכאיב וקב\"ה שדר לגביה תלת מלאכין באתגלייא וכו'. וכי מאן \nיכיל למחמי למלאכין, והא כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו'. אלא ודאי חמא לון דנחתי \n"},{"index":7,"he":"לארעא כגוונא דב\"נ. ולא יקשה לך האי, דהא ודאי אינון רוחין קדישין ובשעתא דנחתין \nלעלמא מתלבשין באוירין וביסודי דגולמין ואתחזין לבני נשא ממש בחיזו דיוקנא דלהון. \nות\"ח אברהם חזא לון כחיזו בני נשא. ואע\"ג דהוה כאיב ממילה רהיט אבתרייהו בדיל דלא \nלמגרע מה דהוה עביד מקדמת דנא עכ\"ל. והנה בפי' אמר שאפשר למלאכים להגלם ולהראות \nלזכי המדות והצדיקים זכי הראות. עוד למדנו שם בענין המלאכים שאינם יודעים בעה\"ז \nובענייניו אלא איש על עבודתו ועל משמרתו וזולת זה אין להם ידיעה בעולם וז\"ל (שם \nע\"ב) איה שרה אשתך. וכי לא היו ידעי מלאכי עלאי דשרה הנה באהל, אמאי כתיב איה. אלא \nלא ידעי בהאי עלמא אלא מה דאתמסר להו למנדע ומה דלא אתמסר להו למנדע לא ידעי. ת\"ח \nכתיב ועברתי בארץ מצרים אני ה', וכי כמה מלאכין ושליחין אית ליה לקב\"ה. אלא בגין \nדאינון לא ידעי בין טפה דבוכרא לההיא דלא בוכרא בר קב\"ה בלחודוי. כגוונא דא (יחזקאל \n"},{"index":8,"he":"ט) והתוית תיו על מצחות האנשים, ואמאי צריכין. אלא בגין דאינון לא ידעי אלא מה \nדאתמסר לון למנדע ידעי, כגון כל אינון מלין דזמין קב\"ה לאייתאה על עלמא. ומ\"ט, בגין \nדקב\"ה אעבר כרוזא בכלהו רקיעין בההוא מלה דזמין לאייתאה על עלמא, ואינוי שמעי מלה \nוידיע. כגוונא דא בשעתא דמחבלא אשתכח בעלמא, בעי בר נש לאתכסייא בביתיה ולא יתחזי \nלבר בשוקא בגין דלא יתחבל כד\"א ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מנייהו דיכול \nלאסתתרא אין, אבל מקמי קב\"ה לא יכיל לאסתתרא מה כתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא \nאראנו נאם ה' עכ\"ל ומבואר הוא. עוד למדנו משם לימוד שלישי בענין המלאכים שעיקר \nמזונם הוא מצד החסד וז\"ל (שם דף ק\"ד) ת\"ח ויקמו משם האנשים, מההיא סעודה דאתקין להו \nאברהם וזכה בהו. ואע\"ג דמלאכים הוו זכה בהו וכל ההוא מיכלא לא אשתאר מניה כלום \nבגיניה דאברהם ולמזכי ביה דהא כתיב ויאכלו באשא דלהון איתאכיל. ואי תימא הא תלת \n"},{"index":9,"he":"מלאכין הוו, האי אשא והאי מיא והאי רוחא. אלא כאו\"א כליל בחבריה, ובג\"כ ויאכלו. \nכגוונא דא ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו, אכילה ודאית אכלו דאתזנו מן שכינתא. אוף \nהכי ויאכלו גרמו לאתזנא מההוא סטרא דאברהם אתדבק בי' ובג\"כ לא אשתאר ממה דיהיב לון \nאברהם כלום. כגוונא דא בעי ב\"נ למשתי מכוס דברכה בגין דיזכי לההוא ברכתא דלעילא. \nאוף אינון אכלו ממה דאתקין לון אברהם בגין דיזכון לאתזנא מסטרא דאברהם, דהא מההוא \nסטרא נפיק מזונא לכלהו מלאכי עילאי עכ\"ל. הורה בפי' שמזונות המלאכים כלם מצד החסד. \nעוד מצאתי בתיקונים בענין זה כי המלאכים קצתם יונקים מצד הגבורה וקצתם מצד החסד \nוקצתם יונקים מצד הת\"ת וכן מכל הספי', ועכ\"ז לא פליגי כי לענין מזונם הוא מצד החסד \nלכלם בשוה. עוד בארו המפרשים שכל מלאך שסוף שמו אל כמו מיכאל יניקתו מצד ספי' החסד, \nוכל שם שסופו י\"ה יניקתו מצד הת\"ת, וכל שם שסופו ן' פשוטה יניקתו מצד הגבורה ואין \n"},{"index":10,"he":"לחפש אחריהם שכולם יוצאים מהפסוקים. אמנם יש להם סמך בפסוק ע\"ד המספר וכיוצא בו. \nושאר שמות שאין להם סימן מאלו הג' יוצאים מהפסוקים עכ\"ל. עוד למדנו בתקונים שיניקת \nהמלאכים מספירות ידועות ופעולתם כפעולות הספירות ושמם על שם הספי' כמו גבריאל על שם \nהגבורה וכן חסדיאל ע\"ש החסד וכן אהביא\"ל ע\"ש החסד הנקרא אהבה. וכן ע\"ש כל שאר \nהפעולות. והטעם מפני שעשר מאורות מתפשטים מבריאה אל היצירה וע\"י המאורות הפעולות \nנפעלות כמבואר בשער אבי\"ע. והנה מי' מאורות אלו מתפשטות בריאת המלאכים. לכן הם \nמכונים על שם הספירות ועל שם פעולת הספירות: \n \n"},{"index":11,"he":"שער כה פרק א\nשער כ\"ה הוא שער התמורות: \nהנרצה בזה השער הוא לבאר ענין הקליפות מה הם ומאיזה צד נאצלו וכיצד אצילותם ומה \nתועלתם ועניינם כאשר נבאר בעורת הצור וישעתו: \nפרק ראשון: \nאחר שנפרקים הקודמים דברנו בכל הרשום בענין המלאכים הקדושים, ראוי לנו לדעת כי גם \nאת זה לעומת זה עשה האלהים כי כמו שיש צד הקדושה והטהרה והצדקה והיושר וטוב תכונת \nההנהגה כדפי'. ע\"כ כן יש צד הקליפה שהיא הטומאה הרצוצה שהיא הקטרוג ומצדה המשטין \nומעוות את האדם מדרך הישר אל דרך לא טוב ועולין ומקטרגין עליו ומטמאין אותו כי טמא \nהוא וטמא יקרא וטומאה ירדפו. ויש שואלין מאחר שהקדושה והטהרה והדקות הוא באצילות \nבאין תכלית והוא מובדל מהמדות האלה תכלית ההבדל, אם כן מהיכן יצאו הקליפות והטומאות \nוהיכן היו קודם יצירתן. ולכאורה היא שאלה עצומה וישתומם המשכיל עליה. וקבלנו בזה \nממורינו תירוץ נאה והוא משל אל הדגן המנוקה מכל פסולת תכלית הנקיון והטהרה, הנה \n"},{"index":12,"he":"עכ\"פ שיאכל האדם אותו ויתעכל המזון ההוא במעיו ישאר שם פסולת הרבה ופרש. והנה הנאמר \nשבשעת אכילתו אכל הזהמא והפרש ההיא. לא. אלא לפי מציאת המזון קודם אכילתו היה הדבר \nהנאכל ההוא יותר נקי שהוא יכול להיות במציאות מובדל מכל פרש ומכל זוהמא. אמנם אחר \nהאכילה והבדלת הדבר המובחר ממנו ישאר הפרש ההוא מה שלא היה עד עתה. וכ\"ה הדבר \nבהאצילות האמת הוא כי למעלה במקום האצילות אין דבר רע יורד מן השמים כי למעלה \nהדברים דקים תכלית הדקות אמנם בהתעבות הדברים וירידתם בסדר מדרגות הנאצלות הוכרח \nהיות הדבר נפרד אוכל מתוך אוכל ויתהווה שם פסולת. עוד משל נאה ומתיישב יותר להמשל \nאל זרע האדם אשר הוא מהמובחר המתהווה בגוף האדם והוא יוצא מהמוח דרך האשכים אל הגיד \nומאותה הטפה בבטן המלאה יתהוה ממנו הולד ודברים אחרים מזוהמים מזולת הולד. וכי יעלה \nעל הדעת שבמוח האדם שהוא מבחר הגוף יתהוה בו מציאות הזוהמא ההיא. לא. ודאי שאם כן \n"},{"index":13,"he":"יספה כרגע. אבל הזוהמא ההיא מתהווה בהמשכת הטפה זרעית ממקום למקום וממדרגה למדרגה \nמתהווה הזוהמות בהבדל המובחר שיתהוה ממנו הולד ומהשאר מתהוה הזוהמא. וכן הדברים \nבאצילות למעלה במקומה אין דבר רע, אמנם בהמשכתה למטה יתהווה ממנו בהבדלת הטהרה \nוהקדושה דבר טמא שהיא הפסול וסיגי הזהב. ואחר שרדפנו בחקירת דרושי החכמה מצאנו \nבענין זה סמך בזוהר פ' תרומה (דף קס\"ז.) וז\"ל בפ' יהי אור ועל דאינון ה' דרגין \nדאתפרשו ואתמשכו מהאי אור קדמאה כתיב אור ה' פעמים וכלהו הוו מסטרא דימינא ואתכלילו \nביה. וכד אתכלילו בסטר שמאלא אתכלילו ברזא דמיא דנטיל מימינא, ובג\"כ כתיב מים ה' \nזימנין. וכד אשתלימו ברזא דאמצעיתא כתיב רקיע ה' זמנין. וע\"ד תלת אינון או\"ר מי\"ם \nרקי\"ע לקבל תלת דרגין אילין דכלהו ה' דרגין אתכלילו בהו, וע\"ד בכלהו כתיב ה' זמנין \nבכל חד וחד. הכא רזא דרזא באילין תלת אתצייר ואתגליף בגלופא רזא דיוקנא דאדם. \n"},{"index":14,"he":"דאינון אור בקדמיתא לבתר מים לבתר אתפשט בגווייהו רקיעא דאיהו גלופא דגליפו דיוקנא \nדאדם. כגוונא דגליפו ציורא דדיוקנא דאדם בתולדתיה. דהא בתולדותיה דאדם בקדמיתא זר\"ע \nדאיהו אור דהא נהירו דכל שייפי דגופא איהו ההוא זרע ובג\"כ איהו אור וההוא אור אקרי \nזרע דכתיב אור זרוע וגו' איהו זרע ממש. לבתר ההוא זרע דאיהו אור אתפשט ואתעביד מים \nבליחותא דיליה. אגליף יתיר ואתפשיט פשיטו גו אינון מים פשיטו דגופא לכל סטרין. כיון \nדאתצייר ואתגליף ציורא ודיוקנא דגופא אקריש ההוא פשוטו ואקרי רקיע ודא איהו רקיע \nבתוך המים. ובתר דאקריש כתיב ויקרא אלקים לרקיע שמים דהא אקריש ההוא ליחותא דאנגיד \nואשתאר ההוא פסולת בגופא דהוו גו אינון מים. כיון דאתבריר גופא ואתנקי בנקיו ההוא \nלחותא דאתנגיד ואשתאר (הוה) פסולת דקא אתעביד גו היתוכא ואינון מים הרעים עכורים \nומנהון אתעביד פסולת מקטרגא דכל עלמא דכר ונוקבא. לבתר כד נחתו אינון מים עכורים \n"},{"index":15,"he":"ואתהתכו לתתא בסטר שמאלא נפקו לקטרגא כל עלמא. זכאה איהו מאן דאשתזיב מנהון. כיון \nדנפיק מקטרגא כדין כתיב יהי מארת חסר ואתמשכא אסכרה ברביי וחסר נהורא דסיהרא כו' \nעכ\"ל. ודבריו מבוארים וכוונתו אל מה שאמרנו לענין משל הזרע. וזה רצה באמרו כגוונא \nדגליפו ציורא דדיוקנא דאדם. ומתוכו נתבאר שעיקר הציור הוא בגבורה ושם נשארו מים \nעכורים כדפירשתי. אמנם נשאר לנו לבאר אחר שכן הוא שענין הקליפה נתהווה מענין \nהתפשטות האצילות עד הגבורה איך נשפעת משם הקליפה דרך מדרגות שעדיין יש ה' מדרגות \nהקדושה להשלים עד י' ומה גם בהיות שנשאר עדיין בריאה ויצירה לפי מה שפי' למעלה. \nולזה נראה כי נתבאר במה שפי' למעלה בשער הצנורות בפ\"ד מענין צנור השני אשר ביסוד \nשמצדו יניקת הקליפות כל המותר מן השפע העליון כי כל מותרות ראוי אל הקליפות שהם \nהמותר. ועכ\"ז לא חל עליו שם טומאה עד היותו יוצא לחוץ וכן דקדקו בזה בלשון המאמר \n"},{"index":16,"he":"שאמר ההוא לחותא דאנגיד ואשתאר כו' ומנהון אתעביד פסולת מקטרגא כו'. הנה בפי' כי \nהמותר נעשה פסולת ולא היה לו כח לקטרג או לטמא עד רדתו למטה. וזהו שדקדק אח\"כ עוד \nבלשונו ואמר לבתר כד נחתו אינון מים עכורים ואתהתכו לתתא בסטר שמאלא נפקי לקטרגא כל \nעלמא ונראה שלמעלה במקום התוכם הראשון ומותרם במקום הקדוש לא היה עדיין שם טומאה על \nהמותר בעצם, ועם היות שהיו המים ההם ראוים אל הטומאה ההיא. ומזה נקיש אל השפע הנשפע \nעליהם ומזונם הניתן להם משולחן המלך כי בעוד שהם לפני המלך אע\"פ שראוי אל הקליפה לא \nחלה עליהם שם טומאה עד רדתם למטה ממקום הצנור הנשפע להם בו. ואין זה מן התימא שהרי \nצואה [א] (באדם) פסק ההלכה הוא אם הוא יושב ואינה נראית שאינה מעכבת ק\"ש ואע\"פ שכבר \nחל עליה שם צואה והטעם שלא שלט עליה רוח הטומאה עד צאתה מגוף האדם מכל וכל. וכן \nהדין בשכבת זרע אעפ\"י שנעקר ממקומו לצאת בעוד שלא תצא לא חל עליו שום טומאה ועדיין \n"},{"index":17,"he":"האדם טהור הוא ואינו מטמא עד צאתו מפי האמה ולחוץ שאז תחול עליו הכח הרע ההוא. ולזה \nהוצרך הצנור ההוא למעלה מתחלה מפני שקודם צאתו לאויר כבר ראוי אליהם ממקום המותר \nומשם מתפרד לצד השמאלי דרך אותו הצנור עד צאתו לחוץ אשר שם חטאת רובץ ומקבלים אותו \nואז טמא הוא וטמא אוכלו נבל הוא ונבלה עמו: \n \nשער כה פרק ב\n"}]}
